תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ידידי יאס ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ,ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה אשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

בחלקה האחרון של אסופת המאמרים , נמצאת רשימת כאלף שש מאות ,סוחרים ועסקים , מתחילת השוק ובהווה.

ירושלים שוק מחנה יהודה – עבר, הווה עתיד.

הקדמה

כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון, אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

סיפורנו מתחיל באגדה שאותה מספרים לחלקת האדמה של וולירו בשוק מחנה יהודה , מששמע אברהם וולירו כי הערבי בעל החלקה רוצה למכור את האדמה וממילא על פי האגדה ,חלק רחוב יפו מבניין ג'נראלי הצד השמאלי ,לכוון השוק היו חלקותיו רצה להשלים הרצף של אדמותיו , אי לכך קבעו מפגש והלכו לכוון החלקה , וולירו העמיס על חמור שק אורז , ושניהם והחמור פסעו לכוון החלקה ,כשהגיעו למקום, הרים הערבי אבן ואמר לוולירו , תשליך את האבן ומנקודה זאת ועד לנקודת פגיעת האבן תקבל את השטח ,ובתמורה אקבל את שק האורז ,בקיצור נטל ולירו את האבן והשליכה, מדדו הערבי וולירו את השטח סימנו במפות ,קיבל הערבי את שק האורז והריע לכם עסקה בנוסח הימים ההם.אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודיות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו.

המגרש שבו החל השוק היה הגובל עם רחוב יפו,  שייך היה למשפחת וולירו , כאשר החלו רוכלים ופלאחים לעשות בו שימוש לממכר מרכולתם , בתחילה הסחורה הונחה על מחצלות על הקרקע, בהמשך כהגנה מפני השמש והגשם הוקמו סככות משקי מיוטה ובהמשך החלו לצוץ פחונים וסוכות מעץ ,ובהמשך עגלות ודוכנים (בסטות) ,אי לכך החלה משפחת וולירו לגבות את השימוש בקרקע שנקרא "הארדיה " באמצעות הגובים היהודים שארם (השוק הגרוזיני) אבו נתן והערבי אבו אחמד .

עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא, שייח באדר, דיר יאסין , קלנדיה בצורך הזה ,והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות ,בשנים 1870 בערך ואילך ,יש הטוענים כי הוא נפתח בשנת 1887, שאז קיבל את השם שוק יהודה נבון ,אחיו של יוסף נבון שהיה בין מקימי שכונת מחנה יהודה, התגרנים הערבים שעבדו בשוק ,שילמו דמי שכירות מס "הארדיה"  (דמי השימוש בקרקע ) לשליחי משפחת וולירו ,אך הם לא השקיעו אגורה על מנת לפתח את השטח  .

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,בתחילה מכרו הפלחים את תוצרתם , על הקרקע מתוך ארגזים וסלים את התוצרת החקלאית לאחר מכן בניסיון להגן על המוכרים והקונים מהשמש היוקדת ומהגשמים הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק, דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות, כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו ,הצורך בפתיחת השוק במקומו כיום, היה לקצר את הדרך לקניות מהשוק בעיר העתיקה שליד שער יפו, של תושבי השכונות החדשות, בעיקר תושבי שכונת בית יעקב ושכונת מחנה יהודה, שרצו לקצר את הדרך וסחיבת הסלים בהליכה הרגלית, בהמשך התהוות שוק מחנה יהודה הוצבו בו פחונים וסככות , שוק שההמולה שלטה בו שניתן היה לראות מצטופפים תחת סוכך בית קפה ואטליז, לפרקים בתקופת התורכים ,נהגה להגיע לרחבה תזמורת הנגנים של השולטן לנגן להמון, רחבה זאת שימשה גם כמקום הענישה למלקות לחיילים שסרחו .

בגיבוב התפתחות השוק ,שבו כול אדם שרצה הגיע הקים סככות ופחונים באי סדר וערבוביה וחסר התנאים הסניטרים הנחוצים לאזור מסחרי, האגדות מספרות כי ביניהם ניצבו שני פחונים של מצחצחי הנעלים המפוארות יחסית וכללו מראות מושבים לצחצוח וארגזי המצחצחים שהבהיקו בצבע הזהוב בציפוי הנחושת של הארגזים, אל דוכני הצחצוח הגיעו נכבדים ירושלמים יהודים ומוסלמים.

בשנת 1925 החליטה העיריה ומנהל המחוז הבריטי ,כי קצו במראה  המכוער של החנויות המאולתרות הבנויות מצלונים, פחים ומבנים ודוכנים עץ ,שהוקמו לצידי דרך רחוב יפו בשוק מחנה יהודה, ופתחו בהרס המבנים ובסילוק הסוחרים מהמקום, חלקם של הסוחרים פנו לוועד הקהילה בבקשה שיפנו לשלטונות העירייה ,למציאת פתרון לפרנסתם.

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני ,אחרי ששכר חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

בגיבוב התפתחות השוק ,שבו כול אדם שרצה הגיע הקים סככות ופחונים באי סדר וערבוביה וחסר התנאים הסניטרים הנחוצים לאזור מסחרי, האגדות מספרות כי ביניהם ניצבו שני פחונים של מצחצחי הנעלים המפוארות יחסית וכללו מראות מושבים לצחצוח וארגזי המצחצחים שהבהיקו בצבע הזהוב בציפוי הנחושת של הארגזים, אל דוכני הצחצוח הגיעו נכבדים ירושלמים יהודים ומוסלמים, בימי השוק במחנה יהודה הראשונים ,השתמשו במידות ומשקלות שאינם קיימים היום בשוק, בשר היה נמדד ונמכר באונקיות (אונקיה 31 גרם) ,סוכר היה נמכר ברוטלים (רוטל  היה שווה ל 12 אונקיות אונקיה שווה ל 28 גרם) כשנים וחצי קילו ובדים היו נמכרים על פי האמה של המוכר (כשישים וחמישה סנטימטר) .

צורת הלחם היה עיגול , או שרכשו קמג (מעין פיתה גדולה) שאותם רכשו במכולות במאפיות או אצל הרוכלים בעגלות ,עוד היו רוכשים סרדינים וחלב משומר, אבקות מרק או שימורים הגיעו בתקופות מאוחרות יותר, מים היו רוכשים מערבים שהיו מעמיסים על חמור ארבעה פחים שהסתובבו בשטח ,ערבים אלו נהגו להסתובב על שתי קעריות והיו מקישים בהם ומכריזים על סחורתם שהיו מביאים ממעיינות שבסביבה ומוכרים בחצי גרוש לפח כארבע וחצי ליטר .

זכורות המראות של התגרנים הצועקים בקולי קולות על טיב סחורתם, את הוויכוחים האין סופיים בין עקרות הבית לתגרנים בקשר למחיר ,כאשר התגרן מכריז על המחיר שלא נראה לעקרת הבית , כאשר נסובה ללכת מלפני הדוכן היה מתרצה המוכר ומוריד מהמחיר ,תוך כדי שהוא צועק גברת בשבילך אני מוכר במחיר הפסד ,אז היה חוזרת הקונה ומקבלת את הסחורה במחיר שנראה לה, על משטח האדמה היו נשארים בסופו של יום קליפות נוצות וחלקי עופות ומעל מרחפת עננת הריחות של : כמון ולענה פלפל, חרדל כמון ועוד, בתי הקפה בסגנון המזרחי הישן של שרפרפים ,שעליהם התיישבו תגרנים או בעלי התגרניות ובילו את זמנם בהאזנה לשירים מהרדיו ,בלגימת קפה , רכילות ומשחקי קלפים או שש בש, על הקרקע הניחלו הרוכלים ירקות ופירות סחורות והאלטא זכאן על מחצלות , כמו זוגות נעלים ישנות בגדים מימי מתושלח וכלי בית וגרוטאות שונות שהעניים עדיין מצאו להם שימוש , תגרנים יהודיים היו מניחים את המסחר ,לשעה קלה כאשר יהודי היה מכריז מנחה מנחה לתפילה , אז כאחד היו פונים לכוון מזרח והתפללו.

בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק,בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.

אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק ,לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.

בעת הקניות השתמשו התגרניות בסלנג שהגיע מהשפות הספרדיות ולדינו ומשפת האידייש

בתקופת התחלת שוק מחנה יהודה שהתנהלה בעיקר בידי פלאחים ופלחיות ערבים , נוסף סלנג לרכישת סחורה , כאשר החל משא ומתן בין תגרנית לקונה וכאשר הצטרף קונה חדש ורצה לזכות בסחורה ,היה אומר " חברים " כלומר מודיע החדש לקונה הראשון, איני מעלה את המחיר במשא ומתן ,על מנת לא לגרום לך לנזק ,אך אנו שותפים לקניה ונחלוק את הרווח.

עגלוני קו התובלה שהוליך משער יפו למחנה יהודה ,כלל רכיבה על חמורים, עגלות הרתומות לשני סוסים, ועגלונים ערביים ויהודים, כאשר ניסו העגלונים ,לצוד לקוחות היו פונים אליהם במילים אלו : אריבה סניור, ערוף אידנא ,או מי שורי, הוויכוחים בינם על הלקוחות היו חטיפות של הסלים  לעגלה אחת בידי אחד העגלונים ואילו השני סחב את הלקוחה לעגלה השנייה , בקיצור מחזה מרנין ומכעיס ללקוחות.

הסוחרים הערבים הוסיפו מילים בסלנג כמו :

בסטה – אבסטה שפרושה די לך יש לך מספיק

בוינה – בטוב כאשר רוצים לשבח מישהו

בוריק – בורקס לא ברור האם מהשפה התורכית או הספרדית לבצק שבו גבינה או בשר.

דובלס – אדם הזוכה למשהו בחינם

נגרו – אדם רע בעל חנות אל נגרו

נוקרס – סרב או אינו רוצה

לוקו – משוגע

עלה כבסה אכברה –  (כאשר הקהל צועק ליריבים הכה אותו בראשו )קבלת מכות חזקות עד זוב דם.

לאמפה – מנורה

מזה או מנסה – שולחן

שלכטה – רע

אל אלו הצטרפו קריאות הסבלים שהובילו סחורה על גבי חמורים, אלו ברצונם לפלס דרך היו צועקים אויעה אויעה  או בסגנון האשכנזי מלשון האידיש איצך איצך.

בשוק מחנה יהודה היה ניתן לקנות מוצרי טקסטיל כמו : סוודרים, לבנים, גרביים, כובעים , צעיפים נעלים, בשוק פעלו סנדלרים, חייטים, מתקני פרימוסים ופתיליות, אוכל נמכר במסעדות ובדוכנים ואף בעגלות ,שבהם ניתן היה לרכוש אוכל עדתי, מזרחי, מיוחד ורגיל, הסחורה הונחה על הרצפה ,על גבי דוכנים מאולתרים, חנויות ורוכלים שהסתובבו בשוק, ירקות ופירות מגינות הפלאחים , ומהכפרים המקיפים את ירושלים, בתקופת השלטון התורכי ובימי המנדט בשר נקנה באוקיות , סוכר נמכר ברוטלים, ובדים נמכרו על מידת האמה, הלחם בימי השבוע  שנרכש היה עגול, אך לרוב השימוש היה בפיתות, או " בקמג') הדומה לפיתת אש תנור השטוחה,  חלק מהמשפחות הטריחו עצמם לשכונת הבוכרים ורכשו לחם הדומה לבגט בימי שישי.

תחנת העגלות להובלת נוסעים מהעיר העתיקה , לשוק מחנה יהודה ולשכונת בית ישראל שכנה בפתח שער יפו, השער שימש את כמרכז תובלה עירוני , אליו וממנו הגיעו פלאחים עם ירקות ,פירות ועופות, עמוסים על גמלים וחמורים, העגלות התחלקו לעגלות למשא שבהם נסעו גם נוסעים, ועגלות שירות להסעת נוסעים, מחיר התובלה בעגלות הרגילות היו שני גרוש לנסיעה בכול העגלה ובעגלות השירות המחיר היה חצי גרוש לאדם, כיוון שהדרכים היו מעפר ,קיפצו העגלות בין הבורות ,דבר שגרם  לסבל לנוסעים.

בניגוד לשאר העגלות לתובלה בארץ, גגם של העגלות בירושלים היה מתקפל ובשאר המקומות גג קבוע, את העגלות והכרכרות בארץ משכך סוס בודד ,בירושלים היו רתומים לעגלה שני סוסים שכונו " דה שוו " הן בגלל משקלם הרב יותר והן משום העליות בעיר, בהמשך הצטרפו לקווי הנסיעה הדיליז'נסים כונו בירושלים הערביות,  ובשנות 1922-5  הצטרפו האוטובוסים שבהם היו שתי שורות מושבים ל 14 נוסעים, כאשר נוסעים היו נוטלים פחים ריקים ומציבים שין שתי השורות לשמשם כמושב.

כמובן שמחיר הנסיעה באוטובוס הערבי הייתה זולה יותר מהנסיעה באוטובוס היהודי , כאשר החלו הנסיעות הדיליז'נסים בין יפו לירושלים , עצרו הם בתחנת שער הגיא (באב אל וואב) לאחר שעברו דרך משובשת בדרכם, שם הוסיפו  מים לרדיאטורים ,ולאחר מנוחה קצרה החל המסע בעליות לכוון ירושלים.

כאשר השוק החל להתרחב ולהתפשט באזור , הוקם השוק הסיטונאי ברחובות :השקמה ,אשכול ובית יעקב, בין הסוכנויות נפתחו מסעדות ודוכני אוכל ושתייה , על מנת לספק מזון בשעת הלילה לנהגים ולסוחרים  שעבדו בשעות הלילה ,תוך יצירת רעש איום שהפריע לדיירים שגרו ברחובות השוק, בעקבות מאבק עיקש של הדיירים במפגעי הרעש והזוהמה ,הועבר השוק לשוק הסיטונאי שנפתח ביולי 1962.

השוק הסיטונאי בשוק במחנה יהודה שהוקם בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב האשכול  השקמה והרחובות מסביב  ,אמור היה לשמור את הירקות והפירות ברמת קירור לטווח ארוך יותר ,לחסוך בזמני משלוח ובתובלה מהשדות לשוק, ושמירה על המחירים , תפקיד נוסף היה להילחם בהצפת השוק בפירות וירקות, , כאן החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות , חנויות שהקימו סיטונאים וחברת תנובה ,שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין דמי המכירה שכונה קומיסיון, לסוחרים אלו היו רישיונות ומחסני סיטונות בבורסה לרכישת ירקות ופירות מחקלאים, בשנת 2018 נסגרו משרדי השוק הסיטונאי והשוק במיקומו שבמחנה יהודה .

הספר של מחנה יהודה נחלק לארבע חלקים :

שטחו של השוק אינו מקשה אחת ,השוק נחלק לרחובות של שווקים , שהגגות לדוכנים ולחנויות היו בעבר מקורות בפחים, מחצלות מיוטה או סתם קרשים, חנויות ובסטות הצמודים זה לזה בסגנון שווקי המזרח התיכון ,חלק אחר של החנויות הבסטות והעגלות התמקמו בחצרות עם חנויות ודוכנים , המוקפים בבתי מגורים הנישאים לגובה של שתי קומות עד ארבעה חלקם של החנויות שימשו כמסעדות ובתי אוכל, האדם ההולך ברחוב יפו אינו שומע או מריח את ריחות השוק אלא לאחר שנכנס לרחובות השוק ונתקל בהמולה ,בצבעים ובריחות.

שוק הלוואה וחסכון השוק היהודי הראשון שנפתח

עקב הריסת דוכנים ופחונים בידי הבריטים ,פנו סוחרים יהודים בשנת 1921 – 1922, אל וועד העיר למען ירושלים שמזכירו היה שמואל משיוף , שנחלץ והשיג הלוואות שיועדו לבעלי דוכנים בשוק מידי בנק הלוואה וחיסכון , שדרשו בתמורה כי חלק השוק החדש יקרא  שוק הלוואה וחיסכון בתמורה להלוואות ,מיקומו בכוון מורד רחוב אגריפס ממול לרחובות האגס והתפוח.

מכירת המגרש בן השלושה דונם הכלוא בין רחובות  השקד, עץ חיים ואגריפס שבשטחם של משפחת וולרו להקמת השוק בקטע הקרוב לרחוב אגריפס בשנות השלושים , שטח שבני המשפחה ייעדו לבניית שכונה חדשה לזכרו של אביהם שנפטר, למזלם של הרוכשים התוכנית לא יצאה אל הפועל, אז פנה ועד העיר ,שגבה ועד העיר חמש לירות דמי פיקדון על מנת להראות כוונה רצינית לעסקה , לאחר גביית פקדון הרצינות, פנה הועד לאחים יעקב גבריאל וניסים  וולרו ,והחל משא ומתן עמם לבין נציגי הסוחרים היהודים שבשוק אליהו יעקב בנאי ועזרא אג'אי , שייצגו  38 משפחות, בעיקר בני העדה הפרסית שגרו בשכונת נווה שלום, בהמשך גדל מספר הסוחרים לשמונים ואחת ,לחוזה צורף תשריט וחלוקת החנויות, החוזה שנערך והוכן בידי עורך הדין מרדכי אליאש נחתם ביולי 1922 לחוזה צורפה מפת מדידה מוסדרת, ההלוואה ניתנה לתקופה של 6 שנים.

בחודש יולי 1922 נגמרה העסקה לרכישת שטח האדמה ממשפחת וולירו שבה רכשו הסוחרים את שטח האדמה והרסו את צריפי העץ ובנו חנויות מאבן על פי תוכנית שאושרה ותוכננה בידי העירייה בירושלים., אך רק בסוף שנת 1923 החלו אנשי העירייה בהריסת הצריפים על מנת לבנות במקומם מבני אבן, הן בשוק הלוואה וחסכון והן בחנויות שהיו צמודות לחומת ישיבת עץ החיים ברחוב יפו, למרות זאת נותרו עוד צריפי עץ ודוכני עץ בשטח השוק, חלקם שנהרסו בעת הריסתם ,יצרו מכתשים  עדיין במחצית 1925 בירושלים  ,שהוו עדות אילמת לכיעור של האדמה הפצועה.

בשוק הלוואה וחיסכון נמנים הרחובות השקד , האגוז ,החרוב והתות, כאשר מתבוננים במפת השוק , נראות 81 חנויות שגודלן 16 מטר ורוחב הרחובות חמישה וחצי מטר, כאשר בתחילה נבנו ארבע שורות של חנויות בשני הרחובות התפוח והאגס הנקראת משנת 200 רחוב אליהו יעקב בנאי, יש לזכור הלוואות אלו שיועדו לבעלי הפחונים והצריפים , על מנת לאפשר להם בניית מבנים חדשים ומבני קבע ,כמשקל נגד להריסת הישן , חלק מהסוחרים רכשו בהלוואות הללו ,מבנים חדשים שנבנו באזורים אחרים בשוק, במקביל החלו מלחמות בין בעלי החנויות ובעלי הבסטות , שלא נדרשו לפיקוח ולשלם מיסי עירייה ,ולכן יכלו למכור את מרכולתם במחירי היצף שגרמו לבעלי החנויות המסודרות הפסדים קשים .

בין הסוחרים שרכשו חנויות בשוק הלוואה וחסכון היו : מוכרי הטקסטיל ומוצרי טריקו אנקונה עובדיה ברחוב האפרסק 17,אנקונה עובדיה נפטר בשנת 1967 בן יוסף יוחנן באפרסק 3,מזרחי רחמים האפרסק 4 ,עוד סוחרים בטקסטיל היו בטיש לוי שאול, דיין דוד ברחוב הראשי וגאני יחזקאל, אפילו החייט יוסף זיתוני פתח חנות חייטים, שלא שכמו השפן הקטן שכח לכבות את המגהץ החשמלי, שהדליק את החנות ועוד שתי חנויות סמוכות ,אחת מהם של עסיס מרדכי שנגרם לו נזק של 399 ל"י.

סוכנות היבוא של האחים ויתקין האחים טובי בעלי מקור השקים לשקיות מנייר, ספרים ומוצרי קרטון, רוטמן יעקב סיטונאי לסחורות למכולות רקובסקי מ. סיטונאי להספקת מצרכי מזון וכלי בית, עוד בין הרוכשים היה רחמים מזרחי שהפעיל חנות לירקות סיטונאות ששימשה בתקופת הצנע של שנות החמישים כנקודת חלוקת בצל ולימונים ,בעיקר למוסדות לילדים ומוסדות רפואיים ,ולנשים הרות ,כאשר מנת הבצל הייתה קילוגרם אחד לנפש במחיר 44 פרוטות בהמשך עברה החנות לרחוב יפו לבית השרוף .

בסיום הבנייה בשוק הלוואה וחיסכון ,נקבעו החוקים הבאים בידי הסוחרים שהיו מאוגדים באגודות שונות בסך הכול כ 110 סוחרים : החוק הראשון היה שאין למכור או להשכיר חנויות למי שאינו בן הדת היהודית, החוק השני חל איסור לפתיחת החנויות בימי שבת וחג, והחוק השלישי קבע להקמת וועד סוחרי השוק ,שימנה שלושה נציגים שיבחרו בכול שנה באספה הכללית של סוחרי מחנה יהודה ,גוף שייצג את הסוחרים בפני מהעירייה והשלטונות.

לאחר הקמת שוק הלוואה וחסכון פנו 22 סוחרים נוספים באמצעות ועד העיר למען ירושלים, לבניית עוד חנויות ולצורך זה  נרכשה עוד חלקה ממשפחת וולירו שמיקומה מערבית משוק הלוואה וחסכון , בקרבה לרחוב יפו אגודת הלוואה וחסכון עזרה לסוחרים במימון באמצעות הלוואה.

סיפורו של בנק הלוואה וחסכון בירושלים

בנק הלוואה וחיסכון נוצר כאגודה בין השנים 1918-1919 , בידי קבוצת חברים שמנתה 81 חברים ,עם הון עצמי של 150-200 לירות מצריות ,ובעזרת ארגון הג'וינט ובראשה סולה דה פול, הסכום הראשוני להון הגיע מארגון הג'וינט היהודי משרדי הבנק היו ברחוב יפו ממול לבית העם הישן.

כמנהל הסניף מונה מרדכי בן הלל הכהן ,שהנהיג קבלת הלקוחות בסבר פנים מחייך להתייחס למצוקותיהם ולעזור ככול שיוכלו, הבנק התבסס על מתן הלוואות חסד לנצרכים ללא ריבית, לביסוס עסקים של בעלי מלאכה.

לשיטת הניהול של הקרן היו מספר מתנגדים , שטענו כי הלוואות ללא ריבית כמותם ככספים המחולקים לנזקקים ,כמתן צדקה או ככספי החלוקה , מתנגדים אלו יצרו בארגון ,ארגון פנימי שגבה דמי חבר כפיקדון בסך לירה אחת, כאשר נודע הדבר לג'וינט הם סילקו את המתנגדים מניהול הבנק.

סכום ההלוואה הגבוה ביותר היה בן 10 לירות, אך בדרך כלל גובה של ההלוואה הסתכם ב 2-3 לירות , אדם שנכנס לבנק הרגיש כמו בבית, הוא היה יכול לפנות למנהל יוסף שחור ,בעת שתינה את צרותיו, הבנק אף עודד לחבריו לחסוך אפילו כעשרה גרושים לחודש.

לאחר שהוקם הסניף הוא החל לפעול ממשרדו בבניין  ממול לבית העם הישן שברחוב יפו , בהמשך עבר למעונו החדש ברחוב בן יהודה, פרסומו הגדול החל בעת שנות השלושים ,כאשר במעשה חלוצי החל במתן ההלוואה לבניית החנויות החדשות בשוק מחנה יהודה , החלק מהשוק שאף נקרא על שמו של הבנק, הבנק גם חינך את חבריו לפתוח קופות חסכון אישיות שבהם הופקדו גם עשרה גרוש לחודש, כדרך ללימוד הכדאיות בחיסכון.

לאחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, אחר זמן עבר הבנק למשכנו החדש ברחוב בן יהודה 14, בשנת 1954 חזר בנק הלוואה וחסכון למשכנו המשופץ ברחוב בן יהודה   ,לאחר שנהרס בפיצוץ בפברואר 1948 ברחוב, בעזרת משאית ממלוכדת שהועמדה ברחוב, ביד עריקים בריטיים בשליחות הערבים, הבניין המשופץ התנשא לגובה חמש קומות ולו מרתף כספות .

הסניף הירושלמי של אגודת הלוואה וחסכון  נמכר לבנק מזרחי בשנת 1972 בסכום של 14 מיליון לירות, למורת רוחם של חלק מחבריו , והתנגדות חלק מחבריו , דבר שגרם לאובדן שליטה על הנהגתו ,וזאת כי בנק ישראל שיזם את ההתמזגות קבע כי את דרך תפקודו יקבע הבנק הגדול מבין השתים שהיה בנק מזרחי .

עוד הוסיף המפקח על הבנקים כי אפילו אם יבחרו מחצית מההנהלה כנציגי בנק הלוואה וחסכון  , לא יוכלו להשפיע או לקבוע את המדיניות , עוד נקבע כי מניות הבנק יחולקו כ 75% לבנק הפועלים ,ורבע בידי אנשי בנק הלוואה וחסכון.

למצב הזה הגיע הבנק עקב הגיעו למצב של כמעט חדלון , ועקב הכנסות נמוכות ,בנק ישראל הורה לו להתאחד עם בנק גדול, ולכן חלק מהסניפים נבלעו בידי בנק לאומי, עוד לקחו חלק במכירה אנשי ועד העובדים ,ברוכשם שליש מהמניות בחמישה מיליון לירות,  יש לציין כי בנק הלוואה וחיסכון פעל במשך 46 שנים, אלא שלאחר בניית החנויות בשוק הלוואה וחסכון , החלו לצוץ ליד חלקה הדרומי בשוק הלוואה וחסכון ,בסטות שבנו רוכלי העיר ותגרניה בסטות עם סככות ודוכנים מתחת לכיפת השמים.

בשנת 1936 הופתעו סוחרי השוק בעת ששתי רחובות בשוק נסגרו לכוון רחוב אגריפס, באחד הרחובות היו 12 חנויות וברחוב השני שבע חנויות, כאשר הלו הסוחרים לברר מה קורה ,הם פגשו בעל חלקת אדמה סמוכה ,שהחל לבנות בית מידות בן ארבע קומות  על אדמתו, כאשר נשאל מדוע הוא חוסם את המעבר לרחובות שוק הלוואה וחסכון , הוא השיב כי ראש העיר הורה לו לעשות זאת, מיד התארגנו הסוחרים והגישו תלונה כנגד ראש העיר כאדי והמושל בירושלים, בטענה כי המעבר החסום ימנע מלקוחות להגיע לחניותיהם, ובכך יגרם להם נזק כספי גדול, בעקבות המהומה נפתחה החסימה והלקוחות יכלו להגיע לקניות.

בשנת 1927 נהרסו וסולקו משוק מחנה יהודה, בהוראת מחלקת הבריאות העירונית המנדטורית ,בסטות ופחונים שהקימו סוחרים זעירים בשוק, סוחרים אלו פנו ללופו סגן ראש  הוועד של ועד היהודים בירושלים ,וחברו אלמליח חבר הוועד הפועל יחדיו יזמו מפגש עם מושל מחוז ירושלים , על מנת להביא את מחאתם לשלילת פרנסתם של סוחרים אלו, בפגישה ביקש המושל לשמוע עוד פרטים על הפעולה, עוד טענו אנשי הוועד כי הסוחרים נחשבים למעמד העני שמוכר ירקות לפרנסתם, המושל התרשם מדבריהם ,ובהמשך בקשו שהמצב יחזור לקדמותו עקב המכירות של ימי החגים הקרבים, המושל עוד הוסיף שיבחן את הנושא ואולי יש מקום לבניית השוק מחדש., זמן קצר לאחר מכן בשנת 1931 ,הוקם השוק העירקי בידי סוחרים שעלו מעירק .

השוק העירקי השוק השני שנפתח 

פתיחת השוק העירקי (שוק ב') בחלק המערבי של השוק , התקיימה בשנת 1931,שוק שנוצר זמן קצר לאחר הקמת שוק הלוואה וחסכון, שמו ניתן לו בזכות סוחריו שהגיעו מעירק, שוק שהוקם גם כן בהלוואות שהשיג ועד השוק מגורמים שונים חרף התנגדות בנק הלוואה וחיסכון שהקים את שוק הלוואה וחיסכון בשוק מחנה יהודה ,כיום בשוק העירקי  כשישים חנויות שבהם נמכרים בעיקר ירקות ופירות ,בשרים ומאפים במחירים יותר מוזלים, על חלק מהקירות תמונות המספרות את ספור השוק בעבר.

בסוף השוק לכוון רחוב אגריפס, יורדים במדרגות לרחבה הנמוכה יותר ממפלס השוק ,שנוצר בימי בית שני כאשר המקום שימש כמחצבה , ברחבה ממוקמת חמארה והמסעדה של עזורה.

הסוחרים של השוק העירקי בני העדה העירקית יצרו להם הווי משלהם שפת סלנג ,ושלל פתגמים בעירקית עסיסית ולדוגמא:

כאשר רצה סוחר עירקי לסלק לקוח טרדן היה צועק עליו רוח וואלי ,שפרושו תסתלק מכן, משפט נוסך היה : חרצן אחד קטן של זית יכול לייצב דוכן שלם : שפרושו בשפת אנוש לכול אדם מקום ביקום, פתגם נוסף ,באם נולדת זית אל תנסה להיות אבטיח :כלומר דע את מקומך ואל תתרברב ותקפוץ מעל לפופיק, לנחפזים להביע את דעתם בטרם עת, נשמע הביטוי : מוכרים בטרם קנו דוכן , לאנשים בעלי חלומות הטביעו את המשפט : צועק עגבניות בטרם בדק שהם נמכרו.

השוק העירקי החנויות ובעליהם

נתחיל באגדה המפורסמת ,שבכול יום בטרם פתחו את עסקיהם ,נהגו הסוחרים העירקיים לפזר מלח כנגד עין הרע.

הסיור מתחיל בכניסה הראשונה לשוק מכוון רחוב יפו , החנות הראשונה הייתה דוכן הירקות של העירקי משה שייך עודה ולידו דוכן אחיו אברהם ,שמכר פיתות אש תנור.

לידם דוכן השיפודים של אהרונה אליהו ,בפינת רחוב מחנה יהודה וסמטת השוק העירקי שהפכה בשנות התשעים לחנות חשמל, כיום חנות הירקות של ביבי אפי .

דוכן הירקות של אלפי יחזקאל ,

ליד חנותו של אלפי ,הייתה חנותו של פנחס מסלוואי שמכר עופות, ששינתה את יעודה והפכה לדוכן לממכר פיתות ולחמניות של משפחת חבה .

דוכן הירקות של יחייא האילם שבו עבדו גם בני המשפחה .

אחריו היה דוכן השיפודים של אבו שאול , כיום חבה פיתות ולחמניות.

אחריו דוכן הירקות של יוסף שאול שכונה יוסף אל אעוור , במכירה עזרו גם ילדיו.

אחריו צמוד לחנותו של יחייא דוכן הירקות של יוסף עג'מי ,וממולו דוכנו של אחיו

שבהמשך עבדה בו תקווה עג'מי .

הדוכן הסמוך היה שייך לסבא של משפחת יחזקאלי (שבתחילה נקרא שייח עודה) ושינה את שמו ליחזקאלי ( היחוס של כתבנו לענייני ערבים יחזקאלי שחזר בתשובה ).

דוכן הירקות של עובדיה ירוחם שכונה (עמבדי)

ליד מאפיית יוסף , היה הדוכן הירקות של משפחת יעל אברהם שכונה  "אבו בטטה " בעירקית כינוי לצרות  העין שלו.

דוכן הירקות של משה שייח עודה  דודו של יחזקאלי

דוכנו הירקות של ששון הכורדי

חנות הירקות והפירות של משפחת צמח , כיום חנות לתבלינים

חנות הפירות של בגלר

חנותו הירקות של הסבא רפאל חקק , שנכדיו הרצל ובלפור זכו בחידון התנך.

בפינה לכוון הכניסה השנייה  לשוק לכוון רחוב מחנה יהודה :

ממש בכניסה בפינת רחוב מחנה יהודה והסמטה חנותו של רחמים און חנות פיצוחים

לידו שתי חנויות לבשר ועופות ,אחת מול השנייה של דוד און

ממולו כיום חנות חמוצים ,בעבר חנות לבשר

בין החנויות של בן סלמן ואון ממוקמת חנות הביסקוויטים של שקורי נעים , כיום שוכר את המקום ערבי המוכר בדוכן ירקות

חנות הירקות של רחמים רחמין היום חנותו של אגא עזרא לירקות ,בניו מנהלים עסק לסיטונאות בשוק הסיטונאי בגבעת שאול.

ממולו מדוכן  הירקות של סלמן כהן ,כיום ויצמן ירקות

הירידה במדרגות לכוון חצר מסעדת עזורה החמרה של משפחת בנימין לידו בית הקפה של מנו און (חצי בית קפה וחצי שיפודים) מסעדת עזורה המורכבת משלוש חנויות ששכרו ממשפחת מגזימוב אימפריית הבשר.

קטע השוק השלישי חנויות בית המדרש חפץ חיים 

חנויות ישיבת חפץ חיים

חלק מהרחבת שטחו של השוק התנהל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים , ישיבת עץ חיים שחצרה הוקף בחומה, החליטה להרחיב את הכנסותיה ,ולכן בצדו של רחוב יפו ,פרקו את החומה ובנו בשנת 1910 , 16 חנויות בחומת המוסד ברחוב יפו ,חנויות אלו פונו ונהרסו 2001 , על מנת להרחיב את הרחוב בו מקום למסילת הרכבת הקלה, העוברת ברחוב יפו .

בשנות השלושים, החליט ועד הישיבה ,על תוספת לחנויות  ונבנו עוד חנויות של הישיבה ברחוב חפץ חיים והותקנו בהם  פתח אחורי לחצר הישיבה, על מנת לאפשר לסוחרים הכנסת הסחורות בקלות לחנויות .

בסך הכול נבנו בידי הישיבה בשתי התקופות ,כארבעים חנויות בעזרת תרומות של נדבנים כמו : מיכאל ביניא גורג'י האלמנה שרה רבקה, קרן שמואל ודבורה, רבקה ראטבערג חלקם לזכר יקיריהם שמתו ,וחלקם מהצורך לעזור לפרנסת בחורי הישיבה, כאשר לכול תורם נקבע לוח שיש בפתח החנות עם שמות בעלי החנויות (חלקם נמצא גם כיום ) .

שורת החנויות החלה מהמבנה של משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול עד הכניסה הראשית לשוק במטרה להשכירם ולהשתמש בכסף זה לפעילות הישיבה , אותו רעיון של בניית חנויות והשכרה ,ביצע בית הספר כי"ח אליאנס שבנה ופתח חנויות ברחוב אגריפס וברחוב חפץ חיים.

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק (השווק הסיטונאי)  שאר החנויות הוחכרו לעסקים, בתי מלאכה זעירה.

אנשי חברת כ"יח ששטחם גבל בשטח השוק ובאזור רחוב אגריפס , החליטו גם להעשיר את הכנסותיהם ,ובנו חנויות בקטע שלהם שגבל ברחוב עץ חיים ובאגריפס בתקופת מלחמת העולם השנייה ,שוק שכונה בתחילה שוק אליאנס על שם בית הספר השכן.

השוק הגרוזיני השוק הרביעי שהוקם בשוק 

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני .

אחרי ששכר חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  ,לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

השוק שקיבל את שמו מסוחריו שהגיעו מקוקז וגרוזיה, ממוקם מטרים ספורים לאחר הכניסה לשוק בהליכה ברחוב עץ החיים  מכוון רחוב יפו נפנה ימינה לסמטה צרה , כניסה שנייה קיימת בפניה שמאלה מרחוב יפו לרחוב הפתוח של השוק רחוב מחנה יהודה , לאחר עשרות מטרים בודדים נפנה שמאלה לסמטה שני הרחובות נפתחים בסופם לחצר שבה ממוקמים חנויות ובמרכז דוכנים לסדקית , לידם מבנה השירותים הציבוריים.

המחירים בחנויות הירקות ,הסדקית ,בגדים משומשים, חמוצים ,בית הקפה , איטליזים ,חנות לביצים ,חנות עשבי הבישול הוותיקה של הגברת, שבסמטאות של השוק וברחבה זולים משמעותיים , עוד ברחבה של השוק העירקי בפינה השמאלית קזינו דה פריז , בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר לשתיית בירה ומשקאות חריפים ומסעדה, במחצית 2020 בעת מגפת הקורונה נסגר המקום.

הדליקה בשוק הגרוזיני

בשנת 1968 בשעות הלילה פרצה שרפה בשוק הגרוזיני וארבע עשר דוכנים נשרפו כליל , רובם של הדוכנים היו של ירקנים נזק גדול נגרם הן מבחינת השרפה והן מאובדן הכנסות של התגרנים.

שוק הפשפשים – שוק אלטה שמטה 

השוק ממוקם בסגנון רוכלות ,בירידה של רחוב אשכול , למסעדת רחמו בשוק היוצאת מרחוב מחנה יהודה, על משטחי בד או קרטון מונחים ונמכרים סדקית משומשת לשימוש חוזר או אספנות, כאילו חזרה לימים עברו שבו הכריזו שלטים על מכירת בגדים מיד שניה ואפילו שלישית, למרות התגרנות של השוק המאולתר עוצמת העירייה ומאשרת את קיומו ,למרות מפגעיו כמו חסימת מדרכות בתוצרת הנמכרת.

רחוב האשכול משמש את באי שוק הפשפשים , רחוב שאין יודע מדוע קבל את שמו ,שבו נמכרות מציאות וסחורות שראו ימים טובים בעבר ,כולל בגדים מיד שלישית, סכינים שאבד עליהם הקלח, נעלים יד שניה ועוד ועוד ,המונחים על שמיכות שנפרשו על המדרכות ,או על דוכנים מאולתרים , הרחוב גם משמש את פקידי ההוצאה לפועל למכירה החודשית של רכוש חייבים שעוקלו לטובת חובם.

במכירה ניתן לראות מכשירי רדיו ,כלי בית ,רהיטים שטיחים ,שולחנות ועוד, לידם נעמד כרוז המנהל את המכירה ומכריז על הסחורה ומחיר ההתחלתי שלה.

אגדה מצחיקה וכואבת מספר כי ברחוב היורד מרחוב מחנה יהודה לכוון מסעדת רחמו , היה בעברו פתוח לנסיעת רכבים כאשר רכבים נכנסו מרחוב אגריפס ופנו לרחוב , האגדה מספרת על רכב פרטי שפנה לרדת ברחוב בשנות התשעים , פגע ברכב חונה ברחוב הצר, ירד הנהג הפוגע לבדוק את מידת הנזק, ונתקל בשני אנשים שאחד מהם טען שהוא בעל הרכב.

החל דיון בגודל הפגיעה ובסכום התיקון , הנהג הפוגע הסכים לסגור עסקה במזומן לתקון ללא ערכאות או הגשת תלונה, שלשל ליד של הנהג שהציג עצמו כבעלים , מאה וחמישים שקל , לאחר התשלום עזבו והתרחקו שני האנשים שנפגעו , לכאורה לעסוק בעניינם .

במקרה עבר במקום לאחר עזיבתם קצין משטרה שיעץ לנהג הפוגע להשאיר פתק על שמשמת הרכב שנפגע , הפוגע חייך ואמר כי הכול מסודר והוא נתן לאדם שהציג את עצמו כבעלים סכום כסף לתיקון , למקום הגיע בעליה של האמתי של המכונית הנפגעת ודרש לקבל את פרטיו של הפוגע, למזלו של הפוגע קצין המשטרה ראה את שני המתחזים והרמאים שהכיר ושחלפו לידו כאשר הגיע למקום בדרכו לאכול, ביקש השוטר שתוגש תלונה במטרה ודאג שהבלשים יגיעו לאנשים שביצעו את התרמית.

האגדות מספרות כי האזור שימש את נהגי המשאיות כמקום לפריקת סחורות , ההמולה והרעש בעיקר בלילות הפריע לדרים מעל חניות השוק, לכן פנו לראש העיר שיורה לעצור את הנהגים לפרוק בלילה ,לבל תופרע שנתם, בתגובה יצאה קבוצה של כעשרים וחמש נהגים ,וערכה הפגנה רעשנית בשלוש בלילה, ליד בייתו של ראש העיר מרדכי אגרון , הוא יצא לדבר עמם ,והבטיח לטפל בבעיה , השקט חזר לרחוב והמשטרה לא עצרה אפילו נהג אחד מהמוחיים (מזכיר את ההפגנות של המתנגדים לרפורמה כיום, המתגודדים ליד ביתם של שרים וחברי ליכוד).

תת שוק הפלחיות 

יש הטוענים כי את הסלנג בשוק מחנה יהודה הנחילו העירקים ,הכורדים  הספרדים והאשכנזים מלשון האידיש והרומנים בני העליות השונות, הגדילו לעשות הפלחיות שהתגודדו בשוק משנה משלהם ,שהגיעו מבית צפפה ואבו גואש שפתם בשוק הייתה העברית , שאותה למדו מהיהודים לצדם הופיעו בשוק תגרניות מישובים שליד ירושלים כמו קסטל ומחבל ההר, וכולם הניחו את סחורתם למכירה .

בתקופת השלטון התורכי ובימי המנדט בשר נקנה באוקיות , סוכר נמכר ברוטלים, ובדים נמכרו על מידת האמה, הלחם בימי השבוע  שנרכש היה עגול, אך לרוב השימוש היה בפיתות, או " בקמג') הדומה לפיתת אש תנור השטוחה,  חלק מהמשפחות הטריחו עצמם לשכונת הבוכרים ורכשו לחם הדומה לבגט בימי שישי.

השלל נמכר על פי העין והמשקל לא היה בנמצא, או יותר נכון על פי החתיכה הקונים לא הבינו את חוכמת החיים שהסתתרה מאחורי אסטרטגיה הזאת ,כי לבסוף המחיר הזול סנוור והלקוחות בקשו  תני לי עוד חתיכות ,וללא שקילה גרמו לעצמם נזק לכיס ,למרות שעל פניו המחירים היו יותר זולים, הכמויות והלהיטות להרוויח גרמה להם בשורה התחתונה להפסיד.

בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק.

בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.

אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק .

לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.

שוק ארבעת המינים בשוק 

בכל שנה לפני סוכות, נמכרו בשוק בדוכנים מאולתרים ,לצד הירקות והפירות, גם לולב, אתרוג, הדס וערבה, בתחילת המכירות שלפני חג הסוכות ,בשוק המחירים הרקיעו שחקים דבר שעורר את זעמם של הקונים,  הקונים התלוננו על המחירים הגבוהים אך מחירם ירד ככול שהתקרב מועד החג, על מנת להספיק למכור את הסחורה ,ועל מנת לאפשר ליהודים לרכוש את ארבעת המינים, המכירות נמשכו המכירות עד שעות הלילה המאוחרות, האמרה המפורסמת של הסוחרים ,המכירה רק בעיניים ואין למשש את  הסחורה לבל תפגע .

שוק שפעל ופועל  בימים שלפני חג הסוכות, זוכר אני כילד שהיית מגיע עם הורי על מנת שירכשו עבורי דגל עם זהביים ונצנצים לחג מתן תורה ,  שבוע לפני החג נגדעו ענפים שישמשו כסכך לסוכות, מחירי ארבעת המינים החלו לרדת ככול שהחג התקרב , על מנת שהסוחרים יצליחו למכור את הסחורה בטרם תלך לאבדון.

השוק הסיטונאי בשוק בעבר

השוק הסיטונאי בשוק במחנה יהודה אמור היה לשמור את הירקות והפירות ברמת קירור לטווח ארוך יותר ,לחסוך בזמני משלוח ובתובלה מהשדות לשוק, ושמירה על המחירים , תפקיד נוסף היה להילחם בהצפת השוק בפירות וירקות,

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב האשכול  השקמה והרחובות מסביב , כאן החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות , חנויות שהקימו סיטונאים וחברת תנובה ,שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין דמי המכירה שכונה קומיסיון.

עוד בשנת 1929 החלה תנובה לפרסם הודעות על סניפיה ,ובפרט שוק מחנה יהודה שבו מיקמה את סניפה והמחלבה בבית קטטן מול משטרת מחנה יהודה ,בטרם עברה לשוק הסיטונאי ממש בשוק, במודעה הכריזה תנובה כי סחורתה היא המשובחת והיגיניית ביותר בשוק, אין בה סחורה שאיננה מחקלאים יהודיים או מעבודה עברית, על הסחורה העברית היא נותנת אחריות.

סיטונאי מחנה יהודה היהודיים ומלחמתם ברכישת הסחורות מערבים

בשנות השלושים החלה להשתרש תופעה של חנוונים יהודים ב שוק שרכשו את הסחורה מערביים , משום שהמחיר אצלם היה נמוך משל הסיטונאים היהודים, בנוסף הסיטונאים היהודים  טענו כי התופעה מורחבת יותר בקרב החנוונים הספרדיים , משום קרבתם לשפה הערבית ומנהגיה דומים למדינות שבו התגוררו בטרם עלו לישראל.

הסוחרים היהודים טענו כי הכספים שמשולמים לערביים משמשים לצרכי רדיפת היהודים והפרעות, ומחלישים את המסחר היהודי כמפעל ציוני בישוב היהודי.

אל החרמת הסיטונאים היהודים ,הצטרפו גם חנוונים ערביים שרכשו סחורות מיהודים בעבר, טענות מצד הסיטונאים היהודים הופנה גם לארגון הסוחרים הזעירים שבירושלים שהוקם בשנת 1931 ,הנותנים יד לתופעה במקום להילחם בה .

עוד הלינו הסיטונאים שאינם  מאוגדים ,בכדי להילחם בתופעה , ועל כן עליהם להתאחד כגוף אחד , סיטונאים אלו פנו אל לב החנוונים היהודים לחדול לרכוש סחורות מערביים ולחזור לרכוש סחורה מיהודים המשתמשים גם בתובלה יהודית.

אלא שבשנת 1968 נתגלה הסוד ,כי תנובה רוכשת ירקות ופירות למחסניה בצורה מרוכזת ממגדלים ערבים , והראיה הייתה שניתן היה להבחין במחירים דומים גם בשוק של העיר העתיקה, למרות הניסיון להמעיט בנושא ,נראה היה שהסחורה ממשיכה לזלוג למחסני תנובה בשוק מחנה יהודה .

בשוק הסיטונאי היו החנויות של : צדוק לוי סיטונאות למכירת ירקות ופירות ,במקביל הייתה לו חנות ירקות ופירות בחנות של אורי חמוצים כיום, סיטונאים האחים פאשה , קצב עזרא סיטונאות ירקות ופירות, סיטונאות קנטי לירקות ,פירות ודגים ועוד.

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק הסיטונאי, שאר החנויות הוחכרו  לעסקים, ובתי מלאכה זעירה.

עד היום נזכרים האנשים בבורסה ובתנובה שמיקומה היה בשטח בשוקיניון של היום ,ובהסברם לאובדים בדרך כי המקום שהם מחפשים ממוקם ליד או מול תנובה ,בהמשך נוסף שוק סיטונאי נוסף באזור שכיום נבנה השוקיון ברחוב אגריפס, ליד תנובה , מחלבת החלב של תנובה שכנה בבית קטטן שממול למשטרת מחנה יהודה בשנת 1929.

בשנת 1943 הונח מארב של שוטר ועובד ,במחסני הירקות של תנובה שבשוק הסיטונאי, עקב תלונות רבות של גניבות בשוק מחנה יהודה בלילות, שני הגנבים שנתפסו הניחו סולם מאולתר לאחד מחלונות המשרד , הגנב לוי נכנס מבעד לחלון והוציא ארגזי עגבניות החוצה לשותפו, בזמן הגניבה נתפסו שני הגנבים ונלקחו לחקירה,

בשטח שבו הקימו הבריטים משטחים  מבטון על מנת שהשוק הסיטונאי ירד אליו אך הניסיון לא צלח ,אי לכך הציעו לרוכלים בשוק ובמיוחד לרוכלים הערביים לעבור ולפעול בעזרת בסטות וסככות שיבנו על משטחים אלו כשל גם הוא לא צלח, אומנם מספר תגרנים ירדו למשטחים וניסו למכור שם את סחורתם, אך לאחר שבועיים ,חזרו לשוק באומרם כי רק בשוק ניתן להתפרנס.

בצו חדש שהוצא בידי מנהל המזונות במנדט  בשנת 1943 ,שבו נקבעה הגבלת מחיר הירקות והפירות בשווקים , בתגובה הפסיקו החקלאים למכור סחורה לסוחרי השוק  לרכוש ירקות ופירות , מעט הירקות שבשוק נעלמו כאינם, וסחורה חדשה שלא הגיעה גרמה למחסור בשוק.

אנשי השוק השחור חברו למגדלים ורכשו מהם סחורה רבה שאותה מכרו במחירים מפולפלים לצרכנים, מצב מדאיג זה גרם לפניית לוועד הישוב שמיהר ומחה בפני השלטונות על המחסור , לאחר שיקול מחודש של התקנה ,ואובדן הכנסות של מיסים למוסדות המנדטוריים החלו השלטונות לעצום עין בסוגיה.

כאשר השלטונות היהודיים ,הטילו בשנות החמישים את צו קביעת המחירים ,בתנובה שבשוק הסיטונאי נוצר מצב של מחסור ,סוחרי השוק החלו להגיע מוקדם יותר, על מנת שיוכלו להשתתף במכרזים לרכישת הירקות והפירות, כול זאת בעקבות החזרת הפיקוח על המחירים בשוק , בפועל תנובה סיפקה רק כמחצית מכמות הירקות שנמכרות בשוק,  תנובה השתדלה למכור את הסחורה המצומצמת רק לסוחרים הקבועים שלה בשוק.

על כן נאלצו מחצית הסוחרים לפנות לסיטונאים הפרטיים על מנת לרכוש סחורה לחנויות, בעיקר למתחרים של תנובה כמו הסיטונאיים חברת אספי המספקת כשליש מהתצרוכת לשוק ,או חברת עמיר ביעף , שמכרו ירקות ופירות של התאחדות האיכרים , האבסורד הגיע כאשר חייבה החברה סוחר לרכוש סלק בנוסף למלפפונים שרצה לחנותו בשיטת ההצמדה , החברה נשפטה על המעשה וקיבלה קנס של 300 ל"י ממשרד המסחר.

חלק גדול מזני הפירות אינם נמכרים בתנובה , כתוצאה מהחזרת הפיקוח ,מסרבים החקלאים לספק ירקות ופירות לסיטונאים הפרטיים שעובדים תחת הפיקוח ועל כן ,החלו להגיע לשוק הסיטונאי ולתנובה, סוחרים שנמנעו בעבר לרכוש סחורה אצלם.

תימניים בשוק מחנה יהודה

העלייה של  בני העדה התימנית לירושלים בגלי העלייה משנת תרמ"ב החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים.

אנשי העדה מצאו עצמם חלוקים ברצונם להשתייך ולהסתפח בין העדה האשכנזית והן לבני העדה הספרדית , הקושי של בני העדה התימנית בחיבור לעדה האשכנזית היה קשיי השפה ,ואילו בני העדה הספרדית ,שדברו הן ערבית והן עברית וקרבתם לשלטון המקומי הביאו אותם לבסוף לבחור צד להשתייכות.

בעיה נוספת בנושא לימוד התורה בכיתות התימנים ,הייתה השימוש בנוסח האר"י בעת התפילה ובלימוד בספרי הזוהר והקבלה ,תוך שימוש בלחשים והשבעות ,אל מול המאמינים בתורת הרמב"ם ובמנהגיו , בניסיון לפשר בין החלוקים לסוג התפילה והלימוד הצטרפו רבים ידועים הן מהעדה האשכנזית והן מהעדה הספרדית.

למרות זאת היו מספר תומכים אשכנזיים לבני העדה כמו ישראל פרומקין בעל עיתון החבצלת , לעומתם ערכו בני העדה הספרדית מגבית תרומות אצל אחיהם במדינות ערב ,ששימש את בני העדה התימנית למחיה .

אט אט החלו התימנים להבין את המנגנון ,והחלו להקים מוסדות לימוד משלהם, התימנים החלו להשתמש בשוחטים ומנקרים מבני עמם על פי ההליכות והאמונה שלהם, חלקם פנו לעבודת החקלאות , חלקם עבדו בצורפות, בכתיבת ספרי תורה, ביצירת אומנות בנחושת ועץ, ועבודות רקמה ואריגה .

לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה  אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,

בתפקידם זה ,נאלצו בני העדה לעבוד בהעלאת אבני הבניין לעובדים ואף לערבב מלט לבונים, זאת הייתה בעיקר עבודתם של הצעירים שיכלו לעמוד בעומס, לעומתם הזקנים מצאון את פרנסתם מעבודות סנדלרות ורצענות, וחלקם בתיקון סירים מאלומיניום או ברזל וקדרות מחרס.

1937 בסקר בעלי מלאכה נספרו כמאתיים עובדים במלאכת הריצוף 160 מהם נימנו על בני העדה התימנית

בחודש מרץ 1912 הגיעה קבוצה של כשישים תימנים שעלו לארץ והתיישבו כשלושים במושבה כנרת ובדגניה כפועלים חלקם עזבו למושבה מגדל גם כן כעובדי אדמה .

בכפר השילוח בשנת 1929 עסקו כשמונים נשים במלאכת הרקמה חלקה נעשתה בשלושה מרכזים ורוב העבודה נעשתה בביתם של הרוקמות , עבודה שנעשתה בתנאים קשים ובשכר נמוך מאוד, של אחד ל"י לשבוע  העבודה

בשנת 1912 העסיק בוריס שץ מקים האקדמיה לאומנות  בצלאל כחמש מאות בתי מלאכה  שיצרו פרטי אומנות שונים : תשמישי קודש, ארגו שטיחים, נפחו כלי זכוכית, יצרו שולחנות בסגנון דמשקאי קלעו סלים וכסאות מקש, ליטוגרפיות, צורפות וכתיבת ספרי תורה ריקועי נחושת וקופסאות להרחה.

שוק מחנה יהודה תגרנים וסוחרים תימנים

התימנים שעלו לירושלים בשנות  הארבעים ,עסקו בשוק מחנה יהודה כיום  נשארו מהתימנים הסוחרים שלום צדוק מהתבלינים, מנקרי הבשר באטליזים, הם עסקו : במכירות תבלינים, בשמים כולל צמחים ביצים ירקות ופירות ועשבי תיבול, אחד מתתי השוק כונה השוק התימני והוא התרכז בתחומי משוק הלוואה וחיסכון ברחובות החרוב התות ועוד.

התגרנים שביניהם הגיעו בשעות  המוקדמות ופתחו את מרכולתם בפתחי החנויות ומכרו את רוב תוצרתם בטרם הגיעו הסוחרים ופתחו את יום  העבודה בעיסוקיהם , קהל הקונים המשכים לקוס היה מקרב המתפללים שחזרו מבית הכנסת בתום תפילת שחרית ועקרות בית שהקדימו את יום עבודתם בבית.

לעומתם תגרני הערבים מכפרי הסביבה מאבו גואש ,עין רפה מאזור הקסטל ועוד שמכרו באזור העירקי עד שנפתח ובלחץ הסוחרים סולקו מהמקום  עכב תחרותם הבלתי הוגנת בתמחיר כלפי הסוחרים ששילמו מיסים לעירייה  וסחורתם הייתה יקרה יותר לקונה.

ספרי תורה

כיצד מכינים חוטי גידים לחיבור בין דפי ספר תורה , מקצוע ההכנה הולך ונעלם בדורנו, בטרם נשכח זקנה תמניה ירושלמית מספרת את התהליך הידני :

לוקחים חבילת גידים שיובשו, כותשים וחובטים אותם ,משרים את החבילה במים בתהליך להסרת השומן שעליהם , לאחר ימים אחדים נוטלים את החבילה ומפרידים את הגידים, מחברים גיד לגיד וטובים אותם לקבלת חוט דק וחזק.

בעקבות העלמות טווות הגידים הומצאה מכונה היוצרת חוטים בתהליך מכני , בעקבות העלמות המקצוע נעלמו גם מלאכות הרקמה והצורפות של בני עדת התימניים בארצנו

יצרנות ליפות לרחצה

בעבר היה נהוג לסרוג ליפות לרחצה בשלושה גדלים , אחת מזקנות שהתמידה במלאכת הרקמה מחוטים בעובי בינוני בימי השבוע , נטלה את תוצרתה בסלים בימי חמישי ושישי לשוק מחנה יהודה , הניחה את הסלים בצמידות לאחת החנויות  , באחד הסלים ליפות מוכנות שנסרגו ,ובסל השני חוטים לסריגת ליפות.

בהגיע אחד מהקונים הוותיקים , מטבילה המוכרת את החוט במעט מים וסורגת ללקוח ליפה לרחצה על פי רצונו, כמובן ככול יהודי טוב מתחיל הקונה החדש בתהליך התמקחות למחיר הליפה, כלמודת ניסיון ,מתעלמת הסורגת הזקנה מהמיקוח קבעה נחרצות את המחיר ומשאירה בידיו את הרצון ,לרכוש ליפה מעבודת יד או לחפש ליפה מודרנית שיוצרה במכונה אצל מוכר אחר.

טנא נוגה חלב השוק הסיטונאי במחנה יהודה

עוד בשנת 1929 החלה תנובה לפרסם הודעות על סניפיה ,ובפרט שוק מחנה יהודה שבו מיקמה את סניפה והמחלבה בבית קטטן מול משטרת מחנה יהודה ,בטרם עברה לשוק הסיטונאי ממש בשוק, במודעה הכריזה תנובה כי סחורתה היא המשובחת והיגיינית ביותר בשוק, אין בה סחורה שאיננה מחקלאים יהודיים או מעבודה עברית, על הסחורה העברית היא נותנת אחריות.

קוריוז משנות השישים מספר על מבצע של טנא נוגה חלב ,שהיה ברחוב בית יעקב בשוק הסיטונאי בשוק מחנה יהודה שנועד להגדיל את נפח הקנייה של בקבוקי החלב בתנובה טנא נגה ,הם פרסמו תחרות לאיסוף פקקים של בקבוקי חלב נושאי פרסים בהגרלות , שהתקיימו בשני מועדים על מנתת לזכות בפרסים על הקונים לאסוף פקקים עשרים לחלב שנקרא חמש חמש, ושלושים פקקים מהחלב המעוקר  , בפרסים ניתן היה לקבל ,3 זוגות אופניים, 34 מכשירי רדיו ,שטיחים,10  כדורי רגל , טיסות בשמי הארץ ושעוני יד.

שוק מחנה יהודה ספור החלב

מחלבת תנובה בשוק הוקמה בשנת 1926 ומוקמה בבית קטטן ברחוב יפו 84 פינת רחוב יהודית ממול למשטרת מחנה יהודה, בטרם עברה לשוק הסיטונאי ממש בשוק, במודעה הכריזה תנובה כי סחורתה היא המשובחת והיגיינית ביותר בשוק, אין בה סחורה שאיננה מחקלאים יהודיים או מעבודה עברית, על הסחורה העברית היא נותנת אחריות.

כאשר מאסו חברי המשקים החקלאיים באזור ירושלים : קריית ענבים, משק מוצא, עטרות ונווה יעקב בשליטת המשביר על האיסוף והשיווק של החלב ,הם קיבלו את אישור ההסתדרות ליצור לעצמם ארגון חדש שנקרא תנובה ,הם רכשו את הציוד ופתחו מחלבה חדשה במחסן ששכרו באזור מחנה יהודה.

הקדימה אותה מחלבת המשביר ברחוב בן יהודה  שהוקמה לפני כן בשנת 1921 תחת הכותרת המחלקה לתוצרת חקלאית של המשביר המרכזי ,שאליהם נוקזה תוצרת המחלבות שבסביבה ,לאחר מכן 13 רפתות החלב שבכפרים , הקיבוצים ובהתיישבותיות שמחוץ לירושלים באותה התקופה , עזבו והקימו את המחלבה המשותפת כאגודה ברחוב  יפו 84, במעבר למקום החדש קבלו הם את הציוד שהייה במחלבה של המשביר,

בירושלים ברחוב יפו 43 פעלה מחלבת "התאחדות משקי החלב ביהודה ושומרון " שמנתה 13 רפתות חברה שיתופית שהוקמה בעזרת בנק אפ"ק וחברת פיק"א הסניף התל אביבי הוקם בשנת במחצית חודש אוקטובר בשנת 1925,התוצרת בחנות נמכרת בהדגשה על תוצרת מחלבה מודרנית ונקייה וחלב מפוסטר  על פי התקן של מחלקת התברואה העירונית, הקמת האגודה השיתופית נבעה מהרצון להביא את תוצרת החלב הכפרית אל העיר בצורה מרוכזת ובמחירים אחידים על מנת ליצור ריכוזיות קניה יהודית לממכר ליהודים.

הסניף הירושלמי של האגודה השיתופית לחלב , הוקם בבית מני בפינת רחוב הסולל ויפו , נמכרו בה חלב ,גבינות חמאה ומוצרי חלב, ניתן היה להזמין חלוקת חלב ומוצריו ללקוחות בבתיהם על פי הזמנה או מנוי, באזור ירושלים סיפקו את החלב קבוץ קריית ענבים משק ברוזה במוצא, הרפת של נווה יעקב ועטרות ורפתות עצמאיות בירושלים עצמה ,כמו בשכונת הפועלים בבית הכרם ובאזור מאה שערים ועוד.

לאחר שהחלו בעיות בשנת 1926-7 ,החליפה החברה את שמה לאגודה הקואופרטיבית של ארץ ישראל של יצרני החלב בע"מ, והפכה לחברת בת של המשביר, בהמשך מהאגודה צמחה חברת תנובה הארצית והמשקים הירושלמים התאגדו בשנת 1927 כתנובה סניף ירושלים .

המחלבה עצמה מוקמה במחסן בשוק מחנה יהודה כמרכז האיסוף ,לאחר שהתפתחה והורחבה נלקח שטח גדול יותר במחנה יהודה ובו נבנו חדרי קירור ופסטור חדשים וחדרי יצור לתוצרת החלב של גבינות ולבניות , לאחר מכן בשנת 1935 עברה המחלבה לרחוב יחזקאל בשכונת גאולה במבנה בן שלוש קומות שאפיין אותו מגדל איסוף החלב  ומשם עברה המחלבה והתרחבה לרוממה בשנות החמישים עד שהתחסלה בשנת 2008 בירושלים.

עד שנת 1931 לא הייתה נהוגה שיטת פסטור החלב, לכן מה שנחלב בשעות היום והלילה חייב היה להגיע למחלבה בשעות הלילה ,ולצאת לשווק למחרת משעות הבוקר המוקדמות , על מנת למכור את יתרת החלב שנותר , נאלצו החלבנים לכתת את רגליהם בניסיון להשיג קונים נוספים לתוצרתם בתחילה התקבלה שיטת הפסטור בחשדנות ,כיוון שהקונים לא היו מיודעים ליתרונות הבריאותיות של השיטה החדשה .

מכיוון שבאותה תקופה עדיין בחנויות לא היו מקררים , הגיעו החלבנים למחלבת תנובה שם העבירו את החלב הטרי מהכדים למכלים קטנים יותר , העמיסו את המכלים לקווי החלוקה באמצעות עגלות רתומות לבעלי חיים, או אופנים והמשוכללים רכשו בהמשך אופנועים שעליהם היו תולים ארבעה כדים חלבנים אלו הגיעו לפתחי בתי הלקוחות , לחלוקת החלב הניגר לתוך מכלים שהגישו עקרות הבית, במכסה כדי החלב של החלבן היו פסים לסימון כמויות החלב שנמכר , חלקם של עקרות הבית היו מרתיחים את החלב ומניחים אותו בארגזי הקירור הביתיים.

מספר הקוריוזים שנלחשו בשקט היו הילד הזה מהחלבן ,לך תדע מה התרחש בשעות החלוקה בידידות שצמחה בין החלבנים לנשים הקונות, קוריוז נוסף היה במאמציהם של החלבנים לשווק את עצמם והחלב שלהם, היו מנסים לשכנע את הלקוחות לרכוש חלב מיהודים ולא מהטמפלרים או הערבים, ולפעמים היו מקבלים כתשובה ,אל תכנסו ביני לבין החלבן שלי (לפעמים יותר מרמז).

גם השמצות כוונו כלפי החלבנים ,שטענו שחלקם מוהלים במים את החלב על מנת להגדיל את ההכנסות, במיוחד כאשר נלגמו כוסות קפה ,בבתי הקפה והלקוחות טענו כי טעמו של הקפה עם החלב טפל.

קוריוז נוסף משנות השישים מספר על מבצע של טנא נוגה חלב ,שהיה ברחוב בית יעקב בשוק הסיטונאי בשוק מחנה יהודה שנועד להגדיל את נפח הקנייה של בקבוקי החלב בתנובה טנא נגה ,הם פרסמו תחרות לאיסוף פקקים של בקבוקי חלב נושאי פרסים בהגרלות , שהתקיימו בשני מועדים על מנתת לזכות בפרסים על הקונים לאסוף פקקים עשרים לחלב שנקרא חמש חמש, ושלושים פקקים מהחלב המעוקר  , בפרסים ניתן היה לקבל ,3 זוגות אופניים, 34 מכשירי רדיו ,שטיחים,10  כדורי רגל , טיסות בשמי הארץ ושעוני יד.

בד בבד מחוץ לשיטת קווי החלוקה של החלבנים, החלה תנובה למכור זיכיונות למזנוני תוצרת החלב על מנת להגביר את המכירות לחלב ומוצריו הנלווים, כמו גבינות וחמאה , כאשר החנות היא של השוכר ועליו לרכוש דרכה את הסחורה, חלקם של הסוחרים ,הוסיפו לחלביות שולחנות וכסאות והחלו למכור גם כפי שאנו מכירים את מנת ארוחת הבוקר בתוספת לחם וירקות .

בשנות  החמישים החלו השינויים כאשר התנובה החלה למכור את החלב בבקבוקי זכוכית שפוקקו בתחילה במכה קרטון ולאחר מכן במכסה מאלומיניום , בבתים הוקמו ארוניות קטנות ליד דלת הכניסה, עקרות הבית היו משאירות את הבקבוקים הישנים ואת הכסף לרכישה החדשה , החלבן היה מגיע פותח את הארון , לוקח את הישן והכסף ומכניס בקבוקי חלב חדשים.

כאשר בשנות השישים הוכנסו לחנויות מקררים עברה תנובה למכירת חלב בשקיות פלסטיק ובהמשך בקרטוניות , ומקצוע החלבנות נמוג מהעולם .

הובלת החלב למחלבת תנובה בשוק מחנה יהודה

הובלת החלב מהרפתות לסניף הירושלמי לא עבר בצורה חלקה במיוחד בתקופת הפרעות ומלחמת השחרור, ולילדים חולק בתקופת המלחמה ובצנע תחליף של אבקת חלב שנקרא חלב אלדון,

אגדה קיבוצית מקבוץ קריית ענבים ,מספרת כי מאחר והמים המשיכו להוות בעיה בקבוץ קריית ענבים ,צץ במוחם הרעיון להבאת מים לקבוץ, לכן כאשר החלו בהקמת הרפת בקיבוץ  ,נשלחה התוצרת על עגלות רתומות לסוסים בכדים לירושלים הרעיון שעלה היה להוביל את החלב לירושלים ולקחת מים בנסיעה בחזרה ממעיינות מוצא ,מתקצוב מי המעיינות של דוד ילין במוצא תחתית הרעיון עבד ,אלא משנודע לתושבי בית נקובה על קבלת המים שלא ברכישה דרכם עצרו את העגלות בחוזרם מירושלים ושפכו את המים , אז הופסקה דרך אספקת המים הזאת לקבוץ.

הבריטים החליטו להכריז על עוצר כללי ,ככול שהתגברו מעשי האיבה כלפיהם ,עקב השתת היד הקשה כנגד הישוב היהודי ,וההתקוממות של הכנופיות הערביות כלפי הצבא הבריטי ברחבי ארץ ישראל החל משנת 1936 ,אך העוצר הקשה שנגזר בשנת 1938 ,החל מהשעה שש בערב ושלילת הרשות להעביר את החלב למרכז האיסוף הירושלמי כתוצאה מהנהגת העוצר ברחבי העיר ירושלים החל מהשעה שש בערב ,נוצרה בעיה בהעברת החלב שנחלב בימי השישי והשבת למרכז האיסוף של החלב בתנובה בירושלים.

כיוון שהעברת החלב הייתה קשורה גם לנושא הכשרות שלו , עקב אי היותו מועבר בשעות השבת, הרפתות במוצא, קריית ענבים, נווה יעקב ועטרות נפגעו קשות , רפתות אלו בימים ההתקוממות בשנים 1936-8 ,הצליחו להעביר את תוצרתם אחרי צאת השבת, אך לא יכלו לשווק את תוצרתם בעת שהוכרז עוצר מלא מהשעה שש בערב בשנת 1938 , נאלצו להילחם בשלוש חזיתות :

חזית שעות השבת : מהחוגים הדתיים היהודיים להעברת החלב למרכז האיסוף בתנובה, בחזית הזאת החליטו הרפתות בקריית ענבים ומוצא ,לחלל את שעות השבת ,מחמת איסור העוצר והובילו את התוצרת בשעות שבת אחר הצהרים לפני השעה שש בערב, מהלך זה הביא את הרבנים והחוגים הדתיים למחות ולמנוע את העברה בשעות השבת , כתוצאה מכך אסרה תנובה להכניס את החלב בשעות השבת לתחומי ירושלים.

המוח היהודי יצר התחכמות לרבנים והביא את התוצרת בשעות השבת עד שעת העוצר בשש לגבול תחומי העירוב הירושלמי ולאחר צאת השבת העבירו אותו למרכז האיסוף של תנובה , הישוב הדתי נווה יעקב שהן מגדלי הפרות לחלב והמוביל היו דתיים לא השתתפו בהתחכמות ושפכו את התוצרת שנחלבה לאדמה והפסידו המון כסף שהחוגים הדתיים סירבו לפצותם בגין החלב שנשפך.

חזית שעות העוצר שמנעו העברות החלב למרכז האיסוף בצאת השבת שהייתה לאחר השעה שש בערב ,הבריטים סרבו לנסיעה בכבישים בשעות העוצר ,סרבו לתת רישיונות מיוחדים לנהגים אלו והחלק הקשה סרבו לספק ליווי משטרתי או צבאי למשלוחי החלב או לליווי הנוטרים העבריים .

חזית התנכלות הכנופיות הערביות ,לרכבים שהסיעו את החלב למרכז האיסוף , לצורך הגנת הרכבים שהובילו את החלב נדרשה אבטחת נוטרים ,או ליווי משטרתי או צבאי אנגלי ברכבים משוריינים , אך אלא פסקו בעת החלת שעות העוצר בשעה שש בערב.

ספור אבקת החלב בשווקים

מעשה אבקת חלב הגיעה לשווקים וחולקה בירושלים לילדים בסביבות שנת 1944 ,בימי מלחמת העולם השנייה האבקה באה לפתור את בעיית ההובלה והאחסנה של חלב טרי שנבצר להביאו לשווקים ממחסור במשאיות וממקומות קירור לאחסנתו, המוצרים הגיעו מבריטניה בעת המצור של הגרמנים על האי ,יש להתייחס אליו כתחליף לחלב טרי כמו אבקת הביצים או אבקת הפירה מתפוחי האדמה, שנוצרו גם כן כפתרון תחליפי לאוכל טרי שאינו בנמצא בימי מלחמה .

שפן הניסיונות לאבקת החלב היו ילדי ירושלים בבתי הספר שם סופקה כוס חלב לכול ילד, על מנת לעודד את צריכתו החל אגף המזונות המנדטורי לדחוף את השימוש בו, על מנת להכינו נדרשה כוס אבקת חלב אחת ביחס של 12 כוסות מים, דרך ההכנה הייתה להרתיח מים לחכות להפשרה חלקית, כמו שמכינים בקבוקי חלב מאבקות לילדים כיום, את המים מכניסים לכלי עם האבקה ומערבבים לבל יצרו גושים ,לבסוף מעבירים במסננת וקדימה ללגימה למבוגרים ניתן להוסיף קפה או קקאו לתערובת.

אגדת לחמניות החלב ממלחמת השחרור

הראש הציוני ממציא פטנטים כך מילות השיר המפורסם, על לחמנית החלב הירושלמית אני רוצה לספר, תחילת האגדה בלחמנייה שהייתה מורכבת מקמח ובמקום מים התווסף לקמח אבקת חלב מהולים במים , משקל הלחמנייה היה בן 60 גרם ורבע ממשקלה היווה רבע כוס אבקת חלב בלחמנייה ,משקל אבקת החלב ששולב בלחמנייה ,זקני העיר מספרים כי הפטנט לצרוך פחמימות ועמילן ביחד ,מצא חן בעיני הירושלמים כמו המעורב הירושלמי מאוחר יותר עד שכול ירושלמי אסלי צרך כלחמנייה ביום בממוצע ( במשקל היום יומי אצל ילדינו לחמנייה ושוקו).

התקנאו תושבי תל אביב בירושלמים ומיד אימצו את הפטנט , עד כדי כך שנמכרו ביום מעל 70.000 לחמניות בירושלים ובתל אביב, התקנאו שאר תושבי המדינה ומיד החלה מכירת לחמניות החלב בכול רחבי הארץ, במהרה הועלה משקלה של הלחמנייה והיא ומשקלה הועלה ל 75  גרם , נוספו צורות שונות ללחמניות ומחיר נקבע ל 10-12  פרוטות, קפצו על העגלה האופים והחלו לאפות עוגות חלב ומוצרים נוספים כמו חלות שבת , במקביל המשיכו לייצר את הלחמניות מקמח רגיל ללא תוספות אבקת חלב .

אלא שלרבנות הסתבר במהרה כי אנשים בבתים ובקיוסקים אכלו לחמניות חלב עם נקניקיות, או שילדים נשלחו לבתי הספר עם כריך לחמניית חלב ופרוסת נקניק תחובה בה חלק מבעלי הקיוסקים טענו להגנתם ,כי לקוחותיהם דרשו את השילוב הזה והם מכרו מוצר על פי דרישה .

בקיצור אנשים התייחסו ללחמניית החלב ,כעוד סוג של לחמנייה, בלא לשם לב להיותם עשויות גם מאבקת חלב, אך הרבנות ערכה מלחמה של ממש ,שתפסק הכנת חלות לשבת בשלוב אבקת חלב ,כיוון שארוחת יום שישי הייתה לרוב ארוחה בשרית, וחלות אלו נחשבו כעירוב חלב עם בשר ,כתוצאה מכך הופסקה אפיית חלות חלב לשבת.

בשנת 1950 בשנת הצנע ,הוחלט עקב המחסור שבירושלים ,תתבצע חלוקת מנת חלב רק לתינוקות, בשנת 1953 מספרים זקני ירושלים, כי על העיר עברו ימי חמסין נוראיים ,כתוצאה מכך ירדה תפוקת החלב מהפרות לממדים קטנים, אי  לכך במקום לחלק כשלושים וחמישה אלף ליטר בירושלים ,במקום זאת חולקו רק ששת אלפים ליטר לתינוקות, בסניף תנובה בחנויות ובחלוקת החלבנים.

שיטת המכרזים בתנובה בשוק הסיטונאי במחנה יהודה

כמו שידוע החוכמה לא עוזרת למצב, אלא החנופה למנהלי תנובה על מנת שיוכלו לגרד מעט סחורה ,הדרושים להפעלת חנויותיהם  , כמות הסחורה המסופקת לתנובה גם עם הכרזת הפיקוח לא ירדה ,אך הקונים התרבו והתחרות גברה להשגת ארגז ועוד ארגז, מנהלי תנובה הגבילו ללקוחותיה את כמויות הסחורה הנמכרת ,אבל המשיכו בשיטת המכרז בעת הצגת הסחורה בטרם נמכרה ,דבר שיצר מירמור ללקוחות הקבועים .

מכרז מכירת הירקות נערך בשיטה שאין מציגים אותו מוצר אחד אחרי השני בשיטת צמדים ,אלא מעלים למכרז ארגז מלפפונים אחריו ארגז עגבניות אחריו ארגז חצילים וכך הלאה והלאה, ויש מהפחד שלא תיוותר סחורה עבורם בהמשך חוטפים את הארגזים במחיר גבוה ובלבד להישאר עם סחורה למכירה, כתוצאה מכך יש הנתקעים עם סחורה רבה של אותו סוג ירק ,ויאלצו למוכרן בהמשך במחיר הפסד על מנת למנוע את ריקובנם בחנותו.

מאחר ושיטת ההצגה של ארגזי הירקות חוזרת , יודעים הסוחרים כי הארגז הבא הנדרש להם ,יאחר מלבוא עד שהארגז הנוכחי יימכר, יש סוחרים המתמחים בסוג מסוים של ירק , צועקים כי הם רוצים רק לדוגמא : לימונים ולא עגבניות, למשמע הצעקות זורק המוכר את הצעקן מהמכרז, כאשר הם נשאלים מדוע הם מסרבים למכור ,הם משיבים כי הסוחרים רוצים לקנות בהקפה ,אז מזדעקים הצעקנים ומנופפים בחבילות כסף לתשלום בעבור הקנייה.

עוד תופעה מתחילה באגירת סחורות עם חיי מדף ארוכים, כמו תפוחי אדמה סוחרים שהיו רוכשים שק אחד קנו מספר שקים והטמינו בחנויות, בתקווה שהפיקוח ירד מעל כתפיהם ואז הם יוכלו למכור במחיר הנוח להם ,כאשר ביקשו קונים לרכוש סחורה ,השיבו הירקנים : אין סחורה, זה אינו משתלם לי למכור במחיר המפוקח .

נוצרה תופעה חדשה שסיטונאי הירקות בירושלים ,רכשו בשוק הסיטונאי בתל אביב סחורה ,ומכרו אותה בשווקי תל אביב, כי לא השתלם היה לשנע אותה לשוק מחנה יהודה בירושלים.

שוק מחנה יהודה החמארות  בעבר ובהווה

האגדות טוענות כי בעלי החמארות היו בוגרי האוניברסיטה של חוכמת החיים, בחמארה היו מילים בסלנג ששולבו במשפטים בעת הדיונים, הרמות כוסיות ללחיים שנושא הכבוד היה בראש ובראשונה ,ולפעמים שי שידו הורמה מעל לאיש בעל מעמד גבוה יותר, גרמו לדברי נאצה ,קרבות אגרופים ,ולבסוף נשיקות חיבוקים במעיין אקט של סולחה וקדימה להמשך הלגימה בצוותא, כיום זהו עולם שהולך ונעלם מן הנוף של השוק.

החמארה או בית המרזח פרושה בערבית יין כצבעו האדום של היין, או התסיסה והעלאת הקצף של הבירה או היין ,פרוש נוסף הוא חמרה ,פרושו הצבע האדום בערבית ,לציון צבעו של היין,  בחמארות  צרכו הלקוחות אלכוהול, שמעו מוזיקה בערבית וממדינות ערביות ,מקום שאליו הין מגיעים לעישון נרגילות, למשחקי קלפים וקוביות זקנים ,לגימת משקאות חריפים משחקי הקלפים מתגברים על פי המשפט המקומי בשוק : משנכנס אדר מרבים בקומארה (משחקי הקלפים).

אחד המשחקים הנהוגים היה בישיבה סביב על שרפרפים , היה משחק הסף ,שבו מערבבים חבילת קלפים ,שלאחריה שני אנשים שולפים קלף מהחבילה בפעולה הנקראת בסלנג טאלב,, ובשלב הזה יתרת האנשים מהמרת על בעל היד הגבוהה , סכומי הכסף היו גבוהים ולעיתים גרמו לחורבן בית של המהמרים.

קהל המתארחים בחמארות שכונו העצפורים  ( שפרושה מערבית הציפורים החיות בשוק) אנשים שבילו בחמארות על בסיס יומי והשתייכו למעגל השוק , לעומתם היו החסכנים שהיו קופצים לקניות ועל הדרך נכנסו להרמת כוסית בהיחבא אליהם נוספו שתיינים שתירוצם היה שיש להם כאבי שינים סוחרים ספקים ועוברי אורח ,בהמשך ככול שהתארכו שעות הפעילות, החלו בעלי החמארה להפעיל כירת אש ,לצליית חתיכות בשר ודגים, בתוספת  חמוצים וירקות  .

החמארות והבאים בקרבם נחלקו גם על פי המשקאות החריפים שנמזגו בכוסות והכוסיות, כול לקוח  על פי השיוך לחובבי המדיצנל, הערק בשמו " מאחייה"  ,אקסטרא פין, 777 , וויסקי לנכבדים והמיוחסים , על מנת לזכור את שמות המשקאות נהגו השתיינים הכבדים לכנות את הוויסקי מסוג פיפרס במספר 100 , וויסקי ואט כונה במספר 69, ברנדי קבל את השם 777 או קרוב משפחתו קוניאק 84 ,קהל המהמרים במשחקי הקלפים והקוביות בחמרות היה מגוון סוחרים שגמרו את יום העבודה והגיעו להמר, עובדי ניקיון, פועלים ,סבלים ועמך ישראל, כול חמארה התמחתה בסוג של משקה אלכוהולי והיו חמארות למיוחסים ולשארית העם.

בדרך כלל סוחרי הבשר והדגים ובעלי המרכוליות ,מביאים עמם בסוף היום חתיכות וסחורה מדוכניהם ,סלטים ודגים מלוחים מוצרים אלו ניצלו על מנגלים של פחמים וניתנו לשחקני המזלות בחמארות, לפעמים  הגיעו נשות הקלפנים וניסו למשוך את הבעלים בטרם יבזבז ויפסיד את פדיון הסחורות שמכר בדוכנים, אלא שהכבוד הגברי שיחק כאן , ולא מעט התנגשויות וריבים משפחתיים היו על רקע ההימורים.

האגדות מספרות על הקלפנים המפורסמים מהחמארות והסימנים ששלחו לשותפיהם במשחק כמו: כאשר מטים את  הראש שמאלה פרוש הדבר שיש בידו נסיך, הנחת הסיגריה על קופסת הסיגריות פרושה קלף מספר 2, גרוד האף היה סימן לקלף עם הסיפרה 3 ועוד ועוד .

חמארת דוד איצר

חמרה ששכנה ברחוב השזיף ,בחלקה הקדמי יכלו הבאים בין קירותיה ליהנות מלגימת משקה חריף ,וליהנות משרותיו של מרקו שהיה מעיין אורתופד פיזיותרפיסט , שסיים את לימודיו באוניברסיטה של החיים, והיה מחזיר אברים שפרקו או עברו נקע למקומם הנכון, מרקו שבסיסו היה בחמארה, נהג לקבל את שכרו בתשלום החולה לבעלי המקום בעבור כוסית משקה או קפה , בחלקה הפנימי הייתה מועדון  קלפים.

חמארת תורגמן בשוק

חמארה שהפעיל מוריס  תורגמן ובהמשך בנו ממשיך בהפעלתה ,כיום המשיך תורגמן ברחוב בית יעקוב 5 , אביו מוריס של שחקה הכדור סל של הפועל בעבר פפי תורגמן, בחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים, חלקם מהעלייה הרוסית , שהגיעו כול אחד וצרותיו, השיטה בייתה בכוסות עם מדידה .

חנות היין טפרברג

בעל חנות היין טפרברג ,שיצר יין עוד ביקבו שבעיר העתיקה , בחנותו שמוקמה ברחוב מחנה יהודה ,צמוד לבית המרקחת בקאשי, והיקב שכן מאחורי מאפיית שוובאר , אל חנותו זרמו אוהבי הטיפה המרה והיין ,ששימח בעת שנלגמו או כמו שליצני השוק אמרו : תודלקו בכוסיות לשמחת לבבות הלקוחות .

החמרה של משפחת און ברחבת שוק העירקי

חמארה שנוהלה בידי הסבא יהודה און ,בנוסף לחנות הבשר (האטליז) באחד מרחובות הכניסה לשוק מרחוב מחנה יהודה, שני חלקים היו לחמארה בחלקה החיצוני נערכו משחקי הקלפים ,הקוביות – שש בש  ,דומינו , ובחלקה האחורי של החמארה חגגו המכורים עם הטיפה המרה .

חמארת חיימזון

חמרה שכונתה בידי ליצני השוק  חמארת חיים אסון ,שהייתה ממוקמת מול בניין עיני ,שכן של מאפיית שראוור , ברחוב אגריפס ,במקום זוקק ספירט , שאותו מזגו לבקבוקים ומכרו לצריכה רפואית או להפעלת הפתיליות , ולשתיינים שלא הייתה מספיק כסף לערק ,רכשו ספירט ברמת זיקוק של 70% ללגימה והרסו את הכבד שלהם .

החמארה של ישראל שלח ברחבת השוק העירקי

בשוק העירקי הייתה גם החמארה של ישראל שלח ,שבה נמכרו בחלקה האחורי משקאות משאות חריפים , ובחלק הקדמי ניתן היה לקבל כוס קפה , ולשחק בקלפים דומינו ומשחקי קובייה.

אחיו נפתלי און כתב את ההצגה שנקראה "מעונן חלקית" שבה השתתפו שחקנים אנונימיים חלק מבני השוק.

החמארה של אלי אבוקסיס

אלי אבוקסיס היה בעל כבוד ,שעבד בפרך בשתי עבודות לפרנס את משפחתו שמנתה תשעה ילדים, המשפחה התגוררה בשכירות ,בדירת שני חדרים , האמין בעבודתו הקשה לפרנסה ובלבד לא להזדקק לעזרה הסוציאלית, את ילדיו שלח ללמוד אך הכנסותיו לא אפשרו לו לקנות דירה משל עצמו.

חמרה קטנה (כוך) שהופעלה בשעות הערב לאחר סגירת החנויות , עד שעייף וביקש בנימוס לסגור ,על מנת שיוכל לנום מעט ,בטרם יצא לעבודתו השנייה בשעות היום אלי היה מסתובב , בין חנויות השוק ומוכר לסוחרים כוסות תה

בחמארה התאספו חברים וסוחרים שבאו לנוח אחרי יום עבודה מפרך בחמארה נמזגו כוסות ערק וברנדי ,יחד עם ירקות שורש ושיפודי בשר שניצלו על מנגל קטן בחזית החמארה, שיפודים שהיו עוברים בין הלקוחות וכל  אחד לקח חתיכת בשר ולאחריה לגם כוסית, עם נענע עוד הוגשו צנוניות ,פלפלים קלועים לבבות חסות שהיו נטבלות במימי ממלח , מקום קטן שהיו בו שני שולחנות קטנים ושרפרפים שהוצאו אל  הרחוב .

החמארה של מיכה בשוק הגרוזיני

חמרה מפורסמת של מיכה, קיימת שנים רבות בשוק הגרוזיני , חמרה הפועלת בכול שעות היממה בעבור הקליינטים הקבועים ,חמרה שלה ארבעה שולחנות פורמייקה שעליהם נערכים משחקי קלפים ושש בש, ועל הדרך לוגמים משקאות חריפים (בעיקר עראק) וויסקי, וזוללים סלטים שהוכנו במקום, בשרים על האש שנצלו על כירה במקום.

החמארה של ג'ימי אלבלק

חמרה מפורסמת נוספת ,הצמודה למסעדה של רחמו ברחוב האשכול 5  שנפתחה בשנות האלפים , שחבריה היו חברי הפרלמנט של ג'ימי , מעיין אגודת סתר לוותיקי השוק, בחמארה נלגמו כוסיות מעשרות סוגי עארק (קרוב לארבעים) חלקם הגדול הוכן בידיו של ג'ימי מפירות שונים על פי העונה.

החמארה או הטברנות של מוריס ביטון

האגדות מספרות על מוריס שהתמחה בבשרים לאורך 40 שנה ,שהיה מבין גדול בבשר ,וידע לרכוש  את הנתחים הטובים וחלקים פנימיים משובחים , בעת שסייר בין קצבי השוק, , תחילת דרכו של מוריס למסעדנות החלה לפני עשרות שנים כאשר עבד במסעדת טרבלוס ברחוב יפו כטבח.

בשנת 1974 פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה ברחוב מזכרת משה 1 ,בחנות של אביו החייט שנפטר, מסעדה שנסגרה לאחר שנתיים, שלאחריה מכן פתח את סטיקיית שיפודי השוק ,שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק.

מסעדה זאת שפעלה כחמש עשר שנים ,במקביל לסטיקיות מפורסמות כמו :אבו שאול ,אבו שבי, סטיקיית מיקי ועוד  .

באגדות שוק מחנה יהודה מסופר על המסעדה הקטנה ,של מוריס ביטון ברחוב האגס 1 במסעדה שאותה פתח בשנות השבעים  שהייתה שייכת למשפחת בנאי ,שבה נצלו בשרים  במבחר שיפודים מכול הסוגים, ודגים רק עם תבלון מלח, מנת הדגל במסעדה הייתה מנת הטחול ,לבשר היה מוריס מוסיף ירקות, ומטבלים כמו : סחוג אסלי, עמבה ריחנית וטחינה סמיכה, וכמובן כוסיות ערק שנמזגו לצלילי מוזיקה יוונית מבקבוק ערק שאותו היה מגיש ובמיוחד לחבריו עם המשפט "קח בקבוק שלא תצטרך לבקש בכול פעם כוסית נוספת  ,במקום הקטן היו כארבעה שולחנות קטנים ,נמזגו כוסיות ישר בכניסה ,ונהנו ממוזיקה ערבית ויוונית  של זמרים ידועים מאותה תקופה.

לאחריה עבר ופתח את סטיקיית  מוריס ברחוב השקמה שם פעלה המסעדה כשנתיים , ולאחריה פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם התקיימה המסעדה כחמש עשר שנים, מוריס נהג לקבל את אורחיו במסעדה טברנה כאשר הוא יושב על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה סטיקייה שפעלה גם לתוך שעות הלילה המאוחרות ומסעדה נוספת גם כן בשם מוריס ברחוב בית יעקב.

במסעדה הוגשו בשרים משובחים ונקניקיות בצלחת או בפיתה עם תוספות סלטים, וטחינה טרייה ומטבלים חריפים ,את המסעדה ניהל מעל משגיח על האוכל והלקוחות ,בהמשך הצטרפו אליו שני ילדיו דודו ונועם, הישיבה במסעדה היית כמו במפגש חברים מוזיקת רקע או שירה  של מוריס ונגינתו על עוד וכוסית משקה ביד .

לקוחותיו חבריו מהעיר ומחוצה לה, בסטיקיית מוריס , נמנים אוהבי מוזיקה מזרחית ויוונית חברים שבסוף יום העבודה נהנים להגיע לבלוס משהו ולהרים כוסיות, בתחילה כללה הסטיקייה מקום עם שני שולחנות ולאחר מכן כאשר הצטרפו ילדיו החל המקום להתפתח.

מוריס לא דגל בקינוחים כאלו או אחרים, מבחינתו כבד צלוי על שיפוד הוא הקינוח, לימים אחיו של מוריס ללו פתח בחצר פינגוולד בר משקאות בשם ללוס.

החאמרה של אליהו וחביבה פרץ

בשוק א של מחנה יהודה ,בכניסה לרחוב מחנה יהודה 5 ,התקיימה החמראת האשכנזית הוותיקה של אליהו וחביבה פרץ אליהו חבש מגבעת ,ואשתו חביבה הסתובבה עם חלוק של מפעל אתא. שעות פעילותה היו משעות הבוקר עד אחר הצהרים בשעה שהסוחרים סגרו את עיסוקיהם, לחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים שהגיעו כול אחד וצרותיו.

חמארת בית הקפה של און רחמים , מקום שבו בילו זקני האזור, במשחקים לאורך רוב שעות היום , לטענתו של רחמים המקום אינו מכניס לו כספים כמעט ,אך מבחינתו זהו מקום הנותן לקשישים מעין מועדון ותעסוקה במשך היום, ובמיוחד שנתן הבטחה לאביו שלמרות ההכנסות הדלות ישאיר את בית הקפה פתוח.

רוכלות בעגלות ברחוב מחנה יהודה

עם התפתחות השוק , החלו לצוץ עגלות המזון ודוכנים ,שבהם נמכרו מאכלים בעיקר עדתיים לאוכל כורדי ,סורי ,אוכל מזרחי ועוד בפיתה או בצלוחיות , כמו עגלת הקובה חמו בתוך פיתה של בני משפחת יצחק וחמו דוגה שעלו מבגדד עם תוספת חמוצים ופלפל חריף, קובה שאם המשפחה חסינה בישלה בביתה שבקסטל בנוסף לפיתות ,את האגדות מספרות שהיה מסתובב בשוק לבדוק את התוצרת של החקיינים, למנת הקובה חמו שנקראת גם היום לזכרו, לאחר זמן מה פתח מסעדה בשוק העירקי .

עגלות נוספות של מכירת בשרים צלויים צצו ברחבי השוק , כאשר העגלות על הגלגלים ועל דלפקם קלחת גחלים לוהטות אחת כזאת ניצבה בפינת רחוב האשכול , שמאחוריה עמד יהודי בעל שפם ,ומוכר לכול דורש שפודים של שישליק בפיתה.

תהליך עבודתו קבועה בעת שהוא מוציא גוש בשר מתחת לדלפק חותך חתיכות קטנות של בשר ,נועץ אותם על השיפודים וצולה אותם מעל מנגל הגחלים שבדלפק, ולסיום מכניס אותם לפיתה והמנה שספגה את אוויר השוק מוגשת לקונה,  תוך כדי הצלייה ממשיך הרוכל בצעקות המזמינות את הלקוחות לאכול בבית האוכל המאולתר .

מאחר ולצולה השיפודים יש מתחרה בקרבת מקום ,הוא זועם על הורדת מחיריו של יהודי זה , הגורם להפסד כספי לשניהם, זה מבריחת הקונים וזה ממחיר נמוך והכנסה מועטה, בדרך כלל כל ביקור היריב למוכר אוסף קללות בבליל שפות ,מיד נאסף קהל העוברים ושבים ונהנים מהצגה מקומית עסיסית.

בשנות השבעים החליטה העירייה ,לחלק רישיונות לעגלות רוכלות על גלגלים , עגלות אלו ניצבו ליד חזיתו חנויות ברחוב שוק מחנה יהודה , הזוכים ברישיונות אלו נמנו אסירים לשעבר על מנת לשקמם ,בעלי משפחות מרובות ילדים ומקרי סעד.

רוכלות לשמה  על גלגלים ,ולא התאפשרה להזיזם למקומות מכירה לאורך הרחוב, עגלות אלו שהיו בסטות לירקות חנויות לממכר מאפים , פיתות חלות לשבת עגלות שבהם נמכרו חמוצים ודגים מלוחים, נעלים, קסטות ,תשמישי קדושה ועוד .

צורתם של העגלות כמחסנים, שניתן לסגרם בסוף יום העבודה,  וביום בעת שעבדו , הונחו על שורת המדפים הסחורות או הירקות והפירות, עגלות אלו נעלמו בשנת 2005 בעת שהעירייה החליטה לעשות שיפוץ ולסלקם ,כיוון שחסמו את דרכם של ספקי הסחורות לחנויות והיו מטרד לקונים בשוק .

מי היו בעלי העגלות בסטות  :

אליהו ביבי מכר ירקות ופירות, כיום ילדיו שכרו חנויות ממול למקום שעגלתו ניצבה, שמביקו שהיה נכה מכר ירקות ובהמשך הצליח לרכוש מספר חנויות בשוק, באחת החנויות ברחוב מחנה יהודה 6 מוכרים שנים מילדיו , עמיגא מכר בגדים ,אדם שחיבב את הטיפה המרה וגמר את הכבד משתייה זאת , אחיו היה בעלי מסעדת הבשר והקובה מכ"מ , בני אובגר מול חנות אור לחמוצים בעל משפחה מרובת ילדים, צמח ירקות בפינת רחובות מחנה יהודה והתפוח, עמיגה ישעיהו אסיר משוחרר זכות למכירת ירקות יומיים בשבוע, משמכר גם ביתר הימים קיבל קנסות ונשלל ממנו הרישיון לעגלה , בתגובה פתח ביחד עם רעייתו בשביתה מול העירייה.

נחום בן יצחק מכר קסטות שעגלתו ניצבה ליד שרותי נשים ( ומורנו כיום) היה אבא לעשרה ילדים, ברחוב האשכול פעלו העגלות של נחום שמכר תשמישי קדושה , ואב לעשרה ילדים ,בדוכן עבדו גם אשתו וילדיו .

לידו ניצבה העגלה של טובול שמכר נעלים , שגר בצפת בשנות השישים ,נפל על גבו והוכר כנכה ,עבר לירושלים וגר בשכונת נחלת שבעה, טיפוס מעניין שתחביבו היה לתבוע בתביעות נזיקין את חברות הביטוח בשיטת מצליח , העגלה של פייסל מוקמה בצומת הרחובות האשכול ומחנה יהודה, פייסל קיבל את הרישיון העגלה לשיקומו.

בנוסף לעגלות שברחוב מחנה יהודה , היו עוד שלוש עגלות של מאפיות בשוק שמכרו פיתות לחמים וחלות לשבת, בעגלה שהייתה צמודה לאורי חמוצים מכר עובדיה חבה שקנה את הפיתות של מאפיית ברסקה ועבד בה עד שנת 1967  שבה רכשו עובדיה ואחיו יעקב ,את מאפיית ברסקה והקימו את הממלכה.

שישים שנים התנהלה הממלכה של מאפיית חבה , על מי מנוחות וצמחה , עד שנת 1918 ,עת שבה החלו בניו של עובדיה ובניו של יעקב ,להסתכסך ביניהם בתביעות כספיות אלו כנגד אלו ,בתחילה ניסו האחים השותפים עובדיה ויעקב לפרק את השותפות ולחלקו חצי בחצי , אלא שניסיון זה כשל וכיום הסכסוך נידון בבית המשפט .

עוד עבדה בשוק עגלת הפיתות של מאפיית ניסים לוי , המוכר היה ישראל שמיקומה היה ברחוב שדל , ליד רחוב אשכול .

בעגלה השלישית מכרו האחים משה, עגלה שהייתה צמודה לקונדיטוריית חן  את הפיתות והבייגלה של מאפיית עבדי שברחוב הדקל ,וגם היא ניצבה ליד העגלה השנייה שברחוב אשכול , אב המשפחה בהמשך פתח את מסעדת סימה למעורב ירושלמי.

לאורך  השנים נוצרו בשוק ,מעמדות או השווים יותר או השווים פחות, בחלקו המרכזי של השוק הצטברו הסוחרים של גל ב' שלהם חנויות , שכמובן אינם מסתירים את סלידתם מהתגרנים ובעלי העגלות, ואין אפשרות לעבור את הגשר למשטמה בינם.

עגלת פלחי הקוקוס של משפחת פרץ ,ניצבה בתחילת רחוב עץ החיים ורחוב יפו  עגלה שניתן לה רישיון ונסגרה בשנות  השמונים.

עגלת המיצים של נקש עזורה (לא ממשפחת עזורה) שהיה מעמיס בביתו שבזיכרון יעקב ,צנצנות עם מיצים , דוחף את העגלה לשוק ומוכר מיצים ללקוחות השוק ולסוחרים , בסוף יום העבודה היה מגלגל את העגלה חזרה לביתו וחוזר למחרת.

העגלות והבסטות ברחוב אגריפס בתקופת ראש העיר אגרון

בתקופתו של ראש העיריה גרשון אגרון , עלתה חמתו מבניית הבקתות והפחונים לאורך רחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה בירושלים, על כן הורה להרוס עד היסוד מבנים ארעיים אלו שהוקמו ללא הסדר או רישיון, והוו מטרד תברואתי גדול ,וכאב ראש לעירייה.

בקתות ופחונים אלו נבנו על ידי תגרנים , ובעת הריסתם הוצא לבעלי הפחונים מספר דוכני עגלות במקום בחליפי בשטח השוק ברחוב מחנה יהודה, אלא שמספר העגלות שהוצאו למפונים היו כמספר האצבעות, התחכמו התגרנים ובנו לעצמם דוכנים משלהם בשטח השוק, ונותרו במקום מאזלת פקחי העירייה.

חלקם של התגרנים שראו שהעירייה איננה מגיבה ,בחוצפתם חזרו ובנו בקתות במרומי רחוב אגריפס, ולא בשוליים ובתחתית הרחוב כבעבר, והמשיכו להשליך את האשפה ליד הבקתות החדשות בשטח הציבורי, בתחתית הרחוב בשטח שפונה ,יצרה העירייה גן קטן עם ספסלים ,ורצפה את המקום באספלט , לטובת זקני שכונת אוהל משה ונחלת ציון הסמוכים  .

הגדילו לעשות התגרנים החצופים והשליכו גם את האשפה לגן החדש על המשתמשים בו, נוצר מצב אבסורד שהמשתמשים בגן ,סבלו מריח האשפה ושאריות העגבניות המלפפונים והמיצים שנדבקו ללבושם, והגן והאזור קבלו את השם "בקעת הרפש", הקטע שעליו נבנו בקתות הדוכנים החדשים של התגרנים במעלה רחוב אגריפס מרחוב כי"ח עד הכניסה לרחוב מחנה יהודה כונה " שטיח הירק" או "מדרכת הרפש".

את השם קבלה פיסת רחוב זה , בזכות הליכתם של תלמידי בית הספר והקונים ,על קליפות ושאריות הירקות והפירות שהיו מפוזרים על הכביש ושארית המדרכה , לערמות האשפה המאותרת הוסיפו בעלי החנויות השכנים תוצרת משלהם ,של שאריות דגים ובשר ואפילו עורות של בקר שהאטליזים הקרובים השליכו .

הסכנה המוחשית מהחלקה למבוגרים ולילדים ,הייתה ברורה ומידית, וכאשר החליקו האנשים ונפלו במיוחד בחורף שהרצפה הייתה יותר חלקה ,זכו אנשים אלו לתוספות צבע וריח לבגדיהם ,בנוסף על פגיעה גופנית ומכאוב.

בקיץ ערמות רפש זה ,הנביטו חממות אלו עדרי יתושים וצחנה , שבאו להתארח בבתי המגורים של השכונות הסמוכות כמו שכונת משכנות ואילו בחורף חלקו של הרפש ,נדד עם המים ,לתוך השכונות ולבתים או במורד רחוב אגריפס בשני כיווניו.

האגדות מספרות כי באחד הבקרים  הגיחה מכוניתו של ראש העיר איש שלום ברחוב אגריפס ליד הבקתות וערמות האשפה עצר אחד התושבים את המכונית דפק על חלונה והזמין את כבוד ראש העיר ללכת עימו על המדרכה המזוהמת , פרט למשפט ההשתתפות בצערן של התושב , שבה הפטיר " זה באמת נורא " לא הניב פתרון ,והוא אף  נמנע מלצאת ממכוניתו בימי ראש העיר טדי חוסלו דוכנם אלו ובמקומם צמחו הדוכנים הבאים .

אגדה נוספת מספרת על מדריך תיירי חו"ל ,שהסתובב עם קבוצה על פי בקשתם בשוק, והשוויץ בשמות הרחובות כמו:  האפרסק , התפוח , האגס , השקמה ואשכול, מיד הזדעק את התיירים ושאל האם העירייה לא מצאה רחוב מתאים יותר לראש הממשלה לשעבר אשכול  ,ומדריך נאלץ להסביר כי אשכול מתייחס לענבים, הוסיף  התייר האמון על שווקים באירופה ,ואמר מראה ירקות והפירות חמוד אך מי ירצה לקנות משהו בלכלוך הזה , זה אינו מעורר תאבון.

הדוכנים והבסטות ברחוב אגריפס בימי ראש העיר טדי 

דוכני אגריפס ניצבו במפגש של רחוב עץ החיים ואגריפס , הראשון ניצב מאחורי בית השימוש לגברים הציבורי , דוכנים אלו חוסלו בשנות האלפים ,בימי ראש העיר טדי קולק ,מהסיבות של האסתטיקה והן מבחינת הזדקנות של בעליהם וכמובן מחוסר הסדרת רישוי עירוני כיאות.

הדוכנים עמדו פחות או יותר על פי הסדר הזה :

1 דוכן החמוצים של האב צדקיהו ,שהיה ממול למכבסה של שמחה , מכבסה ששינתה לחנות מכולת .

2 הדוכן של האורפלי שמכר ירקות ,שמגוריו היו בסוף אגריפס ליד גן סאקר ,האגדה מספרת כי היה נועץ סיכות ביטחון בבגדיו כנגד עין הרע.

3 דוכן הפיס של העירקי.

4 הדוכן של כדורי שמכר בננות.

5 הדוכן של פייסל , שכונה אבו דאוד (האבא של דוד) ,כאשר נפטר אבי המשפחה לקחה את המושכות רעייתו ועבדה בו עד שנפטרה.

6 הדוכן הסדקית של ירמיהו מסקלי , ממול לחנות אלי חיים שנהרג בהתפוצצות מכונית התופת ברחוב אגריפס בשנת 1968.

שוק מחנה יהודה אופיו הסואן

למרות שהשוק באופיו מזרחי ,ניתן לשמוע בליל שפות וסלנג מאנשים שהתקבצו מרחבי העולם, כול סוחר ושיטתו להכריז על סחורתו בסלסול וצעקות, אל אלה מצטרפים קולות מכריזי הסחורות בתשלום , התגרנים, קולות הלקוחות המנהלים משא ומתן למחיר הסחורה בדוכן , או כפי שאנו אומרים העמידה על המקח בקולי קולות ,וזאת אומנות כשלעצמה שבה מתמצת חוכמת חיים.

ההמולה גוברת בימי חמישי ושישי ימי הקניות לערב שבת, הצפיפות חוגגת וליד הדוכנים נאספים אנשים במספר שורות בניסיון להגיע לדוכן ,למשש ולהתווכח, מזלם של הגבוהים המושיטים יד מעל, ודוחסים לשקיות את אשר חפצה נפשם ומגישים אותם ,מעל לראשי העומדים בשורה הראשונה לשקילה ולתשלום.

החנויות שברחובות השוק כמו התפוח השקד האגוד ועוד ,בעלי אופי חיי ובעל מצבי רוח משלו , לכול רחוב את  האפיון שלו ואין הם דומים ושווים, רק הריחות משתווים, בשוק מגוון של קונים אנשים רמי דרג ,ליד חסידים, פשוטי העם, כמרים ועוד, בפתחו של רחוב מחנה יהודה מתרכזים בשוק מאולתר ,חקלאי חבל ההר המוכרים את סחורתם במחיר מוזל ,אך אין הם נותנים לברור בסחורה, קנה על המשקל המאולתר כמו שהמוכר מעמיס לשקית.

לקוחות שמוכנים להתאמץ מעט ,ולהרחיק לחנויות הסיטונאים והשימורים שבשולי השוק וברחוב אגריפס, ימצאו עוד הוזלה , אך לא ביין ובמשקאות ובכלי הבית,  חנויות הבגדים שבשוק ,אינם מורידים מחירים לביגוד ,והמחירים דומים לחנויות שבעיר, בשוק נמכרים גם שברי ביסקוויטים ועוגיות במשקל ,ולא באריזה במחירים זולים יותר ,העצה הטובה שקיבלתי מהסוחרים כי כדאי להגיע ביום שישי שעה לפני הסגירה ,שאז יורדים המחירים לכלל המזון הטרי, הירקות והפירות , בשוק העירקי כדאי לרכוש בזול יחסית , מכיוון שרוב הסחורה של הירקות והפירות נחשבים לסוג ב'.

שגרת חייהם של הסוחרים כוללת השכמה בשעות הבוקר המוקדמות בסביבות חמש בבוקר, וחזרה לבית עם חשכה בשעות שבין שבע לשמונה בערב, מיש הקמים בסביבות שתים בלילה נוסעים לרכוש סחורה בתל אביב או בשעות אחרי הצהרים כאשר המחירים יורדים קמעה , בקיצור הימורים ללא הפסק לסוג הקניה, לכמויות ולרצון הקונים .

אל ההימורים של הסוחרים בעת רכישת הסחורה , מצטרפים תנאי מזג האוויר הגשמים המונעים הגעה של קונים, או את הזדרזות הקונים בעת הגשם בבואם לכמה קניות ויאללה הביתה , חלקם של הירקות והפירות ,נמכרים בחנויות לכאורה כבוטיק ,שבהם נמכרות הסחורות היותר משובחות ,במחירים גבוהים יותר, יש את הסוחרים המתעייפים ,ששבעו ממנעמי השוק ,וסוגרים בשעות מוקדמות יחסית.

יש סוחרים המתמחים בירק מסוים או בפרי מסוים ,ואינם מציגים מבחר רב גווני, של פירות או ירקות , לרוב הסוחרים לקוחות קבועים והן המוכר והן הקונה מקבל את היחס והמוצר הנכון בסבר פנים מאיר, הם טורחים להוציא סחורה חדשה מהמחסן ,מקפידים על הטיפול בדגים ובעופות , לעומתם מגלים חלק מהסוחרים אדישות , לנוכח הרוטינה היום יומית.

יש סוחרים המכירים את נשות העיר המגיעות לקניות בשמם הפרטי, בחלק מהחנויות עובדים כול בני המשפחה, ויש שבאופן קבוע ,נעמד השוק לרבע שעה כאשר הסוחרים מתפנים לתפילת מנחה ,כאילו מעל פי אות קבוע בזמן קבוע לפעמים מתכנסים באותו הרחוב ,מספר סוחרים לתפילה באחת החנויות המתחפשת לבית כנסת, הקונים הנאמנים והקבועים , נתנו שמות למוכרות הסבון (החנות של הבנות) ,זה עם היד הקטועה, זה בעל הפנים העגולות, ועוד מבחר כינויים בשפתם של הקבועים.

מחירי הסחורות התלויים על הקיר ברוב המקרים ,ביום יום הם תורה מסיני ואין הנחות בכלל, ברוב המקרים לוח המחירים הוא מורה הדרך ללקוח, מביט הלקוח במחיר ,ולאחר מכן על מביט הקונה על הסחורה ,ומחליט האם תבוצע הקנייה, בימי השישי סופרים הסוחרים את מספר הארגזים שנותרו מלאים ומחליטים איזוהי הדרך הנכונה למכרם ,באם להגביר את הצעקות או להפחית מחיר ,על מנת למזער את הנזק של סחורה, שנשארת בתוספת של אחוזי הפחת שיהיו לאחר יום השבת.

הסוחרים המהמרים בסוף יום השישי, אורזים את הסחורה הנותרת ומגיפים את התריסים , לעומתם הסוחרים הרעבים שזה מקרוב הגיעו לשוק ,מגבירים את מאמציהם לנסות ולמכור עוד ארגז  , מתיזים מים על הסחורה כמו הנשמה מלאכותית ,על מנת למשוך את העין ,לקראת כניסת  השבת מדוממת המולת השוק, וכולם כולל המאחרים שמזורזים בידי שומרי השבת , נועלים ויוצאים לביתם , במוצ"ש לקראת הלילה נפתחות המסעדות ,והמאחרים בנשף לאחר הבילוי מגיעים לבלוס איזה סיח שיפודים לפני שיגיעו הסוחרים המקדימים והנוסעים לתל אביב להביא סחורה טרייה .

חלק מהלקוחות מציינים נקודות ביקור בתיאורים פלסטיים וכינויים לסוחרים שלהם , כמו : זה עם הפנים העגולים זה המגמגם , החנות של הבנות, בקיצור נקודות ציון משפחתיות של לקוחות בשוק, מחיר הסחורה נקבע על פי המראה , של סחורה טרייה או ותיקה יותר שמחירה זול יותר, כמובן שבין הקונים משתרכים זקני העיר ,לחוות את נערותם והימים שחלפו ,בפרץ של סקרנות וחיפוש מציאות ,כי ידוע שזמנם בידם למכביר, העצה הטובה שקיבלתי מהסוחרים כי כדאי להגיע ביום שישי שעה לפני הסגירה ,שאז יורדים המחירים לכלל המזון הטרי, הירקות והפירות , בשוק העירקי כדאי לרכוש בזול יחסית , מכיוון שרוב הסחורה של הירקות והפירות נחשבים לסוג ב'.

אל אלה מצטרפים קהל הלקוחות מהמעמדיים השונים ,מכול קצבות העיר ,על מנת לרכוש סחורה במחירים זולים יותר מהמרכולים , השוק נסגר לעת חשיכה ההמולה שוככת , ובלילות ממשיך רעש מכוניות התובלה ,והמולת הסבלים נשמעת היטב  בדירות המגורים, שבעבורם נפתחות מסעדות ובתי אוכל בשוק בלילה, על חנויות השווקים תופסים בעלי החיים החתולים הכלבים והחיות הקטנות המגיחים לנבור בערמות האשפה.

ללא ספק עיריית ירושלים התאימה את שמות הרחובות והסמטאות לאופיו של השוק והירקות והפירות הנמכרים בו כמו : תפוח, אגס, התות , השקד האפרסק האשכול, רימון , הגפן והשזיף .

1 שוק מחנה יהודה בתקופה העותומנית

מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית  ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם ,פירות וירקות על פי העונה, מזרוני קש ועוד , בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם.

המוכרים שוק היו גברים ונשים פלחים ,האגדות מספרות כי לפעמים הגברים בעלי הכבוד הגברי ,היו רוכבים על חמורים לבושים כהלכה ונעלים לרגליהם ואחריהם נשרכת האישה היחפה שהסחורה על ראשה, משהגיעו לשוק ירד הגבר מעל חמורו התיישב בבית הקפה המאולתר לנוח.

כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש, ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות, בהמשך החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .

את מרכולתם הביאו הפלחיות בהנץ החמה ,על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים, שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית, בהמשך היום הגיעו הנשים והילדים הפעוטים ,שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים, היה החל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .

בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות, שגודלו ונאפו בחצר בייתם של המוכרים, הביצים נעטפו בקש כנגד השבירה ,על הירקות הונחו זרדים עם עלים למניעת קלקולם בשמש.

צעקות המוכרים ,התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים, בבליל השפות הערבית ,ספניולית ,לדינו ,היידיש האנגלית והצרפתית ,כאשר כול אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר  .

אחת הבעיות העיקריות של השוק ,הייתה חוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים, להכיר בשוק החדש שנוצר יש מאין , בנוסף למחסורו בתשתיות, העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ,והניקיון ,בסוף יום בשור נותרו שאריות המזון בשטח ,כול זאת מהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לכן לא טרחו עובדי הניקיון העירוניים להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום ,וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.

תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה ,החלו להתיידד עם המוכרים, ודאגו על בסיס של ידידות ,לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה, והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.

תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה ,החלו להתיידד עם המוכרים, ודאגו על בסיס של ידידות ,לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה, והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.

בהמשך התהוות שוק מחנה יהודה הוצבו בו פחונים וסככות , שוק שההמולה שלטה בו שניתן היה לראות מצטופפים תחת סוכך בית קפה ואטליז, לפרקים בתקופת התורכים ,נהגה להגיע לרחבה תזמורת הנגנים של השולטן לנגן להמון, רחבה זאת שימשה גם כמקום הענישה למלקות לחיילים שסרחו .

זכורות המראות של התגרנים הצועקים בקולי קולות על טיב סחורתם, את הוויכוחים האין סופיים בין עקרות הבית לתגרנים בקשר למחיר ,כאשר התגרן מכריז על המחיר שלא נראה לעקרת הבית , כאשר נסובה ללכת מלפני הדוכן היה מתרצה המוכר ומוריד מהמחיר ,תוך כדי שהוא צועק גברת בשבילך אני מוכר במחיר הפסד ,אז היה חוזרת הקונה ומקבלת את הסחורה במחיר שנראה לה.

על משטח האדמה היו נשארים בסופו של יום קליפות נוצות וחלקי עופות ומעל מרחפת עננת הריחות של : כמון ולענה פלפל, חרדל כמון ועוד, בתי הקפה בסגנון המזרחי הישן של שרפרפים ,שעליהם התיישבו תגרנים או בעלי התגרניות ובילו את זמנם בהאזנה לשירים מהרדיו ,בלגימת קפה , רכילות ומשחקי קלפים או שש בש.

על הקרקע מונחים סחורות האלטא זכאן על מחצלות , כמו זוגות נעלים ישנות בגדים מימי מתושלח וכלי בית וגרוטאות שונות שהעניים עדיין מצאו להם שימוש , תגרנים יהודיים היו מניחים את המסחר ,לשעה קלה כאשר יהודי היה מכריז מנחה מנחה לתפילה , אז כאחד היו פונים לכוון מזרח והתפללו.

האגדות הירושלמיות, יודעות לספר ,כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה ,כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917  בשטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה), הוצבה סוללת תותחים בת שישה תותחים, לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת ,החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו בתחילה את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר  ,ולאחר זמן קצר באור יום נעלמה סוללת התותחים ,ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.

2 שוק מחנה יהודה בתקופת המנדט

לאחר שביססו את שלטונם בעיר ,החליטו האנגלים לתקן את נזקי המלחמה, להקים מערכות צנרות הן לביוב והן למים בעיר ובשוק, לשפץ את רחוב יפו לסלק את הפחונים, ולתכנן מחדש את שוק מחנה יהודה , ובנוסף להילחם בזוהמה ובלכלוך, מכיוון שמראה השוק המאולתר על ציר הדרך הראשית של העיר לא ערבה למראה עינם .

כאשר נטשו היהודים לאחר המאורעות את שווקי העיר העתיקה , עלתה כמות הבאים בשערי השוק, אט אט החלו סוחרים ואנשי העליות להתמקם כסוחרים בשוק ,ודחקו את רגליהם של התגרנים הערבים, הסוחרים היהודים החלו בבניית סככות עץ משופרות ,אך השוק המשיך להתנהל תחת כיפת השמים.

בחודש יולי 1922 נגמרה העסקה לרכישת שטח האדמה ממשפחת וולירו שבה רכשו הסוחרים את שטח האדמה והרסו את צריפי העץ ובנו חנויות מאבן על פי תוכנית שאושרה ותוכננה בידי העירייה בירושלים.

אך רק בסוף שנת 1923 החלו אנשי העירייה בהריסת הצריפים על מנת לבנות במקומם מבני אבן, הן בשוק הלוואה וחסכון והן בחנויות שהיו צמודות לחומת ישיבת עץ החיים ברחוב יפו..

למרות זאת נותרו עוד צריפי עץ ודוכני עץ בשטח השוק, חלקם שנהרסו בעת הריסתם ,יצרו מכתשים  עדיין במחצית 1925 בירושלים  ,שהוו עדות אילמת לכיעור של האדמה הפצועה.

בשנת 1921 הוקמה החברה לצייד דגים בארץ ישראל

החברה הוקמה בעקבות בקשתו של פ. קורנפלד ראש מחלקת הסחר בירושלים במנדט הבריטי, לצורך הקמת האגודה התאגדו סוחרים ירושלמים , ההחלטות הראשונות של חברי האגודה היו לרכוש סירות דייג ולהעסיק חלוצים שעסקו בדייג בימת הכנרת ,החולה ובמימי הים התיכון.

לצורך זה החליטו להשתמש במידע הקיים על התאספות להקות דגים בתקופות שנה ידועות באזורי דייג בארץ ישראל האנשים שהקימו את החברה היו הסוחרים הירושלמים : איש חנויות הדגים בעיר העתיקה תושב ימין משה אהרון ארטושס ( ארוצ'ס) , י.ה.מרגובסקי, .צ.רקובסקי, ש. פרנקל , יוסף סלומון .

האגדות הירושלמיות מספרות כי כאשר הוקם קולנוע ציון בידי הבעלים היהודיים ישראל גוט  פנה אליו היזם ואמר לו בו תכנס לעסקה ונחלוק חצי בחצי ברווחים ענה לו אהרון ארטושס כי הוא עוסק במסחר ולא בעסקים אחרים של ייזמות.

שוד הדגים של אהרון ארצוס

משלוח של חמשה ארגזים של דגים  שנשלחו לחנויות הדגים של ארצוס במאי 1936 , נלקחו בידי עמיל המכס הערבי של ארצוס, בדרכו לחלקם בחנויות ,באזור בריכת השולטאן התנפלו עליו מסיתים ערביים ,שדדו ממנו את ארגזי הדגים העבירו אותם לשער יפו בעיר העתיקה שם חילקום לערבים שהתאספו במקום לרגל השביתה הערבית, הגדיל אחד המסיתים נעמד על אחד הארגזים וקרא לקהל ליהנות משלל הדגים.

כאשר רכש אהרון ארוצ'ס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בשנת 1936 בעקבות עזיבתו את העיר העתיקה משום המאורעות, אחת מהחנויות שרכש ,יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארוצ'ס ירקות בניגוד לרצונם של החלוצים והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו , אהרון ארצו'ס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו ,המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים ,כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארוצ'ס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה ,משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בסוף שנת 1932 החליט האחראי על התעבורה המנדטורי , לשנות את נתיבי האוטובוסים , בראש התוכנית היה לבטל את תחנה שוק מחנה יהודה , ולבנות במקומה תחנה בשכונת רוממה, דבר שימנע רבים מהשכונות להגיע אל השוק , כי יצטרכו לנסוע לתחנת רוממה ומדם ללכת רגלית או לתפוס תחבורה חילופית לשוק , שבדרך כלל כבר הייתה מלאה בדרכה את השוק.

דבר נוסף  הייתה ההחלטה לאסור על התחבורה הציבורית ,לחנות ליד שער יפו ,אלא להסתובב בלופ רוממה שער יפו ללא הפסקה וזאת גם בלא לעבור ברחוב יפו בדרכם , בהחלטתו הוסיף שמן למדורה כאשר הוריד במחצית ,את מספר האוטובוסים לשמונה במקום 16 שבקו וזמני היציאות לנסיעה הוגדלו ויצרו עומס בלתי נסבל למשתמשים בתחבורה הציבורית.

קו נוסף שהממונה ביקש לסגור היה בין שכונת מאה שערים לגבעת שאול ולשכונת בית וגן, בפועל רצה לאחד את הקו של שכונת הבוכרים עם גבעת שאול וצמצום קווי תחבורה מקבילים של שכונות אחרות.

הקו החדש על פי הצעתו ,לא יעבור בקו שיחליף את שכונת מאה שערים לכוון רוממה , דרך שכונת זכרון משה ומשם לרוממה ,בקצור קמה תנועת מחאה לשינויים והם נידונו בעירייה.

במחצית שנת 1939 החלו שלטונות המנדט בירושלים להשתעשע ברעיון ,להעביר את שוק מחנה יהודה לשכונת נחלת ציון (הכוללות את שכונת נחלת אחים, שכונת נווה שלום ועוד) על מנת להתגבר על הבעיות התברואתיות והלכלוך הנוצר בשוק.

הזדעקו תושבי השכונות ומחו עם הכוונה להעביר את השוק לתחומם, הטענות העיקריות שהועלו כנגד הרעיון , היו בריאות ובטחון, לטענתם שוק ירקות אינו יכול להיות בתוך שכונת מגורים , ובין מוכרי השוק ורוכלים ועובדיו ,נמנים ערבים רבים שעלולים לפגוע בתושבי השכונה.

הטענות הופנו כלפי עיריית ירושלים ,ונדונו בישיבה בעירייה, התנגדות התושבים מנעה ביצוע רעיון זה.

בשנת 1943 הוציא מפקח המזונות בממשלת המנדט צו הקובע הגבלה על מחירי הירקות והפירות , התארגנו מגדלי הירקות היהודים והערבים וחדלו לספק סחורה לשוק, השבתת השוק חלה לפני החגים ,ועקרות בית ולקוחות שהגיעו להצטייד בירקות ופירות נאלצו לחזור עם סלים ריקים כלעומת שבאו.

מאחר והחקלאים נותרו עם הסחורה בשדותיהם, הגיעו אליהם אנשי השוק השחור ,ורכשו את היבולים ומכרו אותם במחיר מופקע מתחת לשולחן בהסתר, כאשר הם מוליכים את הסחורה על גבי חמורים ,מנגד לא עשה המפקח על המזונות שום צעדים להקל על הלקוחות והצרכנים.

מצבו התברואתי ומראה השוק במצבו , גרם לשלטונות הבריטיים בעיר לאכוף ביתר שאת את החוקים בנושאי ניקיון ותברואה, והוציאו צווי איסור למכירות בשוק, על כן בניסיון לפתור את הבעיה ,להתארגן ביוזמה להקמת מבני אבן במקום הסככות ,לצורך זה פנו לעשירי העיר ולנכבדים בעזרה למימון הבנייה.

לאחר שנבנו המבנים ברחובות האגס ותפוח בצדדי הרחובות ,קבעה העירייה חוקים לדרך הוצאת הסחורה לרחוב בפתחי החנויות והגבילה אותו למרחק של ארבעים סנטימטר, מעל לכול חנות נרשם על לוח מברזל ,שמו של בעל העסק ותאריך פתיחת העסק כיום מעטות החנויות ששלטים אלו נותרו .

אחת האגדות המעניינות בשוק הם מקרי השוד בחנות הדגים של נח אפשטיין , הראשונה ארעה בשנת 1942 ,כאשר אל חנותו נכנסו חמישה שודדים רעולי פנים ומזויינים, במטרה לשדוד את קופתו, לאכזבתם הם מצאו בקופה 3 לא"י , המשטרה החלה בחקירה שבה התברר כי שחלק מהשודדים הם בני העיר תל אביב, בשנת 1948 לפני הכרזת הקמת המדינה ,נכנסו שלושה אנשי לח"י לחנות הדגים של נח אפשטיין בשוק, ודרשו ממנו כסף לארגונם,  משסרב הוכה בקתות אקדחי הצעירים, לקול צעקותיו חשו אנשים לחנות, והצעירים נמלטו תוך כדי ירי באוויר , תנועת לחי פרסמה כי נח היה ספסר כספים מחוץ לעבודתו בחנות הדגים .

מלחמתם של היהודים בתוצרת חקלאית בשוק מחנה יהודה

בסוף שנת 1927 בעת שמושל העיר המנדטורי נקט בפעילות להסרת והסדרת השוק לתנאים סניטרים ובניסיון להשתלט ולקבוע אמות מידה חדשה לפעילות השוק ,הוצא צו סגירה וסילוק חנוונים זעירים יהודיים וערבים משטח השוק, נזעקו פרנסי היהודים ובאי כוחם ,וקבעו פגישה עם המושל הבריטי של העיר .

בשל סילוקם מהשוק נפגעה פרנסתם של סוחרים אלו, טענות אלו הועלו בישיבה , כאשר הציגו למושל כי ישנם הרבה תושבים עניים ובשוק הם מוצאים מזון זול יותר, בנוסף להפסד הפרנסה של הסוחרים.

טענה נוספת העלו הנציגים של הסוחרים ,שמעולם בשום מקום לא נסגר שוק שעובד למעלה מעשרים שנים, סוחרים אלו שעמדו בפני משוקת שבורה לא יוכלו למצוא מקומות עבודה חדשים, ובנוסף אלפי אנשים המשתמשים בשוק יאבדו מקום לרכישת מזון זול יחסית.

תלונות על אכזריות השוטרים שבאו לפנות את הסוחרים נשמעו גם כן , הבעיה הנוספת הייתה כי סילוק הסוחרים והריסת הפחונים נעשה לפני החגים ,ומנע הצטיידות במזון של תושבי העיר היהודיים, על כן מבקשים לסוחרים לחזור על מנת לספק סחורה לקראת החגים.

לסיכום סגן המושל הבטיח לפנות למחלקת הבריאות המנדטורית ,על מנת להחזיר את המצב לקדמותו (הבטחות והבטחות) ביולי 1929 פעלו שוב השוטרים בעקבות החלטה של המחלקה הסניטרית , לסלק כחמישים סוחרים (בעיקר ירקנים) משטח השוק, על מנת להסיר את רוע הגזרה, פנו הסוחרים לוועד הקהילה , שיפעל למענם אצל השלטונות, כתוצאה מהמהלך נותרו הסוחרים עם סחורה שנרקבה ונגרם נזק להכנסותיהם.

בעקבות ההתנכלות של  השלטונות המנדטוריים ,ובעקבות הפרעות של שנת 1929 בעיר העתיקה ,פנו סוחרי השוק לוועד הקהילה ,שייצג אותם על מנת שירכשו שטח בשוט מאדמותיו של וואלרו בשנים 1921-2, על מנת להקים עליו את השוק שנקרא הלוואה וחיסכון .

אלא שלמרות שנבנו מבני אבן ונבנו שני רחובות שבהם נפתחו חנויות, פנו הסוחרים לוועד הקהילה בשנת 1934 ,שיתלונן אצל השלטונות ,לסילוק   הבסטות ודוכני המכירות המאותרות שעל הקרקע שמסביבם.

בסטות של התגרנים הערביים שהגיעו מביתר , חברון ,בית לחם והיהודים מגב ההר ,נקודות שבהם מכרו סחורות חקלאיות בעיקר ,ללא פיקוח עירוני , ללא תשלום מיסים וללא תשלום שכירות ,ובתחרות שאיננה הוגנת וקשה של הורדת מחירים לסחורתם , הסוחרים בשוק דרשו שרוכלים אלו יפונו מידית מהאזור .

לעומת זאת הסוחרים בשוק אינם מסרבים לבואם של הפלחיות הערביות מהכפרים הסמוכים ,הבאות למכור את מרכולתם בשוק, הסוחרים מתנגדים לבואם של הרוכלים מאזורים הרחוקים מירושלים ,ויש ערבים תגרנים המגדילים ראש וקונים כמויות גדולות של ירקות בשווקי העיר העתיקה, ובאים למוכרן בשוק מחנה יהודה ,ויוצרים תחרות שאיננה הוגנת .

מאחר והשלטונות לא מיהרו לבצע את רצונם ,הכריזו כחמישים סוחרים יהודיים הסוחרים בשוק ,על שביתה בת שלושה ימים, ובמקביל דרשו כי נציגיהם יתקבלו לדיון עם ראש העיר.

לישיבה הוזמנו נציגי הסוחרים, שני הרופאים הממשלתיים במשרד הבריאות העירוני , ראש העיר ועוד נציגים מהמנדט הקשורים לנושא המזון והמסחר בישיבה הוחלט כי ראש העיר ישלח לחוכר ובעל הזיכיון לשוק ,שעליו לפנותם תוך שבוע ימים ,אחרת יבוטל זיכיונו ,במקביל אישרו לפלחיות מהכפרים הסמוכים לפעול עד השעה 15  בכול יום.

ומאחר והעולם נוהג כמנהגו והמצב חזר לקדמותו ,שביתה נוספת בת שלושה ימים ,התקיימה בשוק בשנת 1936 מאותה הסיבה ,שוב יצא מכתב התרעה לזכיין שיילקח ממנו הרישיון באם לא יסלקם.

מלחמת הסוחרים בשוק כנגד סוחרים שרכשו ירקות ופירות אצל סוחרים ערבים ומכרו אותם בזול תוך גרימת נזק כספי לשאר הסוחרים בשוק, חלק מהסוחרים החליטו לנקוט ביוזמה לביעור התופעה .

בתחילה סוחרי השוק בגיבוי מוסדות דת ,הוציאו פשקווילים שהופצו בשוק נקראו אנשים להחרים ולא לרכוש סחורה  מסוחרים יהודיים שעשו זאת, לאחר מכן החליטו חלק מהסוחרים בעיקר הצעירים להתנכל למשאיות שנחשדו בהובלת סחורה משווקים ערביים.

באחת הפעמים ,כאשר הגיעה משאית עמוסה בירקות ,לחנותו של הסוחר שטרית יעקב , טענו צעירים אלו שהירקות והפירות הגיעו משוק ברמלה, מיד התנפלו על המשאית מספר צעירים ,והשמידו את הירקות ,כאשר הם צועקים סחורה זאת נקנתה ברמלה, אל המקום הוזעקה משטרת המנדט והיא פיזרה את הצעירים וחלק מהצופים בתגרה בכוח תוך שימוש באלות.

מקרה דומה ארעה לסוחר אהרון ארוצטס

שנת 1936לאחר המאורעות דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בעקבות עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.

לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בתגובה הודיע ארטושס  כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו, עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.

בשנת 1939 פשטו כוחות שיטור של המנדט ,בעקבות תלונות רבות ונישנות שהצטברו ממחלקת הבריאות , על מגרש ריק בכניסה לשוק מכוון רחוב יפו, בפשיטה סולקו דוכנים מאולתרים שולחנות בסטות ועוד ,ששימשו להנחת סחורות הרוכלים , קהל הבסטונרים כלל רוכלים מאנשי עדות המזרח , שמכרו עליהם ירקות ופירות ,ובסוף היום נותרה האשפה מכיוון שהעירייה לא טיפלה בפינוי האשפה.

בעקבות הפינוי פנו הרוכלים לוועד הקהילה שיעזור להם בנושא, אל מול השלטונות, על מנת לאפשר את המשך השוק המאולתר ,דרשה העיריה כי השטח ירוצף , שעובדי העירייה יוכלו לנקות ,ולפנות מדי פעם את הפסולת שהצטברה.

חדירת התוצרת החקלאית הערבית בשנות השלושים

כתוצאה מהפרעות בשנים 1929-36 , הדירו רגליהם סוחרים יהודים מהשווקים בעיר העתיקה ,ועברו לשוק מחנה יהודה, שם החלו לבנות חנויות משלהם, מספר סוחרים בעלי רישיון הפעלה לחנויות בשוק ,אפשרו כהכנסה נוספת לתגרנים ערביים להקים בסטות צמוד לעסקיהם.

ירקנים ערביים שהתנחלו בשוק מאזור בית לחם וחברון , חלקם סוחרים ערביים שרכשו את הסחורה משווקי העיר העתיקה, סוחרים אלו שמכרו את סחורתם במחירים זולים יותר.

כתוצאה מהתחרות הבלתי הוגנת ,ועד סוחרי שוק מחנה יהודה היהודיים הכריז על שביתה לשלושה ימים, על מנת לאלץ את השלטונות לסלקם , כיוון שלא נענו הגיעה משלחת גדולה מהם לבניין העירייה ובפגישה עם ראשי העירייה ואנשי התברואה, נתקבלה החלטה שבעל רישיון ההפעלה לשוק חייב לפנות את הפולשים במשך שבוע ,או שיאבד את רישיון ההפעלה אך הותירו לנשות הפלאחים להמשיך למכור ירקות עד השעה 15 בשוק.

מעבר לבעיית הלכלוך והתברואה הגרועה, תגרנים אלו לא שילמו מיסים ,הם מכרו את סחורתם במחירים זולים ,ובעלי החנויות שהשקיעו ממיטב כספם להקמת חנויות בשוק הלוואה וחסכון , פרנסתם נפגעה מהתחרות הלא הוגנת והם החלו לכתוב לשלטונות להסרת פגע זה, וקרבות רחוב היו מנת חלקם בניסיון לסלק את המתנחלים החדשים.

תלונות כנגד הצפיפות הלכלוך והסחי ברחוב עץ החיים , הגיעו לעיתונות בשנת 1941, הטענות הצביעו על הקושי לעבור ברחוב עקב הצפיפות ועגלות הסבלים רצפת הרחוב הייתה מכוסה באשפה ובירקות ופירות רקובים, טענות אלו הופנו לשלטון המנדטורי שיפעלו להסרת הנגע .

לאחר בניית החנויות בשוק הלוואה וחסכון ,דרשה העירייה כי יוקם בית שימוש ציבורי, התנגדו הסוחרים וטענו כי את בית השימוש הציבורי צריכה העיריה להתקין על פי חובה לאחר משא ומתן הוחלט ,כי הסוחרים יתנו חנות אחת מהחנויות שנבנו לצורך הקמת בית השימוש לנשים ברחוב השקד ,והעיריה תכשיר על חשבונה את המקום .

שינויים אלו ובהרחבת בשוק יצרו את מראהו הבסיסי המוכר לנו כיום,  שני רחובות עורקיים ,וביניהם סמטאות צרות שגם שמשני צדדיהם נפתחו חנויות כמו סמטת האגס שהחליף את שמו לרחוב אליהו יעקב בנאי ( משפחת בנאי הידועה) וסמטת התפוח, מעל לחנויות נבנו קומות למגורים שגרו בהם לרוב סוחרי השוק, בשנות השלושים הצטרפו הרחובות הרוחביים:  שזיף, שקד, אפרסק ,אגוז, תות  וחרוב.

שוק מחנה יהודה הבצורת בשנות השלושים בארץ ישראל

במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה, למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .

קוריוז משנת 1936 מספר על משלוח ירקות בארגזים ,שהגיע בטעות לסוחר יהודי במחנה יהודה ,שבו הוסלקו כלי נשק שהיו מיועדים לסוחר ירקות בעיר העתיקה ,נשק שהיה אמור מועבר לכנופיות הערביות בעיר העתיקה .

תופעת האגירה בשוק בשנת 1939

תושבי ירושלים המפוחדים לרגל פרוץ מלחמת העולם השנייה  החלו לאגור מצרכי מזון ,עקב מחסור בכסף של חלק מהתושבים ,פנו אלו למעבידים להלוואות כסף לצורך הרכישה , חלקם פנו למוסדות אשראי על מנת להשיג הלוואות לצורך זה, עקב  האגירה של התושבים התרוקנו מדפי חנויות המכולת ,דבר שיצר מחסור במוצרי יסוד האגירה גרמה לסוחרים קושי לקבלת סחורה חדשה להזמנות ולמלאי בחנויות.

תופעת האגירה גרמה נזק למסחר הירושלמי בשוק, כאשר אל החגיגה הצטרפו סיטונאים יהודיים ,שרכשו סחורה רבה ממקביליהם הערבים ,למרות שעדיין הייתה סחורה במחסניהם, כנגד תופעה זאת, נשמעו קולות שיש להענישם בגין ספסרות.

הסוחרים בשוק והסיטונאים למדו מחבריהם הערבים ,ופצחו בצעקות איג'ה אל מחנה , או אובת אל מחנה (שפרושו בא למחנה ) כאשר התקרבו לשוק אנשי המשטרה, על מנת לפקח על הסחורות .

התרחבות השוק ושיפוצו

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק הסיטונאי , שאר החנויות הוחכרו לעסקים, בתי מלאכה זעירה.

אנשי חברת כ"יח ששטחם גבל בשטח השוק ובאזור רחוב אגריפס , החליטו גם להעשיר את הכנסותיהם ,ובנו חנויות בקטע שלהם שגבל ברחוב עץ חיים ובאגריפס בתקופת מלחמת העולם השנייה ,שוק שכונה בתחילה שוק אליאנס על שם בית הספר השכן.

החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים, חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות  ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסייה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .

היוזמה הפרטית עקב הפיכת השוק לשוק מרכזי בירושלים ,החלה להשפיע על האזור ,ובעלי ממון ויזמים בנו בחלקו המערבי של השוק ברחוב מחנה יהודה מבנים גדולים למגורים ,שבקומת הקרקע שלהם בחלקם היו חנויות וברחובות האשכול ,השקמה ,הדקל בית יעקב ועוד, הדירות בבתים אלו נבנו עקב רצונם של הסוחרים והספקים להתגורר ליד החנויות שבשוק .

בחלקו המערבי של השוק , באזור רחוב השקמה ,החל להתפתח מעין שוק עממי שקיבל את השם בורסת הירקות והפירות שהקימו סיטונאים ותנובה שמכרו לסוחרי השוק את התוצרת שהגיעה מכול רחבי ארץ ישראל, תוך קבלת רווח בין מחיר הקנייה לבין מכירתה רווח שכונה קומיסיון.

עד היום נזכרים האנשים בבורסה ובתנובה ,ובהסברם לאובדים בדרך כי המקום שהם מחפשים ממוקם ליד או מול תנובה שוק סיטונאי נוסף הוקם באזור שכיום נבנה השוקיון ברחוב אגריפס, שטח שבו הקימו הבריטים משטחים  מבטון על מנת שהשוק הסיטונאי ירד אליו אך הניסיון לא צלח ,אי לכך הציעו לרוכלים בשוק ובמיוחד לרוכלים הערביים לעבור ולפעול בעזרת בסטות וסככות שיבנו על משטחים אלו כשל גם הוא.

משפחת הקבלנים רג'ואן בנתה בסוף המנדט ,מבנה בן ארבע קומות קומת הממסד יועדה לעשר חנויות והשלוש מעליה יועדו למגורים, מבנה שקיבל את השם  בניין מוריה המפואר, על רחוב יפו בחיבור הרחובות עץ החיים ורחוב מחנה יהודה בחלק הבניין שגבל ברחוב , נתלה על הקיר לוח שעליו צוין  כי מבנה זה הוקם בשנת 1947,בני המשפחה אף התגוררו במבנה ,לאחר שאולצו להתפנות ממגוריהם באזור שהבריטים קראו לו אזור הביטחון ליד מגרש הרוסים, בחלקו האחורי של המבנה שכן השוק הגרוזיני.

צווי הפיקוח על המחירים

צו הגבלת מחירים בתקופת המנדט

בצו חדש שהוצא בידי מנהל המזונות במנדט בשנת 1943 ,שבו נקבעה הגבלת מחיר הירקות והפירות בשווקים , בתגובה הפסיקו החקלאים למכור סחורה לסוחרי השוק  לרכוש ירקות ופירות , מעט הירקות שבשוק נעלמו כאינם, וסחורה חדשה שלא הגיעה גרמה למחסור בשוק.

אנשי השוק השחור חברו למגדלים ורכשו מהם סחורה רבה שאותה מכרו במחירים מפולפלים לצרכנים, מצב מדאיג זה גרם לפניית לוועד הישוב שמיהר ומחה בפני השלטונות על המחסור , לאחר שיקול מחודש של התקנה ,ואובדן הכנסות של מיסים למוסדות המנדטוריים החלו השלטונות לעצום עין בסוגיה.

תעריף הובלת תוצרת חקלאית לשווקים בימי המנדט 

בשנת 1943 פרסמה ממשלת המנדט תעריף להובלת תוצרת חקלאית לשינוע ברחבי ארץ ישראל ,על פי תקנות לזמן מלחמה ,תעריף זה כלל את התנאים הבאים :

1 המחיר ישולם על ידי הממשלה בעבור מטען ,כאשר המחיר יקבע על פי תיבות שמשקלם 25 קילוגרם, או שק שמשקלו 50 קילוגרם, כאשר למטען יוצא רישיון שבו יצוין את מסלול ההובלה, ואישור פיקוח משרד הבריאות הממשלתי.

2 במחיר תילקח גם תוספת בעבור חזרת המשאית הריקה לאחר המשלוח, הכוללת  אריזה ריקה .

3 התשלום בעבור ההובלה יעשה באמצעות שיקים ,או כסף מזומן.

בשנת 1943 הודיעה ממשלת המנדט כי דגי קרפיון טריים ניתן לרכוש אצל נחמיאס או וורטהיימר בשוק מחנה יהודה .

הוצאת צו ממשרד המסחר לשוק מחנה יהודה בשנות החמישים 

לאחר קום המדינה בתחילת שנות החמישים ,נחתה צרה נוספת על הסוחרים משרד המסחר והתעשייה פרסם צו הגבלת מחיר לירקות ופירות בשוק מחנה יהודה ,נשים שנודע להם על פיקוח המחירים בשוק בעת הקנייה עומדות על המקח ודורשות לרכוש סחורה במחיר המפוקח ,תוך כדאי שהן מתבוננות בלוח המחירים המפוקח המודבק על קירות השק.

אלא שאז עונים לה הסוחרים ,רוצה לקנות על פי הרישום הרשמי, לכי למשרד המסחר ותקני שם, לא רוצה אל תקני ,ואז הוא ממשיך להכריז על מרכולתו, הקונה נשארת וחוככת בדעתה , אז המוכר חוזר אליה ושואל את עוד פה ? .

ואז מתחיל מסע השכנוע ראי גברת איזה סחורה משובחת יש לי גדולה ועסיסית, הסחורה של מחירי הפיקוח קטנים ואינם יפים כשלי, לאחר זמן קצר יצר הלאומיות נעלם ,והיא רוכשת את הסחורה במחיר המבוקש, איך הפתגם אין דבר יפה ממראה העין וקולו המשכנע של המוכר .

בהמשך  מסע הקניות נחשפים הקונים, לחנויות ודוכני הממכר לבגדים, למאכלים שונים כמו :מאכלים פשוטים , מאכלים עממים על פי רוח העדות, מאכלים אופייניים , ולא משנה צורת הצגתם ועל מה הם מונחים, הלכלוך לא חשוב , רווחי הסוחרים הם החשובים, זאת לאחר שהרעשים ,הצבעים ,הריחות והמוכרים המנוסים המדברים אליך בלשון חלקלקה לאחר שלמדו באוניברסיטה של החיים, את תורת המכירה בלא לימוד באוניברסיטה המסורתית, כול אלא משמשים כלים פסיכולוגיים בידי היוצר והשוק.

כמובן הריב התורן מתחיל בין הבסטות השכנות, זה צועק לקונה ,תקנה אצלי ומתחרהו צועק תקנה אצלי, וברוח הכבוד מוחלפות מהלומות בין השכנים ובמהומה שנוצרה ,הקונה פשוט מחליף עמדה לבסטה אחרת על מנת לרכוש את חפצו בקיצור למי שמחפש לראות סרטים זה המקום.

החזרת הפיקוח על מחירי הירקות והפירות 

אנשי השוק השחור חברו למגדלים ורכשו מהם סחורה רבה שאותה מכרו במחירים מפולפלים לצרכנים, מצב מדאיג זה גרם לפניית לוועד הישוב שמיהר ומחה בפני השלטונות על המחסור , לאחר שיקול מחודש של התקנה ,ואובדן הכנסות של מיסים למוסדות המנדטוריים החלו השלטונות לעצום עין בסוגיה.

בתנובה שבשוק הסיטונאי נוצר מצב של מחסור ,סוחרי השוק החלו להגיע מוקדם יותר, על מנת שיוכלו להשתתף במכרזים לרכישת הירקות והפירות, כול זאת בעקבות החזרת הפיקוח על המחירים בשוק , בפועל תנובה סיפקה רק כמחצית מכמות הירקות שנמכרות בשוק,  תנובה מוכרת את הסחורה המצומצמת רק לסוחרים הקבועים שלה בשוק.

על כן נאלצים מחצית הסוחרים לפנות לסיטונאים הפרטיים על מנת לרכוש סחורה לחנויות, בעיקר למתחרים של תנובה כמו הסיטונאיים חברת אספי המספקת כשליש מהתצרוכת לשוק ,או חברת עמיר ביעף ,חלק גדול מזני הפירות אינם נמכרים בתנובה , כתוצאה מהחזרת הפיקוח ,מסרבים החקלאים לספק ירקות ופירות לסיטונאים הפרטיים שעובדים תחת הפיקוח ועל כן ,החלו להגיע לשוק הסיטונאי ולתנובה, סוחרים שנמנעו בעבר לרכוש סחורה אצלם.

סווג החנויות ברחובות השוק ובסמטאות בתקופת המנדט

חנויות השוק לפחות בתחילת הדרך ,התרכזו על פי עיסוקם ברחובות השונים ברחוב האפרסק היו חנויות הבדים, ברחוב השזיף התרכזו מוכרי הירקות ברחוב האגס התרכזו חנויות הדגים ,חנויות העופות התרכזו ברחוב התפוח וחנויות התבלינים עבדו ברחובות השקד והאגוז.

אחת החנויות בשוק היא מעדניית חי בונה ברחוב התפוח 17 במפגש עם רחוב התפוח ,כיום מופעלת בידי הדור השלישי של המשפחה ,שהחלה בשנת 1923 כאטליז ונפתחה בידי הסבא של דוד בונה ,שנולד וגדל בבית ברחוב מחנה יהודה 8 .

סילוק וגרוש סוחרים ערביים מהשוק בתקופת המנדט 

כאשר הבריטים החליטו לא לבצע את התוכנית הגרנדיוזית לבנייה מחדש של השוק , הם החלו להילחם בבעלי הסטות והתגרנים של השוק, בהצרת רגליהם, ובהוצאת צווי הריסה למבני הפח והצריפים שבשטח של שוק מחנה יהודה, בפרק זמן של חודשיים, בקבעם כי במקום יפעל שוק במבני אבן שבנייתם תאושר בידי השלטונות בלבד.

בשנת 1939 פשטו כוחות שיטור של המנדט ,בעקבות תלונות רבות ונשנות שהצטברו ממחלקת הבריאות , על מגרש ריק בכניסה לשוק מכוון רחוב יפו, בפשיטה סולקו דוכנים מאולתרים שולחנות בסטות ועוד ,ששימשו להנחת סחורות הרוכלים קהל הבסטונרים כלל רוכלים מאנשי עדות המזרח , שמכרו עליהם ירקות ופירות ,ובסוף היום נותרה האשפה מכיוון שהעירייה לא טיפלה בפינוי האשפה.

למרות אי התחלת הבנייה החדשה ,על בסיס התוכניות שתוכננו, הוציאו הבריטים בשנות השלושים , צו פינוי לחמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים ,להרוס את הדוכנים ופקדו עליהם להסתלק מהשטח , זאת למרות צעקות הסוחרים העניים ,התעקשו השלטונות לבצע את הצו.

בעקבות הפינוי ,פנו הרוכלים לוועד הקהילה שיעזור להם בנושא, אל מול השלטונות, על מנת לאפשר את המשך השוק המאולתר ,דרשה העיריה כי השטח ירוצף ,על מנת שעובדי העירייה יוכלו לנקות ולפנות מדי פעם את הפסולת שהצטברה.

לאחר שהבריטים החלו לסלק את הרוכלים הערבים משוק מחנה יהודה כחלק לבנייתו מחדש ,החליטו חלקם של הסוחרים הפלאחים הערבים, לפתוח שוק מאולתר חדש באזור רוממה, והתחרו במחירי בשוק מחנה יהודה ,חלק מהיהודים שהורגלו לסחורה הזולה של הירקות ,הטריחו את עצמם והגיעו לשוק הירקות והפירות החדש שנפתח עבורם ברוממה .

השוק בשער יפו בשער שכם ובעיר העתיקה ,המשיך במקביל להתקיים ,אלא שלאחר מאורעות 1929 ובשנת 1936 חדלו היהודים להגיע לשווקים בעיר העתיקה, באותה העת ,נסגרו חנויות רבות של יהודים בתחומי העיר העתיקה ונוצר הצורך הגדל והולך לאספקת מזון טרייה ,למספר היהודים שגדל בירושלים ושנזקק לשרותיי השוק.

הצורך בפתיחת חנויות נוספות , גרם לפיחות זוחל, לכוון שטחים נוספים שצורפו לשוק ,חנויות חדשות נפתחו ,עולים חדשים וסוחריה של העיר העתיקה שעברו לשוק מחנה יהודה ,החלו גם הם לדחוק את הסוחרים הערביים מהשוק.

תוכניתו לתכנון השוק החדש של האדריכל צארלס רוברט אשבי

בשנות השלושים החלו בשלבים של ביצוע בניית השוק מחדש, על מנת לפתוח בו חנויות חדשות, בצורה מתוכננת על פי התוכניות שתוכננו, בידי האדריכל צארלס רוברט אשבי , אלא שתוכניתו הגרנדיוזית לבנייה מחדש ,הייתה אמורה לעלות בסכום רב , תוכניות אלו נתגלו בתקופה האחרונה בארכיון הציוני ,על כן צורפו תכניות אלא להררי האשפה של השוק.

על פי תוכניתו היה השוק נבנה בצורת מלבן בעל ארבעה פתחים, בתוך המתחם היו פרושות חנויות  עם גג כיפתי מסביב  במרכז המתחם תוכננה כיכר מרכזית שבמרכזה סביל מים ,ובמרכז שורת דוכנים ובסטות ,בקיר החצר לכוון רחוב יפו רצה המתכנן לנטוע  עצים שמטרתם לחסום את רעשי השוק.

שוק מחנה יהודה שנות הארבעים

בתקופה שלפני מלחמת השחרור ,ועקב גידול האוכלוסייה בארץ,  נוספו שטחי גידול לירקות ופירות ,שופרו תנאי הגידול והוכנסו זנים חדשים ,חיי המדף של  הירקות והפירות הוארכו ,והחל גידול של תוצרת גם בכפרים שליד ירושלים, התלות ביבוא מסוריה ומצרים פחת, בנוסף תנובה הגבירה את השווק של המכירות .

אך אבן נגף אחת הייתה בשוק בירושלים, בשנות הארבעים שהיה יחסית פרימיטיביים לגודל האוכלוסייה , העירייה לא השכילה לפתח את השוק ולהעביר אותו ,את גידולו לתקופה מודרנית יותר  , הרחובות הצרים, והזוהמה והמחסור בתנאים תברואתיים , ונראה כי השוק ופולקלור ממשיכים כסדרם ללא מבט קדימה .

החנויות שפעלו בשנות השלושים בשוק כללו חנויות, מכולות, ירקות ,אטליזים לבשר, חנויות דגים,  חנויות לעופות, ועל כן הסחורה הייתה חייבת להיות טרייה כיוון שמקררים לא היו בנמצא, ומאחר והסחורה הייתה צריכה להימכר במהירות  ובזכות הגדלת כמות החנויות והתחרות הגדולה בינם, היו המחירים זולים והתאימו לאוכלוסייה המוחלשת והענייה והשוק תפס תאוצה וגדל, בזכות הגדלת מספרם .

היוזמה הפרטית עקב הפיכת השוק לשוק מרכזי בירושלים ,החלה להשפיע על האזור ,ובעלי ממון ויזמים בנו בחלקו המערבי של השוק ברחוב מחנה יהודה מבנים גדולים למגורים ,שבקומת הקרקע שלהם בחלקם היו חנויות וברחובות האשכול ,השקמה ,הדקל בית יעקב ועוד, הדירות בבתים אלו נבנו עקב רצונם של הסוחרים והספקים להתגורר ליד החנויות שבשוק .

מסיפורי הרעש בפריקת משאיות הסחורות בשנות השישים

סיפורו הרועש של רחוב מחנה יהודה , מתחיל ביום העבודה הרגיל עם הצעקות ופתיחת החנויות בשעות המוקדמות למזלם הרע של תושבי הרחוב, התמקמו בו חלק גדול מסוחרי הירקות והפירות בשנות השישים , ראו זאת הסיטונאיים ופתחו גם הם חנויות כאלה בסמטאות היוצאות מרחוב זה, לכן נחשב הרחוב כשוק המרכזי של הירקות והפירות , לקונים המחפשים לרכוש סחורה במחירים מוזלים.

סדר היום חזר על עצמו ברוטינה קבועה, בערבו של היום גמרו הקונים את רכישותיהם ,הסוחרים הכינו את החנויות ליום המחרת ,הוציאו מחוץ לחנויות את השאריות המרקיבות ,והרי לכם רחוב מבוסם ורועש בשעות הלילה ,לאחר מכן גוללו והגיפו את דלתות החנויות, מיד לאחר סגירת החנויות החל להגיע נחיל משאיות הסחורות המנסות לפלס את דרכם בסמטאות הצרות וברחוב מחנה יהודה על מנת לתפוס מקום לפריקה, תוך שימוש בצופרי המכוניות, אל רעשים אלו הצטרפו צעקות הסבלים ורעש הארגזים הנפרקים שהפכו את הלילה ליום, הדיירים המתגוררים ברחוב ובסמטאות בדירות שמעל לחנויות, מקווים שהמשאיות לא ידרסו ילדים בעת שהסתובבו ברחוב, במיוחד בחופשים מהלימודים, אז גם הפכו רחובות אלו למגרשי משחקים כמו מחבואים בין ערמות הארגזים .

מכיוון שהמקום צר מלהכיל את נחיל המשאיות בעת הפריקה ,ממתינים הבאים לתורם ,לאבד את הסבלנות וצפירות זירוז הם דבר שבשגרה, לא עזרו התלונות במטרה ובעירייה להורדת מפלס הרעש, בדרך כלל נענו כי אין מספיר כוח אכיפה לפעולת המניעה , גם פחדם של הפקחים בעת הניסיונות לעשות סדר בהמולה ,נתקלים ביד קשה ובזרוע נטויה של הנהגים העצבניים מהדוחק , ובאופן טבעי אף אחד אינו רוצה להיות שק חבטות, גם הניסיון לאסור פריקה לאחר השעה 10 בלילה נכשל.

גם המשטרה מנערת חוצנה ,בטענה כי אין להם סמכויות פרט להגשת דוחות אלא שמחיר הדוח שווה לשלוש לירות והנהגים מגחכים ומעמיסים את התשלום על הספקים, שבעבורם אלו פרוטות ,ומיד מעמיסים את הקנסות על מחיר הסחורה הנמכרת, לאחר הפריקה מגיע תהליך העמסת הארגזים הריקים שהוצאו מחוץ לחנויות בערב לפני הסגירה, ויש וערמות ארגזים שאיבדו את שיווי המשקל הצונחים ברעש מחריש אוזניים, תושבי האזור ניסו לתחוב חתיכות צמר גפן לאוזניים בכדי למנוע כניסת חלק מהרעש .

סופו של דבר העירייה החלה לבנות שוק סיטונאי חדש בגבעת שאול , אך הבנייה תארך עוד שנתיים של סבל לתושבים .

חזרת הפיקוח על מחירי הירקות והפירות משנת 1954 בשוק מחנה יהודה

בתנובה שבשוק הסיטונאי נוצר מצב של מחסור ,סוחרי השוק החלו להגיע מוקדם יותר, על מנת שיוכלו להשתתף במכרזים לרכישת הירקות והפירות, כול זאת בעקבות החזרת הפיקוח על המחירים בשוק , בפועל תנובה סיפקה רק כמחצית מכמות הירקות שנמכרות בשוק,  תנובה מוכרת את הסחורה המצומצמת רק לסוחרים הקבועים שלה בשוק.

על כן נאלצים מחצית הסוחרים לפנות לסיטונאים הפרטיים על מנת לרכוש סחורה לחנויות, בעיקר למתחרים של תנובה כמו הסיטונאיים חברת אספי המספקת כשליש מהתצרוכת לשוק ,או חברת עמיר ביעף ,חלק גדול מזני הפירות אינם נמכרים בתנובה , כתוצאה מחזרת הפיקוח ,מסרבים החקלאים לספק ירקות ופירות לסיטונאים הפרטיים שעובדים תחת הפיקוח ועל כן ,החלו להגיע לשוק הסיטונאי ולתנובה, סוחרים שנמנעו בעבר לרכוש סחורה אצלם.

כמו שידוע החוכמה לא עוזרת למצב, אלא החנופה למנהלי תנובה על מנת שיוכלו לגרד מעט סחורה ,הדרושים להפעלת חנויותיהם  , כמות הסחורה המסופקת לתנובה גם עם הכרזת הפיקוח לא ירדה ,אך הקונים התרבו והתחרות גברה להשגת ארגז ועוד ארגז, מנהלי תנובה הגבילו ללקוחותיה את כמויות הסחורה הנמכרת ,אבל המשיכו בשיטת המכרז בעת הצגת הסחורה בטרם נמכרה ,דבר שיצר מירמור ללקוחות הקבועים .

מכרז מכירת הירקות נערך בשיטה שאין מציגים אותו מוצר אחד אחרי השני בשיטת צמדים ,אלא מעלים למכרז ארגז מלפפונים אחריו ארגז עגבניות אחריו ארגז חצילים וכך הלאה והלאה, ויש מהפחד שלא תיוותר סחורה עבורם בהמשך חוטפים את הארגזים במחיר גבוה ובלבד להישאר עם סחורה למכירה, כתוצאה מכך יש הנתקעים עם סחורה רבה של אותו סוג ירק ,ויאלצו למוכרם בהמשך במחיר הפסד על מנת למנוע את ריקובנם בחנותו.

מאחר ושיטת ההצגה של ארגזי הירקות חוזרת , יודעים הסוחרים כי הארגז הבא הנדרש להם ,יאחר מלבוא עד שהארגז הנוכחי יימכר, יש סוחרים המתמחים בסוג מסוים של ירק , צועקים כי הם רוצים רק לדוגמא : לימונים ולא עגבניות, למשמע הצעקות זורק המוכר את הצעקן מהמכרז, כאשר הם נשאלים מדוע הם מסרבים למכור ,הם משיבים כי הסוחרים רוצים לקנות בהקפה ,אז מזדעקים הצעקנים ומנופפים בחבילות כסף לתשלום בעבור הקנייה.

עוד תופעה מתחילה באגירת סחורות עם חיי מדף ארוכים, כמו תפוחי אדמה סוחרים שהיו רוכשים שק אחד קנו מספר שקים והטמינו בחנויות, בתקווה שהפיקוח ירד מעל כתפיהם ואז הם יוכלו למכור במחיר הנוח להם ,כאשר ביקשו קונים לרכוש סחורה ,השיבו הירקנים : אין סחורה, זה אינו משתלם לי למכור במחיר המפוקח .

בזמן הזה נוצרה תופעה חדשה שסיטונאי הירקות בירושלים ,רכשו בשוק הסיטונאי בתל אביב סחורה ,ומכרו אותה בשווקי תל אביב, כי לא השתלם היה לשנע אותה לשוק מחנה יהודה בירושלים.

בשנת 1962 החלו הדיונים לפנות את השוק הסיטונאי לשטח חדש בגבעת שאול, כול זאת ,מהמטרד של נהגי המשאיות בעת שהביאו את הסחורה לשוק, כמויות הסוחרים והתגרנים שהגיעו לרכוש את הסחורה, תלונות הדיירים ברחובות הללו סיבה נוספת  הייתה הגידול של תושבי העיר והגידול בדרישה לכמויות רבות של סחורות והמקום היה צר מלהכיל את הכמויות.

התעוררה בעיה מה יעשו בשטח שהתפנה, מכיוון שעליו השתלטו חקלאים מההר והקימו בו שוק אלטרנטיבי לסחורתם בתחילת רחוב מחנה יהודה,, עי לכך הציעו סוחרי השוק כי בכדי לדלל במקצת את עומס העסקים בשוק ,השטח יסופח לשוק יסולקו התגרנים החדשים ולמקום שהתפנה כשוק הסיטונאי ,יעברו חלק מהסוחרים של השוק, כאשר ברור שמטרד הרעש בלילות יוסר ,הצחנה והלכלוך ירדו בצורה משמעותית, מכיוון שהמסחר מתנהל במשך שעות היום, ואל לדיירים להתלונן כי הם רכשו את הדירות בשוק במחיר מוזל , ביודעם את אופי השוק .

אלא שהעירייה טענה פתרנו בעיה אחת ,ואנו עלולים להיכנס לבעיה חדשה עקב התרחבות שטח השוק וכניסת סוחרים לשטח שהתפנה, ולדעתה של העירייה יש בכלל צורך לצמצם את שטח השוק ולשנות את שטחו המכוער והמבנים הארעיים שבו, אך תושבי העיר הצביעו ברגליהם והמשיכו להגיע עם סלים לקניות בשוק, אי לכך נוצרה מגמה להיענות לבקשת הסוחרים לתקופה זמנית וארעית , ושהעסקים שיפתחו בשטח ,לא יכללו חנויות ודוכנים לממכר ירקות ,פירות או מזון שאיננו ארוז ,ואינו מפיק ריחות ואשפה מסריחה כמו :חנויות לסדקית וכלי בית ,חנויות לבגדים ,סוחרי קטניות וכדומה, זאת בכדי לפתור את בעיית הצפיפות בשוק.

פעילות משרד ההוצאה לפועל בשוק מחנה יהודה

אפילו משרד ההוצאה לפועל ,התחיל משנות העשרים המאוחרות עד מלחמת העצמאות ולאחריה בימים קבועים להשתמש בשטח השוק על מנת למכור רכוש של חייבים , שנתבעו בבתי הדין ,וחויבו בתשלום חובם.

רכושם הועמד למכירה פומבית מטעמם ,דוגמא אחת הייתה מכירת רכושו רהיטי בייתו של סירי לוי , על מנת לסלק חלק מחובו בן חמשת האלפים לירות לבנק א"פק.

רחוב האשכול משמש את באי שוק הפשפשים , רחוב שאין יודע מדוע קבל את שמו ,שבו נמכרות מציאות וסחורות שראו ימים טובים בעבר ,כולל בגדים מיד שלישית, סכינים שאבד עליהם הקלח, נעלים יד שניה ועוד ועוד ,המונחים על שמיכות שנפרשו על המדרכות ,או על דוכנים מאולתרים , הרחוב גם משמש את פקידי ההוצאה לפועל למכירה החודשית של רכוש חייבים שעוקלו לטובת חובם.

במכירה ניתן לראות מכשירי רדיו ,כלי בית ,רהיטים שטיחים ,שולחנות ועוד, לידם נעמד כרוז המנהל את המכירה ומכריז על הסחורה ומחיר ההתחלתי שלה.

3 שוק מחנה יהודה לאחר קום המדינה

שוק מחנה יהודה בעת הכרזת המדינה

שוק מחנה יהודה ערב הפינוי של הכוחות המנדטוריים את העיר ירושלים, היה זה מיד לאחר על הכרזת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הכוחות הבריטים שמרו את השעה והתאריך שבו יינטשו את העיר , גם ב 14 במאי , עדיין נשארה התעלומה, באזור מתחמי ההגנה הבריטיים בירושלים : מתחם הבווינגרד במרכז העיר ,אזור רחוב קינג ג'ורג וארמון הנציב, הבריטים החלו לפרק את הגדרות והמחסומים שהקיפו את מתחמי הביטחון.

בשלב הזה הן כוחות ההגנה והן והלגיון והכנופיות נעמדו על קו המטרה על מנת להניח את ידם על השטחים הללו, כוחות ההגנה השתלטו מיד על מתחם ההגנה שכלל גם את מגרש הרוסים והעירייה, כוחות אחרים השתלטו אזור רחביה והמוסדות הלאומיים – קינג ג'ורג ,  ובבית הנציב הוסר דגלה של בריטניה והונף דגל הצלב האדום, לאחר מכן הורד הדגל האנגלי מעל מלון קינג דוד ששימש כמטה הצבא הבריטי הראשי.

כאשר החלו הירדנים להתקדם לכיבוש השטח והעירייה במגרש הרוסים בשלב זה נטשה העירייה את משרדיה ועברה זמנית אל בניין משטרת מחנה יהודה נכנסה עיריית ירושלים בראשות ראש העיר דניאל אוסטר ,שהחלו מיד לחפש מכליות להובלת מים לאחר הערבים חסמו את קווי המים לירושלים.

בשוק מחנה יהודה השתרך תור ארוך ליד מאפיות הלחם, מספר עקרות בית מהשכונות הסמוכות, הסתובבו בין הדוכנים בניסיון למצוא ירקות ושימורים, שנשארו במצקתם בחלק מחנויות המכולת ,אך מחירם היה גבוה, אחד מהסוחרים היזמים שלח לשדה באזור שיח באדר (ליד הכנסת של היום), שקטפו חלמית הנראית כמו עגבניות זעירות ,שתושבי ירושלים עשו ממנו מרק בתקופת  מלחמת השחרור, בחלק מהחנויות נותרו מעט שימורים שנמכרו במחירים מופקעים, ומחיר הסיגריות היה בשמים.

גלי העלייה מתפוצות ישראל הביאה לשוק מחנה יהודה סוחרים מארצות האסלם ,שהשתלבו במהרה כסוחרים ורוכלים בחנויות ובבסטות של השוק, השוק המשיך וגדל ,ומצבו התברואתי, היה קשה הן מבחינת הלכלוך החשיפה לתנאי מזג האוויר ,והתחרות עם הסופרים הגדולים שהחלו לצוץ בירושלים , בשנת 1949 פרסמה העירייה היהודית החדשה מכרז לשדרוג מערכת הביוב בשוק.

בד בבד עם התרחבות עורק רחוב יפו וזרימת משאיות הסחורות לשוק, החלו להתרחש באותה תקופה ,תאונות דרכים רבות של דריסה ,שהסתיימו במוות של קונים בדרכם לשוק ובחזרה כאשר היו עמוסים בסלים, למרות שבשוק הוצב שוטר להכוונת התנועה.

בתקופה שלפני מלחמת השחרור ,ועקב גידול האוכלוסייה בארץ,  נוספו שטחי גידול לירקות ופירות ,שופרו תנאי הגידול והוכנסו זנים חדשים ,חיי המדף של  הירקות והפירות הוארכו ,והחל גידול של תוצרת גם בכפרים שליד ירושלים, התלות ביבוא מסוריה ומצרים פחת, בנוסף תנובה הגבירה את השיווק של המכירות .

אך אבן נגף אחת הייתה בשוק בירושלים, בשנות הארבעים היו יחסית תנאים פרימיטיביים בשוק אל מול האוכלוסייה שגדלה, העירייה לא השכילה לפתח את השוק ולהעביר אותו ,את גידולו לתקופה מודרנית יותר  , הרחובות הצרים, והזוהמה והמחסור בתנאים תברואתיים , ונראה כי השוק ופולקלור ממשיכים כסדרם ,ללא מבט קדימה .

השוק הסיטונאי אמור היה לשמור את  הירקות והפירות ברמת קירור לטווח ארוך יותר ,לחסוך בזמני משלוח ובתובלה מהשדות לשוק, ושמירה על המחירים , תפקיד נוסף היה להילחם בהצפת השוק בפירות וירקות,

בשנות החמישים החלו להגיע תלונות על ניקיון חסר בשוק, על השלכת תוצרת חקלאית בשולי השוק ,תוצרת זאת שמרקיבה ,מותירה לכלוך וסירחון הריקבון מדיר רגליהם של קונים מועלות הצעות שונות לעירייה לשפר את המראה והפגמים ובמיוחד כיצד לשמור על הניקיון.

בשנת 1942 פרצו חמישה אנשים רעולי פנים וחמושים לחנות הדגים של נח אפשטיין , כאשר פתחו את הקופה גילו בה רק 3 לא"י , המשטרה החלה לחקור ולעצור אנשים ובהמשך הבינו כי חלק מהשודדים היו פושעים שמקום משכנם תל אביב.

בשנת 1948 לפני הכרזת הקמת המדינה ,נכנסו שלושה אנשי לח"י לחנות הדגים של נח אפשטיין בשוק, ודרשו ממנו כסף לארגונם,  משסרב הוכה בקתות אקדחי הצעירים, לקול צעקותיו חשו אנשים לחנות והצעירים נמלטו תוך כדי ירי באוויר , תנועת לחי פרסמה כי נח היה ספסר כספים מחוץ לעבודתו בחנות הדגים .

כבודו של הלקוח בשוק בעבר ,נמדד בכמה בסטות הוא יכול להשאיר את הקניות וללכת לשאר הסידורים , בניית הכבוד הזה מתחיל בכבוד שנתנו להוריהם של הקונים ,כבוד שהיו צריכים לבנות לעצמם בבגרותם, ולא לספר לבעלי הבסטות שהם בנים של.

בניין מוריה בשוק שהוקם על רחוב יפו 

משפחת הקבלנים רג'ואן בנתה בסוף המנדט ,מבנה בן ארבע קומות קומת הממסד יועדה לעשר חנויות והשלוש מעליה יועדו למגורים, מבנה שקיבל את השם  בניין מוריה המפואר, על רחוב יפו בחיבור הרחובות עץ החיים ורחוב מחנה יהודה בחלק הבניין שגבל ברחוב , נתלה על הקיר לוח שעליו צוין  כי מבנה זה הוקם בשנת 1947,בני המשפחה אף התגוררו במבנה ,לאחר שאולצו להתפנות ממגוריהם באזור שהבריטים קראו לו אזור הבטחון ליד מגרש הרוסים.

שוק מחנה יהודה הווי הצעקות 

כבר בשנת 1938 קמו התארגנויות של צעירים בני תנועת עקיבא  ,וחברי הארגון גורי יהודה להגיע בימי שישי לזירוז הסוחרים בצעקות ,לסגור את עסקיהם בטרם תגיע השבת, בפשקווילים נאמר שכולם חייבים להופיע למקום הכינוס ובשעת הכינות על מנת לצאת בצורה מאורגנת לשמור על השבת.

צעירים נוספים מישיבת גור "שפת אמת ",הגיעו לבושים במחלצות השבת של הקפוטות מהמשי, שהגיעו לשוק בכול יום שישי קרוב לזמן הדלקת נרות האברכים הסתובבו בקבוצות ולא היססו ,להרים ידם על צעירים חילונים משועממים שהגיען והלכו אחריהם ולעגו להם.

לאורך השנים סוחרים בשוק לצעוק ובסלסול גרון ,בתקוה למשוך לקוחות לדוכנים , רק היום (כוונה למחיר) יאללה ירד ירד,  בעל הבית השתגע, סחורה טרייה ,או מוכרי החומוס הירוק ,שצעקו חמאלה מלאן (מלאנה) ,כלומר התרמילים מלאים בגרגרים , בדרך כלל משהחל סוחר לצעוק , הצטרפו סוחרים מסביבו בתשבחות משלהם, נוצר הווי ושירים בסלסולים במלוא הגרונות, תופעות הנמשכות גם כיום בעת שהמכירות נחלשות.

אחד מסוחרי תפוחי העץ הרים קולו וצעק חכם מה הוא אומר , ואליו מצטרפים הסוחרים שלידו, אצלי המחיר הכי טוב, מחיר אחרון ,או אז בואו תיקחו יאללה, אני מפסיד לכבוד השבת , לכבוד השבת, רוכל  המישמש שברחוב עץ החחים 48 צווח "לא תאמינו לא תאמינו רק בעשרים ".

כמובן הריב התורן מתחיל בין הבסטות השכנות, זה צועק לקונה ,תקנה אצלי ומתחרהו צועק תקנה אצלי, וברוח הכבוד מוחלפות מהלומות בין השכנים ובמהומה שנוצרה ,הקונה פשוט מחליף עמדה לבסטה אחרת על מנת לרכוש את חפצו בקיצור למי שמחפש לראות סרטים זה המקום.

סוחרים שהיו אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק  ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.

לעומתם יש הצועקים חרוזים כמו : גיברת קנית – בחיים לעולם לא בכית ולגברים הוא צעק לעידוד הקניה : מנגו מנגו אכלת – כל-היום כל- היום יכולתה למי שמבקשים תרומות שגור המשפט :מהשוק יוצאים לאחר נתינה לחולים, ואברכים המחפשים תרומות בקופות הצדקה שגור המשפט :  בחודש כסליו פותחים את הלב, חצי לירה תפוז חשמלי, עוד ממבחר ממריץ הקניות : אצלי בחנות ומצביא לכוונה (אנא בואו) ,חצי לירה לתפוזים הנפלאים, אני סוגר כצעקתו של המציל בחוף הים , יש הצועקים הכול בלירה , חכם לא קונה זבל, חכם קונה טוב וזול ביום שישי, שבעים שבעים קישואים אל אלא מצטרפת צעקתו החלושה של קבצן הנדבות העיוור, בעת שהוא מפסיק לקשקש בקופסת  לאיסוף הנדבות רפואה שלמה רפואה שלמה.

מוכר הסוכריות בעגלת העץ שלו שבשוק הייתה מתניידת בשוק ,שעלייה היו מונחים פחים מלאי בסחורה, אלא שהמוכר לא האמין אלא במחיר הכסף במזומן בעבור סחורתו, ואינו שוקל אפילו לתת קרדיט אפילו לחבריו, הוא תרץ את הדבר באומרו, כסף מזומן מאריך את חיי המוכר ואשראי מקצרו, צרה נוספת נחתה על הסוחרים נשים שנודע להם על פיקוח המחירים, בשוק בעת הקנייה עומדות על המקח ,ודורשות לרכוש סחורה במחיר המפוקח ,תוך כדאי שהן מתבוננות בלוח המחירים המפוקח המודבק על קירות השק, אלא שאז עונים לה הסוחרים ,רוצה לקנות על פי הרישום הרשמי, לכי למשרד המסחר ותקני שם, לא רוצה אל תקני ,ואז הוא ממשיך להכריז על מרכולתו, הקונה נשארת וחוככת בדעתה , אז המוכר חוזר אליה ושואל את עוד פה ? .

ואז מתחיל מסע השכנוע ראי גברת איזה סחורה משובחת יש לי גדולה ועסיסית, הסחורה של מחירי הפיקוח קטנים ואינם יפים כשלי, לאחר זמן קצר יצר הלאומיות נעלם והיא רוכשת את הסחורה במחיר המבוקש, איך הפתגם אין דבר יפה ממראה העין וקולו המשכנע של המוכר ,בהמשך  מסע הקניות נחשפים הקונים, לחנויות ודוכני הממכר לבגדים, למאכלים שונים כמו :מאכלים פשוטים , מאכלים עממים על פי רוח העדות, מאכלים אופייניים , ולא משנה צורת הצגתם ועל מה הם מונחים, הלכלוך לא חשוב , רווחי הסוחרים הם החשובים, זאת לאחר שהרעשים ,הצבעים ,הריחות והמוכרים המנוסים המדברים אליך בלשון חלקלקה לאחר שלמדו באוניברסיטה של החיים, את תורת המכירה בלא לימוד באוניברסיטה המסורתית, כול אלא משמשים כלים פסיכולוגיים בידי היוצר והשוק.

כמובן הריב התורן מתחיל בין הבסטות השכנות, זה צועק לקונה ,תקנה אצלי ומתחרהו צועק תקנה אצלי, וברוח הכבוד מוחלפות מהלומות בין השכנים ובמהומה שנוצרה ,הקונה פשוט מחליף עמדה לבסטה אחרת על מנת לרכוש את חפצו בקיצור זהו המקום למי שמחפש לראות סרטים בצורה חייה של החיים.

חלוקת מזונות בימי הצנע בשוק בשנים 1949-59

מעט על הצנע והקיצוב במדינת ישראל

תקופת הצנע במדינת ישראל, שהוכרזה בשנים 1949-1959 ,תפסה את החנות למכירת מזון בסיסיים בתלושים שבהם שובצו נקודות , שחולקי על פי הקצבה ומפתח הקצבות על פי גודל המשפחה, נשים הרות ,ילדים, נכים ועוד , אל אלא נוספו הגבלות לכמות הכסף הזר שנוסעים לחו"ל יכלו לרכוש בטרם נסיעתם, בצו גם נאמר כי היוצאים לחו"ל יחזירו את פנקסי התלושים, לדרכון יצורף דף עם חותמות המאשרות את החזרת פנקס התלושים למזון.

משטר הצנע והקיצוב נוצרו בכדי לאפשר למדינה את קליטת מאות אלפי היהודים שהגיעו למדינה החדשה ,ולתת להם מזון במשורה שיספיק לכולם ואחידות אל מול התושבים הוותיקים , לצמצם את הגרעון במדינה ולמנוע אינפלציה, תחנת הפיקוח על הצנע ,מוקמה בבית המרקחת שבשוק.

בנוסף הוקצו על פי המלאי בישראל ,כמויות משתנות של סבון לכביסה ורחצה, ביצים ,שוקולד ,דגים מלוחים ,אבקת חלב ריבה מרגרינה וחמאה, במקביל הופעל הצנע גם הקיצוב לפריטי הלבשה וריהוט , תחת תלושים טקסטיל לכול הבגדים נתפרו מבד פשוט וזול שיוצרו במפעלי ,אתא לודג'יה גוטקס .

משרד המסחר והתעשייה מינתה סוחרים בכול עיר ועיר על פי סוג הסחורה שמכרו בחנויות כמו :דגים בשר, קטניות ועוד ועוד, סוחרים אלו מכרו מזון על פי תלושי הלקוחות , החנות של סלים ונאג'ח כמכולת קבלו זיכיון כזה .

על מנת לרכוש את הסחורה מהיבואנים או המשווקים נדרש מבעל החנות לקבל רישיון רכישה ממשרד המסחר והתעשייה בעירם, מספר חנויות בכול עיר קבלו אישור ורישיונות למכסה לחנותם לרכישת קמח אורז ,דגים , בירושלים בהקצאת הרישיונות היה ממונה אליהו מלמד.

בעזרת התלושים שחילקה ממשלת ישראל על פי מפתח של מספר נפשות במשפחה ,ילדים, נכים ,תוספות לחולים עם אישורים רפואיים , גודל המנות החודשיות ,היו תלוית בגודל הייבוא ובמלאי במחסנים, בהערכות רפואיות לצריכה לנפש לקיום, המצרכים שהוקצבו על פי תעריף קבוע שגם הוא השתנה לפרקים, שנקבע על ידי הממשלה בשנת 1949 למשפחות,

תקופת הצנע על רגל אחת

לאור החלטתו של יוסף ספיר על חוק הצנע , נותרו נשות ירושלים בבעיה ולמרות שבכול יום נשמעות מעל גלי הרדיו ,איזה מנות מחולקות ובאיזה דפים בפנקס המזונות יש להשתמש , הסתבר לנשים בזמן שהגיעו לנקודות החלוקה שהסחורה חסרה.

תורים ארוכים של צרכנים בירושלים ,עמדו שעות מול פתחי נקודות  החלוקה של החנוונים שמונו על פי מפתח שכונות בתקווה לקבל את מנותיהם, צרכנים אלו הפנו את טענותיהם ומירורם כלפי הסוחרים ולא כלפי אזלת ידם של אנשי משרד האספקה והקיצוב, לחלוקה נאותה של מצרכי המזון במידה מספקת .

תורים השתרכו לפני פתחי החנויות : הדגים ,הירקות ,מוצרי היסוד, חנויות הבשר והעופות, שנקבעו לחלוקת המזון, התור הגדול ביותר נשתרך מול פתחי חנויות העופות ,אנשים אלו עמדו תחת חום השמש והגשמים.

את זמנם בהמתנה העבירו הלקוחות בתלונות ועצות לאנשים חסרי האוזניים שבממשל, לגבי שיטות החלוקה דרכי החלוקה ודעתם על הצנע, הצעקות התגברו כאשר הוברר לחלק מאנשי התור שהכמות שהגיעה לא תספיק לכולם, והרי הם עמדו שעות ארוכות בתור.

אנשים אלו המשיכו במונולוגים , כי בפועל ידע משרד האספקה כי הכמות שבידו איננה מספיקה לכול הזכאיים  , בקיצור שיח חרשים שאינו פותר אפילו בעיה אחת, המחסור בעופות  ניכר במיוחד והמצחיק הוא שבתנובה האחראית על החלוקה המתינו כלובי תרנגולות חיות ,אך אלה לא פוזרו כיוון שעל פי חוקיהם כול עוד לא מגיעים עופות חדשים למלאי ,יתרה העופות במחסנים משמשים כמלאי , משנמאס לקונים הסברים אלו וידיים החלו להתעופף .מיהרו תנובה לחלק את יתרת העופות לחנויות, על מנת להקל במעט על הלחץ.

אך צרת המחסור חלה גם על הירקות , צרכנים שגילו שאין ידם משיגה עופות מיהרו לחנויות הירקות ,על מנת לרכשם על מנת לבשל תבשיל אחר גילו כי גם מדפיהם ריקים .

למרות שכאשר מגיעים ירקות שאינם בקיצוב ,הם נעלמים מיד מעל לדוכנים בשיטת המרפקים והפרוטקציה , חקלאים מאזור ההר שליד ירושלים ,הגיעו לשוק ,על מנת למכור פירות שקטפו המטעים ובכרמים שלהם והביאו למכירה בשוק, סחרה זאת נעלמה עוד בטרם הונחה על המדפים, מחוסר אמצעי תעבורה להובלתם, נאלצו החקלאים לקטוף ככול שיכלו ולהעבירם בתחבורה הציבורית לשוק.

תופעה נוספת השתרשה בשוק בתקופת הצנע ,שתנובה בשוק הסיטונאי הירושלמי ,השתלטה על שוק הפרות מהחקלאים והיא אינה מאשרת לקטוף ולשווק אותם באופן עצמאי , וכך כולם מפסידים ,מכיוון  שהפרות נרקבים על העצים ובכרמים והם אינם מועברים לחנויות בשוק המשווע לפרות וירקות.

גם אנשי המעברות שחיו ליד בוסתנים נטושים של הערבים, לא הורשו לקטוף פרות אלו ולמכרם כיוזמה פרטית בשוק כתגרנים, כיוון שתנובה לא הסכימה שמישהו יפגע במונופול שלה, על מכירת ירקות ,פרות ,בצים ,חלב ,בשר ועופות

על גורמי המחסור ,התווסף תפקודם של פקידי משרד האספקה שגררו רגלים ולא דאגו מספיק לאספקה סבירה למשפחות על פי מפתח חלוקה שהם חוקקו, מידי פעם קם חכמולוג חדש במשרד וקבע שינויים בסוגי החלוקה ובכמויות , עקרות הבית עברו ללימוד כלכלה מאוניברסיטה של החיים ישירות לתואר השלישי.

תושבי ירושלים שחיו במצור על העיר ,התרפקו על תקופת המצור שבה כולם קבלו את הכמויות שהוקצבו בצורה שווה והוגנת , ואילו בתקופת הצנע יש השווים יותר ,אלה הקרובים לצלחת שהמחסור אינו חל עליהם, לביתם הגיע מזון רב וללא פיקוח מתאים.

האבסורד היה שהפקחים שמונו לפיקוח במשרדם שבשוק שמוקם בבית המרקחת , היו גם כן בעלי משפחות ובמקום לעשות את עבודתם, היו נעמדים בראש התור מקבלים את המנות והסתלקו מהמקום, לבקשת העזרה של המשטרה בעת שהורמו ידיים בעת הוויכוחים בתור ,השיבו כי אין להם מספיק כוח עבודה לטפל בקטטות.

ברור מאליו כי המצב הזמין את השוק השחור, והספסרים חגגו ומכרו את הסחורות שנעלמו וצצו  מחדש במחירים מופקעים ובאם התמזל מזלם של תושבים להגיע בהזמנות לכינוסים של הקרובים לצלחת ,מובטח היה להם ארוחה שכללה את כול שחסר בשווקים .

מה כללו פנקסי המזון והסחורות בתקופת הצנע :

נפט חולק על פי גודל המשפחה והמנה המוקצבת הייתה בין 3-8 ליטר שלושה גלונים למשפחה ,בתוספת למשפחה מוגדלת

על מנת לסגור פרצות בנושא מנת השמן והמרגרינה הוחלט ,כי הצרכן יודיע לחנווני שממנו הוא מקבל את הקצבת המזון, בתאריך מסוים ,מהו היחס שבין מנתו שכללה 1000 גרם לשמן ולמרגרינה ,על מנת למנוע מצרכנים לרכוש רק שמן, ובכלל איך לחלק את מנתו לאורך החודש, התקשרות זאת לחלוקת השמן והמרגרינה היא לתקופה של שלושה חודשים בכול פעם בהודעה מוקדמת של שבועיים .

בשר משומר בקופסאות ,קופסא לשתי נפשות רווקים קיבלו קופסא אחת,, כאשר במשפחה היה מספר המשפחות אי זוגי קבלו קופסא שלמה, אורז 400 גרם לילד עד גיל 18,במחיר 120 מיל, חלב משומר ללא מתיקות קופסא לילד, קמח לבן 500 גרם לנפש , חמאה אוסטרלית קופסא אחת לנפש מעל לגיל 18 גבינה הולנדית 200 גרם לנפש, לילדים חמאה מקומית 50 גרם לילד ,צימוקים 50 גרם לנפש, משמש מיובש 60 גרם לנפש, מרגרינה 100 גרם לנפש, חמאה תנובה 100 גרם לילד עד גיל 18 .

ביצי משק 5 ביצים לילד עד גיל 18 , בננות 400 גרם לילד , ביצי יבוא 2 ביצים למבוגר ,גזר 250 גרם לנפש, תפוחי אדמה הולנדיים 2 קילו לנפש, בשר עוף טרי 200 גרם לנפש, סוכר 100 גרם לנפש, שמן 400 גרם לנפש, סרדינים או מקרלים קופסא לנפש, גבינה דנית או קשקבל 150  גרם לנפש, ריבה אוסטרלית קופסא אחת לשתי נפשות, ירקות כמו בצל קילו אחד לנפש, שום, פרי הדר , תפוחי אדמה 2 קילו לנפש, ועוד ועוד.

בתלושי ההקצבה למזון נקבע רף צריכה לנפש, על פי חוות דעת של מומחי תזונה, מנה לנפש כללה : לחם אחיד ,60 גרם תירס ,60 גרם סוכר, 60 גרם קמח 20 גרם אורז,200 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 200 גרם גבינה לבנה,600 גרם עד קילו בצל ,75מ גרם בשר .

בתקופת הצנע של שנת 1953 ,נקבעו על ידי השלטונות לחלוקת בשר קפוא כנגד תלושים קצבי השוק הבאים : יונה מזרחי דוד מזרחי ,אליהו בכר, דוד חנוך ,צלח דבי , ברזניק ,ש,עג'ימי כהן , אלה נחמיאס ,שמוחה ונחמה ישי .

בשנים טרם מלחמת השחרור החלו להגיע לשוק שטרות כסף מזויפים, אחד הסוחרים שגילה ערנות , תפס זייפן ערבי מנסה לשלם לו בשטר של חמש לירות מזויפים ,הזייפן נתפס והוסגר למשטרה.

אל השוק עד מלחמת השחרור הגיעו ענבים מחברון, שזיפי קולוניה (מבשרת) תאנים מענתות, ירקות שגודלו בחממות בכפר השילוח ,שועפט ובית חנינה , לאחר המלחמה פסקו להגיע ירקות ופירות אלו ,אז נפתח השוק הסיטונאי בדרום השוק, ואליו התנקזה הסחורה ויחסית בכמויות.

בשנות השישים לאחר שתקופת הצנע הוסרה, ניתן היה לראות גבינות מיובאות, חביות מלאות בדגים מלוחים, זיתים לחם, תבניות של עוגיות ועוגות, ממתקים דוכנים של דגי ים ,בשר בשפע על אנקולי האטליזים ועל דלפקי השיש, סחורות גלנטריה וכלי בית.

אגודת השוחטים בשחיטה המאוחדת ,צרפו את האטליזים שבשוק מחנה יהודה בשנת 1937 ,הסוחרים בשוק שחתמו חתמו על ההסכם : א.ורפטינג, מ. פרידמן ,א ,דרזנר, מ,א,ס,כהן ,ש.מזרחי  ,א.ישי ,ג,פדרמן .

בתקופת הצנע שנות החמישים החלו לחלק מזון בתלושים גם בחנויות השוק דוגמא כזאת נמצאת בפרסומי ועדת הצנע שבו מצוין כי שום יבש במנות של מאתיים גרם יחולקו בשוק על פי תלוש ש.ז 7 ,המחיר יחושב על פי ארבעים וארבע פרוטות לקילו ,הסיטונאי המחלק לסוחרים הוא משדה קוריס.

סוכר חולק בהקצבה 1.500 גרם לנפש ,אורז 300 גרם לנפש, קמח קילו לנפש חבילת מצות של שנים וחצי קילו וחבילת קמח מצות 250 גרם לחג הפסח, שש ביצים לילד ושתי ביצים למבוגר, עופות מאתים חמישים גרם לנפש ,בננות 500 גרם לילד עד גיל 18.

בתחילת שנת 1950 נידון הירקן שמואל יוסף מיכה בבית משפט על הפקעת מחיר לבצל בשוק הוא נידון לקנס של 10 לירות בניגוד להוראות הצנע נתפס חמו מורדכי רוכש כעשרה קילו אורז ללא היתר, אי לכך קנס אותו בית המשפט בחמש לירות והאורז הוחרם.

הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בתואנה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים .

רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.

האטליז של הקצב דוד נחמיאס נסגר לשבועיים עקב עברה על חוקי הפיקוח , המקבלים את הבשר בקצביה שלו ,יפנו בעת הענישה לקבל את מנתם אצל הקצב יוסף שושני במחנה יהודה.

במושבה הגרמנית בבית הספר הכרמלי, בשנות החמישים (תקופת הצנע ) הייתה חלקת גן ירק מאחורי בית הספר ששימשה ללימוד חקלאות במערך שעות הלימוד, חלק מתנובת הירקות נמכרו לסוחרי שוק מחנה יהודה וחלק הועבר למסעדת בית הספר.

בשנת 1950 פרסמה הממשלה כי תושב שאינו משתמש בבשר קפוא ,יקבל הקצבה של 5 ביצים נוספות בעבור תלוש הבשר שבידיו בסניף תנובה ,עוד הוסיפה הממשלה ואסרה על חלוקת אורז וסוכר לנשים הרות שקיבלו במקום תוספת של 300 גרם גבינה צהובה .

בתקופת מלחמת השחרור נתפסו בשוק מפקיע מחיר ,בחור שמכר עלי תרד ואישה שמכרה לוביה, ובשנות החמישים נקנס תושב בית צפפה שמכר ללא היתר ירקות ותרנגולות, גם ירקן בשוק נקנס על הפקעת מחיר.

ערב חג ראש השנה 1954 נוצר מחסור בלחם, עקב הלחץ החלו מריבות והרמת ידיים בשוק מחנה יהודה במלחמות הלחם , עד שהוזעקה המשטרה להרגיע ולהפריד בין הניצים.

צו ממשלתי נוסף בשנת 1952 הוטל על העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה שמטרתו חיסכון ומניעת בזבוז של לחם, צו זה שהיה פיילוט לכול הערים בארץ נקבע תחילה לעיר ירושלים, בצו נקבע שאין מכירות של לחם טרי ביום ראשון עד השעה 10:00 ובשאר ימי השבוע אין מכירות עד השעה 15:00 ,מובן שקמה קול צעקה של המאפיות בירושלים.

במקביל החל לפרוח השוק השחור ,האגדות מספרות   כי בשנת 1953 , הוצף השוק בטחינה, באורז ,ובשר במחירים נמוכים ממה שנקבע כמחיר בימי הצנע, כאשר החלו לחקור את הנושא , התברר כי מספר סוחרים יצאו לכמה כפרים ערביים סמוכים לעיר מעבר לגבול, רכשו מידי הערבים מוצרי מזון בזול, כמו ביצים, בשר , תוצרת חקלאית .

זקני העיר זכו לרכוש שקדים ופיצוחים כפי שהיו רגילים מהמדינות שמהם הגיעו ,הסחורות נרכשו בעיקר מהכפר בית צפפא המחולקת באמצע לירדן ולישראל, הערבים העבירו את  המזון על גבי חמורים וגמלים לנקודות איסוף ומשם הובאו לשוק , המשטרה לא טיפלה בנושא במלוא תשומת הלב והספסרים חגגו, התופעה קצת ירדה בעת שהלגיון הערבי החל להחמיר בעונשים למבריחים אלו.

כיוון שהכסף הירדני היה בשפל ,ספסרים אלו רכשו בכסף טוב את הסחורות  והפיקו רווחים נאים בעת שמכרו סחורה זאת לסוחרי השוק ,שמצדם מכרו יותר בזול עקב הפרשי המחיר של המטבעות, במקביל בשכונות הקרובות לעיר העתיקה, העבירו ומכרו היהודים לחם ונפט ,שמחירם בירדן היה גבוה .

האבסורד הגיע כאשר יהודי ירושלמי, הציע למדינה לרכוש בשר בהברחה מירדן ,של עדרי צאן ובקר ,באמצעות חבריו שמעבר לגבול , ולצורך זה להקים יחדה ממשלתית שתטפל ביבוא הלא חוקי של בשר, והוא יגזור דמי תיווך כיאות, מכיוון שהדולרים במדינה היו מעטים ,הציע אותו יהודי הממשלה תשלם ביהלומים ובשיניים תותבות, למרות שבארץ היה מחסור בבשר החליטה המדינה לא להיכנס לסיר הבשר.

שוק מחנה יהודה סיפורו של סוחר כורדי

חלקם של בני העלייה מכורדיסטן בשנות החמישים ,היו חקלאים שהתפרנסו מחקלאות באזוריה ההררים של כורדיסטן , את הידע שלהם יישמו כאשר הגיעו לכפרים שמסביב לירושלים, חלקם היו בני חבל הארץ הכורדי סנדור ,ועל כן נקראו סנדורים (משיבוש השם אלכסנדר)  חלקם בני חבל דהוק.

לאחר עלייתם לישראל חזרו לעבודתם כחקלאים, ואפילו חכרו שטחי אדמה ובהם טיפחו כרמי ענבים וכרמי זיתים, חלקם לאורך  השנים נטשו את העבודה הקשה ,והחלו להיות סוחרים, חלקם אף הגיעו לשוק מחנה יהודה.

הסיבה העיקרית בעזיבת החקלאות ,הם תלו במנהל ובתכנון, שממנו חכרו את האדמות ללא זכות קניין  באזור שמסביב לירושלים , סיום חוזי החכירה  אפשרו לפנותם מהאדמה כשהמדינה החכירה להם  , מסיבות כאלה ואחרות כאשר הגיעו לחדש את החוזים, התנגש הדבר עם התכנון לשימוש חדש בשטח החקלאי הן לצרכי הציבור והן  לפיתוח תעשייתי.

בעת עזיבתם את השטחים המעובדים, קמלו הגידולים וכמו שנהוג במדינה התכנון קיים יש הביצוע לוקה, על כן חלק מחקלאים אלו מצאו את עצמם כרוכלים תגרניים בשוק.

גמר תקופת הצנע 

בשנות השישים לאחר גמר הצנע ,הגיעה הצעה מהרבנות ,שיושיבו רבנים בשוק על מנת לעזור לקונים בבעיות כשרות והלכה, מובן שההצעה נפלה.

במחצית שנות השישים  הוצף השוק בתפוחי עץ במחיר נמוך של אגורות ספורות, מבצע יזום ממשלתי והמועצה לשיווק פרי למניעת זריקת הפרי לזבל ומכירתו במחיר זעום על מנת שמשפחות ותושבי ירושלים ייהנו , שנה לאחר מכן נרכשו עודפי ענבים ושווקו גם הם במחיר מוזל ,אלא שאלו היו מבצעים חד פעמי שנגמרו.

בחודש מרץ בשנת 1968, פשטה שמועה ברחבי הגדה ,כי כוחות צבא ישראלים פלשו לגדה המזרחית של הירדן , תושבי הגדה והעיר העתיקה ,סגרו אתת החנויות ורק חלק מחנויות המזון נותרו פתוחות לשעות ספורות, התחבורה הציבורית הערבית כמעט וחדלה לפעול ,מכיוון שהתושבים במיוחד בכפרים נעלו עצמם מאחורי סוגר ומפתח, בתי הספר חדלו לפעול ראו זאת הסוחרים הערביים הגיעו עם משאיות והעמיסו בשוק מכול הבא את היד והמזון ,כאגירה מהפחד שאחז בהם.

לנוכח הבהלה החלו התושבים להאזין לרשתות הרדיו של ירדן וקול ישראל על מנת להבין את הנושא שצץ, כתוצאה מהלחימה החלו הליקופטרים צבאיים לחוג מעל שמי ירושלים בדרכם לבית החולים הדסה , אך החיים  בבירה התקיימו כרגיל ללא הפסקה.

בשנת 1947 נעשו ניסיונות להפיץ בשוק שטרי כסף מזויפים בערך של 5 ל"י , באחד הניסיונות נתפס עבד אחמד אריטש בעת שניסה לפרוט כסף מזויף בשוק.

שוק מחנה יהודה אגדות בימי הצנע

אגדת השמן בשוק

לא כול סוחרי שוק מחנה יהודה היו ישרים ,ידועה האגדה על עזרא דאבח משנות השלושים בעל זיכיון חברת שמן החיפאית בשוק מחנה יהודה בירושלים שהתפתה לרכוש שמן במקומות אחרים, התהדר בשמה של חברת שמן ומכר במחיר מלא, את השמן שרכש מאיכות גרועה, לאחר שהכניס לפחי השמן המקוריים.

לאחר שנתפס בידי מנהלי חברת שמן אולץ לפרסם כתב התנצלות למעשיו הנלוזים ואף הוסיף בקשת סליחה לחברת שמן, אפילו שלטונות המנדט החלו להילחם בהפקעת המחירים בידי סוחרים בשוק ודנה אחד מקצבי השוק בעוון ספסרות והפקעת מחירים והטילה עליו קנס גבוה למען יראו וירעו .

אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה

אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.

סיפורי הכייסים בשוק בשנות החמישים

כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.

אגדת הילד המקלל

אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .

אגדת הברחת הבדים

אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.

אגדת מכירת הדלעת

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

אגדת הנשים הכורדיות התגרניות מהקסטל

נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.

אגדת שוק שחיטת התרנגולים והתרנגולות בשוק מחנה יהודה

האגדה לשחיטת העופות מספרת על המחלוקות שבין  השחיטה בידי שוחט ספרדי אל מול שחיטה בידי שוחט אשכנזי, נהוג היה בירושלים כי לספרדים ולאשכנזים בנושא השחיטה ,הייתה הפרדה מלאה וברור שכול אחד משתמש בידי השוחט האמון על עדתו.

האגדה מספרת כי בשור הירקות בשנת 1927 היו שתי חנויות לעופות ,אחת לספרדים (פריינק) ואחת לאשכנזים, האגדה החלה בסיפור של אישה אשכנזית שרכשה עוף בחנות הספרדית בשבעה עשר גרוש ,הוסיפה חצי גרוש לשחיטה שנעשתה בידי שוחט ספרדי ועוד חצי גרוש למריטת הנוצות.

ראה אותה יהודי בן העדה האשכנזית ,ושאלה איכן רכשה את העוף ומי שחט אותו, כאשר הצביעה האישה על השוחט הספרדי, החל השואל האשכנזי לחרף ולגדף בצעקות את האישה האומללה , והוסיף זה עוף טרף משום שנשחט בידי שוחט ספרדי ,ועלי למכור את העוף הטרף לדעתו לגוי.

בעקבות  המהומה מיהרו והתאספו קהלים ספרדיים ואשכנזיים מסביב , והחלו לריב ולגדף אחד את השני , עוד הם רבים ניגש יהודי אל האישה ורכש את העוף בעשרה גרוש, יצאה האישה התמימה מופסדת ומלאת בושה .

מוסר השכל שהשחיטה כשרה גם של הספרדים ושל האשכנזים ,אלא שהתחרות מעבירה אנשים על דעתם, עמד השוחט הספרדי והוריד ממחיר עבודתו ונתמלאו ידיו בעבודה .

אגדה ירושלמית מתחילת המאה התשע עשר ,מספרת ומתארת את מצבם הכלכלי של היהודים בירושלים ,דרך סיפור האישה והתרנגולת תחילת האגדה מתארת את האישה האוחזת בתרנגול ,שהגיעה לשוחט בשכונה ובקשה לשחוט את התרנגולת, מיד קפצו שני שוחטים והחלו להתווכח מי ישחט ויקבל את דמי השחיטה, מדיבורים הגיעו להרמת ידיים ובמהומה הרימה רגליה התרנגולת וברחה, מוסר השכל : שנים רבים והשלישי זוכה.

שוק מחנה יהודה דעתם של הסוחרים על הקונים

בשנות החמישים נשאר השוק בשמרנותו הבסיסית, דמויות שונות מכול הלאומים והעדות , באו הטביעו את חותמם לזמן קצר ,וטבעו בחיי היום יום , חלקם הותירו תוספות לפתגמים העירקיים ,חלקם הוסיפו למטבע הקללות הירושלמי ,וחלולי המוח המשיכו לשגע את הקונים בשוק .

אחד המיוחדים שצץ בשנות החמישים היה סוחר הבסטה של הירוקים (עשבי התיבול), שכונה פומפה מהשיבוש של המילה בומבה בה נהג להציג את מרכולתו, ועל צורת בטנו העגלגלה בומפה היה נוהג ככול מטיף גדול ,לזעוק לעבר לקוחותיו , קחי את הידיים המלוכלכות מהירוקים גנבת, ממזרת ,לכי לעזאזל חמורה, או המשפט הידוע ראו ראו סלון יופי כשהוא מצביע על עשבי התבלין שמכר.

כאשר הבין פומפה ,שהוא מגרש את לקוחותיו ,החליף את עורו ופתח דוכן לנימוסים בעגלתו ,ופיו החל להפיק את המרגליות :  סליחה , תודה ,אני מצטער ועוד מילות נימוסין בנוסח היקי או הפולני .

עוד מטיף ידוע היה לאורך השנים בשוק לפני קום המדינה ולאחריה ,שהתקרא זאכי מישמיש שנהג לצעוק בכדי למשוך את הלקוחות "אהמציאה פון א גנב" כלומר המציאות נמצאות אצל הגנב, זאכי התקדם בחייו ורכש חנות בשוק .

לצרכי הבאת הסחורה , זאכי היה נוסע ליריחו להביא תפוזים ,קלמנטינות ולימונים ,או מגיע לשוק בשער יפו ומביא מהפלחיות את עשבי התיבול והירקות בעיקר אהב זאכי לרכוש סחורות בשיטת הדאלאל (מכירה בהכרזה) ליד שער יפו בעיר העתיקה ,בטרם הופיעה תנובה ,הפיקוח ומחירים הקבועים .

לעת הזאת ,היה זאכי יוצא עם חבילת מזומנים בכיסו לחקלאים שבכפרים היהודים שבסביבה, אך אלו למדו מראש את מחירי השוק ודרשו מחיר בהתאם.

סינמה בלש בשוק מחנה יהודה בעבר וכיום

כבר בשנת 1938 קמו התארגנויות של צעירים בני תנועת עקיבא  ,וחברי הארגון גורי יהודה להגיע בימי שישי לזירוז הסוחרים לסגור את עסקיהם בטרם תגיע השבת, בפשקווילים נאמר שכולם חייבים להופיע למקום הכינוס ובשעת הכינות על מנת לצאת בצורה מאורגנת לשמור על השבת.

צעירים נוספים מישיבת גור "שפת אמת ",הגיעו לבושים במחלצות השבת של הקפוטות מהמשי, שהגיעו לשוק בכול יום שישי קרוב לזמן הדלקת נרות האברכים הסתובבו בקבוצות ולא היססו ,להרים ידם על צעירים חילונים משועממים שהגיען והלכו אחריהם ולעגו להם.

כאשר ראו רוכל מתמהמה נעמדו על ידו ומנעו ממנו להמשיך בתגרנות, סוחרים הבינו שלא כדאי להתנגד פן תיהרס חנותם והסחורה תושלך לאדמה, וסגרו את העסקים, האבסורד הגיע כאשר העירייה שלחה פקחים , על מנת לטפל במאחרים לסגירה, ולרישום שמותיהם על מנת שיועמדו למשפט, חלק מבעלי מסעדות הגיפו את התריסים והיו גוללים את התריס והכניסו אנשים בעת שהמפקחים והמשמורת של האברכים לא נמצאה בשטח.

אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה בשוק מחנה יהודה שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן.

אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .

אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.

שוק מחנה יהודה וספור מכונות ומפעלי הקרח בירושלים

עוד בשנת 1888 החלו להישאל שאלות בעיתונות לטיב הקרח למשקלו ,והאם יש קרח בארץ ישראל ובירושלים בפרט עקב החום השורר בארץ אל מול מזג האוויר הקריר באירופה, נשאלו גם שאלות מה הם מחירם של המכונות ,והאם יש מרתפים עמוקים להצבת המכונות.

התשובות נאמרו מיד שהמים בירושלים מיוצרים ממימי הגשמים והם צלולים ונקיים, עוד נוסף המידע כי מכונה ליצירת קרח יקרה מאוד, ועלתה בסביבות 1800 פרנק .

בשנת 1904 הגיעה מכונה לירושלים ליצור בלוקי קרח , מחיר קילו קרח נמכר ב 10 פרנקים  , סכום עצום לתושביה העניים של העיר ,מוצר שרק העשירים יכלו לרכשו.

אי לכך החליט הנכבד סלומון עליאש , לפנות לבעלי הון יהודים שירתמו לנושא ויעזרו בתרומות לרכישת מכונה כזאת שבה יוכלו למכור קילוגרם קרח במחיר של עשרה סנטים , למשימת גיוס הכספים נרתמו העשירים כולל הלורד רוטשילד ואגודות ציוניות , על מנת שלא יילקח הכסף למטרות אחרות ,התמנה מפקח לשמור את הכסף רק למטרה זאת.

בשנת 1925 החלו חברות לציוד מכני לפרסם בעיתונות כי ברשות לממכר מנועים להפעלה ויצור קרח ,

מפעל יצור הקרח קריסטל של מר ויזמן בגבעת שאול ,החל ליצר קרח בשנות השלושים, אליו הצטרף המפעל בשנת 1946 בתל ארזה , ושני מפעלים ערביים אל מול 21 מפעלים ליצור קרח בתל אביב., בעיר הוקמו מרכזי מכירה לקרח עם זכיינים מאושרים , כמובן הראש היהודי ממציא פטנטים לספסרות , אלה שנתפסו נשללה מהם הזיכיון למכירת קרח.

מפעל ליצור קרח נבנה ברחוב רחל אימנו שבקטמונים , והמפעל הקטן ליצור קרח שהופעל בקיץ ,של היווני שטקלס בחצר תחנת אגד הישנה ליד תחנת הקמח שלו ,תחנה שילדי ירושלים נהגו לקושש שאריות שניתזו בעת חלוקת בלוק הקרח בעבור קירור כוסיות הערק שלגמו

בית החרושת קריסטל פרסם מודעות ומספר טלפון שהיה 807 לקהל ,על מכירת קרח כבר בשנת 1931,בעת שהכריז כי רכש מכונות חדשות ומודרניות ליצור בלוקי קרח, על מנת לאפשר הספקה נרחבת של קרח נקי בקווי החלוקה במחיר סביר  ומי שיצטרף כמנוי וירכוש לפחות 5 קילו ,יקבל את המשלוח ישירות לבייתו.

בשנת 1945 הוקם סינדיקט יצרני הקרח ושיווקו, ולצורך חלוקת הקרח בעיר הסינדיקט  ישב עם נציגי המפעלים ועם נציגי המחלקים והתחייב לרכז את הנושא תחת מרות וועד הקהילה, מובן שהסינדיקט פנה לשלטונות המנדט לקבלת אישור ומרות מטעמו, שאף החליטה שלכול אחד מאחד עשר הקרונות יצורף מפקח חמוש למניעת חריגות בחלוקה, בנוסף החליטו שלטונות המנדט למנות שלושה מפקחים שיבדקו את טיב הקרח ומשקלו בבלוקים, ופיקוח על מחירו שהניה עשרים ושבע מיל לבלוק בן חמישה קילו .

לקראת החגים בשנת 1945 ,אגרו מפעלי הקרח בלוקי קרח במחסניהם בלוקים אלו נמכרו לתושבים בשעות המוקדמות של הבוקר ערב יום החג, מחירו של רבע בלוק  היה 33 מיל למנה, כ 9000 משפחות החזיקו בפנקס תלושים לקבלת קרח, בנוסף היו כ 250 אנשים שהיו בעלי אישור רפואי למנות מוגדלות, בימי החג לא חולק הקרח .

בשנת 1946 עקב המחסור בקרח בעיר הוחלט כי מכירת הקרח תעשה באמצאות תלושים מחיר בלוק בן חמישה קילו יעלה 27 מיל, כול זאת עקב המחסור במוצר במיוחד בעיר בבתי החולים ובבתים הפרטיים, את הקרח היה ניתן לקבל אחת ליומיים כנגד הגשת תלושי הפנקס, חלוקה שוויונית זאת נקבעה על ידי שלטונות המנדט, אל כול עגלת חלוקה צורף שוטר חמוש למשמורת.

לקראת החג החלה מכירת הקרח ביום ערב החג ,החל משעות הבוקר המוקדמות, אך השלטונות הורו לבתי החרושת למכור קרח ,גם בימי החג לחולים עם תעודות רפואיות לשימור התרופות.

יצירת חלוקת הקרח נערכה לאחר בדיקת הייצור של מפעלי הקרח העירוניים בירושלים ,שייצרו 39 טון קרח ליום (1560 בלוקים) בני חמישה קילו ,עד מחצית שנת 1945 סופקו לירושלים מתל אביב 15 טון , אך הספקה זאת נפסקה עקב מחסור בקרח בתל אביב.

עד שנפסק היבוא של הקרח מתל אביב סופקו כשלושים טון קרח ליום למוסדות ובתי חולים ,ותשע טונות לצרכנים פרטיים, אי לכך בתקנות החדשות יונפקו 5 קילו למשפחה אחת ליומיים ,ניתן היה לקבל תוספת כנגד הצגת תעודה רפואית של חולה נצרך ,תהליך החלוקה בידי המחלקים התבצע בלווי פיקוח צמוד של שוטרים חמושים ,שאותם החליפו חיילים משוחררים מהצבא ,על מנת לשוטרים לבצע את עבודתם הרגילה, מפקחים גם ימונו לבקרה במפעלי יצור הקרח.

את האישורים הרפואיים שנכתבו בבית החולים הדסה ,או בקור חולים או במרפאת קופת החולים ,להוספת מנת קרח נדרשו החולים להגיש בין השעות 8-10 במשרד קואופרטיב ברד ברחוב אגריפס מול קולנוע עדן.

האגודה השיתופית חברת ברד לממכר קרח בירושלים ,פרסמה הודעה בסוף שנת 1945 ,להירשם לרשימת חלוקה קבועה בעזרת פנקסי תלושי הקרח לאספקה מסודרת דרכם של קרח , אך באותה תקופה ,הכריזו בתי החרושת בירושלים על שביתת יצור מכיוון שהעירייה בירושלים צמצמה את כמות המים הנדרשת ליצורו, לאחר שהנושא טופל חזרו החיים למסלולם.

בסוף שנת 1946 הצטרף מפעל קרח חדש בתל ארזה בירושלים, המפעל הוקם בעזרת הון שגייסה העירייה מארבעה משקיעים , מאחר ולמפעל נדרש חשמל שהיה בחלקו בשליטה מהנדסים ערבים סורבה בקשתם ,אי לכך נרכשו גנרטורים שיספקו חשמל בעזרת מזוט, קושי נוסף היה באספקת המים ליצור מעיריית ירושלים, בבניית חדרי הקירור השתמשו בידע של המהנדס איסר שניידר לניצולת מקסימלית של השטחים בשבעת חדרי הקירור .

תוספת זאת ליצור בלוקי הקרח בירושלים ,הוסיפה כמות של 1400 בלוקים מדי 16 שעות, הזיכיון למכירת הקרח נמסר לאגודת החיילים המשוחררים, בלוקי הקרח ימכרו במחיר קבוע למניעת ספסרות.

בשנת 1951 , עקב כניסת החגים ,ומחסור במים שלא סופקו מהעירייה בכמות הנדרשת לא פעלו בתי החרושת לקרח במלא עוצמתם ,בתל ארזה ובקריית שאול בירושלים , כמויות מזון שהוכנו לחג הושלכו לפח האשפה, תושבי ירושלים נהרו ביום שישי ושבת לפתחם של המפעלים ולמרכזי החלוקה כולל מרכז הקרח ברחוב אגריפס ליד הפלאפל במחנה יהודה בתקווה לרכוש בלוקי קרח,

כתוצאה מההתקהלות ,החלו ריבית ומכות בין האנשים שניסו לשים את ידם על מצרך נזיל זה, המרמור גבר כאשר נתגלו אנשים בעלי פרוטקציה מקבלים בלוקי קרח מהדלת האחורית ,ואף היה ניסיונות בחצות לפרוץ למפעל ולקחת בלוקי קרח בכוח, לעזרת התושבים ,כנסה המשטרה ועזרה בחלוקת קרח אך הכמויות הקטנות לא הספיקו לכולם.

התסכול גדל בשנה שלאחריה שנת 1952 שנוצר שוב מחסור , עקב מחסור בכמה חוטי חשמל להשלמת מפעל הקרח החדש בקטמון , עקב הזנחה של משרד המסחר והתעשייה לטפל בהזמנת החוטים.

אספקת קרח נדרשה בשוק ממחנה יהודה לצורך קירור בשר באטליזים, דגים בחנויות הדגים ובחנויות המכולת לשמירת החלב והגבינות ועוד.

גם במושבה היוונית נפתח מפעל לקרח שהיה ברחוב רחל אימנו ומרכז חלוקה לקרח בפינת הרחוב של נעלי מועלם בית סמכה ,עם רחוב עמק רפאים .

ספור עגלות הקרח בשוק ובשכונות 

זוכרים אנו את עגלות בלוקי הקרח שסבו בשכונות העיר בשנות הארבעים , מעיין צריפי עץ על עגלות, המוכר בעת שעבר בשכונות צלצל בפעמון וזעק בשארית קולו מהחום קרח קרח , קרוניות קרח אלו סיפקו בלוקי קרח לחנויות ובתים פרטיים.

ליד העגלון ישב נער צעיר כשוליה ,כאשר הגיע העגלון לנקודת חלוקה ,היה יורד מכיסאו בעגלה ועמו השוליה שאחז בשק שעליו היה מניח העגלון רבע או חצי בלוק ושולח אותו לבית הלקוח בבתים שבחלקם היו בני כמה קומות בלווי צעקה אל תתעכב ,משחזר השוליה נעמד שוב ליד העגלון וקיבל שוב את ההזמנה שאותה מיהר לספק לבתים ,יש והיה מקבל לידיו שנים שלוש הזמנו למשפחות שונות באותה הקומה ,ואז היה חוזר שוב ושוב עד שההזמנות בחנייה הזאת סופקו, שכרו של השוליה נע בסביבות העשרים גרושים ליום עבודה  .

שוק מחנה יהודה פינה קטנה לתנורי המאפיות והחמין 

מאפיית שאובר האשכנזית ,שמיקומה ברחוב הצר שמימין לבניין עיני, פתחה את תנורה לתושבי השכונות האשכנזים של שכונת כנסת ישראל ושכונת נחלת ציון, בכול ימות השבוע עסקה המאפייה באפיית עוגות ועוגיות, ביום שישי בצהרים היו מגיעות הנשים או הילדים למאפייה והאופה היה מניח את הסירים גדושי החמין  בתנור ,שבידיות שלהם כרכו הנשים חוטים צבעוניים בצבעים שונים לזיהוי.

בגמר התפילה בשבת לקראת הצהרים, היה האופה שאובר ,פותח את התנור והיה שואל את בן המשפחה שהגיע לקחת את הסיר ,את השאלה ” כיתק ?,(כלומר איזה חוט שלכם), אז היה פותח את הסיר ולוקח מעשר במקום כסף ,על פי תקן קבוע מהסיר שבו היו ביצים לקח 2 ביצים חומות,  מהסיר עם חלקי העוף היה לוקח רגל, מסירי הבשר והקיגל לקח חלק וכמובן גם מהקישקה הממולא מעשר.

בקיצור מעשר זה היה מספק את ארוחת משפחתו מידי שבת , חלק מהספרדים עשו את אותו הדבר במאפיות של בני המזרח או חיממו את האוכל על פתיליה .

שוק מחנה יהודה הילדים הערביים שבשוק

סוחרי שוק מחנה יהודה מצפצפים על החוק שאינו מאשר עבודת נערים שגילם פחות מגיל 16 בשוק המכונה שוק המתים, שכר הילדים נמוך עד מגוחך ולסוחרים יש יותר רווח מהעסקת כוח זול זה ,השקר לגבי גיל המועסקים ידוע ואין איש כופה אותו בשוק, חלקם הגדול של ילדים אלו עוסקים בסבלות, הנעשית בעזרת עגלות ,מריצות, ארגזים  או שקים מלאים על הגב.

השקר תפס אחיזה בשוק , ילדים אלו למדו להשיב לשואלים כי גילם 16 המעסיקים מיתממים שאינם יודעים את גילם, ושלטונות החוק אינם נוקפות אצבע כנגד התופעה .

ילדים ערביים אלו מגויסים בידי המשפחה על מנת לעזור לפרנסת המשפחות, ילדים אלו למדו גם לא לדבר עם אנשים זרים, ובעלי החנויות מגרשים בצעקות את המתחקרים של הבעיה, עבודתם משתרעת על שעות רבות והם אינם מקבלים תוספות על שעות נוספות.

חלקם של הילדים מועסקים על ידי נהגי המשאיות כסבלים להעמסת ופריקת הסחורה מהמשאית למחסני הסוחרים או לדוכנים, כאשר מסתיים יום העבודה בשעות הלילה לוקחים הנהגים את הילדים ללון בבתיהם .

בעת ימי הפיגועים בשוק , ממהרת המשטרה לעצור את הערבים הנמצאים בשחי השוק הסבלים ועובדי הבסטות והחנויות על מנת להגן עליהם והן לצרכי חקירה, החיים הארוגים של יהודים וערבים מופרת בעת פיגוע, אז מתלהטות הרוח ,חלק מהאנשים מחליפים פאזה ,כאילו החיים לחוד והמציאות לחוד.

סוחרים המעסיקים עובדים ערבים (הערבי שלו) , כיוון שבחלק מהזמן הם מנהלים את החנויות והבסטות, ממהרים לסוכך עליהם ולהחביאם בחנויות, לעומתם חלק מהסוחרים שאינם מעסיקים ערבים מוכנים לקרוע אותם לגזרים, כול חיי המסחר מבוססת על עבודת הנמלים הקשה של הסקטור הערבי, ואז בריטואל תיאטרון החיים ,ביום חבלה תפקידם בתיאטרון של הערבים להתחבא ושל היהודים לחפש לנקום.

חנויות התרנגולות והביצים בשוק

בשוק גם נפתח בהמשך משחטות לעופות ,זוכר אני כילד ,שהגעתי אני ואימי לשוק לפני יום כפור ,על מנת לקבל ברכת כפרות ,תוך סיבוב תרנגולת שנאחזה ברגליה בידי המברך , תרנגולת שצרחה במלא גרונה ,ונפנפה בכנפיה מעל לראשי ,(חשבו על פחדיי כילד מהטקס והצווחות של האומללה, לפני שהובלה לטבח,) בסיום הטקס אחז השוחט בתרנגולת שחט אותה בסכין גילוח, נוצותיה נמרטו בידי נשים במקום ,והיא הובלה כלאחר כבוד לסיר הבישול, להכנת המרק לסעודה המפסקת.

בשנות החמישים והשישים החלו נשמעים קולות מחאה למשחטות שפעלו בשוק ,עקב ההמולה , הריח והזוהמה כתוצאה מהלשלשת והדם ומריטת הנוצות שנעשו לאורך כול הימים , לשכת הבריאות העירונית ,פעלה לחיסול המשחטות בשוק, ונתנה אולטימטום לשוחטים להעביר את עסקיהם מהשוק למקום אחר.

כאשר העירייה בשנת 1981 ,ניסתה להוציא את השחיטה השחורה של העופות מהאטליזים שבשוק, הוצא צו לסגירת המשחטות ,אי לכך נאספו כחמישים מהם וצרו על משרד ראש העיר קולק, קצביים אלו סיימו את המצור , רק לאחר שהממונה על שפור פני העיר הבטיח שלא ישונה החוק .

אגדת שוק שחיטת התרנגולים והתרנגולות בשוק מחנה יהודה

האגדה לשחיטת העופות מספרת על המחלוקות שבין  השחיטה בידי שוחט ספרדי אל מול שחיטה בידי שוחט אשכנזי, נהוג היה בירושלים כי לספרדים ולאשכנזים בנושא השחיטה ,הייתה הפרדה מלאה וברור שכול אחד משתמש בידי השוחט האמון על עדתו.

האגדה מספרת כי בשור הירקות בשנת 1927 היו שתי חנויות לעופות ,אחת לספרדים (פריינק) ואחת לאשכנזים, האגדה החלה בסיפור של אישה אשכנזית שרכשה עוף בחנות הספרדית בשבעה עשר גרוש ,הוסיפה חצי גרוש לשחיטה שנעשתה בידי שוחט ספרדי ועוד חצי גרוש למריטת הנוצות.

ראה אותה יהודי בן העדה האשכנזית ,ושאלה איכן רכשה את העוף ומי שחט אותו, כאשר הצביעה האישה על השוחט הספרדי, החל השואל האשכנזי לחרף ולגדף בצעקות את האישה האומללה , והוסיף זה עוף טרף משום שנשחט בידי שוחט ספרדי ,ועליה למכור את העוף הטרף לדעתו לגוי.

בעקבות  המהומה מיהרו והתאספו קהלים ספרדיים ואשכנזיים מסביב , והחלו לריב ולגדף אחד את השני , עוד הם רבים ניגש יהודי אל האישה ורכש את העוף בעשרה גרוש, יצאה האישה התמימה מופסדת ומלאת בושה .

מוסר השכל שהשחיטה כשרה גם של הספרדים ושל האשכנזים ,אלא שהתחרות מעבירה אנשים על דעתם, עמד השוחט הספרדי והוריד ממחיר עבודתו ונתמלאו ידיו בעבודה .

אגדה ירושלמית מתחילת המאה התשע עשר ,מספרת ומתארת את מצבם הכלכלי של היהודים בירושלים ,דרך סיפור האישה והתרנגולת תחילת האגדה מתארת את האישה האוחזת בתרנגול ,שהגיעה לשוחט בשכונה ובקשה לשחוט את התרנגולת, מיד קפצו שני שוחטים והחלו להתווכח מי ישחט ויקבל את דמי השחיטה, מדיבורים הגיעו להרמת ידיים ובמהומה הרימה רגליה התרנגולת וברחה, מוסר השכל : שנים רבים והשלישי זוכה.

שוק מחנה יהודה משחטות העופות

בעלי חנויות הבשר בשוק מחנה יהודה ,נחלקו לאטליזים של בשר בקר וצאן, חנויות של עופות ותרנגולי הודו, קצבים מנקרים שאצלם ניתן היה לרכוש חלקים פנימיים ,וחלקם מכרו גם בקר וגם עופות, חלקם החלו את דרכם בשוק בפחונים, לפני שנבנו מבני האבן בשוק הלוואה וחסכון.

בתחילה בטרם הגעת השלטון המנדטורי , הוקמו מרכזי שחיטה ליד מרכזי מכירת העופות בשוק, מבנים מעץ ובהם פעלו השוחטים שכונו ( השובי"ם ), אלו אחזו בידם את החלפים ושחטו ברחוב את החיות, חלק מהעוברים ושבים זכו לשפיץ הדם שיצא מגרונו של הנשחט על בגדיהם או טבלו את נעליהם בשלוליות הדם שנקוו ליד ביתני השחיטה, כאשר הגיע השלטון המנדטורי ,הוצאו חוקי תברואה חדשים ,כול חנות כזאת זכתה במרצפות ברצפתה, הקירות צופו בחרסינה, ובול חנות הותקן ברז לשטיפת הדם והלכלוך לאחר השחיטה, אנשי ועד השחיטה ,בדקו לעיתים קרובות את הסכינים (חלפים) ,על מנת לבדוק כשרות וחדות למניעת סבל הנשחטים.

בפי תושביה הערבים של ירושלים , נקרא מנהג כפרות עיד אל גיג' (חג העופות)  , מכוון שהיו הרבה עדות ופלגים ,וכול עדה רצתה שוחטים מטעמה , אשכנזים, ספרדים, מהדרין ,כורדים, ועוד ועוד, על כן גדל מספרם של השוחטים , ונקבע על ידי הועד והמועצה הדתית , מיקומם של השוחטים בשוק, מנהגים שונים היו לעדות בעת ביצוע מנהג כפרות, בדרך כלל סובב תרנגול או תרנגולת מעל לראשו של המבורך בתוספת ברכה של מברכי המנהג, על פי המנהג לאשה הרה ,הוקרבו שני תרנגולים ותרנגולת אחת, מעל לראשה של האישה ההרה, הונף תרנגול כפרות ,ובעבור הצאצא לעתיד תרנגול ותרנגולת לכפרות, באם כשל השוחט ובאבחה אחת לא הצליח לשחוט, נעצבה האישה ,ודאגה שמה הברכה לא צלחה.

מנהג היה במרכז החלוקה לבדוק כשרות העוף לברכת הכפרות , כאשר אובחן כי העוף לא עבר את הבדיקה , הוצמד לרגלו חוט והילד נשלח לבעל חנות העופות עם העוף המסומן , ומיד החליפו בתרנגול כשר לכפרות, ואיתו  הלך הילד לקבל את הברכה , ועד היום לא ברור ,האם הברכה קיבל כללה את המלה חליפתי , או ההחלפתי (החלפה) , למעשה השוחטים התמקמו ביום הכפרות , והתקינו שולחן עץ שמגירה בו, ובפלטה העליונה חור להכנסת התשלום למגירה בעבור הברכה והשחיטה, שליד מרכזי החלוקה והאטליזים, ליד כול שוחט ניצב עוזרו עם פנס להאיר את השחיטה בשעות הלילה , שנמשכה עד עלות השחר, עוזר זה גם ניקה את השלוליות הדם והסחי.

האגדה לשחיטת העופות מספרת על המחלוקות שבין  השחיטה בידי שוחט ספרדי אל מול שחיטה בידי שוחט אשכנזי, נהוג היה בירושלים כי לספרדים ולאשכנזים בנושא השחיטה ,הייתה הפרדה מלאה וברור שכול אחד משתמש בידי השוחט האמון על עדתו.

האגדה מספרת כי בשור הירקות בשנת 1927 היו שתי חנויות לעופות ,אחת לספרדים (פריינק) ואחת לאשכנזים, האגדה החלה בסיפור של אישה אשכנזית שרכשה עוף בחנות הספרדית בשבעה עשר גרוש ,הוסיפה חצי גרוש לשחיטה שנעשתה בידי שוחט ספרדי ועוד חצי גרוש למריטת הנוצות.

ראה אותה יהודי בן העדה האשכנזית ,ושאלה איכן רכשה את העוף ומי שחט אותו, כאשר הצביעה האישה על השוחט הספרדי, החל השואל האשכנזי לחרף ולגדף בצעקות את האישה האומללה , והוסיף זה עוף טרף משום שנשחט בידי שוחט ספרדי ,ועליה למכור את העוף הטרף לדעתו לגוי.

בעקבות  המהומה מיהרו והתאספו קהלים ספרדיים ואשכנזיים מסביב , והחלו לריב ולגדף אחד את השני , עוד הם רבים ניגש יהודי אל האישה ורכש את העוף בעשרה גרוש, יצאה האישה התמימה מופסדת ומלאת בושה .

מוסר השכל שהשחיטה כשרה גם של הספרדים ושל האשכנזים ,אלא שהתחרות מעבירה אנשים על דעתם, עמד השוחט הספרדי והוריד ממחיר עבודתו ונתמלאו ידיו בעבודה .

בשנות החמישים והשישים החלו נשמעים קולות מחאה למשחטות שפעלו בשוק ,עקב ההמולה , הריח והזוהמה כתוצאה מהלשלשת והדם ומריטת הנוצות שנעשו לאורך כול הימים , לשכת הבריאות העירונית ,פעלה לחיסול המשחטות בשוק, ונתנה אולטימטום לשוחטים להעביר את עסקיהם מהשוק למקום אחר.

הצפיפות והתנאים הסניטרים ,ומכירת עופות חולים ופגומים גרמו למשרד הבריאות ולשרות הווטרינרי לפנות לבית המשפט על מנת לקבל  צווי סגירה למשחטות שבפתחי חנויות לעופות , כנגד התופעה של מכירת העופות הפגומים , עברו הפקחים וסימנו עופות שחוטים במילה "חם" .

כאשר התגלתה כי קבוצת משווקי עופות לשוק מחנה יהודה (סיטונאים) , רכשו תרנגולות חולות מהישובים שליד ירושלים, וערבבו אותם עם הבריאות , ומכרו אותם כתרנגולות בריאות במחיר מלא.

חלק מתרנגולות אלו ,נשחטו במשחטה של תנובה בשוק הסיטונאי עדיין בשנת 1981 ,כאשר קבוצת סוחרי עופות השתלטו על משחטת תנובה  , החלו בתנובה בהליכים משפטיים לפנותם, אלא שלמרות שקיבלו צו פינוי לסילוקם לא בוצע גזר הדין.

יש לציין כי עופות אלו ממשחטת תנובה שבשוק ,לא נמכרו בשמה לחנויות העופות בשוק ובעיר, בהמשך הגיעה תנובה להסכם עם סוחרי העופות להמשך עבודתם במשחטה, ולאחר שסולקו סוף סוף ממשחטת תנובה שבשוק הסיטונאי , בידי משרד הבריאות ,למרות התנגדות גורמים בעיריית ירושלים, אז התחכמו סוחרי העופות והקימו משחטה פירטית במקום אחר.

למרות צווי סגירה של בית המשפט ,למשחטת העופות בשוק הסיטונאי של תנובה ,ולשבע המשחטות שבשוק מחנה יהודה , שהוצאו בשנת 1971 , המשיכו משחטות אלו לפעול ללא רישיון וללא פיקוח,  מבקר העיריה התלונן כנגד נחמיה עוז מנהל שפע בעירייה.

בפועל לפני החנויות לממכר עופות בשוק, ישבו מורטי הנוצות , לרגליהם זרם דם העופות הנשחטים בידי השוחטים ,והם בשלהם תוך שימוש במרחב הציבורי (הרחוב) , נתנו מענה של מריטת הנוצות לתרנגולות שנקנו בידי הלקוחות

מבקר העירייה טען כי נחמיה לא אכף את צווי הסגירה ,ואף הוציא רישיון זמני למשחטת תנובה בשוק הסיטונאי, שהוקמה ללא אישור ופעלה ללא רישיון, משחטות אלו פעלו בתנאים סניטריים גרועים .

נחמיה עוז פנה למועצת העיר בבקשה לדחות את סגירת המשחטות, על פי בקשתו הסכימה העירייה לדחיית מועד סגירת המשחטות בין השנים 1971-1976 , למערכה כנגד המשך קיומם של המשחטות התווסף פרקליט מחוז ירושלים .

לטענתו הימנעות העירייה מלבצע את צווי הסגירה של בית המשפט, והטלת קנסות בסכומים מגוחכים ,מעמידה באור שלילי את עיריית ירושלים , בתהליך הארוך שבו לא אכפה את החוק, לאחר לחץ כבד הוציא נחמיה עוז את צווי הסגירה המיוחלים והוריד את הזוהמה במעט בשוק מחנה יהודה .

משרד הבריאות גם כן הצטרף לתלונה לסגירת המשחטות בשוק ופנה בעצמו לעירייה על מנת שיבצעו את צו בית המשפט, ואף איימו שיפנו למשטרה לאכוף את הצו, במיוחד לנוכח הידיעה על השחיטה השחורה , בתגובה השיבה העירייה כי זה תפקיד משרד הבריאות לסגור 7 משחטות שחורות  אלו.

לאחר סגירת המשחטות ונחקק החוק, שאין לשחוט תרנגולות במקום שבו מתבצעת ברכת כפרות על פי החוק ,העופות צריכים להגיע לבית מטבחים על מנת לעבור שחיטה, אבל בשנת 2014 עדיין התקיימו הברכות והשחיטה בשוק, למורת רוחם של העיריה ומחלקת התברואה , שבתגובה החרימו כלובי עופות ,והצילו 2200 עופות שהוכנו לברכות ושחיטה, שנחשפו לשמש ולסבל בכלובים.

ביצים בשוק מחנה יהודה

בתקופת התחלת השוק בשנת 1880 , מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית  ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם פירות וירקות על פי העונה, מזרוני קש ועוד , בסלים עמוסים על ראשן בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם.

בעת שנפתח השוק הפתוח נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות, שגודלו ונאפו בחצר בייתם של המוכרים, הביצים נעטפו בקש כנגד השבירה ,על הירקות הונחו זרדים עם עלים למניעת קלקולם בשמש.

המוכרים שוק היו גברים ונשים פלחים ,האגדות מספרות כי לפעמים הגברים בעלי הכבוד הגברי ,היו רוכבים על חמורים לבושים כהלכה ונעלים לרגליהם ואחריהם נשרכת האישה היחפה שהסחורה על ראשה, משהגיעו לשוק ירד הגבר מעל חמורו התיישב בבית הקפה המאולתר לנוח.

במחצית שנות הארבעים ,מחלקת הפיקוח של המנדט ערכה חיפוש בשוק מחנה יהודה, בעקבות החיפוש התגלה מחסן ובו כמות ביצים גדולה שעליה לא דווח למחלקת הפיקוח ,בצים אלו הוחרמו ונמסרו למטבח בית החולים שערי צדק, משום המחסור בביצים הגיעו לארץ משלוחים מתורכיה , דניה ומהולנד , בימי הצנע ניתן היה לקבל מנה של חמש ביצים במקום מנת הבשר הקפוא לצמחונים.

בעת פשיטת משטרת המנדט בשנת 1943 ,על אחת הדירות במחנה יהודה ,התגלה באחד החדרים מערום של ביצים שהוחבאו ללא דווח לפיקוח של הממונה על המזונות.

השלטונות גם החלו במבצעי עקיפה על מחירי הביצים בשוק, ובעת ביקורת שנערכה בתחילת 1945 נתפס שלמה כהן באשמת הפקעת מחיר לביצים, הוא נידון לקנס של 25 לא"י בבית המשפט.

ביצים בתקופת הצנע 1949-59

בתחילת תקופת הצנע בשנת 1948 ,החליטו במשרד הבריאות כי מנת אבקת ביצים מחיר מנת 100 גרם לנפש הייתה 130 מיל, לאחר מכן החלו להגיע באוניות ביצים מתורכיה שנמכרו גם כן בהקצבה של 2 ביצים לאדם מבוגר והמנה גדלה לכמות של 3 ביצים לאדם ושש ביצים לילדים, מחיר 24 מיל, כמו כן נקבעו נקודות החלוקה האזוריות ובמחנה יהודה ובתלושים לידי חנוונים מהשוק.

בשנת 1949 פנו סוחרי הביצים בשוק מחנה יהודה ,לשר האספקה והקיצוב בממשלת ישראל , לקיום ההבטחה של חידוש מכירת הביצים בשוק , לאחר ביטול יבוא הביצים מחוץ לארץ, על מנת שיוכלו לחדש את עסקיהם מרכישות מקומיות של ביצים על מנת למכרם בשוק.

בשנות החמישים עלתה המנה ל 3 ביצים למבוגר ו  7 ביצים לילד , אנשים חולים ,קיבלו את הביצים ,במשרד הבריאות או בתחנות בריאות בעיר ,תמורת תלוש ורוד , וצמחונים מקבלים תמורת  התלושים 5 ביצים לנפש בסניפי תנובה.

במחצית 1950 ירדה מנת הביצים לחלוקה לחמש ביצים לילד ולשתים למבוגר, באוגוסט אותה שנה ,הצטמצמה המנה ל  4 ביצים לילד ושתים למבוגר, מחירה של ביצה בשוק השחור ,האמיר לעשר פרוטות , ולקראת החגים בשנת 1956 האמיר המחיר לשבעים אגורות ויותר לביצה , אף בשנת 1963 האמירו המחירים של הביצים בשוק ,לאחר תקופת הצנע.

ניסיון החבלה בעזרת קרטוני ביצים מוסלקים

במאי 1976 הבחינו הקצביים האחים צרפתי בצהרים , מטען חשוד שהוסלק באופנים שהונחו בקרבה לאטליז , לאחר זמן מה התכלו שוב על האופנים וגילו שעל הסבל מאחור, נקשרו שש תבניות ביצים בחוזקה .

הם פנו לאיש הג"א שהיה בקרבת מקום, אך הם לא עוררו את חשדו האחים הזעיקו את המשטרה שחבלניה גילו את המטען המוסלק בתוך מגשי הביצים, המטען נלקח לשדה פתוח שם פוצץ.

למטען הוצמד שעון ומנגנון להפעלה והוא הכיל מסמרים רבים, בעקבות הנחת המטען ,עצרה המשטרה 18 חשודים הקשורים למעשה.

ואם בתרנגולות דנו נזכר בחנויות לביצים שהיו בשוק, עד שבשנים האחרונות התחילו להגיע לשוק ביצים מלולים שמעבר לקו הירוק משטחי הגדה ,ביצים שלא עברו בדיקות של משרד הבריאות ,ועליהם חותמות מזויפות של משקי לולים בישראל, אלא שמשרד החקלאות נלחם בתופעה ודוכני הביצים חלפו מהעולם.

בסוף שנת 2017 ערכה המשטרה חיפוש אחר חשודים בעבירות פלילים בדירות  בעיר, להפתעת הבלשים התגלתה דירה שחדריה היו מלאים בקרטונים של ביצים, לאחר שהתברר כי ביצים אלו שאוחסנו בדיה היו מיועדים להפצה ברחבי העיר.

המשיכו הבלשים לחקור והתברר כי קרטוני ביצים אלו הגיעו מלולים בשטחי יהודה והשומרון ,ביצים שלא עברו פיקוח של משרד הבריאות לגבי תקינותם ביצים אלו מסכנות את ציבור הקונים ,מכוון שהתרנגולות לא חוסנו כראוי וקיימת הסכנה לנגע חיידקים ומחלתם של המשתמשים, במיוחד שביצים אלו אוחסנו בדירה ללא קירור ובטמפרטורה שאיננה מבוקרת.

תופעת הברחת ביצים שאינן מבוקרות הייתה נרחבת בשוק, אי לכך החליט הוועד בראשות היו"ר נינו פרץ להילחם בתופעה עקב חששם של הסוחרים לבריחת לקוחות , מפרסום הסכנה לביצים אלו , כיוון ששמם של הסוחרים היה חשוב ממעשי רמיה אלו שהיו עלולים בפרנסתם.

מנגד הצטרפו אנשי הפיקוח העירוני ואנשי משרד הבריאות בפעולות למניעת זליגת ביצים לחנויות בשוק, לאחר גל מעשי המניעה וההחרמות של ביצים אלו, התחכמו חלק מסוחרי הביצים בשוק, וביחד עם שותפיהם הערבים , והחלו לסמן ביצים מוברחות אלו בחותמות מזויפות , מובן שזה עבד זמן מה עד שהשלטונות עלו על התרמית ,ושוב לחמו ברמאים ללא הפסקה, בפשיטה אחת נתפסו אלפי ביצים בשני דוכנים של אותו סוחר .

בהמשך המצוד אחרי סוחרים אלו ,נתפסו כשלוש כשר אלף ביצים שעליהם סימון מזויף ,בחנות הביצים של יהודה אוחיון ברחוב מחנה יהודה 3 והושמדו, בנוסף לבשר שנמכר גם כן ללא ביקורת של משרד הבריאות .

בתחילת 2025 נערכה חקירה חדשה לסוחר יהודה אוחיון בגין חשד להעלמת תשלומי מס הכנסה בגובה 2ץ4 מיליון שקל, בשמים 2016-2024 ,שכיום מנהל חנות לסלטים , חמוצים ומכירת ביצים, על פי החשדות חזר יהודה אוחיון ומכר ביצים מוברחות והעלים מיסים.

אחד ממוכרי המיצים בשוק החליט להגדיל את הכנסתו ,והסתיר במחסנו שבשוק כחמישים אלף ביצים בעלות חותמות מזויפות, שהגיעו מהשטחים ערב החג, בכוונתו הייתה להפיצם בקרב סוחרי השוק, למזלם של הקונים תבניות אלו אותרו והושמדו.

דוכן מכירת הביצים של משפחת דלרוזה ,בתחילת רחוב עץ החיים לכוון רחוב יפו , האגדה שמסופרת עליו שהיה סומא בעין אחת ,והיה מרים ביצים אל מול האור ועינו השנייה (מכונת רנטגן) לבדיקת טריות הביצים.

פשיטת ביקורת מס הכנסה על סוחרי השוק

בסוף שנת 1979 נערכה בדיקה מעמיקה של אנשי המיסים בכדי לגלות מעלימי מס בשוק מחנה יהודה , כתוצאה מהבדיקה נתגלו כחמישים מעלימי מס בין הסוחרים, שעסקו בממכר במכולות, הלבשה, מתנות, אופטיקה , בלי מקצוע כמו מסגרים ועוד.

במהלך הבדיקה עוקלו מאות אלפי שקלים שלא נרשמו כהכנסות, עוקל ציוד מכמה בעלי חנויות שסירבו לשלם חובות, בבדיקה התגלו סרבני דוחות, חייבים למס הכנסה ,וסרבני רישום ספרים, חלקם של הסוחרים שנתפסו בהעלמת מס, היו כאלה שנתפסו בפעם השנייה והשלישית ,  מקרה משעשע אחד נרשם שבעלי מעדנייה ,זייפו ספרי חשבונות ושהחנות רשומה על שם האב שנפטר.

בביקורת מס הכנסה בשוק מחנה יהודה בשנת 2018 לחנות ביצים ברחוב מחנה יהודה , התברר לחוקרים כי במקום שני קופות רושמות לא שבאף אחת לא היה סרט רישום ,במקום נערך חיפוש ונמצאו כאלפים שקלים בכול קופה ללא רישום כול שהו , בהמשך החיפוש התגלה מחבוא שהכיל 20.000 שקל במזומן, בעל הבית נלקח לחקירה ,ולאחר שלא שיתף פעולה התרצה ומסר את גרסתו.

שוק מחנה יהודה אטליזים

הקדמה ספור המשחטות 

אגודת השוחטים בשחיטה המאוחדת ,צרפו את האטליזים שבשוק מחנה יהודה בשנת 1937 ,הסוחרים בשוק שחתמו חתמו על ההסכם : א.ורפטינג, מ. פרידמן ,א ,דרזנר, מ,א,ס,כהן , ש.מזרחי  ,א.ישי ,ג,פדרמן .

בעלי חנויות הבשר בשוק מחנה יהודה ,נחלקו לאטליזים של בשר בקר וצאן, חנויות של עופות ותרנגולי הודו, קצביים מנקרים שאצלם ניתן היה לרכוש חלקים פנימיים ,וחלקם מכרו גם בקר וגם עופות, חלקם החלו את דרכם בשוק בפחונים לפני שנבנו מבני האבן בשוק הלוואה וחסכון.

למעשה בימי המנדט פעלו שלושה סוגי משחטות ושוחטים , השחיטה של החרדים, השחיטה של האשכנזיים והשחיטה של בני העדה הספרדית, לאחר קום המדינה הוכפפו שלוש הישויות השונות ,תחת כנפי הרבנות הראשית, ועובדיהם ה שוחטים, המנקרים ופושטי העורות הפכו לעובדי הרבנות.

בתחילת שנות השלושים החל מרד אטליזים כנגד המונופול של השוחטים והאטליזים ששלטו בירושלים , כנגד הקימו מספר חנויות לממכר בשר קואופרטיב , שבו התאגדו כשלושים משפחות רובם בני עדות המזרח , תוך רישום חברי הקואופרטיב כחברי הסתדרות.

המרד פרץ בעקבות פיטורי עובדים בידי הקצבים בתעשיית הבשר בתקופת המאורעות , במהלך התחרות כנגד המונופול הצליחו חברי הקואופרטיב ובעלי החנויות להוזיל את מחיר האונקיה לשלושים גרוש במקום 40 .

המורדים זכו לתמיכת ההסתדרות ובעלי המונופול  החלו להילחם בהם בעזרת ועדי השחיטה של הרבנות הראשית ואגודת ישראל תוך שימוש בטענת הכשרות וההסמכה לשחיטה על פי דיני התורה.

הרבנים ברבנות הראשית אסרו על השוחטים ,לשחוט בעלי חיים של חברי הקואופרטיב , אך חברי האגודה מצאו שוחטים ספרדיים שהצטרפו אליהם ,עקב רצונם להימנע ממס השחיטה ששילמו לרבנות הראשית בעבור עבודתם.

הגדילה הרבנות הראשים ואסרה על הלקוחות האשכנזיים לצרוך בשר שנשחט בידי שוחטים ממוצא ספרדי, דבר שמנע מחברי הקואופרטיב למכור בשר לציבור האשכנזי לרכוש בשר במחיר מוזל יותר .

בעקבות הסכסוך החל משא ומתן ,שבו הסכימו השוחטים בעלי המונופול להוריד את מחיר השחיטה והמחיר לאונקיה, לעומתם דרשו חברי הקואופרטיב לבטל את המונופול ושחבריהם יוכלו לרכוש בשר שעבר שחיטה ללא התווך של בעלי האטליזים, אלא שהרבנות סירבה לאפשר זאת , מכוון שהדבר היה גורם לה הפסדי הכנסה , עקב העמדה הבלתי מתפשרת של הרבנות הראשית , נוצר מצב בעיקר בנושא השחיטה האשכנזית , שבו יכלו חברי מונופול והאטליזים להעלות את מחיר מכירת הבשר.

כאשר העירייה בשנת 1981 ,ניסתה להוציא את השחיטה השחורה של העופות מהאטליזים שבשוק, הוצא צו לסגירת המשחטות  שבשוק ,אי לכך נאספו כחמישים מהם ,וצרו על משרד ראש העיר קולק, קצביים אלו סיימו את המצור על המשרד , רק לאחר שהממונה על שפור פני העיר ,הבטיח שלא ישונה החוק והם יוכלו להמשיך לשחוט עופות ללא פיקוח וטרינרי ,וללא פיקוח תברואתי.

אך העירייה המשיכה בשיטת המקל והגזר ,והוציאה מכתבי הערכה לחמישה אטליזים על הניקיון ומצב התברואה ; רפאל צי'קשווילי מרחוב התפוח ,יצחק בטאט מרחוב מחנה יהודה 18 ,שלמה סמוכה מרחוב מחנה יהודה 15 ,צבי צדוק מרחוב השקד 4 , בניגוד למשחטות ברחבי ההעיר ,שקבלו קנסות על תברואה לקויה.

במקביל סגרה את רוב המשחטות בשווקי מאה שערים והבוכרים, כמו כן סגרה את משחטות העופות של תנובה וטנא תנובה ,ומשחטות ללא רישוי של העירייה ומשרד הבריאות , לבסוף נותרה משחטת עופות בשוק מאה שערים ,שלה ניתנה הארכה להשגת הרישיונות המתאימים.

ספור ניקור הבשר לאחר השחיטה באטליזים ובמשחטה

בד בבד עם העירייה בשנת 1981 ,החלה הרבנות הראשית בירושלים להילחם בעבודת הניקור ,שנעשתה באטליזים שבשוק, לטענתה העבודה לצרכי הכשרות ,נעשתה בתנאים סניטריים גרועים ,כפי שהגדירו את זה לסלק מן המדרכות את הניקור, ולהעבירו לאולם נפרד בבית המטבחים העירוני , זאת בעקבות שיגור מכתב מטעם הווטרינר העירוני ,לרבנות שבו התריע על הניקור הנעשה בתנאים ירודים ובצפיפות שהדעת איננה מקבלת.

לטענתו  שטח האטליזים בשוק קטן, ולכן מנקרי הבשר עושים את עבודתם על המדרכות מחוץ לאטליזים  , ומכיוון שהעובדים הם עובדי המועצה הדתית בירושלים, יש להעבירם לבית המטבחים העירוני .

אי לכך החל הרב זלוטי לטפל בנושא , על פי הפסוק בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם " ,כאחד מדיני התורה החשובים, מעבר לניקיון ולתברואה ,עלה החשש לנושא הכשרות, כאשר חלק מהמנקרים מערבבים עם החלב והגידים  טוחנים את זה ומוכרים כבשר טחון , ולדעתו בבית המטבחים יעשו סידורים להרחיק את החלב ולהשמידו.

לאחר בדיקה התברר גם ,כי ליד חלק מהמנקרים ,מתקבצות ערביות הנוטלות את החלב והגידים ,טוחנים ומעבדים אותם ביחד ,וחלק מהסחורה חוזרת לשוק המזון בשוק מחנה יהודה., הן המנקרים והן בעלי  הקצביות , החלו להגיע לרבנות בניסיון לשנות את רוע הגזרה, ושלא לשנות את ההסדר הקיים.

לפונים השיב הרב זלוטי ,כי באטליזים יש תנאי היגיינה ירודים יחסית למרכולים הגדולים, ולדעתו התקנה טובה, שתחזיר חלק מהקונים שעקב התברואה הירודה הדירו את רגליהם מחנויות השוק, מובן שהקצביים נקטו בצעדי מנע הכריזו על שביתה ,וחלקם הגיעו לבית המטבחים ,בניסיון למנוע בכוח את הניקור והשחיטה בבית המטבחים .

למקום הוזעקה המשטרה ,שהסירה את המצור וההפרעות בעבודה, על פניו נראה כי המנקרים שעשו עסקים מהצד, יפסידו את ההכנסה הצדדית , ועל כן התנגדו לתקנה החדשה, על פי דיני הרבנות הניקור בחלקים האחוריים ,איננו כלול בהתחייבות כלפי הרבנות ,והם עושים זאת כעבודה פרטית.

יש לציין ,ששכרם הנמוך של המנקרים והתנאים הקשים בעבודתם ,יצרו מחסור במספר המנקרים ,והנותרים השלימו את משכורתם ,במכירת השאריות לקהל , הרבנות החלה לשפר את משכורתם של המנקרים בבית המטבחים ,בתקווה לעודד את מנקרי השוק לעבור לשם, ובנוסף לפתח דור חדש של מנקרים.

כיוון שהמנקרים עבדו כעובדי הרבנות ,הם הגיעו לבית המטבחים לעבודה ,אך פתחו בשביתה איטלקית , למרות זאת נעמדה הרבנות על רגליה האחוריות והזהירה שאם לא יתבצע הניקור בבית המטבחים ,לא תתבצע שחיטה בירושלים., והוא יושבת .

על מנת להקל על המנקרים ,הוכן בבית המטבחים אולם ובו שולחנות נירוסטה  וציוד הנדרש לעבודה , אולם גם ברבנות, התגלו חילוקי דעות בין הרב זלוטי לבין הרב אדלר יו"ר המועצה הדתית ,שטען שאין בידו תקציב להכשרה של מנקרים חדשים, לכן הוא לא השתתף בבהילות שנוצרה להעברה.

משהחלו הוויכוחים ,הוזמנו רבני העיר והשכונות ,לדיון מרוכז על מנת להחליט מה עושים, כאשר הגיעו הרבנים לישיבה הם גילו הודעה על דלתו של הרב הראשי, שהישיבה נדחתה עקב שהותו מחוץ לעיר, מובן שהרבנים נעלבו לכשהתברר כי את ההזמנה ,יזם הרב אדלר שלא על דעתו של זלוטי , למרות חילוקי הדעות נפתח הקורס למנקרים החדשים.

בשנות השמונים בימי החמישי ,התנהל מסחר בפרות, שהובאו על ידי המגדלים לחצר בית המטבחים, שם בחנו אותם בעלי האטליזים ,מיששו כרו אוזנם על בטן הפרות ,הביטו על צפרני הבקר , והחליטו מה מתאים להם לרכישה , וחתמו על העסקאות ,לאחר שסימנו חלקים בגופם בצבע או סימן ידוע שלהם.

ביום ראשון , ניגשו השוחטים פושטי העור על הבקר ,והכינו את הנתחים והחלקים לקצביים הרוכשים ,על מנת להעבירם לאטליזים בשוק מחנה יהודה, למעשה לאחר השחיטה נותרו רק החלקים הקדמיים, שהוכרזו כחלקים כשרים  ונארזו  כנתחים למשלוח, ואילו לחלקים האחוריים ,נדרשת פעולת ניקור לצורך קבלת הכשרות , שאותה עשו מנקרים באטליזים של הרוכשים ,בפועל על המדרכות שליד האטליזים .

בפועל טענו גורמים ממשלתיים, כי ניתן להשתמש בחלקים האחוריים למכירה ובאותו מחיר לשחיטה, ,אך הרבנות נעמדה על רגליה , בהתנגדותה לטענה זאת, ובכך מנעה רווח נוסף למדינה ממיסים על הבשר שאיננו כשר עד הניקור.

לאחר השחיטה ,שבוצעה בידי שוחטים ספרדיים לבעלי אטליז ספרדיים ושוחטים אשכנזים בעבור האטליזים האשכנזיים , חולק גוף הבקר לארבעה נתחי בשר ,התלויים על אנקולים לצידם היו היה תלויים הכבד, הראות ושאר החלקים הפנימיים, אז גם החלו עסקאות חדשות ,בין הקונים לבין בעלי האטליזים ,והבשר החליף בעלויות ,לצד ניתחי הבשר ניצבו מכלים, שהכילו חלקי בקר אחרים כמו זנבות, רגלים ,מוח ולשון ועוד ,וחלב השומן המיועד ליצירת הסבונים .

יש לזכור כי המנקרים פעלו כגוף סגור ,שלא היה מעוניין לצרף מנקרים חדשים לשרותיו, כתוצאה מבעיית הניקור לחלקים האחוריים, הורשו הקצביים לרכשם כמעט ללא הפקת רווח ממיסים למדינה .

בשטח בית המטבחים ,עמדו סוחרים ערביים ,וחיכו שחלקי בקר לא יעברו את תהליך הכשרות ,ורכשו חלקי בקר במחיר מוזל, כאלה שנשאו את הכתובת טריפה, ונפסלו בעיקר מפגם שנתגלה כמו ריאות פגומות, או בעיה במעטפת הבטן.

משפחת הקצביים מגזימוב

הסבא מגזימוף פתח את הקצבייה שלו בשוק בתוך פחון בשנת 1917 לאחר מלחמת העולם הראשונה, בנו הלל מגזימוב ביחד עם יהושוע פתחו את אטליז הבשר שלו בשוק מחנה יהודה בשנת 1950 , בנו של הלל אליהו ,רכש גם הוא בהמשך אטליז ברחוב האגס , בשנים של עבודה מול הקואופרטיב של בית המטבחים בירושלים , ולפעמים הביאו בשר גם מבית המטבחים ברעננה ובתל אביב,, שבו שילמו כרבע ממחיר הבשר , ששולם בבית המטבחיים בירושלים ,ולכן היה יכול למכור את הבשר במחיר מוזל יותר, דבר שקומם את חבריו הקצביים בשוק.

בכדי שיוכל להמשיך לרכוש בבית המטבחים הירושלמי ,שילם מגזימוב האב 500 לא"י דמי כופר, מאחר והביא בשר מוזל מבאר שבע , בעקבות הבאת הבשר ממשחטות שמחוץ לירושלים ,הסירה הרבנות הראשית את ההכשר לבשר באטליז שלהם.

בוויכוח העיקרי העכשווי מחו בני המשפחה ,על מחירי הבשר שנמכר להם ,אך העיקר על הצורך להשתמש בשרותי ההובלה של בית המטבחים, במחיר של 100 לא"י לטונה , מחיר שהיה יקר לטעמם.

כהתרסה בנו הלל שכר טנדר והוביל טונה בשר מבית המטבחים לאטליז במחיר של 5 לא"י לטונה, בעקבות הוויכוחים בינם לבין בית המטבחים , בשנת 1962 נכנסו אל האטליז שברחוב האגס שני קצבים ,ובמהלך הוויכוח נדקר הנכד אליהו בן ה  27  קשות ,בידי יצחק לוי חבר קואופטיב פושטי העור ,הוא הובהל להדסה נותח ויצא מסכנה, בנו הלל שכינס חצי שנמה לפני דקירת אחיו אספה שבה התריע על מחירי ההובלה ומחיר הבשר במשחטה הירושלמית קיבל גם כן מכות לאחריה.

על פי דבריהם, על ההובלה אחראי מונופול, המורכב משני שליש של פושטי העור ,ושליש לחברת ההובלה ,וכולם כפופים לקואופרטיב של בית המטבחים העירוני

בעקבות שקשרת הוויכוחים עם בית המטבחים , החליטו האב והבן הלל לעתור למשרד המסחר והתעשייה וארגון המזון העירוני  , שם העלה את טענותיו שכללו : שמחיר ההובלה לאטליז גבוהה, שעובדי בית המטבחים בחרו נתחים וחלקי בקר ולקחו לביתם או מכרו אותם להשלמת משכורתם , בטענותיהם אמרו משפחת מגזימוב כי אין בידם להוזיל את הבשר עקב מחיר ההוצאות הנלוות לקנייה ומחיר הבשר הגבוה.

עיקר הטענות הופנו אל מול הממונים בעירייה, משרד העבודה והנהלת הקואופרטיב , בני המשפחה ביקשו חקירת הארגון, בצורה שקופה ופומבית למגבלות שהוטלו מבחינת הבלעדיות ,והמחיר שגבתה הנהלת בית המטבחים, ואכן התמנה  בידי רשם החברות ,עורך דין לחקור את הטענות שהועלו בבקשתם, בתהליך נבדק גם תקנון הקואופרטיב כארגון, והאם אכן עמד בכתוב בתקנון.

לדברי משפחת מגזימוב הבזבוז בתהליך שחיטתו של הבקר, ועד הבאתו למכירה כוללים התשלומים על הקונה : שחיטה פשיטת העור ,מיסי עירייה, מיסי הכשר לרבנות, אובדן חלקים ייחודיים (המעשר של הקצביים) ,שנמכר על ידם במחיר יקר לקצביים נבחרים, כול אלא מייקרים את הבשר בצורה מוגזמת, עוד הוסיף הבן הלל כי הקואופרטיב מכריח אותו למכור את העור לבעל זיכיון המשלם כחצי ממחירו לקניינים אחרים, תחת הסיסמא הפרה החייה שלך הפרה השחוטה שלנו .

עוד התברר כי הקצביים נאלצו לשלם שלמונים חודשיים נוספים , לכאורה בעבור הזכות להשתמש בשרותי המשחטה וההובלה שהיו בבחינת מונופול לכול דבר, ותשלומים נוספים שנגבו לאחר לחץ מתון לדבריהם .

קואופרטיב הובלת הבשר של המשחטה ,גבה למשלוח טונה בשר חי (נתחי בקר ) 22 ל"י  ואילו לטונה בשר קפוא את הסכום  100 ל"י, אנשי ההובלה נשאלו האם קל יותר להוביל קפוא או בשר טרי והתשובה הייתה כי בשר טרי יותר קל לתובלה , מכיוון שבחלוקת הבשר הוכנס לארגזים כחלקים חתוכים ומוכנים .

נוכח האבסורד בהפרש בין ההובלות ,נשאלו המובילים מדוע הם גובים סכום הגדול פי ארבע להובלת הבשר הקפוא שהוא נוח יותר להובלה ולחלוקה, ומדוע לשלם יותר ,השיבו אנשי הקואופרטיב כי פושטי העור והקצביים במשחטה לא נדרשו לטפל לבצע עבודה במשחטה ,כי הכול הגיע מוכן, ולמעשה האטליזים שילמו יותר כסף על עבודה שלא נעשתה, אלא שההפרש שנגבה לכאורה כפיצוי על אובדן שעות עבודה לעובדי המשחטה , סכום שנתי של 60.000-80.000 שהלך ברובו לקופת המנהלים.

עוד הוסיף הלל לשאלות החוקר ,כי החלק הארי של ההכנסות, מתחלקים 19 ראשי הקואופרטיב ,המשתכרים כ 750 ל"י ובפרוטות מקבלים העובדים השכירים, כמאתיים וחמישים ל"י , בחקירה התברר כי שלושה מבין חברי ההנהלה ישבו בכלא, ואחד יותר מפעם אחת.

בבדיחות הדעת ,הוסיף הלל כי הוא מוכן ללמד את פושטי העור במשחטה ,איך חוסכים זמן, מניסיונו שצבר  ובמיומנות שרכש בימי שלטון המנדט, כאשר שחט בקר לשוק השחור.

המשך הסכסוך בין המשפחה ובית המטבחיים ,ארעה כאשר בשנת 1962 רכשה המשפחה מהקואופרטיב מספר טלאים והתברר להם כי המשקל  בעת השקילה לאחר הקניה , ושנשקל שוב בבית המטבחים ,היה נמוך משמעותי מהמשקל שנרשם בעת  הרכישה , זאת בדרישתם להוריד את המשקל ,שברור שהוא משפיע על המחיר, בשלב הזה הורמו ידים והגיעה המשטרה.

למרכז מובילי הבשר הירושלמי נמאס והוא הצהיר כי איננו קשור לקואופרטיב של עובדי ומובילי בשר בירושלים ,אינו קשור אליהם ואינו מסונף אליהם (לא לשכוח לקרוץ ) כמובן שהקואופרטיב תבע את המשפחה על הוצאת דיבה בעקבות העדויות בחקירה.

בחקירתם של אנשי הקואופרטיב בוועדת החקירה , שבראשם המנהל אהרון מוסן לוי ,התברר כי המובילים גבו 10 אגורות לקילו מקצבי השוק ,מעיין סובסידיה על אובדן הכנסות , לבשר שלא נשחט על ידם ושנרכש והובל בידי הקצביים ממקומות אחרים , לעבודה בבית המטבחים מתקבלים רק בנים של שלושת המשפחות  מוסאן לוי, זעפרני ומזרחי תמורה לתשלום של 5000-6000 דמי מניה.

לטענתו בעדותו של פנחסי ,בתפקידו כמזכיר הסקציה של המזון במועצת עיריית ירושלים ,שלא ידע על ההתנהלות שנשמעת בעדויות המתלוננים , ואם הן נכונות יש לבטל את הקואופרטיב .

בעדות יושב הראש בקשר לתובלת הבשר , התברר כי יש זיכיון שבשתיקה ושותפות בקואופרטיב לשני מובילים , ז. פונדמנסקי ומשה נחמיאס, שותפים אלו העמידו את משאיות התובלה לשימוש בית המטבחים בהובלת הבקר אליו והובלת החלקי הבקר לאחר השחיטה לקצביים.

הלל ממגזימוב בחקירתו טען כי פנה למועצה הדתית בירושלים ,שיספקו שוחטים ובודקים לבשר הנקנה מחוץ לירושלים, כמובן שהרבנות סירבה ,אך המשטרה החלה לאבטח קצביים ,שהגיעו לבית המטבחים עם צאן ובקר שרכשו מחוץ לירושלים  על מנת שלא יתנכלו להם בעת השחיטה בבית המטבחים העירוני, אלא שהקואופרטיב עצר את הוצאת הבשר שלהם מבית המטבחים בטענה, כי על פי החוק ,נדרש רישיון מיוחד ממשרד הבריאות ,להוצאת והובלת בשר מבית המטבחיים לאטליז, כפי שהיה למובילי בית המטבחיים.

לסיכום בעת שהחוקר הגיש את הדוח לרשם האגודות ,הוא המליץ לסגור את בית המטבחיים ולפרקו ,עקב אי ניהול ספרי חשבונות, אי התאמתו לתפקיד הן מבחינה סניטרית ,והן מבחינת הציוד הלקוי והמיגון לעובדים בעת העבודה , וחוסר ההתאמה בין המשכורות ששולמו לאנשי ההנהלה לבין מה שהצהירו במס הכנסה .

בתגובה להחלטה פנה עורך הדין של המשחטה להפסיק את החקירה ,מאחר והפרסום גורם נזק למשחטה ,והם אינם לטובת העניין של החקירה, במקביל פנה פנחסי מזכיר אגודת עובדי המזון במשרד העבודה הירושלמי , באזהרה שאם יפורק הקואופרטיב הבשר בירושלים לא יוזל, ושכרגע אין תחליף ,ולדבריו שלאחר משא ומתן ,הצליח לשכנע את עובדי המשחטה והמנהלים, להתפרק ולהירשם כאגודה שיתופית, תחת פיקוח של גוף ציבורי.

בשנת 1951 החליט משרד המסחר והתעשייה בעיר,  להעביר את מכירת  הבשר משחיטה מקומית לידי תנובה ,על מנת שתמכור אותו לקצביים , קצבי השוק החלו בשביתה כמחאה על צעד זה, כתגובה הציעו משרד המסחר והתעשייה לדלל את מספר הקצביים שלטעמה היה רב מדי , בנוסף הם עודדו צרכניות להפעיל מחלקות קצביים ,צעד שגרע מרווחי הקצביים, בנוסף הועלה מחיר הבשר לאחר העברת הזיכיון לתנובה.

בשלב הזה של השביתה התפרצו שישה קצבים לאטליז יחדיו שבשוק , לאחר שמקור פרנסתם נפגע , ושפכו נפט על בשר שהיה באטליז של חיים דיין, עקב סרבו של חיים דיין להצטרף לשובתים, חלקם של הקצביים המתפרצים לחנות שוחררו לאחר שהפקידו בקופת בית המשפט , מאחר ולא כולם שוחררו הופסקה שחיטת הבשר לבתי החולים.

הקצב יהודה רפאלי

על פי האגדות אחד הקצביים הידועים במחנה יהודה היה יהודה רפאלי ,שאביו הקצב בכור ששון רפאלי, עבד באחד הפחונים הראשונים בשוק מחנה יהודה שהוקמו בטרם מלחמת העולם הראשונה, בטרם נהרסו בימי המנדט לטובת השוק שנבנה מאבן.

הקצב יהודה רפאלי החל את עבודתו בשוק כבעל חנות וקצב בשנות הארבעים, כבן של משפחת קצביים ,שהנחיל את המקצוע גם לבניו, ואפילו כלתו עבדה כמנקרת באטליז, את שלב המכירה תיבל יהודה בפתגמים ובציטטות מהתנ"ך והגמרא יהודה הכיר כול לקוח וידע מה רצונו וטעמו ,והיה מכין את המנה בטרם הגיעו הלקוחות לרכישה.

באטליז לא היה מכשיר טלפון להזמנות, על מנת שלא יבלבלו לו את המוח בהזמנות ,ביום שני היה פותח את החנות ,ומיד למחרת מכר את התוצרת שנשחט עבורו ביום ראשון.

עופות ותרנגולי הודו אינם מעניינים אותו ואינם מופיעים באטליז , כיוון שלא רצה לעבוד קשה , ולכן עבד רק עם בשר בקר טרי, לדעתו כדאי לצרוך במיוחד חלקים כמו צוואר ,קיבה ורחם ,שעליהם ציטט מהמשנה ,שבריאים הם לאדם אל מול חלקים פנימיים אחרים .

יהודה נהג למכור את החלקים הפנימיים של הבהמות, בעיקר לבני העדה הפרסית והמרוקאית, במיוחד את האשכים לבבות ראות ועוד, התושבים הספרדיים לא נהו אחרי חלקים אלו, ואכלו בעיקר בחורף נתחי בשר , או מעי ממולא ,וכמובן חמין כבדים ורגלים ,בקיץ חלקי השר נקצץ והוכנס לכופתאות במרק או בבישול .

מאברו של הפר היו לוקחים מייבשים אותו וטוחנים לאבקה , לאחר מכן ,היו שמים בכוס מים ושתו לסגולה להגברת כוח הגברא .

מסחר והחנויות בשנות השבעים והשמונים

בשנות השבעים והשמונים החל להתפתח שוק הבגדים שכונה בבדיחות הדעת שוק אלטע שמאטס, נפתחו דוכנים לממכר בגדים במחירים מצחיקים ,גברים ונשים ובמיוחד הצעירים , החלו לרכוש בגדים בחנויות מעודפי בתי האופנה, ג'ינסים, מכנסי קורדרוי, שמלות  ואפילו בגדים תחתונים וגרבים ,בעת הקניה שילמו הלקוחות במחיר נמוך ,שהתחרו במחירי האלפים של בתי האופנה, אך בשנים האחרונות ירדה קרנם של החנויות לבגדים.

שוק מחנה יהודה איפה הכסף שנת 1974

במחצית שנות השבעים התעורר ויכוח בים סוחרי השוק לבין נערי  האוצר, שטענו כי אינם מבינים מאיפה לציבור כסף לרכישות הגדולות שערך בחנויות (שנה לאחר מלחמת יום כיפור) ,סוחרי השוק טענו כי מדובר באשליה ,וכנגד זאת סיפרו כי הקף הקניות פחת, הקונים צמצמו את הקניות ,הקציבו לעצמם תקציב לקניה, והחסירו מהקניות דברים יקרים או בכמות הירקות והפירות שרכשו.

לטענת סוחרי השוק , היקף המכירות לאחר המלחמה ירד בחמישים אחוז ועתה הוא עלה בסך הכול בעשרה אחוזים, בקיצור כול אחד אוחז בדעתו, מוסיפים הירקנים ,  הלקוחות התחילו להתווכח על המחירים , באומרם לקניה הזאת הקצבתי את הסכום הבא , מתוך ההקצבה לקנייה , ניתן לראות בברור כי המשפחות העניות שהיו מגיעות בכול יום החלו לערוך קניות שבועיות ,ואילו בעלי הממון נוהרים לסופרים.

לעומתם טוענים בעלי חנויות הקטניות ,האורז שמן סוכר ,על מנת להחזיק סחורות אלו במלאי בבית למניעת העלאת המחירים הקרובה, ואילו הקניות של המוצרים המתעלים תוך ימים ספורים ירדו ברכישות ובכמויות.

הסיבה העיקרית לאגרנות נעוצה בפחדם של האנשים מגל הקניות הקרוב,  לדעת הסוחרים אנשים לוואים כסף לקראת החגים ,ולאחריהם צריך להחזירם ואז יורד היקף הקניות .

מעדויות של משפחות עניות ונתמכות סעד , עולה התמונה כי הם מצליחות לצוף בזכות התמיכה שהם מקבלים ממשרד הסעד ומהביטוח הלאומי , תקציב בתלושים לביגוד לילדים מגיע אף הוא ממשרד הסעד , הילדים לומדים בחינם ואוכלים צהרים ובוקר במוסדות הלימוד , שכירות אינם משלמות בדירות של פרזות, המשפחות הללו צמצמו במאוד את כמויות רכישת המזון ,ועל בילוי או תרבות אין מה לדבר.

חלק מהגברים בגילם אינם מוצאים עבודה ,ומתפרנסים מדי פעם מעבודות דחק של סבלות וכדומה, ברור הוא שגל עליית המחירים רק מרע את מצבם החומרי בקיצור אמרו לאנשי משרד האוצר "נחליאלי בודד אינו מבשר את החורף" לטענתם שרמת החיים עלתה על פי הסטטיסטיקות והגרפים, זוהי מציאות מדומה.

נושא הבשר בפיקוח העסיק רבות את משרד הבריאות , כיוון שחלק מסוחרי השוק קנו בשר זול ,שלא נודע היכן נשחט או מקום האחסנה , ומכרו את הבשר באטליזים ובחנויות הבשר במחיר הרשמי ,תוך יצירת רווחים גדולים לכיסם,  אחד מהקצביים הישרים של השוק, שברחוב מחנה יהודה פינת הרחוב לשוק העירקי , היה ישי נחמה בגיל 70  שסגר את האטליז  בשנות השמונים, האגדות מספרות כי במשך חמישים שנה היה מגיע בבוקר למשחטה בוחר חלקי בשר בקר ,מסמן אותם באות נון בצבע אדום, רבים מבעלי המסעדות ולקוחות נאמנים רכשו את הבשר באטליז שלו .

פוליטיקה בשוק מחנה  יהודה

תנועת חרות ובסיסה בשוק

בינואר שנת 1950 ניסו המפלגות להפיץ דף העיתונים, שבו יוכלו התושבים בירושלים להצביע בתיבות הצבעה שלאחריהם יבצעו ספירה מדגמית לתוצאות הבחירות הקרבות, תיבות אלו פוזרו בכמה נקודות בעיר, בשוק מחנה יהודה הונחו התיבות ליד החנויות : לבנון בית מסחר וחנותו של שמעוני בחנויות של אליאנס שברחוב  אגריפס.

שוק מחנה יהודה נודע כמעוז קבוצת הכדור רגל של ביתר, מעטים היו נאמנים לקבוצת הכדור רגל של הפועל, מובן שיריבות זאת התחממה לקראת יום השבת שבו שיחקו הקבוצות בליגה ,והשיא היה לקראת משחקי הדרבי,  סוחרי השוק הנאמנים לביתר החלו לתת שמות לפירות כמו מישמש או שסק אורי מלמיליאן , בהמשך גם שחקנים נוספים קיבלו הצמדה של שמותיהם לפירות כמו :דני נוימן ,אלי אוחנה ועוד, האגדות מספרות גם על שינוי האוהד דני גרשון מחנות דני דגים שהפך בסלנג כול עירוני כלומר ניטרלי.

בשנת 1961 הוקם משרד של המפלגה הליברלית וממולה סניף של מפלגת העבודה בשוק לקראת הבחירות הקרובות.

בטרם הבחירות של שנת 1988 ,החלו לזרום פוליטיקאים לשוק, ראשון ביקר אריק שרון, שהיה מוקף בתומכיו המריעים, בדחני הרחוב סיפרו כי הבוחרים מנגד מאנשי השוק ,התחבאו מאחורי הארגזים במחסן,

אחריו הגיע שר האוצר ניסים , ומיד לאחריו שמעון פרס שר החוץ, למרות שהשוק מעוז בית ובגין, התקבל פרס יחסית בסבר פנים יפות ,למעט הצעות יחי בגין ,או בגין לשלטון, שמעון אף טרח ,לשוחח עם צעירי המקום ועוברים ושבים שאותם ברך בחג שמח.

בסוף שנות השמונים היה השוק תחת בליץ של מועמדים לבחירות לכנסת, בעת ביקורו של גנדי ,כיסו תומכיו את כרזות מפלגתו עם האות ט ,לאחריו הגיע יצחק פרץ שמודעות מפלגתו ש"ס כיסו כול דוכן ובסטה, להשלמה ארגנה התנועה סיעת בחורים לתהלוכה בעת ביקורו אשר שרו את אשור אשירה ורקדו סביבו לסוחרים שנמאס מהמצעד החלו לצעוק מי בתור, מי בתור.

בעת מסע הבחירות בשנת 1992 החליטו ראשי מפלגת העבודה בראשות רבין לערוך סיור בשוק מחנה יהודה, בלווי טדי קולק וחברי מועצה ,כנגד תומכי הליכוד מבין סוחרי השוק , החליטו לערוך פעולות מחאה כנגד הביקור ,ואף איימו בהשלכת עגבניות על המבקרים, והציעו להימנע מסיור זה שהיה מעוז תנועת ביתר .

האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים שרי אוצר ועוד.

בשנות השמונים מיקמה תנועת כך, של הרב כהנא את משרדה בשוק, (בעת שניסו להיבחר לכנסת ,ניסיון שנכשל) בשוק חשה התנועה בטחון עצמי רב,  ומשכה את הקיצונים שבצעירי העיר , בעת ביקורו של הרב בשוק ,הוא נישא אפילו על כתפי נאמניו, לאחר מספר ניסיונות להתקבל כחבר בכנסת ,הצליח כהנא בבחירות בשנת 1990 לזכות במושב לתנועת כך, לאחר שנבחר יצאה תהלוכה ממשרדו במחנה יהודה לכוון הכותל ,מובן שבדרך צנחו מספר דוכנים של ערבים בעזרתם של נאמניו. , במהלך כהונתו לאחר חמישה חודשים נפסל והודח מהכנסת.

תנועת חרות ובסיסה בשוק שוק מחנה יהודה נודע כמעוז קבוצת הכדור רגל של ביתר, מעטים היו נאמנים לקבוצת הכדור רגל של הפועל, מובן שיריבות זאת התחממה לקראת יום השבת שבו שיחקו הקבוצות בליגה ,והשיא היה לקראת משחקי הדרבי, סוחרי השוק הנאמנים לביתר החלו לתת שמות לפירות כמו מישמש או שסק אורי מלמיליאן , בהמשך גם שחקנים נוספים קיבלו הצמדה של שמותיהם לפירות כמו :דני נוימן ,אלי אוחנה ועוד.

מאחר וסוחרי השוק היו שרופים על קבוצת ביתר , אהדתם זאת השפיעה על העבודה, מעין כאב פנימי ועצב שמקורו בעצבים,  לאחר הפסדיה במגרש הכדור רגל , כפי שאמרו האוהדים בשוק : ביתר מנצחת שמחה בשוק, וכאשר היא מפסידה עצבות בשוק, הדבר הביא חלק מהסוחרים לא לפתוח למחרת את החנויות ,ויתרתם מכרו כמי שכפעם השד את הסחורה ,ולא היו פנים מאירי עיניים .

האגדות מספרות גם על שינוי האוהד דני גרשון מחנות דני דגים שהפך בסלנג כול עירוני כלומר ניטרלי. בעת מסע הבחירות בשנת 1992 החליטו ראשי מפלגת העבודה בראשות רבין לערוך סיור בשוק מחנה יהודה, בלווי טדי קולק וחברי מועצה כנגד תומכי הליכוד מבין סוחרי השוק , החליטו לערוך פעולות מחאה כנגד הביקור ,ואף איימו בהשלכת עגבניות על המבקרים, והציעו להימנע מסיור זה שהיה מעוז תנועת ביתר .

האגדות מפליגות ומספרות שגדולי האומה נראו מהלכים וסלים בידיהם, הנשיא לשעבר יצחק נבון בטרם הפך לנשיא, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בן גוריון ורעייתו פולה , ראש הממשלה לשעבר לוי אשכול ,פרופסורים מפורסמים שרי אוצר ועוד ,דליה איציק ובעלה בעת שערכו קניות קבלו צעקות הו אה מי זה נשיאת המדינה הבאה.

ביקור הנשיא קצב ערב חג הפסח בשוק

סיפור ביקורו של נשיא המדינה בשנת 20001 בשוק , לשכת נשיא המדינה דאז מר קצב ,פנו לוועד השוק על מנת להסדיר ביקור של הנשיא על מנת לברך בברכת חג שמח את סוחרי השוק ובאיה ,מזכירת השר אביבה מהלשכה, קבעה מפגש על מנת לתכנן את המפגש, לאחר הישיבה סוכם כי הסיור יערך בתאריך 1,4,20001 בשעה 12 בצרים, בישיבה נציג הועד השוק מזרחי טען כי השבתת השוק ערב החגים וסגירתו לקראת ביקור הנשיא יסב נזקים לסוחרים שסבלו לאחרונה מהימנעות קונים עקב האינתיפאדה.

לאחר שסומו עקרונות הביקור הן מבחינת האבטחה הביטחונית נקבע כי הנשיא יערוך ביקור של 45 דקות בשוק ובמנהלה תוכנית הסיור כללה תליית שלט ברכה בכניסה משוק מרחוב אגריפס, לאחר מכן ביקור בתחילת רחוב עץ החיים ,ברחוב השזיף בהמשך ברחוב מחנה יהודה והתפוח ובסיום ביקור במשרדי מנהלת השוק להרמת כוסית וברכות.

בשנות השמונים מיקמה תנועת כך, של הרב כהנא את משרדה בשוק, (בעת שניסו להיבחר לכנסת ,ניסיון שנכשל) בשוק חשה התנועה בטחון עצמי רב, ומשכה את הקיצונים שבצעירי העיר , בעת ביקורו של הרב בשוק ,הוא נישא אפילו על כתפי נאמניו.

השוק בשנות השבעים והשמונים

שוק מחנה יהודה חוק הגנת הדייר

במחצית שנת 1971 החליטה הממשלה לשנות סעיפים בחוק הגנת הדייר , מאחר והרבה חנויות בשוק נמצאות ומשלמות שכר חודשי של דמי מפתח, קמו סוחרי השוק והחליטו על שבית אזהרה בת יום , כמחאה  על השינויים בחוק שיפגעו בעיקר בבעלי העסקים הקטנים , כדיירים המשלמים דמי מפתח, חברי הארגון לדיירים בדמי מפתח, הגישו לראש הממשלה ושריו בקשה לפגישה דחופה ,ואיימו שאם פגישה לא תתקיים ,תפרוץ שביתה בכול ירושלים לכמה ימים.

עצם הרעיון לבצע את השינויים הללו ,חשף שוב את היריבות בין ארגון משלמי דמי המפתח, לבין התאחדות הסוחרים בישראל ובירושלים בפרט, אטו אף ניסו להתנער מאחריותם לשינויים, ולהמעיט באפקט השביתה, עקב טענתם כי ארגון משלמי דמי המפתח ,אינו גוף רשום וחוקי.

בשנות השמונים החל וועד השוק ללחוץ על העירייה במטרה לשפץ ולטפל בהזנחות של השוק הן מבחינת הניקיון ,שיפור המראה, בנוסף החליט הוועד להכריז על שביתה בתחילת שנת 1977 ,כנגד מס הכנסה שכפה עליהם לנהל רישום הכנסות בספרי הכנסות, לתביעה זאת נוספה התגברות פשיטות פקחי מס הכנסה על החנויות והדוכנים , והטלת קנסות על סרבני הרשום ,או המתחמקים בתואנה זאת או אחרת.

בפשיטה נרחבת בשנות השמונים של פקחי מס הכנסה בלווי שוטרים, נתגלו כמחצית העסקים שנבדקו לא קיימו ניהול רישום הכנסות , חלקם כסרבנים וחלקם שתרצו את אי הרישום בלחץ הקונים שלא אפשר להם לבצע רישום בספרים, מספר סוחרים הוזמנו לחקירות במשרדי מס הכנסה ,חלקם הוזהרו ושמם הוכנס לרשימת הביקורות הבאות בשוק.

שביתה נוספת בשנת 1981 החלה עקב ,טענות נוספות הוגשו לעירייה לשיפור מערכות הביוב ועוד ועוד, חלק מטענות הסוחרים נבעו מבעיית פריקת הסחורה בשעות הלחץ כאשר משאיות חנו במקומות אסורים מחוסר סידור למקומות לחניית המשאיות , כתוצאה מכך קבלו משאיות אלו קנסות ללא הפסק, לטענתם משווקים רבים נרתעים משליחת סחורות עקב ההמתנה הארוכה והקנסות שקיבלו.

טענה נוספת הייתה כי בשעות הבוקר בעת הרכישה במחסנים הם שילמו מחיר גבוה למשווקים, וטחורה שיכלו לקנותה בשעות המאוחרות של היום במחיר מוזל יותר , נמנעה מחוסר מקומות חניה ופריקה שנתפסו על ידי לקוחות השוק ותושבי הסביבה, על אלא הצטרפו הטענות לעירייה על העדר שטיפת רחובות השוק בצורה מסודרת ,ואיחור בפינוי האשפה בשעות היום והלילה.

אי לכך החליטו סוחרי השוק לנקוט בצעד השבת השוק וסגירת החנויות עד שיפתרו הבעיות הקיימות לתפעול השוק כראוי והניקיון, כולל הסדרת הכניסות ופינוי הדוכנים שצצו בין החנויות.

למחירי השוק שנחשבו זולים כנגד החנויות והסופרים שנפתחו בירושלים , נערכה בדיקה בידי עיתון כלכלי , שגילה כי מחירי חמוצים למשל בתפזורת חמוצים במשקל יקרה יותר בשוק אל מול התחרות בשימורי הסופרים, בעקבותיה החלו כתבות לעידוד היצירה הביתית  ומתכונים שניתן לדרך כבוש חמוצים בבית .

הברחת פירות וירקות מהפלאחים הערבים בגדה לשוק 1967

הברחת ירקות ופירות לאחר מלחמת ששת הימים משטחי הגדה לשווקים בישראל, גרמה כאב ראש רב, הן ליחידת הפיקוח של משרד החקלאות והן, מבחינת יצירת המשבר לחקלאי לעסוק במלאכתו עקב התחרות במחירי ההיצף של הסחורות הפלאחים הערבים.

לתופעה התווספו משווקים וסיטונאים של ירקות ופירות, ובשיתוף פעולה עם הפלאחים החלו להבריח כמויות סחורה לשוק תוך שימוש בספסרות לשמע , רכשו סחורות במחיר זול ומכרו ביוקר ,בהציגם מיצג שווא שזאת סחורה של חקלאים יהודיים מובן שאת הפרש המחיר בין הקנייה למכירה שלשלו לכיסם.

הסחורות החקלאיות שהוברחו כללו :עגבניות ,מלפפונים אפרסקים,  מישמש, שזיפים, ענבים ועוד, סחורות של חקלאים יהודיים נשלחו להשמדה מחוסר קונים לסחורתם.

להצפת השוק הצטרפו מאות פלאחים ,שהעמיסו על החמורים ירקות ופירות ,ומכרו את סחורתם בשכונות במחירי הצף, דבר שמנע מלקוחות להגיע לשוק , תחרות מצד פלאחים שלא שילמו מיסים ודמי שכירות ודמי הובלות ,גורם שבנוסף למחיר הזול, הווה תחרות שאינה הוגנת למאות הסוחרים בשווקים ובחנויות, תוך גרימת נזק של למעלה מחמישים אחוז לסוחרים היהודיים.

אנשי שוק מחנה יהודה דרשו מעירייה להגביל בעלי הרוכלים עם החמורים , ולמי שיש רישיון לרכזו בשוק משלהם , ובחסרי הרישיון להילחם בחומרה , עקרות הבית שהסחורה הגיעה עד לפתח ביתם במחירים הזולים בכשלושים אחוז ממחירי השוק, החלו להחסיר בביקורים , לטענתם חלק מסוחרי השוק צריכים לשפר את התנהגותם כלפיהם ובעיקר להוזיל את המחירים.

בסוף שנות השבעים כתוצאה מירידת הרכישות של פירות וירקות מצד סוחרי השוק ,עקב התחרות הבלתי הוגנת מצד הרוכלים הפלאחים עם החמורים וירידת ההכנסות מהמכירות הנמוכות בכמויות , ירידה זאת נראתה בעיקר בשוק הסיטונאי של השוק.

עקב כך הגיען לשוק הסיטונאי כשמונה אחוז משווק הירקות והפירות לשוק, מסך ההספקה לשאר השווקים בארץ, כלומר 370 טונות מחמשת אלפי הטונות שסופקו בארץ לשווקים.

כתוצאה מכך החלו משווקים וסיטונאים ירושלמים ,לרדת לשוק הסיטונאי בתל אביב ,בכדי לרכוש ירקות ופירות שהוזמנו במשרדם , סחורה שהועברה לשוק מחנה יהודה ,ושנמכרה במחירים גבוהים יותר מהממוצע בארץ, עקב תוספת השינוע והתובלה ,והפרש המחיר בין הקניה למכירה (הסיטונאים לא עובדים בחינם) .

עקב המחיר הגבוה יותר בשוק ,נשאלת השאלה מדוע לשוק הסיטונאי בשוק מחנה יהודה ,מגיעות כמויות קטנות יותר מגודל האוכלוסייה.

במחצית שנות השמונים החל משרד הבריאות והאגף לפיקוח עירוני להילחם בתופעת ההברחות של ירקות ופירות לשווקים, בירושלים ובעיקר לשוק מחנה יהודה,  סחורות שלא עברו ביקורות , לאחר שסחורות מוברחות אלו ,עברו השקיה של מי שפכים (מי ביוב) לצורך גידולם , מועצת אגף הפיקוח ומשמר הגבול ,החלו לערוך מארבי פתע להובלת הסחורות הנגועות מהגדה לשווקים היהודיים, על הגבישים מיריחו ,שכונת גילה הגבעה הצרפתית ועוד.

יש לציין כי הברחות סחורות נגועות אלו ,התבצעה משיתוף פעולה של סיטונאים ופלאחים מהגדה, חלק מהסחורות שנתפסו כללו: חלב שאיחנו מפוסטר, בשר בקר נגוע ועוד, סחורות אלו הוחרמו והושמדו.

שוק מחנה יהודה המחסור בשנות השמונים

כאשר שר האוצר היה הורביץ סיפר לי אחד הסוחרים , כי אומנם ההמולה וכמות הקונים גדולה כרגיל , אלא שהאנשים קונים פחות, כמו שהוסיף אחד הקונים , מחוסר ממון אוכלים פחות, על כן לא רוכשים כמויות מזון על מנת לא לאכול ללא מטרה, ורק מה שצריכים.

לאור הקניות המועטות של הקונים, הם מפשפשים ובוררים ביתר שאת ,על מנת לקבל צאת המירב בסחורה טובה יותר לכספם הדל,  ולא פעם נשמע המשפט תוריד תוריד זה מתאים לי בעת השקילה, בתכלס האנשים בוררים יותר וקונים רק את הנדרש באם מחירו מתאים להם.

חבריו הסוחרים שהתאספו סביבנו ,הוסיפו כי הם מרגישים ירידה בקניות עקב יוקר המחייה, על כן גם הם רוכשים פחות סחורה מהסיטונאים,  ואפילו מחפשים ירקות שהתיישנו מעט (סחורה סוג ב) הצמצום מביא את האנשים לרכוש פריט בודד כמו תפוז אחד.

הסוחרים שמסביב הוסיפו לאור המצב ולמרות שמחיר ההובלה עלה ,הם מנסים לשמור על רמת מחירים שהייתה ,אך גם כך ידם של הקונים קפוצה, ואם הם קונים אז הם בוחרים לרכוש חצי מהכמות שרכשו בעבר, אבל למרות הקושי ברכישת ירקות ופירות ,הירידה הגדולה בקונים היא בחנויות הבשר והאטליזים שבהם רוכשים הקונים את  החלקים  הזולים כמו כנפים ,גרונות וכאלה, או חתיכה קטנה של בשר בעיקר הקפוא הזול יותר ,בעיקר לקראת הכנת החמין לשבת.

אל אלא ניתן להוסיף את הירידה ברכישת ממתקים, ופרחים שבהם רוכשים מעט לקראת השבת ועוד, לעמתם בחנויות הגרעינים ממשיכים לקנות אבל בעיקר גרעיני אבטיח ,גרעינים שחורי של חמניות בוטנים אך לא את הפיצוחים היקרים כמו אגוזים והפיסטוק.

לקוחות שמוכנים להתאמץ מעט ,ולהרחיק לחנויות הסיטונאים והשימורים שבשולי השוק וברחוב אגריפס, ימצאו עוד הוזלה , אך לא ביין ובמשקאות ובכלי הבית,  חנויות הבגדים שבשוק ,אינם מורידים מחירים לביגוד ,והמחירים דומים לחנויות שבעיר, בשוק נמכרים גם שברי ביסקוויטים ועוגיות במשקל ,וןללא באריזה במחירים זולים יותר .

העצה הטובה שקיבלתי מהסוחרים כי כדאי להגיע ביום שישי שעה לפני הסגירה ,שאז יורדים המחירים לכלל המזון הטרי, הירקות והפירות , בשוק העירקי כדאי לרכוש בזול יחסית , מכיוון שרוב הסחורה של הירקות והפירות נחשבים לסוג ב'.

שיפוצים בשוק מחנה יהודה לאורך השנים 

בתחילת מרץ 1949 החליטה העירייה לשפץ ולהגדיל את  השוק, הערכה הייתה כי יידרש סכום של למעלה ממאה אלף לירות ,  כאשר הכספים יגיעו מהקופה הציבורית ומהון פרטי, סניף תנובה ירושלים ,השקיע כשליש מהכסף , שבתמורתו קיבל זכויות על רבע מהחנויות והמחסנים בשוק הסיטונאי , שאר החנויות הוחכרו לעסקים, בתי מלאכה זעירה.

בשנת 1950 התכנסה מועצת העיר ירושלים וקבעה שמות רחובות בשוק מחנה יהודה כשמם של פירות: התפוח, האגס החרוב,  האפרסק השזיף, השקד ,התות והאגוז.

במחצית שנת 1976 החליטה העירייה לבצע שיפוץ ונקוי השוק ביסודיות  לקראת החגים, בעבודה יזופתו המדרכות בשוק, תיקונים ברשת הניקוז ,הביוב והמים העבודה תתבצע בכמה שלבים כשהראשון יתחיל בשוק העירקי והגרוזיני וביום הזה ייסגר השוק לעבודה בשעות היום והלילה..

בשלב השני יטופל רחוב מחנה יהודה ויושבת ליומיים ממכירות, משאיות יורשו להיכנס לרחוב בזמנים קבועים וכול רכב שיחנה ייגרר .

בשלב השלישי יטופלו רחוב עץ החיים והסמטאות היוצאות ממנו , עוד הוסיפה העירייה כי היא מקווה שהתושבים והסוחרים יקבלו את הסגירות הנחוצות בהבנה ובקור רוח . שיפוצים נוספים בבחינת פלסטר לפצע נערכו בשנים 1978-1983 , יש הטוענים שהם נערכו בטרם הבחירות.

השיפוץ בשוק במחצית שנת 1988

במחצית שנת 1988 ,החליטו סוחרי שוק מחנה יהודה לשתף פעולה למען שיפור חנויות השוק והרחובות, לאחר ירידה גדולה ומתמשכת בהכנסות שהחלה בשנת 1973 ונמשכה בהדרגה לאחר מכן, עקב ההזנחה ותנאי התברואה ,שגרמו ללקוחות מהמעד הבינוני והגבוהה להדיר את רגלם מהשוק, שפוץ זה אמור להחזיר את אמון הלקוחות בשוק ולחזור לקניות בשוק.

סיבה נוספת להסכמת סוחרי השוק לתוכנית ,הייתה העלייה הגדולה בפתיחת סופרמרקטים , שמשכה קונים רבים לשפע מגוון הסחורות המרוכז תחת קורת גג אחת, התחכמו בעלי הסופרים והעמידו תנאי אשראי נוחלים ,כנגד התשלום במזומן בשוק, אלא שבהמשך האשראי חנק את המשתמשים בהסתבכות בעת החזרת החובות בבחינת קפיצה מעל לפופיק .

תחרות זאת של הסופרמרקטים הביאה את הסוחרים להפסיק ולהתחרות אחד בשני וליצור חזית אחת ומחירים די דומים להקלת כיסם של הקונים, למזלם החלו שביתות בשווקי העיר העתיקה דבר שהחזיר חלק מהקונים לשוק מחנה יהודה .

העירייה הקציבה לשיפוץ כשישים מילוין שקל ,בתהליך שיפוץ לאורך שלוש שנים, הסיכום עם העירייה שהשיפוץ העכשווי יהיה טיפול שורש ולא פתרון קוסמטי, על פי התוכנית בשלב הראשון שיגמר לפני חג ראש השנה ,נסגרו כשבעים עסקים בארבע סמטאות בשוק.

ההחלטה התרכזה בתכנון  מחדש ובניה בידי החברה העירונית מוריה ,ליצירת אחידות למראה החנויות, בסיום השלב הראשון יסגרו חלקים אחרים בשוק, לצורך השיפוץ נאסף כשלושת אלפים שקל מכול אחד משש מאות סוחרי השוק, והצפי להפסדיהם היה בין 3000-5000 שקלים לחודש.

התוכנית אושרה עקב נפילת התוכנית מהעבר ,להעביר את השוק ולבנותו מחדש בשטח גבעת שאול שלשם עבר השוק הסיטונאי, עקב המחשבה שהעיר נזקקת למקום תוסס ופועם במרכזה של העיר כדוגמת ערים בעולם.

במסגרת השיפוץ הוחלפה הצנרת התת קרקעית הרקובה בחדשה, מערכות החשמל ,החלפת צנרת אספקת המים, יוספו מקומות חניה ,בחלק מהשוק יתוקן הקירוי מעל לחנויות ,ובעיקר יתוכנן דוכן אחיד הניצב בחזית החנויות ,שיתקפל לתוך החנות בלילות ,על מנת שעובדי הניקיון יוכלו לשטוף את השטח בלילות, כול סוחר שברחובו יתבצע השיפוץ ,יסבול גם מהעדר הכנסות לכיסו.

שיפוץ בשוק בשנות התשעים 

בשנות התשעים לאחר דעיכה חלקית של הגעת קונים , גם מעצם התחרות של הקניונים הגדולים שנפתחו ברחבי העיר, והזנחה בתברואה וקושי במציאת חניה לבאי השוק, ופגיעה בחוויית הקניה ,גרמו ללחצים של סוחרי השוק על מועצת העיר וראשיה, לבצע מהלך של שיפור ,ניקיון, שיפוץ והתאמת חזות החנויות בשוק, תוספת תנאים להיטיב על חווית הקניות בשוק לקונים, לאחר שהשוק קפא על שמרו כמה עשרות שנים.

זקני העיר מספרים כי השוק עבר משבר רציני בין השנים 1998 – 2004 ,מצב שבו השוק פעל בחלקו , שליש מהחנויות היו סגורות ושליש החליפו בעלות אחת לכמה חודשים, סוחרי השוק לאחר כשמונים שנים ,נותרו עם קבעון של חיי המסחר הישנים ,ולא השכילו להתקדם , לשפר ולמצוא דרכים חדשות , על מנת להחזיר את הקונים ,שהסופרים קרצו להם יותר.

בעירייה החליטו לאחר דיונים כי מיקום השוק לא ישונה בתוכנית העירונית , ולהתחיל בתהליך שיקום שישתרע לאורך מספר שנים, השיפוץ כלל קירוי החלפת מערכות המים והביוב , תוספת מאוורים לקירור השוק בשעות החמות, ריצוף רחובות השוק מחדש ,שיפוץ חזיתות החנויות בצורה אחידה , תוספות תאורה בעבור הגעה לקראת שעות החשיכה ועוד, ובעיקר על הכשרת חניון פתוח למאות מכוניות ושימוש גם בחניון בנין כלל הסמוך ,ואכן תחילת שנות התשעים החלה העירייה במבצע לבניית רשת ניקוז חדשה בשוק.

ועד הסוחרים שיתף פעולה עם העירייה, הוקמה מנהלה משותפת ,והוחלט על דמי השתתפות של הסוחרים בפרויקט, שיתוף ואוזן קשבת לצרכיהם של הסוחרים ולניסיונם בשטח , הוחלט על מסעי פרסום והוזלות על מנת למשוך קהל קונים רב יותר וגם צעירים.

שיטת איסוף האשפה שונה בשנת 1984 כאשר מהשוק סולקו המכלים הירוקים לאיסוף שאנו קראנו להם הצפרדעים, במקומם נקבעו שתי נקודות איסוף שאליהם הובלו לאחר יום העבודה ,שאריות והפסולת ,אלא נדחסו למשאיות האשפה וסולקו, בנוסף תוגברה כמות הפקחים האחראיים על אי השלכת פסולות ברשות הרבים בשוק.

שוק מחנה יהודה השיפוץ  הגדול בשנת 1988

בשנות התשעים לאחר דעיכה חלקית של הגעת קונים , גם מעצם התחרות של הקניונים הגדולים שנפתחו ברחבי העיר, והזנחה בתברואה וקושי במציאת חניה לבאי השוק, ופגיעה בחוויית הקניה ,גרמו ללחצים של סוחרי השוק על מועצת העיר וראשיה, לבצע מהלך של שיפור ,ניקיון, שיפוץ והתאמת חזות החנויות בשוק, תוספת תנאים להיטיב על חווית הקניות בשוק לקונים, לאחר שהשוק קפא על שמרו כמה עשרות שנים.

במחצית שנת 1988 ,החליטו סוחרי שוק מחנה יהודה לשתף פעולה למען שיפור חנויות השוק והרחובות, לאחר ירידה גדולה ומתמשכת בהכנסות שהחלה בשנת 1973 ונמשכה בהדרגה לאחר מכן, עקב ההזנחה ותנאי התברואה ,שגרמו ללקוחות מהמעד הבינוני והגבוהה להדיר את רגלם מהשוק, שפוץ זה אמור להחזיר את אמון הלקוחות בשוק ולחזור לקניות בשוק.

סיבה נוספת להסכמת סוחרי השוק לתוכנית ,הייתה העלייה הגדולה בפתיחת סופרמרקטים , שמשכה קונים רבים לשפע מגוון הסחורות המרוכז תחת קורת גג אחת, התחכמו בעלי הסופרים והעמידו תנאי אשראי נוחלים ,כנגד התשלום במזומן בשוק, אלא שבהמשך האשראי חנק את המשתמשים בהסתבכות בעת החזרת החובות בבחינת קפיצה מעל לפופיק .

תחרות זאת של הסופרמרקטים הביאה את הסוחרים להפסיק ולהתחרות אחד בשני וליצור חזית אחת ומחירים די דומים להקלת כיסם של הקונים, למזלם החלו שביתות בשווקי העיר העתיקה דבר שהחזיר חלק מהקונים לשוק מחנה יהודה .

ועד הסוחרים שיתף פעולה עם העירייה, הוקמה מנהלה משותפת ,והוחלט על דמי השתתפות של הסוחרים בפרויקט, שיתוף ואוזן קשבת לצרכיהם של הסוחרים ולניסיונם בשטח , הוחלט על מסעי פרסום והוזלות על מנת למשוך קהל קונים רב יותר וגם צעירים.

העירייה הקציבה לשיפוץ כשישים מילוין שקל ,בתהליך שיפוץ לאורך שלוש שנים, הסיכום עם העירייה שהשיפוץ העכשווי יהיה טיפול שורש ולא פתרון קוסמטי, על פי התוכנית בשלב הראשון שיגמר לפני חג ראש השנה ,נסגרו כשבעים עסקים בארבע סמטאות בשוק.

ההחלטה התרכזה בתכנון  מחדש ובניה בידי החברה העירונית מוריה ,ליצירת אחידות למראה החנויות, בסיום השלב הראשון יסגרו חלקים אחרים בשוק, לצורך השיפוץ נאסף כשלושת אלפים שקל מכול אחד משש מאות סוחרי השוק, והצפי להפסדיהם היה בין 3000-5000 שקלים לחודש.

התוכנית אושרה עקב נפילת התוכנית מהעבר ,להעביר את השוק ולבנותו מחדש בשטח גבעת שאול שלשם עבר השוק הסיטונאי, עקב המחשבה שהעיר נזקקת למקום תוסס ופועם במרכזה של העיר כדוגמת ערים בעולם.

במסגרת השיפוץ הוחלפה הצנרת התת קרקעית הרקובה בחדשה, מערכות החשמל ,החלפת צנרת אספקת המים , תטופל מערכת הניקוז , ובעיקר על הכשרת חניון פתוח למאות מכוניות ושימוש גם בחניון בנין כלל הסמוך ,בחלק מהשוק יתוקן הקירוי מעל לחנויות ,ותוספת מאוורים לקירור השוק בשעות החמות.

בשלבי התכנון נקבע כיצד תראה החנות והדוכן בחזיתה והפודסט מעיין מדרגת בטון ,שמעליו ינוע דוכן שעליו מניחים את הסחורות שיתקפל לתוך החנות בלילות ,לשטחי שכניו על מנת שעובדי הניקיון יוכלו לשטוף את השטח בלילות, כול סוחר שברחובו יתבצע השיפוץ ,יסבול גם מהעדר הכנסות לכיסו.

כמו כן נקבע שאין בעלי החנויות יכולים לחרוג עם הפודסט לשטחו של שכנו ,או למנוע משכנו להציב פודסט לחנותו, יתרה מכך נאסר על בעלי החנויות לפלוש לשטח הפודסט של שכנו ,אפילו שחנותו סגורה , כול זאת למנוע נזק להכנסתו של השכן, עוד נקבע כי חנויות פינתיות תוכל לבנות פודסט בשני עברי הפינה, עוד נקבע כי בעל חנות עם פוסט אינו ראשי להשכירו לסוחר אחר על מנת למכור בה סחורה שאיננה בתחום רישיונו , גם אם הסוחרים השכירו את החנות למישהו אחר ,אין הם בעלי הפודסט אחרי שהשכירו אותו, בניסיונם להרחיב את שטחי התצוגה ,חרגו לפרקים הסוחרים והציבו את מרכולתם על שולחנות מאותרים בצמוד למבני ציבור .

זקני העיר מספרים כי השוק עבר משבר רציני בין השנים 1998 – 2004 ,מצב שבו השוק פעל בחלקו , שליש מהחנויות היו סגורות ושליש החליפו בעלות אחת לכמה חודשים, סוחרי השוק לאחר כשמונים שנים ,נותרו עם קבעון של חיי המסחר הישנים ,ולא השכילו להתקדם , לשפר ולמצוא דרכים חדשות , על מנת להחזיר את הקונים ,שהסופרים קרצו להם יותר.

ירידת שלג בשוק  

בתחילת שנת 1920 ירד שלג רב בירושלים ,כתוצאה מכך משקל השלג שהצטבר גרם לנזקים ופגע בשוק מחנה יהודה, דוכנים קרסו ועל השבילים בשוק נערם שלג רב ,חלק מהשלג שנמס גרם לנזקים נוספים ו.

העיריה שלחה צוותי עבודה בכדי להטות את מימי השלג שנמס לנתיבים חדשים שנחפרו על מנת שלא יציפו את החנויות מרתפי הבתים ,שחלקם שימשו כדירות והקומות שבקומת הקרקע של  המבנים.

חלק מבורות המים לאגירת מי גשמים לא עמדו בכמויות המים והמים עלו על גדותיהם והוסיפו לזרימת המים ולנזקים בבתים הסמוכים לבורות או שהבתים עמדו מעליהם.

בשנת 1932 ירד שוב שלג כבד על ירושלים ,זקני העיר טוענים כי הטמפרטורה ירדה למטה מחמש מעות מתחת לאפס, והשלג נערם מעל לחצי מטר , פעולות קונדס של צעירים רבים בהשלכת כדורי שלג ,הביאה למעצר חלק מהם ולהבאתם למשטרת מחנה יהודה על מנת להגיש כנגדם תלונות להפרעת הסדר הציבורי .

בשנת 2013 נסגרו למעלה ממחצית 450 החנויות שבשוק ,עקב קריסת חלקי הגג המקורה וסכנה להתמוטטות של חלקים נוספים מסוככי השוק עקב ירידת שלג וגשמים בכמויות רבות, למרות שוועד השוק טען במשך שנים לפני הקריסה על הצורך בתיקון וחיזוק הגג המקורה במיוחד ברחוב עץ חיים.

בעקבות הנזקים ,החליטה העירייה להשקיע כחמישה מיליון שקל לטובת שיפוץ חלק ממחנה יהודה, בתכנון החלפות פנלים הגג בשוק המקורה, שיפור מערכת החשמל , שיפור מערכת האוורור והקירור בשוק, עוד החליטה העירייה להקציב סכום כסף נוסף לתחזוקת הפנלים במשך שלוש שנים נוספות.

גם השוק הסיטונאי הושבת עקב חסימת הכבישים שמנעה הוצאת סחורות ושיווקם , גם הנזק הכספי היה גדול עקב תשלום של הסיטונאים לחקלאים ומתן אשראי לקמעונאיים ולסוחרים, כספים שלא נכנסו במקביל לכיסיהם ,וכמובן שהסחורות התקלקלו במחסנים עקב חיי מדף קצרים מאחר ולא שווקו.

לאחר תלונות רבות הודיעה העירייה כי תתחיל לנקות את ערמות השלג שהצטברו על הכבישים ,ותתחיל לתקן את נזקי השלג לגגות.

4 שוק מחנה יהודה בשנים האחרונות

לסיכום הווה ועתיד בשוק מחנה יהודה 

סיור בשוק ורשמים 2019

בחודש מרץ 2019 ערכתי סיור ברחבי השוק , בכול נקודה שתשליך אבן ,היא תיפול על מסעדה ,בר, בית קפה ,וכול מה שרוצים מתחום ההסעדה והבילוי איפה דוכני הירקות או חנויות התבלינים ,חנויות הדליקטסים והמליחים ואולי בתי המאפה לפיתות ,חנויות הדגים או הבשר , כיום עליך להצטייד בזכוכית מגדלת על מנת למצוא מעט מעברו ברחבות השוק והסמטאות , עסקים שפעלו בכוכים ללא שילוט ומכרו מנות אוכל עממי בסגנון אוכל רחוב , כמו בורקסים מסוג בורקס רמלה מזנונים לכנאפות.

קונדיטוריות שהוסיפו ארונות מזכוכית וחזיתות מודרניות , עסקים שהפכו למפונפנים ,ששיפרו את חזיתם החליפו צוותים לצעירים יותר ומנסים לשנות מעט ולצעיר את השוק ולהפכו לנגיש לצעירים. כיום ניתן לראות קבוצות בסיורי אוכל ,תיירים בקבוצות גדולות  ותנועה יומית המחזירה את הקהל למקום, עקב היווצרות מצב של פתיחת מסעדות מקומות לאוכל עולמי ועדתי, ישנם סוחרים שהשכירו את החנויות והגדילו את חיי הלילה בנקודות אלכוהוליות ,בירה ואווירה שונה מתכונת היום.

לפני שנים מעטות הוחלט לערוך שדרוג לשוק ,רחובות השוק המרכזיים קבלו גגות ומערכות אוורור הוכנסו בו לימי השמש, המרצפות שופרו הוכנסו בהם תעלות למי הגשמים ,סולקו הדוכנים הארעיים ,לשוק 13 כניסות מכיוונים שונים שדרוג זה החזיק מעמד עד שנת 2013 שבו יערך שדרוג חדש ושיפור פני השוק, חנויות רבות שינו את מרכולתם והפכו למסעדות, בתי קפה אופנתיים חנויות בוטיק למעצבים והשוק קיבל תוספת בוהמית בחלקו בין חנויות הירקות הפירות הדגים והאטליזים.

בל נשכח את פסטיבל הבלבוסטה שנחוג מספר שנים במספר ימים לאורך מספר שבועות במשך חודשי הקיץ שאליו לפסטיבל צבעוני את תושבי ירושלים וארץ ישראל פסטיבל המשלב להקות נגינה, אמנים מופעי רחוב ואכילה במסעדות השוק.

אלא שלפסטיבל קמה התנגדות של תושבי השכונה ובעלי הדירות שבשוק , הם מחו על הרעש הבלתי נפסק בשעות הלילה המאוחרות , תופעת עשיית הצרכים של המבלים ברחבי מדרכות השוק ובחזית החנויות, מחוסר בתי כבוד בשוק, הלחץ וההתנגדות עשו את שלהם ופסטיבל הבלבוסטה סגר את שעריו, התופעות הללו ממשיכות גם כיום עקב פתיחת מקומות בילוי רבות בשוק הפועלים עד השעות המאוחרות ויוצרות רעש ולכלוך בל יתוארו.

בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר ,בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן ,בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר ומסעדה, כיום בתקופת הקורונה מחצית שנת 2020 נסגר המקום עקב קשיים כלכליים.

למרות הקדמה ,עדיין פועלים בשוק מוסדות ועסקים לאורך עשרות שנים ,כמו כהן חמוצים, שנפתח מיד לאחר מלחמת השחרור, המופעלת בידי הדור השלישי, קפה דנון לפולי קפה וטחנתם  שנפתחה בשנות הארבעים , מאפיית קלדרון ,חניות התבלינים הישנות כמו בשביץ, שהחלה לפעול בשנות השלושים חנות פרג לתבלינים ,החנות של האחים לוי ,או פיצוחי דני ורוזמרין, חנות התבלינים אורגנו שבשוק העירקי, מאפיית טלר,

חלק גדול מהסוחרים פרשו והשכירו את החנויות לערביים בעיקר לילדים שעבדו בשוק ובגרו ,וצבור הסוחרים שנותר כמובן נלחם בנושאי הכבוד והמעמד, ובעיקר בנושא מי יהיה הוועד והפה לסוחרים שנותרו, כמובן שני יהודים החיים בכפיפה אחת ארבע מפלגות קמות , כך נראה ייצוגו של הוועד מרובה הראשים והתפלגויות ,שנותר לשמר ולו רק במעט את קרב המאסף לזכרו של השוק הנכחד .

מחירי החנויות וההשכרה מתחלקים על פי מיקום בשוק , על פי מספר הקונים המגיעים לשוק, לדוגמא רחוב חפץ חיים הרחוב המקורה ,מתחלק לשני חלקים החלק הסמוך לרחוב יפו ,מכוון שקיימות בו מספר חנויות הפונות לקהל החרדי בעלות תעודות כשרות מחמירות, ואילו חלקו השני השווי נמוך יותר, ברחוב מחנה יהודה הבלתי מקורה ,אין בנמצא חנויות למכירה או השכרה , לאחר שהרחוב נחסם למשאיות וכלי רכב ופריקתם.

כיום התנועה של הבעלים החדשים לשכירת מקומות לטובת הקולינריה, הרימו את המחירים בסמטאות המחברות בין שני הרחובות ובשווקים הגרוזיני והעירקי כיום שכר ההשכרה של חנויות תלוי במיקום , והוא יכול להגיע לארבעים וחמש אלף שקל ויותר כשכר חודשי למקום.

מגמה זאת של העסקים החדשים וסגירת חלק מהעסקים הוותיקים ,שינתה את פני הרחוב בניסיונם לשנות את צביון השוק הישן ,כניסתם של החדשים במספרים גדולים , מהווה אבן נגף לשמר את הישן ואופיו של השוק ,דבר הגורם למתחים ולניכור בין החדשים לוותיקים.

בשנת 2018 מחירי ההשכרה והמכירה הרקיעו שחקים, חנויות שהיו בנמצא בתקופה שלפני הבום, במחיר של 3000 שקל זינקו למחירים של 20.000 , חנויות בסטה נמכרו במחיר של שני מיליון שקל ,לדוגמא חנות ששטחה 10 מטר ניסה בעלייה למכור אותה בשלוש מאות שקל ,נמכרה לבסוף במחיר של 2 מיליון שקל , חנויות ברחובות הראשיים שגודלן כ 18 מטר נמכרו גם במחיר של 4 מיליון שקל, בתקופת הקורונה 2020 בעת שהשוק נסגר ,החלו לרדת המחירים והיום ניתן להשיג במחיר נמוך יותר..

חנויות ששטחם 60 מטר הושכרו במחיר חמישים אלף  שקל, וחנויות בגודל של 20 מטר הושכרו במחיר של 18-20 אלף שקל.

בשנים האחרונות רחוב עץ החיים החלו להיכנס דוכני בקלאווה וכנפה, דוכן החלבה שהפך לחנות עסקים שפונים לכוון המבלים ופחות מכירת חומרי גלם, לעומתם השוק העירקי והגרוזיני שומרים על ציווינם , וכניסת עסקי בידור ושתייה לרחוב עץ חיים, רחוב מחנה יהודה והרבה ברחובות הקטנים.

לטענת תושבים בדירות בשוק ובעלי העסקים הוותיקים ,שצביון השוק השתנה מול עיניהם , הפעילות של הסוחרים ובעלי מקומות הבילוי שעיקרה פעילות לילית או לאורך שעות היום, גורם להפרעות בעבודתם, למרות בקשותיהם לבעלי הברים ולמקומות הבילוי, להנמיך את הרעש, להימנע מהתקהלות ליד עסקיהם, על מנת לאפשר ללקוחות להגיע לדוכנים ולרכוש את סחורתם, חלק מהבעלים החדשים ,אינם מתחשבים בהם ,דבר היוצר חיכוכים וויכוחים גם לפני הלקוחות ,דבר שמדיר את רגליהם להגעה בעתיד.

לעומתם טוענים בעלי העסקים החדשים ובמיוחד הברים, כי גם להם הוצאות, דמי שכירות ותשלום מיסים ,וכי עלייהם להתפרנס, ולכן הם תלויים בכמות האנשים הבאים בשעריהם, לטענתם הם עובדים על פי התקנים וחוקי העירייה טענה נוספת שלהם היא כי מספרם מאפשר להם להשתתף בבחירות לוועד , ומאיימים להקים וועד משלהם באם לא יענה הוועד הישן לצרפם לוועד הקיים.

סיורי אוכל וטעימות בשוק מחנה יהודה חולפים במספר מוסדות ושווקי משנה בשוק מחנה יהודה .

חלק מהשינויים שחלו בשוק בגל הראשון , החלו כאשר חניות ישנות של סוחרים ,החליפו ידיים ונפתחו בהם ,בוטיקים, חניות לתכשיטים, סדנאות לאומנים ועוד, בשלב השני (יש הטוענים כי החל בשנת 2009-10 ) החלו להיכנס לחנויות דוכני אוכל ומסעדות כמו מחניודה , בתי קפה ,ברים ומקומות בילוי לצעירים ולתיירים.

בשנים האחרונות נסגרו חנויות כמו : קפה חבה ברחוב יפו, חנות הבגדים סתורה, פיצה מאניציז ,בוזו טוסט, אדן, ברלינה פלאפל מולה ,פול האוס , השוכרים שלפני הקורונה היו מוכנים לשלם דמי פינוי לסוחרים בעלי החנויות בסכומים המוערכים למאות אלפים, והדרישה הייתה רבה ובל נשכח את  הוצאת השיפוץ והתאמת העסק לייעודו החדש.

מצב זה מביא את הסוחרים הוותיקים להתמתן ולהתפשר בעת השכרת נכסיהם,  וכבר כיום ניתן לראות חנויות סגורות בשוק, או פנויות להשכרה ומגמת נכסי השוק לא ברורה עדיין .

חגיגות מאה שנים לשוק

במחצית שנת 2023 נחגגו מאה שנים לתחילת היווצרות השוק , בסדרה של חגיגות ,הופעות של אומנים, זמרים ועוד, אל חגיגה זאת הגיעו נציגי שווקים מפורסמים בערים מרכזיות בערים של מדינות בחול.

כיום מנהיגה את וועד השוק מזה ארבע שנים ,טלי פרידמן שנבחרה בבחירות בעלי החנויות בשוק, ( פעם ראשונה שאשה מנהיגה את וועד סוחרי השוק) שלאחריה נבחרה בזמן הקורונה לראש וועד השוק הזמנית ,ובהמשך נבחרה כראש הוועד בבחירות שנערכו.

טלי  שעבודתה בעבר היית שפית במסעדות, לאחר מכן החלה בתופעת סיורי האוכל לקבוצות , סיורים אלו חשפו אותה לשוק ולאנשים הניצבים בחנויות ובדוכנים לאחר מכן פתחה בית ספר לבישול בשוק שבהם היא מעבירה קורסים שונים.

כיושבת ראש הוועד ,היא מנסה למצוא את האיזון בין הסוחרים הוותיקים לבין הבעלים והשוכרים החדשים  שהקולינריה היא מטרת בואם לשוק, בתקופת הזמן הקצר שנותרה לשמש כיור הוועד , עד הבחירות הבאות, מנסה טלי לגרום לעירייה לשפץ ולייפות את השוק, ולקבל תקציבים מגופי ממשל בישראל.

טלי מנסה ליצור עוד חגיגות ומופעים בשוק בשיתוף אומנים ,עם הדגש על אומנים בני ירושלים, שחלקם מציירים דמויות פרוורטים של דמויות סוחרים ופיגורות מהשוק בעבר, גרפיטי על תריסי החנויות הסגורים בלילה,  וציור קיר על קירות בתים בשוק.

אגדות משוק מחנה יהודה

אגדת השקיות במחנה יהודה 

בתחילת הדרך של קניות הקונים ,הגיעו הלקוחות עם סלים שבתוכם אספו שקיות מנייר שהכינו במו ידיהם מניירות ישנים ומעיתונים,  מאחר וכול דבר בתקופת המנדט נמכר על שקילתם בקילו , ומחוסר שקיות ניילון שלא היו בנמצא , נוצרו אלתורים שונים לאיסוף המוצרים שנקנו בשוק.

אגדות הנעלים בשוק מחנה יהודה

אגדה חמודה מתקופת הצנע במחנה יהודה ,שראשיתה בתפיסת נער מוכר זוג נעלים ללא נקודות , בעת החקירה הגיעו לאביו של הנער שהיה סוחר נעלים ידוע ובחיפוש בביתו נתגלו עוד 21.000 זוגות נעלים מוברחים שהיו מיועדים למכירה בשוק השחור, לאחר חקירה נוספת נתגלו היבואנים מכלל סוחרי תל אביב שהיו אחראים להברחת הנעלים לארץ, הנעלים שנתפסו הוחרמו ועוברו למחסני ועדת הצנע.

אגדת הנעלים המהלכות

באחד הבקרים הגיעה לקניות בשוק מחנה יהודה לונה חרוש , הוציאה את נעלי שני ילדיה מהתיקון בסנדלרייה המשיכה להתנהל בשוק להמשך רכישת ירקות, כאשר הגיעה לדוכן הבצל, הניחה את סלה ולידו את שני זוגות הנעלים ועמדה ובדקה את הסחורה לקניית מנת הבצל, שלפה הפנקס שבו ניקב הירקן את קצבתה לבצל ופנתה להניח את הבצל בסלה אלא שומו שמים הנעלים תפסו מרחק והחלו בפסיעה מהירה בסלה של עליזה ויסמן ממעברת תלפיות.

מובן שהז'נדרמריה הוזמנה ,נערכה חקירה קלה ולפי תאורה של לונה הרוש הבינו במהרה השוטרים במי מדובר , הגיעו לביתה של עליזה ויסמן וראה זה פלא שני זוגות הנעלים ,הגיעו באותו זמן ההליכה לביתה במחנה תלפיות ( מחנה אל אלמין).

אלא שלטענתה הירקן הוא האשם ,והוא שהניח את הנעלים בסלה , צא ולמד הירקן היה צריך לצאת מאחורי הדוכן לעבור לצדו השני להתכופף ולהרים את הנעלים ,שחנו ליד סלה של גברת הרוש והופה בדחיפה קלה לתוך סלה שלה  לחזור בחזרה מעבר לדוכן ולהמשיך לשרת את הקונים , על זה נאמר על ראשי הנעלים בוער הגנב .

ספור הנעלים הנעלמות

אחת האגדות העסיסיות בשוק מספרת על גנבת נעלי הבית של אחד מסוחרי השוק הוותיקים ,תחילת הסיפור היא בארוחות הצהרים שהביאו ילדיהם בסיום הלימודים בכלים לחנות של האב , לאחר שנגס ואכל האב ,היה מתיישב ורגליו על ארגז ריק, ומנמנם מעט במנוחת הצהרים.

יום אחד החליט בנו של בעל החנות הסמוכה לגנוב את נעליו שהוריד מרגליו לפני המנוחה, כאשר הסוחר נמנם חטף את הנעלים ורץ לשוק הפשפשים שליד מסעדת רחמו ומכר אותם לאחד הרוכלים משהתעורר הסוחר צעק שמו שמים הנעלים נעלמו.

בצר לו סר הסוחר לשוק הפשפשים, וראה פלא הנעלים היו על שמיכת המכירה כאשר ניסה להשיבם לחיקו כשהוא מסביר כי אלו נעליו, החלו דין ודברים בין הרוכל לסוחר , בה טען הרוכל כי קנה את הנעלים מנער, לא עזרו הצעקות ,טמן הסוחר את ידו בכיסו, ושלשל  את המחיר המבוקש בעבורם כמובן עם העמלה של הרוכל .

אגדת החינוך בנבכי השוק לסוחר מתחיל

ההורה המוכר בשוק ניסה להקנות לבנו את רזי המכירה  , וכך אמר ,לפלחיות תמכור את הסחורה הישנה , שים עינך על הקונים הכורדים והתימנים ,המבזבזים את זמנך בוויכוחים רבים על מחיר הקנייה ,ולבסוף עוברים הלאה, לעומתם אל האשכנזים תאיר את פניך, תדגיש במכירה את איכותו ותקבע מחיר גבוהה יותר, באם ינסה להתמקח תומר לו זהו דבור אחד וזה המחיר, והאשכנזי הפתי ישלם כול מחיר שתבקש. כמו שנאמר בספניולית או בלדינו : טודוס אישכנזים בובס.

אגדת מתחזי בעלי הרכב

אגדה מצחיקה וכואבת מספר כי ברחוב היורד מרחוב מחנה יהודה לכוון מסעדת רחמו , היה בעברו פתוח לנסיעת רכבים כאשר רכבים נכנסו מרחוב אגריפס ופנו לרחוב , האגדה מספרת על רכב פרטי שפנה לרדת ברחוב בשנות התשעים , פגע ברכב חונה ברחוב הצר, ירד הנהג הפוגע לבדוק את מידת הנזק, ונתקל בשני אנשים שאחד מהם טען שהוא בעל הרכב, החל דיון בגודל הפגיעה ובסכום התיקון , הנהג הפוגע הסכים לסגור עסקה במזומן לתקון ללא ערכאות או הגשת תלונה, שלשל ליד של הנהג שהציג עצמו כבעלים , מאה וחמישים שקל , לאחר התשלום עזבו והתרחקו שני האנשים שנפגעו , לכאורה לעסוק בעניינם .

במקרה עבר במקום לאחר עזיבתם קצין משטרה שיעץ לנהג הפוגע להשאיר פתק על שמשמת הרכב שנפגע , הפוגע חייך ואמר כי הכול מסודר והוא נתן לאדם שהציג את עצמו כבעלים סכום כסף לתיקון , למקום הגיע בעליה של האמתי של המכונית הנפגעת ודרש לקבל את פרטיו של הפוגע, למזלו של הפוגע קצין המשטרה ראה את שני המתחזים והרמאים שהכיר ושחלפו לידו כאשר הגיע למקום בדרכו לאכול, ביקש השוטר שתוגש תלונה במטרה ודאג שהבלשים יגיעו לאנשים שביצעו את התרמית.

לקח לעתיד תמיד לבקש ניירות המציינות את הבעלות של הרכבים בעת תאונה.

סיפורי הכייסים בשוק שחלפו

כייסים אלו שהכניסו ידם לכיסי הלקוחות שלפו כספם ונעלמו, אחד הסיפורים הוא על הכייס אברהם כהן שקרתה לו תאונת עבודה בעת ששלף ארנק שהכיל מעל לשלושים לא"י , ניסה להימלט ונתפס בידי העוברים ושבים והוסגר לשלטונות השיפוט בבית המשפט ניסה להשתחרר אך התברר כי לא אלמן המכויס היו לו חברים לצרה.

בשנת 2015 החלה תופעה מתגברת של כייסים ופריצות לחנויות בשוק מחנה יהודה , וועד השוק בראשותו של שמעון דרוויש ,פנה לעירייה ששלחה אותם למשטרה שתציב מצלמות אבטחה ברחבי השוק, חוליות של לוכדי כייסים סמויות החלו להגביר את נוכחותם בשוק .

בשנות השישים ,צעירים שנפלטו ממסגרות חינוך בני 13-16 ויותר , שהגיעו מבתים חסרי כול , התאגדו ככנופיות שכונתיות והתפרנסו ממעשי כייסות וגניבה מחנויות , נערים אלו שנאו את הממסד ושליחיו והחליטו שהם אינם מאזינים יותר ,למילים היפות ודברי המוסר של המבוגרים ונציגי העירייה והמדינה , אב המשפחה היה חסר עבודה לרוב, אדם שעיסוקו בהימורים ושתיה של משקאות חריפים וחלקם אף השתמשו בסמים לצרכיהם.

כנופיות נערים אלו למדו שניתן להתפרנס ממעשי כייסות ,גניבה ופריצה לכלי רכב ,שהביאו הכנסות מהירות וגדולות לכיסם יותר מעבודת כפים , גם המאסרים ומוסדות השיקום לא עזרו ,בשובם חזרו נערים אלו מיד לאורח חייהם הקודם, ברור שהמיקום במדרג והמעמד בכנופייה היה ברור ,והרדיפה אחר הכבוד הייתה חשובה ההשתייכות נוצרה על מנת לפצותם על תסכולם מהחיים .

תיאורי הצעירים לדרכם הנלוזה ניתן היה לשמוע מפיהם , בדרך כלל התארגנו מספר נערים ונכנסו לשוק מחנה יהודה , התבוננו בנשים בעת הקנייה והמיקוח , שלפו מתיקי הנשים את ארנקם ,ונעלמו בסמטאות השוק, חלקם נכנסן לחנויות ופנו והעסיקו את בעל החנות בשאלות ,וחלק מהם גנב מעל למדפים סחורה ,יצאה כול הכנופייה מהחנות ,הלכו כרגיל ברגל על מנת לא למשוך תשומת לב עד קצה הרחוב ונמלטו בריצה.

חלקם גילו כי בפריקת משאית אבטיחים למשל, יכלו לקבל סכום כסף נכבד ,יותר מאשר מעבודת כפים רגילה, צבא לא התאים לדרכם ,והם עשו הכול על מנת להשתמט , גם להם הייתה הסיבה שקודם יגייסו את בחורי הישיבות ואז אולי ישקלו גם הם להתגייס.

סדר יומם היה שינה עד שעה מאוחרת ,אכילה מתבשילי הבית ויציאה  אל הרחוב, משחקים ,מתפלחים לבית הקולנוע או הולכים להמר, לרובם אין חברה קבועה , מכיוון שזאת הוצאה יום יומיומית נכבדת להזמינם לבילוי, הם העדיפו לשלם לפורקנם לבעלת המקצוע העתיק לפריקת המתחים.

אגדת הרמאי יוסף

בשנת 1942 הגיע יוסף לשוק מחנה יהודה , ושיחק אותה כאדם מכובד, הוא פנה לאחד הירקנים וביקש לרכוש מספר בננות, במחיר של 120 פרוטות ,לאחר מיקוח נקבע המחיר, שלף יוסף שטר של חמש ל"י לתשלום.

לסוחר הבננות לא היה מספיק עודף  , על כן נתן לעוזרו הילד 800 פרוטות ושלח אותו עם הקונה לפרוט את חמש הלירות , ולהשיב את העודף ליוסף הקונה, בדרכם ביקש הקונה מהנער לפנות לחנות הדגים הסמוכה על מנת שיבדוק עבורו את מחירם, לפני שפנה הנער לשליחות החדשה ,ביקש הקונה שיתן לו את 800 הפרוטות למשמורת בכדי שלא ילכו לאיבוד, לאחר שהנער פנה לחנות הדגים ,נעלם יוסף עם הסחורה ועם הכסף.

המשטרה פתחה בחיפוש ולאחר זמן מה ,מצאה את הרמאי יוסף ,סועד את ליבו במסעדה , לאחר שניתפס הובא למשפט ונידון לשנת מאסר , באמתחותיו היו כבר 22 מעשי רמיה ברחבי העיר, עוד העיר השופט כי אינו יכול להענישו לתקופה ארוכה יותר ,כיוון שכך החוק קבע.

אגדת הילד המקלל

אגדה ירושלמית מספרת על אם וילד שעברו בסמטאות השוק , האם פסעה בצעדים רחבים אך הילד שחוויות השוק, מראה החמורים, החתולים הרבים על שאריות הבשר של הקצבים השתרך מאחור האם שמיהרה אחזה בזרועו של הילד וצעקה שיגביר את קצב ההליכה אך הילד שהחוויה שלו הופסקה ,החל למרר בבכי תוך כדי שהוא צועק לאמו " אני מצפצף עליך" האנשים מסביב נעצרים ומשתאים ,האם פונה אל הילד איך תעז לומר לי פרא אדם שכמוך כך , אז הילד מצייץ בתשובה זה מה שאבא אומר לך , נו הבנתם חוכמת ילדים .

אגדת הברחת הבדים

אגדה נוספת מספרת על נער שנתפס בשוק מחנה יהודה כאשר סיבל גליל בד בדרך לביתו של מעבידו החייט לאחר חקירה הגיעו החוקרים לביתו של מעבידו החייט ומצאו בו גלילי בדים שאותם התכוונו החייט ועוזרו להעבירם לבית החייט על מנת שיתפור בגדים לחברים בניגוד לחלוקת הבד על פי נקודות.

אגדת מכירת הדלעת

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

אגדת הנשים הכורדיות מהקסטל

נשות הכורדים והעיראקים מתושבי הקסטל החלו לגדל ירקות בחצרות בתיהם ולהעבירם למכירה בשוק מחנה יהודה כשם שעשו זאת נשות הפלאחים לפניהם בתחילת המאה עד מלחמת השחרור ,ספור המחצלת והסחורה החקלאית עליה משכה את תשומת לבם של משטרת המצרכים שתפסו יום אחד צבריה אברון נתפסה בעת שספסרה בקילו אחד של עגבניות ,( לידה נתפסו עוד עשרה קילוגרם) כאשר דרשה ללא תלושים ,מחיר מופקע של 800 פרוטות במקום מאתים חמישים כמקובל.

אגדת הארוחה המשביעה הן לגנבים והן לנשדדים

בשנת 1953 יצאו עובדי ארגון הסיטונאים במשרדם במחנה יהודה ,לארוחתם במסעדה בשוק, נעלו את הכספת הניחוה בארון העץ נעלו את הארונות והמשרד , הארוחה הייתה משביעה, כן הובא שביעות רצון של הגנבים שניצלו את זמן הארוחה ונטלו את כספת המתכת עמם , השלל: שבע מאות לא"י ושבע מאות לא"י בצקים ,כסף שיספיק לגנבים לכמה ארוחות משביעות.

זוטות מהשוק

מחנה יהודה בנין מוריה בחנויות המבנה, נמצאת חנות הספרים של מנדל יצחק ובניו , נמכרים אצלו גם טליתות, פמוטים כוסות לקידוש, תפילין מזוזות ועבודות בצלאל.

במחצית שנות השישים  הוצף השוק בתפוחי עץ במחיר נמוך של אגורות ספורות, מבצע יזום ממשלתי והמועצה לשיווק פרי למניעת זריקת הפרי לזבל ומכירתו במחיר זעום על מנת שמשפחות ותושבי ירושלים ייהנו , שנה לאחר מכן נרכשו עודפי ענבים ושווקו גם הם במחיר מוזל ,אלא שאלו היו מבצעים חד פעמי שנגמרו.

בסניף בנק לאומי שברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה ,התבצע  בסוף שנת 1979 ,שוד תחת איומי אקדח על הטלרים, השודד נטל מעל למאתיים אלף שקל ונעלם בין קוני השוק.

במחצית שנת 1978 הוצפה העיר במטח גשם גדול, מספר חנויות בשוק מחנה יהודה הוצפו ,כתוצאה של תחזוקת מערכת הביוב שהיו בחלקם סתומים, האגדות מספרות על דיירים ברחוב השקמה 4 ,שדירתם הוצפה וכול בני המשפחה הצטופפו בחדר אחד ובכול הלילה שאבו את המים מחוץ לדירתם .

סיפורו של הרב המקובל יחזקאל רפאלי 

כיום מזה עשרים שנה בחדרון מאחורי דוכן ירקות ,פתח הרב המקובל יחזקאל רפאלי, שלמד אצל הרב בצרי, ובמקביל את תורת הקבלה אצל הרב המקובל מרדכי שערבי .

החדרון מחסן ,ממוקם בחנות שהייתה שייך לסבו יהודה רפאלי הקצב מקום שבו הוא מחלק ברכות ,קמיעות וברכות כנגד מחלות , לאנשים שמאמינים בכוחות וסגולות על, מהשקיעה עד השעות הקטנות של הלילה.

בתחילה עבד הרב בחנות האטליז המשפחתית ,אך פרש לאחר 20 שנים ,בעת שהתגלו לו מחלומות ואירועים שחלפו ,כי יש לו כוח לעזור לאנשים וזה ייעודו בחיים כשליח .

על קירות החדר תלויות תמונות של רבנים מפורסמים , בשוליו מונחת סחורת ירקות למכירה בחנות , הרב יושב על כורסא וממולו על כיסא יושב הנזקק והמאמין בכוחותיו של הרב ועצותיו, בעזרת קמעות שעליהם הסמל מגן דוד המונחות על כיסא הטיפולים , לטענתו קמיעות אלו מימי שלמה המלך ששוחזרו ונכתבו על ידו בעת שנפלה עליו ההשראה ,שניכונו בכוחות לגרש כוחות רעים ואפילו דיבוק.

הרב יושב בחדר הבקשות ומופרע מדי פעם עם מילת סליחה בעת שהירקן נכנס לקחת את אחד מארזי הירקות המונחים בחדר, בעת שהנזקק יושב בכיסאו מול הרב, מניח הרב את ידיו מעל לידי הנזקק ומעביר אנרגיה חיובית לנזקק. מוסדות מפורסמים ואישים ברחבי השוק.

ספור הבחירות לוועד השוק בשנת 1986

עקב פעילותו של עמדי אורי כפרויקטור שפעל לפתח את מרכז העיר ,פעל בסוף שנת 1986 לערוך הצבעה בקלפי של השוק על מנת לקבוע ועד מנהל לשוק, כרגיל החמולות המשפחתיות ,בחשו מאחורי הקלעים בצורה פעילה ,על מנת שנציגיהם יבחרו, משפחת חיים לוי שייצגה את הירקנים , כארבעים סוחרים ,שהתחרו על שלושה מקומות ושלחו לבחירות את : יצחק חיים, משה חיים ורמי מרדכי, משפחת חיים חברה למשפחת חמאווי  שפעלה בתחום הדגים והבשר ,האיחוד בבחירות אפשר להם להיבחר למקומות הראשונים.

השוק חולק לשבעה אזורי בחירה , שמהם נבחרו הנציגים על פי מפתח הסוחרים שהיו מבכול אזור , חלק מהבוחרים לא הבינו בדיוק איך לסמן וזכו לעזרה מחבריהם , , למרות שהיו המתחרים העיקריים למשפחת חיים, משפחת צדקיהו שלחו לבחירות ארבעה מועמדים : אלי, פיני, והאחים אילן וירון, אך ירון צדקיהו הסיר את מועמדותו לבחירות עקב הבחישה של החמולות בחמולת צדקיהו גם התגלה סכסוך בין ירון לניסים צדקיהו.

עוד הוסיף ואמר ,,מנהיגי החמולות הנהיגו את המשפחה, כאשר שבעים אחוז מהסוחרים  בשוק הם ממוצא כורדי ,יתר הסוחרים הם מהעדות הגרוזיניות העירקיות והמרוקאים , וגם מקום המגורים של המשפחות בשכונות תרם להתארגנויות.

חלק מהתאגדות לבחירות ,כללה את האינטרסים של חלוקת משלח היד של הסוחרים, שרצונם היה להשפיע על חלוקת תקציבי הפיתוח לפי מפתח הרחובות שבהם היו חנויותיהם , לאחר  הבחירות מנתה האופוזיציה לוועד  21 חברים, בעלי בסטות וסוחרים ערביים לא קבלו את זכות ההצבעה.

בבחירות הוחלפו המשמרות ובראשם ראש הועד הקודם חי לטיף , חיים לוי היה סוחר בירקות ופירות בעל ותק של 19 שנים בשוק, ועוד שבעה חברים .

בחירת ניניו פרץ כיו"ר השוק 2016

בבחירות 2016 נבחר נינו פרץ כיושב ראש לשוק מחנה יהודה , לפני כן היחה חבר בוועד השוק ,משנתו לגבי העתיד לייצב את השוק כאתר קניות , להחזיר את הקונים צעירים ומבוגרים וכמקום לבילוי תיירות ופנאי , לנינו שתי חנויות בשוק, שאותם הוא מפעיל משנת 2002 .

הבעיה הבוערת הייתה למצוא מקום חניה גדול יותר לקונים, ולהפחית את מחיר החניה מהזכיינים, בנוסף לשיפור מצב החנויות והמרחב הציבורי, ובעיקר לחזק את התשתיות והתברואה .

את בעיית הכנסת הסחורות לשוק, פתר בסגירת רחוב מחנה יהודה במחסום וחסימת כניסת משאיות החל מהשעה תשע בבוקר ,ולאחר כניסתם מדוממים הנהגים את מנועי המשאיות , כתוצאה מכך נמנע חיכוך יתר עם התנוה של המשאיות עם זרם הקונים,

שוק מחנה יהודה מוסדות מפורסמים וסוחרים

קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)

השוק הגרוזיני שהוקם בצורה פרטית בשנים 1929-30 , בידי היזם יום טוב שרים, בנו של השד”ר רבי יוסף חיים שרים, שחזר בשנת 1927 ,לאחר שהתגורר בארגנטינה ועסק שם במסחר, הוא בנה סוכנות סיטונאית לממכר ירקות בשוק הגרוזיני .

אחרי ששכר שש חנויות ברחבת השוק, אפשר יום טוב לרוכלים ערביים בעיקר מהכפר סילוואן ,לאחר חתימת חוזה עם מוכתר הכפר, למכור את סחורתם ברחבה בתמורה לדמי מס "הארדיה "(דמי שימוש באדמה)  ,לאחר שקיבל הוא ושותפו אבו נתן ,רישיון מהשלטונות הבריטים לגביית המס.

השוק שקיבל את שמו מסוחריו שהגיעו מקוקז וגרוזיה, ממוקם מטרים ספורים לאחר הכניסה לשוק בהליכה ברחוב עץ החיים  מכוון רחוב יפו נפנה ימינה לסמטה צרה , כניסה שנייה קיימת בפניה שמאלה מרחוב יפו לרחוב הפתוח של השוק רחוב מחנה יהודה , לאחר עשרות מטרים בודדים נפנה שמאלה לסמטה שני הרחובות נפתחים בסופם לחצר שבה ממוקמים חנויות ובמרכז דוכנים לסדקית , לידם מבנה השירותים הציבוריים.

המחירים בחנויות הירקות ,הסדקית ,חמוצים ,בית הקפה , שבסמטאות של השוק וברחבה זולים משמעותיים , עוד ברחבה של השוק העירקי בפינה השמאלית ,קזינו דה פריז , בשנת 2011 פתחו מזרחי שהיה ראש ועד השוק בעבר בעליה לשעבר של מסעדת צחקו ז"ל ושנון סטריט ,את קזינו פריז כבר ומסעדה, בניסיון לתת ולהחזיר במעט את אווירת המבנה הישן בהעניקם לו את שמו המיתולוגי קזינו דה פריז כבר לשתיית בירה ומשקאות חריפים ומסעדה, במחצית 2020 בעת מגפת הקורונה נסגר המקום.

המוסד קזינו דה פריז ממוקם בלב השוק הגרוזיני שבמחנה יהודה, בחצר הגדולה של השוק צמוד לבניין מוריה מאחור שהיה ברחוב יפו, אל חצרו  דרך שער הברזל ,מעוטר בקישוטים ובתבליטים , על קירותיו היו ציורים שנעלמו לאורך השנים ברוח, מרצפותיו של המבנה היו מכוסים בדוגמת ורדים שצבען היה אדום, מרפסת הריקודים שבין הקומה השלישית לרביעית שימשה כאזור לריקודים בימים שהמקום פעל לטובת הקצינים הבריטיים .

לאחר מכן שימש המבנה כמועדון קצינים בריטיים בשנות השלושים והארבעים, בעת ששימש כבית מלון קזינו ובית בושת הכול  כלול באותו מבנה ,המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח, הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.

בעת שהוקם המבנה בן ארבע קומות , המבנה הגבוה בשוק באותה העת, בשנות העשרים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית ,המבנה שימש את בוניו בתחילה כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק, מעל לקומת הממסד היו דירות מגורים , וחלק מהמקום היה מחסני סחורות רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר החל בשיפוץ המבנה לאחר שנים, התברר כי  נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו ,הלכלוך שלט וער, ערמות האשפה חגגו במבנה .

השילוט של קזינו דה פריז התנוסס מעל למבנה, האותיות מראה  מרהיב כתובות באותיות של קדוש לבנה, במרפסתו כפי שהעידו אורחיו בשנת 1932 ישבו נשים וגברים לבושים במיטב המחלצות על פי האופנה האחרונה מפריז, ולגמו מכוסות הבירה או היין משהוגשו להם.

המוסד שהוקם בימי המנדט ( משהו דמיוני מהסרטים), שימש אבן שואבת לחיילי הוד מלכותו ולאזרחים שהתמימות עברה להם, זקני העיר מספרים כי מחוץ לכוס הקפה והבירה ומשטח המחולות על גג המבנה, שימשה הקומה השנייה והשלישית של קזינו דה פריז למטרות שונות,  ובעיקר השימוש במרפסת הצופה מעל לשוק ,בה ניתן היה לשזוף ולבדוק ,את מפת גופם של נערות היהודיות והערביות שהעניקו מחסידיהם ,בעת שערכו סיורי תיירות בחדרי המלון בקומה השנייה, מרפסת המלון שימשה כמקום הצגת הסחורה , שלא הובאה מגן הירק אלא הגיעה למקום לא במשאיות.

במקום נערכו משחקי קלפים ,הימורים ורולטה כטוב לבם של המבקרים ,בעת שלגמו מהמשקה התוסס והצורב בגרון בעת שהמנדט הלך לדרכו, נסגר המוסד כמלון ובית קפה ,אלא שבמקומם התיישבה ישיבה שלידה המשיך לפעול המוסד הנשי.

למרפסת קזינו דה פריז עולים במדרגות אפלות בעלות ריח בגוון השוק, כאשר נאחזים במעקה הברזל של המדרגות מבחינים כי הוא עוצב במיוחד, צבעו היה אדום ,והילדים שהתגוררו במקום , נהגו לגלוש עליו, חלק המשפחות שהתגוררו במבנה היו : ביבס, מולכו, אלימלך, מזרחי, מאיר עג'מי, משולם ובוטון .

צייריה המתוסכלים של ירושלים השאירו חותמם על הקירות לאורך המדרגות, כאשר נוחתים על המרפסת ניתן לראות את בית הכנסת שערי חמה ,ברחוב יפו הסמוך, ומנגד ברחוב מחנה יהודה הפתוח, למשכימים קום מובטחת חווית התעוררות השוק בעת שהסחורה נדחפת מהמשאיות לחנויות, לבעלי הדמיון עצמו עיניים ושוו בנפשכם כי השפה מסביב היא אנגלית.

בסביבות שנות הארבעים הוסב המבנה למגורים, שבו גרו רק משפחות יהודיות, בדירות מרווחות יחסית, חלקם המשיכו להתגורר במבנה כארבעים שנה, בקומת הקרקע היית חנות הביצים של דלרוזה .

מכיוון שהמים סרבו לטפס למיכל שהיה בגג הקומה הרביעית הצטרכו דיירי הבית להשתמש במשאבה על מנת למלא את הדוד ,עד שהמבנה חובר לרשת המים העירונית.

פינה קטנה לאהרון ארטושס סוחר הדגים

בשנת 1936לאחר המאורעות דוגמא נוספת כאשר רכש אהרון ארטושס שבע חנויות בשוק מחנה יהודה , בעקבות עזיבתו את העיר העתיקה עקב המאורעות, אחת מהחנויות יועדה לשמש כחנות ירקות ופירות, לחנות זאת רכש ארטושס ירקות בניגוד לרצונם של סוחרי השוק והיהודים בשוק הירושלמי ולמרות האזהרות שהופנו אליו.

לטענתם אהרון ארטושס המשיך לרכש את הסחורה ,מידי ערבים ואנשי מושבת שרונה של הטמפלרים ליד יפו המוכרים היו מוקצים בעיני היהודים העבריים כשונאי יהודים  ,את הסחורה רכש ארטושס במחירים מוזלים ושילש את המחיר בעת המכירה .

על מנת להראות את מורת רוחם של היהודים ,התארגנו מספר צעירים  והתנפלו על משאית ירקות שהביאה סחורה לחנותו והשמידו את הסחורה משטרת המנדט עצרה שני צעירים כחשודים במעשה.

בתגובה הודיע ארטושס  כי את הסחורה הוא רוכש מידי סוחר יהודי מפתח תקווה ואין הוא יודע או אחראי למקורות הסחורה ,בנוסף הודיע ארטושס כי סחורתו זולה בחנות הירקות שלו, עוד טען כי הוא מכחיש רכישת ירקות מגרמנים במושבה שרונה, לדעתו כול האשמות נגדו מקורם בקנאה ועלילה שהתרקמה כנגדו.

במחצית שנות השלושים היו שנות בצורת כתוצאה מכך הורגש מחסור בירקות ובפירות, התחכמו סוחרי השוק והביאו סחורה והחליטו למכרה בשיטת המכרז הפומבי , לכול המרבה במחיר עקב המחסור וקיוו לשלשל לכיסם סכום כסף נאה, למכירה זאת התנגדו חלק מהסוחרים והקונים, לכן מהר מאוד התפתח קרב מילולי והרמת ידיים הגיעה לאחריה, ידם של הסוחרים הייתה על העליונה ולכן המשיכו בשיטת המכירה הפומבית .

אחד מאגדות השוק סיפרו על אהרון ארטושס סוחר הדגים הנודע

בתקופה שקדמה למלחמת השחרור החלו סוחרי השוק , לאגור סחורות שאת חלקה רכשו מיבואנים וסיטונאים ערביים, על סוחרים אלו והמחסנים פשטו אזרחים מבוהלים ורכשו מזון ושימורים לקראת הבאות, מובן שהמחירים היו גבוהים ממחירי השוק ,כתוצאה מכך החלו תלונות רבות להגיע לעירייה על מנת שיחקרו ויפסיקו תופעה זאת.

כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה בשנת 1938 , החליט אהרון ארטושס להניח את הונו שיש שמספרים עלה על מעל שישים אלף לירות שטרלינג, ולרכוש פרודוקטים ( מוצרי מזון יסוד ) ולאכסנם במחסניו שחלקם היו בעיר העתיקה , את כול הונו השקיע ברכישת קמח, סוכר ,קטניות, ועוד בתקווה כי המלחמה שתגיע במהרה תשליש את כספו ממכירת חומרי המזון שבוודאי יהיו במחסור.

הבעיה הראשונה שנתקל בה הייתה שהמלחמה בוששה ולא פרצה אלא בשנים 1941-2 , הסחורה החלה להתיישן ולהתקלקל , בעיה שנייה שהמחסנים, נהנו משפע זואולוגי של מכרסמים ,שהגיעו לארץ המובטחת מבחינתם, הוסיפו את תנאי הטחב, הרטיבות והגשם והרי לכם מתכון בטוח לכישלון, כיוון שכספו שהשקיע בסחורת המזון העתידית לתקופת המלחמה אבדה , החלו הבעיות הכספיות מעיקות והביאוהו עד פשיטת רגל חנות אחר חנות החלה להימכר על מנת לשלם את החובות שנצטברו ולמעשה רכושו והונו אבדו .

פינה קטנה למסעדת עזורה (עזרא שרפלר ז"ל )

עזרע שפרלר עלה כבנם הבכור עם הוריו מתורכיה בשנת 1949 (העלייה התורכית מאזור איזמיר) , כילד צעיר עזר לפרנסת המשפחה בעת שעבד במסעדה בשוק כשותף כלים, אצל חסקי הסורי ,בעל המקום לימד אותו את רזי הכנת המאכלים, לאחר שפתח את מסעדת רחמו ביחד עם רחמים  ,בתחילה השתפשף כטבח ראשי ,מלצר ועוד,

את המסעדה שנפתחה בשנת 1952 ,ושנדדה במספר מקומות בירושלים בתחילה פתח עזרה (עזורה) , את המסעדה  בחדרון קטן בשוק , לאחר מכן בשכונת ממילא ,לאחר הנדודים פתח שוב בשוק מחנה יהודה , ולבסוף נחת בשוק העירקי, בתחילה בחנות קטנה, ולאחר זמן התרחבה המסעדה ולקחה מקום נוסף בצמוד לה על מנת להרחיבה , למסעדה זאת הצטרפו הילדים והאישה רחל לתפעול והבישול .

לאחר מותו בגיל 90 ,החלו לנהל את המסעדה ,כיוון שלא אהב שאנשים נוספים יהיו המטבח ,וכיום את הסניף  הירושלמי מנהלים שנים מבניו , הבן הקטן אלרן היחידי מבני המשפחה שאביו הרשה לו להיכנס למטבח המסעדה כילד, מנהל כיום את המסעדה בשוק לוינסקי בתל אביב, .בניו מספרים כי בשנים האחרונות הקפיד להגיע על כיסא גלגלים ,למסעדה לטעום את מנת האורז והשעועית  כהרגלו .

האגדה מספרת על מנהגו לטעום ראשון בכול בוקר את מנת האורז והשעועית לאחר שעות מספר בטרם נפתחה המסעדה הגיעה קבוצה קבועה של חבריו אכלו מנה דומה ,יש שנהגו קבוע להגיע למסעדה ללגום מרק שעועית  או אחד ממקרי הקובה כמו: חמוסטה, מטפוניה, סלק, חמו וגם מטוגן .

מנהג נוסף היה לעזרא לגבות את מחיר הארוחה במזומן, הוא לא האמין בגופים הפיננסים שהנפיקו שקים וכרטיסי אשראי בין לקוחותיו נמנים ידוענים אנשי בוהמה ותרבות, חברי כנסת שחלקם היו יריבים פוליטיים והשתדלו להגיע בשעות שונות , האגדות ממשיכות ומספרות כי בכול יום בשעות אחר הצהרים , כאשר סיים את עבודתו נהג להגיע לחמרה של המכובדים וללגום ויסקי.

עזורה נהג להשכים קום ולבשל כבר מהשעות המוקדמות ,על מנת לספק לסוחרי השוק שקמו מוקדם על מנת להביא סחורה לחנותם ,היו רעבים לאחר מספר שעות של עבודה, סוחרים אלו בסביבות השעה 6-7 הגיעו לסעוד ויצאו לעמל העבודה בחנויות ,לסוחרים שלא היה מספיק כסף בכיסם בעת שהגיעו לארוחה , האכילם וידע שיקבל את כספו לאחר מכן.

המנות המוגשות במסעדה מבוססות על מנות עדתיות כמו של הכורדים העירקיים והתורכים , מנת החומוס הוכנה בתחילה בידיים עד שהוחלפה שיטה זאת להכנה בעזרת מכונות חשמליות, עוד ממשיכות האגדות כי במסעדה הוגשה בעבר מרק צח עם קניידלך .

חלק גדול מהתבשילים מבושלים בסירים המונחים על פתיליות לבישול ארוך, עזורה נפטר לפני שנים מועטות ואת השבט מנהיג הבן אלרן שהחל את הכשרתו כנער צעיר אצל אביו ,תפריט המסעדה כולל מנות בשריות כמו סופריטו, מרקי קובה תבשיל זנב שור שבעבר היה מאכל לעניים והפך למנת גורמה, ממולאים שונים ,קובה חמו בגודל גלגל ,

פינה קטנה למסעדת רחמו רחמים בן יוסף ז"ל

מסעדת רחמו פתחה את שעריה בשנת 1954 , לאחר שאב המשפחה שהיה דור שני להורים שעלו מטורקיה, בתחילה עבד כנהג מונית בחברת המקשר שמרכזה היה ברחוב לונץ , רעייתו יעצה לו לפתוח קיוסק קטן ,ליד תחנת פריקת המשאיות בשוק  בעבור נהגי המשאיות ,בקיוסק מכר רחמים חביתות בפיתה ועוד ,מזג קפה ותה ובקיצור המקום שימש את נהגי המשאיות הרעבים והצמאים מדרכם הארוכה .

לאחר מכן החליט רחמים לפתוח מסעדה שקרא לה רחמו  ,בתחילה לקח כשותף את שלמה מיכה ,שהיה לו דוכן למכירת ירקות ,אך הם נפרדו לאחר מספר חודשים, ושלמה פתח בשנות השבעים ,את מסעדת פינתי ברחוב קינג ג'ורג, שם את ילדיו משה ומאיר והחתן סלע לעבוד בחנות.

ומכיוון שרחמו עצמו לא היה טבח ,ועל כן לקח לו כטבח את עזרה שרפלר הצעיר ,ואת הבשלנית ציפורה , חלק מהאגדות טוענות כי עזורא היה שותף להקמה ,כיום מפעילים את מסעדת רחמו לאחר מות האב , בתו חיה והנכדות , לאחר שחתנו איציק גיל שניהל את המסעדה ואף פתח סניפים נוספים בירושלים שנסגרו לאורך השנים , ושנפטר בשנת 2019.

המסעדה נשארה כמו שהייתה בימי ההקמה ,פרט לשיפוצים מינוריים והחלפת המרצפות, וממעט כלים ששימשו את המסעדה בתחילתה, בתחילה התמחתה המסעדה בארבע מנות יסוד, אורז עם שעועית , קציצות בשר ותוספות אורז עם שעועית , חומוס.

חלקו הגדול של האוכל מבושל גם כיום על פתיליות ,במיוחד המאכלים המסורתיים העדתיים, שיטת העבודה קבועה ,הסועד נעמד בתור לפני חלון ההגשה של המטבח , לוקח מגש וסכום ומבקש בעת שהגיע תורו להניח על צלחתו את המנה המבוקשת והתוספות ,מצטייד בפיתות וחמוצים ,מראה את המגש לקופאי ,ולאחר מכן מתיישב על בסיס מקום שהתפנה ליד אחד השולחנות.

כיום התרחב התפריט וכול : חומוס עם פלפל או בשר או פטריות, קציצות בשר מנות גולאש ,מוסקה ,שניצלונים ,עוף מג'דרה ואורז, מספר סוגי מרק קובה חמוסתה ,קובה סלק ,או קובה ירקות ,מקלובה צמחונית, מרקים כמו :עדשים, אפונה, שעועית ,שתייה קרה שלוקחים מהמקרר שלפני הקופה .

פינה חמה למעדניית אבו דאוד

בני המשפחה הארופלית גרו בעבר בכפר סילוואן

חנות שנפתחה בשנת 1936 ושימשה בתחילת דרכה כחנות ירקות ,שהמשפחה התגוררה בשכונת אבו בצל (שכונת אוהל משה) על שם אבי הרמטכ"ל לשעבר  ליפקין, בביתם במושבה אהל משה ,נולדו דוד שנפטר, עזרא משה שחר שפתח את בית דפוס, האח שחיי כמה שנים בהודו וחזר.

בתחילה רכשו האחים דאוד ואליהו ,את הירקות מהכפר סילוואן מידי יעקב ואחיו מרדכי שמש שכונו אבו ליש, משפחה שעברה לגור בסילוואן, לאחר שעזבו את עזה ,בסילוואן רכשו חלקת אדמה מידי נסים שמעון עטיה שירד מנכסיו, שם החלו לגדל מלפפונים וירקות את הסחורה מכרו למשפחת אבו דאוד.

אבו-דאוד איש גדל ממדים, שהתהדר בגלביה וכיפה גדולה כיסתה את ראשו, נהג לשבת במרכז החנות, בחורף היה שם פח ממלא בעצים מדליק והרי לכם תנור בית, שעליו נהג להניח סלקים לאפייה ומכר אותם גם כן , ממקום מושבו קיבל את הקונים, שאל מה ברצונם לקנות וממקום מושבו היה מעביר את ההזמנה לעוזרו הצעיר בחנות בדרך כלל הבן משה שהיה אץ לספק את הסחורה.

שפה מיוחדת היית לאבא דאוד כשפנה לעוזרו , שאת שמו קרא בשתי הברות ואז היה צועק את רשימת הקניות של הקונה, את החשבונות עשה אבו דאוד בראשו בלי מחשבון ,מקבל את הכסף ומכניסו לכיסו .

המעדנייה שקיימת מעל 80 שנים ממוקמת ברחוב עץ החיים 41  , חנות שנפתחה בשנת 1936 ,כיום לאחר שעברו 80 שנים עובדים בה בני הדור השלישי , לניהול בדור השני הצטרפו משה שחר ודוד שעזב שבילה חלק מחייו בהודו, שנפטר בהמשך,  בתחילה פעלה כחנות ירקות ,ובשנות השבעים הפכה למעדניה ,חנות החמוצים והגבינות של אבו דאוד הייתה מחלוצות חנויות החמוצים והגבינות והדגים המלוחים של שוק מחנה יהודה.

לחבריו נהג האב לפתוח שולחן מאולתר , על מנת שיסחבו כוסית ערק שכונה על ידו קוטל החיידקים , טעמו דגים מלוחים נשנשו זיתים ומלפפונים מלוחים, גבינות מלוחות ,טעימה כזרת ביצי דגים עטופים בדונג, וקינחו במבחר טעמי חלבות  , לחבריו הקרובים ביותר היה נותן דגימה מהחומוס שהכין לאחר שטחן את גרגרי החומוס.

לאחר שמשה (שחר) כמובן עם הסיגר הניצחי בשפתיו ,נטל את החנות לידו הוא שינה את הקונספט של החנות והתרכז יותר במעדנים מיובאים או מיצרנים בארץ,

על פי האגדות ,ללקוחות שביקשו לרכוש זיתים כבושים בסיד בחנותו היה משיב משה, שהבין משהו בחמוצים ובזיתים , שאינו מוכר זיתים אלו כי לדעתו הכנת הזיתים בשיטת ההכנה במי סיד כבוי ,שיטה שהובאה ממרוקו ונקראה מקלס, עיקרי השיטה בהטבלה במי סיד כבוי ,טיפלה בזירוז בהסרת המרירות מהזיתים השלמים , וזירוז התהליך לפני הכבישה , מעין צריבה .

לאחר שהוכנסו הזיתים לתמיסה לשלושה ימים הם הוצאו  ,נשטפו היטב ואוחסנו לעוד שלושה ימים בכלים סגורים, הזיתים אומנם נראו יפים ,עם צבעם הטבעי ,אך לדעתו טעם היה שונה עקב הצריבה של הסיד בזיתים.

שנים הבנים עבדו עם האח בחנות ,ולפני שנים מעטות פרשו, הבן משה נהג לשחק עמי (האשכנזי) בשש בש, מעיין הטורניר בין האשכנזים לספרדים ,תוך עישון סיגרים.

הדור השלישי נתנאל איבגי מנהל כיום את המעדנייה , שבה ניתן להשיג גבינות מסוגים שונים מהארץ ומרחבי העולם, יינות, דגים מלוחים ועוד, בשנת 2017 פתח איבגי סניף בקומה השלישית בקניון מלחה במתחם המזון, בניהולה של אשתו.

פינה קטנה לחנות הקטניות והפיצוחים של משפחת יאס ובנו נג'אח

משפחת אבו נג'אח  (שפרושו מצליח) עלו לארץ ישראל בשנת 1950 מעירק, מיד לאחר עלייתו רכשה המשפחה את החנות במרכז רחוב מחנה יהודה 21 חנות גדולה ורחבה אחת מהגדולות שבשוק, בחנות מכולת נמכרו בתחילה : קטניות קוואקר, כוסמת ,אורז ,קמח ,פירות יבשים ,תבלינים, חלב ומוצריו , מרגרינה דגים  מלוחים ולחם , בשנות השבעים הורידה החנות מספר פריטים והתרכזה רק ביבוא וממכר ,פירות יבשים קטניות, ותבלינים, החנות נסגרה לאחר שבעים שנות מסחר.

משפחת סלים  ושמחה יאס עלו לישראל בשנות החמישים מבגדד, עם שבעה ילדים , הסבא סלים היה בעלים של ארבע חנויות בבגדד, בנו נגאח יאס למד בבגדד שתי שנים מנהל עסקים ובזמנו החופשי ,ניהל את מערכת החשבונות של אביב סלים בבגדד, לפני שעזב סלים את בגדד  ,הוא העביר למשמורת את רכושו לעובדו הנאמן מוחמד בריסה.

מיד לאחר עלייתם הגיעו למחנה שער העלייה ,שהו בו יום ,ומיד בקשו להצטרף לאחותם שעלתה והתיישבה בירושלים בשנת 1945 בשכונת בית ישראל ,אבי המשפחה ששלח עם אחותו כעשרת אלפים לירות לארץ ישראל, נגש מיד לאחותו לקח ממנה את הכסף ,ורכש מיד חנות ברחוב מחנה יהודה ,בחמשת אלפים לירות בדמי מפתח , מאליישיב דוד ,שמסר את ניהול העסקים בייפוי כוח בשוק לבן משפחת וולרו  , שעבד כעורך דין והיה נשוי לביתו .

על החנות נתלה שלט נאג'ח ובנו ,וזאת למה ? מכיוון שחוק רכישה בדמי מפתח לתקופה קצובה ,מאפשר לבעלים לקבל את הנכס בחזרה בתשלום מועט, וכאשר מת הבעלים ,יכול בן משפחה מדרגה ראשונה ,לשמר ולהמשיך להחזיק בנכס ,בתנאי החוזה של דמי המפתח ,בשני תנאים : 1. שהוא גר או השתמש בנכס בששה החודשים האחרונים של החותם (הוריו) , התנאי השני מאפשר את המשך שימוש במבנה במידה ושם היורש כתוב בחוזה, אי לכך רוני היה יכול להמשיך להחזיק בנכס לאחר מות אביו , את העצה שניתנה לאביו לפני החתימה על החוזה נתן להם יוסף לוי בעל קפה איטליאנו .

סבא סלים מצא דירה שכורה בשכונת  ובנו נאג'ח רכש דירה ברחוב  בחנות עבדו סבא סלים סבתא נעימה ,הבן  נא'גח אחד  מששת ילדיו שהגיעו בשעות הפנאי לאחר הלימודים ,האמא הצטרפה בשנת 1957 וטיפלה בתקופת הצנע בתלושים. רוני עצמו הצטרף בשנת 1978 לחנות .

בתחילת דרכם החנות שימשה כמכולת לכול דבר, נמכרו בה חלב שאוכסן בחבית ונמזג בעזרת ברז ,לכלים שהביאו הנשים בשכונה החבית מוקמה במקרר ,עוד נמכרו בחנות : גבינות כמו גבינת כנען ,לבן ושמנת ,דגים מלוחים, לקרדה לחם, אורז, ביצים ,חלבה מרגרינה ,כוסמת, אורז, חומוס עדשים ,קמח ושאר פיצוחים וקטניות.

חלב הפרות הגיע לידיו של החלבן חיים יורי, מתנובה או מטנא נוגה למחסנו שברחוב בית יעקב 2 ,לאחר מכן היה החלבן יורי היה מניח 6 מלאים בחלב בכדי מתכת  ברחוב  אשכול בירידה לרחמו , ליד בית הקפה בשקביץ ,ומתחיל למזוג לתושבי השכונה חלב לכליהם, שלאחר כך היה לו סבוב  קבוע לחלוקת חלב על פי שעות ,בשכונת כנסת ישראל ומזכרת משה, סדור זה פעל עד שנת 1964 שאז החלב התחיל להגיע בבקבוקים.

את הפסקת מכירת החלב בחנות ,ביצע רוני בשנת 1978 בהשליכו את המקרר של החלב מחוץ לחנות ,הסיבה הייתה שנמאס לו לקום כול בוקר בארבע בבוקר להביא חלב בבקבוקים  וגבינות מהחנות של תנובה שמנהלה היה מאיר שלום ומהחנות של טרה שמנהלה היה שפירא יונה.

במקביל לחלבן יורי בשוק מחנה יהודה, נמכר חלב עיזים בידי הפלחיות בשוק שהובא מעין רפא ואבו גואש  על גבי הטרקטור של סעיד  ועגלה בכול יום .

פינה קטנה לשרה רוזנצוויג מהדגים

החנות  המוכרת של בני דגים נקראה בתחילה שרה דגים ,חנות דגים שנרכשה ממשפחת בראזני , שרה שהתחתנה עם רוזנצוויג ,עבדה בחנות עד שנת 1958 והעבירה אותה לבניה ובראשם בני.

שרה עבדה קשה בחנות הדגים מבוקר עד ערב, שרה היא הדור בהרביעי למשפחתה שעלתה מצפון אפריקה והתיישבו בירושלים ,ואף הקימו בית כנסת משפחתי משלהם.

אביה של שרה עבד בסנדלריה שלו ברמאללה במשך 37 שנים , יהודי בודד בלב העיר הערבית ,שגר בביתו שברמאללה , בעת שמגורי המשפחה היו בעיר העתיקה, במשך השבוע עבד בסנדלרייה ובסוף השבוע היה חוזר לבייתו בירושלים.

בימי החופש עברה המשפחה להתגורר בבית שברמאללה, האידיליה נגדעה בפרעות 1929 ,שאז הסתתרה המשפחה במשך שבועיים ,בבית השכנים שהגנו עליהם, לבית המסתור הגיעו עוד סוחרים יהודים שנקלעו לפרעות וחסו תחת המשפחה הערבית, פרעות אלו גדעו את השהייה ברמאללה ,והמשפחה מיהרה לחזור לביתם שבירושלים , אלא ששוד ושבר, התברר כי בית המשפחה בירושלים נהרס ונשרף בזמן ששהו במחסה ברמאללה, בצר להם עברו להתגורר עם עוד פליטים בבית הספר אליאנס .

לאחר מציאת בית חילופי בשכונות החדשות מחוץ לחומה, החלה שרה לכבוד בבית קפה שנקרא "על כוס תה " בעיר כשוטפת כלים מה שהביא אותה להכיר עובד כמלצר בבית התה , יהודי המבוגר ממנה בחמש עשר שנים ,בן העלייה היהודית הגרמנית שאיתו התיידדה , ידידות זאת הרימה לכולם גבות , לקשר בין האשכנזי עם בחורה ספרדית, בעלה לעתיד ידע מעט עברית והיא דברה ערבית ועברית אך מחסום השפה לא עצר בידה ללמוד בחופזה גרמנית.

כאשר הגיע הזוג לבית ההורים לבקש את הסכמתם לשידוך ולחתונה הבלתי מקובלת בין אשכנזי לספרדייה באותם ימים, קבלו את האישור ובלוויית ברכה למזל טוב.

בני הזוג אספו את החסכונות לקחו הלוואות ,ורכשו אחת משלושת החנויות של משפחת בראזני בשוק ,שהייתה חנות דגים , למזלה בראזני הסכים ללמדה את רזי המקצוע , ונשאר לתקופה של שלושה חודשים שבהם לימד אותה את מקצוע מכירת הדגים והמסחר בהם.

בהמשך לעבודתו של האב בחנות הדגים ,פתח האב רוזנצוויג חנות בשר ודגים ברחוב עזה ,שהייתה חביבה על פולה בן גוריון, בניו בני ושרגא שכונה צ'ופי, פתחו בהמשך מסעדות דגים ,בני את בני דגים ושרגע את דולפין הים,

הסחורה לחנות הגיעה מפורט סעיד שבמצרים ומתורכיה, מכיוון שלא היו אמצעי קירור ומקררים ,הגיעו הדגים בארגזי עץ שחופו בדפנות מבפנים בלוחות פח, בתוך ארגזי הפח היו שופכים שכבת קרח עליה שכבת מלח ועליהם שורת דגים כמו שנאמר אחד על הלחי של השני, וחזרה שוב לתהליך עד שהתמלא הארגז.

דרכם של ארגזי הדגים ,שיצאו מנמל פורט סעיד לעזה בדרך הים ,הורדו שם נפתחו לצורך החלפת הקרח והמלח ,הדגים הוכנסו מחדש לארגזים, באותה שיטה של בניית השכבות מחדש ,ונשלחו  לנמל יפו , בנמל יפו לאחר רכישת הדגים הייתה שרה בונה בפעם השלישית, את שכבות הקרח ,המלח והדגים בארגזים ,ומביאה אותם ברכבת לירושלים או ברכב.

לעומתם הדגים שהגיעו מטורקיה ,הגיעו בשייט עד נמל יפו ,בארגזים מלאי קרח ומלח, שם נפתחו מולאו שוב בשכבות מלח וקרח ויצאו לירושלים ברכבת, או ברכב,

מאחר וחיי המדף היו קצרים נשלח הפועל הערבי לאחר הגעתם ,עם דג מובחר בידיו להסתובב בשכונות, ובעזרת הדוגמא שבידיו וצעקותיו ,להגעת המשלוח לחנות ,היה מזרז את הלקוחות להגיע לחנות בשוק ולקנותם.

מכיוון ששרה רכשה דגים נאים ,היא הרוויחה כסף ממכירתם, בימי השבוע מחיר שהוזל ככול שהתקרב יום שישי על מנת להתפטר מהסחורה ,מחוסר מקררים אך הטורח לנסוע לקנותם ,לארזם מחדש ,להכינם למכירה ועיבודם בטרם נמכרו הייתה עבודה קשה ומפרכת.

בחנותה עבד שלמה דהן לאחר עלייתו לארץ בשנות החמישים ממרוקו, לאחר מכן בשנת 1967 פתח דוכן בשוק לממכר דגים, בתחילה ברחוב האגס ולאחריה עבר לרחוב השקד, אז גם הצטרפו אחיו דוד ואלי ( בגין) .

על מנת לשמור על שלום בית התפרקה החבילה המשפחתית ודוד פתח חנות דגים משלו בשם דוד דגים והשנייה שלמה דגים , כאשר על רכישת הדגים בשוק דלאל שביפו מונה האח הצעיר אלי.

לאחר שפרשה נהגה שרה להגיע לשוק מחנה יהודה ,ולרכוש דגים בעבור מסעדת דולפין הים של בנה שרגא, את המסעדה הראשונה שכר שרגא ברחוב סלאח אדין בעיר העתיקה ,לאחר ששכר אותה מערבי נוצרי, המסעדה צברה לקוחות רבים מתושבים ערביים אפילו מהערים בית לחם ורמאללה ויהודים, ירושלמים ומחוצה לה, המסעדה התמחתה במבחר דגים מיוחד ובפירות ים, ידוענים במדינה נהגו להגיע לארוחת דגים במסעדה ,כמו משה דיין אריאל שרון ואפילו קיסינג'ר מזכיר המדינה האמריקאי ,במסע הדילוגים שלו למציאת פתרון לסכסוך היהודי ערבי ועוד.

כאשר החלו האינתיפאדות בשנות השבעים ועקב שריפת המסעדה והמצב הביטחוני החדש שנוצר ,סגר שרגא את המסעדה בעיר העתיקה ,ועבר ופתח מסעדת דגים בתל אביב, מסעדה ששגשגה וצברה לקוחות ידוענים ,אבל שרגא שהקפיד לגור בירושלים ולנסוע בכול יום ולהפעיל את המסעדה החל להתעייף מהלחץ וחזר לירושלים בשנות האלפיים.

לאחר פתיחת המסעדה בתקופת  האינתיפאדה השנייה , שבה אנשים פחדו לצאת מהבית, החליט שרגא שאינו נכנע והמשיך להפעיל את המסעדה למרות הקשיים והמחסור בלקוחות, אז גם החלה מחלת הסרטן שבה חלה להשפיע על גופו.

למרות מחלתו המשיך את הפעלת המסעדה, ובכירי פקידי הממשלה ושריה חלקם בהיחבא ואחי שעות העבודה מכיוון שהסעדה פעלה ללא תעודת הכשר מהרבנות, וכמובן ידידו טדי ראש העיר המשיכו להגיע וליהנות ממנות דגים ופרות ים מובחרים , בבדיחות הדעת ,היה מצביע שרגא על שולחנות ,שעליהם סעדו המכובדים לכול אחד שולחן קבוע משלו.

בשנת 2015 החליט שרגא לשתף את לקוחותיו מעל מחלת הסרטן שבגופו, עקב עישון יתר ,הוא עלה על אחד השולחנות והכריז קבל עם ועדה על מחלתו , הוא נלחם במחלה כגיבור ,אך היא הכריעה אותו כמו את אחיו בני שגם חלה בסרטן בשנים מספר לפני כן.

כיום את דולפין ניהלו בהמשך אחיינו מושיקו לוי והברמן יונתן כהן שהפך לשותף במרוצת הימים .

פינה קטנה למוכר המיצים עזרא נקש , המכונה עזורה של המיצים

עזורה שהתגורר בשכונת זיכרון טוביה , רקח משקאות קרים בבייתו ,מזג לצנצנות שאותם העמיס על עגלתו, עגלה שנדחפה בכול יום לשוק ,שם מכר את תוצרתו לקונים ולסוחרים, לאחר שנים רכש חנות ברחוב מחנה יהודה או בכינוי עזורה של המשקאות, למכלי זכוכית גדולים נמזגו משקאות שנרקחו בשלל צבעים ובטעמים שונים ,מפירות ,שקדים, תמרים – תמרהינדי ,ועוד ועוד, מיץ ענבים אדום, מנטה בירוק, מיץ שקדים שמופק משקדים  מרים ושמו לוז, מיץ כתום מפרי המישמש, מקור שמחה לילדי הסוחרים, והמבקרים בשוק, כיום המגמה השתנתה באופי החנות, נמכרים בה דברי מאפה בעיקר בורקסים ,ומבחר מיצים היוצאים ממכונות מודרניים, וניתן לשבת בשולחנות קטנים בפנים ומחוץ לחנות על המדרכה.

קפה עדין

חנות הממוקמת ברחוב האגוז 24  ,חנות התבלינים והקפה נפתחה בשנת 1948 בידי אסתר ועזרא מכלוף ,לטחינה וקליה של פולי קפה ויצירת תערובות של אבקת קפה, ויצור תבלינים טריים , את החנות הקימו האב והאם מכלוף לאחר מלחמת השחרור , וכיום מנוהלת החנות בידי הבן גדעון .

על מדפי החנות ניתן למצוא צנצנות מלאות תבלינים במגוון רחב של צבעים וריחות, תבלינים העוברים בחלקם טחינה , תבלינים לבישול וצליית עופות ודגים, ראסל חנות , כמון, בהרט ועוד, עוד נמכרים בחנות עשבי טיבול ופרחים מיובשים.

כאמור רעיון בית הקפה לקליית פולי קפה ותבלינים , נרקם בעת שהמשפחה עלתה לארץ ישראל בתחילת המאה הקודמת, האם החד הורית פתחה חנות לתבלינים בעיר העתיקה, עד שבעקבות מלחמת השחרור ופינוי הרובע היהודי , נפתחה החנות החדשה בשנת 1948 בשוק, בתקופת המלחמה עבר האב מכלוף ועבד בחנות בשוק ולאחר המלחמה פתח את קפה עדין.

המקום נפתח כבית מלאכה קטן לקליית קפה ולטחינת תבלינים והכנת תערובות מיוחדות. אך הסיפור מתחיל הרבה לפני, כאשר בשנת 1911 עלה מכלוף לארץ ממרוקו יחד עם אימו אסתר. כשהיה בן שלוש הם התגוררו ברובע היהודי בעיר.

בית המרקחת מני מלומד

בית המרקחת ממוקם ברחוב יפו 102, נוסד בשנת 1927 בידי הרוקח דוד מני ,כאשר נפטר האב ,לקחו את ניהול בית המרקחת בני חיים ומרדכי , והשותף ד"ר אליהו דוד מני, בית המרקחת פעל עד שנות השמונים,

בית המרקחת אופלטקה

בית המרקחת נוסד בשנת 1917 , בית המרקחת הראשון שנפתח מחוץ לחומות מול שוק מחנה יהודה, בידי הרוקח אופלטקה אליעזר, בשנת 1950 מכר אליעזר את בית המרקחת לשלמה אוזירנסקי ,שניהל את בית המרקחת עד שנות השמונים, בנו אמנון שסיים לימודי רוקחות הצטרף לאביו בשנת 1967 כאשר החל למכור ולהכין בבית המרקחת תרופות הומאופטיות.

לאחר מות אביו נכנסה לניהול החנות רעייתו של אמנון שרה, היא ניהלה את החנות כשלושים וחמש שנים , כאשר הבעל אמנון עסק בפיתוח מוצרים ותרופות לחולים במעבדתו לבית המרקחת, לאחר מות בעלה המשיכה שרה את מפעלו, אך התמעטות החולים ופתיחת בתי מרקחת של קופות החולים בסניפים גרמו לשרה לסגור את המקום בשנת 2018 , במקום בית המרקחת נכנסה מגדנייה ומעליה שתי דירות למגורים.

אחת האגדות שמסופר על בית  המרקחת הייתה התרופה שנוצרה מחליטת תה עם מרקחת, שניתנה לחולה להקלת כאביו עד שיעבור ניתוח להוצאת אבנים מהכליות, החולה לגם את החליטה מדי יום, וכאשר הגיע יום הניתוח הוא צולם והתברר כי התרופה המיסה את האבנים בכליות ,והחולה חזר לביתו ללא הניתוח.

שוק מחנה יהודה תחילת סצנת האוכל והמסעדות

ידוע המשפט הצבא צועד על קיבתו, לשוק אגדות וסיפורים בידי זקני השוק ,על הטבחים שעברו בין הדוכנים וסיפקו ארוחות מבושלות לסוחרים , ארוחות בסגנונות עדתיים שבושלו על פתיליות ,הובאו בסירים עיטופי מגבות (לשמירת החום) ,וחלקו לסירים קטנים שנמכרו לסוחרים בעלי החנויות שבשוק, זאת הייתה תחילת המסעדות בשוק.

בתחילה עברו הטבחים הראשונים בין הדוכנים והחמארות וחלקו מזון בבישול עדתי וביתי ,כמו במטבחה של האימהות בבית, כיוון שהכסף היה דחוק אצל הסוחרים ,הם שילמו לפעמים לאחר מספר ימים ,הכול נרשם במוח , ואף אחד לא התחמק או רימה.

עגלות נוספות של מכירת בשרים צלויים צצו ברחבי השוק , כאשר העגלות על הגלגלים ועל דלפקם קלחת גחלים לוהטות , אחת כזאת ניצבה בפינת רחוב האשכול , שמאחוריה עמד יהודי בעל שפם ,ומוכר לכול דורש שפודים של שישליק בפיתה.

תהליך עבודתו קבועה בעת שהוא מוציא גוש בשר מתחת לדלפק חותך חתיכות קטנות של בשר ,נועץ אותם על השיפודים וצולה אותם מעל מנגל הגחלים שבדלפק, ולסיום מכניס אותם לפיתה והמנה שספגה את אוויר השוק מוגשת לקונה,  תוך כדי הצלייה ממשיך הרוכל בצעקות המזמינות את הלקוחות לאכול בבית האוכל המאולתר .

מאחר ולצולה השיפודים יש מתחרה בקרבת מקום ,הוא זועם על הורדת מחיריו של יהודי זה , הגורם להפסד כספי לשניהם, זה מבריחת הקונים וזה ממחיר נמוך והכנסה מועטה, בדרך כלל כל ביקור היריב למוכר אוסף קללות בבליל שפות ,מיד נאסף קהל העוברים ושבים ונהנים מהצגה מקומית עסיסית.

עגלות נוספות של שישליק צלוי ,צצו אחת של אבו אליהו מוקמה ,בכניסה לשוק הגרוזיני מרחוב רחוב מחנה יהודה, והשנייה של אבו שאול מוקמה בתוך השוק הגרוזיני.

עם התפתחות השוק , החלו לצוץ עגלות המזון ודוכנים ,שבהם נמכרו מאכלים בעיקר עדתיים לאוכל כורדי ,סורי ,אוכל מזרחי ועוד בפיתה או בצלוחיות , כמו עגלת הקובה חמו בתוך פיתה של בני משפחת יצחק וחמו דוגה שעלו מבגדד עם תוספת חמוצים ופלפל חריף, קובה שאם המשפחה חסינה בישלה בביתה שבקסטל בנוסף לפיתות ,את האגדות מספרות שהיה מסתובב בשוק לבדוק את התוצרת של החקיינים, למנת הקובה חמו שנקראת גם היום לזכרו, לאחר זמן מה פתח מסעדה בשוק העירקי .

צמיחת מנת המעורב הירושלמי

דוכני האוכל והעגלות שצצו בשוק החלו למכור קובה חמו כמו הדוכן של משפחת דוגה  ,חלקי בשר מחלקים פנימיים שבושלו בבישול ארוך ,של בקר ועופות שהוגשו בפיתה הירושלמית אש תנור, לחמים ,גבינות ועוד, עד שהחלו להיפתח המסעדות ברחבי השוק.

עגלות נוספות של מכירת בשרים צלויים צצו ברחבי השוק , כאשר העגלות על הגלגלים ועל דלפקם קלחת גחלים לוהטות אחת כזאת ניצבה בפינת רחוב האשכול , שמאחוריה עמד יהודי בעל שפם ,ומוכר לכול דורש שפודים של שישליק בפיתה.

תהליך עבודתו קבועה בעת שהוא מוציא גוש בשר מתחת לדלפק חותך חתיכות קטנות של בשר ,נועץ אותם על השיפודים וצולה אותם מעל מנגל הגחלים שבדלפק, ולסיום מכניס אותם לפיתה והמנה שספגה את אוויר השוק מוגשת לקונה,  תוך כדי הצלייה ממשיך הרוכל בצעקות המזמינות את הלקוחות לאכול בבית האוכל המאולתר .

מאחר ולצולה השיפודים יש מתחרה בקרבת מקום ,הוא זועם על הורדת מחיריו של יהודי זה , הגורם להפסד כספי לשניהם, זה מבריחת הקונים וזה ממחיר נמוך והכנסה מועטה, בדרך כלל כל ביקור היריב למוכר אוסף קללות בבליל שפות ,מיד נאסף קהל העוברים ושבים ונהנים מהצגה מקומית עסיסית.

אבל המאכל הידוע המיוחס לירושלמים הלוא הוא המעורב הירושלמי , שנוצר בהברקה רגעית מהגעגועים לתקופה שליהודים היו חנויות בעיר העתיקה, שבו סוחרי העיר העתיקה ותושביה נהגו לבלוס פיתות אש תנור שלתוכם הוכנסו חלקי פנים של בקר או עופות במנה שנקראה סינייה ,בשעות הבוקר והיום חלקים שניצלו בראש חוצות על מנגלים עם פחמים .

על פי האגדות הברקה החברים חיים פירו וגדעון אמיגה  להכין מנה מהירה לרעבי העיר בסטיקייה שלהם , בתחילה כללו המנות חלקים פנימיים של בקר ועופות ,אך עד מהרה במסעדות עברו רק לחלקי עופות הזולים יותר במנת המעורב הירושלמי , עד היום נחלקות הדעות בשוק מי המציא את המנה.

כנגד הטענה שהמנה הועתקה מזיכרונות יהודים של מוכרי הסינייה הערבים בעיר העתיקה , קיימת הטענה כי הוא נוצרה דווקא במנהג של החמארות לצלות על מנגלים שהוצאו לרחוב ,או של בחזיתות חנויות הסוחרים, נעלם עקב פעילות עמוקה של משרד הבריאות והפיקוח העירוני למניעת זיהום ברחוב, כיתר העסקים שנעשו על מדרכות השוק כמו מריטת נוצות לעופות שנשחטו או משחטות שפעלו בדוק והיו שוחטות עופות על המדרכה ,תוך התזת הדם לרחוב.

מסעדות של ידוענים

בין הידועים היו בני משפחת שרפלר ,שעלו לישראל בסיום מלחמת העולם השנייה מתורכיה, ובראשם בן המשפחה עזרא וכינויו עזורה , יש לזכור כי בתחילה לא היה רצון או מקומות לאוכל מוסדר במסעדות, מאחר משום שהלקוחות שהגיעו לשוק רצו רק לקנות מהר ובזול, ולאחר מכן החלו לצוץ מסעדות כמו זאת של רחמו שהאכיל את נהגי המשאיות שהגיעו לשוק לפרוק סחורה .

בשנות האלפים הבין אלי מזרחי שהיה דמות מיתולוגית בשוק, הוא אף נבחר להדליק משואה בהר הרצל בשנת 2017 אלי שהרבה לשוטט בשווקי בעולם הבין כי דור הקונים הזקן הולך ומתמעט , ויש צורך להזרים דם חדש לקוני השוק ולתת מקום בילוי לצעירים בירושלים בשעות הערב והיום, ולפתח את נושא הקולינריה בשוק ,למזרחי יזכרו המוסדות שפתח בשנים האחרונות : קפה מזרחי, מסעדת צחקו וקזינו דה פריז , שכולם נסגרו בעת מחלת הקורונה .

בית הקפה מזרחי נקרא בתחילה בית לאופה וגם קפה, את בר בית הקפה פתח אלי במחסן הפיצוחים של אביו הבר הקטן כלל דלפק ושלושה כסאות לאחר מכן המקום התרחב לעשרה מקומות ליד הבר ומספר שולחנות מחוץ לבר, שבו לגמו קפה ובלסו מאפים פרי ידיה של בתו מורן שחזרה מלימודי אפיה בפריז, בית הקפה פעל 14 שנים עד שנסגר עקב שחיקה , במסעדת צחקו שפתח בשוק, נסה מזרחי להכניס לבישול הארץ ישראלי חידושים ועידון מאכלים עדתיים, בשוק הגרוזיני ניסה עם שותף להחיות את מבנה קזינו דה פריז כבר ואוכל  מוסד ידוע מימי המנדט, אך סגר אותו בשנת 2020 בעת הקורונה.

מסעדת רבקה ושמואל מנגן

המסעדה ניצבה ברחוב הצר שילה  מצד שמאל לבניין עיני , המסעדה ניצבה במבנה ישן שבו היו שני חדרים ,החדר הראשון היה הכניסה שבה היו מספר שולחנות פשוטים וכסאות של פעם ,החדר האחורי שימש כמטבח המסעדה שבו בושל האוכל על פתיליות, שהונחו על לוח דלפק משיש שמילא את מרבית השטח .

מנגן עצמו מילא במסעדה שלל תפקידים כטבח ,מלצר וקופאי, אדם גבוה שחבש על ראשו כובע שהסתיר את הקרחת מאחורי אוזנו היה עפרון ,על דלפק השיש במטבח רשם את ההזמנות , לאחר הארוחה היה מסכם את החשבון ומוחק את הכתוב, כמו כן המסעדה מפורסמת הייתה במנהג הבעלים לרשום חובות למי שלא שילם על שולחנות הסועדים.

האוכל במסעדה היה פשוט ,וכלל אוכל שבושל בבישול ארוך מחלקים זולים של בשר ,ומחומרי גלם שהביא מהשוק, מאכלי קטניות חומוס, מרק שעועית עדשים אורז , המנות היותר יקרות כללו קציצות בשר, פילה דגים , ותבשיל ראות פרה.

מסעדת רחמו רחמים בן יוסף ז"ל

מסעדת רחמו פתחה את שעריה בשנת 1954 , לאחר שאב המשפחה שהיה דור שני להורים שעלו מטורקיה, בתחילה עבד כנהג מונית בחברת המקשר שמרכזה היה ברחוב לונץ , רעייתו יעצה לו לפתוח קיוסק קטן ,ליד תחנת פריקת המשאיות בשוק  בעבור נהגי המשאיות ,בקיוסק מכר רחמים חביתות בפיתה ועוד ,מזג קפה ותה ובקיצור המקום שימש את נהגי המשאיות הרעבים והצמאים מדרכם הארוכה .

לאחר מכן החליט רחמים לפתוח מסעדה שקרא לה רחמו  ,בתחילה לקח כשותף את שלמה מיכה ,שהיה לו דוכן למכירת ירקות ,אך הם נפרדו לאחר מספר חודשים, ושלמה פתח בשנות השבעים ,את מסעדת פינתי ברחוב קינג ג'ורג, שם את ילדיו משה ומאיר והחתן סלע לעבוד בחנות.

ומכיוון שרחמו עצמו לא היה טבח ,ועל כן לקח לו כטבח את עזרה שרפלר הצעיר ,ואת הבשלנית ציפורה , חלק מהאגדות טוענות כי עזורא היה שותף להקמה ,כיום מפעילים את מסעדת רחמו לאחר מות האב , בתו חיה והנכדות , לאחר שחתנו איציק גיל שניהל את המסעדה ואף פתח סניפים נוספים בירושלים שנסגרו לאורך השנים , ושנפטר בשנת 2019.

המסעדה נשארה כמו שהייתה בימי ההקמה ,פרט לשיפוצים מינוריים והחלפת המרצפות, וממעט כלים ששימשו את המסעדה בתחילתה, בתחילה התמחתה המסעדה בארבע מנות יסוד, אורז עם שעועית , קציצות בשר ותוספות אורז עם שעועית , חומוס.

חלקו הגדול של האוכל מבושל גם כיום על פתיליות ,במיוחד המאכלים המסורתיים העדתיים, שיטת העבודה קבועה הסועד נעמד בתור לפני חלון ההגשה של המטבח , לוקח מגש וסכום ומבקש בעת שהגיע תורו להניח על צלחתו את המנה המבוקשת והתוספות ,מצטייד בפיתות וחמוצים ,מראה את המגש לקופאי ,ולאחר מכן מתיישב על בסיס מקום שהתפנה ליד אחד השולחנות.

כיום התרחב התפריט וכול : חומוס עם פלפל או בשר או פטריות, קציצות בשר מנות גולש ,מוסקה ,שניצלונים ,עוף מג'דרה ואורז, מספר סוגי מרק קובה חמוסתה ,קובה סלק ,או קובה ירקות ,מקלובה צמחונית, מרקים כמו :עדשים, אפונה, שעועית ,שתייה קרה שלוקחים מהמקרר שלפני הקופה .

מסעדת עזורה (עזרא שרפלר ז"ל )

עזרע שפרלר עלה כבנם הבכור עם הוריו מתורכיה בשנת 1949 (העלייה התורכית מאזור איזמיר) , כילד צעיר עזר לפרנסת המשפחה בעת שעבד במסעדה בשוק כשותף כלים, אצל חסקי הסורי ,בעל המקום לימד אותו את רזי הכנת המאכלים, לאחר שפתח את מסעדת רחמו ביחד עם רחמים  ,בתחילה השתפשף כטבח ראשי ,מלצר ועוד,

את המסעדה שנפתחה בשנת 1952 ,ושנדדה במספר מקומות בירושלים בתחילה פתח עזרה (עזורה) , את המסעדה  בחדרון קטן בשוק , לאחר מכן בשכונת ממילא ,לאחר הנדודים פתח שוב בשוק מחנה יהודה , ולבסוף נחת בשוק העירקי, בתחילה בחנות קטנה, ולאחר זמן התרחבה המסעדה ולקחה מקום נוסף בצמוד לה על מנת להרחיבה , למסעדה זאת הצטרפו הילדים והאישה רחל לתפעול והבישול .

לאחר מותו בגיל 90 ,החלו לנהל את המסעדה ,כיוון שלא אהב שאנשים נוספים יהיו המטבח ,וכיום את הסניף  הירושלמי מנהלים שנים מבניו , הבן הקטן אלרן היחידי מבני המשפחה שאביו הרשה לו להיכנס למטבח המסעדה כילד, מנהל כיום את המסעדה בשוק לוינסקי בתל אביב, .בניו מספרים כי בשנים האחרונות הקפיד להגיע על כיסא גלגלים ,למסעדה לטעום את מנת האורז והשעועית  כהרגלו .

האגדה מספרת על מנהגו לטעום ראשון בכול בוקר את מנת האורז והשעועית לאחר שעות מספר בטרם נפתחה המסעדה הגיעה קבוצה קבועה של חבריו אכלו מנה דומה ,יש שנהגו קבוע להגיע למסעדה ללגום מרק שעועית  או אחד ממקרי הקובה כמו: חמוסטה, מטפוניה, סלק, חמו וגם מטוגן .

מנהג נוסף היה לעזרא לגבות את מחיר הארוחה במזומן, הוא לא האמין בגופים הפיננסים שהנפיקו שקים וכרטיסי אשראי בין לקוחותיו נמנים ידוענים אנשי בוהמה ותרבות, חברי כנסת שחלקם היו יריבים פוליטיים והשתדלו להגיע בשעות שונות האגדות ממשיכות ומספרות כי בכול יום בשעות אחר הצהרים , כאשר סיים את עבודתו נהג להגיע לחמרה של המכובדים וללגום ויסקי.

עזורה נהג להשכים קום ולבשל כבר מהשעות המוקדמות ,על מנת לספק לסוחרי השוק שקמו מוקדם על מנת להביא סחורה לחנותם ,היו רעבים לאחר מספר שעות של עבודה, סוחרים אלו בסביבות השעה 6-7 הגיעו לסעוד ויצאו לעמל העבודה בחנויות ,לסוחרים שלא היה מספיק כסף בכיסם בעת שהגיעו לארוחה , האכילם וידע שיקבל את כספו לאחר מכן.

המנות המוגשות במסעדה מבוססות על מנות עדתיות כמו של הכורדים העירקיים והתורכים , מנת החומוס הוכנה בתחילה בידיים עש שהוחלפה שיטה זאת להכנה בעזרת מכונות חשמליות, עוד ממשיכות האגדות כי במסעדה הוגשה בעבר מרק צח עם קניידלך .

חלק גדול מהתבשילים מבושלים בסירים המונחים על פתיליות לבישול ארוך, עזורה נפטר לפני שנים מועטות ואת השבט מנהיג הבן אלרן שהחל את הכשרתו כנער צעיר אצל אביו ,תפריט המסעדה כולל מנות בשריות כמו סופריטו, מרקי קובה תבשיל זנב שור שבעבר היה מאכל לעניים והפך למנת גורמה, ממולאים שונים ,קובה חמו בגודל גלגל.

מסעדת צחקו ז"ל (נסגרה)

בר מסעדה שפעלה בשוק העירקי  בשנת 2005 – 2008 , על הבישול הייתה השפית מרים בנימין, הבעלים מזרחי מסעדה בת שתי קומות ומרפסת בעליה של המסעדה טענו שהסגירה היית על רקע דלות הלקוחות, שמוסברת בידי המבקרים כמסעדה יחסית יקרה למנות האוכל שהוגשו.

כמנות פתיחה הוגשו חציל בלאדי עם טחינה, ויניגרט לימונים כבושים ועוד לאפה ובשרים מהגריל מספר סלטים קישואים בתחמיץ, נקניקיות מרגז חריפות קובה במילוי פטריות ,מנות עיקריות כללו : בקר ופטריות ביין, פלטות של בשרים מסוגים שונים, כמו קבב, מדליונים, אנטרקוט ועוד וקינוחים מסוגים שונים.

החמארה או הטברנות של מוריס ביטון שנסגרו

האגדות מספרות על מוריס שהתמחה בבשרים לאורך 40 שנה ,שהיה מבין גדול בבשר ,וידע לרכוש  את הנתחים הטובים וחלקים פנימיים משובחים , בעת שסייר בין קצבי השוק, , תחילת דרכו של מוריס למסעדנות החלה לפני עשרות שנים כאשר עבד במסעדת טרבלוס ברחוב יפו כטבח.

בשנת 1974 פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה ברחוב מזכרת משה 1 בחנות של אביו החייט שנפטר, מסעדה שנסגרה לאחר שנתיים, שלאחריה מכן פתח את סטיקיית שיפודי השוק ,שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק.

מסעדה זאת שפעלה כחמש עשר שנים ,במקביל לסטיקיות מפורסמות כמו :אבו שאול ,אבו שבי, סטיקיית מיקי ועוד  .

באגדות שוק מחנה יהודה מסופר על המסעדה הקטנה ,של מוריס ביטון ברחוב האגס 1 במסעדה שאותה פתח בשנות השבעים  שהייתה שייכת למשפחת בנאי ,שבה נצלו בשרים  במבחר שיפודים מכול הסוגים, ודגים רק עם תבלון מלח, מנת הדגל במסעדה הייתה מנת הטחול ,לבשר היה מוריס מוסיף ירקות, ומטבלים כמו : סחוג אסלי, עמבה ריחנית וטחינה סמיכה, וכמובן כוסיות ערק שנמזגו לצלילי מוזיקה יוונית מבקבוק ערק שאותו היה מגיש ובמיוחד לחבריו עם המשפט "קח בקבוק שלא תצטרך לבקש בכול פעם כוסית נוספת  ,במקום הקטן היו כארבעה שולחנות קטנים ,נמזגו כוסיות ישר בכניסה ,ונהנו ממוזיקה ערבית ויוונית  של זמרים ידועים מאותה תקופה.

לאחריה עבר ופתח את סטיקיית  מוריס ברחוב השקמה שם פעלה המסעדה כשנתיים , ולאחריה פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם התקיימה המסעדה כחמש עשר שנים, מוריס נהג לקבל את אורחיו במסעדה טברנה כאשר הוא יושב על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה סטיקייה שפעלה גם לתוך שעות הלילה המאוחרות ומסעדה נוספת גם כן בשם מוריס ברחוב בית יעקב.

במסעדה הוגשו בשרים משובחים ונקניקיות בצלחת או בפיתה עם תוספות סלטים, וטחינה טרייה ומטבלים חריפים ,את המסעדה ניהל מעל משגיח על האוכל והלקוחות ,בהמשך הצטרפו אליו שני ילדיו דודו ונועם, הישיבה במסעדה היית כמו במפגש חברים מוזיקת רקע או שירה  של מוריס ונגינתו על עוד וכוסית משקה ביד .

לקוחותיו חבריו מהעיר ומחוצה לה, בסטיקיית מוריס , נמנים אוהבי מוזיקה מזרחית ויוונית חברים שבסוף יום העבודה נהנים להגיע לבלוס משהו ולהרים כוסיות, בתחילה כללה הסטיקייה מקום עם שני שולחנות ולאחר מכן כאשר הצטרפו ילדיו החל המקום להתפתח.

מוריס לא דגל בקינוחים כאלו או אחרים, מבחינתו כבד צלוי על שיפוד הוא הקינוח, לימים אחיו של מוריס ללו פתח בחצר פינגוולד בר משקאות בשם ללוס.

 

מסעדת השיפודים יהודית

מסעדת השיפודים ממוקמת ברחוב הערמונים 5 ,טלפון  ,שיפודיה הפתוחה בימים ראשון – חמישי בין השעות  12:00-22:00 ,בשישי ובשבת סגור, מסעדה שנפתחה בשנת 1986 מנוהלת בידי משפחתה של שלומית יחזקאל .

מסעדה שהאוכל בה הוא בייתי ,על התבשילים ממונה האם שולמית, בטבון המסעדה מכינים פיתות אש תנור, התבשילים והצלייה על הגריל כוללים : כבד אווז, סטייק כבש, צלעות כבש, שקדים וקבב ייחודי בטעמו , ניתן לקבל מבחר סלטים בעבודה עצמית וטרייה כמו :קרם חצילים, עמבה, סלט טורקי, סלט כרוב, טחינה, ומנת חומוס בשר נהדר (34 ש"ח). .

תחילת סיפורה של יהודית בעת שפתחה מסעדה קטנה כחלק מהחנות של חמותה בשוק ליד תבליני בשביץ, שנים בטרם פתחה את המסעדה במיקומה הנוכחי , לאחר הפתיחה השכירה  את המסעדה לזכיין ,שלא הצליח במשימתו אי לכך חזרה יהודית ומשפחתה למקום ,שיפצה וחזרה לבשל את תבשיליה, מחירי המנות לא הכי זולים אבל האוכל בסדר.

שוק מחנה יהודה מסעדת פורטונה

מסעדה שנפתחה בידי השף אייל ועקנין ,רחוב הערמונים 2 , טלפון

המסעדה פתוחה בימים ראשון-חמישי בין השעות 12:00-24:00 יום שישי בין השעות 11 :00 עד לפני כניסת השבת.

מסעדת בשרים מזרחית על האש די יקרה ,הממוקמת ברחוב הערמונים 2 בשוק, תפריט המסעדה כולל סוגים שונים של מזטי סלט לפתיחה , מנות בשריות מבושלות או צלויות על הגריל , קבב, מעורב ירושלמי, צלעות כבש סטייקים תוספות צ'יפס או אורז חומוס , שתייה קרה או חמה וקינוח.

דוכן חלאתי

דוכן חלאתי טלפון  052-2751141,פתוח בימי ראשון -חמישי בין השעות 11:00-23:00 ,ביום שישי מהשעה 10 עד לפני כניסת השבת.

דוכן אוכל שהוקם בידי הזוג אמרי משה ותאיר גרתי , בעת משבר הקורונה והסגר בבתים ,שבו החלו לאפות בביתם חלות המנות המוגשות בחלאתי שניצל או אסדו מפורק בתוך חלה , קוראסון עם מילוי אסדו מפורק ,כול זאת עם תוספות חצילים מטבוחה ורוטב צ'ימצ'ורי , מנמות המוגשות בתוך מנשאי קרטון קטנים .

מסעדת דוויני פיתה בר

בר אוכל רחוב המופעל בידי דיני קסורלה , הפועל משנת 2014 ברחוב בית יעקב 6 , טלפון 02-6506468 או פלא 050-4742428 ,הדוכן פתוח בימי ראשון -חמישי בין השעות 12:00-שתים בלילה ,ביום שישי 12:00-16:00 בצאת השבת בין השעות 20:00-אחת בלילה.

המנות המוגשות בתוך פיתות הם : אוסובוקו ,אנטריקוט ,בשר טלה טחון ,דג חריימה (חריף אש) בורבוניות ומעורב טבעי בעיקר כרובית , עראייס פטריות , למנות מוספים אטבים וחתוספות כמו בצל ,לימון כבוש, עגבניות צלויות ,צנוניות טחינה ועוד ,מנת צ'יפס המורכבת מטבעות בצל קוביות תפוחי אדמה, דרך נוספת להגשה היא שהמנות מונחות על הפיתות (ברוסקטות) , על מנת להחליק את האוכל בגרון מומלץ לשתות ערק שקדים מתוצרת עצמית.

מסעדת ג'חנון בר –  מלאווח חן קורן

מסעדת אוכל רחוב בסגנון תימני של יריב גורי שנפתחה בשנת 2012 הממוקמת ברחוב האגוז 30 , טלפון  02-5661919,הבר ג'חנון פתוח בימים ראשון -חמישי בין השעות 12:00-17:00 ,וביום שישי ושבת פתוח רצוף כול היממה  .

בעת הכנת המנות נקבל מופע של כיצד מכניסים כאשר מנות עפות באוויר ונוחתות בחזרה למחבתות, ניתן לקבל מנות בצורת פיצה המחולקות לשמונה שעליהם מניחים בצל קצוץ וירוק ,ביצים קשות  חצויות ,רסק עגבניות , עשבי תיבול חתיכות חצילים , ניתן לקבל גם שקשוקה על מלאווח ותוספות,

המנות המוגשות בבר : ג'חנון בתוספת רסק עגבניות ביצה וסחוג, גחנון מגולגל עם תוספות לבחירה, מלאווח מגולגל עם תוספות בבחירה, התוספות כוללות : רסק עגבניות ,סחוג, טחינה, גבינת שמנת ,לאבנה, בצל מטוגן ,חצילים פטריות.

מסעדת ג'קוס סטרייט

מסעדתו של ג'קוס סטריט ממוקמת ברחוב אגריפס 74 , טלפון 02-5817178 המסעדה פתוחה בימים ראשון- חמישי בין השעות  18:00-24:00,ביום שישי סגור , ביצמיאת השבת בין השעות 19:00-24:00.

תחילתה של המסעדה ברחוב השיקמה ולאחר שלוש שנים נסגרה ונפתחה מסעדה גדולה יותר ברחוב אגריפס, מסעדה שנוצרה בידי ארבעה שותפים על מנת ליצור מקום לאוכל כורדי משודרג ביתי ,עם פזילה לאוכל ירושלמי ,תוך שימוש בחומרים טריים המגיעים מהשוק, ביד השף חוג'ה זכאי .

המסעדה מתמחה גם במאכלי בשר, והתפריט כולל רביולי חמוסטה בסגנון כורדי, ממולא בבשר, קבבים ,מרק חמוסתה, עם פוקצ'יות ולחם הבית, פוקצ'יה חזה אווז ופטריות ,מבחר סלטים כמו איקרה , ממרח חצילים ,סיגרים ממולאים בחלקי בשר פנימי, ריזוטו בפרשנות כורדית ,פריסקה טונה ,שסימי ,על האוכל ניתן לקבל רטבים שונים, במסעדה בר משקאות של יינות ושתייה חריפה וקוקטיילים

שוק מחנה יהודה מסעדת מורדוך

מסעדת מורדוך ממוקמת ברחוב אגריפס 70 ,טלפון 02-6245169

מרדכי אגאי המכונה מורדוך שם המלווה אותו מימיו במחתרת ,פתח את מסעדתו בשנת 1982, לאחר מלחמת ששת הימים ,מרדכי הקפיד על בישול יום יומי של אוכל טרי ,מחומרי הגלם שרכש בשוק, בתחילה היו במסעדה ארבעה שולחנות , והמנות הראשונות שבושלו במסעדה כללו : מרקי קובה, בצקים וירקות שורש ממולאים בתערובת בשרים טחונים , מרקים שונים נוספים.

כיום תפריט המסעדה כולל : סוגי חומוס שונים, ירקות ממולאים בבשר או אורז, סיגרים ,סמבוסק, שקשוקה, סוגי מרקי קובה : קובה מסלק (מסלוקה) קובה חמוסתה הצהוב, קובה סיסקה בשר בכיסונים בצורת קובה מרק צהוב, קובה במיה , קובה מטוגן ,וסוגי מרקים שונים .

קציצות בשר ברוטב, סופריטו עוף, קוסקוס וירקות, קוסקוס בשרי, אורז ,סלטים, תפוחי אדמה ,מג'דרה ועוד, שיפודי בשר צלויים על המנגל , קינוחים ושתייה חמה וקרה. התבשילים בושלו בבישול ארוך בסירים מעל פלטות חימום .

הגרופים הקבועים של המסעדה היו פותחים פרלמנט ומספרים סיפורי ואגדות מימי השוק הראשונים, לאחר מותו של מרדכי בשנת 1990 , המשיך את דרכו יצחק , וכיום מופעלת המסעדה בעזרת הטבחים הקבועים וצוות העובדים יחד עם בני המשפחה.

שוק מחנה יהודה מסעדת סטיקיית חצות

תחילת של המסעדה, על פי האגדות ,בסיפור שגילו מעל לחמישים שנה, בעגלת משנות השישים ,שעליה הונח מנגל פחמים שעברה בסמטאות השוק ומכרה מעורב ירושלמי בפיתה, ולאחר זמן מה נכנסו למסעדה שבמקומה העכשווי.

גרסה נוספת לאגדת מנת המעורב הירושלמי בשוק מחנה יהודה ,ההכנסות ממכירת המנות שנצלו על מנגל הפחמים הנייד, לא היו משהו ,וכאשר נגמר הכסף לאחים , האגדה ממשיכה נותרו  בידיהם מספר חלקי עוף , הם הניחו אותם על פלטה חשמלית , שנתן להם למשוך חשמל ,הניחו על הפלטה בצל ועוד בצל זרקו את חלקי העוף שנותרו בידם והרי לכם היסטוריה בהתהוותה.

מסעדה מזרחית שנפתחה בשנת 1970 בידי האחים אברהם ומיכאל עג'מי המנוהלת כיום בידי האחים אורן חיים וספי המסעדה ממוקמת ברחוב אגריפס 121 , טלפון  02-6244014 – – 053-9438478 .

תפריט המסעדה כולל: חומוס, חציל על האש, סוגים שונים של שיפודים כמו: שיפודים של סוגי חלקי עוף וקבב, פרגיות , שיפודי כבד ועוד, סוגים שונים של סלטים סוגים שונים של מרקים, ומגוון מרקי קובה , מנת הדגל היא המעורב הירושלמי עם תוספות של צ'יפס, סלטים ירקות שניצלו על האש, דג סלמון חרוך על האש, דגים שונים מפולטים שנצלו על הפלנצ'ה , לסיום קינוחים ושתיה קרה וחמה .

מנת המעורב מורכבת מנתחי חזה עוף, כבדים ,לבבות, טחול, בצל ותערובת סודית של טיבול בתבלינים .

שוק מחנה יהודה מסעדת המוציא

מסעדה הממוקמת ברחוב יפו  113 , טלפון

סיפור המסעדות של אבי לוי , החל בשנת 2013 בעת שזכה בתוכנית הטלוויזיה מאסטר שף, שלאחריה פתח את מסעדת את מסעדת המוציא מספר אחת ברחוב בורוכוב 6 הקרוב לשוק מחנה יהודה, לאחר שנסגרה מסעדה זאת פתח את מסעדת המוציא 2 ברחוב יפו 113 .

תפריט צפון אפריקאי פזילה למרוקו, בשילוב אוכל מקומי כפי שהסבתא בישלה,

מנות חומוס, ירקות ממולאים חציל חרוך ,סיגרים, מעקוד פשטידה מרוקאית , סוגי סלטים שונים כמו מטבולה ועוד כרובית מטוגנת ,דגים ברוטב ,פטה כבד חריימה סלומון ברוטב פיקנטי ,סוגי בשרים על האש ובבישול ארוך,  קציצות בשר, מעורב ירושלמי ,בשר ראש ,סופריטו ,קבב, שניצלונים ועוד , ניתן להזמין סוגי יינות ושתייה חריפה ,שתייה קרה וחמה ,בירות קינוחים .

שוק מחנה יהודה מסעדת סמי שנסגרה בשנת 2015

סמי ורעייתו רגינה משה ,פתחו את המסעדה סמי בשנת 1989 , לאחר עזיבת השותפות עם המסעדה ממול מסעדת סימה ,מסעדה וסטיקיית בשרים ומרקים שהוקמה ברחוב אגריפס  80 , תפריט המסעדה כלל שיפודי בשר על הגריל מרקים ושנים עשר צלוחיות סלטים, מספר סוגי חומוס ,מספר סוגי מרק קובה , צלעות כבש , מעורב ירושלמי , שישליק וקבב, תוספות של אורז ,תפוחי אדמה ועוד.

סטיקיית אבו שאול בשוק העירקי שנסגרה

מסעדת בשרים שמיקומה היה בתחילת השוק העירקי מהכניסה הקרובה לרחוב יפו, הסטיקייה פעלה בשנות השישי עד שנות השבעים ,שאז עזב ועבר לפתיחת מרכולים , בסטיקייה הוגשו חלקי עוף ובקר צלויים ושימשה כמקום מפגש לסוחרים, תיירים ,נכבדי אומה ועמך.

ליד סטיקיית אבו שאול פעל דוכן השיפודים של אהרונה אליהו, בפינת רחוב מחנה יהודה וסמטת השוק העירקי, שהפכה בשנות התשעים לחנות לאביזרי חשמל וכיום הפכה להיות חנות הירקות של ביבי אפי .

בנו של שאול שעבד עימו  , פתח בהמשך את מסעדת אבו שאול בפאסג מרכז העיר ברחוב הלל 23 , עד שנסגרה , ואף נכנס כשותף במסעדה של עובד לשעבר במסעדתו החדשה .

סטיקיית האחים משה ויעקב נחמה שנסגרה

הסטיקייה הזעירה שכנה ברחוב התות מול חנות הקרח חנות מזרחי של הבשר ומצד שמאל חיים הדייג .

דוכן קטן ממש חדרון שבו שלושה שולחנות וכמה כסאות ומקרר וכיור לנטילת ידים וניקוי ,הסטיקייה שכנה בין חנות דגים של חיים הדייג לבין הבסטה של מזרחי הירקן .

ניתן היה לקבל שולחן מחוץ לדוכן הגריל מונח מחוץ לדוכן ,לסועדים מגישים הם ממיטב הסחורה של השוק, ירקות צלויים וסלט, מבחר בשרים ,דגים ,כנפי תרנגולות חרוכות מעט בגריל זיתים וצלוחית חריף  סחוג וחמוצים.

האח משה מטפל בצלייה על הגריל אחיו יעקב אחראי על חיתוך הירקות ההגשה ,ובנוסף האחראי על השתייה מסוג אקסטרא פיין (זאת ששרפת  בגרון) מתוך מיכל של שלושה ליטר שמחירו כשלוש מאות לירות של אז.

על השולחן היו מגישים לפת וצנון רווים במיץ לימון , ליד השולחן מתקבצים גם סוחרים ,קצבים ואנשי בוהמה , נהגי תחנת המוניות של השוק, בנוסף למי שהסוד למיקום התגלה.

ליד האחים נחמה היה דוכן של מוריס ,שכן שגם לו הייתה סטיקייה שכונה התייר בזכות היותו חדש בשוק,

שוק מחנה יהודה ניסיונות פיגועי ערבים

קוריוז משנת 1936 מספר על משלוח ירקות בארגזים ,שהגיע בטעות לסוחר יהודי במחנה יהודה ,שבו הוסלקו כלי נשק שהיו מיועדים לסוחר ירקות בעיר העתיקה ,נשק שהיה אמור מועבר לכנופיות הערביות בעיר העתיקה .

בסוף שנת 1937 חלף אוטובוס של החברה הערבית בדרכו מהעיר העתיקה לכוון העיר יפו, בעת שחלף על פני משרד הדואר של שוק מחנה יהודה ,נורו ממנו כעשרים כדורים שחלקם פגעו בשתי נשים יהודיות, למרבה המזל לא פגעו שאר הכדורים בעוברים ושבים שהיו במקום, האגדות מספרות כי אנשים חמושים מהקהל השיבו אש ומספר ערבים באוטובוס נפגעו.

מיד לאחר הירי ,החל מרדף של משטרה ויהודים אחרי האוטובוס ,הוא נבלם לבסוף בשכונת רוממה, נוסע אחד קפץ ממנו וניסה להימלט ונורה ונפצע בידי שוטר, גם הנהג שניסה להימלט נפגע מכדור, כול נוסעי האוטובוס והנמלטים נעצרו ונלקחו לחקירה.

בעקבות זאת הושלך מטען לבית קפה ברוממה ,שלאחריו נימנו כשישה פצועים ערביים, המהומות בירושלים המשיכו לאורך כול היום, לאחר שרחוב יפו נחסם לתנועה ,הוא נפתח שוב והמשטרה העמידה אבטחה לכול אוטובוס ערבי בין שנע בעיר ובין שנע מחוץ לעיר , מפחד נקמת היהודים.

מצד שני החלו הערביים ,לנסות ולפגוע בקונים ובסוחרי שוק מחנה יהודה ,אחד הניסיונות שסיפרו זקני השוק הוא הניסיון להחדיר בשנת 1938 מטעני חבלה, ממוקשים שנאספו בשטח והוסלקו בתוך ארגזי ענבים , ארגזי הענבים הועברו בידי ערבי מהעיר העתיקה, על גבי חמור כסחורה תמימה לשוק, עקב ערנות השומרים נתגלה המטען , השליח החל לנוס מהפחד ונתפס בידי העוברים ושבים והתברר כי השולח של המטען הוא ערבי מחברון.

במשפט שנערך לאחר מכן ,זוכה האיש שהוביל את החמור שעליו שני ארגזי הענבים והפצצות , כיוון שבמשפט התברר כי בעת שהלך בעיר העתיקה, ניגש אליו ערבי שנתן לו גרוש ,על מנת שיוליך את החמור העמוס לכיכר ציון, משהגיע לשם שלף הערבי הרכוב ,עוד גרוש ומסר לנער שימשיך ויוליך את החמור העמוס לשוק מחנה יהודה , בשלב הזה נעלם הערבי החברוני על אופניו כיוון שלא היו עדויות נוספות פרט לאנשים שתפסו אותו במנוסתו לאחר שנטש את החמור וארגזי הענבים הממולכדים .

בשנת 1947 בעת שהרב לייב הניגמן נעמד ליד הרוכל חליל זכריה ושניהם  החלו בוויכוח לגבי מחירם של עגבניות, ובהמשך מרט הערבי את פאותיו של הרב, בעת המשפט קם הרב ומחל לערבי על מעשהו , כתוצאה מכך התחשב השופט בתגרן ופסק לו מאסר על תנאי לשישה חודשים.

בחודש נובמבר 1951 פוצץ מבנה שנבנה בן ארבע קומות בשוק ,וחלק ממנו צנח והרג ילד ופצע שני  ילדים .

בחודש נובמבר 1968 ביום שישי הוטמן מטען רב נפץ במכונית מוריס ישנה שחנתה בשוק ההומה ברחוב אגריפס מול המספרה של עובדיה  בפיצוץ זה נהרגו 12 קונים וסוחרים וקרוב לשישים נפצעו, כשבע מאות ערבים נעצרו לצרכי החקירה הקוריוז היה כי בשוק היו בעת הפיצוץ למעלה מאלף ערבים ,ששימשו כמוכרים ,עוזרים וסבלים, חלק מהעובדים הוסתרו בחנויות המעבידים להגנה עליהם, חלק נלקחו על ידי המשטרה גם להגן עליהם מפני הפגיעה של חמומי המוח בכאבם.

מספר ניסים היו באותו היום ,בעל חנות שנהג לפתוח את חנותו בשעה 9 ,התאחר משום מה,  ובעת הפיצוץ עדיין לא היה בשוק, חנותו נשרפה כליל אך הוא לא נפגע , רוכבת אורח שרכבה  על ווספה חלפה ליד הפיצוץ ,היא והווספה התעופפו באוויר ,הווספה הלכה אבל היא ניצלה.

משפטו של הנאשם ,אחמד חסן זמרור שהיה חבר בארגון הפתח ,החל בחודש יולי 1971 , סנ גורו טען כי הוא לא הניח את מכונית התופת בעצמו ,אך הודה בסיוע להנחת מכונית התופת, המכונית הונחה בשורת המכוניות ברחוב אגריפס ניידת משטרה שעברה במקום ,הורתה לנהג מכונית התופת לצאת מחניה זאת , מכיוון שחנתה ליד תמרור אין חניה וןאכן הזיז אותה הנהג לחנייה חדשה במקום המותר לחניה, ויצא לעבודתו כצבעי בבתים של יהודיים.

במאי 1976 הבחינו הקצביים האחים צרפתי בצהרים , מטען חשוד שהוסלק באופנים שהונחו בקרבה לאטליז , לאחר זמן מה התכלו שוב על האופנים וגילו שעל הסבל מאחור, נקשרו שש תבניות ביצים בחוזקה ,הם פנו לאיש הג"א שהיה בקרבת מקום, אך הם לא עוררו את חשדו ,האחים הזעיקו את המשטרה שחבלניה גילו את המטען המוסלק בתוך מגשי הביצים, המטען נלקח לשדה פתוח שם פוצץ.

למטען הוצמד שעון ומנגנון להפעלה והוא הכיל מסמרים רבים, בעקבות הנחת המטען ,עצרה המשטרה 18 חשודים הקשורים למעשה.

בחודש ספטמבר בשנת 1977 , הונח מטען שהוסווה בתוך כיכר לחם בפתחה של חנות ברחוב הערמונים ,אך פרט לרעש והפחד לא נגרם נזק כלשהו.

בחודש יוני 1978 ביום חמישי, בשעה 10:30  התפוצץ מטען נפץ שהונח בפתח חנות ירקות ברחוב אגריפס, שני קונים נהרגו וארבעים נפצעו, מגן דוד אדום שיגרו לזירת האירוע 12 אמבולנסים.

חנות הירקות של האחים כדורי חיים ושני אחיו , שלידה הונח המטען ,שכנה בכניסה לשוק מרחוב אגריפס, למרות ההרס והאבדון בחנויות אחרות בשוק המשיכו החיים כרגיל והקניות  לקראת שבת נמשכו .

אל בית החולים שערי צדק הישן נשלחו שני ההרוגים ושמונה עשר פצועים, 6 פצועים  הגיעו להדסה הר הצופים ושנים להדסה בעין כרם.

בתחילת שנת 1979 התפוצץ מטען שהונח ברחוב עץ החיים, מטען הצינור הונח מתחת לדוכן החנות של עידן ושו"ת , בבעלות הסוחר נחום מרדכי , כתוצאה מהפיצוץ נפצע קל בעל החנות ועוד 21 קונים, שבאו בשעות הבוקר לקנות מזון לפני השבת , ארגון אש"פ קיבל אחריות על  הפיצוץ.

במחצית שנת 1984 ,הגיעה מכונית מסוג אוטביאנקי לרחוב קינג ג'ורג 6 ליד חנות "ספורט הבירה " ובה שלושה מחבלים שני מחבלים יצאו מהרכב וזרקו שני רימונים ופתחו באש , אחד המחבלים נפגע מירי של הסוחר לארי צח , הרימון שהיה בידו התפוצץ והוא נהרג, המחבל השני רץ לכוון רחוב אגריפס השליח 3 רימונים ליד מסעדת סימה וניסה להגיע לשוק מחנה יהודה ונעצר לאחר מכן, המחבל השלישי נכנס למכוניתו לאחר שהשליך רימון נוסף והמשיך בנסיעה לכוון בית לחם ושם נעצר במחסום בכניסה לעיר.

בחודש מאי 1990 היה פיצוץ בשוק , כתוצאה מהפעלת מטען חבלה ,נהרג שמעון לוי ונפצעו רבים  .

בשנות התשעים עקב דרדור אוטובוס 205 בידי מתאבד ערבי לתהום באזור קריית סטון בדרך לירושלים , החליטו בתנועת כך לנקום ,באוטובוס שעצר בתחנה במחנה יהודה ,עלו צעירים מהתנועה ,הכו מכות נמרצות שלושה בחורים ממוצא ערבי שנזקקו לטיפול החלמה בבית חולים.

בפיגוע התאבדות כפול של ערבים בחודש ביולי 1997 , בשעות הצהרים, שני מפגעים מחופשים לחרדים הגיעו לשוק, ובידם שקיות עם חומר נפץ ומסמרים, המחבלים עמדו במרחק 50 מטר זה מזה ופוצצו את עצמם,  ששה עשר מבקרים תיירים, בני נוער וסוחרים, נהרגו בפיגוע הכפול, קרוב למאה שמונים פצועים היו באירוע.

באפריל שנת 2002 ,מחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה בשוק ליד תחנת האוטובוס מול המאפיה של חבה.

בחודש יוני 2023 פיגוע דריסה של מחבל שחוסל ,נפצעו כשמונה אנשים בפינת הרחובות אגריפס וכיח.

שוק מחנה יהודה תקציר מוסדות הנמצאים בסיורי האוכל

מאפיית חבה 

עובדיה חבה החל כאופה ומוכר פיתות של מאפיית ברסקה בעגלה ברחוב מחנה יהודה ,לאחר מכן רכש את המאפיה לאחר מלחמת ששת  הימים 1967 ממוקמת ברחוב מחנה יהודה 6 , מאפייה שהוקמה בידי עובדיה ואחיו יעקב כיום מפעילים את המאפייה בני הדור השני ,בתחילה אפו במאפייה פיתות מסוגים שונים ובהדרגה נוספו לחמים ולחמניות, בייגלה ועוד.

מעדניית חי בונה

חנות שהחלה את דרכה בידי  משפחת בונה בשנת 1923 ,כאטליז , ממוקמת ברחוב מחנה יהודה 17,במפגש עם רחוב התפוח,  כיום מתפקדת כמעדניה בידי הדור השלישי, במעדנייה ניתן למצוא סלטים מיצור עצמי ,כמו חומוס או טחינה , ממרחים ,סלטים חריפים, חמוצים, נקניקים כמו פסטרמות ,בשרים מעושנים ,ירקות מוחמצים ,בצקים ומאפים קפואים חלק מהמוצרים ארוזים בשקיות וואקום וחלקם נמכר לפי משקל, ניתן לרכוש כריכים הממולאים במוצרים מהמעדנייה חמים וטריים.

מוסדות ברחוב עץ החיים הרחוב המקורה במזרח השוק

ממלכת החלבה 

חנות המתמחה בסוגים של חלבה , ממוקמת ברחוב עץ החיים 12, בידי הבעלים אלי ממן, תחילתה של החנות לפני מלחמת השחרור ברובע היהודי בעיר העתיקה, סחורת החנות מגיעה ממפעלה הממוקם במישור אדומים, חלק מהחומרים ליצור כמו שומשום מגיע מאתיופיה, במפעל מייצרים כמאה סוגים שונים של חלוות וטחינות .

מעדניית איבגי 

מעדנייה שנפתחה בידי נתנאל איבגי הממוקמת ברחוב עץ החיים 41  ,טלפון  02-6242049 , במעדנייה ניתן לרכוש דגים מלוחים ומעושנים, כמו : נתחי טונה מעושנים , דגי דניס ,סלט סלמון, מטיאס, מקרר גבינות מסוגים שונים.

קפה דנון 

חנות המתמחה בפולי קפה וטחנתם, חנות הממוקמת ברחוב עץ החיים 52, חנות ותיקה ש/נוסדה בשנות הארבעים, בידי אברהם בינימיני ,וכיום מנוהלת בידי חתנו רפאל דנון ובנו משה, מחוץ למוצרי קפה ,ניתן לרכוש בחנות תבלינים וחומרים לאפייה, ממרחים וחומרים להכנת מנות כמו סושי, תבלינים הודים ותמציות תה.

חנות הגבינות באשר

חנות הגבינות והדליקטסים ממוקמת ברחוב עץ החיים 53 ,טלפון  077-2302343,המעדנייה נפתחה בידי אלי ואחיו דודי לאחר סיור באירופה ומסלול טעימות של גבינות שאליהם נחשפו, אלי ואחיו הם דור שלישי של בעלי מסעדה ופלאפל שפעלו בשוק למעלה מחמישים וחמש שנים, שהחליטו לסגור את המסעדה ולפתוח בשוק חנות לגבינות שנפתחה לפני למעלה מעשרים וחמש שנים, בחנות נמכרים סוגים רבים של גבינות  עובש, גבינות קשות ורכות, גבינות מלוחות ,קממבר ועוד.

הגבינות מגיעות ממחלבות בארץ וברחבי העולם ,גבינות המופקות מחלב פרה עיזים ועוד, החנות שהיא מעדניה מוכרת גם סוגי פסטות, יינות, בירות ממרחים, לחמים מיוחדים, אלי יוצא לגיחות קבועות לשווקים באירופה על מנת לבחור ולהגדיל את ההיצע ברשת המעדניות שפרחה ברחבי המדינה ,כאשר החנות הראשית נטועה בשוק מחנה יהודה, שבה ניתן להזמין גם כריך מלחם או בגט הממולא על רצונו של הלקוח בטעמים וגבינות שהוא אוהב או מנסה.

חנות בשקביץ

חנות הממוקמת ברחוב עץ החיים 54 (הרחוב המקורה) טלפון 02-5852552 , חנות שנפתחה בשנות השלושים נפתחה חנות בשקביץ חנות לממכר כעשרים סוגים של ,פולי קפה שחור או ירוק ,קפה אספרסו, קפסולות למכונות קפה, תמציות תה, טבק וברזי גזוז שלפעם, כיום עברה החנות שיפוצים קלים , התמחות החנות המנוהלת בידי הדור השלישי כיום בידי הנכד ניסן ,בחליטות סוגי תה שונים, תבלינים שאינם שגרתיים, תערובות תבלינים פולי קפה הנטחנים במקום המגיעים מרחבי העולם.

חנות התבלינים פרג 

חנות הממוקמת ברחוב עץ החיים 79 ,טלפון 02-6231947 , בחנות ניתן לרכוש למעלה ממאה סוגי תבלינים מרחבי העולם תבלינים השייכים למטבחים עדתיים , תבלינים ייעודיים לבשר או דגים, תערובות ראסל חנות, שמנים ועוד

אטליז רפאל

אטליז הממוקם ברחוב החרוב 12 פינת התות , טלפון 02-6240381 , 054-  4825511 ,אחד האטליזים שנותרו בשוק מחנה יהודה לאחר שנפתח קרוב לארבעים שנים בידי רפאל וממשיך דרכו משה , הוקם בידי משפחת ציקבאשווילי הגרוזינית, נחשב לאטליז המחזיק בסחורה טובה , בעל ידע בחלקי הבשר ,חלם של הנתחים עברו יישון במקררי החנות, האטליז מתמחה בבשר כבש, בקר, עגלים , נקניקיות ועוד , לקצבייה לקוחות מרחבי הארץ, מוסדות ומסעדות נחשבות.

מסעדת אישטבח 

מסעדה הממוקמת ברחוב השקמה 1 ,טלפון 02-6232997 , המסעדה פתוחה בימי ראשון -חמישי בין השעות 12:00 עד אחרון הסועדים ,בשישי ושבת סגור אך נפתח גם ביציאת השבת עד חצות, מסעדה משפחתית המופעלת בידי יסמין ואורן ששון לוי, מסעדה בעלת טבון שבו נאפים ומגישים את השמברוק (מאכל סורי כורדי) שהוא מאפה הממולא עםצ סוגי בשר שונים, כמו :בריסקט ,סיסקה חלקי פנים וראש, לשון ,תבשיל מוח ועוד ועוד קבב ,נקניקיות צ'וריסוס . למנה מצטרפות תוספות שונות של תבשילי קארי ועוד .

החצ'פוריה הגיאורגית

חנות שהוקמה בידי טנגו שביט ,הממוקמת ברחוב השקמה 5, טלפון 050-8105969 ,02-5373630 , פרוש השם מגרוזינית גבינה + בצק, דוכן המגיש מאפים אותנטיים גרוזינים , חלקם עם תרכובות גבינה המונחות על המאפה או בתוכו כמו מנת מגרולי, או מנה מפורסמת היא אצ'ארולי ,שהיא משטח בצק בצורת סירה עם דפנות, הממולא בגבינות , עליהם מניחים ביצת עין .

המאפים הטריים מיוצרים במקום מבצק מוכן שגם כן מוכן במקום, ללא שימוש במרגרינה .

מוסדות וחנויות ברחוב התפוח 

חנות הגרעינים והפיצוחים של משפחת מזרחי

חנות ברחוב התפוח טלפון לתאום 02-6234747 , 02-651332 ,מזרחי שכוכבו זרח על פי האגדות ,לאחר הברקה של מכירת שקדים שהונחו עליהם שקי שום ,שקדים שנחשבו בתחילה כסחורה פגומה ונרכשה על ידו מסוחר קטניות ההברקה הייתה לפנייה למגזר הגרוזיני חובבי השום והשקד, כמוצר חדש שקדים שחוברו לריחות השום, ונוצר מוצר חדש שנמכר בכמויות כשקדים בעלי ריח שום, בחנותם של משפחת מזרחי נמכרים כיום פיצוחים ופירות שיובשו, תבלינים ותערובות תבלינים ,גרנולה שוקולדים לאפייה ועוד.

מוסדות ברחוב אגריפס 

מסעדת סימה 

מסעדה הממוקמת ברחוב אגריפס 82 ,טלפון 02-6233002 , מסעדה הקיימת למעלה מחמישים שנה ,נפתחה בידי סימה שעלת לישראל בשנות החמישים, שפתחה את המסעדה בשנת 1969  מסעדה מחלוצות מנת דגל הירושלמי מעורב ירושלמי ,מסעדה המתמחה בבשרים שניצלים על הגריל ,כמו חלקי עוף פנימיים ,חזה עוף, סטייקים ,פרגיות כבד אווז, כולל מנת הדגל מעורב ירושלמי קציצות בשר הנקראות טורשנה , אוכל ביתי ,חומוס ,תוספות של סלטים אורז פירה וצ'יפס ,מרקי קובה שונים כמו חמוסטה ,דלעת, סלק .

מזקקת Thinkers

המזקקה לוויסקי ממוקמת ברחוב אגריפס 88, טלפון לתאום 050-8092752 , במזקקה מזקקים שני סוגי ג'ין ,ויסקי בורובון ,ווודקה , בעת הסיור במקום ניתן לטעום גם קוקטיילים ולרכוש מתוצרת המקום ,

מוסדות מזללות וחנויות רחוב האגוז

ג'חנון בר 

דוכן אוכל הממוקם ברחוב האגוז  , מתמחה במנת ג'חנון ומלאווח , במקום מוגשות מנות בצלחת חד פעמית של ג'חנון או מלאווח עם תוספות מלפפון חמוץ ,רסק עגבניות ,דיפ חריף, וביצה קשה , ניתן גם לקבל סלטים שיוצרו במקום, או שקשוקה שבושלה במקום, ניתן לקבל שתייה קרה ,יש מספר שולחנות לסעוד בהם מחוץ לדוכן ודלפק פנימי , כמנהג הרחוב.

קפה עדין 

חנות הממוקמת ברחוב האגוז 24  ,חנות התבלינים והקפה נפתחה בשנת 1948 בידי אסתר ועזרא מכלוף ,לטחינה וקליה של פולי קפה ויצירת תערובות של אבקת קפה, ויצור תבלינים טריים , את החנות הקימו האב והאם מכלוף לאחר מלחמת השחרור , וכיום מנוהלת החנות בידי הבן גדעון .

על מדפי החנות ניתן למצוא צנצנות מלאות תבלינים במגוון רחב של צבעים וריחות, תבלינים העוברים בחלקם טחינה , תבלינים לבישול וצליית עופות ודגים, ראסל חנות , כמון, בהרט ועוד, עוד נמכרים בחנות עשבי טיבול ופרחים מיובשים.

כאמור רעיון בית הקפה לקליית פולי קפה ותבלינים , נרקם בעת שהמשפחה עלתה לארץ ישראל בתחילת המאה הקודמת, האם החד הורית פתחה חנות לתבלינים בעיר העתיקה, עד שבעקבות מלחמת השחרור ופינוי הרובע היהודי , נפתחה החנות החדשה בשנת 1948 בשוק, בתקופת המלחמה עבר האב מכלוף ועבד בחנות בשוק ולאחר המלחמה פתח את קפה עדין.

המקום נפתח כבית מלאכה קטן לקליית קפה ולטחינת תבלינים והכנת תערובות מיוחדות. אך הסיפור מתחיל הרבה לפני: בשנת 1911 עלה מכלוף לארץ ממרוקו יחד עם אימו אסתר. כשהיה בן שלוש הם התגוררו ברובע היהודי בעיר.

דוכן פיש אנד צ'יפס

ממוקם ברחוב האגוז 1 מחנה יהודה ,המקום פתוח בימים ראשון-חמישי בין השעות 11:00-23:00 , ביום שישי עד השעה 15:00 בשבת סגור , טלפון 053-7106415.

מנה בריטית מפוארת המוגשת לא בחרוט עיתון במחנה יהודה אלא במגשיות חד פעמיות , מזמינים בדלפק הדוכן הקטן שמאחוריו מסתתר המטבח, משלמים ומקבלים זימונית המודיעה ללקוח כי המנה מוכנה לאיסוף, במנה אצבעות דג קוד שטוגן בשמן העטוף בבלילת בירה וקמח , או סוג אחר של דג.

קופסא עם צ'יפס משובח ,אליו מצורפים ארבע סוגי מטבלים כמו מיונז, אלף האיים ,חרדל ועוד, לוקחים כוס לימונה כתוספת חוכמת הרחוב  בסעודה היא להגיע בצוות אחד בוחן את חמשת השולחנות והספסלים ששבם יושבים מי שכבר קיבל את מנתו, להחליט מי מסיים ראשון ולתפוס בעלות עד שיגיע השותף עם המנה, הכול בשיטה הירושלמית לבלוע לא ללעוס שיחות חולין עושים בכנסת.

דוכן איש האתרוגים 

דוכן הממוקם ברחוב האגוז 10 ,חזאי עוזיאלי ,היה איש מיוחד וססגוני ,שעלה לאחר מלחמת השחרור במבצע כנפי ישרים שנפטר בגיל 79 בשנת 2022, מנת הדגל בדוכן המיצים שלו , היא מיץ מפרות האתרוגים, שלטענתו נעזר במידע  שהביא מאבותיו בתימן.

לטענתו מיץ האתרוגים עזר וסייע לכוח הגברא , בדוכן רוקח עוזי מיצים מפירות ירקות ועשבים , ושיקויי ג'ינגר פסיפלורה שאותה ערבב עם חלב ,כורכום ועוד, כמו כן רקח מוצרי קוסמטיקה טבעונית ושמנים ,למיגרנות ,לסכרת ועוד הנמכרים תחת האצטלה של משקאות שלדעתו בעלות סגולות רפואיות , בעת הביקור לוגמים דוגמיות מקבלים הסברים על סגולות המיצים והקוסמטיקה שיצר.

דוד דגים

חנות הדגים ממוקמת ברחוב השקד 14 , טלפון  02-6254657 , בעליה של החנות דוד ועימו עובד בנו טוביה בן הדור השלישי למשפחת דהן ,החנות פתוחה בימים שני-חמישי בין השעות 08:00-18:00, שישי עד השעה 14:00 סגור ביום ראשון ושבת, חנות הפועלת מעל לחמישים שנים , בחנות נמכרים דגים טריים כמו :בורי, ברמודי ,דניס, לברק ,סלמון טרי או קפוא, מושט ועוד, בחנות ניתן גם לרכוש דגים ממקרר ההקפאה, או דגים מעושנים ,דגים טחונים ועוד.

מסעדת השיפודים יהודית

מסעדת השיפודים ממוקמת ברחוב הערמונים 5 ,טלפון  ,שיפודיה הפתוחה בימים ראשון – חמישי בין השעות  12:00-22:00 ,בשישי ובשבת סגור, מסעדה שנפתחה בשנת 1986 מנוהלת בידי משפחתה של שלומית יחזקאל .

מסעדה שהאוכל בה הוא בייתי ,על התבשילים ממונה האם שולמית, בטבון המסעדה מכינים פיתות אש תנור, התבשילים והצלייה על הגריל כוללים : כבד אווז, סטייק כבש, צלעות כבש, שקדים וקבב ייחודי בטעמו , ניתן לקבל מבחר סלטים בעבודה עצמית וטרייה כמו :קרם חצילים, עמבה, סלט טורקי, סלט כרוב, טחינה, ומנת חומוס בשר נהדר (34 ש"ח). .

תחילת סיפורה של יהודית בעת שפתחה מסעדה קטנה כחלק מהחנות של חמותה בשוק ליד תבליני בשביץ, שנים בטרם פתחה את המסעדה במיקומה הנוכחי , לאחר הפתיחה השכירה  את המסעדה לזכיין ,שלא הצליח במשימתו אי לכך חזרה יהודית ומשפחתה למקום ,שיפצה וחזרה לבשל את תבשיליה, מחירי המנות לא הכי זולים אבל האוכל בסדר.

שוק מחנה יהודה שכונות סמוכות

 

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות