ירושלים דבורה קלן בית הספר מרכז שלהבת

כיום בית הספר  מרכז שלהבת – יה רחוב שבטי ישראל 25 פינת הנביאים
דבורה קלן אחותו של פרופסור קלן, סוציולוג והוגה דעות ציוני,דבורה קלן הייתה מחנכת ידועה בירושלים ,חייה בשנים 1888-1957 , עלתה לארץ בשנת 1920 ומיד לאחר עלייתה לארץ ישראל פתחה בית ספר (אולי ניסויי ) במבנה ערבי . שיטת הלימוד שהונהגה בבית הספר ,התבססה על חינוך ילדים בגישה חופשית למשחק וללימוד.
בין תלמידיה המפורסמים יגאל סוקיניק ידין רמטכ"ל לשעבר , שלושת ילדיו של אליעזר בן יהודה ,בית הספר מומן בידי יהודים ציוניים מקלן שבראשם עמד השופט יוליאן .ו. מק .
בית הספר לבנים ובנות ,הוקם בשנת 1920 ברחוב שבטי ישראל , בארמון שנבנה בעבור   קיסר חבש היילה סילאסי ,באזור בית החולים האיטלקי ,כיום משרד החינוך , לצורך הכנתו כבית ספר התגייסו המורות והמורים השמש התימני ומשפחתו ומעט התלמידים שהספיקו להירשם ועמדו וצבעו את משקופי החלונות והדלתות, תפרו וילונות הכינו מטבח למזון,כול זאת בטרם נפתחה שנת הלימודים הראשונה .
בשנת 1936 בשנתו השבע עשר ,עבר בית הספר לרחוב אלחריזי 12, מאחורי מבנה המוסדות הלאומיים , שכר הלימוד בבית הספר נקבע ,על פי יכולתם של ההורים לשלם , בשנת 1939 שמו של בית הספר הוסב ל"בית הספר ובתי מלאכה " על שם השופט יוליאן .ו. מק , בשנה זאת החלו לפתוח גם קייטנה לתלמידים בחופשת הקיץ, בשנת 1941 עבר בית הספר בהנהלת דבורה קלן לרחוב הנביאים בבית החולים לשעבר הדסה .
בשנת 1920 מפרסמת דבורה קלן על פתיחת בית הספר "החברה החינוכית של ההורים בהנהלתה בבית הספר תפתח כיתת גן ויפתחו בה כיתות היסוד א – ו בגילאים שנתיים וחצי עד שלוש עשר שנה,על מנת שתלמידים בני עולים יוכלו להצטרף לבית הספר ,בבית הספר הונהגה השפה העברית בהברה ספרדית, לטובת ילדי העולים ,הוקמה בבית הספר אולפנה לעברית לילדי עולי שיש להם מוסג כול שהוא בעברית מכיתות לימוד יסודיות בחו"ל .
בין מורי בית הספר ניתן למנות את המורה פאני שוער ,המורה בכיתה א בשנים  1925-1926 ,שהגיע מאמריקה בבית הספר הכירה את המורה יצחק מנדלסון , שכרה היה עשר לא"י ,לאחר שהכירו בני הזוג המורים נישאו וביחד עזבו בשנת 1927 וחזרו לאמריקה,מורה נוסף היה אמוץ כהן 0 הילד הראשון שנולד במושבה מוצא למשפחת כהן) הוא שימש  כמורה לטבע ואחראי על גינת בית הספר,בגינה גידלו אמוץ והתלמידים ירקות ופרחים ונהגו למכרם, בנוסף הוציא אמוץ כהן את תלמידיו לסיורים ברחבי ארץ ישראל והרביץ בהם את תורת הצומח בארץ ישראל את אהבת המולדת והכרת שכנינו המוסלמים בעיקר את האיכרים ( הפלאחים) .
מורה נוסף שלימד אומנות ופיסול בשנת 1933 היה הפסל משה ציפר ,לאחר שנמלט מגרמניה בשנת 1933 .
בהמשך הזמן צורפה פנימייה ליד בית הספר בעבור התלמידים בגיל 6-12 שנה ,החל משנת 1920 ממשיכה דבורה קלן לפרסם את בית ספרה לקראת פתיחת הלימודים בבית הספר , דוגמא היא : כי בשנת 1930 מכריזה דבורה קלן על פתיחת בית הספר במתכונת שמונה כיתות יסוד והכנה לכיתה המקבילה לרמת השנה הראשונה בתיכון של הגימנסיה.
שיטות ההוראה בבית הספר הפרטי של דבורה קלן ,עוררו את זעמה של הסתדרות המורים ( מרכז המורים) שהכריזה עליה מלחמה וחרם התקשרות ואיסור לקבלת מורים לעבודה בבית ספרה , מלחמה וחרם זה הסתיים בשנת 1933 בחתימת הסכם עבודה וחומר הלימוד במוסד.
בבית הספר מעבר לחומר הלימודי הרגיל ,והתמודדות בחיי היום יום בהשתתפות התלמידים בניהול ומערך ההזמנות לבית הספר ,למטבח וחומרי כתיבה מידי ספקים וסוחרים נלמדו גם מקצועות תעשייתיים כמקצוע לחיים , מלאכת יד, אומנות יד ומלאכת ניהול משק בית.
בהדרכתה של דבורה קלן נלמדו שעורי אומנות וציור, ציורים אלו הוצגו בתערוכה בבית הספר לאומנות בצלאל בשנת 1953 ,התערוכה נקראה התרשמות מיצירות אומנות של האסכולות הישנות באירופה בציורי ילדים, קדמה להם תערוכת ציורים שנערכה בשנת 1932 של ילדי בית הספר .
בשנת 1928 תבעה דבורה קלן את המדפיס נפתלי שניאורסון על חוב כספי כלפי המוסד שניהלה, בפסק הדין בשנת 1929 ,קבע בית המשפט כי היא זכתה במשפט והטיל קנס של 90 לירות ארץ ישראליות בתוספת הוצאות משפט וריבית מקובלת, אלא שעכבותיו של נפתלי שניאורסון נעלמו , הוצא בנוסף פסק דין של ההוצאה לפועל למכירת רכושו  .
בשנת 1959 הוצא ספר ביוגרפי לזכרה של דבורה קלן ,בידי הקרן להנצחת שמה ובעזרת וועד נאמני בית הספר ברנדיי , הספר הוצא לאור בכתיבת ועריכת אלישע אפרת.

מיקום