התחבר
משכנות שאננים דירה מספר 17 דלתות מספר כ"ה – כ"ו
בתקופה העותומאנית גרה בדירה משפחת האלמנות האם רחל ובתה שרה מזרחי,בתקופה המנדטורית גרה בדירה משפחת אסתר דה לרוזה בדירה מספר 17 הצמודה לבית הכנסת הספרדי במבנה הארוך של ימין משה ,אמם של רחמים דה לרוזה בימין משה ויצחק דה לרוזה,אשר גרו ברחוב מלכי .
סיפורו של רחמים דה לרוזה
בני משפחת דה לרוזה התגוררו ברחוב מלכי בימין משה ,לקראת סוף הרחוב בבית לפני משפחת מארש יצרני הבגדים , משפחה שהפרוטה הייתה בכיסם, כתוצאה מפרנסתם בהשכרת חמורים לקבלנים על פי שכר יומי ,חמורים אלו יועדו לסחיבת חומרי בניה לבתים הנבנים ובנוסף לכך התפרנסה המשפחה גם מעדר שכלל עשרות כבשים ועיזים .
את עדר הכבשים לחלב ובשר , נהג היה רחמים דה לרוזה ,לשלוח למרעה בשדות הסמוכים בידי רועים מחברון ובית לחם, את תנובת החלב היה מוכר בעיר העתיקה ובשכונה,את עדר החמורים והמקנה שיכן במכלאות והאורוות של ערביים ,שבנו אותם באזור שבין גורת אל ענב לחלק התחתון שכונת ימין משה,מעל לשוק הבהמות שנערך כול יום שישי בבריכת הסולטאן.
הרווח מהשכרת חמוריו שהיו קשורים אחד לשני ומחמר מובילם הווה מקור טוב לפרנסה לעומת זאת למרות שהרוויח גם מהצאן תמיד התלונן כי הרועים הערביים היו גונבים בני צאן מעדרו,פרנסתו זאת שבה הרוויח הרבה כסף איבד בעת המאורעות בשנת 1936 ,שבה נטשו יהודים שחיו והתפרנסו בשכונת גוראת אל ענב .
רחמים דה לרוזה אהב גם את הטיפה המרה ,שאותה השיג ממשפחת ג'ינאו יצרני היין בעיר העתיקה ובשכונה , כאשר אבדו לא הכנסותיו ,מצא רחמים דה לרוזה עבודה כאחד משני סבלי תחנת אגד ברחוב יפו ,שותפו לעבודה היה בריצ'נר האשכנזי שהיה גם שומר הלילה בתחנת אגד בעת שלא צנח מאהבתו לטיפה המרה ,בהמשך היה גם הסבל לופקה מהדמויות הציוריות של ירושלים.
בנו מאיר עבד כאינסטלטור ,אך לא התגורר קרוב להוריו אלא גר בשכונת רוממה , יתר ילדיו התקדמו בזכות האב רחמים שעבד כסבל באגד, התקבלו לעבודה כחברי אגד והיו ברים בעלי זכויות.
הבת הצעירה פורטונה של משפחת פרץ נישאה ליצחק דה לרוזה ,מאחת מהמשפחות הותיקות של ימין משה, בשנות החמישים החליטו בני הזוג דה לרוזה לעזוב ולהצטרף לאחיה האחים יהודה ויצחק פרץ שבקולומביה,לאחר שהתמקם בקולמביה ,שם עשה חיל ופתח בתי כולבו (מולים) והתעשר,החלק המעניין היה ,שלאחר שנים כאשר קיבל אזרחות קולומביאנית החליט נשיא קולומביה ,לשלוח אותו כשגריר קולומביה לארץ ישראל, בית המגורים של דה לרוזה השגריר היה בהרצליה פיתוח.
האגדה מספרת ,שכאשר הגיע יצחק דה לה רוזה לבית נשיא מדינת ישראל, לקבלת אמנת השגריר , הוא פנה לנשיא ואמר לו ,כי את הטקס ניתן לערוך בעברית ,כיוון שזאת שפתו הנוספת, כאשר חזר לקולומביה לאחר כהונתו ,החליט לחסל את עסקיו בקולומביה מפחד של הלאמה, ופתח עסקים במיאמי ובישראל וכך הוא מבלה את שנותיו בין מאימי לישראל,רעייתו נפטרה לפני שנים ,במהלך שרותו כשגריר קולומביה הוא התיידד עם מזרחי שהיה בעליו של קולנוע אוריון וקונסול כבוד של פנמה בישראל.
בתקופה שלאחר מלחמת השחרור גרה בדירה משפחת ששון ,לפרנסתו התפרנס אב המשפחה ממכירת בדים ,בכול בוקר היה מעמיס שק מלא בבגדים ושם פעמיו לשכונות העיר היהודיות ומוכר את מרכולתו.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.