אגדה נוספת סופרה בשקט ובהיחבא בידי זקני העיר ,ארעה בשנת 1897 האגדה מספרת על יהודי שנטרפה זמנית דעתו,באחד מלילות החורף, בעת שרעייתו חמקה לאחר חודשים ספורים לאחר שנישאו , מביתם לבית אימא בשכונה , הבעל הצעיר חשב כי הוא זה שהמציא את הנישואים ורחק מההבנה כי בבית הוא איננו קובע.
מאחר וצעיר זה לא קרא את הפואמה האישה העברייה שנכתבה בחתימת המשורר"הברנש" בעיתון ההשקפה בשנת 1905 ,רציתי שיקרא הצעיר את הפואמה ,בטרם ירוץ באטרף בחוצות ירושלים.
פואמת האישה העברייה :
האישה העברייה ,היא כול יסוד האושר,של משפחתה הבריאה,המלאכה תם וישר.
היא רעייה נאמנה ,עטרת בעלה,זכה ,תמה ורעננה,נחלת אל מלמעלה.
בכול היא משתתפת,עובדת ועוזרת,מנקה את הרפת ובחנות גם עובדת.
ובבית פנימה,הן כול נעשה על ידה, אף משגיחה נאמנה,היא מאין בלעדה.
אופה ומבשלת,כובסת ומגהצת,מטהרה כול הפלא,כול פינה נוצצת.
בעצמה אורגת,תופרת ורוקמת , לכול ביתה דואגת ,הלבישם לתפארת.
למיתר אינה מוציאה,ביתה כול מחמדיה,הליכותיה צופיה ושמרה ילדיה.
לנס יעמוד זכרה,באם ואישה רחמנייה,רחוק מפנינים מכרה,האישה העברייה.
לאחר בריחתה של אשתו הצעירה ,הצטייד הצעיר בחרב ובא להחזיר את אשתו המתמרדת, ככתוב בכוח ובזרוע נטויה, אלא מה בלהט רצונו, הקים קולות צעקה וכול השכונה השכימה עם בליל ובאו לראות את ההצגה, אחד השכנים ניסה להרגיעו וקיבל אבחת חרב לראשו, מכיוון שכך נטלו השכנים אבנים וסיקלוהו , אלא שהצעיר החל לנוס ובכדי לפלס את דרכו פצע במנוסתו עוד כחמישה תושבים, צא ולמד לא תמיד הצגה שניתנת בחינם ,שווה משהו בעת שהנך שותף לדרמה, מובן שהמשטרה הגיעה והצעיר לאחר קרב קצר, מצא עצמו עוזב את רעייתו למשכנו החדש בבית האסורים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.