התחבר
בשנת 1924 רכשה חברת ציון האמריקאית וחברת הבת משק כ 16.000 דונם באזור עפולה לאחר הרכישה השקיעו החברות כ 60,000 לירות על מנת לנקז ולייבש את הביצות בשטח, להעביר צנרת מים לשתייה ולחקלאות, ולסלילת דרכים וכבישים כדרכי גישה.
שנה לאחר מכן רכשה חברת ציון האמריקאית, כעשרת אלפים דונם של אדמות ג'דה שבעמק את אדמות כפר ילדים ,לעזרתה הצטרפה קרן היסוד שהזרימה כספים לשמירה על השטחים שנרכשו , חלק מאדמות אלו הועברו למשמורת מקרן היסוד לידי הקק"ל ,בתנאי שתשמור על זכויות על הקרקעות.
קרן היסוד הקימו חברות בת בשנים 1925-6 כמו : החברה להתיישבות חקלאית ארץ ישראלית שכונתה "פאזא" (1926) שמטרתה נתינת הלוואות לרכישת ציוד חקלאי ופיתוח משקים חקלאיים, הקמת מכוני מים ועוד ועוד.
יש לזכור כי בעיית המים עמדה לרועץ לכול תוכנית חקלאית של יישוב נקודות בעמק יזרעאל על כן הוקמו מפעלי מים משותפים ,כמו מכון "עמק " "גלבוע" נקדחו בארות למציאת מים וניצול מי תהום על מנת לתעל אותם לחקלאות בעמק יזרעאל .
בקיעים בתוכנית יישוב בלפוריה
לאחר שקבלו את חלקות האדמה מידי חברת ציון והקק"ל במחיר שנקבע בחוזה שעדיין החברים לא החלו בתשלום בעבורה ניסו מספר חברים למכור את הזיכיון שניתן להם בסכומי כסף גדולים, המעניין הוא על פי הטענה של זקני המקום שחברת ציון שהאדמה הייתה שייכת להם לא התנגדה בפה מלא לתהליך כיוון שבכך עלה מחיר הקרקע שרכשו במחיר והיו יוצאים מורווחים גם כן.
פעולת המכירה נמנעה כיוון שוועד המתיישבים שם קץ לתופעה בהתנגדות ללא פשרות מוסיפים הזקנים ומספרים כי נרקמה עסקה בין החברה להסתדרות שבה ניתנו 30 חלקות לחברי הסתדרות שחברת ציון חפצה בהם ,כלומר שינוי בחוקים הראשונים שהחלקות מיועדות למתנדבי הגדוד האמריקאי שהגיעו לארץ ישראל על מנת להילחם , כול זאת על פי הטענה גם בכדי לעקוף את חוקיה ,בנוגע לנושא ההכשרה שהיה בל יעבור בטרם קבלו המתיישבים את החלקות ביישוב.
הבעיה המרכזית הייתה ונשארה גם בשנת 1926 ,בעיית המים לבתים ולהשקיית השדות לרשת המים של הישוב הייתה מחובר קן המים של כפר הילדים (נקודת היישוב הזמנית בטרם עברו המתיישבים למגורי הקבע) ,כאשר רווח ליישב הוא התחלק במים ועזר לישובים בשישים קוב יומי בשאיבה של 12 שעות יומיות, לצריפים, כפר גדעון ותל עדשים שכולם ניזונו מבאר בלפוריה ,על פי הסכם בין הקק"ל לחברת קהילת ציון בעלי הקרקע, אך בעת בצורת לא חלקו חברי היישוב במים עם השכנים, דבר שגרם לילדי כפר הילדים לפעמים להימנע מרחצה בסוף יום העבודה על מנת שלא יחסר מים לשתייה.
מאחר וההכנסות למשקי הבית היו נמוכות, השתדלו בעלי חלקות להתקיים ולהשתדל לצמצם בהוצאות, אלא שהמצב והעדר פעילות בריאותית מונעת הזמינה פגעי מחלות כמו מחלת הטיפוס ,בעקבות הוראות הרופא שהגיע לביקור השבועי הקבוע ניתנה הוראה ראשונית שאין להשליך אשפה בטווח 200 מטר מהבתים.
את בתי הכבוד ,פקד הרופא לבנות במודל שהוא קבע ואסר קיצורי דרך בנושא ,למניעת הדבקות במחלות, בשטחים החקלאים גודלה בעיקר החיטה ולצורך הדיש עמדו לרשות החברים מכונת דיש ציבורית ושתי מכונות פרטיות ,אלא שהחברים שרצו להשתמש במכונת הדיש הציבורית נאלצו להיכנס לתור מסודר בהגרלה, אך השימוש במכונה אושר רק באם החבר שילם והסדיר, את חובותיו ליישוב באמצעות המזכירות ,את הכספים גבתה המזכירות ממכירות החלב במחלבה המשותפת, ומכירות השעורה בתחילה ולאחר מכן החיטה מהגורן המשותף .
במחצית אוגוסט נבחר ועד חדש למושב שמנה 11 אנשים מתוכם לשלושה זכות חתימה, במושב גם לבעל וגם לאשה זכות בחירה אך הבנים דרשו גם כן את זכות הבחירה, אך הם לא קבלו זכות זאת, כשעל הפרק בעבור הועד גביית חובות עבר והכנת תקציב לשנה החדשה, בתקציב המועצה נכללת משכורתם של בעלי התפקידים, עוד הוחלט על מס חינוך בבתי הספר שיחולקו שווה בשווה בין ההורים ,חברים שאין להם ילדים בבית הספר יוכלו להשתתף בתשלום ברצונם האישי.
עוד לחובות המושב הייתה המחלוקת בעבר, שגרמה להקמת שני מחלבות ,המחלבה הראשית נבנתה בכספי הלוואה ובעת הבניה הייתה חריגה כפולה מהתקציב ,כך שהמושב לקח הלוואה להשלמת העבודה ,שאתה היה קשה לוועד המושב להתמודד בעת הדרישה להחזרתה ,חברת ציון המיישבת ,פנתה בדרישה לחברי ההסתדרות שהצטרפו ליישוב לחתום על החוזה בנוסח הישן כפי שהמתיישבים הראשונים חתמו.
בעיה נוספת היה נושא הבריאות וקבלת הטיפול הרפואי הנדרש וחוב המושב לקופת חולים הכללית בעבור השירותים שקבלו חברי המושב , כתוצאה מהטיפול הרפואי הגרוע והצורך להגיע לעפולה בעבור שרותי רפואה גרמו לארבע משפחות לאסוף את מטלטליהן ולהסתלק מהישוב.
בתחילת 1928 בטו בשבט, החל נטיעת יער בלפוריה על אדמות קבוץ גניגר, לצד כביש חיפה נצרת , ובשנת 1931 נסלל סוף סוף הכביש לתוך היישוב מכביש עפולה נצרת שאורכו כשבע מאות מטרים.
לאחר קבלת 30 חלקות אדמה של חברי ההסתדרות שכונו "ממבר" ,לצד אנשי המתנדבים האמריקאים הוותיקים בבלפוריה , החלו מריבות ומחלוקות ביישוב שהסתיימו לפעמים במכות שספגו חברים משני הצדדים, חברי ההסתדרות החדשים ,לא היו חתומים בתחילה על החוזים שהוחתמו החברים הישנים ,והתכחשו לחובות העבר שנוצרו בעת ההקמה של היישוב .
חילוקי הדעות הללו ,החלו להירגע לקראת שנות השלושים ,שהמציאות וקשיי הפרנסה והגידולים החקלאים השכיחו את האיבה במטרה להצליח כגוף אחד במלחמה במוסדות ולייצב את היישוב מבחינה כלכלית על מנת למנוע קריסה ועזיבה.
יש להוסיף כי שנות הבצורת או שנות הגשמים שפגעו בפירות ובשדות שהוצפו , גרמו למחסור במזומנים על אף המכירות לתנובה של התוצרת ,חסרו גם כספים להחזרת ההלוואות שניתנו בעבור רכישת זרעים וחומרים לקראת הזריעה השנתית, על כול אלה הדרישות מצד הפקידות של הגופים השונים ,לא הניחו לאיכר לעבוד בנחת, אלא גרמו לו לשבור את הראש לתשלומים שנדרש לשלם ,לאנשי החליפות ,שלא הזיעו בשדות הפלחה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.