בתקופה שהחלה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה החלו התורכים לגייס צעירים לצבאם מבין גברי היהודים בארץ ישראל , בעלי המשפחות העשירות קנו את שחרורם של בניהם בתשלום בקשיש לידיים הנכונות, אך כיוון שרבים מתושביה היהודים של ארץ ישראל לא היו בעלי ממון ,נאלצו בחורים רבים למלט עצמם מעול הגיוס לצבא התורכי .
מבעד לחרך צר של חלון גיוס הצעירים בירושלים לצבא התורכי ,אתאר את התהליך שהיה בשאר חלקי ארץ ישראל, קודם כול הצעירים שנתפסו גויסו לצבא התורכי ,נאספו והוצעדו בדרך כלל בימי שישי לתחנת הרכבת הישנה בירושלים בליווי תזמורת הצבא ,הועלו על הרכבת ונשלחו למחנות הצבא התורכי ברחבי הממלכה.
הצעירים שניסו להימלט מעול זה , החלו להסתתר במקומות מחבוא מאולתרים כמו : מרתפים, עליות גג,בריחה מחוץ לערים למקומות ישוב נידחות ,יש שהסתתרו בבתי כנסת אך דינו של נדרש גיוס שנמלט ונתפס בדרך כלל היה מוות בתלייה.
דוגמא כזאת סיפרה לי נכדתו של פנחס נחמני שגוייס לצבא התורכי ככוח עזר שעבדו בהקמת ביצורי הצבא התורכי בחצי האי סיני,בעת עבודתו בהקמת הביצורים חלה במחלה ומת , אביה יצחק נחמני שהיה תושב העיר העתיקה עבר לגור בימין משה .
למרות ניסיונם של הבחורים לברוח ,הצליחו המגייסים התורכיים לרוקן שכונות שלמות מבחורים בני גיוס, צרה רצינית זאת גרמה לבעיות כלכליות חמורות ולמחסור במזון במשפחות חסרות האמצעים,שצעירים אלו כאשר עבדו עזרו בכלכלת הבית,כיוון שאלו היו ימי מלחמה ועסקים קרסו ונסגרו גם משוד ומסים של שוטרי ומפקדי הצבא המקומי , הגיעו משפחות רבות לפת לחם נוראי, רבים נאלצו לחטט בפחי האשפה בחיפוש אחר מזון או במציעת אלטרנטיבות מן הטבע והצמחים להשביע במעט את רעבונם.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.