תיאור המוצר

היקב הקטן והמזקקה " פלסטיין ספירט פקטורי " רחוב דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה כיום מסעדת עגבניה , כיום מסעדת קלאו.
סיפורו של היקב הקטן והמזגגה קשור איך לא? בחילוקי דעות בקרב כורמי המושבה הטמפלרית שרונה,כתוצאה מהפילוג הקימו חלק מהכורמים את האגודה החדשה שנקראה הטמפלרים החופשיים,אנשי האגודה החדשה הקימו יקב קטן ונוסף בשנת 1898 ,עברו מספר שנים עד שנרגעו הרוחות והכורמים במושבה הבינו כי עבודה משותפת תעלה את ההכנסות ותפחית את כפל ההוצאות לשווק,לתפעול ולגידול הענבים בכרמים,אי לכך התאחדו מחדש ליקב משותף.
מבנה המזקקה נבנה בשנת 1898 מבלוקים של כורכר,המבנה שנבנה בתחילה היה בן קומה אחת ,מרתף ועליית גג, בין היקב לבין המזקקה נחפרה מנהרה ששימשה למעבר בין היקב והמזקקה על מנת להקל על העברת הסחורה המוגמרת לשווק דרך היקב,מנהרה זאת שימשה גם לאכסון התוצרת המוגמרת ליישונה בתנאי מיזוג מבוקרים.
לאחר הפעלת המזקקה ,על קומת הממסד בחלקו המערבי,מעל קומת המשרדים, נוספה קומת מגורים בת שלושה חדרים ששימשו למגורי מנהל המזקקה והיקב,חשמל הוכנס למבנה בשנת 1925 בעת כניסת השותפים היהודים בשכירות למבנה.
מבנה המזקקה ליצירת משקאות אלכוהוליים שנבנה במתחם היקב ,שימש את הטמפלרים ליצירת משקאות אלכוהוליים ששוקו באירופה,אך לאחר תקופה קצרה ,בעת המשבר בענף יצור היין,בשנים 1907-10,החליטו הטמפלרים לסגור את המזקקה ולהשכירה ליצרני יין אלכוהולי אחרים. תודה לסאקרה בעבור התמונות
סיפורו של בית החרושת והמזקקה "פלסטיין ספירט פקטורי"
הטמפלרים שלחו שליחים לעיר וילנה ,על מנת לשכנע את משפחת סגל לעלות לארץ ישראל לשכור ולפתוח במזקקה בית חרושת,בעקבות פרסום טעמם המשובח של המשקאות שייצרה המשפחה ביקב בוילנה, ושהגיע לאוזני אנשי המושבה הטמפלרית שרונה, זאת בזכות התוצרת שהגיעה גם ליהודי ארץ ישראל הדתיים.
הטמפלרים פנו גם למשפחת טפרברג ,יצרנית היין והשיכר הירושלמית בהצעה דומה ומשנוצרה השותפות בין שתי המשפחות ,הושכרה המזקקה בשנים 1925 עד שנת 1931 למשפחות מרדכי שמעון טפרברג ומשפחת וסגל צבי,שפתחו במקום בית חרושת לספירט שרונה שעל יד היקב הטמפלרי ,על מנת לייצר ערק, קוניאק, ליקר וספירט, זכורים בעיקר המשקאות שנקראו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיקו גם מתאנים ותמרים ופירות שאותם רכשו בחלקם מתושבים ערביים.
בתחילת שנת 1925 פורסמו מודעות בעיתונות הארץ ישראלית ,על פתיחת בית חרושת לספירט שנקרא "פלסטיין ספירט פקטורי" אשר נפתח במזקקה ליד יקב מושבה הטמפלרית שרונה, בעלי בית החרושת טפברברג וסגל פרסמו ,כי תוך זמן קצר עלה בידם לשפץ ולהקים בית חרושת מודרני על פי שיטות היצור המודרניות והתברואתיות .
בבית החרושת זוקקו כהלים וספירט ,בדרגות זיקוק גבוהות של עד 97 אחוז,המתאימות ליצור עראק וודקה ויי"ש ,על פי הפרסום בעיתונות בית החרושת בעל סטנדרטיים גבוהים של תברואה וייצור ,המהווים דוגמא טובה לטיב התוצרת הארץ ישראלית,
ניתן היה להזמין את תוצרת המפעל במשרדי המזקקה,בסוכנות הראשית בירושלים של משפחת מרדכי שמעון טפרברג, ובסוכנויות המשנה : ביפו ברחוב המלך גור'ג בשותפות טפרברג את צוורגר,בחיפה בבית העסק ב,י,גולדברג ואחיו,בבית לחם בעסק של משפחת אנטון אביס,בבית גאלה בעסק של אליאס סבה,ברמאללה בעסק של ג'יריס סבה,בעזה ג'אברה סבה,ברמלה האחים קוטטה,בגליל בעיר צפת סוכן לצפון אליהו קלינגר.
את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות.
האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות
כאשר נסגרה המזקקה בשנת 1931 , בידי המשפחת סגל וטפרברג ,טוענות האגדות כי הסיבה הראשונה נבעה,מהמרד הערבי ומאורעות הדמים כנגד היהודים ולאחריה התנכלות תושבים טמפלרים ליהודים ,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט ,שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
סיפורו של צבי הירש סגל שכונה הרשל דה ווינער (הרשל יצרן היין)
תודה ליורשי משפחת סגל ,החוקר אבי סגל ושי פרקש.
מותו של אבי השושלת יינות סגל קשורות לפרעות ברוסיה שבהם נתפש צבי בידי פורעים וזקנו נגזז,מאורע זה גרם למותו של צבי מהתקף לב,צבי היה בן הדור הרביעי למשפחת יצרני היין ,הוודקה השנאפס והיי"ש ,אלמנתו ושלושה מילדיהם העתיקו את המפעל על מכשיריו לעיר וילנה והקימו מחדש את המזקקה.
טעמם המשובח של המשקאות הגיע לאוזני הטמפלרים בזכות התוצרת שהגיעה גם ליהודי ארץ ישראל הדתיים,סמוך לסגיקת מפעל המזקקה הטמפלרית כתוצאה מחיסול חלקי של ענף היינות הטמפלרי,פנו שליחי המושבה הטמפלרית בהצעה למשפחה לעלות ולהשכיר את מבנה המזקקה במושבה שרונה.
לאחר מחשבה והערכות עלו לארץ ישראל המשפחה האמידה ,האם ושלושת משפחות ילדיה ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל, והביאו את ציוד הזיקוק מקצועי לארץ ישראל , יתר בני המשפחה נותרו באירופה והושמדו ברובם בידי הנאצים.
השותפות במזקקה הטמפלרית שרונה ,של משפחות שלושת משפחות ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל סגל ומשפחת טפרברג התקיימה בשנים 1924-1931, את חומרי הגלם הענבים רכשו מכורמי המושבה ומפלחים ערבים בפירות התאנה והתמר,בני משפחת סגל הגיעו עם ממון רב,יידע תעשייתי וציוד .
את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות.
האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחת סגל וטפרברג על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות,ופתיחת השוק המנדטורי ליבוא יינות ואלכוהול ליבוא חופשי, דבר שהביא לפשיטת רגל למזקקה,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
סיום האגדה מספרת על עוף החול סגל שקם מחדש בפתיחת חנות לממכר יינות וכוהל בחנות שפתח האח ירחמיאל בפתח תקווה,שני האחים הנותרים אלחנן ויחזקאל התפרנסו כשנתיים כפועלים בפרדסים עד אשר פתחו בשנת 1933 חנות לממכר יין ואלכוהול באזור שוק הכרמל שנקרא "כרמי צבי" לזכר האב שנפטר בנכר ,בנוסף יצרו מפעל למילוי ופיקוק בקבוקים .
בהמשך בשנות החמישים חזרו בני המשפחה לתעשיית הזיקוק ויצור היין ביקב שפתחו ברמלה שנקרא בתחילה כרמי ציון – האחים סגל ושמו הוחלף ליינות אשקלון על שמם של הכרמים שגודלו באזור.
סיפורם בקצרה של משפחת ל מרדכי שמעון טפרברג
תודה למשפחת פפרברג על העזרה בכתיבת המאמר
תחילת סיפורם של מזקקי היין ובעלי היקבים תחת המותג המשפחתי טפרברג , מתחיל באברהם שנולד בשנת 1830 ,שהיה סבא רבה של המשפחה באודסה,מפחד שיגויס לצבא הצאר הרוסי ,החליטה המשפחה לשלחו לאוסטריה,הוא החל לעבוד בבית מסחר ויקב של המשפחה , שהתפרנסה מיצור ומסחר ביינות ואלכוהול ,בעבודתו זאת למד את רזי המקצוע.
לאחר זמן מה החליט לעלות לארץ ישראל בשנות החמישים של המאה התשע עשר,בהמשיכו את עיסוקו במסחר ויבוא יינות ,וודקה ויי"ש ,כולל רכישה של יינות כשרים מיקב המושבה הטמפלרית שרונה.
בנו זאב (זיידי) זייד טפרברג אדם דתי שאף תרם כסף למוסדות נזקקים כמו בית היתומים נכנס לעסקי המשפחה ולמד את רזי יצור וזיקוק יין ומשקאות,את היקב הראשון פתח זאב בשנת 1870 בעיר העתיקה ,לעסק הצטרף בנו מרדכי שמעון טפרברג שגם תרם כספים לארגונים יהודיים וקרנות כדוגמאת קרן הגאולה.
בהמשך הצטרפו משפחת טפרברג לשותפות במזקקה הטמפלרית שרונה ,ומשפחת סגל באמצעות שלושת האחים ירחמיאל, אלחנן ויחזקאל סגל ומשפחת טפרברג התקיימה בשנים 1924-1931, את חומרי הגלם הענבים רכשו מכורמי המושבה ומפלחים ערבים בפירות התאנה והתמר,בני משפחת סגל הגיעו עם ממון רב,יידע תעשייתי וציוד .
את תוצרתם ערק, קוניאק, ליקר וספירט ויין כשר ,מכרו שותפי המזקקה ליהודים בארץ ישראל ובעיקר לקהילות יהודיות בתפוצות העולם,ומוצרים שהתחרו בוודקה המסורתית כמו שרונה רוט ושרונה עראק ,שהפיק גם מתאנים ותמרים ופירות.
האגדות מספרות כי ארגונים ומוסדות יהודים בארץ ובאירופה ,נהגו לרכוש חבילות שי שהורכבה מתוצרת המזקקה,עוד מספרות האגדות ,על חובבי הטעימות שבקרב סוחרי תל אביב ,שעבדו בשווקים הקרובים ,שנהגו לבצע מבחן טעימות, בדרך לעבודה ישירות מחביות
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחת סגל וטפרברג על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי ,היו סכסוכים כספיים בין השותפים על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ופתיחת השוק המנדטורי ליבוא יינות ואלכוהול ליבוא חופשי,דבר שהביא לפשיטת רגל למזקקה ,משפחת טפרברג עזבה את השותפות בהפסדי כסף ניכרים, בני המשפחה חזרו לצור מחצבתם היקב והחנות בעיר העתיקה והחנות המשותפת עם משפחת יצרני היין שור שלהם היה יקב במושבה מוצא תחתית .
את היקב בעיר העתיקה זנחו בני טפרברג במאורעות 1929 ,בנו של זאב מרדכי ,פתח יקב חדש באזור רוממה בכניסה לירושלים,אך ההכנסות ביקב החדש והצקות השכנים הערביים היו לא מספקות לאחר תקופת מה ולכן סגר זאב את היקב ,המשפחה עקרה למגורים באזור מחנה יהודה ושם פתח בנו של זאב, מנחם את היקב החדש ששמו שונה ליין אפרתה במורד רחוב אגריפס,למנחם הייתה גם חנות לממכר יינות ומשקאות חריפים ברחוב עליה 62 בתל אביב ,חנות זאת הפכה לשותפות עם משפחת מנדלסון בשנת 1950.
כיוון שהענבים שנרכשו ליקב אפרתה החדש ,היו ענבי מאכל ולא ענבי יין ,הם התאימו בעיקר לישוב הדתי בירושלים לקידוש ושתיית השפריץ של העלייה היקית החדשה ברחביה,עד אשר רכשו את היקב של משפחת שור בשנת 1964 במוצא תחתית ומשם עברו ליקב והכרמים החדשים באזור הקבוץ צרעה.