שוק מחנה יהודה ספור החלב

מחלבת תנובה בשוק הוקמה בשנת 1926 ומוקמה בבית קטטן ברחוב יפו 84 פינת רחוב יהודית ממול למשטרת מחנה יהודה, בטרם עברה לגאולה , במודעה הכריזה תנובה כי סחורתה היא המשובחת והיגיינית ביותר בשוק, אין בה סחורה שאיננה מחקלאים יהודיים או מעבודה עברית, על הסחורה העברית היא נותנת אחריות.

כאשר מאסו חברי המשקים החקלאיים באזור ירושלים : קריית ענבים, משק מוצא, עטרות ונווה יעקב בשליטת המשביר על האיסוף והשיווק של החלב ,הם קיבלו את אישור ההסתדרות ליצור לעצמם ארגון חדש שנקרא תנובה ,הם רכשו את הציוד ופתחו מחלבה חדשה במחסן ששכרו באזור מחנה יהודה.

הקדימה אותה מחלבת המשביר ברחוב בן יהודה  שהוקמה לפני כן בשנת 1921 תחת הכותרת המחלקה לתוצרת חקלאית של המשביר המרכזי ,שאליהם נוקזה תוצרת המחלבות שבסביבה ,לאחר מכן 13 רפתות החלב שבכפרים , הקיבוצים ובהתיישבותיות שמחוץ לירושלים באותה התקופה , עזבו והקימו את המחלבה המשותפת כאגודה ברחוב  יפו 84, במעבר למקום החדש קבלו הם את הציוד שהייה במחלבה של המשביר,

בירושלים ברחוב יפו 43 פעלה מחלבת "התאחדות משקי החלב ביהודה ושומרון " שמנתה 13 רפתות חברה שיתופית שהוקמה בעזרת בנק אפ"ק וחברת פיק"א הסניף התל אביבי הוקם בשנת במחצית חודש אוקטובר בשנת 1925,התוצרת בחנות נמכרת בהדגשה על תוצרת מחלבה מודרנית ונקייה וחלב מפוסטר  על פי התקן של מחלקת התברואה העירונית, הקמת האגודה השיתופית נבעה מהרצון להביא את תוצרת החלב הכפרית אל העיר בצורה מרוכזת ובמחירים אחידים על מנת ליצור ריכוזיות קניה יהודית לממכר ליהודים.

הסניף הירושלמי של האגודה השיתופית לחלב , הוקם בבית מני בפינת רחוב הסולל ויפו , נמכרו בה חלב ,גבינות חמאה ומוצרי חלב, ניתן היה להזמין חלוקת חלב ומוצריו ללקוחות בבתיהם על פי הזמנה או מנוי, באזור ירושלים סיפקו את החלב קבוץ קריית ענבים כחמש מאות ליטר ליום, משק ברוזה במוצא, הרפת של נווה יעקב ועטרות כתשע מאות ליטר ביום, ורפתות עצמאיות בירושלים עצמה ,כמו בשכונת הפועלים בבית הכרם ובאזור מאה שערים ועוד.

לאחר שהחלו בעיות בשנת 1926-7 ,החליפה החברה את שמה לאגודה הקואופרטיבית של ארץ ישראל של יצרני החלב בע"מ, והפכה לחברת בת של המשביר, בהמשך מהאגודה צמחה חברת תנובה הארצית והמשקים הירושלמים התאגדו בשנת 1927 כתנובה סניף ירושלים .

המחלבה עצמה מוקמה במחסן בשוק מחנה יהודה כמרכז האיסוף בשנת 1928 ,לאחר שהתפתחה והורחבה נלקח שטח גדול יותר שבו 12 חדרים בבית קטטן ברחוב יפו ליד מחנה יהודה, ובו נבנו חדרי קירור ופסטור חדשים וחדרי יצור לתוצרת החלב של גבינות ולבניות ,במחלבה החדשה החלו ליצר חמאה מהחלב שהתקבל במחלבה ,עד אז החמאה הגיעה מהמחלבות של חיפה , האיסוף של החלב הגיע עד 3000 ליטר ליום, והמחלבה העסיקה כשלושים ושנים עובדים חלקם ביצור, חלקם בחלוקה וחלקם במכירות סיטונאיות.

בשנת 1939 פרסם סניף תנובה שבמחנה יהודה ,על לקיחת אחריות על טיב המוצרים של המחלבה, שכללו את המוצרים :חלב, גבינה, שמנת  ,קפיר, דבש וביצים , רוכשי הביצים יוכלו לקבל שני ביצים טריות תמורת ביצה שנרכשה ואינה טרייה, מי שירכוש חלב וימצא שאיננו מכיל את אחוזי השומן על פי חוקי המנדט של 3% , יקבל מנה כפולה טרייה, וכך על כול המוצרים הנמכרים במחלבה.

לאחר מכן בשנת 1935 עברה המחלבה לרחוב יחזקאל בשכונת גאולה במבנה בן שלוש קומות שאפיין אותו מגדל איסוף החלב  ומשם עברה המחלבה והתרחבה לרוממה בשנות החמישים עד שהתחסלה בשנת 2008 בירושלים.

עד שנת 1931 לא הייתה נהוגה שיטת פסטור החלב, לכן מה שנחלב בשעות היום והלילה חייב היה להגיע למחלבה בשעות הלילה ,ולצאת לשווק למחרת משעות הבוקר המוקדמות , על מנת למכור את יתרת החלב שנותר , נאלצו החלבנים לכתת את רגליהם בניסיון להשיג קונים נוספים לתוצרתם בתחילה התקבלה שיטת הפסטור בחשדנות ,כיוון שהקונים לא היו מיודעים ליתרונות הבריאותיות של השיטה החדשה .

מכיוון שבאותה תקופה עדיין בחנויות לא היו מקררים , הגיעו החלבנים למחלבת תנובה שם העבירו את החלב הטרי מהכדים למכלים קטנים יותר , העמיסו את המכלים לקווי החלוקה באמצעות עגלות רתומות לבעלי חיים, או אופנים והמשוכללים רכשו בהמשך אופנועים שעליהם היו תולים ארבעה כדים ,חלבנים אלו הגיעו לפתחי בתי הלקוחות , לחלוקת החלב הניגר לתוך מכלים שהגישו עקרות הבית, במכסה כדי החלב של החלבן היו פסים לסימון כמויות החלב שנמכר , חלקם של עקרות הבית היו מרתיחים את החלב ומניחים אותו בארגזי הקירור הביתיים.

בעת התפרצות הפרעות בירושלים בשנת 1936, התכנסו חלבני ירושלים העבריים, לאספת חרום , כשהמוטיב העיקרי למפגש, הייתה הסיסמא : יש לרכוש חלב רק מחלבני ירושלים היהודיים , ולהפסיק לרכוש חלב זר (שלא ממחלבות בבעלות יהודית) , לאחר ישיבות סוערות נבחר וועד בן חמישה חלבנים שייצגו את חלבני ירושלים, ויפעלו למען מטרה זאת.

לא כול חלבני ירושלים הסכימו לדרישה זאת , וביולי 1936 התנפלו שלושה חלבנים ממוצא ספרדי על החלבן שמשון אייזלמן משוק מחנה יהודה ,שחתם על ההסכם לחלב יהודי, בניגוד לפועלם ברכישת חלב זר ומכירתו בשכונות היהודיות, כול הפעילות הזאת נבעה מחוסר שביעותם מההתאגדות היהודית לחלבני ירושלים.

חלוקת חלב מפוסטר בבתי הספר בירושלים

מחלקת הבריאות והחינוך הלאומי בשיתוף עיריית ירושלים החליטה בסוף שנת 1938 על חובת חלוקת כוס חלב מפוסטר לכל תלמיד בבית הספר, מהטעמים שילדים אינם שותים חלב  במידה מספקת בביתם ,והטעם השני הדאגה לבריאותם של הילדים, ולבסוף הייתה  הימנעות בצריכה עקב מחיר החלב היקר הנמכר בירושלים.

חלוקת החלב לילדים נערכה תחת פיקוח מורי הכיתות, אחיות בתי הספר, בשעות הלימודים בבוקר.

החלוקה של כוסות החלב הייתה שוויונית  ללא הבדל בין תלמידים להורים מבוססים או הורים עניים  ,תחילת החלוקה נערכה במספר בתי ספר ,אך במהרה הצטרפו בתי ספר נוספים למפעל.

חלוקת כוס החלב בחובה ,הקיפה בתי ספר פרטיים, בתי ספר של רשתות כמו אליאנס ,אווילנה דה רוטשילד , מוסדות חילוניים בתי אולפנה ובתי ספר חרדיים.

לצורך ביצוע המפעל הוקם צוות שפעל מול תנובה ,על מנת להוזיל את מחיר החלב, בבתי הספר הותקנו מכלים לקבלת מנות החלב, בקיץ קוררו המכלים ובחורף הוגשו כוסות  החלב מחוממים, כמו כן הוקמו פינות חלוקה סטריליות ,ובתי הספר רכשו כוסות וקומקומים למטרת חלוקת החלב.

ההסתדרות שלחה מספר עובדות לשמירה על הניקיון והסטריליות לבתי הספר , שעברו הדרכה של אחיות בתי הספר , מספר רופאים התמנו כבודקים רשמיים של החלב שנשלח לבדיקות מעבדה ,פיקוח על העובדים והגחה רפואית על הילדים בבתי הספר.

בתחילה שילמו המשפחות בכול סוף שבוע ,בעבור החלב ששתו הילדים בבתי הספר, כול אחד על פי הכנסת ההורים , והעניים קבלו את מנת החלב בחינם, כמובן שחלק מההורים התמרמרו על הצורך לשלם בעבור החלב , אך השלטונות באמצעות החוק ,הטילו את חובת צריכת החלב לילדי בתי הספר.

בסוף שנת 1943 ,פרסם ראש וועד החלבנים הירושלמים, קול קורא לצרכנים ,שצרכו חלב מתנובה , על פי הודעתו צמצמה תנובה את כמות החלב בארבעים אחוז מהכמות שנמסר לחלבנים החל ממחצית שנת 1943, דבר שהביא למרמור ועצבנות מטעם הלקוחות, לאחר צמצום זה החלו החלבנים לחלק מעל לחמישים אחוז מכמות הסחורה שחולקה בעבר, בהמשך ההודעה ,ציין המלין כי גם התוספת שחולקה ביום שישי מבוטלת ,ואי לכך מציין ראש מחלקי החלב של תנובה בירושלים שיפנו בתלונות לתנובה.

מספר הקוריוזים שנלחשו בשקט היו הילד הזה מהחלבן ,לך תדע מה התרחש בשעות החלוקה בידידות שצמחה בין החלבנים לנשים הקונות, קוריוז נוסף היה במאמציהם של החלבנים לשווק את עצמם והחלב שלהם, היו מנסים לשכנע את הלקוחות לרכוש חלב מיהודים ולא מהטמפלרים או הערבים, ולפעמים היו מקבלים כתשובה ,אל תכנסו ביני לבין החלבן שלי (לפעמים יותר מרמז).

גם השמצות כוונו כלפי החלבנים ,שטענו שחלקם מוהלים במים את החלב על מנת להגדיל את ההכנסות, במיוחד כאשר נלגמו כוסות קפה ,בבתי הקפה והלקוחות טענו כי טעמו של הקפה עם החלב טפל.

קוריוז נוסף משנות השישים מספר על מבצע של טנא נוגה חלב ,שהיה ברחוב בית יעקב בשוק הסיטונאי בשוק מחנה יהודה שנועד להגדיל את נפח הקנייה של בקבוקי החלב בתנובה טנא נגה ,הם פרסמו תחרות לאיסוף פקקים של בקבוקי חלב נושאי פרסים בהגרלות , שהתקיימו בשני מועדים על מנתת לזכות בפרסים על הקונים לאסוף פקקים עשרים לחלב שנקרא חמש חמש, ושלושים פקקים מהחלב המעוקר  , בפרסים ניתן היה לקבל ,3 זוגות אופניים, 34 מכשירי רדיו ,שטיחים,10  כדורי רגל , טיסות בשמי הארץ ושעוני יד.

בד בבד מחוץ לשיטת קווי החלוקה של החלבנים, החלה תנובה למכור זיכיונות למזנוני תוצרת החלב על מנת להגביר את המכירות לחלב ומוצריו הנלווים, כמו גבינות וחמאה , כאשר החנות היא של השוכר ועליו לרכוש דרכה את הסחורה, חלקם של הסוחרים ,הוסיפו לחלביות שולחנות וכסאות והחלו למכור גם כפי שאנו מכירים את מנת ארוחת הבוקר בתוספת לחם וירקות .

בשנות  החמישים החלו השינויים כאשר התנובה החלה למכור את החלב בבקבוקי זכוכית שפוקקו בתחילה במכה קרטון ולאחר מכן במכסה מאלומיניום , בבתים הוקמו ארוניות קטנות ליד דלת הכניסה, עקרות הבית היו משאירות את הבקבוקים הישנים ואת הכסף לרכישה החדשה , החלבן היה מגיע פותח את הארון , לוקח את הישן והכסף ומכניס בקבוקי חלב חדשים.

כאשר בשנות השישים הוכנסו לחנויות מקררים עברה תנובה למכירת חלב בשקיות פלסטיק ובהמשך בקרטוניות , ומקצוע החלבנות נמוג מהעולם .

הובלת החלב למחלבת תנובה בשוק מחנה יהודה

הובלת החלב מהרפתות לסניף הירושלמי לא עבר בצורה חלקה במיוחד בתקופת הפרעות ומלחמת השחרור, ולילדים חולק בתקופת המלחמה ובצנע תחליף של אבקת חלב שנקרא חלב אלדון,

אגדה קיבוצית מקבוץ קריית ענבים ,מספרת כי מאחר והמים המשיכו להוות בעיה בקבוץ קריית ענבים ,צץ במוחם הרעיון להבאת מים לקבוץ, לכן כאשר החלו בהקמת הרפת בקיבוץ  ,נשלחה התוצרת על עגלות רתומות לסוסים בכדים לירושלים ,הרעיון שעלה היה להוביל את החלב לירושלים ולקחת מים בנסיעה בחזרה ממעיינות מוצא ,מתקצוב מי המעיינות של דוד ילין במוצא תחתית הרעיון עבד ,אלא משנודע לתושבי בית נקובה על קבלת המים שלא ברכישה דרכם עצרו את העגלות בחוזרם מירושלים ושפכו את המים , אז הופסקה דרך אספקת המים הזאת לקבוץ.

הבריטים החליטו להכריז על עוצר כללי ,ככול שהתגברו מעשי האיבה כלפיהם ,עקב השתת היד הקשה כנגד הישוב היהודי ,וההתקוממות של הכנופיות הערביות כלפי הצבא הבריטי ברחבי ארץ ישראל החל משנת 1936 ,אך העוצר הקשה שנגזר בשנת 1938 ,החל מהשעה שש בערב ושלילת הרשות להעביר את החלב למרכז האיסוף הירושלמי כתוצאה מהנהגת העוצר ברחבי העיר ירושלים החל מהשעה שש בערב ,נוצרה בעיה בהעברת החלב שנחלב בימי השישי והשבת למרכז האיסוף של החלב בתנובה בירושלים.

כיוון שהעברת החלב הייתה קשורה גם לנושא הכשרות שלו , עקב אי היותו מועבר בשעות השבת, הרפתות במוצא, קריית ענבים, נווה יעקב ועטרות נפגעו קשות , רפתות אלו בימים ההתקוממות בשנים 1936-8 ,הצליחו להעביר את תוצרתם אחרי צאת השבת, אך לא יכלו לשווק את תוצרתם בעת שהוכרז עוצר מלא מהשעה שש בערב בשנת 1938 , נאלצו להילחם בשלוש חזיתות :

חזית שעות השבת : מהחוגים הדתיים היהודיים להעברת החלב למרכז האיסוף בתנובה, בחזית הזאת החליטו הרפתות בקריית ענבים ומוצא ,לחלל את שעות השבת ,מחמת איסור העוצר והובילו את התוצרת בשעות שבת אחר הצהרים לפני השעה שש בערב, מהלך זה הביא את הרבנים והחוגים הדתיים למחות ולמנוע את העברה בשעות השבת , כתוצאה מכך אסרה תנובה להכניס את החלב בשעות השבת לתחומי ירושלים.

המוח היהודי יצר התחכמות לרבנים והביא את התוצרת בשעות השבת עד שעת העוצר בשש לגבול תחומי העירוב הירושלמי ולאחר צאת השבת העבירו אותו למרכז האיסוף של תנובה , הישוב הדתי נווה יעקב שהן מגדלי הפרות לחלב והמוביל היו דתיים לא השתתפו בהתחכמות ושפכו את התוצרת שנחלבה לאדמה והפסידו המון כסף שהחוגים הדתיים סירבו לפצותם בגין החלב שנשפך.

חזית שעות העוצר שמנעו העברות החלב למרכז האיסוף בצאת השבת שהייתה לאחר השעה שש בערב ,הבריטים סרבו לנסיעה בכבישים בשעות העוצר ,סרבו לתת רישיונות מיוחדים לנהגים אלו והחלק הקשה סרבו לספק ליווי משטרתי או צבאי למשלוחי החלב או לליווי הנוטרים העבריים .

חזית התנכלות הכנופיות הערביות ,לרכבים שהסיעו את החלב למרכז האיסוף , לצורך הגנת הרכבים שהובילו את החלב נדרשה אבטחת נוטרים ,או ליווי משטרתי או צבאי אנגלי ברכבים משוריינים , אך אלא פסקו בעת החלת שעות העוצר בשעה שש בערב.

רפתות מחלבות גבעת שאול

בעלי הרפתות הגדולות בשכונה בעיקר ברחוב נאג'רה שבגבעת שאול היו משפחות :

משפחת וקשטיין, משפחת זלמנוביץ (הפולנים) ומשפחת הרב פנחס ליכטנשטיין שגידל את העדר בעזרת בניו ברוך ,רפתות קטנות יותר היו למשפחת וייס , בהמשך כאשר הוקמה תנובה ניסו בעלי הרפתות הקטנות להקים מחלבה עצמאית שנקראה "היגיינה " ברחוב שבטי ישראל ליד בית החולים האיטלקי (משרד החינוך של היום) ,במחלבה יוצרו גבינות,חמאה וריביונים יוגורט (זבדה) , סניף של מחלבת היגיינה הייתה בשכונת רחביה , לאחר שנכשלו במלחמתם עם תנובה נמכרה המחלבה לתנובה.

סיפור ידוע היה שלאחר שהוקמה אגודת תנובה בירושלים היא ניסתה לכפות על הרפתות למכור לה את התוצרת ולמנוע הפצה ומכירה פרטית של החלבנים הקטנים בשכונות ירושלים גם הרפתות של גבעת שאול נאלצו להתמודד עם הלחץ והתחרות מול אגודת תנובה בירושלים ,חלקם של הרפתות הצטרפו לאורך השנים ושווקו למחלבות תנובה את תוצרתם.

הרפתות של שכונת גבעת שאול התקיימו עד מלחמת השחרור ,ומכיוון שהפרות לא יצאו למרעה אלא מזונם סופק להם מיבוא קש ותלתן ובעת המצור על הבירה נחסמו הדרכים והמזון לפרות ,נאלצו בעלי הרפתות בשכונה לחסל את הרפתות.

ספור אבקת החלב בשווקים

מעשה אבקת חלב הגיעה לשווקים וחולקה בירושלים לילדים בסביבות שנת 1944 ,בימי מלחמת העולם השנייה האבקה באה לפתור את בעיית ההובלה והאחסנה של חלב טרי שנבצר להביאו לשווקים ממחסור במשאיות וממקומות קירור לאחסנתו, המוצרים הגיעו מבריטניה בעת המצור של הגרמנים על האי ,יש להתייחס אליו כתחליף לחלב טרי כמו אבקת הביצים או אבקת הפירה מתפוחי האדמה, שנוצרו גם כן כפתרון תחליפי לאוכל טרי שאינו בנמצא בימי מלחמה .

שפן הניסיונות לאבקת החלב היו ילדי ירושלים בבתי הספר שם סופקה כוס חלב לכול ילד, על מנת לעודד את צריכתו החל אגף המזונות המנדטורי לדחוף את השימוש בו, על מנת להכינו נדרשה כוס אבקת חלב אחת ביחס של 12 כוסות מים, דרך ההכנה הייתה להרתיח מים לחכות להפשרה חלקית, כמו שמכינים בקבוקי חלב מאבקות לילדים כיום, את המים מכניסים לכלי עם האבקה ומערבבים לבל יצרו גושים ,לבסוף מעבירים במסננת וקדימה ללגימה למבוגרים ניתן להוסיף קפה או קקאו לתערובת.

אגדת לחמניות החלב ממלחמת השחרור

הראש הציוני ממציא פטנטים כך מילות השיר המפורסם, על לחמנית החלב הירושלמית אני רוצה לספר, תחילת האגדה בלחמנייה שהייתה מורכבת מקמח ובמקום מים התווסף לקמח אבקת חלב מהולים במים , משקל הלחמנייה היה בן 60 גרם ורבע ממשקלה היווה רבע כוס אבקת חלב בלחמנייה ,משקל אבקת החלב ששולב בלחמנייה ,זקני העיר מספרים כי הפטנט לצרוך פחמימות ועמילן ביחד ,מצא חן בעיני הירושלמים כמו המעורב הירושלמי מאוחר יותר עד שכול ירושלמי אסלי צרך כלחמנייה ביום בממוצע ( במשקל היום יומי אצל ילדינו לחמנייה ושוקו).

התקנאו תושבי תל אביב בירושלמים ומיד אימצו את הפטנט , עד כדי כך שנמכרו ביום מעל 70.000 לחמניות בירושלים ובתל אביב, התקנאו שאר תושבי המדינה ומיד החלה מכירת לחמניות החלב בכול רחבי הארץ, במהרה הועלה משקלה של הלחמנייה והיא ומשקלה הועלה ל 75  גרם , נוספו צורות שונות ללחמניות ומחיר נקבע ל 10-12  פרוטות, קפצו על העגלה האופים והחלו לאפות עוגות חלב ומוצרים נוספים כמו חלות שבת , במקביל המשיכו לייצר את הלחמניות מקמח רגיל ללא תוספות אבקת חלב .

אלא שלרבנות הסתבר במהרה כי אנשים בבתים ובקיוסקים אכלו לחמניות חלב עם נקניקיות, או שילדים נשלחו לבתי הספר עם כריך לחמניית חלב ופרוסת נקניק תחובה בה חלק מבעלי הקיוסקים טענו להגנתם ,כי לקוחותיהם דרשו את השילוב הזה והם מכרו מוצר על פי דרישה .

בקיצור אנשים התייחסו ללחמניית החלב ,כעוד סוג של לחמנייה, בלא לשם לב להיותם עשויות גם מאבקת חלב, אך הרבנות ערכה מלחמה של ממש ,שתפסק הכנת חלות לשבת בשלוב אבקת חלב ,כיוון שארוחת יום שישי הייתה לרוב ארוחה בשרית, וחלות אלו נחשבו כעירוב חלב עם בשר ,כתוצאה מכך הופסקה אפיית חלות חלב לשבת.

בשנת 1950 בשנת הצנע ,הוחלט עקב המחסור שבירושלים ,תתבצע חלוקת מנת חלב רק לתינוקות, בשנת 1953 מספרים זקני ירושלים, כי על העיר עברו ימי חמסין נוראיים ,כתוצאה מכך ירדה תפוקת החלב מהפרות לממדים קטנים, אי  לכך במקום לחלק כשלושים וחמישה אלף ליטר בירושלים ,במקום זאת חולקו רק ששת אלפים ליטר לתינוקות, בסניף תנובה בחנויות ובחלוקת החלבנים.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום