בית וגן – אגדה ירושלמית מתוקה

בית החרושת נופת לממתקים מיסודו של סידוב ,במבנה שנשכר בתחילה בשנת 1935 ברחוב בית וגן 42 ,בידי משוגע לממתקים מגרמניה תקופת עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה , העולה היהודי מגרמניה ראה בחזונו להקים מפעל בארץ ישראל , שיתחרה בממתקים מובאים במחירים נמוכים מהייבוא אך בעיקר להתחרות בטריות הממתקים וסוגי חדשים ונוספים של ממתקים ושוקולד המתאימים לחייך הארץ ישראלי , כנגד הסחורה המיובאת , יתרון נוסף שהיה במפעל היו המכונות שייבא למפעלו שיצרו בסגנון אחיד וללא מגע יד אדם , דבר שהבטיח היגיינה טובה יותר  .
במפעל נופת בבית וגן , ייצרו כעשרה סוגי סוכריות טופי,סוכריות בעלות גוון רפואי כסוכריות כנגד שיעול, מוצרי שוקולד כולל פירות מיובשים ומרמלאדות מצופי שוקולד  , לאט לאט החל המפעל להתחרות בממתקים ובשוקולד המיובא , אלא שלמרבה הפלא, סחורתו של המפעל התקבלה יותר לחייך האירופאי של תושבי ארץ ישראל והאזרחים הזרים בארץ ישראל מאשר בידי התושבים המקומיים,כמו בשווקים היהודיים ובחנויות של יהודים , יבואנים וחנויות  שייבאו ממתקים מארצות שונות, החלו לרכוש כמויות של ממתקים ושוקולדים ובמיוחד את סוכריות המרפא ממפעל נופת   ובמהרה החל המפעל לייצא את סחורתו למדינות הסמוכות במיוחד לסוריה .
יש להבין כי אנשים בדרך כלל נאמנים למותגים ( ממש כמו בדור צעירי העולם) בתחילה לא הוכרו המוצרים מספיק בארץ ישראל ,מחסור ברזרוות ממון לפרסום, אנשים באותה תקופה לא הבינו את רעיון הטריות והיגיינה אל מול המקובל באותה העת בארץ ישראל ובכלל גם המחיר היה אמור להיות פקטור בהפצה מהירה יותר של המוצרים , בקיצור לשבור מיתוסים זאת עבודה קשה.

מיקום