תחילתה גדילת הכיכר וחשיבותה של הכיכר, ששימשה כמרכז המסחרי בלב ליבו של הרובע החסידי היהודי ,החל מהמאה השמונה עשר בעת עליית גל החסידים מגרמניה ואירופה,בהצטרפם למגורשים יהודיים שהגיעו לעיר לאחר גרוש ספרד במאה החמש עשר, הכיכר נבנתה במרכז השכונה האשכנזית בצפת, אחרי עליית החסידים בשנת 1777, במקורה שימשה הכיכר את תושבי העיר ככיכר הפחמים  ובה סחרו הערבים בפחם – ואף כונתה קוילען פלאץ (ביידיש פחם).

בהמשך התרחב הרובע היהודי עקב מצוקת בנייה והרס בתים ברעידות האדמה, כאשר התרחב שטח הרובע היהודי במאה התשע עשר , החלה פריחתו של האזור בזכות חנויות ובתי מלאכה של יהודים,התווספו רחובות ברובע שהתקשרו לכיכר הפחם ,בתים נבנו לאורך רחובות אלו ,ליד הבתים הוקמו בתי מדרש ,כוללים כמו הקולין שטראכיל ובתי כנסת ,פרנסת רוב החסידים התבססה על כספי החלוקה מתרומות של יהודים באירופה, הכיכר מנקזת אליה ארבעה רחובות והם : בר יוחאי, תרפט,חתם סופר ורחוב מגני צפת.

בתקופת ההמתנה לעזיבת המנדט הבריטי את ארץ ישראל,סבלו אנשי הרובע היהודי מהצקות וירי של שכניהם מהרובע המוסלמי שבעיר, בחלק המערבי של הכיכר מבנה בן שתי קומות ,אשר עליו לוח זיכרון , בקומה השנייה של המבנה שכנה בו מפקדת ההגנה,בלילה של העזיבה הבריטית,הגיעה לכיכר במסע רגלי לילי מפרך,מחלקת פלמ"ח בפיקודו של אלעד פלד שארגנה את ההגנה על תושבי העיר חסרי הישע.

בעזרת פעולות הגנה ותוך שימוש ברעשה המפחיד של מרגמת הדווידקה ,הצליחו המגנים להתגונן ובסופו של דבר להבריח את אנשי הרובע המוסלמי מהעיר צפת, לאחר מלחמת העצמאות נקראה הכיכר על שם מגני העיר.