משכנות שאננים דירה מספר 8 דלת מספר י"ב

בתקופה העותמאנית טחנת הקמח של הדס – הדסה וינשטין – הירשלר
מיקומה של התחנה היה בין שכונת הבוכרים לבין בתי ורשה ,כיוון שהיו ימים מעט מסוכנים במגורים מחוץ לחומות ולהחזיק עסקים בשטחים פתוחים ,הוקפה הטחנה בחומה גבוה ובשער הסוגר חצר זאת.

תחילת הספור של משפחת אהרון הירשלר מתחיל בעוזבו הכול בהונגריה מולדתו  ועלייתו לישראל שם החל לגור בחברון ועבר לגור בירושלים העתיקה שם התגורר בחצר בתי הונגרין הסמוכה לכותל .

משפחת ווינשטין אשתו עלתה מפולין והתיישבה במגורים בעיר העתיקה ,שם הכיר אהרון הירשלר את בתם הדסה והתחתן עמה, לאחר נישואיהם עזבו את המגורים בין חומות העיר העתיקה ועברו לגור בעת שהנדיב מונטיפיורי שקיבל ממון רב מידיו של יהודה טורה שיכן במשכנות שאננים בבתי טורא ,יהודים הן ספרדים והן אשכנזים שהחלו לצאת מתחום חומות העיר העתיקה, לבתי המגורים נכנסו אהרון אשתו הדסה ,גיסה של הדסה שהיה נשואי לאחותה .

כמובן שהמגורים החדשים היו אמורים לשפר את תנאי הצפיפות והחיים הקשים בתחומי החומות, גם שכר הדירות עלה לעתים קרובות כתוצאה מהמחסור בדירות בתחומי העיר העתיקה והגידול בתושבי ירושלים העתיקה.
את בתי משכנות שאננים הקיפו חומה ושערים על מנת להבטיח בטחון מפני שודדי האזור שמסביב לירושלים ,לצורך הגברת הביטחון נשכרו חמישה ספרדים וחמישה אשכנזים להיות משמר השכונה בין השומרים שנבחרו היה אהרון הירשלר ,בנוסף להיותו בחור ישיבה שלמד תורה .

אשתו הדסה שהייתה אישה דעתנית, החליטה כי איננה מקבלת כסף תמיכה למחייה מכולל שומרי החומות ולכן החליטה להתפרנס מעמל כפיים לפרנסת המשפחה בהפעלת טחנת קמח ששכרה ומעסקים שהשתיקה הייתה יפה להם, היא הניחה לבעלה להיות שומר ותלמיד תורה .

באחד ממרדפיו אחרי שודדים בשנת 1873 ,נפצע אהרון מירי של כדורי השודדים בעת מרדף אחריהם ומת, בעת שנפטר לזוג הייתה תינוקת צעירה בשם פייגה גיסה שלמה אלבה עזר לאלמנה הצעירה לתפעל את התחנה,מרווחי הטחנה נתמכו גם הורי בעלה שנפטר.

אהרון הרשלר הוכר כחלל היהודי הראשון בידי משרד הביטחון לאחר הקמת המדינה שנפל על הגנת הישוב היהודי בישראל ,שמו מופיע בדפי היזכור של משרד הביטחון.

שמה של הדסה כאשת עסקים ועבודה ובעיקר ביושרה העסקי בכבוד הסכמים,כפי שאנו אומרים בלחיצת יד וללא חומר כתוב, היא תיווכה במכירת תבואה עודפת מטחנת הקמח שלה בעבור המגדלים הערביים על מנת שיקבלו שכר הוגן,כיוון שהייתה מקצועית בהערכת התבואה וסוחרת היא ניהלה משא ומתן מהיר וקצר עם הפלאחים ,עם גדולי סוחרי התבואה בירושלים היהודים והערבים ובתמורה הם כינו אותה כגברת הטחנה, סית הודס אל טחונה .

הגדילו לעשות גדולי הסוחרים היהודים והערבים והפקידו בידה סכומי כסף על מנת שתרכוש בעבורם תבואה כיוון שידעו שהדסה תשיג מחיר הוגן בקנייה ושכר תיווך הוגן לעמלה בעת שתטחן את התבואה שקנתה בכספם ,גם בעת שטחנה תבואה לקמח בטחנת הקמח שלה מכרה את הקמח במחירים ומעולם לא הפקיעה מחירים .

למלאכת המסחר נתווסף עדר עיזים שגידלה בעזרת עובדים ערביים ,ובהשקט ובצנעה היא רכשה מידי מובילי גושי מלח שהובאו בחשאי בלילות על גבי חמורים מאזור ים המלח את הגושים טחנה בטחנתה ומכרה מלח גרוס לתושבי העיר .
כשחלפו ימי אבלותה של הודעס על רצח בעלה אהרן מצאה לה משפחתה חתן חדש את יהודה ראב , שנישא בפעם הראשונה עם הדסה ואם בנם הבכור מנחם שלמה ראב , מבעל זה התגרשה הדסה .

לאחר החתונה החליט יהודה ראב כי רצונו ללמוד תורה ,הוא היה נוהג להסתלק מהבית וללמוד בישיבות,כיוון שעסקיה המתרחבים דרשו עזרה והוא היה נעלם לה ,החליטו בני הזוג להיפרד, יהודה עבר לגור בחלקה חקלאית נידחת במושבה פתח תקווה ,לפרנסתו נבחר לאחד משומרי המושבה ונודע בעוז רוחו ,הוא גם נחשב לאדם הראשון שפתח תלם בחרישה באדמות פתח תקוה,יהודה התחתן שנית וצאצאיו מתווכחים עד היום כי יהודה ראב היה בין המסיירים שבשיר על משה סלומון .

בתקופה המנדטורית גרה בדירה משפחת אליהו ורחל (ריקולה) שאקו ובנם ברוך שאקו שעבר לשכונת נחלת שבעה ובתם אסטרינה .
בתקופה שלאחר מלחמת השחרור גרה בדירה בשנים 1949-54 משפחת עזר וארבעת ילדיהם הבנים דוד וחיים,לאחריהם נכנסו לדירה משפחת קארו, האישה נקראה רגינה , לפרנסתו התפרנס קארו ממכירת כרטיסי פיס בדוכן שהיה לו בכניסה למשרד הרישוי הישן, שהיה במקום שנמצאת בו כיום תחנת הדלק ברחוב דוד המלך לפני מלון דוד המלך.

מיקום