התחבר
מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 1
סיפור של משפחת הכומר המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר
בשנת 1854 נשלח המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר ,כומר של העדה הפרוטסטנטית הנוצרית ,מהמיסיון שנקרא " המיסיון של עולי הרגל " שמושב הנהלתו היה בעיר בזל , בראש המיסיון ניצב הכומר פרדריך שפיטלר.
הנהלת מיסיון עולי הרגל בעיר בזל, עברה בתחילת התשעים של המאה התשע עשר, לניהול הכנסייה בעיר ווירטמברג בגרמניה ,ולאחריה לעיר שטוטגרט ולסיום הפכה לאגודה ממלכתית בעיר קלן , אז הוחלף שמה לאגודה האוונגליסטית בית היתומים הסורי בירושלים .
ניהול הכנסייה הפרוטסטנטית בירושלים ,של הפלג השווצרי הפרוטסטנטי הגרמני ,היה בשותפות עם הפלג האנגלי הירושלמי האנוונגליסטית הפרוטסטנטית שבראשות הבישוף גובוט , מטרת השליחות של בני הזוג יוהנה ויואהן לודוויק שנלר לארץ ישראל היה לשקם את המיסיון הפרוטסטנטי הירושלמי .
בני הזוג למשפחת שנלר התיישבו בירושלים העתיקה , לפרנסתו עבד יואהן לודוויק שנלר כמורה במוסד של הארכיבישוף גובוט , עד שרכש את שטח האדמה שעליו הוקם בית היתומים הסורי – מתחם שנלר מידי תושב בליפתא , לאחר סיום בניית מבנה המגורים הראשון במתחם ,עברו לגור בו משפחת שנלר ,ביחד עם מעט היתומים הראשונים שאספו בני הזוג בביתם זה נולד בנם השני תיאודור ולאחריו בנם לודוויג והקטנה בתם מריה ובן הזקונים יוהנס ,זאת לאחר שתינוקם הראשון שנולד נפטר ממחלה בביתם הקודם בעיר העתיקה .
בכדי למנוע את הקמת בית היתומים, התארגנו מספר אישי ציבור רבניים מכולל וילנה בירושלים ,וכתבו מכתב לאישים יהודיים באירופה ,שיפעלו לגניזת הרעיון המיסיונרי של יואהן לודוויק שנלר .
בית היתומים הסורי – מתחם שנלר שנרכש היה ממוקם בשטח בודד, והיה חשוף להתקפות של כנופיות שודדים שהחלו לאחר הגיעם למגורים בשטח בשנת 1866-7 , התקפות אלו גרמו לבני הזוג לעזוב את בית המגורים בלילה ולעבור למגורים ארעיים במוסד של גובוט.
מגורים ארעיים אלו במוסדו של גובוט ,הסתיימו כאשר החלו השלטונות העותומאניים להקים על ציר רחוב יפו, מהעיר העתיקה בואך היציאה מירושלים ברוממה לכוון העיר יפו סדרה של מגדלי שמירה ,כמו במקום שהוקמה העירייה הראשונה ברחוב יפו ,במקום שכיום משמש כמשטרת מחנה יהודה ובהמשך עוד עמדות לאורך הרחוב .
תחילתו של סיפור בית היתומים הסורי – מתחם שנלר
בית היתומים על שם המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר ,נרכש בשנת 1860 ונפתח לאכלוס בשנת 1867,בחזונו החליט שנלר להקים בית ליתומי המרד בלבנון של הנוצרים כנגד המוסלמים בשנת 1860, במרד זה נהרגו ונרצחו נוצרים רבים בידי המוסלמים ובני העדה הדרוזית בלבנון.
כתוצאה מהרג הנוצרים ,נותרו יתומים רבים ללא בית והורים, בעידוד הקונסול הגרמני בירושלים הצליח המיסיונר שנלר לקבל אישורים מהשלטון העותומאני וכסף מהכנסייה בגרמניה, לרכישת האדמה מאנשי הכפר הערבי ליפתא, אדמה ששימשה לבניית מנזר והאכסנייה לגידול ילדים אלו.
שיטת הלימוד בבית היתומים הסורי – שנלר
שפת הלימוד במוסדות בית היתומים היו בגרמנית וערבית , ילדי גני הילדים למדו בהפרדה בין הבנים לבנות, בבית הספר היסודי שבו למדו 7 שנים בכתות א- ז , התקיימו הלימודים בכיתות מעורבות של בנים ובנות שפת הלימוד הייתה בערבית .
בסיימם נערים ונערות אלו ,את בית הספר היסודי ,ניתנה להם האפשרות ללמוד מקצוע בסדנאות המוסד ,לבנים ניתנה האפשרות לבחור במסלול המקצועי ,אז היה נכנס הנער לסדנת הלימוד שבחר למשך חודשיים ,שלאחריה היה חייב לבחור האם להמשיך או לפרוש, מי שהחליט להמשיך היה צריך להשלים שלוש שנות של לימוד מקצועי שלאחריהם היה נדרש לעבור בחינת הסמכה למקצוע.
מסלול הבנות היה בהמשך בלימוד עבודות משק הבית , תחילה עברו ללמוד במשך חצי שנה את התפירה והגזירה, לאחר מכן עברה לחצי שנה עבודת המטבח ובישול, לאחר מכן למדה כחצי שנה כביסה וגיהוץ וכך נמשכה הכשרתה גם כן שלוש שנים, שבסיומם עברה בחינת הסמכה לעבודות משק הבית, הכשרה דומה קבלו היתומים העיוורים מבין תלמידי המוסד.
לנערים ונערות אלו שסיימו את ההכשרות המקצועיות ,ניתנה האפשרות ללמוד גם בבית המדרש למורים לתעודת הוראה
אך תלמידים ותלמידות אלו נדרשו לעבור בחינת קבלה בטרם הצטרפו לתוכנית לימודים בשיטות גרמניות שערכה כחמש שנים של לימוד והכשרה, בשפה הערבית ,הגרמנית ועוד שפות, בית הספר למורים היה ברמה גבוהה, ולכן חלק גדול מהתלמידים עברו ללמד במוסדות שבשליטה גרמנית או עברו ללמד במוסדות שלן הכנסייה הגרמנית ברחבי העולם ובארץ ישראל.
בשל רמתו הגבוהה של הלימוד במוסד, חלקם של התלמידים אף הגיעו מהמשפחות האמידות והמפורסמות בקהילה המוסלמית והנוצרית שבקרב ערביי ירושלים , תלמידים אלו יצאו בהמשך לאוניברסיטאות בגרמניה ורכשו מקצועות כמו רפואה ועורכי דין.
בנות יתומות שהתחנכו ולמדו בבית היתומות טליתא קומיי ,המשיכו את לימודיהם לאחר בית הספר היסודי בבית המדרש לגננות ,שהיה מפורסם בבוגרותיו המפורסמות ברחבי ארץ ישראל.
המחנך הערבי אליאס נאצר אללה חדאד
אשר משמש כדוגמא כסיפור הצלחת שיטת הלימוד וההכשרה ,ליתום שנולד בעיר זחלה בלבנון בשנת 1882 ,שהובא לבית היתומים הסורי בירושלים, לאחר סיום לימודיו בבית המדרש למורים בבית היתומים ,נסע לבירות לאוניברסיטה האמריקנית רכש תואר אקדמאי לימד עד שנת 1904 באוניברסיטה וחזר לבית היתומים הסורי בירושלים.
בבית היתומים הסורי שימש אליאס נאצר אללה חדאד, במורה ומחנך לשפה הערבית ולספרות, הוא פתח שיטות לימוד חדשניות פונטיות ובאותיות מנוקדות , שאותם העלה בשבעה כרכים שנקראו אל מג'מואה אל אוצ'וליה כאשר הראשון שבהם התפרסם בשנת 1913 .
בסופו של כול כרך בסדרה ,צורפו דוגמאות מסמכים בערבית מנוסחת בפשטות המדגימים את צורת מילוי מסמכים וטפסים לצרכי ניהול עסקיהם של בוגרי הלימוד וההכשרה המקצועית של בוגרי בית היתומים הסורי , כמו כן הוסיף מונחים ומוסגים בערבית מתורגמת לשפות אירופאיות להגדלת הידע המדעי לתלמידי המוסד.
אליאס נאצר אללה חדאד במסגרת עבודתו , תרגם לערבית ספרים מהשפות האירופאיות ומהשפה היהודית כמו הספר "נתן החכם" ,הוא תרגם גם ספרי שירה מערביים ,סיפורת אירופאית ,כאשר מטרתו להעלות את רמת השכלת תלמידיו שהגיעו לבית היתומים ממשפחות נחשלות וחלשות במדינותיהם ולחשוף אותם לתרבות האירופאיות .
המשך תולדות מתחם בית היתומים הסורי – שנלר
בנוסף לעבודתו ,החל המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר, ללמד בסמינריון של בית הספר "צהיון" שיבוש המלה ציון להכשרת מיסיונרים לשליחויות ,לאקלומם ולסגלם לעבודה מיסיונרית בארצות שונות ,בתקופת לימוד סמינריונית שארכה כשנה עד שנתיים ,והתקיימה במוסד של הארכיבישוף גובוט בהר ציון.
לאחר תקופת מה, הפך מבנה במתחם בית היתומים הסורי , כמוסד ששימש גם ללימוד והכשרה של כמרים חברי הכת המיסיון "של הולכי הרגל" , שייעודם הייתה שליחות מיסיונרית למדינות באפריקה , כמרים אלו למדו את העבודה המיסיונרית וייצאו לשליחותיהם הנוצריות ,שכללו מחוץ לעזרה ההומניטארית ,גם כמטרה להמיר את דתם של הילדים והנערים שהתגוררו במוסדות שפתחו.
על שטח האדמה של בית היתומים הסורי ,שכלל מעל שבעים דונמים ,השטח חולק לששה מתחמים ובו נבנו המבנים על פי הצרכים ,אלו היו המבנים הראשונים שנבנו בחלקה שנרכשה, בסך הכול נבנו מעל לעשרים ושבעה מבנים בתקופה שלפני תחילת מלחמת העולם הראשונה ,בין המבנים שנבנו בתחילה היה המבנה המרכזי מעץ שנבנה בשנת 1865 ,מבנה עץ זה נהרס לאחר שנתיים ותחתיו נבנה מבנה מאבן בן שתי קומות לאחר מכן הוספו לו קומה נוספת שלישית.
למבנה הראשי התווסף מגדל שירותים כמו בבית החולים למצורעים בטלביה, שלא נשאר ממנו שריד, בהמשך הדרך נוספו קומות נוספות למבנים קיימים , בחזית המבנה הראשי הוקם מגדל פעמונים , הוקם מטבח וצורפה לו מעלית שרות להעלאת האוכל לדירות המורים.
כאשר בוצע טבח העם הארמני בידי התורכים , הובאו יתומים שנותרו מהטבח , ושוכנו במתחם ארמני משלהם, לאולמות השינה והמגורים הוכנסו מים בצינורות וצורפו להם חדרי רחצה עם מים בברזים וכיורים.
עוד נבנו בחצר המתחם בתי מגורים נוספים ,אולם תפילה ,כיתות לימוד וסדנאות ליתומים, כנסייה וקפלה ,הוקמה רפת קטנה ואורווה ,נבנו בתי מלאכה וסדנאות חדשים, ששימשו ללימוד מקצועות עבודת כפיים וחקלאות ,כמו הורחבה הנגרייה שהחלה בעבודת יצור מזכרות ורהיטים מעצי זית .
במתחם הוקמה טחנת קמח ומאפייה בשנת 1896-7 ,סדנא ובית דפוס ,מסגרייה ,סנדלרייה, סדנת חייטות , חוות גינון ומשתלה ומפעל וסדנת הרעפים שהתרחבה למפעל שהתחרה בתוצרת רעפי מרסיי המיובאים.
בתחילת המאה העשרים ,הוחלט בבית היתומים ,לשנות את מבנה מערכת האכלוס של היתומים ולחלקם לקבוצות הטרוגניות של יתומים, שמנו כארבעים עד חמישים ילדים, בני אותה שכבת גיל.
במבנה המרכזי ששימש כפנימיית מגורים ולינה בוצעו שינויים אדריכליים ,הוספו לו כשש דירות למשפחות המורים, שהיו צמודות לשש חדרי שינה של היתומים ומקלחות ,שניזונו ממים זורמים שסופקו להם מברכת המים שעל הגג ,כאשר המשפחה ששימשה הן כמורים ואבות בית לקבוצה שנמסרה להדרכתם.
החווה החקלאית בבית היתומים ,שנועדה ללימוד הנושא החקלאי ,התפתחה מאוד בשנות השבעים של המאה התשע עשר, שטחי החקלאות השתרעו על שטח נרחב ,שהתקרב לחמש מאות דונם של חלקות מעובדות, ששימשו לגידולים שניזונו ממים שנשאבו ממעל לעשרים בורות מים שנחצבו במתחם , חלק מהתוצרת החקלאית ,נמכר בבזאר ובדוכנים שנפתחו באזור שער יפו.
באזור שקדם לגן החיות התנכי ,שהוקם לאחר מלחמת השחרור ניטעה חורשה שנקראה חורשת שנלר.
האגדה מספרת ,שבעת שהחלו לבנות ולהתיישב במתחם בית היתומים ,הגיע מהנדס גרמני וקבע כי קיים מאגר מים תת קרקעי וזרימה מים מתחת לשטח, מיד הביאו מכשיר קידוח והמקדח נתקל בסלע ונשבר ,לכן נטשו את רעיון הקידוח למאגר המים שמתחת לסלע וסימני הקידוח האכזב והמקדח השבור ,נותרו במקום לאורך שנים רבות .
בסוף המאה התשע עשר נהרסו מרבית המבנים הישנים ובמקומם נבנו מבנים חדשים שכללו מבני שירותים ,מבנים למגורי עודי המוסד ,חדר אוכל ומרפאות , מבנה הרפת הורחב ושוכלל עד אשר בשנת 1910 החלה שריפה במבנה המרכזי ,שיש הטוענים כי השריפה פרצה ,בעת שאחת הנזירות הכינה תה לאחד האורחים ,והאש התפשטה בחדר ומשם לכול המבנה .
למזלם של היתומים וצוות המורים ,החלה השרפה בשעה חמש אחר הצהרים ,בעת שכולם היו בטיול ,לאחר שהחלה התבערה נזעקו עוברים ושבים והמשטרה, אך עד שהגיעו כוחות ההצלה ,נשרף הגג והתמוטטה התקרה ומגדל הפעמון קרס .
משאבת המים שתוכננה לשימוש בשעת חרום, לא פעלה ולכן לא הועילה בכיבוי השרפה, עד השעה שמונה בערב נעלמה הקומה השלישית והשנייה ,חדר הספרייה ,חדרי הלימוד אולם התפילה , הערכה הייתה כי מחיר הנזק היה מעל לשלוש מאות אלף פרנק, בעת שהחלו להעריך את הנזק צנח אחד הפועלים היהודיים מהגג ונפצע .
ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בבית היתומים הסורי
בעת ביקורו של קיסר גרמניה וילהלם השני בשנת 1898 בארץ ישראל, לרגל פתיחת כנסיית הגואל החדשה המבנה הראשון בארץ ישראל שבו הותקנו קווי חשמל ותאורה עצמאיים בחשמל שהופק באמצעות שימוש במנוע מוטור , בהמשך סיורם ביקרו הקיסר וילהלם השני ורעייתו במוסד בית היתומים הסורי – שנלר, שם הוצגה בפני הקיסר המתחם,וניתן הסבר למטרתו בשיקום והכנת בוגריו כבעלי מקצוע לפרנסתם.
הקיסר ביקר בסדנאות הלימוד ,האגדות מספרות כי עיקר רישומו מהביקור ,היה המפגש עם יתומים במתחם היתומים העיוורים ,הקיסר פגש בנערים העיוורים וראה את הפעילות להכנתם לחיים שמחוץ למוסד,לאחר מכן הוצגו בפניו , כתבים מודפסים בכתב ברייל שהודפסו בבית הדפוס .
בהמשך הביקור ביקר בנגריית עץ הזית במוסד שבה רכש הקיסר שולחן וכסא מהודר שנבנה מעץ זית לאחד מארמונותיו בגרמניה ,חלק מהתצוגה של הרהיטים בנגריה, כללה רהיטים שהובאו לנגרייה לכבוד הביקור ,רהיטים אלו נבנו בידי חרש העץ היהודי יעקב דוב יאקאב .
אגף העיוורים התרחב בתחילת המאה התשע העשרים ,בזכות תרומה מיוחדת של הרוזן פון מיניך הגרמני ,במבנה החדש בו קרוב לשמונים יתומים עיוורים ,על גג המבנה ובחזיתו הוקם מגדל פעמונים קטן , כיום משמש כבית ספר לבנות בזרם הדתי החרדי.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.