רחובות יחסי השכנות בין המושבה לבין כפרי הערבים שמסביב

סמילנסקי https://www.tiplatrip.com/article.aspx?id=30808
כיוון ששטחי המושבה רחובות שהוקמה בשנת 1890, הייתה קרובה לאדמות הכפר זרנוגה וחלקם של אדמות המושבה עובדו לאחר שנלקחו בידי פלחי הכפר הערבי ,בטרם עלתה המושבה נוצרו מלכתחילה מריבות על שטחי החקלאות והמרעה בין ההתיישבותיות.
התקרית הראשונה התרחשה כחצי שנה לאחר התיישבות המושבה בשנת 1891 ביחס לזכויות על חלקת אדמה ,ויכוח שגלש לבתי המשפט העותומאניים, התקרית השנייה בשנת 1910 ,שהסתיימה בהרג יהודי מהמושבה גרמה לבעלי הנחלות החקלאיות במושבה רחובות להכריז על חרם כנגד העסקת פועלים ערביים בשטחיהם.
כתוצאה מכך החלו הנכבדים הערבים לחפש את הרוצחים בכפריהם ומשגילו אותם מסרו אותם לשלטונות, לאחר מכן הגיעו לוועד המושבה ובקשו והתחננו להמשיך להעסיק את הפלאחים במשקי ובשטחיה החקלאים של המושבה ,מכיוון שהפלחים הגיעו לפת לחם ולרעב מהעדר הכנסות מעבודה , בעקבות פניית הנכבדים הערבים, התכנס וועד המושבה והתיר את העסקת הפלאחים הערבים בתנאי שישלמו סכום כסף כפיצוי.
רצח השומר פרידמן ( תקרית אשכול הענבים)
התקרית השלישית הרצינית ,שהתרחשה ביולי  1913,( תקרית הענבים כפי שהיא מכונה) הייתה התקרית המשמעותית הראשונה והמפנה ביחסי ערבים ויהודים שגרמה לסכסוך ענק לרצח השומר היהודי פרידמן ורצח השומר דויד לויטאן בכרם על גבול רמלה עשרה ימים לאחר מכן .
תחילה הסיפור נעוצה בשומר צעיר וחרוץ מאגודת השומר ששמר על השדות המטעים וכרמי הענבים של המושבה, יש הטוענים כי התקרית שתפסה תאוצה ויצאה משליטה נבעה מחוסר ניסיונו ,השומר שהבחין בשיירת גמלים של תושבי זרנוגה שעצרה וקטפה אשכולות של ענבים.
מיד שהבחין השומר החרוץ במעשה הגניבה ,הגיע לשיירה ודרש להחזיר את הגניבה, מכוון שהיו רבים היכו אותו הגנבים וחטפו את אקדחו, ארבעה שומרים נוספים הצטרפו והחלו לרדוף אחרי הגנבים לתוככי הכפר זרנוגה, שם המתינו להם תושבים רבים שהיכו בהם במקביל נזעקו והחלו להגיע כמה עשרות שומרים ותושבי המושבה לעזרה כנגד מאות תושבי הכפר הערבי שעמדו מולם, פרצה קטטה רצינית ואפילו נורו יריות בין הניצים.
בקרב נורה ונהרג אחד מתושבי הכפר הערבים, מנגד נורה השומר פרידמן שהוזעק מראשון לציון לעזרה ולאחר שמת התעללו הערבים בגופתו, לאחר הקטטה פנו נכבדי הכפר זרנוגה ואנשי מושבת רחובות לשלטונות בתביעה לפתוח במשפט.
המשפט נערך במתכונת עדי ראייה, מכיוון שתושבי זרנוגה הכירו את בעלי הנחלות במושבה כיוון שעבדו במשקיהם, העלילו בעדותם תושבי זרנוגה כי ראו את משה סמילנסקי, מאיר גרודיסקי וברוך וינר ,כי הם אלו שרצחו את התושב הערבי בקטטה בכפר.
נעשו ניסיונות לסולחה אך בתחילה סרבו אנשי המושבה לניסיונות אלו, מאחר שעשרות מוכתרים ערביים שלחו עצומה לסולטאן בקושטא שבו המשיכו את ספור העלילה, אגודת השומר עמדה בתוקף שיערך משפט ,כיוון שלאחר עשרה ימים מהקטטה בכפר זרנוגה ,כפי הנראה על רקע נקמת דם הרגו הערבים מזרנוגה ,את השומר דוד ליוויטן ששמר לבדו בכרם יהודי בקרבה לרמלה, לצרכי ההגנה והמשפט של היהודים שהעלילו עליהם ברצח, נאסף סכום של חמישים אלף לירות.
בעת ההלוויה של שומר אגודת השומר השני שנרצח ,סרבו האיכרים במושבה להשתתף בלוויה כתוצאה מכך כך טוענות האגדות הפסיקה אגודת השומר את עבודתם במושבה ולמקום הוזעק שומר ירושלמי שהיה סגנו של שפירא המפורסם מפתח תקווה ,שבהמשך היה ממקימי פתח תקווה .
הקרב המשפטי גזל את כספי שני הצדדים, סכומים גדולים מהכסף שנאסף ,הועברו לבקשיש על מנת להפטר מהצרה וליצור סולחה שנעשתה לבסוף בזכות מתווך ערבי ,אלא שמוכתר זרנוגה דרש גם את הוצאות המשפט ,אלה שהתווך איים במעצרו ,הוסרו המכשולים ונוצרה סולחה שהחזיקה תקופה ארוכה .
התנכלויות הערבים במאורעות 1936
בימי המאורעות של סוף שנת 1936 החלו הפלאחים תושבי הכפרים הצמודים למושבה להתנכל לבתי אריזת התפוזים בחלק הצפוני של המושבה ,בליל שבת התקרבו מציתים ערביים והבעירו את בתי האריזה של משפחות פיינשטיין וכהנוב , יומיים לאחר מכן היה ניסיון להצית את בית האריזה של משפחת יעקב אהרונוביץ ,למזלו הרגישו השומרים בדלקה והמבנה ניצל בזכותם.
רצח של משפחת דומניץ בכפר גיבטון מאורעות 1939
אפשר לומר כי רצח בני משפחת דומניץ בכפר גיבטון ,בתקופת המאורעות של שנת 1939 היווה נקודת אל חזור ,ליחסים בין המושבה רחובות לבין כפרי הערבים שמסביבה ובמיוחד לכפרים קוביבה וזרנוגה, שמהם יצאו הרוצחים.
משפחת דומיניץ מנתה ששה בני משפחה, בעת ההתקפה על בית המשפחה שמיקומו היה בשולי הכפר גיבתון שליד המושבה ,נעדרו האב שהיה מאושפז בתל אביב עקב תאונת והבת הגדולה ששהתה בבית הבראה לאחר מחלה קשה, אנשי הכנופיה רצחו בגרזנים את אם המשפחה ואחד מבניה, בן נוסף נחטף מהבית ונרצח בדקירות ליד הגדר.
הבן השלישי ירחמיאל ששמר במרכז הכפר, נזעק למשמע היריות על ביתו והסתער במהלומות על חברי כנופיית הרוצחים, אך אלו ירו בו בבטנו והוא נפצע, לאחר שהובהל לבית חולים גסס עוד ארבעה ימים ומת, בני המשפחה נקברו בבית הקברות הישן של המושבה.
בתחילת שנת 1947 נעשה שוד באחת מחנויות ברחוב הרצל במושבה ,אלא שאתרע מזלם של התושבים ובקרבת מקום לחנותו של באום, שהו שומרי המושבה בסיור, שומרים אלו החלו מיד לרדוף אחרי השודדים תוך ירי לכוונם.
רובי השומרים ירו ירייה אחת בלבד ונדמו ,כך נבין את רמת הנשק של השומרים במושבה, כתוצאה מהירי אחד השודדים נפצע ובדרכם עצרו בכפר זרנוגה ,על מנת להגיש לו עזרה ראשונה והמשיכו בדרכם ,זאת נתגלה כאשר כלב הגישוש הוליך את הרודפים לזרנוגה.
חיילי הלגיון הערבי שהוקמו ובשליטת הצבא הבריטי, נהגו בשנות הארבעים בעת מעברם ברחובות המושבה ,במעין פנטזיה של שליטה לירות באוויר בעת המעבר, כאשר נמאס לוועד המושבה מנוהג זה, יזמו פנייה לצבא הבריטי ובעזרת המשטרה הצבאית הבריטית והמשטרה המנדטורית עצרו את היורים שפטו אותם ושלחו אותם לכלא.
נוהג זה של הפחדת תושבי השכונה ,נהוג היה גם בידי יחידות הצנחנים הבריטיות ,משום התסכול מהמרי היהודי כנגד שלטונות המנדט ,גם שם נעשתה פעילות נגד קטנה ,אך הנוהג נמשך ,השלטונות המנדטוריים העלימו עין למחצה ואילו בישובים הערביים נמנעו מפעילות שכזאת.
גם בקרב אנשי משטרת רחובות החלה להתפשט השנאה כלפי התושבים ,השוטרים בנפת רחובות נהגו להחמיר ולהחרים נשקי מגן שהיו בידי התושבים, לאחר לגימה קלה בבתי הקפה במושבה , היו נפתחים חרצובות לשונם ובמקהלה עליזה, היו שרים  את ההמנון הגרמני במקהלה עליזה.
בטרם פרוץ מלחמת השחרור הקימו תושביה הערבים של זרנוגה יחידת הגנה חמושה משלהם, והחלו למנוע כניסת ומעבר כנופיות דרך שטחם ,כנופיות שניסו להשתלט על הכפר או שרצו לעבור דרך הכפר ולהתקיף נקודות יישוביי יהודים באזור.

מיקום