תיאור המוצר

ישוב דרוזי שמספר תושביו מעל לשלוש עשר אלף, הממוקם בלב פארק הכרמל, פרוש שמו דאליית כגפן , מעריכים כי ההתיישבות במורדות הכרמל החלה בסוף המאה השש עשר בתקופת האמיר פחר א-דין השני ,בעבר עסקו תושביו בחקלאות ,אך כיום נותרו מעט פלחים דרוזים בכפר.

בשנת 1952 הוקמה מועצה לדליית אל כרמל שהחליפה את שלטונו של מוכתר הכפר כמזכיר המועצה נתמנה נזיר נ'גאם , אגדות זקני הכפר מספרות כי אביו של המזכיר צווה על בניו לקברו בבוסתן ביתם.

נשאלת השאלה מדוע ביקש כך האב לעשות, ובקריצה ממזרית ,ממשיכים הזקנים לספר כי בעבר ,ביתם של בני המשפחה ,היה בקצה הכפר בין דליית אל כרמל ועוספייה, ושטחי האדמה שעלו פרוטות היו בחלקם רכושם , האב היה בעל מחשבה לעתיד (חזון)  ופחד שילדיו ימכרו חלק מהאדמות בשעת מחסור, לכן ביקש את הבקשה .

כיום שטחי אדמה זאת שבין הכפרים ,נמכרת בסכומים גדולים לתושבים שהרחיבו את תחומי הכפר ,מחוסר מקום לדור הממשיכים ,צא ולמד חוכמת זקנים ,כמו שנאמר מקצה לקצה.

בסוף שנת 1948 נידונו שני דרוזים מדליית אל כרמל ,אחד מהם היה קאיד נמר חסון, בבית הדין העירקי עיר שכם למוות ,באשמת ריגול לטובת היהודים, על מנת לקבל בחזרה את שני הנידונים, התנפלו תושבי הכפר הדרוזי דליית אל כרמל על שלוש מאות פליטים ערביים מוסלמיים שחסו בכפרם לאחר שברחו בזמן הקרבות ,מכריהם באזור טירה וגאזל .

תושבי הכפר קשרו את שלוש מאות הפליטים ועמדו לערוך בהם שפטים באם לא ישוחררו בני הכפר מהכלא בשכם, למזלם של הפליטים הגיעו לכפר מספר קצינים ישראלים שעצרו בשלב הזה את הטבח בפליטים.

כוח האו"ם ששכן בחיפה פנה לשלטון האשמי בירדן על מנת שיצלו את קשריהם ויביאו לשחרור הדרוזים אחר יטבחו בני הכפר את הפליטים שבידיהם , למרות זאת ,נתלה הדרוזי קאיד נמר חסון בחודש מרץ 1949 ,על עמוד תלייה שהוצב ליד שכם בנוכחות קהל רב של ערבים .

בתחילת שנות החמישים נערך חיפוש בכפר על מנת למצוא מסתננים וסחורה מוברחת , בחיפוש נתגלו שלוש עשר מסתננים ,טבק מוברח ושני רובים, שני אקדחים ותחמושת וציוד צבאית , לאחר מכן נעצרו מספר אנשים לחקירה.

חודשיים לאחר מכן נתגלו בדים מוברחים בבית אחד מתושבי הכפר ועל גופם של נוסעים באוטובוס מהכפר לחיפה.