שוק מחנה יהודה הפיקוח על המחירים שנת 1954

בתנובה שבשוק הסיטונאי נוצר מצב של מחסור ,סוחרי השוק החלו להגיע מוקדם יותר, על מנת שיוכלו להשתתף במכרזים לרכישת הירקות והפירות, כול זאת בעקבות החזרת הפיקוח על המחירים בשוק , בפועל תנובה סיפקה רק כמחצית מכמות הירקות שנמכרות בשוק,  תנובה מוכרת את הסחורה המצומצמת רק לסוחרים הקבועים שלה בשוק.

על כן נאלצים מחצית הסוחרים לפנות לסיטונאים הפרטיים על מנת לרכוש סחורה לחנויות, בעיקר למתחרים של תנובה כמו הסיטונאיים חברת אספי המספקת כשליש מהתצרוכת לשוק ,או חברת עמיר ביעף ,חלק גדול מזני הפירות אינם נמכרים בתנובה , כתוצאה מחזרת הפיקוח ,מסרבים החקלאים לספק ירקות ופירות לסיטונאים הפרטיים שעובדים תחת הפיקוח ועל כן ,החלו להגיע לשוק הסיטונאי ולתנובה, סוחרים שנמנעו בעבר לרכוש סחורה אצלם.

כמו שידוע החוכמה לא עוזרת למצב, אלא החנופה למנהלי תנובה על מנת שיוכלו לגרד מעט סחורה ,הדרושים להפעלת חנויותיהם  , כמות הסחורה המסופקת לתנובה גם עם הכרזת הפיקוח לא ירדה ,אך הקונים התרבו והתחרות גברה להשגת ארגז ועוד ארגז, מנהלי תנובה הגבילו ללקוחותיה את כמויות הסחורה הנמכרת ,אבל המשיכו בשיטת המכרז בעת הצגת הסחורה בטרם נמכרה ,דבר שיצר מירמור ללקוחות הקבועים .

מכרז מכירת הירקות נערך בשיטה שאין מציגים אותו מוצר אחד אחרי השני בשיטת צמדים ,אלא מעלים למכרז ארגז מלפפונים אחריו ארגז עגבניות אחריו ארגז חצילים וכך הלאה והלאה, ויש מהפחד שלא תיוותר סחורה עבורם בהמשך חוטפים את הארגזים במחיר גבוה ובלבד להישאר עם סחורה למכירה, כתוצאה מכך יש הנתקעים עם סחורה רבה של אותו סוג ירק ,ויאלצו למוכרם בהמשך במחיר הפסד על מנת למנוע את ריקובנם בחנותו.

מאחר ושיטת ההצגה של ארגזי הירקות חוזרת , יודעים הסוחרים כי הארגז הבא הנדרש להם ,יאחר מלבוא עד שהארגז הנוכחי יימכר, יש סוחרים המתמחים בסוג מסוים של ירק , צועקים כי הם רוצים רק לדוגמא : לימונים ולא עגבניות, למשמע הצעקות זורק המוכר את הצעקן מהמכרז, כאשר הם נשאלים מדוע הם מסרבים למכור ,הם משיבים כי הסוחרים רוצים לקנות בהקפה ,אז מזדעקים הצעקנים ומנופפים בחבילות כסף לתשלום בעבור הקנייה.

עוד תופעה מתחילה באגירת סחורות עם חיי מדף ארוכים, כמו תפוחי אדמה סוחרים שהיו רוכשים שק אחד קנו מספר שקים והטמינו בחנויות, בתקווה שהפיקוח ירד מעל כתפיהם ואז הם יוכלו למכור במחיר הנוח להם ,כאשר ביקשו קונים לרכוש סחורה ,השיבו הירקנים : אין סחורה, זה אינו משתלם לי למכור במחיר המפוקח .

בזמן הזה נוצרה תופעה חדשה שסיטונאי הירקות בירושלים ,רכשו בשוק הסיטונאי בתל אביב סחורה ,ומכרו אותה בשווקי תל אביב, כי לא השתלם היה לשנע אותה לשוק מחנה יהודה בירושלים.

בשנת 1962 החלו הדיונים לפנות את השוק הסיטונאי לשטח חדש בגבעת שאול, כול זאת ,מהמטרד של נהגי המשאיות בעת שהביאו את הסחורה לשוק, כמויות הסוחרים והתגרנים שהגיעו לרכוש את הסחורה, תלונות הדיירים ברחובות הללו סיבה נוספת  הייתה הגידול של תושבי העיר והגידול בדרישה לכמויות רבות של סחורות והמקום היה צר מלהכיל את הכמויות.

התעוררה בעיה מה יעשו בשטח שהתפנה, מכיוון שעליו השתלטו חקלאים מההר והקימו בו שוק אלטרנטיבי לסחורתם בתחילת רחוב מחנה יהודה,, אי לכך הציעו סוחרי השוק כי בכדי לדלל במקצת את עומס העסקים בשוק ,השטח יסופח לשוק יסולקו התגרנים החדשים ולמקום שהתפנה כשוק הסיטונאי ,יעברו חלק מהסוחרים של השוק, כאשר ברור שמטרד הרעש בלילות יוסר ,הצחנה והלכלוך ירדו בצורה משמעותית, מכיוון שהמסחר מתנהל במשך שעות היום, ואל לדיירים להתלונן כי הם רכשו את הדירות בשוק במחיר מוזל , ביודעם את אופי השוק .

אלא שהעירייה טענה פתרנו בעיה אחת ,ואנו עלולים להיכנס לבעיה חדשה עקב התרחבות שטח השוק וכניסת סוחרים לשטח שהתפנה, ולדעתה של העירייה יש בכלל צורך לצמצם את שטח השוק ולשנות את שטחו המכוער והמבנים הארעיים שבו, אך תושבי העיר הצביעו ברגליהם והמשיכו להגיע עם סלים לקניות בשוק, אי לכך נוצרה מגמה להיענות לבקשת הסוחרים לתקופה זמנית וארעית , ושהעסקים שיפתחו בשטח ,לא יכללו חנויות ודוכנים לממכר ירקות ,פירות או מזון שאיננו ארוז ,ואינו מפיק ריחות ואשפה מסריחה כמו :חנויות לסדקית וכלי בית ,חנויות לבגדים ,סוחרי קטניות וכדומה, זאת בכדי לפתור את בעיית הצפיפות בשוק.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום