התחבר
שוק מחנה יהודה דעתם של הסוחרים על הקונים
בשנות החמישים נשאר שוק מחנה יהודה בשמרנותו הבסיסית, דמויות שונות מכול הלאומים והעדות , באו הטביעו את חותמם לזמן קצר ,וטבעו בחיי היום יום , חלקם הותירו תוספות לפתגמים העירקיים ,חלקם הוסיפו למטבע הקללות הירושלמי ,וחלולי המוח המשיכו לשגע את הקונים בשוק .
אחד המיוחדים שצץ בשנות החמישים, היה סוחר הבסטה של הירוקים (עשבי התיבול), שכונה פומפה, מהשיבוש של המילה בומבה, בה נהג להציג את מרכולתו, ועל צורת בטנו העגלגלה, בומפה היה נוהג ככול מטיף גדול ,לזעוק לעבר לקוחותיו , קחי את הידיים המלוכלכות מהירוקים גנבת, ממזרת ,לכי לעזאזל חמורה, או המשפט הידוע ראו ראו סלון יופי כשהוא מצביע על עשבי התבלין שמכר.
כאשר הבין פומפה ,שהוא מגרש את לקוחותיו ,החליף את עורו ופתח דוכן לנימוסים בעגלתו ,ופיו החל להפיק את המרגליות סליחה , תודה ,אני מצטער ועוד מילות נימוסין בנוסח היקי או הפולני .
עוד מטיף ידוע היה לאורך השנים בשוק לפני קום המדינה ולאחריה ,שהתקרא זאכי מישמיש ,שנהג לצעוק בכדי למשוך את הלקוחות "א המציאה פון א גנב" כלומר המציאות נמצאות אצל הגנב, זאכי התקדם בחייו ורכש חנות בשוק והפך בהמשך סיטונאי ירקות ופירות .
לצרכי הבאת הסחורה , זאכי היה נוסע ליריחו להביא תפוזים ,קלמנטינות ולימונים ,או מגיע לשוק בשער יפו ומביא מהפלחיות את עשבי התיבול והירקות בעיקר אהב זאכי לרכוש סחורות בשיטת הדאלאל (מכירה בהכרזה) ליד שער יפו בעיר העתיקה ,בטרם הופיעה תנובה ,הפיקוח ומחירים הקבועים .
לעת הזאת ,היה זאכי יוצא עם חבילת מזומנים בכיסו לחקלאים שבכפרים היהודים שבסביבה, אך אלו למדו מראש את מחירי השוק ודרשו מחיר בהתאם.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.