התחבר
ים המלח הקמת מפעלי ים המלח הצפוני בקלייה (רבת אשלג)
תודה לחברי וצאצאי חבורת זקני ירושלים ורמת רחל ,שעבדו במפעל ים המלח כולל מחותני ,שעבד במשרדי החברה בקלייה על עזרתם בכתיבת המאמר ולארכיון רמת רחל לצילומים.
למפעלי ים המלח החדש הממוקמים באזור סדום מגיעים בנסיעה על הכביש שעובר על גדות ים המלח בין צומת קליה לבין צומת ראש זוהר בנקודה הדרומית של ים המלח.
מפעלי ים המלח הוקמו ,על מנת לנצל את אוצרות הטבע הטמונים בימה הנעלמת אט אט מנוף האזור, המלח המופק מים המלח משמש את החקלאות בתעשיית הדשנים , תעשיית הכימיקלים, תעשיית יצור תרופות, מגנזיום לתעשיית הרכב ויוד ועוד.
סיפור העושר הרב של מלחים בים המלח טמון בהיותו אגם שאורכו כשמונים קילומטר ללא מוצא הנמצא במקום הכי נמוך בעולם ,אגם שאליו התנקזו מימי נחלים ובעיקר הירדן המובילים עמם מלחים בזכות מערכת האידוי הטבעית של חום השמש מתאדים חלק גדול של המים ,המותירים באגם כעשרים וחמישה אחוז של משקעי מלחים וחומרים כימיים מוצקים ,תנאי החיים בסביבה ובמים המלוחים לא הותירו חיים בסביבתם ומכאן זכה האגם לכינוי ים המוות.
האגדה מספרת כי חוזה המדינה זאב הרצל , ציין בספרו מדינת היהודים מסוף המאה התשע עשר, את חשיבותו הכלכלית של האזור לתעשייה שתקום בארץ ישראל לאחר הקמתה, דבריו אלו נקלטו לאוזניו של מהנדס המכרות היהודי משה נובומייסקי בסיביר, המהנדס משה החליט לבדוק את הנושא ועלה לארץ ישראל בשנת 1921.
לאחר שבחן את האזור בשנת 1925 ,ביחד עם ג'ים בלייק שהיה הגאולוג הבריטי הבכיר בארץ ישראל, ועוזרו משה (מוסיה) לנגוסקי ,את הדרכים להקים באזור מפעל כלכלי להפקת אוצרות הטבע שעל פי הבנתו כריית האשלג במכרה פתוח זולה יותר מכרייה במכרה תת קרקעי , ממצאי החבורה העלו כי ניתן להפיק: מלחי האשלגן, הברום והמגנזיום.
אז הגה המהנדס משה נובומייסקי ,את הרעיון ליצור בריכות אידוי למי הים ולייבשם בתהליך אידוי מי הים ,בעזרת קרני השמש היוקדת בחום גבוהה, בתהליך האידוי שמספקים קרני בחום השמש בחום הגבוהה ,לבריכות המים ששם לבסוף, שוקעים גרגרי המלחים ומתגבשים לגושי מלחים הקרנליט שניתן לכרות אותם לעיבוד התעשייתי, בתהליך ליצור האשלג הועברו מי הים אל הבריכות שם נצבעו המים בצבע ירקרק על מנת להגביר את תהליך האידוי.
לאחר אידוי מי הים ,נותרו על קרקעית בריכות האידוי (נתרן כלורי ) שאנו מכנים אותו מלח בישול, נתרן זה הועבר לבריכות אידוי נוספות שבתוך תקופה קצרה הפך לחומר הנקרא קרנליט הכולל מלח אשלגן ומגנזיום ,היבול נקצר והועבר למפעל ושם עבר תהליך הפרדה לאשלגן ולמגנזיום, המים והשאריות שנותרו הועברו ליצור במפעל הברום .
המהנדס משה הבין כי מי ים המלח הם תמיסה מוכנה ליצור שממנה ניתן בקלות להפיק מלחים אלו מאשר לכרות אותם ממעמקי האדמה ,פעולות אלו חסכו בהוצאות והקלו ופשטו את תהליך הייצור במפעל הצפוני.
לאחר מספר שנים שהחלו בשנת 1925 ,של בדיקה השטח בעזרת חבורת עולים צעירים בשלוב רעיון האידוי ,הוכנה תוכנית למפעל ולשיטת העבודה, בשלב הזה ,פנה המהנדס משה נובומייסקי בשנת 1929 ,בבקשה לקבל מאנשי המנדט הבריטי ,רישיון וזיכיון להפקת מלחים מים המלח, לאחר קבלת הרישיון המהנדס משה חבר למהנדס הבריטי מייג'ור טולק, שביחד הקימו את חברת האשלג הארצישראלית שנרשמה באנגליה כזיכיון לתקופה של 75 שנה .
החברה הקימה את המפעל הצפוני בקלייה להפקת אשלג בשנת 1930 , בסוף שנת עבודה הראשון החל המפעל להפיק הקרנליט ששימש ליצור אשלג בהמשך העבודה ועל מנת לקצר את התהליך נבנו דוברות שקצרו את רובד הקרנליט מקרקע הבריכות ,שנשאב בצינורות ישירות למפעל ההפקה בבריכה נותר משקע מימי מרוכז של תחמוצת ברומיד שנשאב אף הוא למפעל נוסף חדש שהוקם להפקת הברום .
מרבית פועלי מפעלי ים המלח הגיעו ממזרח אירופה וגרמניה ,חלקם חברי תנועת הקבוץ המאוחד, חלקם נערים שנולדו בארץ, קו מקשר אחד היה בחוסר ניסיונם בהכשרה לעבודת כרייה שאת התורה למדו על רגל אחת מההכרח שבמציאות .
בתחילה עבדו הפועלים כשכירים הרווקים והנשואים שרובם גרו בירושלים וברמת רחל נאלצו לעבוד בגפם ,והמפגשים המשפחתיים התרחשו בחגים ובחלק מהשבתות ,העובדים שגרו בצפון ובדרום ארץ ישראל ,יצאו לחופשה של שבוע אחת לחודש כאשר חלק מזמן החופש הושקע בזמן הנסיעות שבדרך.
החיים בתנאי העבודה הקשים והשכר הזעום יחסית ,של עובדי המפעל וחברותם של חלקם בהסתדרותיות שונות של המפלגות ,גרמו לחיכוכים שפרצו מדי פעם לשיפור שכרם ושיפור תנאי העסקתם, אלא שבעלי החברה העדיפו להשקיע מהרווחים במיכון ושיפור המכונות ולא במשכורות בטענה שעל הפועלים לחוש גאווה על פיתוח מפעל ציוני בארץ ישראל.
הנהלת המפעל השקיעה בהקמת מרפאה שבה שרתו רופאים ואחיות, בשמירה עת תנאי היגיינה סבירים והשקיעה במזון ובהכנת המזון לפועלים ,כמו כן נפתח בעבור הפועלים ובני משפחתם בבית הבראה במעלה החמישה .
קוריוז נחמד ארעה במחצית 1944 כאשר שמואל כהן שעבד בבתי המלאכה של חברת האשלג בים המלח , הועמד לדין בבית משפט של המנדט , באשמת עזיבת מקום עבודה , בעת שחלו על המקום תקנות חרום של מפעל בשרות המלחמה.
האשמה שבגינה הועמד לדין הייתה : שעזב את מקום העבודה בלא שביקש רשות לעזוב את העבודה, ואי הסכמת המפקח לכוח האדם של המפעל.
סנגורו של הנאשם טען בבית המשפט כי באם יאסר שמואל כהן , עלול קבלת מאסר בדין ,לפגוע במאמץ המלחמה , למרות טענתו של הנאשם לחפותו בגין מחלה , הטיל השופט קנס של חמש לא"י על הנאשם.
במפעל הצפוני של חברת האשלג הארצישראלית בקלייה ,הוקמה בהמשך שכונת מגורים למשפחות עובדי המפעל וזוגות נשואים ,על חשבון החברה שהחליטו לגור בקרבה בני משפחתם שעבדו במפעל , בחלק הצפוני של המפעל ,הוקם הישוב בית הערבה כמאגר עובדים למפעל שתושביו פונו ערב מלחמת העצמאות.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.