ימין משה רחוב מלכי 2 בית הכנסת הספרדי בתקופת עליית התורכים

בית הכנסת הספרדי – תורכי משנת 1949
בעת שעלו עולי תורכיה לישראל בין השנים 1948-1950 והתיישבו חלקם בירושלים הם שיקמו ובנו בתי כנסת של העדה התורכית  , בימין משה שופץ בית הכנסת הספרדי הגדול ברחוב מלכי ובית כנסת נוסף בשם ישמח משה ,במרכז המסחרי ממילא נבנה בית כנסת דורש שלום שהועבר לרחוב כורש לאחר הפינוי.
כאשר הגיעו העולים מתורכיה לשכונה נתגלה להם בית הכנסת הספרדי כעמדה צבאית עם שקי חול וסימני פגיעות , העולים החדשים שהיו דתיים ,החלו לשקם את בית הכנסת בתרומה של פראנק , הם פינו את שקי החול והזוהמה ( כפי שתיאר לי אחד מבני הדור השני עד היום הגב כואב לי מסחיבת הפסולת ), עד היום ניתן לראות את רלסים הברזל שהגיעו שהונחו לשיקום התקרות במבנה .
בית הכנסת הספרדי הגדול שונה בצורתו מבתי כנסת יהודיים אחרים בזכות זאת שהקיר של ארון הקודש אינו פונה ישירות לכוון מזרח,אלא לכוון צפון מזרח , הסיבה לכוון הקיר נעוצה בתוכניות הבנייה האדריכליות של שכונת ימין משה המפורטות ,בהם נבנו המבנים בטורים ישרים על פי קווי הגובה אל מול חומות העיר העתיקה , לכן מבנה בתי הכנסת הספרדי והאשכנזי קירות ארון הקודש מוצבים בכוון צפון מזרח ,אבל דוכן התפילה מכוון לכוון מזרח .
הגבאי ששרת בבית הכנסת נבחר לזמן קצוב ,הוא נבחר אחת לחמש שנים בבחירות של בני הקהילה , הגבאי הראשון היה ניסים יום טוב ,אביו של הגבאי כיום חיים יום טוב, בתקופה שלפני מלחמת השחרור הוקמו מספר סליקים לנשק בידי ההגנה ,אחד מהסליקים בשכונה מוקם בארון הקודש בבית הכנסת .
שיקום בית הכנסת
שיקום בית הכנסת הראשון של בני הקהילה התורכית ושחזור המוטיבים וציורי הקיר שנפגעו ערך זמן מה, בין המוטיבים היו ארבעה ציורי קיר בתוך תליונים שקועים בקירות בית הכנסת שצוירו על פי פסוקיו של יהודה בן תמא התנאי , ציור אחד הינו הנמר ,על פי הפסוק עז כנמר,ציור הנשר מעל ארון הקודש על פי הפסוק קל כנשר, הציור השלישי הינו ציור של צבי על פי הפסוק רץ כצבי, והציור האחרון של הארי ממוקם בקרבה ליציאה מהפסוק גיבור כארי ומיקומו נבחר כמקום היציאה של המתפללים לאחר התפילה ,בנוסף על הקיר התנוסס הציור על נהרות בבל ישבנו ובכינו בזוכרנו את ירושלים.
ציורים אלו חלפו מן העולם ברגע שהחברה לפיתוח מזרח ירושלים הציעה לחברי הקהילה לשפץ את בית הכנסת כיוון שאין להם ממון לשיפוץ , התוצאה הטרגית הייתה הנחת שכבת טיח עבה על הציורים וצביעה בצבעי שמן בצבע חום ואפור .
כאשר ראו בני הקהילה את התוצאות של השיקום החדש בידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים,נרתמו לשיקומו של בית הכנסת צאצאי הקהילה שלמדו והתקדמו בחיים ,מרים פינטו האדריכלית צאצאית של משפחתה בשכונה ביחד עם מר פינטו שמאי קרוב משפחתה אספן ובעל עסק לעתיקות ,חברו לגבאי בית הכנסת לקחו לידיהם את מלאכת השיפוץ.
בתחילה הובא אומן איטלקי בניסיון לגרד את שכבות הטיח והצבא על מנת לחשוף את הציורים האורגינלים שעל הקירות, לצערנו הניסיון כשל ולכן הביאה מרים פינטו את נכדתה של משפחת גבאי מהשכונה שסיימה את לימודיה בבצלאל , לנסות לשחזר את ציורי הקיר במתכונת שונה במחשבה של הרעיון שמסביב לפסוקים שעל פיהם נוצרו הציורים ובגדלים גדולים יותר .
בתהליך השיפוץ בשנת 2000 ,צופתה התקרה במשטח צבע עם מסגרת ,צוירו הציורים מחדש בצבעוניות שונה במעט מהמקור , כיוון שמר פינטו גבאי עסק בעתיקות , נרכשו נברשת הזכוכית לתקרה ונברשות הזכוכית התלויות על הקירות באי מורנו שליד וונציה  , מעשה אומנות של זכוכית צבעונית בסגנון להבות פרחוניות מרשימות ביופיים , לצורך הרכבת הנברשות במקומם הובא מבית החרושת מתקין ששוכן בבית מלון ובמשך שבוע התקין את הנברשות .
נברשת הנחושת בתקרת בית הכנסת ,שהייתה עגולה עם שתי מנורות בתוכה ,שימשה כציר לנורות שהיו סביבה , מי שיצר את מנורת הנחושת שתחילת המאה העשרים היה תושב השכונה אליהו ליברמן בין השנים 1921-1925 ,כאשר הוחלט להחליף את נברשת הנחושת בנברשת זכוכית המורנו נעלמה נברשת זאת ,כול מאמצי להבין איפה מנורה זאת לא הועילו והופנתי לקברו של הגבאי שנפטר הקבור בהר הזיתים.
חלונות בית הכנסת זוגגו מחדש בוויטראז’ים צבעוניים בחלקם העליון של החלונות , בית הכנסת נצבע בצבעים פסטליים ,שופצה עזרת הנשים בקומה העליונה ובקומת הקרקע מושבי כסאות המתפללים רופדו מחדש בבד משובח בצבע כחלחל עם פסים.
ארון הקודש שוקם כפי שהיה במקורו,נאטם לחדירת אוויר העלול לפגוע בדפי הקלף של ספרי התורה בארון הקודש, צופה מבפנים בבד ופרוכת חדשה מכסה אותו , בארון הקודש מונחים מספר ספרי תורה זה לצד זה ,בתוך מכלי עץ עם ציפוי לבד אדום מבחוץ, שהובאו מאיזמיר וגילם למעלה ממאה חמישים שנה,אחד מהם בעל ציפוי בד קטיפה שעליו ציורי פרחים מקסים ביופיו.
הספר האחרון הוכנס לרגל חגיגות 120 שנה ,הקמת בית הכנסת ,ספר התנ"ך הוכנס לארון הקודש במיכל מכסף שעליו פסוקים ועיטורים ,כאשר הוזמן הספר נגמר הכסף להשלמת הפרויקט ,כמו שנאמר באגדות הגיע טלפון מידיד בית הכנסת שהגבאי מתבקש לשמור כארבעים מושבים לאישיות מסוימת בבית הכנסת בתפילת השבת .
המתפללים הקבועים נתבקשו לשמור על חשאיות ,ביום השבת הופיע בבית הכנסת תשובה עם בנו אלעד על מנת לערוך שבת חתן,  כאשר רכש החתן את זכות העלייה לתורה במכירה הוא התחייב לסכום מסוים, למרבה הפלא הסכום היה מעט מעל לסכום שחסר לספר התורה החדש.
כאשר הסתיימה התפילה ,סופר לחתן הצעיר הספור של ספר התורה והוצא לו החזר סרב החתן והתפעם מן הספור , מנהג קיים בבית הכנסת הספרדי תורכי בידי מתפלליו הקבועים בימי חג ושבתות על שמירת החברותא והמסורת שלאר התפילה נוהגים ללגום מעט ערק ולבלוס בורקסים לזכר ימי עברו , כיוון שלא רצו להביך את פמליית האורחים בתום התפילה עזבו הקבועים עם התקרובת לרחבה שמתחת לתחנת הרוח.
לאחר מכן ליווה הגבאי, את הנכבדים בדרכם למלון, במעבר בשביל המדרגות של רחוב ימין משה לכוון בית המלון הסמוך , כאשר הבחינו תשובה ובנו, במתפללים הוותיקים ובתקרובת התרעם עליהם ,שהסתירו את מנהג בית אבא, הוא ואורחיו הצטרפו למתפללים הוותיקים ובילו ביחד תוך לגימת ערק ובליסת בורקסים תורכיים כשעתיים.
בעת שהחלו חיי הקהילה של תושבי השכונה מסביב לבית הכנסת ,הוקמה גם חברת הקבורה השייכת לעדה התורכית הנקרא חסד של אמת חברה זאת תרמה את כסא אליהו בשנת 1954 ,הכסא הימני מבין השניים המשמש לסנדקי התינוקות הנימולים בבית הכנסת , על כסא זה מתנוססת טבלת הנחושת המספרת מי הם התורמים, אלא שהמושב הצר בכסא לאנשים בעלי גוף ,יצר את הצורך לכסא נוסף השמאלי הניצב לידו שיוצר במידת קינג סייז.

מיקום