תיאור המוצר

הסיורים בשטח המפעל הישן הופסקו בסוף שנת 2019 ,בעקבות הפסקת חכירת השטח מידי הירדנים ,לאחר חתימת חוזה השלום עמם, השטח הוחזר לידי השלטונות הירדנים ובזה פסקה הפעילות והתיירות במפעל הישן.

מפעל החשמל בנהריים הספור עד 2019 
סיורים מודרכים בתשלום,חנייה בתשלום.
שעות פעילות בקיץ 08:00-18:00 , בקיץ עד 17:00 בימי שישי בשעות 08:00-15:00,טלפון לתאום 04-6709143
איך מגיעים : צומת מנחמיה שבכביש 90, פונים מזרחה (שילוט לאי השלום) ולאחר כ-1,500 מטר מגיעים

למגרשי החניה ולאתר ההנצחה לזכר הבנות מבית שמש.

סיור בדרך המפלים ,עוברים את השער הצהוב בכניסה לגשר הביילי, כאשר הסיור נחלק למספר חלקים :
סיור בדרך המפלים ,עוברים את השער הצהוב בכניסה לגשר הביילי, כאשר הסיור נחלק למספר חלקים : סיור בסכר מצודת המים, סכר העודפים ומפעל יצור החשמל ,אי השלום, תחנת הרכבת הנטושה תעלת האפס, התעלה העליונה, נחל הירדן והנוף בחינם.
מפעל יצור החשמל נוצר בחזונו של המהנדס רוטנברג מהפכן שגורש מרוסיה, עצר ללמוד הנדסת גשרים והידרו אלקטרו ליצור חשמל באיטליה.

כאשר נחת בישראל ביקר במקורות הירקון אך אלו לא הסכינו למפעל, בשיטוטיו למציאת מקום לחזונו הגיע לחלקה הדרומי של הכנרת והבריק במוחו חיבור נחל הירמוך המערבי לנהר הירדן המזרחי וליצור חשמל מניצול ירידת מים חדה דרך צינות ויצור חשמל במחוללים בתהליך זרימת המים, כל זאת היה בחזונו בשנת 1920,הוא חכר 6000 דונם מאדמות המלך עבדאללה מירדן ל  75 שנה עם אופציה לחכירות נוספות בתנאי שאף צד לא יתנגד לחכירה הנוספת כשנה לפני סיום החכירה, סעיף חשוב נוסף היה שאין לכוחות צבא זכות להיכנס לשטח החכור.

תהליך הקמת שני הסכרים סכר מצודת המים  וסכר העודפים , בשטח המפעל וחיבורם בתעלה צפונית עליונה ובתעלת אפס מעלות על מנת שיוכל לקחת מים מכל סכר לתהליך יצור החשמל, חיבור זרימת הנהרות לאגם איסוף ליד הסכר הראשון ממימי נהר הירדן .

נהריים הוקמה בשנת 1927 ויצור החשמל החל בשנת 1932 בטקס חגיגי בהשתתפות מלך ירדן,הנציב הבריטי ונכבדי הישוב העברי ,החשמל סופק לישראל ,ומעשה הייתה מפעל ליצור חשמל בטורבינות אשר הופעלו במים שנקוו בסכר והוזרמו בתעלות עד להזרמתם לתוך הטורבינות אשר יצרו חשמל, הרעיון כמעט נגנז בשיטפון הגדול בשנת 1931 שהרס ולקח עמו חלקים מהמפעל ליצור החשמל, אך רוטנברג התאושש והמשיך לבנות את חזונו.

בגבעה ליד המפעל הקים את שכונת תל אור לפועליו, שכונה נוספת לפקידיו ,בית בסגנון בהאוס לעצמו שממנו נותרו רק חלק מעצי הוושינגטוניה שהיו בשביל הכניסה לביתו של רוטנברג , כמו כן בנה תחנת רכבת בסגנון הדומה לביתו והשונה מהתחנות המנדטוריות שהיו לרכבת העמק שהוליכה לדמשק.

בשנת 1948 פלשו לשטח כוחות עיראקיים ולקחו בשבי את עובדי המפעל ומאז שבת המפעל ודמם ,בתגובה פוצצו כוחות ההגנה את גשר הרכבת ואת הגשר היבשתי שהיה צמוד למפעל ולסכר של נהר הירדן  במעברים לכוון קבוץ אשדות יעקב ,כל שטח המפעל הדרום מזרחי הוכרז כשטח צבאי ירדני ועד היום אין להיכנס לשטחו, אי השלום נשאר בידינו והחקלאים המשיכו לעבד את השטחים החקלאיים ובשנת 1960 אף הושלם על שרידי גשר היבשה גשר ביילי לצורך מעבר כלים חקלאיים לשטחי החקלאות שבידי הקיבוצים.

כל השליטה על השטח באזור המפורז היה על פי הכלל של הבריטים מתקופת כיבוש הארץ מידי התורכים כי מה שממזרח הירדן הוא ירדני וממערב הוא שייך לפלסטין דאז ישראל כיום וגם על פי הסכמי שביתת הנשק.

בשנת 1994 בחתימת הסכם השלום עם המלך הירדני,הנקודה נקראה אי השלום,השטח החקלאי משמש כיום הן לחקלאים הישראלים והן לחקלאים הירדנים לעיבודי חקלאות ותיירות.

במהלך הסיור המודרך עוברים על פני מתקני הסכר והיצור תוך קבלת הסברים,בנוסף הליכה עצמאית בשביל הסכרים לאורך מפלי הירמוך ועד לסכר האגם, לאחר מכן פונים לכוון גבעת הפרחים שנקטפו,גלעד שהוקם לזכרם של שבעת תלמידות בית הספר מבית שמש שנרצחו במקום בעת סיור.

בשנת 2003 עבר האזור שלוש תקופות של שיטפונות אדירים אך לא השכילו לאגון את המים ולכן אגם המזרחי התייבש ותעלת האפס גם כן,  אלא שהדבר נגרם עקב שהאגם המזרחי של מימי הירמוך באמבטיה שיכל להכיל איגון של שלושה וחצי מיליון קוב של מים לשימוש חקלאי , היה בשטחם של הירדנים והם לא הסכימו לפעילות האגון מחדש.

הסיפור הטרגי הזה נובע לאחר שבשנת 1967 נכנסו מחבלים לשטח הרי הגלעד ומיד החלו בפעילות כנגד החקלאים ,זרעו מוקשים ולסיום אף פוצצו חלק מסכר מצודת המים ,כיוון שהצבא הישראלי שיער כי בביתו של רוטנברג שכנה מפקדה של מחבלים הורם המבנה באוויר,בידי חבלני צהל, כיום מתחת לביתו של רוטנברג המופצץ הקימו הירדנים מבנה מרפסת תצפית לאפשר לנתינים לצפות בישראלים ובשרידי המפעל.

תודה  לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לוותיקי וצאצאי עובדי רכבת העמק ,לארכיון העיתונות, לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לארכיון העיתונות העברית הישנה, המועצה לשימור אתרים ,ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ,המועצה לשימור אתרים ,ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ולצפייה בהם, מתנצל מראש ומבקש סליחה, למי ששמו נשמט כמקור ,ואשמח לצרפו לרשימת הקרדיטים ,לאחר שאקבל משוב