תיאור המוצר

המשך אגדת זקני העיר ירושלים ליבוא ממצריים
אגדה ירושלמית מהתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה,הקשורה לעסקיהם ולתחרות המסחרית האחים זאב וראובן זילברשטיין, לבין בית המסחר של משפחת יצחק חגיז, בתי מסחר בתחום הנייר ומוצריו ,בית המסחר של האחים זילברשטיין לא היה הגדול בירושלים, כיוון שבית המסחר לנייר ומוצריו של משפחת יצחק חגיז ובנם יוסף לוי חגיז ,שירש את העסק מאביו.
כיוון שעוסקים אנו ,בתקופת המחסור בסחורות בימים שלאחר המלחמה, נוצרו בעיות להשגת סחורה,החליט יוסף לוי לרדת מצרימה ולרכוש סחורה לעסקיו במצרים, שמעו את זאת האחים זילברשטיין והחליטו כי ראובן יצא גם הוא לרכוש סחורות במצריים , עלו שניהם על הרכבת למצרים ,למרות היורדים למצרים היו יריבים מסחריים  ומתחרים התיישבו על כוס קפה וכרתו ברית לקניית והבאת הסחורה ממצרים לישראל.
בזכות קשרים עם השלטונות ,הצליחו השותפים לקבל אישור לצרוף קרון משא לסחורתם אשר ירכשו ,ברכבת שיוצאת מקנטרה לארץ ומשם לירושלים במוצאי השבת, עוד סיכמו השותפים החדשים כי כול אחד יסמן את חבילותיו בסימון שונה על מנת שיוכלו לזהותו בעת הפריקה.כיוון שהגיעו למצרים ותהליך רכישת הסחורה התארכה,החליטו כי את הסחורה יעבירו ביום שישי ,בשיירה של עשרות עגלות מהחנויות לרציף המסילה, רק פרט שולי שכחו השניים כי הסוחרים המוסלמיים ,פותחים את המחסנים ,בצהרי היום ביום שישי לאחר התפילה, תהליך העמסה החל בצהרי יום השישי והתארכה מעבר לשעות אחר הצהרים והתקרבה לשעות כניסת השבת.
שיירת הסחורות על עגלות המשא החלה את מסעה לכוון הרציף בפיקוחו של יוסף לוי ,ראובן המשיך בסידורים בעיר ולא התלווה לשיירה, כיוון ששעת כניסת השבת התקרבה הבין יוסף לוי כי יש לו בעיה ,בהחלטה רגעית החליט לפלוש לחצר מתחם וילה שנקרתה בדרכו ולאכסן את הסחורה שהוביל , עקב כניסת השבת , שבדיעבד נתברר כי הווילה שייכת למושל העיר האנגלי.
כיוון שיוסף לוי ,היה דחוק בזמן הפנה את השיירה פנימה לחניה, איתרע מזלו ולוילת מגוריו הגיע מושל העיר האנגלי , בכעסו קרא מיד ליוסף לוי לתת הסבר לפלישה לשטחו, יוסף עמד וסיפר בערבית שוטפת למושל ,את היותו איש מאמין ,שאינו רוצה לחלל את השבת ולכן עשה את המעשה.
עוד הוסיף יוסף לוי כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ובלבד שלא יעבור על חוקי הדת והשבת,התחכם המושל וכתב חוזה באנגלית , שבה לא שלט ברהיטות לוי יוסף, נייר חוזה שלוי יוסף הבין על פי ההסכם, כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ולא לעבור על חוקי השבת, אך כיוון שרק מחצית מהסחורה ,הייתה שייכת ישירות ללוי יוסף וחצייה הייתה שייכת לראובן זילברשטיין הוא סיכם עם המושל שזילברשטין לא יפסיד את חלקו.
משם אץ לוי יוסף לבית הכנסת לתפילה,אך לא בבית הכנסת של המלון על מנת לא לשוחח עם ראובן ביום שבת על מסחר וחולין , לאחר צאת השבת נפגש עם ראובן הנרגז שחיפש אותו בכול השבת ,על מנת לקבל מידע מה היה גורל הסחורה,לוי סיפר את הסיפור ואף הראה לו את העתק כתב הויתור על מחצית הסחורה שהפקיד בידי המושל אלא שבפועל כתב המושל כי הוא יכול לאכסן את הסחורה עד אשר ימצא רכבת להולכת סחורתו לישראל,כאשר חזרו למחרת למושל ,אמר המושל שהוא לא היה לוקח כלום מאדם מאמין כמוהו שהיה מוכן לוותר על הכול למען אמונתו ,סיומו של הסיפור כי נמצא מקום לחיבור הקרון לרכבת והסחורה הגיעה לישראל ולירושלים.
בהודעה שפרסמה הנהלת בית הזקנים בשנת 1911 נמסר שכספי תרומות יועברו רק לידיו של יצחק חגיז, על מנת לאספם ולשלם בעבור חובות לסוחרים, כאשר מצטברים סכומים מחולקים כספים אלו ( כעשרים וחמשה אחוז מסכום החוב).
אגדות ירושלים מספרות כי יצחק חגיז טורח היה להתעדכן בחידושים שנעשו בעולם בקשר למוצרים חדשים, ניירות לצילום וחמרי פיתוח וחומרי דפוס .
יצחק חגיז ייבא את הניירות המיוחדים ,לפעמים יבוא מובחר זה גרם ליצחק חיגז נזקים והפסדים כיוון שהלקוחות השמרנים לא רכשו את הסחורה החדשה אך בהתמדה ועקשנות הוא הרגיל אותם לרכישת הסחורה המשובחת .
בשנת 1920 ייבא חגיז יוסף לוי הבן ,מכונות כתיבה שניתן לכתוב בהם בשפות רבות כמו : אנגלית,עברית ערבית ושפות אירופאיות רבות, במקביל החל לבנות מבנה מסחרי בן שתי קומות בשכונת שערי חסד , בקומת הקרקע יהיו חנויות ובקומה העליונה מגורים.
בשנת 1929 שימש יוסף לוי חגיז כמנהל חברה קרקעית ירושלים אמריקה בע"מ , בעת ששימש בתפקידו התריע מפני אנשים המוכרים קרקעות כאילו שימשו כנציגיו,והמנסים למכור קרקעות ששייכות לחברתו כאילו היו שלהם.
בשנת 1930 פורסם כי יוסף לוי חגיז בעל עסק לממכר צרכי כתיבה ונייר ,פשט את הרגל בעקבות חוב של 23:000 לא"י , בית המשפט הכריז עליו כפושט רגל בשנת 1931 לאחר התדיינות עם נושיו לאורך השנים 1931-2 , הציע והגיש לבית המשפט יוסף לוי חגיז בשנת 1932 הצעה לתספורת חובות ותשלום של 30% במשך שלוש שנים בתשלומים חצי שנתיים,בתוספת ריבית של 5% בערובת אמו (רחל) קילה חגיז , מסמך תגלחת זאת הוגש לבית המשפט לאישור באם אף נושה לא יתנגד תוך שמונה ימים.
כיוון שאף נושה לא התנגד , בית המשפט אישר את החוזה בתאריך 29,19,32 והוציא את יוסף לוי חגיז מפשיטת הרגל ואישר לכול אדם שיחפוץ לעשות עימו עסקים.
אלא שיוסף לוי חגיז הסתבך שוב בשנת 1935 כאשר ניסה לעסוק בתווך קרקעות ,על כן שלח ערבים להתיישב על אדמה שנקראה מישור הכרמל ליד חיפה , בנוסף שלח את הערבי לדרוש באמצעות עורך דין ערבי את זכויות והבעלות על הקרקע , למרות שהבין כי הקרקע הזאת נרכשה בידי יהודים באירופה ונציגם ב. קטינסקי אחז בידיו קושני טבו על הקרקע.
יוסף לוי חיגזי הוזהר בידי קטינסקי כי הקרקע שייכת ליהודים שרכשו אותה , למרות זאת המשיך בניסיון להשתלט על הקרקע באמצעות תפיסת הקרקע בידי ערבים ,עוד התמרמר קטינסי ,איכה יכול יהודי חבר אגודת ישראל ודתי לנסות להשתלט על שטח של יהודים ולנסות להעבירו לערבים.
הערבים הפולשים הובאו לבית המשפט והורשעו בדין ונידונו לקנסות , לטענתו של קטינסקי את הקנס שילם יוסף לוי חגיז ,קטינסקי אף מציע ליוסף לוי חגיז לתבוע אותו על דיבה אך חגיז לא הרים את הכפפה.
אלא שיוסף לוי חגיג דחה את הטענות והכחיש כי לא התקשר לקניית הקרקע במישור כרמל, לא שלח ערבי להתיישב על הקרקע ,לא שילם לעורך הדין הערבי, לא שילם את הקנס לאחר המשפט ,ולא יעץ לערבים להמשיך במשפט, הוא אף הוסיף כי הוא שוקל לקרוא לקטינסקי לדין תורה בעקבות הפרסום.
בשנת 1936 שימש חגיז כראש אגודת נחלת ישראל רמה ,אגודה שיתופית בע"מ.
הדוד מרדכי חגיז היה בעל חנות ליד שער יפו צמוד לתחנת המשטרה , בחנותו מכר גם ספרים.