התחבר
מחצית חודש אוקטובר 1950 נקבע כמועד האחרון להגשת הרשימות לבחירות בירושלים , לבחירות אלו הוגשו כעשרים רשימות, דניאל אוסטר שדחה את הרשמתו ממש עד הרגע האחרון ,נרשם כראש המפלגה הפרוגרסיבית לראשות העירייה, כנגד מפלגתו לשעבר הציונים הכללים שמועמדה היה אליהו אליישר.
בהסכם שנחתם בין רשימת, הפרוגרסיבית לבין רשימת מפלגת מפא"י , נכתב כי במידה ומפא"י לא תזכה להציב ראש עיר משלה לירושלים ,היא תעביר את תמיכתה לאוסטר על מנת למנותו כראש העיר ירושלים , למרות זאת הקימה מפלגת מפא"י מפלגה נוספת בשם המפלגה הבבלית ,שתנקז אליה בוחרים ספרדיים , כנגדם התאחדו המפלגות הדתיות כמקשה אחת לבחירות לראשות העיר ירושלים .
ועדת הבחירות הראשונה שהקימה עיריית ירושלים נפסלה בידי שר הפנים שפירא, ועדה שעמדה כנגד 17 הרשימות שרצו לבחירות ושנציגיהן היו במועצת העיר ואליהן היו מצורפות רשימות שנציגיהן אינם במועצה ויוכנסו על פי ראות עיניו של שר הפנים ,וועדת הבחירות נפסלה לטענת השר כי הדבר מסרבל את עבודת הוועדה ומוטב שהמצב יישאר כמות שהו .
בתקופה זאת החלו להופיע פרסומות לעבודה לקויה של העירייה והעומד בראשה , על הלכלוך בעיר , העדר הקמת מפעלי תעשייה בירושלים ובכלל על הזנחה מתמשכת , ניפוח מספרי העובדים ,הטענה העיקרית הייתה העדר קשר בין ראש העיר אוסטר למנהלי המחלקות בעיר ,פרסומות אלו נועדו לקעקע את מעמדו של דניאל אוסטר לבחירות מחודשות שלו לעירייה .
במחצית נובמבר 1950 נערכו הבחירות בירושלים ,מיד החלו לספור את מספר קולות הבוחרים והחלו מגעים להרכב מועצת העיר ולזהות העומד בראשה , שלושה מועמדים רציניים התמודדו על ראשות העיר : דניאל אוסטר מטעם הפרוגרסיביים , יצחק בן צבי ונציג מפא"י ,אליהו אליישר נציג הציונים הכלליים , בבחירות אלו ירד כוחה של מפא"י , למועצת העיר נבחרו 21 חברי מועצה ,שהיו אמורים תוך שבועיים לבחור מקרבם את ראש העיר.
מפלגות המרכז ,התנגדו למפלגות מפא"י והפרוגרסיביים ,שכוחם לא הספיק לקבוע את ראשות העיר , למרות שהתלכיד הדתי לא צלח בבחירות עקב חילוקי דעות , לא הסכימו הדתיים בראשות אגודת ישראל ,לתמוך ברשימתו של אוסטר כיוון שהם רצו את משרת סגנות העיר ,ועל פי ההסכם של אוסטר עם מפלגת מפא"י ,הוא התחייב לתת להם את תפקיד הסגן בעבור תמיכתם בו לראשות העיר.
בקיצור תבשיל נאה ומעניין ,במיוחד כאשר בנוסף לשלושת המועמדים המובילים לראשות משרת ראש העיר צץ שם חדש של שלמה זלמן שרגאי , מטעם מפלגת הפועל המזרחי שמפלגתו החלה במגעים עם מפלגות המרכז ליצור שותפות ובלבד שימנעו ממפא"י והפרוגרסיביים לשלוט בירושלים, (זכרו שהרוב שנדרש לקואליציית שלטון במועצת העיר צריך להיות לפחות 11 חברי מועצה .
מפלגתו של אוסטר צברה בבחירות רק 2 חברים, מפלגת חרות צברה 2 חברים, הדתיים צברו 4 חברים ,למרות ההתפלגות אל אלה יש להוסיף שתי סיעות דתיות שלהם שני חברים נוספים, מפא"י צברה 5 חברים, מפלגת הציונים הכללים צברה 4 חברים , למפ"ם ולמפלגת התימנים עוד 2 חברים .
הישיבה הראשונה בערב שבת של מועצת העיר הנבחרת ,נמשכה 8 דקות והישיבה נדחתה לתחילת השבוע בישיבה השנייה נתקבלה הצעה לבחור בדניאל אוסטר כראש העיר אך מועמדותו נכשלה כיוון שהוא הצליח לאסוף רק 9 קולות לבחירתו , כנגדו ניצבו, גוש הציונים הכללים, הדתיים וחרות ויצרו גוש של 12 חברי מועצה שחתמו על הקואליציה בת 12 החברים .
מכוון הגוש הדתי מנה 6 חברי מ ועצה נבחר מהם מר שלמה זלמן שרגאי לשמש כראש העיר ירושלים שחיכה לקבל את הסכמתה הסופית של מפלגת הציונים הכללית , בכדי לסיים את הרכבת הקואליציה ובחירת ראש העיר וסגניו .
בתחילת 1951 החליטו 11 חברים במועצת העיר לבחור סופית את שלמה זלמן שרגאי למשרת ראש העיר סגניו שנבחרו היו : אליהו אליישר, הרב פרוש ורובין ממפלגת חרות.
כתגובה לכך התפטר דניאל אוסטר מחברותו במועצת העיר וסיים את תפקידו כראש העיר בירושלים , בקיצור רגשות אינן הולכות עם עובדות מוגמרות, לאחר 16 שנים בתפקיד חבר מועצה, סגן ראש עיר ושתי כהונות כראש העיר של ירושלים , פרש דניאל אוסטר עם בטן מלאה באכזבה והלך לעשות לבייתו.
בעת הכרזת שמו של שרגאי כראש העיר החדש בירושלים ,על פי אגדות זקני ירושלים, עזב אוסטר בכעס את אולם המועצה סרב ללחוץ את ידו של המנצח בבחירות, והגדיל לעשות כסרב להעביר את ענייני העיר למחליפו למרות בקשותיו של שרגאי
זמן קצר לאחר פרישתו מהחיים הציבוריים נתמנה אוסטר לשמש כמנכל חברת החשמל הירושלמית , חבריו של דניאל וחברי המועצה מהאופוזיציה בעירייה, דרשו לפזר את המועצה והעירייה כיוון שאין למנות ראש עיר דתי לעיר , השיב להם ראש העיר שלמה זלמן שרגאי שרק שר הפנים ראשי לפזר את המועצה.
ראש העיר היהודי שלמה זלמן שרגאי שמש בתפקידו בין השנים 1950-52 ,אז הכריז על סיום תפקידו ,אלא שחבריו לקואליציה בספטמבר 1952 סרבו להגיע לישיבה במועצת העיר ויצרו חוסר קולות לקוורום ביצועי במועצה ,על מנת לבחור לו מחליף למשרת ראש העיר ירושלים, במצב הזה דרשה סיעת הפרוגרסיביים לפזר את המועצה ולהכריז על בחירות חדשות ולבחור את דניאל אוסטר למשרת ראש העיר .
למרות אי הגעת חברי המועצה הסוררים ,נקבע כי בישיבה הבאה יתקבלו החלטות חוקיות באמצעות מספר החברים שיגיעו ללא צורך בקוורום , למשרת ראש העיר הבא ,בלט שמו של יצחק קריב מסיעת המזרחי ,בקיצור תבשיל חדש שנרקח בידי הסיעות הדתיות ברצונם לשמר על מעמדם בראשות העירייה, לבסוף נבחר יצחק קריב לראשות העירייה ושרת בה בין השנים 1952-4, עד שפרש עקב מחלתו , ליצני העיר הוסיפו ,כי שרגאי קבל את מחלתו בעבודתו בעירייה ,אך האמת שהוא היה נשא מחלות עוד בטרם נבחר.
עד שנבחר יצחק קריב לראשות העירייה ,הוקמה וועדה לבחון את התנהלות העירייה לאחרונה, בישיבותיה נגבו הודעות על שחיתויות ,על אי פיטורים של פקידים ומנהלים שסרחו בעבודתם בעירייה , אך בעיקר את חסרון המלה לא כנגד הלחצים ועוד ועוד.
הפתרון שהציעה לבסוף הוועדה הייתה לבחור למועצת העיר בבחירות אזוריות ,אישיות ובלתי מפלגתיות , על מנת להשתחרר מהתלות במפלגות ,ממש ימי המשיח , והרי ברור כי מי שטמן ידו בעיסה המתוקה לא יוציא ידו ממנה .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.