התחבר
מחלקת הבריאות והחינוך הלאומי בשיתוף עיריית ירושלים החליטה בסוף שנת 1938 על חובת חלוקת כוס חלב מפוסטר לכל תלמיד בבית הספר, מהטעמים שילדים אינם שותים חלב במידה מספקת בביתם והטעם השני הדאגה לבריאותם של הילדים, ולבסוף הייתה הימנעות בצריכה עקב מחיר החלב היקר הנמכר בירושלים.
חלוקת החלב לילדים נערכה תחת פיקוח מורי הכיתות, אחיות בתי הספר, בשעות הלימודים בבוקר.
החלוקה של כוסות החלב הייתה שוויונית ללא הבדל בין תלמידים להורים מבוססים או הורים עניים תחילת החלוקה נערכה במספר בתי ספר ,אך במהרה הצטרפו בתי ספר נוספים למפעל.
חלוקת כוס החלב בחובה ,הקיפה בתי ספר פרטיים, בתי ספר של רשתות כמו אליאנס ,אווילנה דה רוטשילד , מוסדות חילוניים בתי אולפנה ובתי ספר חרדיים.
לצורך ביצוע המפעל הוקם צוות שפעל מול תנובה ,על מנת להוזיל את מחיר החלב, בבתי הספר הותקנו מכלים לקבלת מנות החלב, בקיץ קוררו המכלים ובחורף הוגשו כוסות החלב מחוממים, כמו כן הוקמו פינות חלוקה סטריליות ,ובתי הספר רכשו כוסות וקומקומים למטרת חלוקת החלב.
ההסתדרות שלחה מספר עובדות לשמירה על הניקיון והסטריליות לבתי הספר , שעברו הדרכה של אחיות בתי הספר , מספר רופאים התמנו כבודקים רשמיים של החלב שנשלח לבדיקות מעבדה ,פיקוח על העובדים והגחה רפואית על הילדים בבתי הספר.
בתחילה שילמו המשפחות בכול סוף שבוע ,בעבור החלב ששתו הילדים בבתי הספר, כול אחד על פי הכנסת ההורים , והעניים קבלו את מנת החלב בחינם, כמובן שחלק מההורים התמרמרו על הצורך לשלם בעבור החלב , אך השלטונות באמצעות החוק ,הטילו את חובת צריכת החלב לילדי בתי הספר.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.