בעקבות סיפורי המרגלים, יצאו מרומניה שלוש משלחות, שמנו כמאה משפחות וכעשרים רווקים ,הם יצאו בהפלגות ובמסעות ברגל ,על מנת להגיע לארץ ישראל,חלקם נדדו עד שמצאו את איש הבקשיש העותומאני,שאפשר את כניסתם לארץ,כאשר מטרתם הסופית בארץ ישראל ,הייתה העיר חיפה ,שמשם המשיכו לאדמתם שרכשו עוד בתקופת ההתארגנות ברומניה,האדמות שהוצעו לחברי הקבוצה לרכישה,היו באדמות הכפר הערבי זמרין בהרי הכרמל,אדמות אשר רכש פרנסיס ג'רמן הסוחר והקונסול הצרפתי בארץ ישראל לפניהם.
לאחר שנרכשה האדמה מפרנסיס ג'רמן, אדמה שכללה את ביתו של פרנסיס ג'רמן ומספר חושות ,שבהן גרו הבדואים שעיבדו את האדמה בעבורו כצמיתים,כתוצאה מחוסר ידיעתם לטיבה של האדמה בארץ,רכשו החברי הקבוצה בחנויות חיפה ומידי הטמפלרים סוגי מחרשות,עגלות,כלי עבודה וציוד שלדעתם יתאים לעיבוד האדמה ,כפי שעיבדו אותה בכפריהם ברומניה.
כמובן שחילוקי דעות ולא חשובה מה הסיבה ,הן גדולתם של היהודים ,בבחינת שני יהודים נפגשים במקרה הרע רק שלוש מפלגות קמות,חילוקי דעות אלו,הלחץ הכלכלי והפיזי הקיומי,גרמו לחלק מהעולים הרהורי נטישה .
לאחר שנציגו של הברון הירש חזר לצרפת,הוא החליט לעשות מעשה ופנה לברון רוטשילד שירים את כפפת העזרה ליהודים, למתיישבים היהודים במושבות בארץ ישראל,האגדות מלחשות שחלק מרצונו של הבנקאי רוטשילד לעזור ,נבע מהחלטה עסקית טהורה.
במרכזה של המחשבה הייתה התבוננות במושבות של המעצמות מעבר לים, שהכניסו הון עתק למדינות השליטות, ובמוחו חשב הברון רוטשילד מדוע לא יעשה מעשה דומה עם המתיישבים הראשונים במושבות בארץ ישראל, ובעזרתם ובזכות גידולי החקלאות ,שהוא יקבע את מהותם, יקים ממלכה עסקית מכניסה.
כיוון שפיתוח המושבה זמרין ,שאת שמה שינה לשמו של אביו זכרון יעקב, היה חשוב לו גם בהנצחת והענקת שמות של בני משפחה נוספים,רוטשילד החל את ממשלו במושבה בעזרת פקידיו עושי דברו ,במיוחד הפקיד הראשי וורמאסר,שפעלו על פי הבנתם וגחמותיהם ,ראשית דבר ,החתימו פקידיו את האיכרים,על מסמך חוקים דרקוני ומסמך העברת בעלות הקרקעות לידיו,בתמורה להלוואות ואספקת החומרים הנדרשים לגידולם של גידולים ,שהוא קבע את מהותם, ושנקנו או סופקו דרך חנותו במושבה.
אנשי השלטון העותומאניים הושיטו יד וקבלו שלמונים הן מפקידי הברון והן מהאיכרים,פקידי הברון קבעו איזה מחיר ישולם ליבול ,איזה מחיר יקבע לחומרים שנרכשו בעבור הגידולים,הם גם קבעו לאיכרים את הרשות לצאת מהמושבה און את הזכות לארח בבתיהם חברים או בני משפחה .
מאידך גיסא נוספו בהמשך המושבה ובתיה ,המושבה עצמה נבנתה ,על פי תוכניות אדריכליות מפורטות וקבועות,שבהן נקבעו הרחובות שרוחבם נקבע על פי יכולתם של הסוסים ועגלות הבציר או היין יוכלו להסתובב ברווחה לאחור,נקבעו בה גם מספר הרחובות ומספר החצרות ,בהמשך הוקמו מדרכות ,המרוחקות מהבתים במרווח אחיד ,שביניהן לבין הבתים הוקמה גינה , הבתים חופו בגגות רעפי מרסיי.