התחבר
בהיותו בן שלוש בימי מאורעות 1929 ,כך סיפרה לו אמו מינה ,בעת שמשפחתו גרה בשכונת ימין משה בירושלים , היה חשש גדול מאוד בשכונה מבחינה ביטחונית שגם השכונה תעבור מתקפה של פורעים ערביים,וחלק גדול מתושבי השכונה היו חובשי ספסלי הישיבות ובתי הכנסת נעדרי אימון וידע בהגנת השכונה, אי לכך פנתה אמו מינה ,לרחל ינאית אשת בן צבי ,בבקשת עזרה להגנת השכונה.
מענה לבקשת העזרה נשלח לשכונה יהודי הלבוש כמנהג הבדואים ,איש המגן שקרא לעצמו פסח בראדון השתכן בדירתם, מיד שהחלה התקפת הכנופיות על השכונה ,מיהר וניצב מאחורי טרסה והחל משליך אבנים על ההמון.
מעשהו זה לא הרתיע את ההמון שהמשיך לרוץ לכוון השכונה בריצת אמוק היסטרי,אז שלף פסח את אקדחו שנשא ללא אישור חוקי וירה לאוויר ולכוון ההמון, ירי זה הסב לאחור את ההמון והוא נסוג.
לבריטים שהיו בקרבת מקום ושהגנת השכונה לא הייתה בראש מעייניהם , הפריע רק העזה של יהודי להשתמש בנשק לא חוקי בירי נגד ההמון, כמובן בשלב הזה הגיעו לתוך השכונה אנשי צבא בריטי לאתר את הנשק והיורה, כאשר התקרבו החיילים לדירתם של שלמה ומינה זאבי, נטלה אמו את האקדח הניחה אותו מתחת לשמיכה של ילדה רחבעם זאבי צוותה אותו בחוזקה בלחיו דבר שגרם לילד להתחיל לילל בבכי נורא מהכאב.
החייל שנכנס לחדר כעס על הבכי מלמל מילת נאצה מתחת שפמו ויצא מהחדר בלי לערוך חיפוש שבו אולי היה מתגלה האקדח, פועל יוצא היה שרחבעם (גנדי) המשיך לצעוק לאורך כול חייו הציבוריים בכעסו על הצביטה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.