צנע השוק השחור

ספור השוק השחור

כרגיל היהודים מוצאים פתרון לכול בעיה עם השלטון, חוקי הקיצוב בעזרת תלושים הנוקשים, יצרו סוג של יוזמה אישית לסוחרים קטנים (הרוכלים) , מהלך היה הרוכל ברחוב ובידיו מזוודות , הביט אנה ואנה החליט שאין הדבר מסוכן , פתח את המזוודות לעיני כול והחל במכירה הפרטית שהזרימה כסף לכיסו ללא שותפות ממשלתית.

לאחר פתיחת המזוודות הזריזה , החלו ההכרזות , גרבים, בגדים, מטפחות ועוד ללא תלושים ונקודות, סחורות שהיו נעלמות ממדפי החנויות והותירו קונים עם תאוותם בידם, עוד היה המוכר מכריז  על מרכולתו ,אני משוגע שמוכר במחירים כאלה ,יש לזכור כי מעבר לרצון לצרוך סחורות שאינם קיימות , היה הרצון לדפוק את השיטה והמערכת .

כאשר נשאלו הקונים, מדוע הם קונים כמויות גדולות מהנצרך הפרטי והמשפחתי , היו אלו פוערים את עיניהם בתימהון על השאלה, והתשובה הגיע במהרה ,מה אתה שוטה לנצל הזדמנות כזאת שאולי לא תחזור, אנו חיים בארץ ישראל ולא באמריקה.

נכון שעודף כספים בכיסיהם של חלק מהאנשים ,חברו לרצונם לרכוש מוצרים ללא תלושים, יצרה את הרצון לשלם יותר ולקבל סחורות שהוברחו או הוצאו ממחסני אגירה פרטיים, האנשים מהפחד להיתפס שילמו שלשלו את הכסף לידי הרוכל  , ללא ויכוח ונמוגו מהשטח ולפעמים לא טרחו לקבל את העודף.

ברחובות שבהם  התגוררו אנשים משכילים ואמידים יותר, יצרו מספר רוכלים מעין שוק ארעי עם בסטות , ואנשי הרחוב והנקרים לאזור, עברו בשקט ובצורה מסודרת ללא חיפזון בין הבסטות ,בלא צעקות או מהומות, ובחרו את הסחורה המתאימה להם , כאנשים המבינים בטיב הסחורות .

חדרים בדירות שונות ברחבי הארץ בעיקר במרכז , הפכו למחסני מזון פרטיים שבהם נמכרו הסחורות ללא תלושים או נקודות,, לביצים, עופות ,פירות , חמאה ,סרדינים קונסרבים שמן וכדומה, שמם של הסוחרים בשוק השחור עבר בין קהל נבחר שהכירו הכרות אישית את המוכרים , לצורך זה הגיעו סחורות מהכפרים והקיבוצים ,ומזון שהוברח באוניות ובמשאיות.

בל נשכח את שוק המטבע שברחוב לילינבאום בתל אביב , רחוב שהוקם בתקופת העותומאנית ועליות החלוצים לארץ ישראל, ברחוב צמחה הקפיטליזם הציוני הראשון ,משקל נגד הרעיון לייבוש הביצות, בתי קפה ובילוי צמחו בו ,את עיקר שמו קבל בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר החל לשמש כמקום לרכי/שה או מכירת זהב, בהדרגה עקב תקנות הצנע ואיסור המסחר במטבע חוץ, ברחוב היו סוחרי כספים שמכרו או המירו דולרים לאנשים, במיוחד בתקופה שלרכוש במגבלות המדינה סכומי דולרים הייתה משימה בלתי אפשרית.

בתחילת חקיקת תקנות הצנע ,שיתף הציבור פעולה עם השלטונות, לאחר מכן חלק מהעם נכנס למשחק דפוק את השלטון, בכיסים חלק מהתושבים הצטברו כספים והי צורך להמירו בסחורה, כיוון ששכב כאבן שאין לה הופכין, וכך צמח השוק השחור, מחוץ לשוק השחור היה השוק האפור שבו אנשים התמקמו בעיקר ליד תחנות האוטובוסים ומכרו חלק מתלושי המזון ונקודות לעוברים ושבים .

תקופת הצנע הפכה מדינה שלמה לעבריינים בעלי תחבולות ,שמטרתם הייתה איך לעוקפם ולשמחה לאידם של פקחי הפיקוח ממשרד המסחר , בקיצור מרד צרכנים כנגד השיטה, שבו השתתפו : סוחרים, תעשיינים ואזרחי המדינה.

ענף  ההסעדה גם הוא השתתף בחגיגה, אנשים נבחרים ולקוחות קבועים ,השתתפו בארוחות סגורות שבה הוגשו מנות ומזון שהאזרח הרגיל יכול היה לחלום עליהם, ההסדר עם הלקוחות הקבועים כלל כניסה למסעדה ,שבה הוגשו סלסלות לחם ומתחת לאחת הפרוסות היו מוחבאים התלושים בעבור מנת הבשר שהוגשה ,שהומרו בכסף מזומן לידי בעלי המסעדות.

הגדילו לעשות מנהלי החנויות במחנות העולים ,שדרשו שפנקסי התלושים יהיו בידם ,בטענה שהעולים  אינם מבינים בנושא, הם חלקו חלק מהקצבת המזונות והסחורות לעולים ,וכמויות ממצרכים אלו הוזרמו לספסרי השוק השחור , תוך השארת נתח כספי לכיסם ממכירתם .

רווח נוסף נבע שחלקם של המצרכים הועברו מידי השלטונות למכירה לעולים במחירים ממשלתיים מפוקחים, אך נמכרו במחירים גבוהים לספסרים , וכמובן רב סרן שמועתי השתתף בחגיגה ,ובעלי המזל קבלו מידע על נקודות המכירה של השוק השחור ומיקומם .

בשווקים נמצאו שיטות לחנוונים לשפר ולקשר בין לקוחותיהם הקבועים ,בספסור התלושים ובהחלפתם על פי המוצא האשכנזי או הספרדי, למשל לקוחות אשכנזים קבלו את הקצבת החלבה ומסרו במקומם את תלושי הקטניות למשפחות ספרדיות ועוד ועוד .

אחד מירקני השוק סרב למכור לצרכנים דלעת למרות שהייתה על הדוכן , אחד הלקוחות התלונן ונפתחה חקירה ובביתו של הירקן בשכונת בית יעקב הסמוכה נמצאו עוד קרוב לשמונה מאות קילו של דלעת מוברחת, שמיד הוחרמה מידיו, בקיצור על זה נאמר אל תהיה חזיר.

מה כללו פנקסי המזון והסחורות בתקופת הצנע :

נפט חולק על פי גודל המשפחה והמנה המוקצבת הייתה בין 3-8 ליטר שלושה גלונים למשפחה ,בתוספת למשפחה מוגדלת

על מנת לסגור פרצות בנושא מנת השמן והמרגרינה הוחלט ,כי הצרכן יודיע לחנווני שממנו הוא מקבל את הקצבת המזון, בתאריך מסוים ,מהו היחס שבין מנתו שכללה 1000 גרם לשמן ולמרגרינה ,על מנת למנוע מצרכנים לרכוש רק שמן, ובכלל איך לחלק את מנתו לאורך החודש, התקשרות זאת לחלוקת השמן והמרגרינה היא לתקופה של שלושה חודשים בכול פעם בהודעה מוקדמת של שבועיים .

בשר משומר בקופסאות ,קופסא לשתי נפשות רווקים קיבלו קופסא אחת,, כאשר במשפחה היה מספר המשפחות אי זוגי קבלו קופסא שלמה, אורז 400 גרם לילד עד גיל 18,במחיר 120 מיל, חלב משומר ללא מתיקות קופסא לילד, קמח לבן 500 גרם לנפש , חמאה אוסטרלית קופסא אחת לנפש מעל לגיל 18 גבינה הולנדית 200 גרם לנפש, לילדים חמאה מקומית 50 גרם לילד ,צימוקים 50 גרם לנפש, משמש מיובש 60 גרם לנפש, מרגרינה 100 גרם לנפש, חמאה תנובה 100 גרם לילד עד גיל 18 .

ביצי משק 5 ביצים לילד עד גיל 18 , בננות 400 גרם לילד , ביצי יבוא 2 ביצים למבוגר ,גזר 250 גרם לנפש, תפוחי אדמה הולנדיים 2 קילו לנפש, בשר עוף טרי 200 גרם לנפש, סוכר 100 גרם לנפש, שמן 400 גרם לנפש, סרדינים או מקרלים קופסא לנפש, גבינה דנית או קשקבל 150  גרם לנפש, ריבה אוסטרלית קופסא אחת לשתי נפשות, ירקות כמו בצל קילו אחד לנפש, שום, פרי הדר , תפוחי אדמה 2 קילו לנפש, ועוד ועוד.

בתלושי ההקצבה למזון נקבע רף צריכה לנפש, על פי חוות דעת של מומחי תזונה, מנה לנפש כללה : לחם אחיד ,60 גרם תירס ,60 גרם סוכר, 60 גרם קמח 20 גרם אורז,200 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 200 גרם גבינה לבנה,600 גרם עד קילו בצל ,75מ גרם בשר .

בתקופת הצנע של שנת 1953 ,נקבעו על ידי השלטונות לחלוקת בשר קפוא כנגד תלושים קצבי השוק הבאים : יונה מזרחי דוד מזרחי ,אליהו בכר, דוד חנוך ,צלח דבי , ברזניק ,ש,עג'ימי כהן , אלה נחמיאס ,שמוחה ונחמה ישי .

בשנים טרם מלחמת השחרור החלו להגיע לשוק שטרות כסף מזויפים, אחד הסוחרים שגילה ערנות , תפס זייפן ערבי מנסה לשלם לו בשטר של חמש לירות מזויפים ,הזייפן נתפס והוסגר למשטרה.

אל השוק עד מלחמת השחרור הגיעו ענבים מחברון, שזיפי קולוניה (מבשרת) תאנים מענתות, ירקות שגודלו בחממות בכפר השילוח ,שועפט ובית חנינה , לאחר המלחמה פסקו להגיע ירקות ופירות אלו ,אז נפתח השוק הסיטונאי בדרום השוק, ואליו התנקזה הסחורה ויחסית בכמויות.

בתקופת הצנע שנות החמישים החלו לחלק מזון בתלושים גם בחנויות השוק דוגמא כזאת נמצאת בפרסומי ועדת הצנע שבו מצוין כי שום יבש במנות של מאתיים גרם יחולקו בשוק על פי תלוש ש.ז 7 ,המחיר יחושב על פי ארבעים וארבע פרוטות לקילו ,הסיטונאי המחלק לסוחרים הוא משדה קוריס.

סוכר חולק בהקצבה 1.500 גרם לנפש ,אורז 300 גרם לנפש, קמח קילו לנפש חבילת מצות של שנים וחצי קילו וחבילת קמח מצות 250 גרם לחג הפסח, שש ביצים לילד ושתי ביצים למבוגר, עופות מאתים חמישים גרם לנפש ,בננות 500 גרם לילד עד גיל 18.

בתחילת שנת 1950 נידון הירקן שמואל יוסף מיכה בבית משפט על הפקעת מחיר לבצל בשוק הוא נידון לקנס של 10 לירות בניגוד להוראות הצנע נתפס חמו מורדכי רוכש כעשרה קילו אורז ללא היתר, אי לכך קנס אותו בית המשפט בחמש לירות והאורז הוחרם.

הבעיה בחלוקת בשר העוף הייתה חוסר הידיעה מתי יהיו זמני החלוקה, באחד הימים כאשר הגיע משלוח עופות לקצבים במחנה יהודה ,רב סרן שמועתי החל לפזם ומיד התכנסו המונים בתור לחלוקת בשר העופות, אלא שהסוחרים מנימוקיהם סרבו למכור בשר זה בתואנה כי הבשר מיועד לחלוקה לחולים .

רב סרן שמועתי הוסיף כי הממשלה מבטלת את חלוקת המזון בתלושים ושהתלושים למעשה חסרי ערך ,שפיכת שמועה זאת בקרב הממתינים נתנה את האות לסערת הרוחות במקום פרצה מהומת אלוהים והמכות עפו חופשי עד שנזעקו שוטרי ירושלים והפרידו בין הניצים.

האטליז של הקצב דוד נחמיאס נסגר לשבועיים עקב עברה על חוקי הפיקוח , המקבלים את הבשר בקצביה שלו ,יפנו בעת הענישה לקבל את מנתם אצל הקצב יוסף שושני במחנה יהודה.

במושבה הגרמנית בבית הספר הכרמלי, בשנות החמישים (תקופת הצנע ) הייתה חלקת גן ירק מאחורי בית הספר ששימשה ללימוד חקלאות במערך שעות הלימוד, חלק מתנובת הירקות נמכרו לסוחרי שוק מחנה יהודה וחלק הועבר למסעדת בית הספר.

בשנת 1950 פרסמה הממשלה כי תושב שאינו משתמש בבשר קפוא ,יקבל הקצבה של 5 ביצים נוספות בעבור תלוש הבשר שבידיו בסניף תנובה ,עוד הוסיפה הממשלה ואסרה על חלוקת אורז וסוכר לנשים הרות שקיבלו במקום תוספת של 300 גרם גבינה צהובה .

בתקופת מלחמת השחרור נתפסו בשוק מפקיע מחיר ,בחור שמכר עלי תרד ואישה שמכרה לוביה, ובשנות החמישים נקנס תושב בית צפפה שמכר ללא היתר ירקות ותרנגולות, גם ירקן בשוק נקנס על הפקעת מחיר.

ערב חג ראש השנה 1954 נוצר מחסור בלחם, עקב הלחץ החלו מריבות והרמת ידיים בשוק מחנה יהודה במלחמות הלחם , עד שהוזעקה המשטרה להרגיע ולהפריד בין הניצים.

צו ממשלתי נוסף בשנת 1952 הוטל על העיר ירושלים ושוק מחנה יהודה שמטרתו חיסכון ומניעת בזבוז של לחם, צו זה שהיה פיילוט לכול הערים בארץ נקבע תחילה לעיר ירושלים, בצו נקבע שאין מכירות של לחם טרי ביום ראשון עד השעה 10:00 ובשאר ימי השבוע אין מכירות עד השעה 15:00 ,מובן שקמה קול צעקה של המאפיות בירושלים.

במקביל החל לפרוח השוק השחור ,האגדות מספרות   כי בשנת 1953 , הוצף השוק בטחינה, באורז ,ובשר במחירים נמוכים ממה שנקבע כמחיר בימי הצנע, כאשר החלו לחקור את הנושא , התברר כי מספר סוחרים יצאו לכמה כפרים ערביים סמוכים לעיר מעבר לגבול, רכשו מידי הערבים מוצרי מזון בזול, כמו ביצים, בשר , תוצרת חקלאית .

זקני העיר זכו לרכוש שקדים ופיצוחים כפי שהיו רגילים מהמדינות שמהם הגיעו ,הסחורות נרכשו בעיקר מהכפר בית צפפא המחולקת באמצע לירדן ולישראל, הערבים העבירו את  המזון על גבי חמורים וגמלים לנקודות איסוף ומשם הובאו לשוק , המשטרה לא טיפלה בנושא במלוא תשומת הלב והספסרים חגגו, התופעה קצת ירדה בעת שהלגיון הערבי החל להחמיר בעונשים למבריחים אלו.

כיוון שהכסף הירדני היה בשפל ,ספסרים אלו רכשו בכסף טוב את הסחורות  והפיקו רווחים נאים בעת שמכרו סחורה זאת לסוחרי השוק ,שמצדם מכרו יותר בזול עקב הפרשי המחיר של המטבעות, במקביל בשכונות הקרובות לעיר העתיקה, העבירו ומכרו היהודים לחם ונפט ,שמחירם בירדן היה גבוה .

האבסורד הגיע כאשר יהודי ירושלמי, הציע למדינה לרכוש בשר בהברחה מירדן ,של עדרי צאן ובקר ,באמצעות חבריו שמעבר לגבול , ולצורך זה להקים יחדה ממשלתית שתטפל ביבוא הלא חוקי של בשר, והוא יגזור דמי תיווך כיאות, מכיוון שהדולרים במדינה היו מעטים ,הציע אותו יהודי הממשלה תשלם ביהלומים ובשיניים תותבות, למרות שבארץ היה מחסור בבשר החליטה המדינה לא להיכנס לסיר הבשר.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה