
ליצני הקבוץ מספרים את ספור אחוות העמים בין חברי הקבוץ בתקופת השלטון הבריטי, בין מטעי הפרי של הקבוץ והפלאחים המתגוררים בסביבתם ,כהרגלם את יבול הפרי מכרו חברי הקבוץ לתנובה ,והיא לאחר קביעת מחירו מכרה אותו לחנויות והשווקים ברחבי הארץ, אלא שאורחים מבני היישובים הערביים שמסביב לקבוץ נהגו בהסכמת החברים להגיע בעת הבשלת הפרי ,בבחינת משל הענבים שבכרם והשועל על מנת לטעום מהשזיפים והתפוחים במטעי הקבוץ.
סוד ידוע למחצה היה מחירו של הפרי בשווקים בארץ הגבוה ממחירו בשווקי ג'נין ונצרת ,לכן הטריחו תושבי הסביבה להגיע לשווקים הערביים הללו על מנת לרכוש סחורה מסוג מעולה במחירים נמוכים, זאת למה ? ,כי צעירי הכפרים הסמוכים לקבוץ הגיעו למשמרת לילית של לימודים במטע ,קטפו וארזו את הפרי והובילו אותו לאחר כבוד לשווקים שבנצרת וג'נין ,שם הוא נמכר במחיר נטו ,ללא התחשבות במחיר העלות לגדלו שנגרע מהגנבים.

התקנאו בני שבט שיבלי שלמרגלות התבור בהכנסה העונתית המובטחת ,והתבסמו מסיפורי המבוגרים מהתקופה שלפני הקמת המדינה העברית, צעירי השבט החליטו לחדש את המנהג לחלוק ללא עמל בפרי הבשל ,טרחו והגיעו בלילות למטעי הקבוץ, קטפו ככול שיכלו והעבירו את הסחורה לשוק עפולה.
עמדו אנשי שוק עפולה והמשטרה, ותהו איכן מטעי הפרי של שבט הבדואי שיבלי שבעמק, אנשי משק עין חרוד שעסקו בריב והמדון האידאולוגי ,לא ידעו אפילו על השותפות החדשה ,שבינם לבין השבט הבדואי שיבלי ,אלא שרק שהמשטרה תפסה את הסחורה והחלה בחקירה .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.