תודה לזקני הכפר בהכנת אגדה זאת
בשנות השלושים ,לאורך שנים אחדות ,עבדו שכם אל שכם במחצבות עתלית, היהודי יצחק לנדוברג וידידו הדרוזי אחמד אבו סעיד, במהלך עבודתם צמחה ידידות רבה ביניהם , לאחר שנים, עזבו שניהם את העבודה ונפרדה דרכם ,אחמד חזר לכפרו , ויצחק לנדוברג התגייס לפלמ"ח ושינה את שמו ליצחק שדה .
למרות רצונו של הידיד אחמד הדרוזי ולברר איכן חברו יצחק ,עלו חיפושים אלו חרס בידיו עוד סודות שמר יצחק, בהיותו בשנות העשרים כאחד החברים שהשתתף בהגנת תל חי, השתתף בלחימה בימי המרד הדרוזי כנגד הצרפתים בלבנון , ואף היה בין חותמי ההסכם הסודי להגנה הדדית, בין הדרוזים ליהודים בשנות השלושים .
ידידו של יצחק הרבה לספר לחבריו הדרוזים בכפר על ידידו יצחק, שהיה חסון וחזק בחציבת הסלעים במחצבה והספקו היה רב משל האחרים , עוד הוסיף אחמד חברו כי למרות כוחו מעולם לא השתתף יצחק במריבות.
יהודים שעסקו בנושאי הביטחון והקמת הצבא העברי שבדרך ניהלו אורח חיים חשאי לבל ייאסרו, באחד הימים באחד משבילי הכרמל הלך נער צעיר ,לידו עבר כלי רכב שעצר והאדם שישב בתוכו ,קרא לצעיר בשמו ,וביקש שיעביר הודעה לאביו, כי יצחק ייפגש עמו בעוד מספר ימים.
למרות רצונו עיסוקיו הרבים מנעו מיצחק לסור לביקור אצל חברו, השנים חלפו והשלטון הבריטי הסתלק וקמה מדינת ישראל, שוב חזר הסיפור של מעבר מכונית באחד משבילי הכרמל ,שנעצרה ליד דרוזי מדליית אל כרמל , הקצין שישב במכונית ביקש מעובר האורח למסור דרישת שלום לחברו מהחציבה אחמד ומסר לידו פתק שבו נרשמה כתובתו של יצחק.
על פי האגדה אבדה הפתקה אך דרישת השלום נתקבלה לאוזניו של אחמד הדרוזי, כתגובה שלח אחמד את בנו לראש העיר חיפה לברר מהי כתובתו של יצחק, אלא שיצחק שינה את שם משפחתו והרבה אנשים בשם יצחק היו ברשימות ,לא מצא הבן את היצחק שחיפש בעבור אביו.
אחמד לא התייאש ופרסם מודעת חיפוש לחברו בעיתונים, אך התשובה התמהמה לבוא, אלא שהגורל החליט להתערב ולאחר פרידה של שמונה עשר שנים, הגיע חברו יצחק שדה לבקר בביתו שבדליית אל כרמל ,לאחר החיבוקים וטפיחות הגב התיישבו השניים לשוחח.
אחמד עלב בחברו יצחק ,איך זה שאתה שנוסע בשבילי הכרמל לא עצרתה לבקר את חברך לדקות ספורות, תשובתו של חברו הייתה כי נהג בחשאיות עקב הרצון לשמור על סודיות, ולמרות זאת לבסוף הגיע לביקור לבוש במדיו שעליהם דרגת האלוף.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.