ירושלים מסיפורי מכירת הבשר הטרף

לאורך כול תקופת היהדות וההצמדות לחוקי השחיטה ,ידועה הבעיה שמחירו של הבשר המוכשר יקר יותר ממחירו , גם מהתחרות הנוספת בין השחיטה על פי ההלכה האשכנזית או הספרדית .
לעומתם הבשר הטרף שנותר מחלקי הבקר ,שלא עבר את התהליכים הידועים של השחיטה היהודית שכללה: תהליכי ניקור והכשרת הבשר על פי ההלכה וחוקי הכשרות היהודית נותר במחיר זול יותר.
לכן התחרו השוחטים ובעלי הבקר במכירת בשר הטריפה שנותר, ונוצרה תחרות קשה בין השוחטים על פרנסתם ,יש לזכור כי החיים באותה תקופה היו קשים ואכילת בשר נחשבה למותרות ומצומצמת בידי המשפחות הדלות ובמיוחד אנשים שניזונו מכספי החלוקה לדוגמא), שאכלו בשר במקרה הטוב אחת לשבוע .
בשנת 1911 התלוננו אנשי הקהילה היהודית והועלו טענות קשות כנגד הקצבים ,על מחירו הגבוה של הבשר הכשר, לעומת היהודים והמוסלמים, הבשר הטרף נרכש רק בידי מספר מסוים בידי קצבים נוצריים, (בעיקר ממוצא גרמני ).
התחרות על מכירתו של הבשר הטרף לקצבים הספורים הללו ,הביאה לירידת מחירים של הבשר הטרף לממדים שהיו על סף הפסד לשוחטים, מחירו של הבשר הטרף באותה תקופה הגיע למחיר של 15 פרוטות לרוטל ,כנגד מחיר של ארבעים פרוטות לבשר שעבר תהליך הכשרה.
נוצר מצב אבסורדי ,שהשוחטים על מנת לספק ,את כול כמות הדרישה הגדולה לבשר הטרף נאלצו לספק לסוחרים הנוצריים, לפרקים גם בשר כשר במחיר מופחת ,על מנת לעמוד בתחרות כתוצאה מכך וברצון שלא להפסיד לקוחות ולפגוע בכיסם נאלצו הקצבים להרים את מחיר הבשר הכשר שמכרו ליהודים ומכאן ההתמרמרות .
סיפור הבשר הטרף העסיק את רבני העיר , והמלחמה בו נמשכה , הרבנים ואנשי הדת ניסו למנוע את אספקת הבשר הטרף לקצבים יהודים ,שמכרו אותו לגויים וליהודים שההכשר לא היה בראש מעיינם ,ברור שהניסיון כנגד הקצבים היהודים להתפרנס גם ממכירת הטרף ,לא היה מצד הממסד הדתי ,אלא נוהל בידי עסקנים ורבנים שניזונו מכספי הציבור ,שעול העבודה הפיזית לפרנסתם ,לא נפל עליהם וזמנם היה בידיהם .
אנשים אלו התנדבו והקימו וועד זמני בבית הכנסת של מאה שערים, מטרתם העיקרית למנוע את המכירה של הבשר הטרף לקצבים היהודיים אלא ליזום חוק שיש לשרפו , אלא שתקנה זאת שהציע הוועד הזמני שהוקם, נתקלה בהתנגדות עזה של הקצבים שתעסוקה זאת הייתה חלק מפרנסתם , הגדילו חברי הוועד הזמני והדפיסו אלפי פשקווילים להפיצם ברחבי העיר.
לדעתם שום וועד זמני ,אינו יכול לפגוע בפרנסתם, ורק מוסדות ממלכתיים וחברי מועצות דתיות ושוחטים, יכולים אולי לחקוק תקנה כזאת, עוד הוסיפו הקצבים שהיו בקיעים בהלכות השחיטה ,כי שרפת הטרף איננו אפשרי בירושלים .
להתנגדותם הוסיפו הקצבים כי רוב בעלי החיים מהבקר או הכבשים המובאים למשחטה בירושלים ,שייכים לסוחרים ערביים המביאים אותו לשחיטה ,את חלקי הבשר הכשר וחלקי הפנים מוכר הסוחר לקצב והשוחט היהודי ,את החלק הטרף והחלק האחורי שאינו עובר ניקור נמכר בידי הערבי לסוחרים נוצריים, מוסלמים ויהודים .
אפילו נמצא שוחט יהודי שהפך לקצב ולבעל אטליז בשטח שבו חיים ערבים בשם מודרן שאליו מגיעים אזרחים הניזונים מחלקי בשר שאינו כשר , ואפילו יהודים שהכשרות זרה להם, על כן צריך להיות ברור לחברי הוועד הזמני ,שמלאכתם לא תעשה כי מעורבים בנושא עסקים וממון רב.
עוד הוסיפו הקצבים כי אף שוחט יהודי לא יסכים לשרוף את הבשר הטרף וכמובן בעלי הסחורה הערביים ,כול עוד קיימת צריכה לבשר הזה, אף אחד לא מוכן לספוג את ההפסד או כתחליף על מנת לצמצם הפסדים לכיסם ,להעלות את מחיר הבשר הכשר על כתפי הצרכנים היהודים, התוצאה עלולה להיות הפוכה ,שיהודים הרוצים לאכול בשר ,יחלו לרכוש בשר טרף זול יותר שמחירו מתאים לכיסם .
בקיצור המלחמה בבשר הטרף נמשכת הביצוע איננו אפשרי עקב טבעו של האדם לכרסו וכיסו .

מיקום