התחבר
ים המלח המפעל בסדום בימי מלחמת השחרור
לאחר פינוי המחנה הצפוני ,והעברת אנשיו לסדום הצטופפו כשבע מאות וחמישים איש במפעל, המזון שהובא בסירות המילוט לסדום ,החל להיגמר לאיטו, מטען העגבניות שהגיע מבית הערבה ,בושל והפך לריבת עגבניות, ריבה זאת נמרחה על פרוסות הלחם שנאפו משאריות הקמח .
כפי שסיפרו לי זקני המפעל ובמיוחד אחד מהן שטען שאחרי המצור בסדום ,לא באה אל פיו פרוסת לחם המרוחה בריבה ,מכיוון שהקמח היה ישן ובעת האפייה נוצרו לחמים שבעת שנחתכו לפרוסות, הדבר היחידי שהחזיק אותן בצורתם לאחר שנמרחה עליהם הריבה, היה קרום הפרוסה ,האגדות ממשיכות ומספרות, שברגע שנגסו בקרום הפרוסה באחת הפינות, נפרמה הפרוסה ויתרתה התפוררה .
הבעיה העיקרית בסדום מעבר לאוכל המצומצם הייתה מי השתייה , מים שבעבר נרכשו ממעיינות א. צפי ,שבצדו המזרחי של ים המלח בשטח הירדני, על מנת להכביד על המצור על הנצורים בסדום ,הורה המלך הירדני על ניתוק אספקת המים לסדום מהמעיינות שבשטחו אי לכך נאלצו הנצורים לשאוב מים מלוחים למחצה ממעיין עין ערוס.
בתחילה ערבבו את מלאי מי השתייה ,שהיה בידיהם במכלי האגירה ,במי עין ערוס המלוחים למחצה, כשהמים המתוקים נגמרו ,המשיכו הנצורים לשתות רק ממימי עין ערוס , דבר שגרם לקלקולי קיבה ושלשולים, על פי האגדות ,ניתנה הוראה ללגום את המים בתקווה שגוף יתרגל .
מעבר לנתק לצפיפות והחום במחנה העובדים הדרומי ,שהורכב מלוחמים ואזרחים שלא למדו לאחוז בנשק , בתוספת המתח הביטחוני שנוצר בתקופה של שבעת חודשי המצור, החלו חיכוכים וסכסוכים בין העובדים, שנתנו ביטוי לרצונם היחידי ,שיחולצו במהירות ממצור זה , בנוסף הכבידה על הנצורים הבעיה הביטחונית מלחמתית , כתוצאה מהתנכלות הכנופיות הערביות והלגיון הירדני .
במהלך המצור הימי והיבשתי שהוטל על אנשי המפעל בסדום, החליטו מפקדי סדום, בצר להם מבעיית המים , להתקיף את משטרת א' צאפי ,ששלטה על מעיינות המים המתוקים, לצערם של הנצורים התקפה זאת נכשלה ,ותוצאותיה היו שהירדנים לאחר שספרו את חייליהם המתים, הבינו שישנה להם בעיה קשה ,שלא תגמר בכניעת הנצורים, כיוון שהבינו שלא יצליחו לכבוש את המפעל בסדום בהתקפה חזיתית .
אי לכך החליטו הירדנים להגדיל את רף הלחימה והמצור, והביאו סוללת תותחים שהחלה להפגיז את המחנה בסדום, משעות הבוקר עד שעות אחר הצהרים, במקביל הגיעו מטוסים שטייסיהם המוכשרים הפילו את הפצצות לים ועל הר סדום
לאחר שהוקם מפעל המלח הדרומי בסדום ועד תחילת מלחמת העצמאות נהרגו במקום עקב מחלות, תאונות עבודה וממארבים של כנופיות ערביות שהתנכלו לעובדים כעשרים עובדים, לאחר הנסיגה מהמפעל הצפוני בקליה לסדום, במסגרת ההגנה על המפעל לאורך מלחמת השחרור נהרגו עוד כששה עשר עובדים ואנשי בטחון .
המצור על סדום נמשך כשבעה חודשים ,עד שנפרץ כאשר כוח צבאי ישראלי ,הגיע בסוף נובמבר 1948 בדרך יבשתית מכוון מעלה העקרבים וחצבה , בעקבות הגעת הכוח הצבאי פונו מהמפעל חלק גדול מהנצורים והחולים ובשטח נותרו מתנדבים לשמירה ואחזקת הציוד, תחת הנהגתו של מוסיה לנגוצקי שנותר במקום עד שנסללה הדרך מדימונה מזרחה לסדום בשנים 1952-3 .
בהמשך נכבשה באר שבע בידי הצבא והכוח הצבאי הישראלי החל את דרכו לכיבוש אילת, על מנת לשרטט את גבולות ארץ ישראל לכשתקום ,הישארותם של היהודים בסדום הביאה ליצירת קו גבול שהתקבל לאחר מלחמת השחרור, ששמר גם על העורף המזרחי של המדינה אלא שלאחר הקמת המדינה בשנת 1951-2 החלה המדינה להלאים את המפעל ולבטל את הזיכיון שהוענק לו מטעם השלטון המנדטורי לשבעים וחמש שנה.
הלאמה זאת שבוצעה כנגד חברת האשלג הארץ ישראלית, ובעליה משה נובומייסקי ושותפו האנגלי, המשך העבודה במפעל ים המלח הדרומי שבסדום ,החלה מחדש בשנת 1953 לאחר שנפרצה הדרך הסלולה היבשתית, על תווי דרך העפר לצומת ראש זוהר ומשם מערבה לדימונה.
בתקופה שבו הוקם מפעל ים המלח השני היהודי בסדום ,החליטו בממלכה הירדנית, לפתוח מפעל אשלג ומלח ממול למפעל היהודי בסדום, בשותפות החברה הבריטית השותפה ליהודים.
תודה לנתן גרוס לצפייה בסרטון.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.