התחבר
ירושלים בצלאל תהליך סגירת בית הספר בסוף שנות העשרים
בשנות העשרים חיי המוסד בצלאל נמשכים , תרומות אומנויות מגיעות, תערוכות נפתחות והמוסד מתמרן בין ההכנסות להוצאות , בוריס שץ צועק לתמיכה במוסד הלאומי לאומנות, והשיירה חולפת הלאה והלאה ,כבר בשנת 1927 החלה ההסתדרות הציונית במחלקת ההשכלה הפסיקה להעביר כספים למוסד, עקב חילוקי דעות ממושכים לגבי הליך ניהולו שדל המוסד .
בשנת 1928 הגיעו הסכסוכים בין הועד המנהל ,לבין התורמים ואישי הציבור בארץ ישראל לבין בוריס שץ לרמות גבוהות של חילוקי דעות, טענות קשות לגבי ניהולו ורצונו של בוריס שץ במוסד שיצר להיות השליט הבלעדי הן מבחינת הניהול והן מבחינת הדרך האמנותית יצרו בקיעים ברצונם של אישי הציבור הציוניים ואנשי האומנות לגבי דרכו העתידית של בית הספר מאידך גיסא לרצונו של בוריס שץ לגבי התפיסה האמנותית החדשנית של יצירת אומנות חדשה בסגנון ארץ ישראלי .
בוריס שץ היה איש עקשן וכאשר הבין שדרכו המשפיעה במוסד בצלאל ובבית הנכאות הולכת ונשמטת מידיו לאחר שלטון יחיד של 21 שנים הן מבחינת הניהול והן מבחינת התפיסה האמנותית ,משום שחזית שלמה של מתנגדים ושונאים קמה כנגד דרכו וניהולו ובצעד של התרסה ,קרא בוריס שץ ,שהוא מוכן להעביר ולהפקיד את ניהול בית הספר בצלאל, בידי הקונגרס היהודי הגוף העליון של העם היהודי ,אך מיד הוסיף האם ישכיל הקונגרס היהודי לראות בכובד ראש ובאחריות את המשך המפעל האומנותי הציוני על פי תפיסתו.
בזעקת יאושו הוסיף ואמר אני מוכן לקורבן הגדול , עוד הוסיף אני הקרבתי את חיי למען המוסד ואם יסגרו הברזים אאלץ לסגור את המוסד המזוהה בהקמתו על ידי, בהמשך זעקתו לסכנה לסגירת מפעל חיו והמשך עקשנותו לדרכי פעולתו בעתיד, נותב גורלו של בית הספר לאבדון, הוסיף ושאל בוריס שץ מה יהיה גורל המוצגים שנאספו ,לאן יועברו והאם משום שנוצר רצון ונושל ממקומו ההיסטורי על מנת להביא מנהלים חדשים בשכר גבוה ויגדילו את הוצאות המוסד .
בוריס שץ מבטיח שיעמוד במלחמתו עד שיכלו כוחותיו ובאין ברירה יסגור את שערי המוסד למען מלחמות עקרונותיו לניהולו היחיד במוסד ,כפי שצוטט בצלאל ובית הנכאות אינם מוצרי מותרות וניתן לסגרם ( פרשנות אישית : תמות נפשי עם פלישתים ,כפי שדרכו האמנותית נבעה מעולם התנ"ך ) .
תלמידי בית הספר בצלאל התכנסו ובחרו משלחת שפנתה לגברת הנרייטה סולד על מנת שתשפיע על ההסתדרות הציונית להזרים בחזרה כספים למוסד על מנת שלא ייסגר, תשובתה של הנרייטה סולד הייתה שאין בידה לעזור בסכסוך, בהחלטה נוספת פרסמו תלמידי המוסד בעיתונות ארץ ישראל וברחבי העולם היהודי בגולה בבקשת עזרה כנגד סגירת המוסד, שנסגר חלקית בסוף שנת 1927 .
בתחילת שנת 1928 ,סניף בני ציון באמריקה ,החליט להרים את הכפפה והזרים כספים לתחזוקת בית הספר ולתשלום שכר המורים, מן הסיבה הפשוטה כי האדם זקוק גם לאומנות לנפשו בשעות שמחוץ לעבודת ידיו , ובית הספר והמוזיאון נפתחו מחדש, אך המחלוקות ועקשנותו של בוריס כץ המשיכה במאבק למרות תהליכי הגסיסה של המוסד, באפריל שנת 1928 נפתחה התערוכה השנתית של המוסד, בוריס שץ עקב גילו ,חלה ונעדר מפתיחת התערוכה .
בית הספר בצלאל נסגר עקב קשיים כלכלים ואינטריגות פוליטיות באפריל שנת 1929,חלק גדול מחדרי המוסד ששימשו כאולמות תצוגה הושכרו על פי דבריו של בוריס שץ לתלמידים ועובדי המוסד לשעבר , אולם התערוכה המתמדת ,הספרייה , המוזיאון נשתמרו , הבעיה העיקרית שעוררה מחלוקות הייתה שבוריס שץ השכיר חדרים במוסד על מנת לשלם את תחזוקתו הייתה , שהמבנים היו שייכים לקק"ל והוא לא היה יכול להשכירם .
לאחר שהמוסד נסגר סופית בשנת 1929 ,בית הנכאות המשיך לפעול ולמכור כרטיסים לתערוכותיו בהנהלה חדשה ,לרגל הסגירה ניסה בוריס שץ להחיות את המוסד ויצא במסע גיוס כספים , אך נפטר בשנת 1932 בעיר דנוור באמריקה , במוסד נותרו חפצי אומנות רבים ובאותה תקופה שונה שמו של המוזיאון לבית הנכות בצלאל ,מעין מוזיאון שבתחילת דרכו החל כמוזיאון החי והצומח בארץ ישראל.
בשנת 1932 ( שנת מותו של המייסד בוריס שץ) נפתחה בבית הנכאות תערוכה מיצירותיו בעיקר ציורי שמן וחלקם פסלים ,של האמן זאב בן צבי בשלושה אולמות , תערוכה שמשכה קהל רב , הקרן הקיימת בעלת המבנה החליטה לערוך שיפוץ ושדרוג של בית הנכאות , היא הרחיבה והגדילה את אולמות התצוגה ובית הנכאות נפתח שוב לאחר השיפוץ ותיקונים שנעשו במבנה גם עקב הנזקים של רעידת האדמה בשנת 1927 , בשנת 1934 נפתחה תערוכה במבנה המשופץ ,תערוכה מאוספו של ד"ר גולדפלם מהעיר ורשה , מתוך מכלול האוסף נבחרו ציורים שלדעת האוצרים הם בעלי ערך אומנותי משובח.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.