ירושלים נחלת שבעה המשך תולדות השכונה

בעיה נוצרה ברעיון האגודה בעת שהחלו לבנות בשכונה בתים וליישבה , באחד הלילות הגיעו שודדים רוצחים ורצחו את אחד המתיישבים הראשונים, כיוון שפחדו המייסדים כי ייפול מורא על המצטרפים החדשים הזדרזו המייסדים והגבירו את קצב בניית בתיהם על מנת שימהרו ויגורו בהם.
עוד החליטו שבעת המייסדים כי ימשיכו לבנות את הבתים על החלקות שרכשו ,בשיטת הסלאמי ,בית אחר בית בהתאם לכמות הכסף שיגייסו לבנייה,ציר הרחוב הראשי של השכונה היוצא מכיכר ציון ומסתיים בגן העיר ( העצמאות) , מציר זה יצאו רחובות קטנים שהאנשים בנו את בתיהם כחצרות שבהם נבנה בית המגורים ונחפרה באר מי איסוף הגשמים , ערוגות ואדניות לגידול צמחים ובל נשכח את מוסדות התפילה.
תהליך כניסת מייסדי השכונה היה מורכב, בפועל יהושע ילין לא גר מעולם בביתו ,גם בייניש סלנט לא גר בבית שבנה בשכונה,יוסף ריבלין חיי בביתו שבנה רק חמש שנים מיום הקמתו וגם חלק גדול מהזמן חי בגפו ,כיוון שאשתו פחדה לעבור לבית מבין חומות העיר העתיקה יוסף ריבלין בנה בחצרו מספר בתים בשנים 1871-2 ומכר אותם ליהודים שיצאו מהעיר העתיקה יואל משה סלומון היה היחידי מהמייסדים שגר בבית שבנה עד יום מותו,חיים הלוי גר בשכונה עד שמכר את ביתו בשנת 1890,אריה לייב הורוביץ בנה את בייתו אך גר בה זמן קצר, בשנת 1872 כבר נבנו על אדמת השכונה מעל לארבעים בתים והשכונה המשיכה להבנות .
כאשר נפטר יואל משה סלומון הוא נקבר בהר הזיתים משפחתו הוסיפה על מצבתו את המשפט ממייסדי שכונת נחלת שבעה.
מנהג שהיה נהוג בירושלים שהובא בידי גלות ספרד הייתה להביא לשכן חדש ביום השבת הראשון בביתו החדש בשכונה יין ומטעמים על פי דין תורה ,אין זה משנה האם הבית חדש או ישן ,המנהג כוון לאדם החדש ולא למבנה,אלא שדרכם של אשכנזיים לקצר כתפילתם ובמהרה חדלו מנהג זה, זקני העיר מספרים שהספרדים הירושלמיים ,שמרו את רוח היחס בין אדם לחברו ונהגו שנים רבות על פי המנהג.
שני גני נוי היו לשכונה בשנת 1910 , במקום שאנו קוראים גן החתולות מהסיבה שבירושלים אין חתולים,בגן הימני הגדול יותר לכוון גן העצמאות ביו נטועים ברושים ואשוחים והגן הקטן יותר לכוון העיר העתיקה אזור בית אגרון ,היה גן של עצי זית ,חרובים ושקדים .
בשנת 1925 נערכו חגיגות שישים השנה לרכישת האדמה והקמת השכונה , כאשר משה יואל סלומון שייכנע את ששת חבריו מספסל הלימודים לרכוש את האדמה להקמת שכונת נחלת השבעה .
בשנת 1960 נוצרה תוכנית של העירייה להרוס את שכונת נחלת שבעה ,על שלל סמטאותיה הצרות ושאינן נקיות  ולהקים במקומה שכונת בתים בני שמונה קומות האחד ומרכז מסחרי ראשון , התוכנית הוכנה ואושרה בידי מועצת העיר פרט לנציגי חרות במועצה ,כאשר טענו כמה מחברי המועצה כי יש להשאיר חלק מבתי השכונה כהנצחה של השכונה הוותיקה שיצאה אל מחוץ לחומות כשכונה השלישית וגם משום עברה ההיסטורי , השיב ראש העיר איש שלום ,כי מקומם של מצבות הוא בבית הקברות, להריסה ולבניה החדשה נבחרה חברת הכשרת הישוב .
שני רחובות ראשיים הקרואים על שמות שנים מייסדי השכונה , מתחמים את גבולות השכונה  והמוליכים מצפון לדרום מרחוב יפו לכוון גן העצמאות ובית הקברות המוסלמי , רחוב יוסף ריבלין הוא הקרוב יותר למגרש הרוסים ורחוב יואל משה סלומון היוצא מכיכר ציון ,מרחובות אלו יוצאות סמטאות ומהם מגיעים לחצרות הקרויות על שם הבעלים שבנו אותם ,מעין ארג מסובך שנדרשת שהייה ממושכת בשכונה על מנת להתמצא בה ( מסכן הדוור) .
ההתנגדויות לביצוע הריסת השכונה ,צוברות תנופה ובמיוחד ,מתרעמים תושבי השכונה על הרצון להרוס גם את בתי הכנסת העתיקים,חלק מטענות התושבים נסבה כי על התוכנית להריסה ובינוי למדו מן העיתונות והחלו להישאל השאלות, כיצד לא הוזמנו נציגי השכונה לדיונים אלו בעירייה.
על פי התוכנית ינושלו ויפקעו הבתים של כמאה ושישים המשפחות ,הגרות בשכונה ויועברו לשכונת עיר גנים ליד קריית יובל,למלחמה זאת בהפקעה הוקם ועד שכונתי שבראשו עמד השען משה פרנקל מבין ותיקי השכונה,שעיקר טענתו שאין הוא מתנגד לפיתוח החדש אלא שרצונם של התושבים לקבל בתים חדשים בפרויקט ולהמשיך לגור בשכונה ולא בשכונה אחרת,בבחינת בית תמורת בית,עסק תמורת עסק,עוד הדגישו חברי הועד כי חלק מהמשפחות מונות לפחות עשר נפשות במשפחה.
אנשי העירייה דחו את רצונם של אנשי השכונה להמשיך להתגורר בשכונה והודיעו כי ברצונם לסיים את הפרויקט תוך שלוש שנים,לכן המשיכו אנשי השכונה במאבקם הצודק לטענתם ולא הניחו להתחיל בפעולות הפינוי.
שלוש שנים לאחר החלטה זאת החזירה חברת הכשרת הישוב את זיכיון השיפוץ לעירייה לאור הקשיים שעמדו בפנייה, במקומה החלו מגעים עם תורם אנגלי שריכז קבוצה שהיו מוכנים להשקיע בפרויקט שיקרא סיטי כשני מליון ליט"ש ,הקבוצה התחייבה להשאיר על כנם שני בתי כנסת ולבנות במרכז השכונה גן עירוני קטן לרווחת תושבי העיר.
רחוב הלל נקרא בעבר רחוב בצלאל ,החלק שפותח בשכונת נחלת שבעה היה החלק הסמוך לרחוב יפו,במבט לאחור ניתן לחלק את תקופות החיים בשכונה ,כאשר התקופה התורכית שימשה את האות ליציאה מחומות העיר העתיקה ,אד הגיעו אליה להתיישב בעיקר תושבים שרכשו אדמות והקימו עליהם בתים.
בין רוכשי הקרקעות והערבים שנותרו בידם חלקות בשטח שנקנה להקמת השכונה אנו מוצאים יזמים ערביים נוצריים שבנו בתים או קנו בתים, על מנת להשכירם ליהודים שהתיישבו בשכונה, בעיקר בתחילת השלטון המנדטורי, דוגמא בולטת היא המבנה המשמש כיום כמלון ברהב בסוף רחוב סלומון הנושק לכיכר החתולות, בית שנבנה בידי ערבי נוצרי, או המבנה שנקרא ,חצר הנוצרים שמסביב לבית ברחוב סלומון 6 בשכונה , בתחילת שנות הארבעים היו מעל לעשר מגרשים כרכוש ערביים נוצרים מתוך כארבעים מגרשים של יהודים בשכונה.
בשנת 1911 הוקם גן ילדים של הגננת העברייה חסייה פינסוד סוקוניק בשכונה ,שעבר לאחר תקופה לשכונת זיכרון משה  .

סרטונים

מיקום