התחבר
ים המלח הסכם הזמני לפרוז המפעל הצפוני בקלייה
בתחילה חשבו אנשי הנהלת המפעל על פתרונות דיפלומטיים ועסקיים בין ממלכת ירדן והנהלת המפעל הצפוני שיותירו את השטח בידי היהודים , עבדאללה מלך ירדן שהמפעל הצפוני על יושביו היהודים ,ישב בקרבה למחנה הלגיון ביריחו ולדרך שעלתה לירושלים וחיברה את צדו המזרחי של נהר הירדן לצדו המערבי ,דרך שדרכה הזרים כוחות לכיבוש העיר העתיקה ובמיוחד ללחימה על גוש עציון, כיבוש שחתר אליו לפני הכרזת האו"ם ב 15.5.48 ,היה מוכן להאזין לקריאת מנהל מפעלי ים המלח לנהל משא ומתן ולהכריז על פרוז המקום .
הערכתו של המלח עבדאללה כי יצטרך לשלם מחיר כבד בניסיון לכבוש את המפעל הצפוני ומאידך גיסא חשב שהיהודים ישמידו את המקום ולא ימסרו את היהלום המכניס הזה במידה ומשא ומתן לא יניב תוצאות חיוביות עבורו.
בכדאי להראות את רצונו ,להמשך עבודתו של המפעל, מטרתו הייתה לקבל תמלוגי כסף מהמשך עבודת המפעל והייצוא של סחורתו, לכן הרכיב עבדאללה צוות משא ומתן בכיר שכלל את מפקד הצבא גאלב פחה ,מזכירו האישי ואחד ממפקדי צבאו הבכירים ,משלחת זאת למשא והמתן נשלחה ב 10,5,48 למפעל הצפוני בקלייה ,מהצד היהודי השתתף מנהל המפעל ומשה נובומייסקי וצוותו.
חברי המשלחת הירדנית נתקבלו בכיבוד כיד המלך ,בחלק הפומבי נערכו שיחות חולין, אך במהלך השיחות נפגשו משה נובומייסקי ומנהל המשלחת הירדנית גאלב פחה לשיחה בארבע עיניים, שסופם הביאו להכרזה ירדנית כי השטח ייהפך לשטח מפורז.
בתנאי החוזה הזמני נקבע בין הצדדים , כי היהודים יעבירו לירדנים את הנשק שהגיע למפעל במטוסים, לשטח היה אמור להגיע כוח משמר ירדני ,שיפקח על הנשק שבידי היהודים, השלטון על השטח יישאר בשליטה יהודית והעבודה תתנהל בידי המנהלים והעובדים היהודיים, ותגמולים מהייצור והמכירה יעברו לממלכת ירדן.
עם ההסכם החתום טס משה נובומייסקי ,לפגישה עם אנשי המוסדות היהודיים בתל אביב על מנת לקבל את אישורם להסכם הזמני, אך בטרם נפגש עמם נפצע משה נובומייסקי בתאונת דרכים ואושפז בבית חולים, מהעדר תשובה לנושא לצד הירדני , גבר המתח באזור ים המלח.
המפגש הנוסף שתוכנן במפעל ,בין מנהל המשלחת הירדנית גלוב פחה ומשה נובומייסקי , לשבוע אחרי בחמש עשר בחודש ,לא התקיים במתכונתו המתוכננת, עקב פציעתו של נובומייסקי ובפועל נפגשו אנשים מדרג ב' בפגישה בנוכחות מפקד בכיר בהגנה.
בפגישה זאת שינו אנשי המשלחת הירדנית את ההסכם ,מכיוון שהקרב בגוש עציון הסתיימה בכניעת התושבים היהודים, הם דרשו ששטח המפעל בקלייה ,לא יהיה מפורז אלא יימסר לידי הצבא הירדני ,לתנאים החדשים לא הסכימו אנשי המפעל ותושבי קבוץ בית הערבה.
לאחר הפגישה השנייה ,שבה נותר איש המנהלה של המפעל בשטח , שניסה לשכנע את העובדים לקבל את תנאי החוזה הזמני ובמיוחד למסור את נשקם למען עתיד המפעל, לאחר התייעצות עם מפקדת ההגנה נקבע על תנאי הכניעה של ההסכם הזמני שנקבע.
בעת הדיונים לפרוזו ובניסיון למנוע את אובדן המפעל הצפוני של מפעל ים המלח הצפוני והפיכתו למפעל משותף לבעליו היהודים ולממלכה הירדנית, שהייתה טובה לירדנים ופחות טובה ליהודים, בתקופת סיום מלחמת השחרור ובטרם פרצה ,על סמך מסמך ההבנה והחוזה הזמני שהשיג משה נובומייסקי עם הירדנים .
הועלתה הצעה של ממשלת ישראל (שנפלה ב1949) , לסלול כביש מדימונה לסדום שיפתח את דרך שינוע נוסף הן למפעל הצפוני בקלייה והן למפעל הדרומי בסדום ,ולא להזדקק לכביש שבין קלייה לירושלים שיעבור בטריטוריה ירדנית ובשליטה ירדנית (כביש שנסלל רק בשנת 1952-3).
התנגדות מפלגת מפ"ם ומפלגת חרות בממשלה, מנעו את קיום החוזה הזמני שהשיג משה נובומייסקי ,לכרייה במפעל הצפוני ובשליטה ירדנית ובשימוש בהון בריטי ,אך נטו לקבל את החוזה באם ישלטו בעלי הון אמריקנים על הייצור והשליטה במפעל הצפוני.
בסוף שנת 1949 נעשה ניסיון נוסף להסדיר את הפעלת מפעלי המלך בגדה המערבית ובעיקר בחלק הצפוני ,(ניסיון שכשל) בסדרת מפגשים בבריטניה, שנערכו בין בעלי המניות האנגליים ובעלי הון אמריקנים, שרכשו מניות בחברת המלח והנציג הירדני מוסה עלמי ,בניסיון למצוא פתרון לנושא.
חדירת בעלי ההון האמריקאים לנושא הפקת המלחים בים המלח ,נבעה משליטת השלטון הסובייטי לאחר מלחמת העולם השנייה, על קרוב לחמישים אחוז מתפוקת המלחים ברחבי העולם , מלחים הנדרשים לתעשיות הפקת הברזל , האלומיניום והתעשייה הפטרו כימיות .
תחילה הוצא לשליטת בעלי ההון הבריטים והירדנים על המפעל הצפוני ושליטה של בעלי הון אמריקנים במפעל בסדום ,שמטרתם הייתה להשקיע את מירב הכסף שייעדו לחידוש ההפקה במפעל ,בסלילת כביש דימונה סדום לשינוע התוצרת, וליצור סוג של שותפות תפעולית לייצור ומכירת התוצרת ברחבי העולם.
חלק מההצעה לשיתוף הפעולה הייתה העברת התוצרת בתעבורה ימית מסדום למפעל בקלייה ושינועו בכביש לשטח מפורז בירושלים ,בהצעה הוסתרו שלושה סעיפים מעיני הציבור : באם תסכים מדינת ישראל להסכם, האם תשנה הממשלה את הסכם הזיכיון , איזה אחוז תמלוגים ישולם לירדנים, והשאלה מה יעשה בתביעתה הכספית של חברת המלח הארצישראלית ,כלפי ממשלת ירדן וממשלת ישראל, לנושא אובדן רכושה במפעל הצפוני.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.