התחבר
שרונה ספור היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116)
סיפורו של ענף כרמי הענבים ליין במושבה שרונה
תודה לסאקרה בעבור השימוש בתמונות
סיפורו של ייקב המושבה שרונה שתוכנן בשנת 1891 ונבנה עם המזקקה בשנת 1893 ופעל עד שנת 1938-9 במתחם היקב ,שנבנה על שטח ציבורי גדול ,לשימוש כלל תושבי שרונה ובהמשך גם המושבה ווילהלמה הסמוכה ,סיפורה של היקב קשור גם לתחילת הקמת חיל האוויר הישראלי לפני קום המדינה .
בתחילת ההתיישבות במושבה שרונה, בשנת 1872 נטעו התושבים בשרונה ,ייחורי זני ענבים מזנים שהובאו מהמולדת גרמניה, ייחורי הענבים הללו ,לא התאימו לתנאי הקרקע, והיבול היה דל כאשר חלק מהייחורים קמלו,לאחר שהבינו הטמפלרים את הבעיה ,הם החליפו את זני הענבים בזנים אחרים בשנת 1879 ,הרכיבו זנים חדשים בשלוב זנים מקומיים במטרה שיתאימו לקרקע שבמושבה .
ענף גידול כרמי היין במושבה שרונה ובהמשך יצורו ביקב שהוקם במושבה , שגשג כאשר חלק גדול מתוצרתו נשלחה למולדת הנוצרית ,תחת הכותרת של יין מארץ הקודש כותרת שעזרה בהפצתו בגרמניה,כיוון שתוצרתם נמכרה היטב בגרמניה ,נחתמו חוזים לאספקת כמויות גדולות של יינות מהמושבה שרונה , בכדי לעמוד בהזמנות,נאלצן תושבי המושבה שרונה ,להשלים ברכישת כמות גדולה של ענבים ויין מוגמר ,מכרמי ראשון לציון,רחובות וגדרה,בניגוד למושבות היהודיות שנשארו עם עודפים מחוסר קונים.
חלק מהמשבר בענף כרמי היין של המושבות היהודיות נוצרה כתוצאה מתנאי תשלום חדשים שכפתה חברת יק"א שתמכה והחזיקה בחלק גדול ממושבות היהודים בארץ ישראל, בהחלטתה החדשה מתחילת המאה העשרים ,שיש להוריד את המחיר שתשלם יק"א ליבול הכורמים היהודים .
יק"א התעלמה מהוצאות האיכר בעת השלטון העותומאני שכללו תשלומים : של 17% מיבולו ששילם האיכר (מעשר) בעבור חכירת השטח מיק"א,מס לצבא העותמאני עסקאריא,תשלום לשלטון העותומני "החלף" , מס על הקרקע הנקרא ווערקא,מס תיקון הדרכים הנקרא "טראקייאה",סך הכול כעשרים וחמישה פרנק מסים ובנוסף כשלושים פרנק הוצאות חודשיות על החזקת מוסדות ציבוריים של חינוך ורפואה .המחיר שנקבע בידי יק"א לתשלום בעבור דונם יבול ,היה עשרים פרנק לזנים הפשוטים ארבעים פרנק לזנים משובחים לדונם יבול ,חברת יק"א החליטה להנמיך את המחיר לחמש עשר פרנק.
בצר להם החלו האיכרים למכור ב 24 פרנק (לאשכנזים) בני המושבה שרונה,אלא שגם אלו לא יכלו לרכוש יותר ממה שנדרש להם.עקב זרם ההזמנות הרב והמחסור בשטחי כרמים ליין במושבה ,הביאה את אנשי שרונה לרכוש חלקת אדמה גדולה ליד המושבה פתח תקווה,למרות שהאיכרים בפתח תקווה התחננו לאנשי יק"א שירכשו חלקה זאת על מנת למנוע את כניסת הטמפלרים לאזור,אך סחיבת הרגלים של אנשי יק"א, גרמה להחמצת ההזדמנות לרכישת הקרקע.
עד שנבנה יקב הגדול ,טפלה כול משפחה במושבה ביבולה והפיקה יין בחצרה ושימרה אותו במרתף ביתה ליישון, כרם ענבי יין לדוגמא של משפחת למלה ,כרמים שהיו בעיקר מהזן איזבלה,היו שותפים כריסטאין,אחיו אוטו ובנו יוהנס למלה ,שלמד את תהליך יצור היין בשיטות חדשות בגרמניה,כרמי המושבה שרונה בשנת 1877 כולל של משפחת למלה היו על שטח של למעלה ממאתיים חמישים דונם.
היבולים הגדולים של כורמי המושבה שרונה ,הניעו את הכורמים במושבה, להתארגן ולהקים את יקב המושבה בשנת 1893,שנבנה בחלק הדרומי של המושבה, כאשר ליקב בשרונה התחילו להגיע גם יבולי הענבים של המושבה הטמפלרית הסמוכה וילהלמה ,התאחדו כורמי שתי המושבות והקימו את אגודת "החברה הגרמנית לגידולי גפן ווילהלמה שרונה יפו" שהפיקו כחמישים אלף ליטר יין בשנה.
סיפורו של היקב הקטן והמזגגה קשור איך לא? בחילוקי דעות בקרב כורמי המושבה הטמפלרית שרונה,כתוצאה מהפילוג הקימו חלק מהכורמים את האגודה החדשה שנקראה הטמפלרים החופשיים,אנשי האגודה החדשה הקימו יקב קטן ונוסף בשנת 1898 ,עברו מספר שנים עד שנרגעו הרוחות והכורמים במושבה הבינו כי עבודה משותפת תעלה את ההכנסות ותפחית את כפל ההוצאות לשווק,לתפעול ולגידול הענבים בכרמים,אי לכך התאחדו מחדש ליקב משותף.
תכנון ובניית היקב
תכנונו של יקב המושבה שרונה ששטחו היה רב ,נמסר לידיו של האדריכל הטמפלרי הנודע תיאודור זנדל בשנת 1891 שהתגורר באותה העת ,במושבה הטמפלרית הירושלמית (המושבה הגרמנית בירושלים), קישור בית תיאודור זנדל במושבת יפו ,
מבנה היקב שהחל לפעול בשנת 1893 ,תוכנן כמבנה מאורך עם מרתף אחסנה ,המבנה נבנה מבלוקי כורכר ומעל למבנה התנוסס גג רעפים שבו ניצבו שני גמלונים ומתקנים להעלאת סחורה לאיכסון, מספר חלונות עגולים נתנו אפשרות לחדירת קרני שמש לאור.
היקב השתרעה על שטח גדול ,מתחת למבנה הראשי המרכזי נחצב מרתף היישון שקירותיו כוסו בטייח ,לאחר שהסתיימה בנייתו הוכנסו לתוכו מאות חביות עץ לאחסנת היין,חביות אלו הכילו מעל חמישים אלף ליטר,למבנה הראשי הוצמדו שני מבנים נוספים גבוהים ששימשו לאחסנת המכשור ששימש ליצור היין הכנסתו לבקבוקים וביקוק.
משטח קדמי של בטון נוצק לפני חזית המבנה ומצדדיו ,עגלות הענבים שנבצרו הגיעו לפתח ונפרקו לצורך עיבודם ליין בקומת הממסד,בקיר נפתח פתח מדרוני שדרכו גלגלו את החביות בעץ הגדולות המוגמרות ליישון ואכסון שיוצרו בחלק באולם קומת הממסד,או גלגלו אותם בדרכם החוצה לניקיון לאחר השימוש.
כיוון ששטחו של היקב היה גדול ,נבנה מעברו השני של הכביש מפעל לייצור בקבוקי היין,ובו שכנו גם משרדי היקב,על מנת להקל על המעבר בחורף בין היקב ומשרדיו נחפרה מנהרה מחברת שאורכה מעל לחמישים מטר בין המבנים,מנהרה נוספת שימשה כמרתף מווסת מזג אוויר לשימור חביות בתהליך התססת היין, בסופה של התעלה, ניצב עמוד ששימש לסיבוב הפרדות בחזרה לאחר שהניחו במקום את החביות באחסנה.
מנהרות נוספות חיברו את בית המזקקה ואגפים אחרים של היקב, בסיום אחת המנהרות נתגלתה אחרי פינוי מחלקות סודיות של המוסד, נתגלתה כספת גדולה, לצורך פתיחתה הוזמנו מומחי פריצה וגילו לאחר שנפתחה דלתה של הכספת שולחן רעוע שהתמוטט רק מהרעש של פתיחת הכספת.
מנהרה נוספת נתגלתה בשנת 2009 ,מאחורי קיר שחסם את הכניסה ,מנהרה שהחלה במרתף היקב והסתיימה בבאר מים,דרך המנהרה הזאת הוליכו את המים מהבאר ששימשו לתהליך ייצור היין,השאיבה עצמה בוצעה באמצעות מתקן שאיבה שהופעלה בתחילה בידי בעלי חיים ובהמשך חובר למתקן מנוע קורסין שביצע את שאיבת המים,המנהרה שימשה לאכסון הספרים של בית ההוצאה לאור של משרד הביטחון בטרם נאטמה.
ליד פתח מנהרת המים ,היה חדר גדול ללא פתחים שקירותיו חופו באריחי זכוכית ,בתוך הקירות היו פתחי צינורות מים וגז ששימשו בהכנת משקאות אלכוהוליים ,או המקום שבו יוצרו הבקבוקים ליין.
מבנה המזקקה שנבנה גם כן במתחם,שימש ליצירת משקאות אלכוהוליים ששוקו באירופה אך לאחר תקופה קצרה הופסק יצור זה ומרתף המזקקה הושכר בשנים 1924-31 , מרדכי שמעון טפרברג ולמשפחת צבי סגל ,שפתחו במקום בית חרושת לספירט שהפיק מתאנים ותמרים שאותם רכש מתושבים ערביים,שנקרא בית החרושת לספירט שרונה.
בשנים 1929-31 נסגרה המזקקה שנשכרה בידי משפחות סגל וטפרברג שנקרא פלסטיין ספירט פקטורי – בית החרושת לספירט שרונה ,על פי האגדות סיבה ראשונה נבעה,שבשנת 1929 החלו מאורעות הדמים של הערבים כנגד היהודים,כתוצאה מכך חומרי הגלם ליצור הספירט שנקנו מערבים נבלמו ולא הגיעו למפעל .
אך הסיבה העיקרית לסגירת המזקקה בניהול היהודי , למרות שבשנת 1931 עדיין פורסם שמו של בית החרושת בית החרושת לספירט שרונה,ברשימת התעשייה הארץ ישראלית ,בין השותפים היו סכסוכים כספיים , על רקע המצב הכלכלי הגרוע ומכירות מועטות ,משפחת סגל עזבה בחוסר כול ואבדה את כספה הרב שהביאה וציוד המזקקה היקר שהובא על ידם מווילנה נמכר בפרוטות וכך תמה תקופת המזקקה, ביום שבו עזבו בני משפחת סגל את היקב בשרונה, מרוששים ונטולי כל, הידרדרו כמעט עד לפת לחם.
סוף עונת פריחת ענף יצור היין במושבה שרונה
פריחת ענף היין והכרמים הגדולים במושבה שרונה, הגיע למשבר בסביבות שנת 1910,עקב המחיר הנמוך ששולם להם והצפת השוק בכרמי יין, כיוון שיחידת המשק הפרטית הטמפלרית התבססה רק על האיכר עצמו ,ולא כמו במושבות היהודיות ,תחת כנפי תומך (יק"א) .
המשק הטמפלרי נוהל על פסים כלכליים נטו , לכן עשו הטמפלרים חושבים ,חישבו את הרווח לעומת הפסד,וחקלאים רבים במושבה עקרו כרמים מניבים ועברו לטעת פרדסי הדרים במקומם,לשווקם הוקם מערך של משלוח תפוזים בעיר יפו ,שקיבלו את המותג תפוזי יפו ,חלק מהכרמים המניבים שנעקרו, הוחלפו בשטחי ענף הירקות, שבהם שתלו הטמפלרים ירקות ,שבעבורם קיבלו כסף רב יותר.
עקב המשבר הכלכלי של ענף כרמי היין, בסביבות שנת 1910,כתוצאה מהצפת השוק ביין מהכרמים הרבים שנטעו בארץ ישראל,שולם לאיכרים הטמפלרים במושבה תמורת יבולם מחיר נמוך ,שמבחינתם הוא לא היה כלכלי ורווחי מספיק בעבורם.
לכן החליטו חקלאים רבים במושבה שרונה לחסל את חלקו הגדול של ענף היין, חקלאים אלו כרתו את הגפנים ועברו לנטוע פרדסי הדרים במקומם,על מנת לשווקם הוקם מערך טמפלרי למיון ואכסון התפוזים והלימונים בפרדסים בטרם נשלחו לשווק דרך נמל העיר יפו ,תפוזים אלו קיבלו את המותג תפוזי ג'אפה – יפו .
מפעל שיקום אווירוני האוסטר
כאשר נעזב היקב הטמפלרי בשנת 1939 וחדל לפעול נותר המקום בשיממונו תחת שליטה של המנדט הבריטי שתחם את המושבה שרונה והפך אותה למתקן צבאי ,עד ינואר 1948 שאז הגיעו למקום אנשי ההגנה וטכנאי מטוסים יהודיים שהחליטו שיקב המושבה שרונה יהפך למוסך תת קרקעי לשיקום ושיפוץ מטוסים באין רואה או מפריע.
באותה תקופה בחלק ממדינת ישראל עדיין ישבו כוחות צבא בריטי ,גודלו של מרתף היקב ותעלות שנחפרו בו בעבר להעברת אנשים וסחורה יצרו את האפשרות להקים יש מאין מתחת לחוטמם של הבריטים שהיו בסביבה.
לשטחה של הקריה בשרונה נכנסו אנשי ההגנה בדצמבר 1947 ,ממש בתחילת ינואר 1948 נרכשו כעשרים גרוטאות מטוסים מסוג אוסטר ,אנו מכנים אותם פרימוסים מבסיס חיל האוויר הבריטי בתל נוף (עקיר) ,מתוך עשרים הגרוטאות הצליחו להרכיב צוות שמנה עשרה אנשים בראשו של הטכנאי שבתאי כץ ,בסודיות גמורה שמונה עשר מטוסים,למרות הרכישה יצאו מספר אנשים לממגורות הזבל שליד מחנות חיל האוויר הבריטי נברו בהררי האשפה וחילצו חלקי חילוף לצורך השלמת חלפים למטוסים שהורכבו.
גרוטאות המטוסים הובאו בשתי סיבובים בלילות של 21-22 בינואר 1948 ,את הגרוטאות העבירו בתובלת משאיות בדרכים מסוכנות ליד כפרים ערביים ,בדרכי עפר מבעד לפרדסים עד שהגיעו ליקב,שם שלשלו את חלקי המטוסים דרך החלון שממנו ירד כבש משופע ,שעליו הכניסו הטמפלרים את חביות היין .
צוות משפצי המטוסים שמנה כעשרה עובדים ,הקים סדנה מאפס,בפינות שונות במרתף היקב ,הופעלו : עמדת תפירת בד הכנפיים,שולחן לשיקום מנועי המטוסים,עמדות צביעה,פרוק ושיקום חלקים שנפגעו, צמיגים ועוד ולבסוף תחת מעטה הסודיות נולד חיל האוויר הישראלי בארץ ישראל.
על המטוסים הוטבעו מספרים ,רובם מספר חופף לכמה מטוסים ,על מנת להסדיר את רישיונות הטיס למטוסים במשרדים הבריטיים ובעיקר למנוע מהם לדעת כמה מטוסים יוצרו מהגרוטאות, מטוסים אלו הועברו בהסתר לאחר שיפוצם בחלקים למקומות שנקבע להצבתם שם הורכבו סופית ,ערכו טיסת כשרות ונכנסו לפעילות מבצעית בחיתולי חיל האוויר הישראלי.
שיפוץ מטוסים אלו לא הייתה המילה האחרונה בפעילות היקב במתכונתו החדשה ,בפעולות שנורר משדה התעופה בעין שמר נלקחו שני גרוטאות של מטוסי ספיטפייר ,שחובלו על ידי הבריטים בחפצים כבדים , גרוטאות אלו הועברו לחצר היקב ,ומחלקיהם של שני המטוסים הורכב מטוס ספיטפייר אחד שהווה את מטוס הקרב הראשון,עוד שופצו במנהרות ובמרתף מטוסים קלים תוצרת ארצות הברית ,פולין ומקסיקו ממש מפעל ליצור יש מאין.
לאחר פתיחת שדות התעופה של חיל התעופה הארץ ישראלי לאחר עזיבת הבריטים ,הוצאה הסדנה מתוך המרתף והמנהרות והועברו למבני קבע בשדות התעופה , למרתף שנתפנה עבר בית הדפוס של העיתונות הצבאית והדפסות של חומר ממשלתי,כולל שטרות ומטבעות חדשים למדינה שהוקמה .
למעשה בית הדפוס הוקם בבית הדפוס הטמפלרי של משפחת קופר שהיו בעליו של בית הדפוס רקורד ,שפעל במבנה היקב בשנות השלושים לאחר גרוש המשפחה , נכנסו לבית הדפוס מחלקת הדפוס הממשלתי,במרתפו של המבנה החלה לפעול המטבעה הלאומית,בכספת שהייתה במרתף המבנה השתמשו אנשי האוצר לשמור את שטרות הכסף והאגרות הממשלתיות שהונפקו לשימוש אזרחי המדינה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.