ים המלח המסעדה והמלון מונטאזת אל לידו ההרוס

כאשר מגיעים לצומת הלידו , בנסיעה בכביש מספר אחד מירושלים לים המלח , בנקודת החיבור עם כביש מספר  90 , על צומת קלייה פונים שמאלה ולאחר עשרות מטרים עוצרים ומחנים בנקודה שלושה מבנים, הכניסה חינם .
במבנה הראשון מצד ימין , מבחינים בשרידי מסעדה, ששמה היה בסוף היקום , המסעדה מוקמה לכוון הים ,למסעדת המלון חוברה ה מרפסת עגולה הצופה לכוון ים המלח .

בתקופה הירדנית , שימשה המסעדה את עשירי ירדן,  כמקום בילוי ואז נקראה מונטאזת אל לידו, כאשר נכנסים פנימה דרך הפתחים הפרוצים ,מתגלה היכולת האקוסטית של המסעדה בעת שמדברים , במרכזה של המרפסת ממוקמים שרידי בימת ההופעות מאבן.

החלק המעניין אותנו כישראלים,  היא מפת הקיר המצוירת על החלק הפנימי,  של קירותיה  העגולים של המסעדה, בהתבוננות מקרוב במפה הפנוראמית של ארץ ישראל ,אנו מבחינים כי זאת מפה הדומה למפות צלבניות כפי שהם תארו את ארץ ישראל .

זאת התבוננות במפה המחלקת את ארץ ישראל ממזרח למערב, אומדי המרחק בציור המפה מתייחסים לאומדני מרחקים כפי שהובנו בתקופות קדומות, במפה קיימת התייחסות לקווי גובה ובשימוש בשמות העתיקים של הישובים בסימונם על המפה.

ציור המפה נעשה בידי חייל מילואים ששה במקום ביחד עם חבריו ליחידת המילואים, בשם גרשון כוכבי בימי המרדפים  בשנת 1973 , הציור נלקח ממפה צלבנית בלא להתייחס לאומדן המרחקים והדיוק הגאוגרפי , כיום הצבע דהה במקצת ,עדיין ניתן לקרוא את הכתוב לצערי אחת מיחידות החיילים שהשתמשו במבנה כמגורים החליטה לפרוץ חור באחד הקירות הפונה לים המלח ולא הסתפקו בפתחים הרחבים שנוצרו לאורך השנים , הפתח החדש העגול מהווה חלון להתבוננות למה שנשאר מים המלח.

מדרום למסעדה שרידי המבנה השני ,בתקופה שלאחר הכיבוש הירדני,הוקם מלון מונטאזת אל לידו ,ששרידיו שנותרו לאחר מלחמת ששת הימים, בשרידים רצפת המלון האלכסונית ושרידיו הנוספים של המלון שימשו את החיילים ששמרו על הגבול והוא כונה הילטון, המלון נשק לפתח השבר הסורי בבקע שגליו נשקו לפתחו בחזית המבנה לכוון ים המלח היה מזח למרפסת המלון שאליו היו מגיעים עשירי ירדן בסירות, .

עד היום ישנם גם שרידי מדרגות ששימשו את אורחי המלון בעת שירדו לרחצה בים המלח ,כיום המבנה הוכרז כמבנה מסוכן ומוקף בגדר , המלון עצמו קרס בתחילת ינואר 2015 .

עוד מבחינים בצידה של המסעדה שרידי מבני המגורים של עובדי ים המלח ,בשמה בעבר מפעל הכרייה לאשלג הארץ ישראלית  המפעל שהוקם בשנת 1925-30 כלל מבנים למפעל ושכונת מגורים למשפחות עובדי החברה ,אשר קדמה למפעלי ים המלח העכשוויים ,המפעל הוקם בידי משה נובמייסקי וסגנו  מוסיה לנגוצקי ,בשנת 1934 יצאה מהמפעל קבוצה שהפליגה והקימה את הרחבת המפעל בסדום הרחוקה .

במאי 1948 נטשו מאות התושבים והעובדים את הנקודה מפחד שיפלו בשבי  , המשפחות הוסעו לירושלים באבטחה בריטית וחלקם הפליגו למפעל בסדום ונלחמו על הגנת המקום לאורך חצי שנה, לאחר מכן עזרו בכיבוש אזור עין גדי והמצדה ויצרו בזאת את חלק מהגבול המזרחי של ישראל.

המתחם הצפוני בשלושה מהווה בסיס שיטור ובסיס יחידה צבאית האחראית על בטחון האזור מפני חדירות ופעילות עוינת .

מפעל המלח הפלסטינאי
בשנת 1971 החליטה תעשיות המלח להיכנס לשותפות עם גורמים פלסטינים וישראלים לחידוש העבודה ושיקומו של מפעל האשלג שפעל בזיכיון ירדני לאחר מלחמת השחרור  הממוקם באזור קלייה, בצפון ים המלח. באתר המשופץ מופק רק מלח גולמי , בשיטת האידוי הסולרי תוך הזרמת המים לבריכות השיקוע ומשם בגרביטציה חזרה לים המלח לאחר הפקתו נארז המלח בשקים שמשקלם 25 קילו ונמכר ברחבי השטחים הפלסטינאים.

נותר לספר מעט על ההיסטוריה היהודית במקום, כאשר עולים עוד מעט צפון מערב,  לכוון השפך של הירדן לים המלח , בעבר ניצב במקום , מעין אי קטן או חצי אי,  שחיברה אותו רצועת חול , תיאורו של האי, מופיע במפת לינץ , ממחצית המאה ה  18 .

בעת שהים נסוג במאה ה  19 -20,  נתגלה במקום מזח ישן , ששמו היה רוגם אל בחר, או בכינויו רוגם אל לוט, על פי הסברות מזח זה, שימש בתקופת בית חשמונאי לסירות מטען , במקום תקוע מוט ברזל , במרכז  גל אבנים המתריע בפני סירות כי יש שם שרטון.

בקרבה למזח זה, הוקם מזח מפעל הכרייה של האשלג הארץ ישראלי, ששימש את סירות המפעל,  בשנות הארבעים של המאה ה  19,  לתובלת האשלג שנכרה והובלתו לנקודות השינוע באזור עין גדי ומדינת ירדן .

סרטונים