רחביה הקיוסק בשדרות בן מימון

הקיוסק בשדרות בן מימון ברחביה
התקנאו פרנסי העיר ירושלים והחליטו, כמעשה תעלת בלאומיך בתל אביב ,סרטו המפורסם של אפרים קישון, ליצור יש מאין , שדרה תאומה לשדרת רוטשילד בתל אביב, הרעיון התבסס על אספקת חמצן לשדרה ושם מודרני לקיוסק הנטוש משנות השמונים ,הנטוע בסוף השדרה ולהעניק לו שם מודרני : אספרסו בר ובזאת להחיות את השכונה והקולטורה
הקיוסק שימש בשנים האחרונות כמחסן של עובדי העירייה בשכונה, אלא שהרעיון האדיר התמסמס תחת השמש היוקדת של חודש אוגוסט הקיצי , תושבי השכונה שנלקחה להם תחת ידיהם ,בשנים האחרונות אווירת החילוניות והיקיות של טובי מנהיגי הישוב בארץ ישראל, התעוררו והקימו צעקה בליווי אין ספור התנגדויות .
התווספו אליהם לובשי התלבושות השחורות ,היושבים על ברז פיטמת כספי העירייה בדרישה שפתיחת הקיוסק תותנה באי פתיחתו בשבת וחג , וכמובן שהם זכו להגבלת השבת בפתיחת הקיוסק  .
בעת שאני עובר במקום עלתה בי המחשבה הנוראית , הכיצד מטרד כזה, ללא ליווי עירוני מסודר של בניית תשתית תברואתית , שבה כול זב חוטם, ירים את רגלו וישקה את עצי השדרה כמנהג הישמעאלים  והפחד הנורא של תושבי הרחוב  ,לאובדן השקט של שכונת גנים שתכנן האדריכל ריכארד קאופמן , הקימה חומה בלתי עבירה לרעיון .
ועל זה נאמר בידי קובי כחלון, סגן ראש העיר ירושלים המחזיק בתיק התכנון, הבנייה ורישוי העסקים בעיר, ברגעי הייאוש ,גם על זה מוציאים לנו את הנשמה. ככה זה בירושלים: אתה חופר – יש ארכאולוגיה, אתה נוגע – יש מתים, אתה מזיז – יש שימור.
מן הרעיון טיילת והאורקסטרה ,שופץ הקיוסק והוצא במכרז להפעלתו, וכיום סטודנטים שעדיין מתגוררים באזור עם פליטי מייסדי השכונה , חולפים עוברים בשדרה נהנים מעט מזיו השמש ,ולפעמים החולפים הללו ,מוצאים צורך בל יתואר, לשבת בשלושת השולחנות הפזורים ליד הקיוסק וליהנות מקפה אספרסו ועוגייה .
כיצד הם חולקים כבוד ירושלמי לשניים
אורכה של שדרת רבי בן מימון ברחביה בירושלים כמאה מטר ובסופה קיוסק , שולחנות וקפה עם סימפתיה , בעבר שדרה זאת הייתה ארוכה יותר בעוד כמאה מטר בהמשך חלקו האחורי של הקיוסק בשדרה .
התחכמו בעלי השררה ומחלקת הכיבודים בעירייה החליטו כי צריך להנציח גם את כבוד השר לשעבר אליהו ששון ,כמו במשפט שלמה המפורסם הגשימו את החיתוך שלא נתבצע בסיפורי התנך ,אך בעיר הקודש , מתגשמים סיפורי התנ"ך ,וראו איזה פלא נולדה הטיילת היומרנית שאורכה כמאה חמישים מטר ובה ארבעה ספסלי עץ לשעשועי הקשישים,ושמה בישראל טיילת אליהו ששון .
לרגע עמדתי דום, במוחי חלפו המחשבות לגחך או לבכות ופרץ שחרור של חרצובות פינות עיני והתמלאו בדמעות משובה ואז גופי קרס בנופלי מצחוק, לא חס וחלילה כפגיעה בכבודו של השר ,אלא מאיוולת הנבחרים שלי .

מיקום