התחבר
כאשר מתגלית כוורת דבש מיד עטים עלייה עוד ועוד שותפים ,אלא שאז בערפול השנים מתחילות האגדות הירושלמיות לעבוד שעות נוספות , ומיד אוחזים בכתר מספר שחקנים ,שכול אחד טוען לבעלות ולראשוניות , כך גם בסיפורי זה .
אין אני נכנס לעובי הקורה ,מפאת גילי הצעיר יחסית, שלא היה אלא אולי רעיון גשמי ליצרני בידי מולידי הפולניים ,אך ידוע הוא כי במקום של הצלחה, אבות רבים יש לה , כמובן שמספר הדורות בארץ ישראל מאז גרוש ספרד הוא מעמד בקרב הוותיקים הירושלמיים והכבוד הוא הראשון במעלה .
משפחת חפץ שהתיישבה בירושלים לאחר גרוש ספרד ,נחשבה למשפחה שורשית בת מספר דורות רב בירושלים, כמו בכול משפחה התפלגה המשפחה למספר פרנסות ,פלג אחד של המשפחה התפרנס ממסחר בתבואה ,התווסף להם פלג שעסק בבנקאות והלווה כספים לפלחים המוסלמיים לרכישת זרעים ולגידול חיטה, כאשר התבואה בשלה רכשו אותה מידי הפלחים וקבלו את כספי ההלוואה בסחורה .
כיוון שהמשפחה הייתה מושרשת בארץ שהיו בה מוסלמים ואורח חיים מזרחי למדה המשפחה במהרה את השפה והמנהגים על מנת שתוכל לסחור ולחיות בקרבה לתושבים הערביים בירושלים ובסביבתה.
פלג אחר של המשפחה עסק בעסקי בפרות והענבים ליין בעיקר , חלק אחר עסק במשק בעלי הכנף והביצים שאותם הביאו מהאזור הדרומי של ירושלים,את הביצים כיסו בקש וכך הביאו אותם לשווקים בירושלים .
כיוון שחלק גדול מבני המשפחה עסקו בתוצרת חקלאית ,ברור היה שבמהרה יפנו המשפחה לעסוק בענף החלב והגבינות וכמובן תוצרת לווי של הענף, בני המשפחה החליטו כי הם לוקחים את הנושא קדימה והביאו מומחים לגבינות לסוגיהם השונים כמו ,הגבינה המלוחה בכיכרות וחריצים וגבינת הקשקבל ואף יצרו לבן ושמנת .
חדירתם לענף החלב יצר מלחמת עולם בזעיר אנפין בינם לבין משפחת אירמוזה שקבעה עובדות בשטח במסחר בענף החלב, ניסיונות ליצור רגיעה בענף לא צלחו ושתי המשפחות התחרו על כיסו וטעמו של הציבור היהודי בעיקר.
סכסוך זה הסתיים בזכות צעירי המשפחה, שמצאו אהבה בשני צדדי המתרס, אי לכך, החליטו שתי המשפחות להתחלק ולקבוע אזורי חלוקה וקווי שווק ברורים באזור ירושלים ושכונותיה ,להילחם ביצרנים הערביים ולמנוע כניסת גורמים תחרותיים יהודיים נוספים לענף.
בהדרגה השתלטו שתי המשפחות על בעלי עדרי החלב הערביים ,כתוצאה מכך יצרו מעין תאגיד סגור, שסגר בפני המתחרים העתידיים אפשרות לרכוש חלב בשוק החופשי, כתוצאה מכך האמירו מחירי החלב שמכרו יתרת המשווקים הערביים לבעלי מחלבות קטנות וחלבנים קטנים , דבר שהוריד ומנע רווחיות לעוסקים האחרים בענף.
לתקופתנו : חברת מצות ישראל
בעלי חברת המצות "מצות ישראל היו משפחת דננברג ומשפחת חפץ שלהם היו 15 אחוז במפעל, בשנת 1979 פרץ סכסוך עסקי בין השותפים ולאחר שש שנים של דיונים בבתי משפט (עקב תביעת היורשים של משפחת חפץ (דינה,שמעון ועלי ) בסופם של הדיונים החליט השופט כי משפחת דננברג חייבת לרכוש את חלקה של משפחת חפץ ולשלם לה בעבור התקופה שנערך המשפט ושבה לא ניתנו להם רווחים מתפעול בית החרושת והמכירות.
תודה ליעקב אלעזר איש ירושלים ,לעזרתו באיסוף החומר למאמר
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.