עמק רפאים בית מס 65 משתלת ראובני
בית משפחת חטיב הערבית
בסיום הסיור ברחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית מגיעים לצומת הכניסה לאזור התעשייה תלפיות ברחוב פייר קניג , בעבר גם הצומת הייתה בתחום המשתלה אך שטחה הופקע לאחר מלחמת ששת הימים על מנת ליצור כביש לאזור המזרחי של העיר במיוחד קישור עם אזור התעשייה החדש תלפיות .
בשנות החמישים עם גלי העלייה יושבו עולים חדשים בבתים הנטושים של עמק רפאים, ליד פילבוקס והבתים הייתה המשחטה של העולה ההונגרי מיקולוש קשקמטי האשכנזי ,ששחט תרנגולות ,עגלים וטלאים בעבור האוכלוסיה האשכנזית של השכונה.
מתחם המשתלה כולל שלושה מבנים חד קומתיים שנבנו בידי משפחת אל חטיב עמק רפאים 63,65 ורחוב הרכבת 44, כמו בתים נוספים שבנו בני המשפחה ברחוב ובאזור תלפיות וקטמון הישנה ,עוד במתחם עמדת פילבוקס שנבנתה בידי הבריטים להגנה על המתם הבריטי מכוון צפון מזרח , הפילבוקס הוקם בקצה המושבה בשנת 1936, בעת פריצת המרד הערבי והמאורעות בשנת 1936 , כיום משמש הפילבוקס מחסן כלי עבודה של המשפחה ולא ניתן לבקר בו , ובנוסף סופחה עמדת שומר מחסום הרכבת בתחילת רחוב הרכבת המקביל לרחוב עמק רפאים, המבנה הפונה אל הרחוב בית מספר 65 ו 63 נרכשו בידי בנו של עקיבא ראובני שנים לאחר מכן ,ומגורי בני המשפחה בתחילת ההתיישבות במקום היה המבנה האחורי שהכניסה אליו מרחוב הרכבת מספר 44-3 .
קורות משפחת ראובני כוללים מסע עלייה רגלי שהתחיל מהעיר אספאן בפרס דרך עירק לסוריה ,באמצעות מבריחים מלבנון והתיישבו לבסוף בירושלים , המסע ארך שמונה חודשים ברגל ובאמצעות חמורים בתקופה שלפני מלחמת השחרור , כאשר הגיעו לירושלים נעצרו בידי השלטונות כתוצאה מהלשנה של המבריחים ונאלצו לשלם כופר נפש בקשיש כולל תכשיטי האם לשחרורם .
בתחילה התגוררו בשכונת בית ישראל, לאחר מכן בשכונת הבוכרים שם הצטופפו שמונה נפשות בחדר אחד במרתף , חלק מילדים לא שרדו את הדרך ואת תנאי הבריאות והמחלות באותה תקופה בירושלים, בתחילת מלחמת השחרור ברחו הערבים ממתחם המשתלה ומשפחת ראובני נכנסה לגור בהם, אלא שהקדימו אותם הבוזזים ותכולת המבנים וחלקים פנימיים נהרסו , כפי שמספר בן המשפחה , חלק מהרצפות נעלם, חלונות נעקרו לצורך עצי בערה לחימום בחורף הירושלמי ,ישנו על מחצלות צפופים בחדר אחד הוסיף האח הבתים היו ריקים וניתן היה לקחת מה שרצו בידי התושבים החדשים בשכונה ולכן נוספו שטחים מסביב לבית המשפחה .
בסוף מלחמת השחרור נהרג האח נחמיה ששירת בצבא ממש בשבוע האחרון לשרותו, נקבר בשייח באדר והועבר לחלקה הצבאית בהר הרצל, הפרנסה הייתה דלה האב עבד במה שנקרא משמר העם והאם עבדה ככובסת בישיבת חברון בשכונת גאולה , במקביל החלו לעבד את הקרקע מסביב לבית וחרשו בעזרת פרד מסביב שתלו חיטה ופולים לתצרוכת אישית, ומאוחר יותר הקימו עדר כבשים ועזים ונהנו מחלב ומיצור גבינות שעשו .הכבשים והעזים רעו באזור מסביב .
לנושא החממות הגיעו מאוחר יותר ,כאשר אחד האחים למד בבית הספר החקלאי בעין כרם ביחד עימי , ואז החל רעיון החממה להתפתח על השטחים שמקיפים את הבית ברחוב עמק רפאים 65-63 אשר נרכשו בידי האחים לבית ראובני, מידי המתיישבים שגרו במקום , המשפחה הקימה לאט לאט את החממות המאולתרות ושדות הגידול של הפרחים והצמחים בשטחים שסופחו בעבר בשיטת הסיפוח האיטי כמו שנאמר דונם פה ודונם שם .
השטח החקלאי בן ה 12 דונם הנוספים בשיטה הידועה ,שהיה ברשותם מעבר למסילת הרכבת מול תחנת הדלק אורנים הופקע לצורך בניית מגורים למפוני ממילא ,לאחר מלחמת ששת הימים בעיקר ובתמורה קיבלה המשפחה 35 דונם באזור לטרון , המשפחה סיפחה לעצמה כמילות השיר דונם פה ודונם שם ויצרה לעצמה שטח של 200 דונם באזור לטרון, לאחר שפקחי המדינה התלוננו על ההשתלטות ,כפי שסיפר בבית המשפט בן המשפחה יצרתי גבולות בטוחים , הוחזרו השטחים העודפים לידי המדינה, המקום כיום מושכר, לאחר שבאינתיפאדה הראשונה נשרפו המבנים והחממות שהוקמו שם וכיום מושכר המקום לחברה לציוד מכני כבד .
כיום מתנהל משפט נוסף על שטחי חממת ראובני ברחוב עמק רפאים , לצורך הפקעה של עיריית ירושלים במטרה לפתח את האזור ולבנות עליו מבני מגורים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.