התחבר
ספור אוסף היודאיקה של דוקטור היינריך פויכטונגר
דוקטור היינריך פויכטונגר נולד בגרמניה בשנת 1898 וחי עד גיל 65 בעת שנפטר בשנת 1963, לאחר גמר לימודיו ברפואת השיניים בתום מלחמת העולם הראשונה , פתח מרפאה עצמית והחל לעבוד במקצועו כרופא שיניים לצד לימודיו רפואת שיניים, למד היינריך בקונסרבטוריון מוזיקה בנגינה על פסנתר וקלרנית וצריכה של תרבות ואומנות.
דוקטור היינריך החל בהשפעת חברו פרופסור תאודור הרבורגר ,שהתמחה בחקר תולדות הקהילות היהודיות בחבל בבוואריה ,לסייר עמו בקהילות היהודיות בעיירות ובכפרים מסביב למינכן ובבוואריה.
כתוצאה מסיורים אלו בימי ראשון (יום המנוחה הנוצרי) החל גם היינריך להתמחות בנושא ואף רכש תשמישי קדושה וחפצי יודאיקה, מידי תושבי הקהילות היהודיות הללו וכך החל סיפור אוסף פויכטונגר .
הימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה גרמה ליהודים רבים לעזוב את הקהילות הכפריות היהודיות שבסביבת הערים , קהילות שנתחסלו עקב כך , בחיפוש עבודה ופרנסה עקב המשבר הכלכלי שלאחר המלחמה.
בעת שעברו יהודים אלו לעיר ,הם הביאו אתם את תשמישי הקדושה לערים מבתי הכנסת והבתים היהודיים שנתחסלו, תושבים חדשים אלו נאלצו למסור או למכור את רכושם בעבור מצרכי מזון.
נקודת זמן זאת והתעניינותו של דוקטור היינריך פויכטונגר בשימור חפצי היודאיקה הללו היו נקודת הזמן להתחלה של אוסף היודאיקה של דוקטור היינריך פויכטונגר , בתחילה קיבל או רכש חפצים אלו מידי בתי הכנסת והקהילות הכפריות היהודיות שהתחסלו בסביבת העיר מינכן ומחבל בוואריה .
לאחר שהחל את אוספו הבין היינריך כי יש לתעד לחקור את מוצאם של חפצי האוסף, ולספר את סיפור החפצים בכדי להבין ולהסביר את הערך והשימור של החפץ וסיפורו הייחודי במסורת והפולקלור היהודי .
בד ובד החל היינריך, לערוך תערוכות לבני הקהילה היהודית במטרה הן להציג את חפצי האוסף והן להגביר את התודעה בקרב היהודים למסורת ולשמירתה , דבר שעודד בני קהילות נכחדות שעזבו את ביתם להעביר או למכור לו את תשמישי וחפצי היהודים למשמורת ותיעוד.
בנוסף לתחביב האספנות והמחקר ,המשיך דוקטור היינריך בפעילותו בארגונים ציוניים במינכן, לאחר גמר לימודיו ברפואת השינים בתום מלחמת העולם הראשונה , פתח מרפאה עצמית והחל לעבוד במקצועו כרופא שיניים ,לאחר נישואיו להנרייטה לבית פויכטונג שאביה שימש כרב של העיר וינה , נולדו להם הילדים : משה (כיום פרופסור) הבת חווה והבן יוסף.
חפץ אחר חפץ נאסף אל האוסף, כאשר החלה התנועה הנאצית לשגשג ונחקקו חוגי הגזע בגרמניה ,החלה הצרת צעדיהם של היהודים בגרמניה, בסגירת עסקיהם ופיטוריהם מעבודה ציבורית , אז חלחלה ההכרה להבנתם של בני משפחת פויכטונגר ,כי זה הזמן להיפרד מביתם בגרמניה ולעלות לארץ ישראל בשנת 1933.
סיפור העלאת האוסף לארץ ישראל בשנת 1935
כשהחלה משפחת דוקטור היינריך פויכטונגר ,להתארגן לעלייה לארץ ישראל בשנת 1935 , כבר נחקקו חוקי הגזע בגרמניה , בן היתר בחוקים נקבע, האיסור להוציא רכוש ואומנות מאדמת גרמניה ,כיוון שכך נשלחו פקידי מפלגה שיהיו נוכחים בעת שבני המשפחה ארזו את רכושם לליפט המשלוח.
אלא שכמנהג הפקידים בעולם,פקידים אלו שהו בדירה בין השעות 9-16 (שעות משרד) ואז הלכו לביתם, בשעות הללו ,ארזה האם הנרייטה את פרטי האוסף , שקיבל את השם כלי מטבח ,גלגלה אותם בפרטי לבוש והטמינה אותם בארגזים ,שהוכנסו לליפט למשלוח המשך סיפור האריזה באגדת הסוכה .
אגדת הסוכה מאוסף פויכטונגר במסורת המשפחה
באחד מסיוריו של האב היינריך בקהילות יהודיות באזור בבוואריה הוא הגיע לעיירה פישבאך שבה התחסלה הקהילה בעת שאנשיה עברו לערים הגדולות, האב היינריך הסתובב ושאל את התושבים לבתי היהודים וכך הגיע לביתה לשעבר של משפחת דלר היהודית , כאשר דפק על הבית שגרו בו גויים הוא שאל באם נשארו חפצים מהמשפחה היחהודית שהוא מוכן לרכוש.
הדיירת החדשה ,סיפרה להיינריך שמחוץ לגזרי עץ שנמצאים בפינת עצי ההסקה בעליית הגג לא נותר כלום ,אך הסכימה שהיינריך יציץ בהם,לאחר שהציץ בהם והבחין כי על לוחות העץ קיימים ציורים הוא רכש אותם והעבירם לבייתו ,שם התגלה לו כי הוא אוחז בסוכה שלמה שנשתמרה של משפחת דלר היהודייה.
ייחודה של הסוכה היה בהשתמרותה ובנדירות סגנונה ,הייתה סוכה שהוזמנה מידי בעלי מלאכה יהודיים ואף עוטרה בציורים של ציד ומקומות קדושים בארץ ישראל, שצוירו על לוחות העץ של קירותיה,הסוכה הנדירה שמעטות כמותה נותרו בודדות בעולם ,שלא נאכלו בידי המזיקים ושלא השתמשו בעציה לתבערה בשנות המלחמה .
בעת שמשפחת פויכטונגר ארזה את חפצי ביתה והאוסף נתברר כי לא יוכלו לקחת את הסוכה לארץ ישראל בליפט שלהם , אז פנתה האם הנרייטה בעלת היוזמה וביקשה מחבריהם בני משפחת דוקטור אלפרד ורעייתו ברטה פרנקל, הסכמה להבאת הסוכה כיוון שהם היו עתידים לעלות לארץ ישראל אחריהם להביא את הסוכה עמם .
הטריק שבוצע בעבור הברחת הסוכה היה לדפוק את לוחות הסוכה כשכבה שנייה לליפט העץ של משפחת פרנקל כשהציור שעל הלוחות ,הוצמד לדופן הראשונה במסמרים וכך הגיעה הסוכה בליפט בשנת 1937 לירושלים והתאחדה עם שאר האוסף.
חיפש דוקטור היינריך את יורשי המשפחה דלר ,שמביתם נלקחה הסוכה בעיירה פישבאך וקיבל את רשותם , הרשות כללה העברת הסוכה הנדירה לתצוגות בבית הנכאות בצלאל בתערוכות .
סוכת משפחת דלר
גרסה נוספת לסיפור האגדה שנמסרה לי בידי בת המשפחה רוחמה פרנקל , סותר במעט את האגדה המקסימה למציאת הסוכה בגרמניה ודרך הבאתה לישראל ,המבוססת על עובדות ולא על נופך אגדתי כפי שנכתב.
הראייה הראשונה: שסוכת משפחת דלר, לא מצוינת ברשימת אוסף פויכטנגר (האוסף שהושאל לבצלאל) ומצא את דרכו לבסוף למוזיאון ישראל, היא אומנם נתרמה ישירות בידי משפחת דלר לאחר שהובאה לארץ בשנת 1939 במטען של משפחת פרנקל.
אומנם הסוכה נתרמה לבצלאל בצורה ישירה בידי המשפחה ,בעידודו ,ביוזמתו ובתיווכו של היינריך פויכטנגר ,מאחר ובין שתי המשפחות דלר ופויכטנגר היו קשרי ידידות, עוד מתקופת מגוריהם בגרמניה טרם עליית הנאצים.
משפחת דלר עלתה לארץ ישראל בשנת 1939 ולאחר תקופת מה ירדה לאקוודור שם מתגוררים צאצאי המשפחה עד היום.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.