שוק מחנה יהודה עגלות הרוכלות

רוכלות בעגלות ברחוב מחנה יהודה

עם התפתחות שוק מחנה יהודה , החלו לצמוח הקולינריה בעגלות המזון ודוכנים ,שבהם נמכרו מאכלים בעיקר עדתיים לאוכל כורדי ,סורי ,אוכל מזרחי ועוד בפיתה או בצלוחיות , כמו עגלת הקובה חמו בתוך פיתה של בני משפחת יצחק וחמו דוגה שעלו מבגדד עם תוספת חמוצים ופלפל חריף, קובה שאם המשפחה חסינה בישלה בביתה שבקסטל בנוסף לפיתות ,את האגדות מספרות שהיה מסתובב בשוק לבדוק את התוצרת של החקיינים, למנת הקובה חמו שנקראת גם היום לזכרו, לאחר זמן מה פתח מסעדה בשוק העירקי .

עגלות נוספות של מכירת בשרים צלויים צצו ברחבי השוק , כאשר העגלות על הגלגלים ועל דלפקם קלחת גחלים לוהטות , אחת כזאת ניצבה בפינת רחוב האשכול , שמאחוריה עמד יהודי בעל שפם ,ומוכר לכול דורש שפודים של שישליק בפיתה.

תהליך עבודתו קבועה בעת שהוא מוציא גוש בשר מתחת לדלפק חותך חתיכות קטנות של בשר ,נועץ אותם על השיפודים וצולה אותם מעל מנגל הגחלים שבדלפק, ולסיום מכניס אותם לפיתה והמנה שספגה את אוויר השוק מוגשת לקונה,  תוך כדי הצלייה ממשיך הרוכל בצעקות המזמינות את הלקוחות לאכול בבית האוכל המאולתר .

מאחר ולצולה השיפודים יש מתחרה בקרבת מקום ,הוא זועם על הורדת מחיריו של יהודי זה , הגורם להפסד כספי לשניהם, זה מבריחת הקונים וזה ממחיר נמוך והכנסה מועטה, בדרך כלל כל ביקור היריב למוכר אוסף קללות בבליל שפות ,מיד נאסף קהל העוברים ושבים ונהנים מהצגה מקומית עסיסית.

בשנות השבעים החליטה העירייה ,לחלק רישיונות לעגלות רוכלות על גלגלים , עגלות אלו ניצבו ליד חזיתו חנויות ברחוב שוק מחנה יהודה , הזוכים ברישיונות אלו נמנו אסירים לשעבר על מנת לשקמם ,בעלי משפחות מרובות ילדים ומקרי סעד.

רוכלות לשמה  על גלגלים ,ולא התאפשרה להזיזם למקומות מכירה לאורך הרחוב, עגלות אלו שהיו בסטות לירקות חנויות לממכר מאפים , פיתות חלות לשבת עגלות שבהם נמכרו חמוצים ודגים מלוחים, נעלים, קסטות תשמישי קדושה ועוד .

צורתם של העגלות כמחסנים, שניתן לסגרם בסוף יום העבודה,  וביום בעת שעבדו , הונחו על שורת המדפים הסחורות או הירקות והפירות, עגלות אלו נעלמו בשנת 2005 בעת שהעירייה החליטה לעשות שיפוץ ולסלקם כיוון שחסמו את דרכם של ספקי הסחורות לחנויות והיו מטרד לקונים בשוק .

מי היו בעלי העגלות בסטות  :

אליהו ביבי מכר ירקות ופירות, כיום ילדיו שכרו חנויות ממול למקום שעגלתו ניצבה, שמביקו שהיה נכה מכר ירקות ,ובהמשך הצליח לרכוש מספר חנויות בשוק, באחת החנויות ברחוב מחנה יהודה 6 מוכרים שנים מילדיו , אמיגא מכר בגדים ,אדם שחיבב את הטיפה המרה וגמר את הכבד משתייה זאת , אחיו היה בעלי מסעדת הבשר והקובה מכ"מ , בני אובגר מול חנות אור לחמוצים בעל משפחה מרובת ילדים, צמח ירקות בפינת רחובות מחנה יהודה והתפוח.

נחום בן יצחק מכר קסטות שעגלתו ניצבה ליד שרותי נשים ( ומורנו כיום) היה אבא לעשרה ילדים, ברחוב האשכול פעלו העגלות של נחום שמכר תשמישי קדושה , ואב לעשרה ילדים ,בדוכן עבדו גם אשתו וילדיו .

לידו ניצבה העגלה של טובול שמכר נעלים , שגר בצפת בשנות השישים ,נפל על גבו והוכר כנכה ,עבר לירושלים וגר בשכונת נחלת שבעה, טיפוס מעניין שתחביבו היה לתבוע בתביעות נזיקין את חברות הביטוח בשיטת מצליח , העגלה של פייסל מוקמה בצומת הרחובות האשכול ומחנה יהודה, פייסל קיבל את הרישיון העגלה לשיקומו.

בנוסף לעגלות שברחוב מחנה יהודה , היו עוד שלוש עגלות של מאפיות בשוק שמכרו פיתות לחמים וחלות לשבת, בעגלה שהייתה צמודה לאורי חמוצים מכר עובדיה חבה שקנה את הפיתות של מאפיית ברסקה ועבד בה עד שנת 1967  שבה רכשו עובדיה ואחיו יעקב ,את מאפיית ברסקה והקימו את הממלכה.

שישים שנים התנהלה הממלכה של מאפיית חבה , על מי מנוחות וצמחה , עד שנת 1918 ,עת שבה החלו בניו של עובדיה ובניו של יעקב ,להסתכסך ביניהם בתביעות כספיות אלו כנגד אלו ,בתחילה ניסו האחים השותפים עובדיה ויעקב לפרק את השותפות ולחלקו חצי בחצי , אלא שניסיון זה כשל וכיום הסכסוך נידון בבית המשפט .

עוד פעלה בשוק עגלת הפיתות של מאפיית ניסים לוי , המוכר היה ישראל שמיקומה היה ברחוב שדל , ליד רחוב אשכול .

בעגלה השלישית מכרו האחים משה, עגלה שהייתה צמודה לקונדיטוריית חן  את הפיתות והבייגלה של מאפיית עבדי שברחוב הדקל ,וגם היא ניצבה ליד העגלה השנייה שברחוב אשכול , אב המשפחה בהמשך פתח את מסעדת סימה למעורב ירושלמי.

בשנת 1927 מינתה משטרת  המנדט מפקד חדש בתחנת מחנה יהודה הסמוכה לשוק מחנה יהודה, מפקד זה החליט להקשיח את עבודת השוטרים כנגד התגרנים והסוחרים הקטנים  בשוק, לצורכי האכיפה שותפו אנשי מחלקת הבריאות הממשלתית.

צוותי פיקוח נשלחו לשוק והתריעו בפני התגרנים הפלחים ובעלי הבסטות על איסור מכירת ירקות בשוק בהתייחסם על חוסר הניקיון והלכלוך המתלווים לממכר ,מה שקומם את אנשי הבריאות היה חוסר הפיקוח על הירקות וצורת גידולם.

הגדיל אותו מפקד התחנה בשנת 1927 ראש ובאכזריות התנפל על דוכני התגרנים על הסוחרים הקטנים והפלחים שהביאו סחורות ירקות ופירות למכירה בין חנויות השוק , העיף ,רמס ,הכיה בשוט וגידף את המסכנים הקטנים שרצו רק למצוא מעט הכנסה לבתיהם. , לכאורה בשם החוק, בעקבות  גל המחאות הועבר מפקד זה לחיפה.

בשנת 1929 החליטה מחלקת הבריאות העירונית לסלק כחמישים תגרנים ורוכלים יהודיים מרחובות שוק מחנה יהודה ,בטענה כי נמאס לה מפגעי התברואה והניקיון הנוצרים בשטח, והטענה לפחד ממחלת הטיפוס בעקבות זאת פנו הרוכלים לנבחרי הציבור היהודי שיפנו לשלטונות להחזרת מטה לחמם הדל בשוק, לירקנים שביניהם נגרם נזק נוסף שהפירות והירקות שהם רכשו נרקבו ולא היו ראויים למכירה.

טענתם העיקרית של  הרוכלים היהודים מדוע  אין אנשי הבריאות מסלקים את הרוכלות הערביות המביאות סחורה מליפתא ,חיזמה וקקון , האם סחורתם אינה נגועה ונקייה מחיידקים וממחלת הטיפוס, יש לזכור כי באותה תקופה שלטו בבלדיה, ראש עירייה ערבין והרבה מהפקידים, ועל כן  נראה עולה ריח של אנטישמים.

סוחרי החנויות  בשוק מחנה יהודה החלו בשנת 1934 להילחם בתופעת הרוכלות והתגרנות ,מכוון שסוחרים קטנים אלו חשו פגיעה בהכנסות מכוון שהרוכלים מכרו את תוצרתם במחירים זולים יותר מהסוחרים בחנויות שהיו חייבים לשלם מיסים ,שכירות ושאר הוצאות לשלטונות ולבעלי הנכסים.

שוק מחנה יהודה בשנות השישים התמלאה בעגלות רוכלים שתפסו שטחים מהשוק המקורי , תוך יצירת מעגל שוק נוסף משלהם, בין מאה העשרים חנויות ,הרוכלים הציבו את הבסטות  והעגלות הארעיים על המדרכות וחסמו מעבר קונים ,הנאלצים לרדת אל הכביש בעת שהם מפלסים דרכם לקניות.

על פי בדיקה ,הסתבר כי כחמישים אחוז מרוכלי ירושלים התנקזו לשוק, ניסיונות שעשתה העיריה בתחילה לסלק נגע זה נכשל, רוכלים הציעו לעירייה שתבנה קומה נוספת מעל לחנויות הקיימות ולשם הם יעברו, אלא שהפתרון כרוך בהוצאות כבדות ובעיקר בבעיה לצורך במשא ומתן עם כול סוחר בנפרד, שהווה את המכשול העיקרי.

כמובן שגם ההבנה שחנויות אלו נבנו שנים רבות לפני כך ,ולדעת המהנדסים ,מבחינה טכנית הם לא יעמדו בעומס ,העמסת קומה נוספת מעליהם, הצעה נוספת שעלתה בידי הרוכלים ,לפנותם לשטחי השוק הסיטונאי שעבר בסופו של דבר לגבעת שאול.

במחצית שנות השמונים החליטה העירייה בראשות מחלקת שיפור פני העיר לבער את נגע הרוכלים מהשוק שאינם בעלי רישיונות, שיטת הפעולה כללה ,קנסות גבוהים, החרמת הסחורה והריסת הבסטות, כול זאת משהגיעה העירייה למסקנה כי רק בדרך של יד קשה יצליחו לבער את הנגע, ואכן בעיית הרוכלים הלא חוקיים צומצמה בשוק.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.