התחבר
מנהל בית הספר לאומנות החדש יוסף בודקו נפטר בשנת 1940, לאחר מותו הוחלט לערוך תערוכה בבצלאל לזכרו מאוסף עבודותיו של יוסף בודקו, אולם התערוכות הסב את שמו לאולם של יוסף בודקו ,התערוכה שנערכה באולם כללה חלק מאוסף עבודותיו לאורך שלושים שנות יצירה, בתערוכה הוצגו ציורים בשמן, עבודות חריטה, עבודות גרפיות, עבודות ריקוע בנחושת ורישומים.
חלק מתלמידי בצלאל בשנים שקדמו לשנות הארבעים הגיעו כבנים של יהודים מהגולה, נערים אלו נתמכו בידי ההורים הן מבחינת שכר לימוד והן מבחינת כסף למחייה, חלקם נתמכו גם אגודת ישוב יהודים מגרמניה בארץ ישראל, ברור שבעת שעלו הנאצים לשלטון והוחקו חוקי הגזע ,נסגרו מקורות כספיים אלו ומספר התלמידים צומצם ושוב אנו חוזרים לימי הלחימה של קיום מוסד בצלאל .
הנהלת בצלאל פנתה לשלטונות על מנת שיתמכו כספית במוסד האומנות ,( דבר שנמנעו ממנו עד עתה ), כיוון שחלק גדול מתקציב המוסד הגיע מתשלום שכר הלימוד ,מרדכי ארדון בורנשטיין מונה כמנהל הזמני ובהמשך כמנהל קבוע לנהל את המוסד והלימודים נפתחו מחדש .
במקביל בית הנכאות בצלאל ממשיך בקיום תערוכות ואף החל להוציא חוברות מידע רבעוניות לפעילותו ,תערוכות שנפתחו כללו : תערוכת צילומים של הלמר לרסקי שהציג פרי עבודה של שלושים שנות עבודה כצלם, קרן היסוד ערכה תערוכה נושאת פרסים של נוער, לציון שנות עבודתה בארץ ישראל , בשנת 1943 נתקיימה בבצלאל תערוכה של ציירים מלבנון בחסות שגריר צרפת החופשית .
מקרב מורי בצלאל בולטים בשטח היצירה מספר מורים אמנים ואומנים המציירים בסגנון ארץ ישראלי בהשפעת רוח בצלאל, שהמשיכו בדרכם האומנותית למרות המלחמה הנערכת מסביב כמו : אברהם גולדברג הממשיך לצייר אנשים ובעיקר נשים עתירות בשנים, הצייר שטיינהרט , הצייר מרדכי לבנון ,הציירת ויולט ציטרון בציורי נוף ילדותה, הצייר הרמן שטרוק ( על שמו פרס שנתי בבצלאל על עבודת אומנות ) , הצייר אשהיים ועוד.
בשנת 1944 למדו בבצלאל כארבעים וחמישה תלמידים במסגרת הלימודים הרגילים ,בנוסף מעל לעשרים תלמידים לומדים בקורסי הערב ומתווספים אליהם נערים המשלימים השכלה בסדנאות המוסד לקראת לימוד מקצוע אומנותי לעתידם, כמו כן החלה מגמה לפתות צעירים ממוצא מזרחי ,באמצעות פרסים להצטרף ללימודים במוסד.
בשנת 1945 נחגג חג העשור בבצלאל החדש, לאחר פתיחתו המחודשת בשנת 1935, מספר התלמידים התקרב למאה לאחר הטקס נפתחה תערוכת עבודות של מורי בית הספר ותלמידיו .
בשנת 1947 נדדו בארץ ישראל ובעולם מעל לשלושים תערוכות נודדות מיצירות של בצלאל החדש , באותה שנה הוקמה קרן מעיזבונם של בני הזוג סלי ועליזה וולף שנוהלה בידי הקק"ל לחלוקת מלגות לסטודנטים מצטיינים בבצלאל , במוסד התקיימה תערוכת ציוריו של הצייר היהודי יענקל אדלר ( לפני מספר שנים במוזיאון ישראל) .
גם בשנים 1948-9 נערכו תערוכות של תלמידי בצלאל החדש , בין השמות הבולטים של תלמידי המוסד : הצייר נפתלי בזם דן הופנר שברבות הימים מונה כמנהל במוסד, פרידל שטרן המאיירת שהייתה מורתי לרישום, יוסי שטרן הרשם הנפלא שגם היה מורה שלי בהמשך.
בשנת 1949 נבחר המוסד בצלאל החדש ,ליצור נרתיק גליל מכסף לאכסנת מגילת העצמאות של העם היהודי בארץ ישראל, יצר את הגליל מורה בית הספר דוד גומל, שעבד על הנרתיק כחודשיים , משקלו של הנרתיק כארבעה קילוגרם ,על הנרתיק הוצמדו אותיות שיצרו את הכתובת : מגילת העצמאות בתוספת המשפט מן התנך " לא יבואו עוד שמשך וירחך לא ייאסף" עוד נחקק סמלה של המדינה והתווסף המשפט : חתומה בידי מועצת העם, בעיר תל אביב, ה' באייר תש"ח.
כך ממשיכה המסורת בבית הספר ברוח החדשה של הלימוד המערבי , בכול שנה נערכות תערוכות הבוגרים , התלמידים והמורים , המוסד משגר תערוכות מפרי עבודותיו וגורף פרסים וצובר הכרה בין לאומית לעבודתו ולסגנון האומנות שלו, לדוגמא בשנת 1954 נשלחו עבודות גרפיקה בפוסטרים לתחרות פוסטרים עולמית באמריקה ומתוך כעשרים עבודות זכו עבודות בצלאל בארבעה מדליות ופרסים .
בשנת 1956 נערכו חגיגות חמישים שנה לפתיחת בית הספר לאומנות בצלאל בידי פרופסור בוריס שץ,לחגיגות נוספו תערוכות להצגת הישגי בוגרי בצלאל לאורך השנים ,שנת החגיגות נקראה גם שנת בצלאל ברחבי ארץ ישראל, עוד נערכו קונצרטיים חגיגים לזכרו של בוריס שץ ונפתחו תערוכות רבות לאורך השנה , כמו כן השרות הבולאי הוציא בול לכבוד חגיגות היובל.
בשנת 1958 נפתחה מחלקת הקרמיקה במוסד בצלאל ,והמוסד ממשיך בדרכו כולל תערוכות ותערוכה שנתית מרכזית, בשנת 1961 מתחיל סכסוך בין הנהלת בית הספר לבין מאה שמונים תלמידיה, הסכסוך נובע מגובה שכר הלימוד שלדעת הסטודנטים הוא גבוה מתשלום הסטודנטים האחרים במוסדות לימוד בארץ ישראל, הסכסוך נמשך עד שבחודש מרץ בשנת 1962 , פורצת שביתה והתלמידים עברו ללמוד במקומות חיצוניים וללא בבית הספר, אך הויכוח הוא גם על חומרי עבודה במחלקות ותנאי התברואה במוסד.
השביתה נמשכה כחודש ובתחילת אפריל 1962 בהתערבות משרד החינוך חזרו התלמידים ללמוד בין כתלי בית הספר,הוחלט כי תקציב בית הספר יגיע מידי משרד החינוך, תוקם ועדה לא קרואה לקביעת גובה שכר הלימוד ,שלאחר שתחליט הועדה לגובה השכר יועברו החלטותיה לידי ועד התלמידים על מנת לאשרה.
אלא שמשרד החינוך ,לא הכיר בבצלאל כמוסד להשכלה גבוהה ולכן לא ניתנו לתלמידיו הקלות ומלגות , אשר ניתנו לנוסדות אקדמיים אחרים בארץ ישראל.
בשנת 1964 מתמנה דן הופנר למנהל בית הספר לאומנות בצלאל , דן הופנר בוגר המוסד שלמד בשנים 1948-9 מחליף את האדריכל פליקס דארנל ,לאחר מינויו החליט דן הופנר לצמצם את מספר התלמידים לשישים במקום מאה ועשרים ולפטר שמונה מורים , מהסיבות שלדעתו הצפיפות בכיתות לא אפשרו מצב לימודים יאה ופורה, את פיטורי המורים הסביר בצמצום עקב המצב הכספי הגרוע של המוסד.
שאיפה נוספת הייתה לדן הופנר ,לקבלת תואר אקדמי לתלמידי המוסד , לצורך זה חבר לאוניברסיטה העברית ,על מנת שתלמידי המוסד ילמדו את תולדות האומנות , פילוסופיה ועוד מקצועות אקדמיים, דן פתח מחלקות חדשות כמו : מחלקת עיצוב המוצר ומחלקת אומנות חופשית, מקצוע האנגלית קבל גם פינה בחומר הלימוד.
בעת שפונה בית הנכאות בצלאל בסוף 1965 והפך למוזיאון בצלאל החדש ( מוזיאון ישראל) קיוו בבית הספר בצלאל כי מבנה המוזיאון יחובר למבנה בית הספר על מנת לתת פתרון כמאתיים ושבעים תלמידיו שהיו מפוזרים במבנים שונים בעיר כמו בית היתומים שנלר , אך בירושה זכה איגוד האומנים והפסלים .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.