התחבר
ירושלים רחוב החבצלת הסולל ישראל דב פרומקין עיתון החבצלת
עיתון החבצלת פעל בשנים 1863-1914 בתחילה כעיתון דו חודשי , מטרת העיתון לכתוב ידיעות מהעיר ירושלים , מארץ ישראל ומתפוצות ישראל במזרח התיכון סוריה , מצרים,הודו וככול שיוכל מהעולם הרחב, כיוון שיצא חודש לפני ראש השנה העברי ,החלה מחלוקת בון המצדדים למתנגדים שאמרו שאת העיתון הראשון היו צריכים לפרסם מיד עם תחילת השנה החדשה.
עוד טענו על העורך כי עליו להקפיד להשתמש בשפת הקודש ולהבחין בהבחנה דקה בשפת הקודש בין זכר לנקבה בכתיבתו,אפילו כנגד שמו של העיתון "חבצלת מבשרת ציון" טענו המקפידים כי הוא בלשון נקבה ולא זכר ( איזה עלבון לשלטון הזכרי) , בקיצור שני יהודים נפגשים שלוש מפלגות קמות בלי אחוזי חסימה, לזאת השיבו עורכי העיתון כי הם פונים לאחיהם בארץ ישראל שאהבת ציון מאחדת אותם בנפשם ,על מנת שמנהיגיהם יתמכו בהם במטרתם על פי הפסוק התנכי " למען ציון לא נחשה".
שם העיתון שונה בשנה השנייה 1972 לפרחי חבצלת ,בתוספת הכיתוב דברי חכמים וחירותם, ולאות תודה כתב האורך ברכה לאריכות ימים ולהצלחה בדרכיהם של הרבנים התומכים בעיתון, שפע הסברים וברכות לישיבות בגולה ובארץ, אחת הכתבות מספרת על גילוי שני כדי חרס מלאים במטבעות זהב וכסף עתיקים בחפירות שערכה הקונסוליה הגרמנית באתר חפירות בארץ ישראל .
בשנת 1876 תרגם דב ישראל פרומקין מעל למאה סיפורים בשפת הקודש האשכנזית והפכם לשפת האידיש , הדפיס את הספר והחל למוכרו בפרסמו מודעות בעיתונו פרחי החבצלת.
הגדיל לעשות אחד מקוראי העיתון שכתב שיר הלל לעיתון בשם תפרח כחבצלת המתחיל כך : עורי חבצלת עורי יפהפייה ,האירי פניך עוד עלי הרי המוריה , נפלו מוגיך לא יוסיפו יקומו,נפלו אנשי הרמך לא יוסיפו ירומו…. והלאה והלאה, לאורך השנים נכתבו עוד שירי הלל לעורך העיתון בסגנון הזה .
לקראת חג הפסח בשנת 1878 נכתב בידי אחד הרבנים פסק הלכה והסבר לנושא הקייטניות לאכילה בחג ובמקביל פונה דב פרומקין, לעוד רבנים לחוות דעתם, כי הרי הנושא חשוב לאלפי תושבי ארץ ישראל.
ההתיישבות התיימנית בכפר השילוח – סילוואן בשנת 1882
לבניית השכונה התימנית בכפר השילוח , קדמה בניית השכונה התימנית משכנות התימנים שהוקמה בשכונת משכנות ישראל, על אדמה שתרם יוסף נבון ,לבניית כחמש עשר בתים למשפחות תימניות,חלקם של המשפחות התימניות הללו גרו באוהלים ליד שכונת משכנות ישראל ואף עבדו בה בבנייה ,הבתים נבנו ונמסרו למשפחות בשנת 1885 לתקופת מגורים של שלוש שנים שאז הצטרכו למסרם לדיירים חדשים , אחת הדירות יועדה למשכן בית הכנסת.
כיוון שמצבם של יהודים תימנים אלו בירושלים נגע ללבם, החלו אנשי העלייה האשכנזית בראשם של חותנו של יוסף מיוחס מיכל פינס האשכנזי ונוספו אליו לרכישת החלקות ובניית הבתים בכפר השילוח פרומקין עורך עיתון החבצלת שקרא לגיוס כספים,שאף התחייב כי שיגיעו הכספים חברת עזרה לנידחים ירתם לבניית הבתים .
האגודה – חברת עזרת נידחים – שהוקמה לצורך העזרה לעדה התימנית בראש האגודה עמד ישראל דוב פרומקין (עורך עיתון החבצלת) ועמו אליעזר בן יהודה, ניסים בכר הצטרפו אליהם יוסף הלוי קוקיא,שהיה גיסו של ישראל דוב פרומקין ,יוסף נבון והרב סלפנדי ועוד.
מטרותיה הראשוניות של האגודה היו :להלחם באנשי המיסיון שהחלו ללטוש עין לכוון מצוקתם של התימנים ולהעבירם לנצרות בזכות תמיכות כספיות,להרחיקם מאנשי המושבה האמריקנית הנוצרית ליד שער שכם ,שאימצה אותם לחיקם,לעזור בבניית בתים למשפחות התימניות שהתפרנסו מעבודתם במסחר הזעיר ,לדאוג שהילדים ילמדו מקצועות להמשך דרכם בחיים.
למעשה את האדמה הראשונה לבניית הבתים בכפר השילוח לתימנים תרם בועז הבבלי בשנת 1883-4 , בועז הבבלי היה איש תנועת חובבי ציון שעלו לארץ ישראל ורכש קרקעות בעת שעלתה בעיית המגורים של התימנים,תרם מחצית משטחו בעבורם,לבניית כעשרים בתים בעבורם , בתחילה נבנו שלושה בתים ומיד החלו לבנות עוד שבעה , גם שני בתי כנסת היו בשכונה .
על אדמה זאת שנתרמה בידי בועז הבבלי ,(בטרם החלה אגודת עזרת נידחים לבנות בתים לתימנים ), ניסו כמה בני העדה לבנות בתים לבדם אך ניסיון זה נכשל ולכן בשנת 1884 התחילו לצקת יסודות לשלושת הבתים הראשונים,לבתים אלו נכנסו לגור התימנים שגרו במערות הקבורה בסביבה בשנת 1885, בהמשך הגיעה תרומה גדולה של העשיר האנגלי קלמן ואלרייך ובכספו נבנו עוד בתים שבהם שוכנו אנשי העלייה התימנית, בני העדה חיו את חייהם כשם שחיו בתימן בטרם עלייתם .
בתקופה שהתימנים החלו להיכנס לכפר השילוח, הגיע מספרם בכול ירושלים לכמאתיים שהתפרנסו מעבודה ככובסות ,בבורות החיטה ,משרתים וכסתתים חלקם אף עבד כקבצנים הבתים שנבנו נמסרו לבני העדה התימנית למגורים לתקופת של שלוש שנים ,ולאחר זמן מועט היו בכפר השילוח כחמישים בתים למגורי התימנים, בסף הכול חברת עזרת נידחים בנתה קרוב לשבעים בתים בעבורם.
לבתי אגודת עזרת נידחים הצטרפו עוד כעשרה בתים בבניה עצמית של משפחות תימניות ,עוד כעשרה בתים נבנו מתרומות של יהודים עשירים כמו משה הירש בעיקר מתרומת אשתו הברונית, שהקציבו למגורים חמשה בתים לספרדים וחמישה לאשכנזים.
בשנת 1882 הוזמן פרומקין למושל ראוף באשה , על מנת שיכתוב בעיתון הודעה מטעמו שאסרה עת התיישבות בפלסטינה ,של בעלי נתינות רוסיה ,רומניה,בולגריה וערים בסוריה מודעה נוספת שפרסם מרדכי דיסקין ,למלון חדש שפתח בעיר יפו ליד בית הכנסת האשכנזי ללינה ולמזון כשר.
בשנת 1885 הצליח דב פרומקין רישיון ממשלת רוסייה להפיץ את עיתונו בממלכה הרוסית, מיד מינה סוכן ראשי והחל משווק את העיתון פרחי חבצלת ברוסיה ובמדינות הסמוכות.
מספרים על ישראל דב פרומקין ,שהבחין בכותב המאמרים אליעזר בן יהודה בעיתונו ,שישב באותה העת בנכר ושלח מאמרים לעיתונו, המאמרים מצאו חן בעיניו ולכן הזמין את אליעזר בן יהודה שיעלה לארץ ויכתוב כעיתונאי בעיתונו.
דעותיו של אליעזר בן יהודה אל מול דעותיו של פרומקין היו שונות זו מזו בנושא הנחלת השפה העברית , החלפת המילים הלועזיות במילים שנוצרו בעבור השפה העברית, והשימוש בשפה העברית בארץ ישראל כסיסמא " עברי דבר עברית " , על פי הלאומיות היהודית שהחלה לנשוב בארץ ישראל, לאחר זמן מה שינה פרומקין את דעתו והסכים לשפה לשימוש בשפה העברית בארץ ישראל ובכתובים וכמובן בחידושי הלשון העברית .
למרות שדעותיהם החלו להתקרב ,עדין חש אליעזר בן יהודה כי פרומקין לא הפנים לחלוטין את הנושא, עבודות סמינריוניות רבות נכתבו על הנושא הווכחני בינם, לאחר זמן מה למרות עבודתו כעיתונאי בעיתון החבצלת , יסד אליעזר בן יהודה עיתון בשם " מבשרת ציון " שהתהדר כעיתון העברי היהודי המתחדש בארץ ישראל , חוסנו הכלכלי עמד לבן יהודה להוצאת ארבעה גיליונות בלבד.
לאחר שהתגלח על זקנו של ישראל דב פרומקין בעבודתו העיתונאית, עזב את העיתון החבצלת ופתח בשנת 1844 את עיתון הצבי בתחילה כשבועון ,יחודו הראשון היה צרוף התאריך העברי לגיליונות העיתון, האגדה מספרת ,כי ברצונו לחדש בשפה העברית ,החליט כי אין יותר התאריכם המסומנים באותיות : ט"ו והתאריך ט"ז וקיבע במקומם חידוש עברי של התאריכים י"ה והתאריך י"ו במקומם .
שינוי נוסף הייתה מלחמתו הבלתי מתפשרת בכספי החלוקה ובעידוד לעבודה עברית, מחלוקת זאת בין שני האישים והעיתונים גרמה לפרומקין להתקרב יותר לאנשי הישוב הישן בארץ ישראל ולהשתמש בכספי החלוקה לבניית שכונות ומבנים ( כמו שכונת התימנים בכפר השילוח – סילוואן) .
אליעזר בן יהודה ייצג בדעותיו ובדגלו את ההתרחקות וההסתמכות על הריבונות הדתית המסורתי ופנייה ליהדות דתית משכילה ומתקדמת יותר,לעומתו פרומקין דגל במנהיגות הדתית המסורתית הישנה, קרב ענקים החל בין העיתונים על האמונה שבה נדרשים תושבי ארץ ישראל הישנה לבין הצעירים העולים שהקמה משכתם לכוון חדש.
הישות הדתית המסורתית הוותיקה הכריזה תיגר על העיתון הצבי ואסרה על הספרדים והאשכנזים הדתיים לעיין ולקרוא את העיתון ,חרמות מסוגים שונים החלו להופיע בכרזות של רבנים כאלה ואחרים.
מחלוקת נוספת נסבה על התמיכה במוסדות של רוטשילד ופקידיו בשם גלי העלייה השנייה שזכו על עזרתם בהקמת המושבות והיציאה מחוץ לחומות העיר העתיקה ,אלו זכו לתמיכת עיתון הצבי וכנגד עיתון החבצלת ועורכו אליעזר רוקח שצקצקו בלשונם וכתבו מאמרים שופעי שנינה ולעג למפעל הציוני החקלאי .
בשנים 1903-4 החל בית הדפוס של העיתון חבצלת להדפיס סידורי תפילה ואגדות לפסח שהופצו ונמכרו בארץ ישראל ובארצות הגולה,כמו כן הודפסו ברכות לשבת ויום טוב ,על מטפחות ראש מהודרות לנשים שנמכרו גם הם , עוד הדפיס ומכר בחוברת את אוסף חוקי הממלכה העותמאנית לתושבי ארץ ישראל .
בשנת 1908 החל העיתון חבצלת להופיע בתפוצה בשלושה ימים בשבוע, והמשיכה למכור מנויים לעיתון ,
בשנת 1914 ביקר דב פרומקין בעיר חברון ,שם התחלחל מהעוני וממגוריהם של תושביה היהודים של העיר חברון, לאחר ביקורו כתב מאמר על אשר ראו עיניו, ראו זאת אויביו ומתנגדיו ופתחו כנגדו במשפט בבית הדין העליון בהאשימם אותו בכתיבה כנגד השלטונות העותמאניים, שמונה עשר שופטים ישבו על כס המשפט הצטרפו אליהם הקונסולים והמתורגמנים שלהם בתביעתם ,כיוון שעורר את חמתם במלחמתו כנגד ניסיונות הנוצרים להמיר את דתם של היהודים בהציעם כספים ליהודים הדלים והעניים שיתפתו בעבור הכסף, כמו כן שנאו אותו המוסלמים והנוצרים בנתינת מחסה ועזרה ליהודים בארץ ישראל ובירושלים במיוחד בעזרה לבנות בתים וליישב יהודים על אדמת ארץ ישראל.
לדיון במשפט , נבחרו שלושה נציגי ציבור מהעדות היהודית, הנוצרית והמוסלמית שישמעו את העדויות תוך חודשיים,לאחר תום המשפט יצא זכאי פרומקין הן מהסיבה שעברו ששה חודשים מאז שנכתבה הכתבה,מהעזרה שקיבל מנכבדי היהודים שהפעילו את קשריהם עם הפחה .
משפט נוסף היה לדב פרומקין בשנת 1883 ,בשנה שלארץ ישראל הגיע לביקור הגנרל וולס, ששימש כקונסול האמריקאי בקושטא ,כאשר הגיע לארץ ,הוצמד אליו המתורגמן קריגר שהיה ממוצא יהודי מטעם הפחה, תפקידו היה לקבל את הקונסול ,בכבוד הראוי לו מטעם הפחה, ראשי הנוצרים בארץ ישראל ,טענו כי קרגר לא ערך קבלת פנים ראויה לקונסול וביזה אותו לכן פנו לפחה שהאזין להם ופיטר את קריגר מתפקידו.
בתגובה ישראל דב פרומקין בעליו של עיתון החבצלת ,כתב מאמר בשם הרפובליקאני והמחאה ובו מחה על העלילה ,כיוון שטען שהמתורגמן קריגר פוטר בבושת פנים ובפיטורין אלו בויש הצבור היהודי בירושלים,פרומין טען שהקונסול היה צריך לעמוד להגנתו של המתורגמן,הכתבה נמסרה לקונסול גנרל וולס, שפנה במחאה לפחה וביקש לסגור את העיתון על המאמר ולאסור את כותבו ,התוצאה הישירה הייתה מעצרו המיידי של דב פרומקין על פי צו הפחה ועל הפסקת הוצאת העיתון עד שיגמר המשפט בגין הכתבה.
פסק הדין של בית המשפט היה לסגור את יציאת העיתון לחודש ונגזר על פרומקין 54 ימי מחבוש ,בתנאי מאסר משופרים שבהם קבל חדר נוח, ניתנה הזכות לבקרו בכול שעות היום והלילה ובימי השבת פרומקין היה חופשי לשהות בביתו.
בעת ששה בבית האסורים ביקרו אותו נכבדי היהודים ודנו עימו להקמת גוף שילחם בנוצרים ובעלי הכנסיות בארץ ישראל ואכן בשנת 1884 הוקמה האגודה ,שנקראה עזרת נידחים ותפארת משה ויהודית ( הממון להקמת האגודה הגיע מקרן מונטיפיורי ) להילחם בתופעה המיסיונרית בארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.