ירושלים אגדה ירושלמית לראינוע ציון

כאשר לקחו לידיהם האחים גוט את הראינוע ציון בתקופה התורכית , הם התקינו בו את המקרנה שנקראה אז קינומאטוגרפי , מכשיר פרימיטיבי מתחילת הסרטים בעולם התמונות הנעות ,האדם שהביא את המכשיר לירושלים והציע אותו לבעל בית הקפה פייג ,במושבה הגרמנית שהתחיל להקרין בו סרטים ,אך תוך תקופה קצרה סגר את אולם ההקרנה בבית הקפה.
את מכשיר הקינומאטוגרפי, רכשו האחים גוט בעבור הקולנוע שפתחו בכיכר ציון,הבעיה הראשונה שנתקלו בה היה שנשאר רק עותק אחד של סרט ברשותם , את אותו העותק הקרינו מספר שבועות, אלא שלצופים נמאס עמדו והתלוננו בפני השלטון התורכי בירושלים שדרש להפסיק את הקרנת העותק הבודד.
זקני העיר מספרים כי על פי האגדה מצאו האחים פטנט גאוני והחלו להקרין את העותק מהסוף להתחלה, כיוון שאת התושבים לא עניין תוכנו של הסרט ,אלא לראות תמונות זזות על המסך, נמשכה הבדיחה הפנימית עוד תקופת מה, עד שבעלי הראינוע מצאו סוכנות שתספק לראינוע סרטים נוספים.
עוד הוסיפו זקני העיר וספרו כי השלטונות התורכים החליטו כי מכשיר ההקרנה ובמיוחד הדינמו ,מסוגל היה להתקשר למכשירי מודיעין בריטיים כמכשיר קשר,אי לכך בכול יום לאחר ההקרנה הושם מפתח הדינמו במטה המשטרה עד למחרת , כיוון שהמכונה נדרשה לתיקונים ולטיפול תחזוקתי קבוע , החלו ויכוחים בין בעלי הראינוע לבין התורכים למסירת המפתח בשעות היום, כיוון שהבינו הבעלים כי התורכים מפחדים, יצרו מפתח נוסף ואיתו היו משתמשים לתיקונים ועל מנת להסוות מפתח זה ,אחד האחים ניגש למשטרה לבקש את המפתח לתיקונים.
לאחר שצפה מושל העיר ירושלים כרים בק באחת ההקרנות , ניגלה לו חיזיון שבעלי הקולנוע מציבים מאחורי המסך דמויות המשחקות בשעת ההקרנה וקרן האור של מכונת ההקרנה איננה אלא רמייה עקב האיום להפסיק את ההקרנות ,פנה גוט בעל האזרחות הגרמנית לקונסול גרמניה בירושלים שיעץ לו לבנות מכונה מחלקים נעים וצינורות מאחורי המסך , שיאשרו אצת הסברה של המושל שיש משהו מאחורי המסך.
המושל הוזמן באופן פרטי לראינוע ציון ואז גילו לו האחים גוט את הפטנט הסודי של התנועה מאחורי המסך ,במכונת הפלאים שיצרו, המושל התרשם מהגילוי לאוזניו ולמראה עיניו שאושש את דעתו על העבודה בעיניים של הסרטים ובעלי ראינוע ציון קבלו רישיון לצמיתות
עולם הקולנוע החל ליצר סרטים המחולקים לעשרות מערכות וקטעים של סרטים היסטוריים ומלחמתיים ולכן נדרש בית הקולנוע שאיחד אותם למערכה אחת להציג בפעם אחת לאורך של מספר שעות רצוף לפעמים מעל לשש שעות הקרנה., אי לכך החלו גם בעלי הקולנוע להרוויח יותר בזכות מכירות מוגברות של הקיוסק של הזכיין באולם הראינוע.
מאגדות הווי ההליכה לקולנוע
משפחות היו מופיעות עם כרים ושמיכות ,סלי מזון ושתייה ויש אפילו שהביאו את הנרגילות וכך החלו ערביים ארוכים וממשוכים שבו הילדים היו ישנים והוריהם צופים באפיזודות החולפות על המסך , יש שהיו משתתפים בעלילת הסרט בצעקות אזהרה לגיבורים הראשיים להיזהר ,חלק אף ירה בלהט הצפייה בבני הבליעל במסך, אחרים שרקו ברגע הופעות הדמויות הנשיות בראינוע ובכלל התפשטות של דמות נשית מאחורי הפרגוד , עוררה את הצעקות עוד הפעם .
סיפורים ידועים היו במלאכת התרגום שמחוץ לגוף הסרט, לעבר תמונות העלילה שהקשר בינם היה מקרי בהחלט , והמבנים והמשכילים טרחו לידע את המקרין בטעותו ,בקיצור קומדיה דה לארטה ( המתחרזת למילה חרטה).
אגדת ההתפלחות לקולנוע ציון
כיוון שהפרוטה לא הייתה בכיסם של ילדי ירושלים, אך תאוותם לראות הקרנות סרטים, החלו המוחות הצעירים לרקוח תוכניות ליהנות מהפרי הגנוב בהתפלחויות ,שיטה מפורסמת הייתה להצטרף כבן משפחה למשפחות מרובות ילדים ולהיכנס תחת מטריית המשפחה בעת העומס שהיה בעת הכרטוס בפתח האולם.
שיטה שנייה שהייתה מיועדת לבעלי גוף רזה , להידחק בין סורגי חלונות השירותים , השתחלות לרצפת השירותים והיידה פנימה ( לאחר זמן הכירו הסדרנים את המתפלחים) לפעמים נגמר בצעקות שבר של נשים בשרותי הנשים כשראו גברים משתחלים דרך הסורגים (אויה לבושה) .
תודה ל מ.י.גבריאל על העזרה במאמר

מיקום