התחבר
ירושלים ספור הרכבת והתחנה הישנה
אנו הירושלמים בסגנונו הידוע, הענקנו לתחנת הרכבת הישנה בירושלים את הכינויים : תחנת עמק רפאים,תחנת החאן הישן ,התחנה הישנה ,התחנה התורכית ……
כאשר החליטו התורכים לרשת את העיר יפו ולחברה בקו רכבת לירושלים ,החל המרוץ להקמת קו הרכבת והקמת תחנת הסוף בעיר ירושלים,האגדות טוענות שאת הרעיון לחיבור העיר יפו עם ירושלים במטרה לפיתוח חיי המסחר,התעשייה והכלכלה העלה משה מונטיפיורי באחד מביקוריו הראשונים בארץ ישראל.
עד הקמת הרכבת ,המודל לעליה לירושלים בתקופה התורכית, הייתה הן בהליכה או ברכיבה והמסע נמשך לפחות יומיים ,המסע כלל חנייה לילית בחאן בדרכם,חנייה זאת כללה תשלומים שונים לזכייני המעבר ,כמו אנשי חאן באב אל וואד, שגבו מס קפה מהעוברים לירושלים ,באם נצלתה את שתיית כוס הקפה או רק עברתה במעבר,הרוכבים על בעלי החיים נאלצו לשלם מס בהמה, אנשים שהשתמשו בכרכרות ועגלות ,נאלצו לדחוף אותם בעת העליות לירושלים,וכמובן דמי הכניסה לירושלים.
בשנת 1888 ,השיג יוסף נבון ,את הזיכיון והרישיון לסלילת קו הרכבת לירושלים מנמל יפו, ובניית תחנת הרכבת בירושלים, את הכסף לבניית קו המסילה, סיפק שותפו הבנקאי הגרמני יליד שווצריה יוהנס פרוטינגר , בעל הבנק פרוטיגר, חבר אליהם המהנדס גורג פראנג'יה שתכנן את קו המסילה והמבנה.
קשיים כלכליים והפסדים שנגרמו ,גרמו לשותפים למכור לאחר שנה את הזיכיון לחברה צרפתית והיא זאת שהקימה את הקו לאחר שנתיים נוספות של עבודה ,שהתחילו בשנת 1890 ,הקו נבנה לאורך שביל (שביל שכונה שביל החמורים או הסחר) ששימש למעבר שיירות חמורים עם סחורות מהשפלה דרך נחל סורק לירושלים ולעבר הירדן המזרחי .
עבודת הנחת המסילה ,הסתיימה ביולי 1892,לאחר שנבנתה המסילה בחודש אוגוסט נערכה עלייה נסיעת המבחן והיא נחנכה בפועל בסוף ספטמבר 1982 ,בנסיעת מכובדים של הממשל והעותמאני המוסלמים והיהודים , שנתקבלה בנוכחות מושל העיר העותמאני ונכבדי העדות.
בשנים הראשונות הופעלה רכבת נוסעים הלוך ושוב בתדירות של אחת ביום , רכבות מטען הגיעו על פי הדרישות המסחריות של אנשי המסחר בירושלים ,זמן הנסיעה נמשך בין שלוש שעות לשש,תלוי בעומס ובעליות לירושלים.
ספור תחילת הנחת מסילת הרכבת.
הבנקאי הגרמני יליד שווצריה,יוהנס פרוטינגר , שיה שותף ברכישת הזיכיון לקו הרכבת לירושלים,,בנה את ביתו ברחוב הנביאים 13 ,(בעבר בית מחנים כיום משרד שר החינוך, שמו של המבנה מחנים ,נגזר מפסוק בספר בראשית הבית נחשב למפואר במבני העיר ירושלים,המבנה כלל חצר גדולה שניטעו בה עצים רבים כולל עצי ארז,הבנקאי השתייך לכת שנקראה בעלי מלאכה והייתה תחת השפעת של כומר הכת פרידיריך שפיטלר.
יוהנס פרוטינגר עלה לירושלים בשליחות הכת בשנת 1862 על מנת לשמש כסגן מנהל הבנק המיסיונרי שעזר לעסקים בירושלים ללא כוות רווח , אך כיוון שהוא ומנהלו לא הסתדרו נחלק הבנק לשתי מגמות ,את מגמת המסחר המשיך לנהל מנהל הבנק אך את הבנקאות הרגילה ניהל סגנו יוהנס פרוטינגר.
לאחר שראה חיל בעסקיו הצליח יוהנס לשלם את חובותיו לאגודה המיסיונרית של שפיטלר השווצרי ורכש את הבנק לעסקיו הפרטיים כבנק פרוטינגר , בשנת 1874 התקבל לעבודה בבנק היהודי יוסף נבון הירושלמי , בזמן קצר חבר נבון למנהל הבנק והפך לשותף בבנק ביחד עם שלום קונסטרום.
שני השותפים החדשים החלו להשפיע על פרויטנגר להשקיע בקניית קרקעות בעבור גלי העלייה היהודית לישראל בתחומי ירושלים, כמו כן קנה נבון מהשלטון העותמאני את זיכיון הרכבת לירושלים מנמל יפו ובמימון הבנק סללו את המסילה לירושלים, אך קשיים כלכליים גרמו הפסדים בסלילת קו הרכבת והזיכיון נמכר לחברה צרפתית .
בנק פרויטנגר נקלע לקשיים ולסתימת הגולל השלטונות העותמאנים בשנת 1891 באוסרם על עליית יהודים לישראל ואף הגדילו את הנזק באוסרם למכור קרקע ליהודים בישראל, הבנק שרכש קרקעות רבות על מנת למכרם ברווח ליהודים העולים, נתקע עם מלאי קרקעות שלא היה יכול למוכרם , הבנק פשט רגל ואחד מנושיו פטריארכיה הלטינית קבלה אותו בתמורה לחוב הבנק, אך הוא נקנה בידי אגודת חיים שמושבה היה בלונדון..
בספטמבר 1892 נחנך קו הרכבת בין ירושלים ליפו,בטקס הפתיחה בתחנת יפו היו המושל התורכי ונכבדים רבים , אמנם רישוי להקמת קו הרכבת ניתן כבר בשנת 1888 לידיו של יוסף נבון ביי ושותפיו הירושלמיים הבנקאי ובעל הבנק פרוטיגר חבר אליהם המהנדס גורג פראנג'יה שתכנן את קו המסילה והמבנה , אשר הזדרז למכור לאחר שנה את הזיכיון לחברה צרפתית והיא זאת שהקימה את הקו .
אורכה של המסילה שנבנתה הייתה קרוב לשמונים קילומטר,לצורך הקמתה נבנו קרוב למאה שמונים גשרונים,בדרכה עצרה הרכבת בתחנות העיר לוד ורמלה , אט אט לאחר הקמת הקו בין ירושלים ליפו ,תפסה הרכבת את מקומה ,בהובלת סחורות ולנתיב הנסיעה לירושלים למרות פרק הזמן הארוך של זמן הנסיעה, ניתן לראות את חשיבותה של הרכבת, בנסיעתו של קיסר גרמניה ולהלם השני לביקורו בירושלים,או אפילו בעת ביקור הרצל בירושלים , כאשר נסע בה לפגישה עם קיסר גרמניה.
נדר שאני פותח בפני הציבור הירושלמי ונבחרי העירייה
עקב קרבת יום כיפור ומכיוון שאני רוצה לעמוד בפני הבורא בידיים נקיות ,בטרם נתחיל בתפילת קול נדרי ,החלטתי לחלוק עמכם את סוד הסכם הרכבת הקלה ,שכלל גם את הסכם מאור הרחובות והבאת המים לירושלים ,הסכמים שנחתמו בשנת 1914 עם כבוד ראש העיר חסן אל אפנדי אל חוסני וחברת פריה הצרפתית .
מובן שיגיעו כלפי הטענות שהסתרתי את דבר ההסכם לרכבת הקלה החשמלית בירושלים ממנהלי העירייה ונבחריה ותושבי ירושלים ,כמובן גם את הסתרת הסוד מהחברה שזכתה סוף סוף ,אחרי צירי לידה של שנים ,להקמת הרכבת החשמלית בירושלים.
חוזה הקמת המסילה והפעלת הרכבת הקלה (החשמלית – מטרו ) ,שנחתם בשנת 1914 קבע כי תקום מסילת רכבת חשמלית מהעיר העתיקה לאורך רחוב יפו עד בית הזקנים שכיום על אדמתו קיימת תחנת האוטובוסים הראשית של ירושלים בכניסה אל העיר,( מוכר נכון) .
מסילות נוספות תוכננו לקווים בין שער שכם לכוון שכונת מאה שערים ובית היתומים שנלר , מסילה נוספת מכוון שער שכם לכוון ביתו של המופתי בשכונת א- טור ומשם בחזרה דרך השכונה הגרמנית ותחנת הרכבת הישנה של ירושלים .
גם מחיר נסיעה ברב קו ,נקבע לשלוש פרוטות בקרונות המיוחסים ובקרונות לעם בשתי פרוטות והעיקר בכול קו רכבת יהיה קרון הפרדה לנשים (גם זה מוכר לנו ) ,אז על מה הזעקה הנשמעת כיום להדרת נשים ,הרי בפרוש הנחיה זאת נקבעה בידי ראש העיר בכבודו ובעצמו ,הנכבד חסן אל אפנדי אל חוסייני ,שבוודאי התייעץ עם פוסקי הדור.
אוף שכחתי ,תאריך סיום העבודה שנתיים וחצי ,אז מה הטענות של הירושלמים שזה לקח בדיוק מאה שנה .
קו הרכבת לירושלים בתקופה העותמאנית
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחר שהולאמה הרכבת מידי החברה הצרפתית,בידי השלטון והעותמאני,קו הרכבת לירושלים שימש את הצבא להעברת ציוד צבאי,מזון וסחורות לתושבים גם,בהמשך חיברו העותמאניים את פסי הרכבת למסילה הח'יגזית ,כאשר התקרבו הכוחות הבריטים לאזור ירושלים, חיבלו הכוחות העותומאניים בפסי הרכבת לאורך הקו ואף בקרונות ובקטרים, הבריטים שכבשו את הארץ מיהרו לשפץ את המסילה מחדש.
התקופה בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת השחרור
הגנרל אלנבי שבתחילת תוכניתו לכיבוש החלק השני של ארץ ישראל,בעת שיש בחוות רונית של היום כחצי שנה ,המשיך את מסעו לכיבוש יפו וירושלים ,ומשם התכונן לכבוש את שאר השטח דרך לחימה על גב ההר, לבסוף שינה את תוכניותיו,ירד לבקעה עקף את הכוחות לאורך שפלת ההר וגב ההר וכבש את חלקה הצפוני של ארץ ישראל ,במהלך זה ניתק את הכוחות העותמאניים מאחור ,דבר שגרם להם לנסיגה מהירה ואף לכניעה .
לאחר כיבוש יפו וירושלים מיהר אלנבי לשקם את מסילת הרכבת ולבנות מחדש את הגשרונים ולתקן את תווי הדרך שנהרסו בידי הצבא העותומאני שנסוג,הרכבת שימשה את אלנבי להזרים ציוד ומזון לחמישים אלף חייליו שישבו על קו הלחימה באזור אל בירה שעל גב ההר.
רכבת הקלה לה ספור של זקני העיר – מדהים
מוכרח אני לציין שכאשר סופר לי סיפור הרכבת הקלה הבריטית בירושלים ,משנת 1917-18 נשארתי בפה פעור ,אני שחיי בעיר וסביבותיה למעלה משישים שנה נדהמתי מקטע היסטורי זה שנגלה אלי.
מעט הקדמה
בעת כיבוש העיר בידי הבריטים בשנת 1917 נתקעה מכונת הלחימה של בנות הברית במרחק של קילומטרים ספורים מהעיר ירושלים לתקופת מה של מספר חודשים , בכדאי להניע את התורכים מלכבוש מחדש את העיר ,הוזרמו לעיר כוחות בסדר גודל של כחמישים אלף חיילים מבנות הברית,כל החיל הענק הזה היה תלוי באספקת מזון אדירה שהוזרמה ממצרים דרך סיני בואך באר שבע והדרום שנכבשו בטרם נכבשה ירושלים ..
שיירות עצומות של אספקה ומזון עשו דרכם לירושלים ולצבא האדיר שחנה בה, אי לכך החליטו מפקדי הצבא לסלול בירושלים מסילה צרה מדרום העיר לכוון צפונה, וכיוון שירושלים הרים לה סללו את קו הרכבת בעקלתונים על מנת להתגבר על הבדלי הגובה .
הקמת קו הרכבת הקלה והאספקה לכוון אל בירה
תחילת קו המסילה בתחנת הרכבת הישנה בירושלים בואך למושבה גרמנית ,קו הרכבת הוקם במהירות שיא של חצי שנה, בגלל העליות והמטען הגדול ,נמשכו הקרונות על ידי שני קטרים ביחד.
לאחר המעבר בשכונת קטמון הישנה , פנתה ועלתה הרכבת דרך שכונת קריית שמואל, לצומת הרחובות פלמח וכובשי קטמון של היום, בכאילו קו רוחבי המטפס לאט במעלה ומשם פנה הקו חדות בגלישה לכוון צפון דרך רחוב ברלין ולעמק המצלבה , ומשם לכוון העיר העתיקה בסוללה שהוקמה מעל לקברי הסנהדרין בסנהדריה שנקראו קברי המלכים בעבר,ומשם לכוון השכונות הצפוניות של העיר וצפון רמאללה כיום שבהם ישבו כוחות הצבא אל מול הכוחות התורכים, כיוון שהבריטים המשיכו לאחר תקופה קצרה את הלחימה צפונה הופסקה הנסיעה על מסילה זאת והיא אבדה בנבכי השכחה .
מעט תמונות נותרו מאותה תקופה ועד היום איני יודע איפה אפשר למצוא סימני שרידים של סיפור זה פרט לצילומים הבודדים שמראים את הקטרים מעל לבית הקברות סנהדריה ותצלומי מסילת הרכבת באזור סנהדריה.
הצילום המצורף באדיבות מאוסף הצילומים שצולם בין השנים 1898-1946 בירושלים על ידי צלמי חנות הצילום של אריק ואדית מאטסון האוסף נמצא באתר ספרית הקונגרס האמריקאי.
אגדת נוספת לרכבת ארץ ישראל ,לאחר מלחמת העולם הראשונה .
לאחר שהשתקעו חיילי הוד מלכותה, במחנותיהם בארץ ישראל והשימוש ברכבת פחת לאור הקטנת כוחות הצבא בארץ ישראל והמחסור בכסף של אנשי העליות לנסיעה ברכבת, הותירו את הנהלת הרכבת עם בעיית מזומנים ותחזוקה ,חובות גדולים של אחזקת המסילה,הוצאות הדלק ובעיקר משכורותיהם של עובדי הרכבת הצטברו והחלו להעיק על בעלי קווי הרכבת בארץ ישראל.
לפתרון הבעיה הכספית נדרשה ההנהלה לנקוט באחת משתי הפעולות הבאות (קימוצים) : הורדת מחיר הנסיעה על מנת להגדיל את ההכנסות מהגדלת נפח הנוסעים והובלת הסחורות של הסוחרים בתחנות הקצה בעיקר של קווי הרכבת, או בפעולה שנייה שניצבה בפניהם ,להפחית את כמות העובדים ברכבת ארץ ישראל בכדי לצמצם בהוצאות .
אנשי הנהלת הרכבת החליטו לאחד את שתי האפשרויות ולפטר כוח עבודה מיומן ( בלי לפגוע בשכר המנהלים שנותרו) ולהוריד את מחיר הנסיעה וההובלה, למה הדבר דומה לאגדת חמורו של חושם , כאשר החליט חושם לצמצם את מזונו של החמור והמשיך להעבידו באותו הקף של עבודה ,סופו של החמור שנחלש ומת ברעב וחושם נאלץ לשאת על גבו את נטל העבודה .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.