התחבר
משכנות שאננים וימין משה תקציר
רעיון ישוב משכנות שאננים להקצבת דירות המגורים בבתים היה מיועד להחליף את דיירי המבנים מקץ שלוש שנים ולהכניס דיירים חדשים ,אך מונטיפיורי לא השאיר הוראות מדויקות כיצד יתבצע תהליך זה, אי לכך הדיירים המשיכו להשתמש בדירות המגורים ואף הורישו אותם לצאצאים .
לצורך פיתוי האנשים להתגורר בדירות שילם להם מונטיפיורי תשלום למחייה ,ההוכחה כי הרעיון לחלץ את היהודים במגוריו ומניעת מחלות הוכיח את עצמו בעת שחלפה בירושלים העתיקה מגפת החולירע ,הוכח כי דיירי משכנות שאננים עקב רווחת הדירות יחסית מנעה את המחלה בשכונה.
בשנת 1869 החליט משה מונטיפיורי להקים עוד ארבעה בתים ,בתים אלו שנקראו בתי טורא נבנו ואוכלסו לאחר שהיו שוממים רק בשנת 1875,מבנה אחד הוענק לרב שמואל סלנט אך הוא לא התגורר בו מעולם, אחד המבנים יועד לפתיחת בית מרקחת – מרפאה , מונטיפיורי ביקש ללמד את תורת האריגה ליהודים ושקל לפתוח בבית נוסף מפעל לאריגה ולימוד.
שכונת ימין משה קרמה עור וגידים ,לאחר כול המחלוקות ובתיה הושלמו למגורים בשנת 1893 ,למעלה משלושים שנה לאחר הקמת משכנות שאננים ובתי טורא,השכונה נבנתה בשני חלקים לאשכנזים ולספרדים .
מדוע החליטו לקרוא לשכונה החדשה משכנות שאננים ,כיוון שמשה מוטיפיורי רצה לטשטש את העובדה ,כי בתחילה רק אנשים חסרי ממון, החליטו לצאת למגורים במשכנות שאננים והם אלו שזכו כתמריץ בתמיכה חודשית קבועה ,בעבור רצונם לגור בשכונה ה חדשה , מונטיפיורי פנה לרב נתן שהיה הרב הראשי של לונדון ולחברו גרשון קורשיד וביחד בחרו את הפסוק שעל פיו הוענק השם לשכונה החדשה , הפסוק מספר ישעיהו " וישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות" .
הדירות שנבנו כללו מבנה אבן בן קומה אחת או שתים, המבנה הפנימי נבנה על פי צרכי המשפחה הבונה, בחזית הבתים הייתה גינה קטנה , לחלק מן הבתים נחפרה באר מים פרטית לאיסוף מי הגשמים אשר חסכו לדיירים את ההליכה לבאר המרכזית.
המבנה הארוך של משכנות שאננים כלל 16 יחידות דיור , כאשר הדירות חולקו על רקע עדתי שמונה דירות לאשכנזים בצד שסמוך לבית הכנסת הספרדי של היום, והדירה הימנית הקרובה לבית הכנסת הספרדי של היום ,שימשה כבית הכנסת האשכנזי, בחלק השני של המבנה היו שמונה הדירות של הספרדים לכוון תחנת הרכבת הישנה והדירה האחרונה שימשה כבית הכנסת הספרדי .
בחזית המבנה היו נחפרו שני בורות מים ובחלק האחורי נחפר בור נוסף ,לחרום כאשר נגמרו המים בחלק הקדמי, בנוסף היו מאחור 16 תאי כבוד (בתי שימוש לתושבי הדירות .
במשכנות שאננים הקצר ,שכיום הוא בית המוזיקה ,מצד ימין היו ששה בתי כבוד לשש הדירות שנבנו , כיום נשארו שלושה תאים המשמשים כמחסנים בצד הימני של הכניסה למבנה .
כאשר מתבוננים בחזית בית המוסיקה רואים מבנה מצורף עם תקרה מקומרת שכיום משמש את משרדי בית המוזיקה בעבר היה ביתם של אברהם.
ברחוב נתן הנקרא כיום פלא יועץ היו : התנור השכונתי,גינה ,מספר בורות מים ובית מרקחת לתרופות,בית הכנסת בית ישראל האשכנזי נבנה בשנת 1879, כיוון שלא הספיק המקום,נבנה בית כנסת קטן נוסף לצרכי הקהילה ,בשנת 1898 נבנו שני בתי כנסת אשכנזים אחד לפרושים ואחד לחסידים ברחוב חפץ חיים של היום ,ליד אחד מהם נבנה תלמוד תורה, עוד נחפרו בבתי ימין משה מספר בורות מים ,מקווה ושני גנים, חדרי הלימוד לדרדקים שנפתחו בתחילה, נסגרו אט אט והנותר המשיך לפעול עד המלחמה הראשונה.
ספר תקנות מתיישבי ימין משה כונה איל ליבריקו
איל ליבריקו כך כונה ספר התקנות של שכונת ימין משה כלל (החוברת של גבאי השכונה שבו נרשמו בעלי הנכסים העברות הבעלויות,משכנתאות של המשתכנים,רישום התשלומים,גלגולי הבעלות על המבנים,בחוברת איל ליבריקו ניתן לראות את חתימות הגבאים : יצחק אשכנזי,יחיאל בר אדון (מהממתקים) יעקב מאיר,שמואל מיוחס והרב אליהו משה פאניזיול.
מעבר לתקנות השכונה ,פעל וועד השכונה הראשון שפעל עד תחילת 1900 ,שהוקם על מנת לאסוף כספים ,הן מהשימוש בתנור השכונתי והן ממיסים מאנשי השכונה, גביית מסים מן הדיירים ,לא צלחה בקלות עקב חסרון הכיס ,של תושביה העניים של השכונה שאף פיגרו בתשלום פירעון תשלומי ההלוואות שלקחו לצורך בניית בתיהם, עבודה כושלת של גובי הכסף גם היא לא הבריקה ,חלקם עבדו באמצעות הרגש והחמלה וגרמו להגדלת החובות של הדיירים ,כלפי הלווים לכסף הבנייה.
כתוצאה מצבירת החובות כלפי הגוף המשכן ,לא הועברו הדירות בהליך העברת הזכויות והרישום בטאבו של הנכסים על שמות בעלי החלקות והמבנים, צרה נוספת הייתה הרישום הלקוי של רכישת הקרקע בימי מונטיפיורי ויורשו סבאג , ורק במאמצים רבים הצליחו להתגבר על המחסום ולקבל את ניירות הבעלות על השטח בכדאי שתהיה אפשרות להעבירם לרישום בטאבו.
כרגיל במקום שיש יותר משני יהודים צומחות שלוש מפלגות, כך בשכונה שלמראית עין הציגה חיי הרמוניה בין התושבים ובין העדות וסגנונות התפילה ,שיחקו גם משחקי האגו והכבוד תפקיד רב מעללים, מתחת לפני השטח נתגלו מחלוקות בעניינים של מה בכך לסוגיות חשובות.
שערי חומת שכונת ימין משה הוקמו בסביבות 1920 , נזקים גדולים של הרס וביזה התחוללו בשכונה בעת המאורעות בשנת 1929 ,נוצר מצב שוועד השכונה הקים משמר קבוע ליד חלק מהשערים לכוון שער יפו והר ציון ,הוקמו מספר עמדות הגנה , ובימי מועד מוסלמיים תוגברו הכוחות המגנים בשכונה בצעירי ירושלים ,חלקם נשא נשק וחלקם מוטות ונבוטים.
ימי המאורעות בשנת 1929 ,גרמו לחלק מתושבי השכונה, להעתיק ולנטוש את מגוריהם בשכונת ימין משה ולעזוב לשכונות אחרות, שלא השיקו לקו התפר בין העיר העתיקה לבין שכונות היהודיות הסמוכות להם, כיוון שהשטח של האשכנזים ,היה בחלקו התחתון ובשורות התחתונות של המבנים ,אל מול החומות,השכונה האשכנזית ,סבלה יותר מההתקפות ומהירי על השכונה ולכן חלקם היו בין העוזבים הראשונים.
הוסיפו שמן על המדורה מאורעות 1936-39 , הגבירו את הרצון לעזיבת שכונת התפר ימין משה , ומספר מקרי הרג ופציעה של תושבים ,יצרה מצב שארגון ההגנה נכנס ביתר שאת לנושא הגנת התושבים, נחפרו מקלטים ונבנו עמדות מגן נוספות השער המזרחי אויש במשמר קבוע , והתושבים פנו לשלטונות המנדט על מנת לקבל רישיונות לנשק להגנה.
נטישת השכונה טיפין טיפין היוותה עובדה מוגמרת שהסתיימה בשנת 1948 בפינוים הסופי של אחרוני הנאחזים והעקשנים עקב הפיכת השכונה למתחם צבאי להגנה ומניעת כיבוש המקום בידי הצבא הירדני והכנופיות הערביות וכמקום בסיס לכינוס יחידות לוחמות שהוזעקו לכניסה לרובע היהודי להגנתו בעת המצור והלחימה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.