ניסיתי להבין איך הגיעו הצריפים ומאיפה למושבה הגרמנית בירושלים ונדמה לי שיש לי פתרון לתעלומה .
בסוף שנת 1866 הגיעו לנמל יפו קבוצה של צליינים מארצות הברית ממדינת מיין במטרה לעשות עלייה לישראל בעקבות התעוררות דתית ,בקבוצה היו כמאה שישים צליינים ,מי שזוכר באותה תקופה הוקמו מספר מושבות אמריקאיות בישראל , אחת אפילו קדמה את הטמפלרים בירושלים באזור שיך גרח .
במטענם של הצליינים מארצות הברית היו מספר צריפים מעץ על מנת שישמשו אותם בשלב הראשוני של העלייה לפני הקמת מבני הקבע מאבן שלהם במושבות האמריקאיות , קבוצות אלו לא הוכנו לתנאים הסניטריים הקשים שהיו בארץ כולל מחלות קשות ובעיקר ידידינו היתוש , לא ברור לי האם הרעש שהוא מקים בתעופה הלילית בעיקר, החריד אותם או המחלות אשר הביא עמו היתוש.
צרה נוספת הייתה , מכוון המשטר העותמאני של אותה תקופה בישראל ,אשר לא קיבל צליינים אלו , אשר באו עם רעיון להקמת מושבות קבועות , בגיל ובשמחה והעדיף להערים עליהם, כמו על גלי העלייה היהודית קשיים לאורך כול הדרך.
למעשה רק בשנת 1867 החל לתת הממשל העותמאני , רישיון לקניית אדמות בשטחי ארץ ישראל , לגרמניה של אז פרוסיה בעקבות קשרים טובים בין קיסר גרמניה והשולטן התורכי ניתן רישיון מיוחד לאזרחים הגרמניים , לרכוש קרקעות בירושלים בין החומות ומחוץ לחומות.
בעקבות ההחלטה הזאת , רכש האזרח הגרמני מתיאוס פראנק בשנת 1872 קרקעות באזור המושבה הגרמנית של היום ואז, מידי חמולת בכפר הערבי בית צפפה , במחיר עתק של גרוש וחצי לשטח של דונם , כול הקנייה, הייתה בעבור חתנו , שהתכונן להגיע לארץ ולפתח חקלאות כמו בגרמניה , איתרע המזל וחתנו נפטר בצר לו הגיעה ההצעה מועד הטמפלרים לרכוש ממנו את החלקות שאין לו צורך בהם וכך השאר נכתב בספרי ההיסטוריה .
אי לכך נחזור לקבוצת הצליינים האמריקאים שהתייאשה, הן מהתנאים והן מיחס השלטון העותמאני וקיפלו את רגליהם בחזרה למיין הרחוקה , את הצריפים מכרו לוועד הטמפלרים וכך הגיעו חלק מצריפים אלו למושבה הגרמנית בירושלים.
בהערה : צריפו של דן בן אמוץ אינו שייך לסיפור כי את הצריף השוודי שלו, הוא הביא ביחד עם אשתו משהותו בארצות הנכר וקיבל אישור להציבו בשכונה הגרמנית בירושלים .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.