התחבר
מרים נולדה בשנת 1889 ,בשנת 1906 עלתה מרים לארץ ישראל ,ביחד עם אחיה השלישי ,הוריה וסביה ,שני אחיה הבוגרים ואחותה הגדולה עלו לארץ והקדימו אותה בעלייתם.
לאחר עלייתם לארץ ישראל התיישבה המשפחה באדמות כפר סבא,שם רכש האבא יהודה יוסף אוסטרובסקי שטח אדמה של למעלה ממאה דונם במטרה לנטוע עליה מטע של עצי שקד.
אחיה של מרים שעלו לארץ ישראל לפני עליית המשפחה ביחד עם אחותה הגדולה,האחים עיבדו את חלקת האדמה שרכש האב אוסטרובסקי , לאחר עליית יתרת המשפחה שהתיישבה בכפר סבא.
הישוב כפר סבא עצמו לא הוקם עדיין ,ולמעשה כפר סבא הייתה מטע גדול של עצי שקד,פועלי המטע נמנו על תושבי המושבה פתח תקווה והגיעו לשטחי המטעים,במטרה לעבדם בתחילת השבוע ,לנו בחושות במטעים וחזרו לימי השישי –שבת לפתח תקווה.
הסבים של מרים ,חשבו כי כדאי להקים מסעדה ,על מנת לספק מזון לפועלים הללו שגרו בימי השבוע בעת שעבדו במטעים ,מרים הצטרפה לצוות עובדי המסעדה לעזרה לסבים,אלא שהחלוצים השתכרו מעט ושימוש בשרותי הסעדה היו יקרים להם ,גרמו למסעדה לפעול בהיקף עבודה קטן,הפועלים בדרך כלל הביאו מצרכים מפתח תקווה ובשלו לעצמם את הארוחות בשטחי המטעים.
בקיצור העובדה המועטה במסעדה במיוחד בקיץ בנוסף לבדידותה,גרמה למרים לעזוב את המסעדה ולהצטרף כפועלת מן המניין בעבודה חקלאית בפתח תקווה, דרכה לעבודה בפרדסים לא הייתה קלה , כיוון שבעלי הפרדסים התנגדו לעבודת נשים בעבודת כפיים חקלאית ,הן מפני שהפועלים הערביים היו זולים יותר והן מהיותה אשה עם מגבלות כוח לבסוף התקבלה מרים לעבודה אצל האיכר יעקב קרול במשתלת הייחורים שם עבדה כשמונה חודשים.
מיעוט העבודה במשתלת הייחורים ,גרמה לפעמים לעבודה של יום יומיים בשבוע ,לכן החלה מרים לחפש עבודה חדשה ביחד עם חברי הקומונה שעבדו עמה בפרדסים על מנת להגיע לחוות כנרת (חצר) ,ביחד עם חברי הקומונה ,לא הסכימו חברי הקומונה שתגיע לחווה לעבודה בשדות ,אלא רק בעבודות המשק והכלכלה.
מרים סירבה והמשיכה בעבודתה בפרדס,אלא שחברתה שרה מלכין שניהלה את משק הבית של חוות כנרת חלתה,בכדי להחליפה לתקופה קצרה (שנמשכה כארבעה חודשים) הגיעה מרים לחוות כנרת ועבדה הן במשק הבית והן בשדות, עבודה שהחלה בשלוש בבוקר והסתיימה בשעה שמונה בלילה.
כאשר חברתה מלכה מלכין הבריאה, יצאה מרים עם ששת חבריה לעבודה חקלאית והקמת היישוב מצפה ,עבודה זאת נמשכה כחודשים ומרים עזבה וחזרה לבית הוריה,לאחר זמן מועט כאשר מלאו לה 22 שנה עברה מרים לעבודה במשקי איכרי חדרה, למרות התנגדות האיכרים במשקיהם לעבודתה בשדות הוכיחה מרים כי כוחה במותניה והיא שווה בעבודתה לגברים ,היא נתקבלה לעבודה וקבלה שכר נאות לעבודתה ובעצם הייתה הפועלת הראשונה שעבדה כשווה לחלוצים הגברים.
כאשר חברו אליה החלוצים מחוות כנרת, חבריה מהקומנה בחוות כנרת,עבדה עמם בשדות ונהלה במשך חלק מהיממה את משק הבית ושימשה כאם הבית שאליה הביאו החלוצים את כספם שבו רכשה עבורם מזון וביגוד,עד אשר חזרה שרה מלכין ממחלתה ונטלה את עבודת משק הבית.
אז חזרה מרים ועבדה בפרדסי חדרה , עבודתה זאת גרמה לה להדבק במלריה ,ומרים נשלחה לטיפול במרפאה בזיכרון יעקב ,שם על פי האגדות מרים אוסטרובסקי,פגשה את החולה יוסף ברץ ,שעבד באותה תקופה כסתת אבן בעתלית ,לאחר החלמתו החלה החברות והאירוסין ,ובני הזוג עברו לגור במושבה חדרה וביחד עם חברי הקומונה בחדרה הגיעו לעבודה בחצר כנרת.
בשנת 1910 נרכשה אדמת אום ג'וני מידי הערבים ,חברי הקומונה שעבדו בחוות כנרת,שוכנעו לעזוב את החווה בידי חברם ישראל בלנק,שעבד בהכשרת המקום להקמת התיישבות חדשה שתיקרא קבוצה דגניה (הקבוצה הראשונה שנוצרה בארץ ישראל),חברי הקומונה עברו לשטחי האדמה של אום ג'וני ותפסו את מקומם של העובדים שהכשירו את הקרקע שנה לפני בואם ונטשו את המקום.
האגדה המפורסמת שקשורה למשפחתה של מרים ,הייתה בקשתו של אביה שחזר מארץ ישראל לרוסיה שתבוא לבקרו ,בהזמנתו ציין שמרים תוכל לחזור לארץ ישראל כאשר תחפוץ אלא שבפועל כאשר חזרה מרים,לקח ממנה אביה את הניירות והדרכון ודרכה נחסמה לחזרה לארץ.
אלא שמרים הייתה עקשנית,היא ברחה לבית הוריו של יוסף ברץ ,שם מצאה חלוץ שבדרכונו נרשמה ביתו בת השתים עשר,למרות גילה שהיה גבוה ,הצטרפה אליו בחזרתו לארץ ישראל (הבקשיש לא הפריע לחזרה) ,מרים הצטרפה לארוסה יוסף ברץ באדמות אום ג'וני.
אלא שיוסף חשב שמחובתו לשרת בצבא הרוסי ,חזר יוסף לרוסיה והתגייס,לאחר שגמר לשרת על פי דעתו ,את תקופת השרות נמלט מרוסיה וחזר לחברתו מרים , חברי הקומונה החלו להקים את בתי הקבוצה על האדמה וביום מסירת הבית הראשון לידי יוסף ומרים בשנת 1912 ,היה יום חג כפול כיוון שהם נישאו בדגניה.
מאגדות גידול הילדים בקבוצת דגניה
בנם גדעון של מרים ויוסף, היה הילד הראשון שנולד בקבוצת דגניה א',גדעון טופל ושימש כמשחק ,בידי 35 חברי קבוצת החלוצים שהקימו את דגניה,אלא שחברי הקבוצה קיבלו משכורת לעבודתם ,ומשום שמרים טיפלה גם במשך היום בילדה גדעון,הוחלט במזכירות הקבוצה כי ממשכורתה תנוכה שליש שכר לזמן המבוזבז שלא עבדה בעבודות המשק.
כאשר נולדה בתה השנייה דבורה ,נוצרה בעיה למזכירות הקבוצה איזה עוד חלק ממשכורתה יש להוריד,כאן בה הגורל והתערב בהחלטה ,מכיוון שמרים הקימה את ענף הרפת בקיבוץ ובאותה תקופה החלה מחלת הדבר להכות בענף הרפתות,,הוחלט בקיבוץ כי מרים תשלח ללמוד את תורת הרפתנות בצורה מסודרת ברפת בן שמן,מרים יצאה ללימודים עם ילד צעיר ותינוקת.
לאחר השלמת לימודיה ברפת בן שמן ,חזרה מרים לקבוצת דגניה ביחד עם מספר פרות ועגלות שנרכשו בידי הקבוצה ,על מנת להגדיל את משק הרפת בקבוצה,בהמשך דרכה כרפתנית היא רכשה ניסיון והפכה למומחית למשקי חלב באזור עמק הירדן.
בשנת 1937 זכתה רפת קבוצת דגניה בפרס תנובת השומן הרב בעדר הפרות בארץ ישראל, ברפת נמצאו כמאה פרות מתוכן 86 פרות היו ברות חליבה בזמן התחרות,וממוצא של מעל לארבעת אלפים וחמש מאות ליטר לפרת חליבה , אמנם את פרס הפרה המניבה ביותר ניתן לפרה חביבה מקבוץ עין חרוד שהניבה כתשעת אלפים ליטר חלב לשנת 1937.
כיוון שבדגניה נולדו עוד ילדים החליטה מזכירות הקבוצה כי יוקם במשק ענף גידול ילדים והתמנתה גננת במשרה שלמה על מנת שההורים יוכלו לצאת לעבודה מלאה ,החלטה זאת החזירה למרים את החלק בשכר שנלקח ממנה בעבור גידול הילדים, כיוון שמרים הייתה האם המנוסה ביותר בגידול ילדים, הוחלט בדגניה כי מרים תשמש כגננת הראשונה.
מרים שהייתה יוצאת לעבודת החליבה בשעות הבוקר המוקדמות,לפני שהוחק חוק הגן לילדים,נהגה לקחת עמה את ילדיה לחליבה ,שם היו ילדיה נמים על חבילות החציר , למרים ויוסף נולדו שבעה ילדים : גדעון, דבורה, עמוס, יונה, בתיה, מיכל, אליקום.
מרים מילאה את תפקיד האחראית על ענף הרפת והחלבנות ,לאורך 44 שנה בקבוץ דגניה.
אגדת היופי המשפחתית
אגדה משפחתית מהלכת לגבי יופייה של מרים אסטרובסקי , מספרת כי בעת שיוסף היה בשליחות מגבית לוועד למען החייל,סיפר אחד השליחים מחוויותיו כחלוץ בסיפור הומוריסטי לגבי כוחן של החלוצות,בסיפורו סיפר כי ניסה לחזר אחרי אחת החלוצות ולהניח אל זרועו עליה,ספג סטירת לחי מצלצלת שבנוסף לכוכבים שראה אוזניו עדיין מצילה כיום,אז הסתבר לו כי החלוצה הייתה מרים ברץ שהייתה נשואה באותה העת, הבדיחה בין החלוצים שצמחה באותה העת,סיפרה כי בנקודה שמרים מכה, שום שערה לא תצמח מחדש.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.