התחבר

לחיפוש חדש לחצו כאן להזמנת מלון לחצו כאן

רכבת העמק תחנות וגשרים

תודה ליהודה לבנוני, לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת לארכיון העיתונות העברית הישנה, המועצה לשימור אתרים ,ורד לוי, ולעוזרים במלאכת הכנת הספור ולארכיונים של התמונות הישנות לצפייה בהם .

סגנון בניית התחנות

בשנים הראשונות לפעילותה של רכבת העמק, לאורך קו מסילה נבנו שמונה תחנות:

חיפה מזרח, בלד א שיך (תל-חנן), תל שמם (כפר-יהושע), פולה (עפולה) ביסאן (בית-שאן) ג’יסר א מגעמי (קיבוץ גשר) סמח (צמח) ואל-חמה (חמת גדר).

לצד התחנות פעלו משרדי טלגרף ודואר ,תפקידם של אנשי הטלגרף ,היה להודיע על יציאת הרכבת מהתחנה ,על מנת לידע את תחנת המוצא בחיפה ולתת לה את האפשרות לדבוק בלוח הזמנים על מנת למנוע התנגשויות של שתי רכבות בנסיעה על המסילה.

תפקיד נוסף היה משלוח מברקים לאנשים לתחנות ,הקרובות למקום יישובם ומסירתם לעגלון שהביא סחורה מהישוב להטענה על הרכבת ,שליחת דברי דואר וחבילות לתושבי העמק ,הפכה ליעילה יותר גם בזכות מיון משופר יותר וקיצור זמני המשלוח לנמענים.

לאורך קווי הרכבת העותומאנית נבנו 8 התחנות בסגנון בנייה אחיד עותומאני ליד ישובים שלאורך הדרך ,שונה במבנה הייתה תחנת נהריים, כיוון שרוטנברג הקים את מפעלו לאחר השלטון העותומאני ,שהחליט על הקמת המפעל ליצור חשמל, אליו הוסיף מסילת רכבת ותחנה שבנה אותה בסגנון הבהאוס ,השונה בסגנון משאר התחנות לאורך קו רכבת העמק.

המיוחד בתחנת הרכבת נהריים, הם הגרפיטי משנת 1932-34, של תושבי האזור אחד הגרפיטי המעניינים ,הוא זה של הילד בן השמונה נדיר , שציפה לאורך היום למעבר הרכבת ,כמו שאומרים אצלנו עד בוש והביע את דעתו בנושא, כיום נתגלה הילד המבוגר קמעה באזור ירושלים.

בחלק מהתחנות עצרה הרכבת בעיקר להטענת והורדת סחורות , שקי אשלגן ודשנים כימיים לצרכי החקלאיים , חביות סולר ונפט, על הקרונות הועמסו  תוצרת חקלאית : כדי חלב, תבניות ביצים, כלובי עופות, שקי תפוחי אדמה ,שקי דגנים ,ארגזי פירות ועוד.

בחלק מהתחנות ,הרכבת האטה ,על מנת שנוסעים יוכלו לעלות ולרדת ,בחלק מהתחנות נבנו מבנים שכללו מחסנים, משרדים ומגורים וחלקם של התחנות כללו רק עמוד ברזל ועליו שם התחנה, דבר שהיקשה על נהגי הרכבות החדשים, בעת שצברו מהירות לנסיעה ,וחלפו ולא האטו או עצרו.

בתחנות כמו תחנת שדה ,שלפני תחנת בית שאן, לא הוקם מבנה המתנה לנוסעים , כתוצאה מכך חברו חברי הקיבוצים שבסביבה ,והעבירו מספר צריפים , הקימו תחנה יש מאין ,הקיפו בגדר את התחנה, ואף הוסיפו פרוז'קטור על מנת שנהגי הרכבת לא יתעלמו מהתחנה בשוגג, בתחנה הוצבה בהמשך שמירת נוטרים להגנה מפני התנכלות הערבים שבסביבה.

כאשר נסלל קו רכבת העמק ,הוקמו לאורכה בתקופת התורכים , שמונה תחנות קטנות בדרך לצמח, בעיקר במרווחים של 20-25 קילומטר, לאספקת מים לדודי הקיטור, בחלקם בעזרת קידוחי בארות מים בתחנות או בקרבתם .

חלק מהתחנות הוקמו בתחילה ללא ישובים לידם, התחנה הראשונה הייתה תחנת תל שאמס (כפר יהושוע) ,בתקופת המנדט צורפו מספר תחנות לאורך הקו ,כמו תחנת שאטה כאשר לא ברור מדוע הוקמה, תחנה נוספת הוקמה בין כפר יחזקאל לעין חרוד.

מזיכרונות ותיקי העמק וזקניה , מתברר כי הרכבת לעולם לא הגיעה בזמן, (לכן נוצרו הבדיחות והאגדות) בהקשר מהירות של רכבת העמק ,(בפועל בין 16 – 25 קילומטרים  לשעה) מסתבר שהרכבת יכלה להגיע למהירות של 50 קמ"ש בתאוריה (תלוי את מי שואלים) תלוי בסוג הקטרים ותלוי בחומרי הבערה בדודים בקטעים מסוימים.

סוגי קרונות הנוסעים ,נחלקו לקרונות המחלקה הראשונה שנקראו פרימו שבהם נסעו המכובדים, העשירים וקציני הצבא בהם הוסיפו תאורת עשישיות בנסיעות שגלשו לשעות הלילה, קרונות המחלקה השנייה נקראו סקונדו ,שהיו מיועדים לעמך ולפלחים , היו גם קרונות שחולקו לסניפי דואר ולסחורות, על גגות הקרונות עלו וישבו הדלפונים ועולי הרגל לחאג ,בדרכם לרכבת החיגאזית (האמונה ).

עובדי הרכבת ופקידיה שגרו בקריית חרושת ,הוסעו בכול בוקר בשעה 6 בבוקר מתחנת קריית חרושת לחיפה ,ברכבת שנקראה טרולי ,רכבת שהורכבה מקטר שהיה מקדימה וקטר רתום מאחור וביניהם שני קרונות מסוג פרימו .

ברכבת מצאו שימוש ,פקידי שלטון, מכובדים ,סוחרים עשירים, אנשי הישובים היהודים, עולי הרגל למצוות החאג,  פלאחים, ערבים ,יהודים ,בקרונות הסקונדו הצטופפו פלאחים ערביים שנסעו עם מרכולתם לחיפה ולבית שאן למכור את סחורתם והנוסעים נסעו בצוותא בקרון ,עם תרנגולות ובעלי חיים וירקות ופירות.

עוד שימוש נעשה ברכבת העמק, בידי עסקני ההסתדרות שהיו קובעים פגישות עבודה ברכבת , ומספרים כי אברהם הרצפלד נהג לעלות על רכבת העמק, ובתחנות השונות, עלו חברי הנהלת הישובים והקיבוצים ,ומקיימים פגישות עבודה תוך כדי הנסיעה, אלא שלא הספיקו לשוחח עמו עד תחנת צמח ,עלו בדרכה חזרה של הרכבת לכוון חיפה והשלימו את הפגישות.

קיבוצניקים ובעלי רפתות ,שהעמיסו כדי חלב לתנובה בחיפה ,ומהם באה הדרישה לרכבת לילה שתאסוף ושתשנע את כדי החלב , כדי שיגיעו מוקדם בבוקר לחיפה.

טענתם העיקרית כנגד הנהלת הרכבת , הייתה שבראש מעייניהם הרצון להרוויח כתוצאה מכך סופגים החקלאים בעמק נזקים כאשר החלב מחמיץ בתובלה בשעות היום ללא קירור , בנוסף לאי רצונם להוסיף את רכבת החלב הייתה מלחמתה של הנהלת הרכבת ,כנגד סלילת כבישים חדשים ,ברצונם לגרום לתלות גוברת ברכבת .

במחצית שנת 1919 ,נתמנה קולונל קול הולמס ,כאחראי הרכבות הצבאיות מטעם הצבא בחברת הרכבות הבריטית, מקום מושבו היה בדמשק ,במשרתו המשיך לאחר ביטול המסגרת הצבאית ,ועבר לרשות האזרחית ששלטה בארץ ישראל ובאזור דמשק גם על הרכבת החיג'אזית.

כאשר הועברה ההגמוניה על הרכבת החיג'אזית לידי החברה הצרפתית Chemin de Fer de Hedjaz, הלמס היה אחראי בשנות העשרים של המאה הקודמת ,לפינוי החיילים האנגלים מסוריה לעבר הירדן ולארץ ישראל, לאחר שרות של תשע שנים בעבודתו ,חלה הולמס ונאלץ לעזוב את המשרה, בתקופתו נרכש ציוד חדיש ,קטרים וקרונות שגרמו לייעול עבודת הרכבת.

בסוף שנות העשרים עברה תחנת אל חמה, והמשך הקו לדמשק שבסוריה לניהול חברת הרכבות הצרפתית Chemin de Fer de Hedjaz ,מידי החברה הבריטית Palestine Railways, שניהלה אותו לאחר מלחמת העולם בשנת 2016 נחנך קו הרכבת החדש מחיפה לעפולה ולבית שאן, על תווי רכבת העמק הישנה.

 1 תחנת מוצא תחנת חיפה המזרחית (תחנה עותומאנית )

תחנת הרכבת חיפה מזרח ,הייתה הראשונה להבנות בקו בשנת 1905, שמה הערבי היה " אום אל עמל " , התחנה שמוקמה ברחוב חיגאז בחיפה, תחנה שנבנתה בסגנון תחנות הרכבת שבגרמניה באותה העת, התחנה כללה מספר מבנים, המבנה המרכזי כלל שלוש אולמות ובראשו מגדל עם שעון.

בחודש ינואר 1904 נחנך המקטע שבין חיפה לבית שאן, שאורכו היה כשישים קילומטר, בשנה שלאחר מכן בסוף שנת 1905 ,נחנך הקן שהגיע עד העיר דמשק ,אז גם נחשפה האנדרטה שנבנתה ליד התחנה, לזכרו של הסולטאן עבד אל חמיד השני.

על לוח השיש שמוצמד לאנדרטה ,נכתב כי הסולטן ,אמיר המאמינים השולט בשתי יבשות, הקים את מסילת הרכבת לצרכי המאמינים בדרכם לעלייה לח'אג, על כן כול מאמין צריך לשבח אותו על פועלו למען המאמינים.

מבנה התחנה הראשי פוצץ בשנת 1946 ,בפעולה של ארגון אצל, ההודעה שהועברה לשלטונות ,בטרם הפיצוץ גרמה לבריטים לפנות את המבנה מאנשים בפיצוץ עצמו ,התמוטט חלק מהמבנה והוריד עמו את מגדל השעון, בשרידי המבנה ששופץ ממוקם כיום מוזיאון הרכבת בארץ.

מתוך כשמונה אלפים מעובדי הרכבת המנדטורית ,היו רק כששה אחוזים פועלים יהודיים, מתוך כחמש מאות נהגי קטרים ברכבת ,נמנו רק 18 נהגים יהודיים, לאחר כיבוש התחנה ,נקראו העובדים היהודיים לעזרה וחלקם עבר הסבה לנהיגה בעיקר מעובדי בתי המלאכה לתיקונים, חלק מהפקידים נתמנו לאתתים ועוד.

הבניין הראשי ששימש כמוסך הקטרים לרכבת העמק , שופץ בשנת 2000 ,והפך למוזיאון המאחסן קטרים וקרונות מתקופת העבר ,ומציג את ההווה בישראל בשטח הרכבות, בסמוך אליו ממוקמת האנדרטה שנבנתה לכבוד הסולטאן עבדול חמיד השני ,על האנדרטה מגולף דגם של קטר, המושך קרונות עמוסי פחם, ולוח עם תשבוחות להקמת רכבת העמק המתחברת לרכבת החיג'אזית בסוריה והמוליכה לעיר מדינה בערב הסעודית.

סיור במוזיאון הרכבת  : קרונות וקטרים כולל קטר קיטור , מתקופות זמן שונים, ציוד ,מתקנים, תלבושות עובדים וכרטיסנים, כרטיסי נסיעה, ציוד כירטוס, אוסף בולים הדן בנושא הרכבות , מוזיאון הרכבת מציג את עברה של הרכבת בישראל מהתקופה התורכית-חיג'אזית  ועד ימינו אנו, כאשר המסילה הראשונה נבנתה בשנת 1892 בקו יפו ירושלים ושימשה את השולטים בארץ למעבר למדינות אחרות שכנות לישראל.

תחנת משטרה (תחנה מנדטורית)

שמה של תחנת המשטרה בערבית היה אל נוקטא , תחנה שהוקמה בתקופת המנדט ,שאליה הגיעו השוטרים למבנה הטיגרט המנדטורי ,להסדיר עניני מנהל פנימי , תחנה שמוקמה במרחק קצר מהתחנה המזרחית בחיפה, המבנה שימש גם כמתקן כליאה למסתננים ערביים לארץ ,בטרם הובלו ברכת העמק והועברו בחזרה לסוריה שבשליטת הצרפתים.

תחנת חוואסה  4.5 (4.500 מטר) תחנת נשר הראשונה (תחנה מנדטורית) תודה למוזיאון הרכבת לצפייה בתמונה.

תחנת חוואסה בעברית תחנת המחצבה, תחנה שיועדה לסחורות ולא לנוסעים,  שהוקמה בתקופת המנדט , מוקמה כקילומטר מצומת הצ'ק פוסט ,וארבעה וחצי קילומטר מתחנת המוצא במזרח חיפה, ועל כן שמה, התחנה  ממוקמת ברחוב המסילה .

לתחנה הוספה מסילה צדדית נוספת, על מנת לשנע את תוצרת מפעל המלט נשר , המעניין היה בשימוש הרכבת שהגיעה לשערי המפעל ברוורס ,הקטר נותק מקרונות המטען ,לתוך המפעל נמתחו שתי מערכות פסים אחת להטענת המלט לשווקו והשנייה להכנסת מזוט להפעלת הכבשנים ליצור המלט.

הקרונות נמשכו על פסי הרכבת לתוך המפעל בעזרת כבלים , ולאחר העמסתם נגררו שוב מחוץ לשערי המפעל על ידי הכבלים , שם חוברו הקרונות לקטר והמשיכו את מסעם, כול זאת למנוע בניית סובבן ומערכת נוספת כפולה של פסי רכבת שיאפשרו סיבוב הקטר .

בתחום התחנה נבנו מחסנים לאכסון ציוד ותוצרת המלט מהמפעל ,ומבנה המסילאים לעובדי הרכבת,  כיום נותרו שרידי מסילה והמבנה ששימש למגורי עובדי הרכבת והתחנה, בשנת 2008 החלה לפעול תנועת הירוקים למען התחנה לניקיון ושימור התחנה , עיריית נשר וגופים נוספים ,ועדת שימור אתרים בעיריית נשר שהתכנסה בשנת 2009 החליטה לשמר את מתחם התחנה .

המבנה ההיסטורי הנסתר מהעין לחולפים בכביש, רשות הרכבות נרתמו גם הם למלאכת השימור, וגידרה את המתחם וביצעה עבודות שחזור למניעת קריסת המבנים, בהמשך בשנת 2015 ,נחתם הסכם בין עיריית נשר והנהלת הרכבת , לשמר את המתחם והמבנים ,בינתיים נערכות במתחם וברחוב המסילה פעילויות של המתנ"ס הופעות אמנים , פסטיבלי יין ועוד.

2 תחנת תל חנן (תחנה עותומאנית )

שמה הערבי של תחנת תל חנן היה באלד אל שייח , על שם הכפר הערבי שנקרא באותו השם, תחנה שנבנתה בשנת 1904  מבלוקי סיליקט לבנים, ובהמשך בשנת 1913, נמתחה שלוחת מסילה שאורכו כשלוש עשר קילומטר לכוון העיר עכו, מסילת השלוחה פורקה ,בתקופת מלחמת העולם הראשונה בידי הצבא התורכי ,הפסים נלקחו לטובת סלילת קו הרכבת לכוון הסואץ, השלוחה נסללה מחדש בתקופת המנדט בידי הבריטים, אלא שאז התחילה השלוחה בנקודה קרובה יותר לחיפה.

בשנת 1935, נקבר בתחומי הכפר הערבי ,מנהיג מכנופיית הערבים בשם עז א- דין אל קאסם, שעל שמו נקרא כיום הארגון חמאס שברצועה, אנשי הכפר היו ידועים כשונאי יהודים, והתנכלו רבות לפעילות הרכבת , בשנת 1947 פשטו חיילי ההגנה על הכפר העוין, בקרב נפל החייל חנן זלינגר , שעל שמו נקרא הישוב תל חנן.

תחנת נשר היישוב (תחנה מנדטורית)

תחנת הרכבת בישוב נשר ,שקיבל את השם הערבי זיתון-אל-באסאטין תחנה שנבנתה בתקופת המנדט ,ששימשה את הישוב וסביבתו , ממנה נמתחה שלוחה למפעל נשר , שלוחה שהתחברה בחזרה לקו רכבת העמק, להמשך נסיעתה לחיפה או לכוון עמק יזרעאל.

בתחנת הרכבת נשר הנמצא בשולי העיר נשר ,נותר מבנה המסילאים שנבנה בשנת 1905, היה אחד משלושת המבנים שהוו את מתחם התחנה מבנה ששימש כמחסן ציוד ומקום לשהיית עובדי המסילה בעת תפקידם, בין תפקידי המסילאי היה לנפנף בדגל שסימן לנהג הקטר את האישור להמשך הנסיעה.

באזור המבנה שעבר שיפוץ, מתכננת עיריית נשר ,להשתמש בו לפעילות ואירועים .

תחנת משק יגור (תחנה מנדטורית)

קבוץ יגור הוקם בשנת 1922,בשטח אדמה שנרכש ממשפחת סורסוק הלבנונית, בידי שמונה חברים וחברה מקבוצת אחווה, שנוסדה בפתח תקווה בשנת 1913, שמו של הקבוץ נבחר משמו הערבי יאג'ור של הכפר השכן , כפר שהיה עוין לחברי הקבוץ, בשנות השלושים נחפרה באר המים ,שהתגלתה כשופעת והרחיבה את גידולי החקלאות.

תחילתה של תחנת הנוסעים שנקראה תחנת נחלת יעקב, תחנה שמוקמה כעשרה קילומטרים מתחנת המוצא בחיפה, לצרכי עליה וירידה , תחנה שנבנתה בשנת 1925,נועדה לשרת את תושבי יגור והסביבה , בתחילה צוינה התחנה במוט ברזל שעליו נתלה שלט עם שם התחנה, תחנת נחלת יעקב.

שמה של התחנה ומיקומה על שטחי הקיבוץ ,לא מצא חן בעיני חברי הקיבוץ, עקב הסכסוך בינם לבין הישוב כפר חסידים השכן ,הקיבוצניקים עשו מעשה והזיזו את מיקומה ,תוך הרחקתה ושינוי שילוט התחנה לתחנת יגור שנבנה בשנות הארבעים ששימש בעיקר את שומר התחנה  .

כיום בשטח התחנה הישן נותר מבנה ישן מאבן בן שלושה חדרים שימשו כמחסן, המשמש כמרכז מבקרים בשם " יגור זה סיפור" , ליד המבנה קיימת מסילה ועליה קרון רכבת לתצוגה , שבו מוצג סרטון ותצוגה, ולידו לוח זמני הנסיעות של הרכבת והתחנות . על הקיר תלויה מפת מסלול רכבת העמק .

לתאום והדרכה במרכז המבקרים , טלפון 054-6833075 .

במרכז המבקרים ,הבנוי בתוך שלושת החדרים ,ששימשו את התחנה בקו רכבת העמק, הרכבת ניתן לבקר בתשלום , תצוגותיו ,הצילומים וספור ימי הקמתו של הקבוץ ,מומחשים בסרטי וידאו ומצגות, וסיפור רכבת העמק.

בליל השבת השחורה 29.6.1946, שבו פשטו אלפי חיילים בריטים על הקבוץ על מנת לגלות סליקים ,ותושבים בלתי לגאליים בקבוץ, עקב קרבתו לנמל חיפה והיכולת להבריח נשקים ותחמושת מהאוניות בנמל, לאחר חיפושים רבים התגלה הבונקר המרכזי, שנבנה בשנת 1937 ,בונקר שהסתתר מתחת לצריף בית מלאכה ,ועוד 32 סליקים נוספים, בסך הכול נתגלו כחמש מאות כלי נשק, רימוני יד ,חמש מאות אלף קליעים עשרות מרגמות ומאות פגזים ,חומרי נפץ ועוד ועוד.

ניתן היום לערוך סיור בסליק הגדול בתשלום ,כולל ירידה במדרגות לתוכו, טלפון 054-6833075 .

תחנת ג'למי –ג'למה (צומת העמקים) תחנה מנדטורית

תחנה ששמה הערבי היה ג'אלמי אל עתיקה , תחנה שקירותיה היו מבטון , שימשה את תושביה הערביים של הכפר הערבי ג'למי ואת השוטרים ששרתו בתחנת המשטרה מצודת הטאגרט שליד הכפר, תחנה ששימשה גם את המושבות הטמפלריות באזור, להובלת תוצרת החלב והיבולים לחיפה, בהמשך השנים נהרסה התחנה .

הגשר שמעל לנחל הקישון בסמוך לצומת ג'למה ,שנבנה בשנת 1893 , נקרא גם גשר חארתיה ,או גשר ג'למה , נבנה בידי החברה הבריטית של פילינג שזכתה בתחילה בזיכיון לרכבת העמק פשטה את הרגל והפסיקה לפעול.

בעת סלילת הקו בידי התורכים בשנת 1903 ,תוקן והושמש הגשר, הניצב עד היום במקום, גשר אבן הכולל שש קשתות תמיכה ששימשו גם כמקום למעבר המים בשיטפונות של נחל הקישון, לידו נבנה מחסן לגזרי עץ להסקת הקטרים.

תחנת הרכבת אלרואי (תחנה מנדטורית) 

תחנת הרכבת בקו רכבת העמק אלרואי שימשה את תושבי הישוב אלרואי וקבוץ שער העמקים, ומאוחר יותר את הישוב קריית עמל, אלרואי ישוב שהוקם בשנת 1935,כיום אחת משכונות קריית טבעון, הישוב נקרא כך על שם דוד אלרועי ,מייסד התנועה המשיחית בכורדיסטן ובקוקז, שניסה למרוד בשלטון העותומאני.

בתקופת המנדט בשנת 1936, בעקבות בקשות התושבים נפתחה תחנה במקום במרחק של כחמשה עשר קילומטר מתחנת המוצא בחיפה ,כעשר שנים לאחר העלייה על הקרקע של היישוב ,בתחילה הוצב שלט על עמוד ברזל, בתקופת המרד הערבי ,סבלה התחנה מהתנכלות כנופיות הערבים שנקראו "העסבאת " ,שהיו פותחים בירי על הקרונות מהרכס הסמוך.

האגדות מספרות ,שנהג הקטר הערבי היה משתף פעולה עמם ,ולא הניע את הקטר להמשך הנסיעה ,אז היו ניגשים אליו נוסעים ,וכופים עליו באיומים גם עם נשק ,להתניע את הקטר ולנסוע .

לאחר תלונות של הנוסעים, נבנה בשנת 1942-3 רציף קטן ומבנה שנבנה מבלוקי סיליקט לבנים, מבנה תחנת הרכבת המרכזי הוקם בשנת 1945,עד שהוקמה התחנה נאלצו התושבים לעלות ולרדת מהרכבת ,תוך כדי נסיעתה והאטת מהירות הנסיעה ,אך לא עצירה מוחלטת ,וכמובן סבלו מחוסר במחסה מפני מזג האוויר בהמתנה לבוא הרכבת.

להגעה לשחזור התחנה , נוסעים עד למפגש עם צומת העמקים, שם פונים לכוון קריית טבעון, לאחר כמאה מטר פונים לכביש 7213 לכוון שכונת אלרואי ,שם נוסעים ברחוב ברק בן אבינועם , עד למרגלות השכונה.

הכניסה לפארק הקטר ולמעיין אלרואי בחינם , לתאום והדרכה בתשלום טל 052-8239248 לנחום או 0507497205 לאיציק.

בשנת 1952 פסקה הרכבת לעבור ,בקו רכבת העמק והמקום ננטש, תחנת אלרואי שוחזרה בידי תושבי המקום בשנת 2000, תחנה שנבנתה בתקופת המנדט ,עקב לחצם של התושבים ,בפועל נבנה בתחילה צריף בתחנה ,בהמשך לאחר מכן נבנה מבנה מבלוקים כחדר המתנה , לידו ומסביב מוצבים תמונות היסטוריות ,וצילומי לוחות זמנים של קו רכבת העמק.

כיוון שרוחב המסילה בתקופה העותומאנית היה 105 סנטימטר , ניתן לראות בשחזור התחנה תוספת של פס מסילה ,היוצר מרווח של 143.5 ,המרווח האירופאי למסילה, כך שניתן היה להציב בתחנה קרונות נוסעים ומשא וקטר דיזל וקרונות ישנים בקצה המסילה נוכל לבקר בפינת ההנצחה של ניר כהנא שנפל בעת שירותו בצבא בשנת 2005 ,ולידה סוכה עם הצללה למנוחה.

בשחזור נמצאים תשע קרונות וקטר , קרונות נוסעים ומשא , שני קרונות סגורים בקרון הבלימה  ששימש כמעצור בעת הכניסה לתחנה , נמצא מוזיאון לתולדות הישוב ובו פעל סרטון סרט המראה את העבר , ובקרון השני מצגת לספור רכבת העמק.

ליד התחנה מקומות ישיבה ושולחנות לפיקניק ומנוחה וצל, שבהם ניתן לשבת ולתת לזאטוטים לחוות חוויה של טיפוס והנאה.

ליד תחנת הרכבת באלרואי קיים מסלול נגיש לעגלות ,לביקור במעיין אלרואי, מתחנת הרכבת הישנה אלרואי ,פונים ימינה לכוון צפון במרחק 500 מטר נמצא מעיין אלרואי, שבו פינות מנוחה ופיקניק, מול שכונת צל אורנים בחניון אלרואי, מעיין שמימיו המתוקים מתנקזים לבריכה שצבים חיים בו.

במעיין צומחים צמחי מים ונחלים במקום, פינת מנוחה מתחת לעץ התות, המים זורמים לאורך השנה ומשם לנחל, הליכה לאורך הגדה עד אפיק הקישון ושרידי המסילה על גשרון מעל לנחל, המוליך את המים מן המעיין לבריכה.

ניתן לערוך את הסיור המעגלי ולהמשיך מהמעיין לכבשן הסיד.

תחנת קריית חרושת (תחנה מנדטורית )

שמו של הישוב מהמקרא שבו מצוין על גבעת חרושת הגויים, בקיץ 1920 התמקמה על הגבעה פלוגת העבודה שסללו את הכביש בין ג'דה לחיפה, הישוב עצמו הוקם בשנת 1935, לאורך השנים אוחד כשכונה בקריית טבעון, ישוב שסבל לאורך השנים מהתנכלויות רבות של תושבי הסביבה הערביים, לזכר החללים שנפלו במאורעות המרד הערבי בשנים 1936-9 , הוקמה אנדרטת הנצחה בישוב .

לביקור בשחזור התחנה נוסעים מצומת העמקים המכונה ג'למי, פונים לכוון קריית טבעון שמאלה ,לאחר כחמש מאות מטר, פונים לכוון דרום ימינה, לכוון שכונת חרושת יורדים במדרון עד לשלט הכוונה לאלרועי , כביש פנימי דרך בתי התושבים במרכז הכפר לפנות ימינה לתחנת הרכבת הכניסה מכוון רחוב ברק כיום ממוקם בפארק העמקים .

תחנת רכבת המרוחקת כקילומטר מתחנת אלרועי, וכשבע עשר קילומטר מתחנת חיפה, שנבנתה עקב לחצם של התושבים באזור בשנת 1935, עובדי הרכבת ופקידיה שגרו בקריית חרושת ,הוסעו בכול בוקר בשעה 6 בבוקר מתחנת קריית חרושת לחיפה ,ברכבת שנקראה טרולי ,רכבת שהורכבה מקטר שהיה מקדימה וקטר רתום מאחור וביניהם שני קרונות מסוג פרימו

הנהלת רכבת ישראל , המועצה לשימור מורשת ישאל , ביחד עם המועצה המקומית חברו להקמת הפארק החדש, שאורכו כשלושה וחצי קילומטרים, תוך שימור מבנים ומתקנים היסטוריים, כמו מעברי מים וגשרונים, בחלק מהפארק השתמרו חלקי פסי מסילה, ובחלקם רק הנתיב, לצד פסי המסילה והאדנים נסלל שביל בטון להליכה ורכיבה על אופנים, לצדם הוצבו שלטי הסבר לרכבת ולפארק הקטר.

תחילתה של התחנה בימי המנדט ,בבניית צריף עץ שהומר במבנה אבן בהמשך, שנותק בתחנה ושופץ, כיום נמצא במקום פארק הקטר. במקום קטר היושב על פסים ומגודר בסבכת ברזל ,לילדים ניתן לטפס על הקטר, לידו מבנה שעל קירותיו תלויים פלקטים של הסבר, בפארק כרי דשא וקרונות ישנים של רכבת. תעלת מים שנחפרה כאן, כשלוחה של הנחל, מזרימה חלק ממימיו לצל העצים, ומהווה פינת חמד.

תחנת קריית חרושת היא חלק מפארק הקטר , בתחנה מבנה אבן קטן, אך בעבר היה במקום צריף עץ, על קטע מסילה מונח קטר וקרונות רכבת ישנים, בהנצחת רכבת העמק פינת חמד בשלוחת הנחל שנחפרה, ומספקת מים לצמחיה דשא, התחנה נבנתה בעבור העובדים במפעל נשר למלט, ולהעברת מוצרי חלב לחיפה.

כיום המקום לצערי מוזנח קמעה, במקום מבנה אבן מלא בגרפיטי ,וקטר ישן, בימי השלטון הבריטי נבנתה במקום תחנת רכבת על מנת לשרת את תושבי המקום שעבדו במפעלי נשר, על מנת להתגבר על תנאי המעבר הבוציים בחורף.

סיור רחפן ביו טיוב תודה ל Michael F. לצפייה בסרטון.

3 תחנת הרכבת כפר יהושע תל שאמס (תחנה עותמאנית)

התחנה השלישית הגדולה שהוקמה במסלול רכבת העמק בתקופה העותומאנית ,המרוחק שכנה ליד הכפר הערבי תל א שאמס, כפר שאוכלס בידי עריסים פלחים ,אדמותיו נקנו ממשפחת סורסוק העשירה מבירות, בידי היהודים לטובת הקמת הישוב היהודי כפר יהושוע.

התחנה נמצאת כ-5 קילומטר דרומית-מזרחית לקריית טבעון. נכנסים לכפר יהושע מכביש 722 (מעט אחרי צומת התשבי). נוסעים בכביש פנימי המוביל אל התחנה.

טלפון לתאום 054-2325216, 04-9534226 הכניסה בתשלום, סיורים מודרכים בתאום התחנה פתוחה בימי ראשון – חמישי בין השעות 09:00-15:00 בימי שישי ושבת בעיקר לקבוצות בתיאום .

תחנת הרכבת תל שמאם, הינה השלישית בתחנות רכבת העמק מבין שמונה התחנות המקוריות, משנת 1905. התחנה מוקמה ליד כפר אריסים בשם תל א-שמאם, שפורק לאחר שאדמותיו נקנו לשם הקמת כפר יהושע.

התחנה נבנתה ונחשבה לאחת הגדולות, ליד המסילה שנבנתה בשנים 1903-1905, על ציר מסילת הרכבת העמק  שבין חיפה לדרעא, מבני התחנה יצרו מעין שכונת עובדים קטנה שכללה גם את משפחותיהם, שהיו ביחסים טובים עם תושבי כפר יהושוע.

בשכונה גרו מנהל התחנה ומשפחתו, מפעיל משאבת המים הבומבאג'י האחראי על הסטת המסילות לפני כניסת הרכבת ולאחר שעברה בעזרת המנוף הידני, המסילאים ומשפחותיהם ועוד, עובדים אלו ממוצא ערבי ,הסתלקו מהשכונה על הרכבת האחרונה, מיד עם תחילת מלחמת השחרור, בתקופה המנדטורית הוקם מחנה צבאי לחיילי הצבא הבריטי, בין שכונת עובדי הרכבת לבין בתיה הדרומיים של הכפר.

השימוש העיקרי לתחנה, היה משלוח תוצרת חקלאית לחיפה , כמו : כדי חלב, קרטוני ביצים ,כלובי עופות, שקי תפוח אדמה, ארגזי פרות וירקות ,והבאת סחורות לכפר יהושע, כמו : דשנים כימיים, חביות סולר ונפט .

התחנה שימשה לאורך תקופה של חמישים שנה, בנוסף שימשה התחנה, כנקודת אספקה לחלפים ותיקון לקטרים קטרים וקרונות תקולים, בעת עצירת הרכבת במקום מולאו דודי הקיטור של הקטרים במים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ,העבירו הבריטים את מוסכי הרכבת לתחנה מפחד שהמוסכים בחיפה יופצצו בידי האויב, בשנת 1948 הועברו הפועלים הערביים מהתחנה לחיפה ,בזמן שקו רכבת העמק חדלה לעבוד.

סיור בתחנה המשוחזרת 

מצד ימין של המסילה ,ניצב בית המגורים של אנשי הצוות והמתחזקים, וחצר חקלאית קטנה ששימשה אותם לצרכיהם , מבנה האבן ממוקם כחמישים מטר לפני המתחם המגודר של התחנה כיום, מבנה נטוש נוסף מאבן ממוקם מעבר לכביש .

כיום לאחר השחזור מוקף מתחם התחנה בגדר והכניסה למתחם דרך שער הברזל, התחנה הכילה שמונה מבני אבן בסגנון גרמני, אשר נמצאים במקום גם היום, המבנה המרכזי היה בן שתי קומות ובו שכנו משרדי התחנה,  קומתו העליונה של המבנה, שימשה כמקום מגוריה של משפחת מנהל התחנה, ממזרח למבנה המרכזי ,נבנה מגדל מים עגול, אשר בו נשמרו המים למילוי דודי הקטרים.

שאר המבנים בתחנת כפר יהושע, שימשו כמקום מגורי עובדי התחנה, שירותים ציבוריים לנוסעים, מחסן פחמים ובייתו של הבומבגי (מפעיל המשאבה מן המילה פומפה ששובשה) ושל כוון המסילה, באתר תחנת הרכבת הישנה אשר שופץ, נותרו שבעה מבנים שרובם עברו שיפוץ, התחנה נפתחה לסיורים בשנת 2008.

בחלקו האחורי של המתחם מיד לאחר שתי הקרונות משא מימין ממוקמות על הקרקע שתי ערמות של אדנים ופסי רכבת המורכבים עליהם ,שפורקו מהקו ושהונחו כאן לשימור, מעבר לשער האחורי נמצא המבנה הנטוש של הטלפונאי ומרכזיית הטלפונים הישנה.

אגדה המסופרת בידי זקני כפר יהושוע, מתייחסת לתחנת רכבת העמק שעל יד הכפר, שקבלה את השם תל שאמס בתקופה העותומאנית ,שהחליפה את שמה בימי המנדט לתחנת כפר יהושוע, אלא שהכרטיסנים ואנשי הצוות הערביים סרבו לקבל שם חדש זה ,וכאשר יהודי היה מבקש כרטיס לתחנת כפר יהושוע היה מקבל מיד את התשובה בערבית "מאפיש " שפרושה מערבית אין .

התנכלויות וירי לכוון מושב כפר יהושוע בידי כנופיות ערביות בסביבה גברו, כמו ההצתות של שדות החיטה ,בידי אנשים שהשליכו חומרים בוערים מתוך הרכבות הנוסעות בקו רכבת העמק בעת שחלפו ליד השדות של כפר יהושוע וגרמו לשריפות שכילו עשרות דונמים של תבואה וחיטה בשלה.

תחנת כפר ברוך (תחנה מנדטורית)

תחנת תל ברוך הוקמה בתקופת המנדט בשנת 1926,ממש לאחר הקמת היישוב,  תחנה שנבנתה במרחק של 27 קילומטר מתחנת חיפה, בחלק הצפוני של הישוב ,לטובת נוסעים שהתגוררו בישוב הסמוך והסביבה , בתחנה היה מבנה יחיד מבלוקים כאולם המתנה לרכבות , שנהרס ונעלם, בתחנה לא ניתן לקנות כרטיסים ועל כן הנוסעים שעלו על הרכבת ,עשו עסקה שחורה עם הכרטיסן לרכישת כרטיסים.

בשעה 6 בבוקר הייתה חולפת על פני התחנה רכבת המשא האיטית, רכבת הנוסעים הייתה עוברת בתחנה בשעה 8 בבוקר, ובשעות אחר הצהריים, לאורך השביל שליד המסילה היו עוברות עגלות רתומות לבעלי חיים ,שהובילו שקי חיטה לטחינה בעפולה, מרחק של כשבעה קילומטרים, בדרכם חזרה הוליכו נפט ומצרכי אוכל, חלק מהתבואה בחזרה בהובלה בקרונות הרכבת, נשים לפני לידה היו נוסעות ללידה או בחיפה או לעפולה, חלקם עד שנות השלושים נסעו לתחנת תל עין חרוד, לבית החולים הקטן שהיה במקום עד אז.

למעשה עד שנות השלושים הובלו כדי החלב מהרפת הקטנה שבמרכז הכפר , בידי חבר מעפולה שהיה לו אופנוע עם סירת צד, לאחר מכן רכש כלי רכב להובלת החלב, ומשנות השלושים הועמסו כדי החלב על רכבת החלב,במאי 1948 ,שוב החלו לשנע את הכדים בטנדר שנרכש למטרה זאת.

תחנת הרכבת שליד כפר ברוך, התנהלה בסרבול בעת שנדרשה העמסה או פריקת סחורה לכפר ולשאר הישובים , מכוון שלא הוקמה מסילה צדדית נוספת בתחנה ,להעתקת הקרונות המשא העמוסים ,על כן נאלצה הרכבת ונוסעיה להמתין בתחנה ,עד לפריקה או העמסה , מחיר ההמתנה היה כחצי לירה לחצי שעה , ולכן נזעקו מספר חברים ,בעת שהגיעה סחורה לתחנה או לפריקה , על מנת לקצר את השהייה ולצמצם בהוצאות ההמתנה.

הרכבת גם שימשה להעברת הדואר, להעמסת תוצרת חקלאית ,העמסת כדי החלב לתנובה שבחיפה, בתחנה היו יורדים רוכלים שהגיעו ממקומות שונים בארץ, עם סחורתם היו עוברים בין הבתים למכור את מרכולתם, רוכל הבגדים היה נכנס לבתים, פורס על הרצפה את סחורתו , מאחר והמבחר היה זעום, היו בני המשפחה לבושים באותו הצבע והבד מהגדול לקטן ,אלא שהגוון לנשות הבית היה שונה משל הילדים, בין הרוכלים היו גם רוכלי הספרים.

לאחר פיצוץ הגשרים בשנת 1948 ,והפסקת מעבר רכבת העמק, נקלע הישוב לבעיה של תובלת משאות ותוצרת חקלאית, אי לכך רכש הכפר בתחילה טנדר ובהמשך משאית ,שהוליכה את כדי החלב לחיפה ,והחזירה מזון ואספקה ,צריך לזכור שבחורף הכביש היה מוצף בבוץ , והדרך הייתה משובשת ,דבר שמירר את חיי התושבים , שהעמיסו עגלות ובעלי חיים על מנת לנסות לשווק את התוצרת ולהכניס אפילו לחם, רק בשנת 1949 נסלל כביש ראוי לכפר ולמחלבה ,את יבול התבואה נהגו חקלאי הכפר למכור ,על פי העין בשדה לסוחרים אף בטרם הזריעה ,שהיו אחראים על התובלה לטחנת הקמח.

בתחנה בכפר יהושוע כן נסללה מסילה צדדית ,אלא שהיא הייתה מרוחקת כעשרה קילומטר מתחנת כפר נחום ,השימוש בתחנה הרחוקה ,גרמה נזקים כלכליים לחקלאים ולסוחרים בהובלה הנוספת ,רכבות שהובילו סחורה כמו חול בנייה (זיף זיף) לתחנת כפר נחום, הייתה נאלצת לפרוק את הסחורה מהקרונות תוך שעה והייתה כרוכה בתשלום זמן המתנה, על זה יש להוסיף כי זמני משלוח הרכבות לתחנה נעשו באיחורים רבים שגלשו לפעמים לשעות הבוקר המוקדמות.

פריקות וטעינות אלו של רכבות המשא ,נדרשו להיעשות בשעות הלילה ,על מנת לא להפריע לתנועת הרכבות היומית , לצורך הפעולות נדרשו אנשי הישובים לגייס במהירות צוותים לעבודה הלילית ,דבר שלא היה בנמצא תמיד.

דבר נוסף הייתה התלות של היישובים ,בדרך העפר שהוליכה לתחנת כפר ברוך, שהפכה בחורף לדרך בוצית ,שגרמה לאיחור של הגעת המשלוח לתחנת הרכבת מהישובים, יש לציין גם את המחסור התמידי לקרונות משא לבלגן והרי לכם דייסה שקשה לבלעה.

בעיה נוספת ,של שימוש בקרונות רכבת להובלת הקש והתבואה ,נוצרה בעיקר בגלל העומס וזמינות חברת הרכבות באספקת קרונות לתובלת התבואה בקו הרכבת חיפה צמח, הנוהג היה שהישובים היו מודיעים להנהלת הרכבת שיש להם משלוח מוכן, הנהלת הרכבת לא הזדרזה, והודיעה יום לפני קבלת והעמסת התבואה על הקרונות בתחנה שהזמינה העמסה.

מיד הזדרזו אנשי היישובים שבגוש נהלל, לרכז את התבואה ליד מסילת הרכבת ,אלא שבתקופה זאת של ימי המרד הערבי נהגו אנשי צוות הרכבות הערבים, להשליך פחמים בוערים מדודיי הקטר לשדות התבואה שבעמק , וכך על פי האגדות נעשה לעשרים טון התבואה שבמערום ,שנאסף בשבת ליד מסילת תחנת ברוך בסוף שנת 1934 , ריטואל שחזר על עצמו שנה לאחר שנה.

על קובלנות הישובים בגוש נהלל לרכבת ,בדבר המחסור במסילה צדדית השיבה הנהלת הרכבת ,כי כמות הסחורות המובלת והמתקבלת בתחנת כפר ברוך ,אינה גדולה ולכן אינה מצדיקה את עלות בניית המסילה הנוספת , לטענה זאת השיבו אנשי הישובים כי אם תיסלל שלוחה צדדית ,תעלה כמות הסחורות הנשלחות או המתקבלות, ובכך יעלה נפח ההובלות וההכנסות לרכבת , ממש דו שיח חרשים.

תחנת עפולה (פולה) (תחנה עותומאנית )

תחנת עפולה הייתה השלישית שנבנתה בעת הקמת קו רכבת עמק, תחנה ששרתה כשמונה נקודות התיישבות סביבה שמה ניתן לה משמו של הכפר הערבי הסמוך לתחנה פולה, היא מוקמה במרחק של 36 קילומטר מתחנת חיפה, בשנת 1913 נמתחה שלוחה ומסעף מתחנת עפולה, לכוון העיר הערבית ג'נין ,שאורכה כשבע עשר קילומטר, מסביב לעפולה נבנו מספר מחנות צבאיים לחיילים העותומאניים.

בעת העצירה בתחנת עפולה ,התעכבה הרכבת עד אשר פורקו הסחורות מהקרונות ,לפעמים העיכוב ערך שעה ,עד שהרכבת המשיכה במסעה, העיכוב גרם למרמור לנוסעי הרכבת , לאחר כיבושה של העיר בידי הבריטים , הוקם ונפתח סניף דואר ששרת את יישובי עמק יזרעאל.

בעת ביקור הנציב בעיר ,דרשו פרנסי העיר שלתחנה ימונה מנהל יהודי, ואכן בשנת 1904 התמנה יוסף טרופ  כמנהל היהודי לתחנה שבה שרת כחמש שנים עד 1929 ,המנהל היהודי האחרון בתחנה היה בצלאל גורדון ,בשנת 1945 נפגעה התחנה מפעולת של המחתרות במבצע שנקרא ליל הרכבות.

במתחם התחנה הישנה , נותרו מבנה האבן ששימש כמחסן מטענים וצמוד אליו רציף המטענים, בית מגורי מנהל התחנה, מבנה בן שתי הקומות שבו התמקמה הספרייה העירונית, בית משאבת המים ומעליו מגדל המים, מבנה בית השירותים שעבר לשימוש כבית מגורים .

מאגדות תחנת הרכבת מספרים ותיקי העיר ,שהרכבת בעפולה עצרה לזמן קצר שלאחריו החלה לנסוע ורבו המקרים שהרכבת נבלמה, מיד לאחר התחלת הנסיעה ,משום שהנהג ראה אנשים שאיחרו ורצו אחריה , ישנם על פי האגדות מקטעים, שהנוסעים ירדו ועזרו לרכבת בדחיפות בעיקר בעליות ,עד שעברה את הקטע שבו התקשתה להתקדם.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,סבלה העיר מתנועה רבה של שהות ומעבר של חיילים מצבא תורכיה, יחסית לשאר התחנות בעת המלחמה , מהיות העיר מרכזית בעמק יזרעאל , מפקדת הצבא התורכי הטילה מגבלות וחוקים נוקשים מיסים מרובים ,מעשי גזל ושוד של תושבים וחקלאי הסביבה, על מנת לספק מזון לחיילים הרעבים שהתקבצו בעמק בנסיגתם, וסגירת נמל חיפה לציוד ומזון לחיילים.

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים ,נסלל מחדש הקו מתחנת הרכבת של עפולה לכוון העיר ג'נין, כאשר פסקה רכבת העמק לפעול , הפך אזור התחנה מבנה התחנה הראשי שבמרכז העיר, ועל המסילות לשוק בימי שני וחמישי, ולידו צמחו מחסני חומרי בנייה ומשתלות לעצים ,כולל של המשביר המרכזי, חברת הדלק של ,חברת ווקום, מסעדות ובתי קפה, עקב הגדלת הביקוש להם, מסביב התחנה שהוקמה במרכז העיר נמתחו רחבות ונבנו בהם בתי מגורים לצדם.

למבנה הנטוש של הרכבת עברה מחלקת הטלפוניה ,חדר אחד נמסר לדואר העירוני וחדר נוסף נמסר למגורי מנהל הדואר ברקוני, בשנת 1925 החלה תנופת בנייה גדולה בעפולה ,כשבע מאות פועלי בנין יהודים שקעו בעבודה שכונות חדשות נבנו והוחלט להעביר את פסי הרכבת ממרכז העיר לאזור המתפתח .

אחת התאונות הראשונות ברכבת העמק בתקופה המנדטורית ,ארעה כאשר חקלאי מכפר גדעון, שהוביל שקי תבואה עבר על פני המסילה ליד התחנה, ונתקע עליה עקב שבר בגלגל העגלה, למזלו הרע החלה הרכבת לנסוע לכיוונו, הוא הספיק לקפוץ הצידה וניצל ,אך פרדותיו נפגעו ותכולת העגלה נפוצה לכול עבר.

תאונה נוספת ארעה שנתיים לאחר מכן, כאשר רכבת שיצאה מחיפה נשאה  פחי בנזין , בעבור חברת הנפט המזרחית נקלעה לתאונה עם המשאית ובמקום התלקחה בערה גדולה, נהגי הקטר הצליחו לקפוץ א נהגי המשאית נפגעו .

עמק יזרעאל נודע בתקופות היובש של מימי הגשמים , מכות העכברים בשדות המעובדים, וכתוצאה מתקופות הבצורת ירדה משמעותית הובלת כמות התוצרת החקלאית ברכבת ,מיישובי העמק לשווקים  , דבר שהקטין את ההכנסות של קו העמק בצורה משמעותית, כמו כן תחנת טחינת הקמח בעפולה נפגעה בהכנסות עקב מחסור בגרגרי חיטה לטחינה.

כיום נותרו ארבעה מבנים שנבנו בשנת 1905 ,שעברו שימור במתחם התחנה הישן שגודלו מעל לעשרים דונם ,במרכז העיר, פרויקט שעלותו הייתה 36 מיליוני שקל ,בצמוד לשדרת ארלוזורוב וגן שטופחה והוארכה הקטע אורכו כשש מאות מטר ורוחבו 30 מטר, ולידה המזרקה העירונית , בקצה השדרה הוקמה בשנת 1955 אנדרטת לחללי פעולות איבה וטרור בשנת 1940 הקימה משטרת המנדט מצודת טיגארט בקרבה לתחנה ,המשמש כיום כתחנת למשטרת ישראל.

בשחזור שוחזרו : קטעי מסילה, מבנה טרמינל התחנה ,שנבנה מאבן בן שתי הקומות, ומתחתיו מרתף ,מבנה חד קומתי ששימש כמחסן סחורות והפך למחסן תחמושת בתקופת המנדט (על קירותיו כתובות באנגלית) מבנה שגג רעפים מעליו.

כיום משמשים שני המבנים כמשרדים , גם יד לבנים משתמש במבנה לצרכיו, עוד במתחם ,מגדל המים ששופץ שגובהו 8 מטר, למילוי דודי הקטרים, ומבנה שירותים קטן, במתחם מוצג קטר מאולתר עם תוספות עכשוויות, על המבנים נתלו שלטי הסבר ומידע.

תחנת עין חרוד- תחנת נוריס (תחנה מנדטורית)

בטרם נפתחה נוריס ,ששמה הוחלף לתחנת עין חרוד, דרשה הנהלת הרכבת מגדוד העבודה שהקים את הקבוץ ,שיתחייבו למספר נוסעים ומטענים מסוים על מנת שהתחנה תהיה רווחית, בין הדרישות דרשה הנהלת הרכבת שבתחנה יחלפו לפחות בין שלושים לארבעים נוסעים במשך חודש, והובלות סחורות במשקל מספר טונות.

בשנת 1921 הוקמה תחנת עין חרוד ,תחילה קבלה את השם תחנת נוריס, במרחק 46 קילומטרים מתחנת המוצא בחיפה, בכניסה לכפר יחזקאל ,זאת בעקבות הקמת הקיבוץ בנקודה הישנה ליד מעיין עין חרוד, לפני שהקבוץ עבר לנקודת הקבע בשנים 1926-7 ליד תל קומי, למרות שהמרחק מהתחנה לקבוץ גדל.

מושב כפר יחזקאל הוקם בשנת 1921, על אדמות שנרכשו מידי הערבים בידי יהושוע חנקין , מידי משפחת סורסוק הלבנונית, השטח והמעיין הצמוד עליו נקרא בתחילה עין טבעון, ולאחר מכן קבל את שמו כפר יחזקאל ,משמו של נער יהודי בשם יחזקאל חסון שמשפחתו מעירק, תרמו סכום כסף נכבד לקרן היסוד על מנת שינציחו את שם הנער.

בהמשך הוחלף שמה של התחנה לתחנת כפר יחזקאל או תחנת גבע על פי תושביו של הקבוץ , על פי המגורים הקרובים של הישובים לתחנה, תחנה זאת שרתה גם הישוב הערבי הקרוב נוריס ,שהציקו ופגעו במתיישבים ובשדות של הקבוץ, במחצבות עין חרוד , העבירו את האבנים החצובות לתחנת הישוב ומשם העבירו אותם לעפולה ,

עד שהוקמה התחנה נאלצו תושבי עין חרוד והסביבה ,לשנע את הסחורות ולקבל סחורות או דואר ,בהובלה של עגלות רתומות לבעלי חיים לתחנת עפולה אלא שבחורף השתבשו הדרכים, עקב אי יכולתה של האדמה לספוג את מימי הגשמים , והבוץ גרם לשקיעת העגלות ובעלי החיים ,גם שנרתמו לעגלה מספר פרדים או סוסים לתוספת כוח.

המחסור בבניית מבנה המתנה (הצריף) בתחנה ,גרם סבל לנוסעים במיוחד בימי הגשם ,בעת שהנוסעים המתינו לרכבת שכרגיל אחרה ולא עמדה בלוח הזמנים, והגרוע ביותר שלתחנה הובאו שקי גרגרי תבואה ועוד , ואילו נרטבו מהגשם ונרקבו  ,אל אלה נוספו המחסור במדרגות או משטחים להעלאת נוסעים או הירידה מהרכבת ,ולהעלאת הסחורות או פירוקם, דבר שהביא זמני המתנה וגרימת אי עמידה בלוחות הזמנים, וקבלת קנסות על בזבוז הזמן.

מיד לאחר פתיחת תחנת הרכבת ,עובדי הרכבת הערביים כולל נהגי הקטרים, הסירו מעל מדיהם את התכתובת בעברית והותירו רק את הכתובות הערביות והאנגליות, ביודעם שלא יענשו על מעשיהם, מעשה זה גורם לנוסעים היהודים להתבלבל והם לא ידעו ,למי לפנות בשאלה או עזרה .

בשנת 1936 בתקופת המרד הערבי והמאורעות ,נהגו אנשי רכבת העמק לאסוף גחלים לתוך שקים ולהשליכם בשדות החיטה של קבוץ עין חרוד, על מנת לגרום לשריפות בשדות ולמנוע את הקציר, לאחר שהמשטרה הבריטית נכנסה לעובי הקורה נחקר הנושא ונעצרו מסיקים ועובדי בקו רכבת העמק שנהגו להצית את השדות .

יש לזכור כי מחלקת העבודות הציבוריות המנדטורית ,החליטה כי כבישים צדדים המקשרים לנקודות יישוב ,היוצאים מכבישים עורקיים , הם מבחינתם כבישים פרטיים שהישובים צריכים לשאת בסלילתם, עקב לחצם הכבד של יישובי גוש חרוד , החליטו השלטונות לסייע בשיפור הכבישים הפנימיים שבין קבוץ עין חרוד לתחנת הרכבת בשטה ולכביש שבין הקבוץ לקבוץ תל יוסף שהסתיים במחלבה .

בתחילה החלה התחנה לפעול ועמוד ברזל ושלט הנושא את שם תחנת עין חרוד הוצב במקום, כיום בשרידי התחנה ששופצה ושעליהם נתלו שלטי מורשת והסבר, ניתן לראות את מבנה הבלוקים הלבנים (סיליקט) ששימש כחדר המתנה , שנבנה בשנות הארבעים של אולם ההמתנה , מבנה שהחליף את הצריף שהוצת בתקופת המרד הערבי ,ובסמוך לו במרחק קצר מחסן ומגורי העובדים המלבני ,והגדול יותר שבו מספר חדרים  הבנוי מאבן בתחנה.

מסילת הברזל שהוקמה בעת סלילת קו העמק החדש, עוברת ליד המבנים המשוקמים, הממוקמים במחלף גדעונה שעל כביש 71 ,שבין תל יוסף ובית שאן, ליד המבנים ניטעה חורשה קטנה , נשתל דשא והוצב בו ספסל מנוחה.

תחנת תל יוסף – חניית באשאטווה (תחנה מנדטורית)

קיבוץ תל יוסף הוקם בשנת 1921, ליד מעיין עין חרוד, כמחנה בידי חברי פלוגת גדוד העבודה שמיקומה היה בעין חרוד, שמו של הקבוץ ניתן לו לזכרו של יוסף טרומפלדור, שנהרג בשנת 1920 בהגנה על תל חי, רק בשנת 1930 עבר הקבוץ למקומו הקבוע שהיה כחמישה קילומטרים מהמעיין ,וכשלושה קילומטר צפונית לגבעת קומי.

תחנת הרכבת תל יוסף נפתחה בשנת 1937 , במרחק 49 קילומטר מתחנת המוצא שבחיפה,1928 ,בעבור חברי קבוץ השדה לנוסעים ולהסעת סחורות בעיקר שווק סחורות חקלאיות , את התחנה ציין שלט הכתוב בשלוש שפות, שהוצמד לעמוד ברזל , מן התחנה נותרו שני מבנים .

התחנה הוקמה לאחר המרד הערבי שהחל בשנת 1928 , והחשש והפחד של היהודים להשתמש בתחנת בית שאן שבה גרו ערבים, התעבורה וכמויות הסחורות ששונעו מהתחנה בנקודת פריקה והעמסה בתחנת תל יוסף , עלו מחודש לחודש, והיא הפכה לאחת הנקודות העמוסות בקו רכבת העמק.

בימי המנדט בשנות השלושים לאחר שהקבוץ עבר למקומו הקבוע, נקבעה תחנת תל יוסף ,כתחנה ששרתה את תל יוסף ועין חרוד, בתחילה עמדה התחנה עם שילוט על עמוד ובהמשך נקבע כי יבנה צריף המתנה לנוסעים, שהוקם לבסוף בשנת 1935, עוד נקבע כי כול רכבת שעוברת בתחנה זאת תעצור כדי שיוכלו לפרוק או להעמיס סחורה ולהעלאת נוסעים וירידתם מהרכבת.

עוד תלונות שהועלו בידי התושבים נושא התאורה בקרונות מסוג ב שכונו (סקונו) בשעות הלילה ,להמחשת התלונה מספרים ותיקי העמק, כי על פי בקשת הכרטיסן לראות כרטיס של אחד הנוסעים , סרב הנוסע להציגו עד שיאיר הכרטיסן בתאורה בקרון, אי לכך עצר הכרטיסן את הרכבת והכריח את הנוסע היהודי לרדת מהרכבת ולהמשיך את דרכו ברגל.

מכוון שבתחילה תחנת רכבת לא הוקמה בעין חרוד , הצטרך המשק להוביל את תוצרתו וקבלת סחורות ,בשימוש בתחנת עפולה, ומשם בהובלה עם עגלות רתומות לבעלי חיים, אלא שבימי הגשמים כיוון שהמים לא חלחלו לתוך האדמה הפכו הכבישים למלכודת בוץ שבהם שקעו בעלי החיים , ובחורף היה סיוט להגיע לתחנת הרכבת בעפולה.

תוכנית שקרמה עור וגידים הייתה להקים מחלבה אזורית בשטח של 200 מטר ליד תחנת תל יוסף החלה בסוף שנת 1934 מחלבה שאמורה הייתה לאסוף אליה את תוצרת החלב מהאזור המזרחי של עמק יזרעאל, מחלבה שהייה אמורה לשלב חדרי קירור ומדידת טמפרטורות , דבר שיעזור לשווק חלב שלא החמיץ, ושימור טוב לחלב ליצור החמאה.

תחנת גבע (תחנה מנדטורית )

תחנה שמוקמה בקרבה לקבוץ גבע, שהוקמה בשנת 1925, בספטמבר 1938 הוצתו המבנים וחדר הדואר בתחנה הסמוך כוחות הביטחון חשו למקום והחלו בפעולות לכיבוי השריפות .

תחנת שטה (שאטה) (עין חמד) בית השיטה (תחנה מנדטורית)

תחנה שהוקמה בשנת 1930, בין עין חמד לבין הכפר שטה, בתחילה פתיחת התחנה הודפס על הכרטיסים השם בית שטת, התחנה הוקמה לרווחתם של ושבי קבוץ בית השיטה ותושבי הכפר הערבי שאטה הסמוך.

בנוסף דרשו אנשי האזור שתבנה מסילה צדדית לפריקה וטעינה , על מנת לא לשלם קנסות על המתנת הרכבת בתחנה , על פי התמחיר שהוצע , מחיר להקמת הצריף אמור היה לעלות 35 לא"י, ונדרש אישור ההנהלה הרכבת הארצישראלית הראשית להקצעת הסכום לבניית הצריף.

בשלב הראשון הרכבת עצרה הורידה או העלתה בסביבות 5-6 נוסעים ,ותובלת הסחורות נעשתה מתחנת עין חרוד , סבלם של הנוסעים וחולים, במיוחד עקב האיחורים , ומהעדר מקום המתנה עם גג מעליה, במיוחד בימי הגשמים היה נורא.

עקב הסבל הנורא ליקטו התושבים שרידי צריפים מתקופת הקמת קבוץ עין חרוד, הקימו בשטח התחנה צריף להגנת המשתמשים בתחנת הרכבת שטה. בתחילה נבנה צריף בשנת 1932 כמו הצריף בכפר ברוך , לאחר שהנהלת הרכבת הארצישראלית ,סירבה להעביר 35 לא"י למימון הקמת הצריף,

בהמשך הפעלת התחנה, בשטחה של התחנה נבנו מספר מבני אבן , אחד מהם היה בן שתי קומות ונמצא כיום במתחם בית הסוהר שאטה ומשמש לאחר שיפוצו כמשרדים של הכלא, לצד התחנה הקימו הבריטים מבנה מסוג טייגרט ששימש כתחנת משטרה אזורית , על חורבות החאן ההיסטורי .

תחנת השדה (תחנה מנדטורית)

שלושת הישובים תל עמל, השדה ובית יוסף ,הוקמו בעזרת כספים של מפעל ארלוזורוב ואגודת ניר ,בתחילה התיישבו בנקודות החדשות רק גרעיני האגודות ולא את כול חברי הארגון , על מנת לצמצם בהוצאות ולאפשר קליטה ויכולות קיומית לגוף קטן בתחילת הדרך, ישובים שיתפרנסו מתוצרתם בתחילה בחלקות קטנות שיעבדו ,כך שיהיו פחות תלויים ביבוא של מוצרים וציוד מבחוץ, ובפחות כספים שיקבלו מהמוסדות המיישבים.

תחנה זו הוקמה בינואר 1937 ,בקילומטר החמישים ושבע למסילה מחיפה, ושימשה את חברי מושב העובדים "השדה" (לימים שדה נחום), בהמשך נקראה תחנת סוקולוב, התחנה הוקמה לאור בקשתם של חברי הקיבוץ שחששו משימוש בתחנת בית שאן הערבית בזמן המרד הערבי, והסימון היחיד למיקום התחנה, היה שלט ובו נכתב שם התחנה באנגלית, עברית וערבית, בתחנה הוקם בהמשך צריף פח  בידי חברי הקיבוצים, ששרידיו ליד התחנה .

תחנת בית שאן (ביסאן) (תחנה עותומאנית)

תחנת בית שאן שנקראה בתחילה תחנת ביסאן על שם העיירה הערבית שלידה, הייתה התחנה החמישית שנבנתה ,בעבור קו רכבת העמק בימי העותומאניים בשנת 1904  הטריגר שעמד למושל העותומאני היה איסוף קל יותר למיסים מהעיירה וסביבתה ,בעקבות תקוותו לשיפור בכלכלה ,שיניבו כספים גבוהים יותר לקופתו.

אך למעשה רק לאחר הקמת הישובים היהודים בעמק יזרעאל בעיר בית שאן וליד העיירה ,והשימוש ברכבת לצרכי הובלה ונסיעה של התושבים, חל שיפור כלכלי והכנסות הרכבת עלו.

במחצית שנת 1909 ארעה תאונה והתנגשות של שתי רכבות ,אחת שיצאה מצמח ואחת שהגיע מחיפה , מכונאי אחד נהרג ושים נפצעו קשה וכול זאת לאחר שהפקיד האחראי על הטלגרף שכח להודיע שהרכבת יצאה מתחנת בית שאן.

שרידי תחנת הרכבת כוללים כעשרה מבנים , בתקופה האחרונה החלו לשפץ את המקום ולהקים פארק לידם, מהתחנה נותר המבנה המרכזי בן שתי הקומות שהונח עליו גג הרעפים החדש, המבנה הישן שנבנה בסגנון אוריינטלי מפואר שיסודותיו הרעועים היווה סכנה למשתמשים נהרס בשנת 1933.

כתחליף בתקופת המנדט, נבנה הטרמינל בשנת 1937 ,מחדש מעברה השני של המסילה, בפחות פאר כמו קודמו, אשר ששימש את המשרדים הקופות אולם ההמתנה ובקומה העליונה התגורר מנהל התחנה, לידו נבנה מבנה מבטון עבור משרדי המנהל,

לידו בצדו השמאלי נבנה מבנה נוסף ששימש כמחסן לסחורות, מבנה בן קומה אחת עם גג רעפים, למבנה הוסף רציף מוגבה לצרכי פריקה והעמסה , חלק מהרכבות הכילו קרונות לנוסעים ואליהם צורפו קרונות לתובלת סחורות, חלקם פתוחים.

בצדו הימני של אולם המשרדים וההמתנה , נבנה מבנה עגול ששימש כמכל מים לדודי הקטרים, המים נשאבו למכל המתכת מבאר המים שנחפרה ליד, כיום ליד התחנה הישנה ,נוכל לראות מאגר מים ובריכת דגים .

כמו כן במתחם נמצאים שרידי מבנה השירותים, מבנה למגורי עובדי הרכבת, ומבנה בית המשאבות המנדטורי, בסך הכול נערכים כיום שיפוצים ושימור בשמונה מבנים מהתקופה העותומנית ומתקופת המנדט, לאחר מלחמת העצמאות נסגר קו רכבת העמק, העיר נכבשה בידי כוחות צבא ישראל, חלק מהמבנים נהרסו חלקם ניזוקו וגגות הרעפים נשדדו.

תחנת חמדיה (תחנה מנדטורית)

האגדות שמהלכות בקבוץ חמדיה על תחנת הרכבת (שם שקבלה התחנה משמו של הכפר הערבי אל חמדיה ,שהוקם על שמו של הסולטאן עבד חמיד השני ,ושעל אדמותיו קם הקבוץ חמדיה .

תחנה ששימשה את חברי הקבוץ טמונה במחסן של הרכבת ,שנבנה מבלוקי סיליקט שבו אוחסנו כלי עבודה וחול שנועד לפיזור על המסילה בקטע העלייה על מנת לתת לגלגלים אחיזה טובה יותר ומניעת החלקה ,בפועל האטה של הרכבת בקטע שליד הקבוץ ,ששולבה בשימון כיסם של נהגי הקטרים, וכך נוצרה תחנה יש מאין, בלתי לגלית לרווחת תחנת נוריס שבהמשך נקראה

בפועל מסילת הרכבת חלפה וירדה כמאה מטר בעיקול של כמאה שמונים מעלות ,בצדה הצפון מערבי של הקבוץ מכוון תחנת בית שאן ( כיום בשטחי המרעה הטבעי של הבקר בקיבוץ)  , על מדרון שלוחת צבאים ,למרות שבתכנונו של המהנדס גוטליב הטמפלרי , היה אמור התווי לעבור דווקא בחלק הצפון מזרחי ומשם טיפסה לכוון תחנת בית יוסף שעברה מהעולם.

תחנת בית יוסף – באשאטווה (תחנה מנדטורית)

תחנה שהוקמה ליד המושב בית יוסף , שצוינה רק בשלט פח שנתלה על עמוד ברזל ,ועליו הכיתוב תחנת בית יוסף בשלוש השפות ,תחנה שהוקמה בשנת 1937 ,בתקופת הקמת הישובים של חומה ומגדל.

ישוב שעמד בגבורה כנגד התקפות חיל המשלוח העירקי ובלמו במלחמת השחרור, לאחר הפגזות רבות והפצצות אוויריות והרס הישוב ,ולאחר שלושה ימי לחימה עיקשים , ננטש בסופו של דבר הישוב במלחמת השחרור, רק בשנות החמישים יושב מחדש בידי עולים מכורדיסטן.

שלושת הישובים תל עמל, השדה ובית יוסף ,הוקמו בעזרת כספים של מפעל ארלוזורוב ואגודת ניר ,בתחילה התיישבו בנקודות החדשות רק גרעיני האגודות ולא את כול חברי הארגון , על מנת לצמצם בהוצאות ולאפשר קליטה ויכולות קיומית לגוף קטן בתחילת הדרך, ישובים שיתפרנסו מתוצרתם בתחילה בחלקות קטנות שיעבדו ,כך שיהיו פחות תלויים ביבוא של מוצרים וציוד מבחוץ, ובפחות כספים שיקבלו מהמוסדות המיישבים.

תחנת ג'סר אל מג'מע תחנת גשר (תחנה עותומאנית )

תחנה הרכבת שנקראה באלט אל מאחטה ,שמיקומה כשבעים ושבע קילומטר מתחנת המוצא בחיפה ,תחנה שנבנתה כשישית בתחנות בתקופה העותומאנית  ולידה גשר אבן בן חמש קשתות, שעליו עברו פסי הרכבת שנבנה בשנת 1904 והגשר המנדטורי לכלי רכב שנבנה בשנת 1930.

כחצי קילומטר מהתחנה בתחנה הוקמה מכלאת בעלי חיים למניעת כניסת מחלות שהגיעו מסוריה, התחנה שימשה גם את אנשי המושבה מנחמיה ואנשי קיבוץ גשר בנקודה הזאת עברה הרכבת מעל נהר הירדן לכוון סוריה, ועליה סחורות ונוסעים בהלוך וחזור.

אדמות האזור נרכשו ממשפחת סורסוק הנוצרית לבנונית בסוף המאה התשע עשר, אך השלטונות העותומאניים הפקיעו חלק מהאדמות לצרכיהם, העלייה הראשונה להתיישבות במקום בנקודת גשר הישנה בחאן הממלוכי הישן, התבצעה בשנת 1920 בידי משוחררי הגדודים העבריים, בגלל הגשר קראו לישוב גשר הנחלים, לאחר שלוש שנים עזבו חברי היישוב ובמקומם בשנת 1923 עלו קבוצה מירושלים שנטשו לאחר זמן קצר ובנו את הישוב אשדות יעקב, רק בשנת 1939 עלתה קבוצה חברי הנוער העובד בתוספת חברי צעירים מעליית הנוער שהגיעה מגרמניה.

מוזיאון גשר הישנה

כיום שיחזור של קו הרכבת ממוקם במוזיאון קבוץ גשר הישנה אחת מתחנות הרכבת נמצאת על התוואי של המסילה.

הכניסה בתשלום , כתובת  קבוץ גשר מעבר לכביש לכוון נהר הירדן , אתר גשר הישנה נמצא על כביש 90,  15 קילומטר צפונית לבית שאן , המוזיאון פתוח בימי א – ה בשעות 09:00-16:00 ,בימי שישי בשעות 09:00-14:00 בשבת סגור, טלפון לתאום 04-6752685 .04-6753336.

המוזיאון מחולק למספר חלקים המתארים את מיקומו הישן של קיבוץ גשר את הקשר עם מפעל החשמל של רוטנברג, תצפית לעבר מבנה הגשרים הישנים שפוצצו בליל הגשרים ואשר לא הוקמו מחדש , ליד המוזיאון בנין משטרה בריטית.

במוזיאון מוצגים :

מיצג לשחזור תחנת הכוח, שנבנתה בעברו המזרחי של הירדן בשנת 1032 ואשר סיפקה את החשמל ליישובי הסביבה, ושנהרסה בתחילת מלחמת העצמאות, המיצג האור קולי מנסה לספק את המחשת פעולת הטחנה ליצור החשמל, ומעבר במנהרת זמן של מעבר בתחנת הכוח ,המבקר מסייר בתוך מערכת של סכרים וגשרים ,אשר שימשו למעבר המים ונפילתם על מנת לייצר חשמל מסיבוב הטורבינות, כל המצגת משתמש באלמנטים של זרימת מים ומשחקי צבע.

מבנה תצפית נהר הירדן והגבול, נקודת תצפית לכוון הגבול הירדני  ,תצפית לכוון מבני הגשרים ההרוסים, מבנה חאן השיירות הישן ,מבנה תחנת הכוח של רוטנברג ההרוסה.

מוזיאון הקרבות, של בונקר הלחימה ממלחמת העצמאות המקורי של הלוחמים, אשר שימש כמקום מרכזי בהגנת הקיבוץ מפני הפלישה של צבא השחרור והצבא הירדני, הבונקר הוסב למוזיאון המתאר באגפיו את המרפאה ,חדר האוכל ,חדר הקשר, חדר המנוחה.

מיצג אור קולי לסיפור היווצרות הבקע הסורי ,דרך מסלול נדידת הציפורים, דרך המעבר לשיירות, ראשית ההתיישבות במקום ,ההגנה על המקום, הנקודה הישנה וההקמה של הקיבוץ החדש מעבר לכביש.

קטר הרכבת שחזור הקטר בן מאה השנים והמסילה של קטר וקרונות אשר שימשו את מפעל הכוח של רוטנברג, הקטר נמצא שרוף וחבול ,שופץ ומשמש כיום להסעת ילדים במסלול שנבנה במקום.

תחנת האוטובוס בחצר גשר הישנה, ליד החאן התורכי, מספר הקו היה 3 , תחנת מוצא או התחנה האחרונה בטרם עברו לצדו המזרחי של הירדן.

במתחם תחנת גשר ובסביבתו שלושה גשרים

לסיור בגשרים שליד גשר הישנה יש לתאם בטלפון 04-6752685.

1 הגשר הרומי שנבנה בתחילה בתקופה הרומית ,לצורך שליטה ומעבר כוחות צבא לעבר המזרחי של הירדן, ועל כן חשיבותו ושילובו במערכת הכבישים שבנו הרומאיים, שנהרס לאחר מכן ברעידת אדמה, אורכו כשבעים מטר ,רוחבו כששה מטר, הגשר שופץ בתקופה הצלבנית, ושוב במאה ה 12 בימיו של המושל ביברס .

על בסיסו הוקם הגשר הממלוכי שסייעה למעבר פקידות ,מנהל ודואר ממלכתי ברחבי הממלכה , בשמו הערבי ג'סר אל מאג'אמי, בתרגום גשר הפגישה ,גשר העולה בעלייה לכוון מרכזו ומשתפל בחלקו השני, ההבדל בין הקשתות הרומאיות העגולות מהתקופה הרומית ,שבעת השיקום הממלוכי הקשתות קבלו שפיץ בחלקם העליון.

הגשר הרומי פוצץ במאי 1948, בשלוב פיצוץ כול שלושת הגשרים בידי החבלן גיבור ישראל אמיל בריג ,שהניח עם צוותו חומרי נפץ מתחת לשלושת הגשרים, ומתח חוטים להפעלה מרחוק בעת הגעת הטנקים של האויב לחציית הגשרים ביום הפקודה הצית את המטען הראשון והגשר הרומי פוצץ ,שני המטענים הנוספים בשני הגשרים לא פעלו, לכן לקח פתילי נפץ חדשים דילג למטענים שמתחת לגשרים, הצית את הראשון ודילג תחת אש לגשר השני הצית אותו גם כן וחזר לעמדה לאחר שפוצצו גם הם.

לאחר הפיצוץ בגשר הרומי ,הקשת המרכזית התמוטטה ,ונגרמו נזקים נוספים, הגשר פוצץ לאחר נפילת תחנת הכוח נהריים למניעת מעבר כוחות פלישה לארץ ישראל, גשר שעבר שחזור ושפוץ בשנים האחרונות בשיתוף ישראל וירדן , במיוחד בעת חתימת הסכם השלום עם ירדן  למעבר משלחות.

2 גשר הירדן (גשר מסילת הרכבת) שעבר מעל לנהר הירדן ,גשר שנבנה בשנת 1904 למעבר מסילת הרכבת בקו חיפה דרעא ודמשק ,שנשען על חמש קשתות , הגשר מסילת הברזל פוצץ במאי 1948, בשלוב פיצוץ כול שלושת הגשרים ,בידי החבלן גיבור ישראל אמיל בריג ,שהניח עם צוותו חומרי נפץ מתחת לשלושת הגשרים, ומתח חוטים להפעלה מרחוק בעת הגעת הטנקים של האויב לחציית הגשרים ביום הפקודה הצית את המטען הראשון והגשר הרומי פוצץ ,שני המטענים הנוספים בשני הגשרים לא פעלו, לכן לקח פתילי נפץ חדשים דילג למטענים שמתחת לגשרים, הצית את הראשון ודילג תחת אש לגשר השני הצית אותו גם כן וחזר לעמדה לאחר שפוצצו גם הם.

כיום על שרידיו מונחים ארבעה קרונות שנמצאו בקרבת מקום ושוקמו , (הקטר נמצא במוזיאון גשר הישנה) , גשרים אלו פוצצו בידי הצבא במאי 1948 , לבל ישמשו את כוחות האויב לכניסה לארץ ישראל, בעת המלחמה במחבלים לאחר מלחמת השחרור, נהרסו מבני התחנה לבל ישמשו את המחבלים למסתור בדרכם לפעולות הרג וחבלה בישראל.

3 הגשר לכלי רכב , שנבנה בימי המנדט הבריטי בשנת 1930, גשר הכביש שנבנה לתחבורה מנועית, ופוצץ בתקופת מלחמת השחרור, הגשר למעבר כלי רכב, פוצץ במאי 1948, בשלוב פיצוץ כול שלושת הגשרים ,בידי החבלן גיבור ישראל אמיל בריג ,שהניח עם צוותו חומרי נפץ מתחת לשלושת הגשרים, ומתח חוטים להפעלה מרחוק בעת הגעת הטנקים של האויב לחציית הגשרים ביום הפקודה הצית את המטען הראשון והגשר הרומי פוצץ ,שני המטענים הנוספים בשני הגשרים לא פעלו, לכן לקח פתילי נפץ חדשים דילג למטענים שמתחת לגשרים, הצית את הראשון ודילג תחת אש לגשר השני הצית אותו גם כן וחזר לעמדה לאחר שפוצצו גם הם.

תחנת נהריים (תחנה מנדטורית)

תחנת הרכבת נהריים הוקמה בשנת 1927 , שמה הראשון היה תחנת ירדן, על מסילה כשלוחה ,ומוקמה כשני קילומטר מצפון לתחנת תחנת ג'סר אל מג'מע על מנת לשמש להכנסת ציוד והסעת עובדי תחנת יצור החשמל ושכונת המגורים של העובדים תל אור ציוד לסכרים שאגרו מים בטרם ירדו לטורבינות ליצור החשמל.

במתחם נהריים היו שתי תחנות אחת לציוד ולסחורות ,התחנה שליש האגם נקראה לבסוף תחנת נהריים והתחנה השנייה נקראה תחנת תל אור ושימשה את שכונת המגורים של עובדי נהריים.

תחנת נהריים נבנתה בסגנון שהיה מקובל בגרמניה ,בנייה שונה מהאחרות שנבנו בסגנון העותומאני , מסילת הרכבת עברה על גשר מפלדה מעל פלגי הירמוך ונהר הירדן, (גשר שפוצץ במלחמת השחרור), עד שהוקמה התחנה עברו החומרים והעובדים תוך שימוש בתחנת תחנת ג'סר אל מג'מע.

המיוחד בתחנת הרכבת הזאת ,הם הגרפיטי שנותרו משנת 1932-34,שצויירו  בידי תושבי המפעל, אחד הגרפיטי המעניינים הוא זה של הילד בן השמונה נדיר ,שציפה לאורך היום למעבר הרכבת כמו שאומרים אצלנו עד בוש והביע את דעתו בנושא, כיום נתגלה הילד המבוגר קמעה באזור ירושלים.

זקני העמק מספרים כי הצעירים היו עולים עלייה ללא כרטיס וכאשר הגיע הכרטיסן ירדו מהרכבת הלכו לידה ועלו שוב לאחר שעבר, אך במציאות הרכבת היית מעט יותר מהירה לעלייה חפוזה כזאת אלא אם האטה לקראת עצירה .

קישור למפעל החשמל בנהריים 

סיור בשביל הסכרים בנהריים 

תחנת אשדות יעקב בשמה הערבי דלהמיה (תחנה מנדטורית)

תחילתה של אשדות יעקב בעלייה לקרקע של חיילים משוחררים מהגדוד העברי, באזור קבוץ גשר, כפלוגה שעבדה בסלילת הכביש בין צמח לטבריה, החלטה שנועדה לשנות את מעמדם כשכירי יום לקבוצה עצמאית ומאורגנת, אנשי הקבוצה כונו הבשקירים מכוון שמוצאה היה בחבל ארץ בשקיריה שבחבל אורל ברוסיה,הם מתיישבים במה שאנו מכנים גבעת הכיבוש ובונים עליה מספר צריפים .

מקום התיישבות אנשי גשר הראשונים, לאחר ויכוחים אידאולוגיים ,נוטשים את המקום וקבוצה אחדות של פועלי בניין מתיישבת במקום עם הנותרים, הם מקימים רפת קטנה ואת החלב משווקים לחיפה מהתחנה שליד הישוב,  משם עוברים הפועלים ובעזרת קבוצת נערים שעלו מגרמניה והקימו את הישוב אשדות יעקב (השם אשדות נובע מהאשדות שבנהר הירמוך ומשמו של יעקב דה רוטשילד) ,ישוב הקבע שהוקם ,על אדמות דלהמיה שנרכשו  בידי פיק"א.

תחנה דלהמיה – אשדות יעקב ,בהמשך שנבנתה בשנת 1935 ,כשמונים ושתים קילומטרים מתחנת המוצא בחיפה, על מנת לתת שרות הן לתושבי הכפר הערבי דהלמיה ותושבי הקבוץ אשדות יעקב, התחנה הוקמה במרחק עשרות מטרים  מהכניסה הצפונית לאשדות יעקב, בנקודת התחנה הוצב מוט ברזל ועליו שלט וכתובות בשלוש שפות המציין את שמה.

חלק מתושביה הערביים של דלהמיה בתחילת שלטון המנדט, שיתפו פעולה עם כנופיות שודדים בסביבה , חלקם אף נעצרו ונתגלו אצלם רובים ותחמושת, לאחר שחיילים ושוטרים בריטים יצאו מתחנת צמח, ערכו חיפושים  ופתחו בקרב עם כנופיות אלו.

בתוכניות הקמת תחנת הכוח נהריים ,תוכנן הקמת סכר שני לאגירת מים והפלתו מגובה לטורבינות ליצור החשמל השני ליד הכפר הערבי דלהמיה.

תחנת חניית ארלוזורוב (תחנה מנדטורית)

תחנת הרכבת שהוקמה בשנת 1936-7 בתקופת המנדט ,הייתה התחנה היחידה שקיבלה שם של מנהיג יהודי בארץ ישראל תחנה שנפתחה עקב חששם של תושבי העמק מבעיית המרד הערבי וניסיונות הפגיעה ביהודים בכפר סמח הערבי במיוחד כנגד תושבי קבוץ מסדה ושער הגולן .

בתחילה הוקם נתלה שלט על עמוד ברזל שציין את שם התחנה ,לאחר מכן נבנה בתחנה צריף להמתנת נוסעים בכספם של התושבים , אלא שסממני התחנה חלפו עם הרוח לאחר סגירת קו רכבת העמק.

תחנת סמח (צמח) (תחנה עותמאנית)

סמח הלוא היא צמח בשמה העברי, הייתה התחנה הצפון מזרחית השביעית, משמונה התחנות הראשונות שנפתחו בימי העותומאניים בקו רכבת העמק, היא מוקמה כשמונים ושבע קילומטרים מתחנת המוצא במזרח חיפה, בתוך שטחה של ארץ ישראל ממערב לירדן, תחנה שנבנתה בכפר הערבי סמח, כפר של דייגים ופלאחים שגרו בחושות ומבני בוץ ופח, לאחר בניית התחנה והפיכתה למרכז עסקים ותובלה , החל הכפר לגדול לממדי עיירה בת כשלושת אלפים וחמש מאות תושבים היא גם שימשה כתחנת גבול .

לאחר הנחת המסילה לנקודת התחנה, החלו לבנות צריפים ומבני אבן ,נבנה מבנה מנהל התחנה בן שתי הקומות ,בקומה הקרקע אולם הסחורות והמנהל, ובקומה השנייה בית מגורי מנהל התחנה, נבנה צריף לנוסעים, בית מגורים (הסיליקט) לעובדי התחנה, בקצה המזרחי הותקן סובבן Turntable,מוסך קטרים, שני מגדלי מים לקטרי הקיטור, בהמשך בתקופת המנדט מיכל תת קרקעי למזוט ,מגדל לשמן משרדי מכס , ותחנת הסגר לחיות בקרבה לתחנה.

הסובבן היה מתקן עגול שבמרכזו הונחו פסי רכבת ,המתקן היה בתוך טבעת נוספת עם גלגלים , כאשר הגיעה הרכבת נותק הקטר, הוסע ונעמד על המתקן שנע על גלגלים מלמטה ,סובב ידנית ופניו של הקטר פנו לכוון הנסיעה שממנו הגיע , הקטר ירד בנסיעה מהסובבן ובעזרת סעף צדדי הגיע לסוף הרכבת וחובר מחדש לכוון הנסיעה .

ארבע פעולות עיקריות התחוללו בתחנת הרכבת , המטרה הראשונה חיבור להמשך הקו שחצה את הירדן על גשרים ונסע לעיר דרעא ומשם לדמשק שבסוריה, בתחנת צמח הוחלפו הקטרים לקטרים חזקים יותר ,על מנת לשמש את הרכבת, בטיפוס דרך ההרים לסוריה, ומשם חיבור לרכבת החיג'זית (רכבת המאמינים),לכוון דרום  עד לעיר מדינה בערב הסעודית לעולי הרגל הח'אז, חלק מהנוסעים הללו נסעו בחינם במועדים מסוימים ,על מנת שיוכלו לבצע את מצוות הביקור במדינה ומכה, בסיום סובבו הקטרים והרכבת חזרה עמוסה תוצרת חקלאית מחבל החורן (חבל הבשן) שבסוריה לנמל חיפה, עד אז הובלה הסחורה על גבי גמלים בשיירות לנמל עכו .

העותומאניים החליטו בשנת 1900 ,להניח פסי רכבת במקביל לפסי הרכבת החיג'אזית שהופעלה בידי הצרפתים מסוריה, הם סללו קו מדמשק לכוון מדינה ובהמשך למכה (הקטע שבין מדינה למכה לא נסלל מעולם) , אל הקו החדש חוברה רכבת העמק לאחר עזיבתה את תחנת צמח מזרחה וצפונה וקבלה את השם הרכבת החיג'אזית, חלק מהנוסעים למצוות הח'אג , הגיעו בהפלגה לחיפה או ברכבת מתורכיה ,לאורך קו החוף בלבנון לחיפה, ומשם עלו לרכבת העמק, עלו לכוון דמשק ועלו על הקו החיג'אזי החדש למדינה.

התחנה שימשה את תושבי הכפר הערבי סמח (צמח) והסביבה ,את תושבי הישובים היהודים במזרח עמק הירדן והמטרה הנוספת חיבור לעיר טבריה מהעדר תשתית יבשתית באמצעות הפלגות של סירות ואוניות מטבריה לצמח, ומשם עליה לרכבת ונסיעה לחלק המערבי של המדינה וחיפה, בתחנת הרכבת סופקה הסעה לנוסעים והובלה של סחורות לצורך מעבר הסחורות לסוריה , הוקמו מחסני ומשרדים למכס, סניף דואר ,תחנת משטרה לבדיקת דרכונים לנוסעים הלאה מצמח לסוריה, ממול לתחנת הרכבת על גדת הכנרת, הוקם מזח לאוניות וסירות ,ששימש מעבר נוסעים וסחורה מטבריה וסביבתה למעבר בתחנת צמח, עד שנסלל הכביש המחבר.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה , הדפו הבריטים את הכוחות העותומאניים מכוון מערב לכוון מזרח תוך לקיחת שבויים רבים במהלך הקרבות ,גם סביב עפולה ומסביב צמח  והסביבה היו מחנות צבא ושדות תעופה ,בעת הקרב על כיבוש אזור תחנת הרכבת בצמח , בחודש ספטמבר 1918 החלה הסתערות של חיל הפרשים האוסטרליים.

הקרב לכיבוש תחנת צמח והכפר צמח, מידי התורכים בידי האנגלים ,שהטילו את הכיבוש על יחידת הפרשים הקלה הרביעית האוסטרלית (אנז"ק) ב 24.09.1918 ,תחילת הקרב בשעות הבוקר המוקדמות ,בחלק מהקרב החשיכה עזרה להתקרבות הכוח לקווי התורכים, שם ירדו מהסוסים והחלו להילחם רגלית, ולאחר מספר שעות של לחימה עיקשת מבית לבית ,נפלה התחנה והכפר לידי הצבא הבריטי.

חלק מהלוחמים התורכים והגרמנים התבצרו במבנה התחנה בן שתי הקומות ,חלקם בין הקרונות והקטרים, חלק מהלחימה נעשתה בשימוש חרבות וסכינים בקרבות פנים אל פנים, בקרב נתפסו כמה מאות חיילים תורכים בשבי ,ונגרמו להם אבדות גם בהרוגים ופצועים, במהלך הקרב נפלו כשבע עשר חיילים אוסטרליים, נהרגו עשרות סוסים ,לאחר הכיבוש הופנה חלק מהחיילים לכוון הקרב לכיבוש טבריה, ומשם חברו לצבא במסעו לכיבוש דמשק.

לאחר למעלה ממאה שנים ,הוקמה האנדרטה לזכר הלוחמים האבורג'ינים שלחמו בכיבוש הכפר ותחנת הרכבת צמח האנדרטה הניצבת מול הפסים והקרונות, כוללת פסל של סוס וחייל אוסטריים מברונזה ,החייל כורע ברך ואוחז בידו פרחים להנחה לזכרם של נופלים ,ליד האנדרטה מונפים דגלי אוסטרליה וישראל,

בשנות העשרים של המאה הקודמת בימי המנדט הבריטי , יצאו הנוסעים מתחנת הרכבת בצמח מבעד לשער לשוק הירקות והפירות שצמח סביב התחנה ,בין הדוכנים היו חנויות קטנות ובתי קפה חלקם של יהודים ,השוק תפס שני רחובות ,אחד רחב וקצר והסתיים בחוף ים כנרת ,ואילו השני היה ארוך והוליך לאורך הגדה של הים, שהשתרע על גדת האגם והוליך בסופו לכפר הערבי סמח, כפר שחלק מפרנסתו מענף הדייג, ולידו מחנה של חיילים באוהלים לבנים.

בקצה הכפר הערבי שחלק גדול מבתיו נבנו מאבני בוץ, חושות ומעט מבני אבן, נמצאת תחנת הקמח שנוהלה בידי יהודים , בתי קפה ואפילו חנות של לנדאו היהודי, ברעידת האדמה הגדולה בשנת 1927 התמוטט מגדל בכפר הערבי סמח, אך לא היו נפגעים .

בשנות השלושים של המאה הקודמת ,הקים חיל האוויר של המנדט שדה תעופה בצמידות לכפר סמח, ובאגם הכנרת נחתו מטוסים ימיים נושאי דואר מהודו בדרכם ללונדון באופן סדיר, על מנת לאבטח את האזור הוקם גם מחנה צבאי עם חיל הספר להגנה , מחנה זה שימש מקום לתחרויות ספורט של הצבא הבריטי בענפים שונים כזריקת כידון קפיצה לגובה תחרויות ריצה , קליעה למטרה ועוד, , ובו התחרו גם אזרחים מהעמק.

מסביב לתחנת הרכבת בצמח החל בשנות השלושים בום כלכלי ,הוקמו מוסכים לכלי רכב ואוטובוסים בקווי התובלה וההסעה ,הוקמו צריפים ,מחסנים , משרדים , נסלל קו צינורת מים ומשאבה להספקת מים לצרכים הגדלים של האזור המתפתח ,אוכלוסיית הכפר סמח צמחו בשנות הארבעים ,בלמעלה מאלף תושבים עד שהתייצב על כשלושת אלפים וחמש מאות תושבים.

תלונות שהגיעו להנהלת הרכבת בשנות העשרים בימי המנדט, נגעו לתאורה בתוך קרונות הרכבת ברכבת העמק בשעות הערב והלילה , בקרונות הרגילים לא הוארו הקרונות בשעות החשיכה ,מטעמי חיסכון, העששיות דלקו רק בקרונות המיוחדים שהוגדרו סוג א' (פרימו) , בעת העצירות בדרך ,עלו נוסעים לקרונות הרגילים מסוג ב' (סקונדו) והסתבר כי המקומות תפוסים במלואם ,כאשר ניסו לעבור לקרונות המיוחסים גורשו בידי הכרטיסנים בחזרה לקרונות הרגילים הצפופים והחשוכים.

עוד תלונות שהועלו בידי התושבים נושא התאורה בקרונות מסוג ב' בשעות הלילה ,להמחשת התלונה מספרים ותיקי העמק, כי על פי בקשת הכרטיסן לראות כרטיס של אחד הנוסעים , סרב הנוסע להציגו עד שיאיר הכרטיסן בתאורה בקרון, אי לכך עצר הכרטיסן את הרכבת והכריח את הנוסע היהודי לרדת מהרכבת ולהמשיך את דרכו ברגל.

בעיה נוספת שהייתה בדרך נוצרה מביטול שתי המסילות שהקיפו את תחנת עין חרוד ,מסילות שאפשרו מעבר של שני רכבות אחת מול השנייה , כתוצאה מכך המתינו הנוסעים בשרב ובגשם ,עד שעברה רכבת המשא ולאחריה במרווח זמן רכבת הנוסעים, דבר שגרם לאיחורים של הנוסעים למפגשיהם בצפון , בשנת 1924 ניתנה אפשרות ללון ולאכול לקהל העוברים ושבים ברכבת בבית שממול לתחנת הרכבת שבצמח.

שחזור תחנת צמח כיום

כניסה למתחם הרכבת נעשה בשער הכניסה למכללה האקדמית כנרת ,המצוי בחלק הימני של מתחם המכללה ,הכניסה בתשלום ,המתחם פתוח בין הימים א-ה ,בין השעות 09:30-16:00 תאום והדרכה בטלפון 04-6653786 .

תחילת הסיור בהליכה לכוון מכלי המים ששופצו בסוף השדרה ,תוך מעבר בתחנות שנתעכב עליהם בהמשך, מכלי המים ששימשו להכנסת מים לדודי הקטרים ,שוקמו ושופצו בנויים היום על אבני בזלת שמעליהן הותקנו שני מכלי מים ממתכת שאליהם הוכנסו מים שנשאבו מהכנרת (בתקופה המנדטורית הוחלף במאגר תת קרקעי של מזוט) המשמשים היום כמוזיאון שעל קירותיו תלויים תמונות ,מפות והסברים לתפעול התחנה ותפקידיה, ספור כיבוש המקום בידי הבריגדה הרכובה של החיילים האוסטרליים, ומצגת על אחד הקירות המספר את סיפור רכבת העמק והתחנה בפרט.

לאחר הצפייה בסרטון וקבלת הסבר מהמדריכים ,יוצאים החוצה ומתחילים את הביקור בשאר האטרקציות באתר, בצד אחד נראה את האנדרטה לזכרם של חיילי האנז"ק האוסטרלים ,לידו עמדת שמע לסיפור הקרב, ממולו שני קרונות משוחזרים אחד נוסעים והשני קרון מטען , העומדים על הפסים, שעליהם הכיתוב בערבית המקורי, לידו עומד גאוות המתחם הקרנוע האווירי המשוחזר , שנבנה בתכנון המהנדס היהודי ברוך קטינקא, לטובת הטייסים הגרמניים במחנה ליד מרחביה, בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ,ששימש אותם לנסיעה מטורפת במהירות שעד 100 קמ"ש לבילוי במושבה הטמפלרית בחיפה, עמדת השמע מסבירה את סיפור הקרנוע .

לידו ניצב מבנה בן שתי הקומות ששוחזר ,ששימש כבנין המרכזי של התחנה ומשרדיה ובקומה העליונה השתמשה משפחת מנהל התחנה למגורים,  וצמוד אליו צריף המסעדה , ממול בית  הסיליקט הלבן ששימש כמגורי הצוות והטרמינל לנוסעים, במתחם ניתן לראות גם את שרידי הסובבן ,שרידי מיכל המזוט התת קרקעי, שרידי מוסך הקטרים, מבנה מגורי העובדים.

סיפור הקרנוע האווירי בקו רכבת העמק

דגם הקרון האווירי מוצג במתחם תחנת הרכבת בצמח, פרי עבודתם של המשוגעים לנושא ובראשם סגן מנהל מכללת כנרת מר זיו, במטרה להחזיר עטרת לראשה.

תחילת הספור של הקרנוע החשמלי קשור למילה שעמום, בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה הוצבו מספר טייסות גרמניות בארץ ישראל ושולבו בצבא העותומאני לתגבור.

טייסת 304 הגרמנית הוצבה בשנת 1914 ,בקרבה לקבוץ מרחביה בעמק יזרעאל, טייסי הטייסת עסקו בעיקר בצילום אווירי ובהפצצות, לצורך הובלת ציוד נסללה שלוחה מתחנת עפולה לשדה התעופה ,זאת לאחר שהגשמים הפכו את הדרכים לבסיס לעיסת בוץ.

אלא שנוצרה בעיה שרכבת שנכנסה עם ציוד לבסיס ,לא יכלה להסתובב בחזרה ממחסור בסיבובן לקטר, על כן פנו הטייסים לקטינקא בבקשה לבניית קורנועים להובלת הציוד על המסילה לבסיס מתחנת עפולה.

כיוון שהטייסים הגיעו מתרבות אירופאית שכללה בידור חיי חברה ושתיית בירה  צוננת שחסרה באורך החיים המזרח תיכוני באזור, על מנת למלא מחסור זה היו הטייסים עולים לרכבת העמק ,ושמים פעמיהם לאחיהם בני עמם, במושבה הטמפלרית בחיפה .

גורם הזמן לבילוי ,שבוזבז בנסיעתה האיטית של הרכבת ,או בנסיעה בדרכים המשובשות במיוחד בחורף שהדרכים היו בוציות, והצורך לחזור לטיסות בזמן היה בעוכריהם, בצר להם פנו להנהלת הרכבת לספק להם קרונועים שיסעו במהירות גבוהה יותר מהקטרים האיטיים.

האגדות מספרות שמכיוון שהטייסים היו צעירים ונלהבים , החליטו לקחת קרונית פתוחה ,הציבו עליה תורן ומפרש והפליגו לדרכם בעזרת הרוח, לקרונית קראו אקספרס הפניקי ,לא שלדאבונם הרוח נשבה ונשאם רק לכוון אחד , ולא נשבה לכוון החזרה ,על כן נתקעו לבלי שוב.

מכוון שלרכבת לא היו פתרונות למצוקתם, פנו למהנדס קטינקא שלמד הנדסה בגרמניה , ששימש כמפקח הראשי הטכני לרכבת העמק ,בקטע שבין צמח לחיפה מטעם הרכבת ,לנסות להושיעם , פתרון רכבת הטרזינה (רכבת קטנת ממדים) שהיה נפוץ בגרמניה במכרות ,לא התאים כיוון שהמרווח בין הפסים של הטרזינה היה 60 סנטימטרים.

המהנדס קטינקא ניגש לפתרון הבעיה עם רעיון גאוני, של שילוב קרונית רכבת פתוחה לתובלה ,להצמיד בחזיתה מנוע של מטוס שהתרסק , ולחבר אליו מדחף מקדימה, על מנת ליצור כלי רכב שינוע עצמאי על הפסים , בנוסף הניח שני מושבים לנהג ולעוזרו, וחיבר מעצור יד לנסות להאט את המהירות ,במיוחד בעיקולים ובסיומת בעצירה.

מנוע המטוס והמדחף הפיקו מהירות גבוהה והניעו את גלגלי הקרונית קדימה על פסי הרכבת , בנסיעות הצליחו להגיע למהירות של 80-100 קמ"ש בשעה, לעומת מהירות הרכבת שבין 15-24 קמ"ש לשעה, נסיעת המבחן נערכה מיד לאחר ההרכבה ,ובאמצע הדרך הבינו הטיס וקטינקא ,שהמהירות גבוה  מדי ושתי בעיות לא נפתרו :

בעיה ראשונה הייתה חוסר השליטה על המהירות והצורך לבלום בעיקולים, והבעיה השנייה שחסרה האפשרות לסובב את הקרונית לכוון החזרה ,אי לכך נאלצה הקרונית להגיע לסובבן בתחנת חיפה, ושם ניתן היה לסובב את הקרונית .

את המצאתו כינה קטינקא קרנוע אווירי, אלא שבביקור הממונה עליו בתחנת עפולה ,שבו הוצגה ההמצאה הייחודית , נתקלה בזלזול ובצעקות מהממונה שהצמיד את הכינוי ליצירה "עצלנותו של קטינקא" , בלא להתייחס לשמחת הטייסים ואנשי הלוגיסטיקה של שדה התעופה.

הבעיה טכנית ליצירה הראשונית ,הייתה בעיית האטה והשליטה בבלימה לקרנוע בנסיעה המהירה, כתוצאה מהמהירות הגבוהה שהפיק המנוע לפעולת המדחף, מהירות שעלולה הייתה לגרום לקרנוע להתהפך בסיבובים, ולשחיקת מעצור היד לגלגלים .

לעובי הקורה נכנס שוב קטינקא ,והוסיף אפשרות להטות את כוון המדחף מהחזית לצדדים לקראת הסיבובים ,ובכך להאט את מהירות הקרנוע (מעיין פעולת ניוטרל ) ההספק הגדול הפך לפעולת סרק ,במשיכת הקרנוע באמצעות המדחף.

לאחר המלחמה שמעו החיילים האוסטרלים שישבו באזור עפולה על הצעצוע ומצאו אותו בתחנת הרכבת בחיפה , ומיד השמישו אותו להנאתם , אלא שלא היה מישהו שידריך אותם בהטיית המדחף להאטה בנסיעה.

כאשר שמעו שקיים מצבור יין באחד המחסנים בתחנת ג'נין , העלו את הקרנוע על השלוחה מעפולה לג'נין  , מצאו את המצבור ,העמיסו את ארגזי היין על הקרנוע והחלו במסע חזרה , אלא שעומס היתר והמהירות גרמו לקרנוע לעוף בסבוב מהמסילה , להתרסק לחלקים ולאובדן רוב ארגזי היין , ופרט לסיפורים על הקרנוע לא נותר כלום.

תחנת נהריים (תחנה מנדטורית)

תחנת הרכבת נהריים הוקמה בשנת 1927 , על מסילה כשלוחה ,ומוקמה כשני קילומטר מצפון לתחנת תחנת ג'סר אל מג'מע ,על מנת לשמש להכנסת ציוד והסעת עובדי תחנת יצור החשמל ושכונת המגורים של העובדים תל אור ציוד לסכרים שאגרו מים בטרם ירדו לטורבינות ליצור החשמל .

תחנה שנבנתה בסגנון בניה גרמני ,בנייה שונה מהאחרות שנבנו בסגנון העותומאני , מסילת הרכבת עברה על גשר מפלדה מעל פלגי הירמוך ונהר הירדן,(גשר שפוצץ במלחמת השחרור, עד שהוקמה התחנה עברו החומרים והעובדים תוך שימוש בתחנת תחנת ג'סר אל מג'מע.

המיוחד בתחנת הרכבת הזאת הם הגרפיטי משנת 1932-34 של תושבי האזור אחד הגרפיטי המעניינים הוא זה של הילד בן השמונה נדיר, שציפה לאורך היום למעבר הרכבת כמו שאומרים אצלנו עד בוש ,והביע את דעתו בנושא, כיום נתגלה הילד המבוגר קמעה באזור ירושלים.

זקני העמק מספרים כי הצעירים היו עולים עלייה ללא כרטיס וכאשר הגיע הכרטיסן ירדו מהרכבת הלכו לידה ועלו שוב לאחר שעבר, אך במציאות הרכבת היית מעט יותר מהירה לעלייה חפוזה כזאת אלא אם האטה לקראת עצירה.

מפעל נהריים 

קישור למפעל יצור החשמל בנהריים

נפרדים מנהריים השטח חזר לבעלות ירדנית

מנהרת הרכבת 

תחנת הרכבת אל חמה (תחנה עותומאנית)

תחנה השמינית בקו רכבת העמק בתקופת השלטון העותומאני, שמוקמת כיום בכניסה למרחצאות חמת גדר, 96 קילומטר מתחנת המוצא בחיפה ,היא הייתה התחנה האחרונה בשטחה של ארץ ישראל בטרם תתחיל את הנסיעה לעיר דרעא ומשם לדמשק  ,מהתחנה נותרו מספר מבני אבן בתחום מרחצאות חמת גדר, לאחר החניה באל חמה ,המשיכה הרכבת על ערוץ הירמוך במעבר על מספר גשרים ומנהרות , עצרה בכמה תחנות בדרך, עד לחיבור למסילת הרכבת החיג'אזית  בדרעא ובהמשך לדמשק שבסוריה.

תחנת אל חמה פעלה בין השנים 1905-1946, כאשר בתקופת מלחמת השחרור הועברו דרכה לוחמים ערביים בדרכם למלחמה בארץ ישראל, בגלל השימוש הזה בקו בסוף שנת 1945 ,פוצצו לוחמי הפלמ"ח את גשר אל האווי (גשר הרוחות), שהיה בחלקה המזרחי של תחנת אל חמה, אלה שהגשר שאורכו היה כמאה שלושים מטר, שעבר מעל לנהר הירמוך , תוקן וחובל שוב ,במבצע כרבולת (ליל הגשרים) ביוני 1946 חבלה שהשביתה את הקו לחלוטין, בסיום המלחמה הוכרז האזור כשטח מפורז ,אלא שהסורים כבשו את האזור בניגוד להסכם ושלטו בו עד מלחמת ששת הימים שבו הועבר השטח למדינת ישראל.

לאחר שפוצץ הגשר בשנת 1946 ,פנו ממשלות סוריה ולבנון בדרישה לשלטונות המנדטוריים ,לשלם בעבור הנזק, גובה הדרישה הייתה בסכום של מיליון לירות סוריות, כנגד הדרישה נמסר כי השלטון המנדטורי מוכן לשקם את הגשר ולייבא לצורך זה את החומרים מאנגליה, הממשל הסורי הסכים לפתרון ,אלא שדרש הקמת גשר חליפי מיד, האגדות מספרות כי הייתה פנייה לחברת סולל בונה לתיקון, אך היא הכחישה את הידיעה.

בתקופת המנדט הוקמה בשנת 1933 (תקופת המרד הערבי) מעל למצוק מצודת טיגרט עם שני מגדלי שמירה ,מצודה שנבנתה בידי חברת סולל בונה בעבור הבריטים, (בהמשך שימש כמוצב ישראלי בשם מוצב אורנה) , תחנה ששימשה כנקודת משטרה וצבא, ותצפית גם על שני הגשרים שעל הירמוך ,ועל מנת להגן על תחנת אל חמה ומסילת הרכבת, בזמן המרד הערבי הוחרמו הנשקים מהשוטרים הערבים ששרתו בתחנה ,מפחד שהם יערקו על נשקם לפורעים, בנוסף הוקמו עמדות מבטון בסמוך לגשרים לצרכי הגנה מפני תקיפות הפורעים חלק מעמדות אלו קיימות אף היום מהמצודה עצמה נותר אחד ממגדלי השמירה.

גשר אל חמה 

במתחם התחנה שבחמת גדר , נותרו : מבנה מנהל התחנה הישן בן השתי קומות ,משמש את חקלאי האזור בחוות גידול הדגים של קבוץ מבוא חמה , מבנה בית מגורי עובדי הרכבת המבנה הראשון שהוקם במתחם, (כיום משמש כביתם של מושבת עטלפי חרקים הנדירים ),לאחר ששוקם ושופץ  מחסן הסחורות והמשרד, ושרידי מגדל המים והגשרון שעליו עלה הקטר למילוי  מים בדודו, הממוקם בקצה המתחם ,מבנה בן שתי קומות בקרקע אוכסנו פחמים ומעל היה מגדל המים.

בסוף שנות העשרים עברה התחנה והמשך הקו לסוריה לניהול חברת הרכבות הצרפתית Chemin de Fer de Hedjaz מידי החברה הבריטית Palestine Railways. שניהלה אותו לאחר המלחמה, גם לאחר מלחמת השחרור כאשר השתלטו הסורים על האזור המשיכה התחנה כתחנת קצה לרכבת שפעלה מסוריה לצרכי תיירות .הראשונה.

עוד גשרים ששרתו את רכבת העמק

גשר מספר אחד שנקרא "גשר נהריים"

גשר ששילב קשת קשת אבן ובטון ששימש כמעבר מירדן לישראל מעל נהר הירמוק, גשר שמוקם באתר תחנת הכוח ליצור חשמל רונברג , גשר שנבנה בקרבה בחלקו הצפוני של גשר הרכב ,צדו האחד בארץ ישראל והשני בירדן, בסיסו שתי קורות פלדה באורך 38 מטר לחיזוק משולבים קורות משנה ביניהם, ועליהם הונחו חלקי בטון , גשר שימש את ממפעל נהריים (תחנת החשמל של רוטנברג) ,במלחמת השחרור פוצץ הגשר למניעת מעבר הכנופיות הערביות ומשלוח הצבא העירקי מחיל המשלוח הערבי.

גשר הרכבת הטורקי שמעל נחל תבור

הגשר ממוקם צפונית לבית שאן ,בין נווה אור לבין אתר גשר הישנה,  ליד חרבת יקוש, גשר העובר מעל נחל תבור, שנשפך לבסוף בסמוך לקיבוץ גשר, כשלושה קילומטרים מדרום לנהריים ,הגשר מורכב מחמש קשתות הבנוי מאבנים מסותתות לבנות, שנבנה בין 1905-1904 על ידי האימפריה העות'מאנית כחלק ממסילת רכבת העמק, הגשר נבנה כחלק ממסילה שחיברה בקטע שבין תחנת בית שאן ותחנת צמח, לידו חורשת שיטה מלבינה.

אגדות ושמועות שהילכו שנים רבות סיפרו כי מתחת ליסודותיו הטמינו התורכים בנסיגתם במלחמת העולם הראשונה אוצרות זהב וכסף, קבוצות של תושבים ערביים מהסביבה ,ניסו לממש סיפור זה ,והחלו לחפור מתחת ליסודותיו של הגשר, באחד מביקורי אנשי שימור אתרי מורשת , התגלה כי חובבי הזא'נר האגדי ,חפרו מחילות לחיפוש הממון הדמיוני מתחת ליסודות הגשר.

אי לכך הוחלט לארוב לארנבות האנושיות שחופרות מחילות, ואכן לאחר זמן מה ,נתפסו ארנבות אנושיות אלו בעבודתם מהכפר שיבלי שליד התבור, בחקירתם ספרו החברה על עלילות הדמיון ,כמו סיפורים דומים בארץ להטמנת מצבורי זהב בנסיגת התורכים מהארץ, אנשי המורשת סתמו את המחילות שמתחת ליסודות הגשר , ובביקור אקראי לאחר זמן הסתבר כי השפנים האנושיים פשטו שוב עם שחר,  חפרו מחילות עמוקות וגדולות יותר מתחת ליסודות, דבר שהביא סכנה מידית ופגיעה בגשר.

לסתימת המחילות ולהגן על יסודות הגשר, התגייסו אנשי מועצת עמק המעיינות, ואנשי רשות הניקוז ירדן, בפעולת ההגנה על הגשר נוצקו כמויות גדולות של בטון למחילות החדשות ומסביבו, בעת העבודות התגלתה גומחה שמסביבה בטון ,שאין יודעים מה מקורה ,דבר המוסיף נופך לעלילה.

גשר הרכבת שמעל לנחל יששכר

בנסיעה על כביש 90 , נחלוף על פני שלט לחוות דושן, יורדים מהכביש ונוסעים בכביש עפר לכוון החווה, עוברים אותה לכוון המחצבה ,חולפים על פני מחסום הבקר לאחריו בצדו השמאלי נראה דרך עפר קטנה היורדת לאפיק הנחל ולגשר שמעליו.

גשר הממוקם ליד כביש 90 וחוות דושן צפונית לקבוץ חמדיה , ומעט לפני הישוב בית יוסף, גשר הנטוי מעל אפיק הנחל , גשר הבנוי מאבן בזלת ואבני גיר שנבנה בין השנים 1904-5 , גשר בן שלוש קשתות ששופץ ,ששימש למעבר במסילה בית שאן לתחנת צמח, גשר שהתנועה מעליו הסתיימה בשנת 1948,לאחר שיפוצו הוצבו לידו שולחנות וספסלים לפיקניק, גשר שהיה חלק מסדרת גשרים ומעברי מים במסילת רכבת העמק, כיום משמש הנקודה לתצפית ,ומתחת לגשר זורמים בימי הגשם המים בנחל ולבסוף נשפכים לנהר הירדן.

גשר חמה או בשמו הערבי ג'סר אל האווה (גשר הרוחות)

תחנת אל חמה פעלה בין השנים 1905-1946, כאשר בתקופת מלחמת השחרור הועברו עליה לוחמים ערביים בדרכם למלחמה בארץ ישראל, בגלל השימוש הזה בקו בסוף שנת 1945 ,פוצצו לוחמי הפלמ"ח את גשר אל האווי (גשר הרוחות) שהיה בחלקה המזרחי של תחנת אל חמה.

אלה שהגשר שאורכו היה כמאה שלושים מטר, שעבר מעל לנהר הירמוך , תוקן וחובל שוב ,במבצע כרבולת (ליל הגשרים) ביוני 1946 חבלה שהשביתה את הקו לחלוטין, בסיום המלחמה הוכרז האזור כשטח מפורז ,אלא שהסורים כבשו את האזור בניגוד להסכם ושלטו בו עד מלחמת ששת הימים שבו הועבר השטח למדינת ישראל.

לאחר שפוצץ הגשר בשנת 1946 ,פנו ממשלות סוריה ולבנון בדרישה לשלטונות המנדטוריים ,לשלם בעבור הנזק, גובה הדרישה הייתה בסכום של מיליון לירות סוריות, כנגד הדרישה נמסר כי השלטון המנדטורי מוכן לשקם את הגשר ולייבא לצורך זה את החומרים מאנגליה, הממשל הסורי הסכים לפתרון אלא שדרש הקמת גשר חליפי מיד, האגדות מספרות כי הייתה פנייה לחברת סולל בונה לתיקון, אך היא הכחישה את הידיעה.

גשר מספר שלוש שנקרא בערבית "גשר אל בנה" שימש כמעבר מירדן לישראל, גשר שמוקם ממערב למתחם חמת גדר, אשר פוצץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה בידי הצבא הצרפתי שישב בלבנון ובסוריה, נבנה מחדש בתקופת המנדט .

גשר מספר 4 היה גשר אום בטנה בחלקו המזרחי של מתחם אל חמה.

אבקש סליחה ,מכול אלו שבטעות שכחתי לתת קרדיט ,לחומר או לתמונות , משגגה ומחוסר ידע, ואשמח להוסיף את הקרדיט הנחוץ.

תודה

תכונות פילטר לוח

מיקום

הוסף חוות דעת

כתיבת תגובה

חיפוש

הקלד ולחץ על Enter

בחר קטגוריה להצגה במסננים

נוסף על ידי אורי מלץ

אורי מלץ

בבקשה על מנת לראות פרטי החשבון.