בית הכרם אגדות אורבאניות שכונתיות נוספות

אגדת הילד הראשון שנולד בשכונת בית הכרם
בין הקבוצות שבנו את שכונת בית הכרם הייתה קבוצת שאבלי, אחד הפועלים נקרא גד כאשר כרעה אשתו ללדת וילדה את בנה , החליטו חברי הקבוצה כקומונה ,לנסות ולהמציא לילוד שם עברי מתאים ,כשגברו הוויכוחים ,החליטו לפנות ליהודה סילמן ממייסדי השכונה ומשורר ובדחן ידוע , שיקבע את שם הילוד, לאחר מחשבה הציע סילמן את השם עציון מלשון המשפט התנכי , עציון גבר וכיוון שנולד גבר הודבק לו השם עציון.
אגדת שביתת התלמידות משכונת הפועלים
אגדה שכונתית משנת 1935-6 מספרת על שביתת מחאה של כעשרים תלמידי שכונת הפועלים ,כנגד בית הספר התיכון שליד סמינר בית הכרם שנפתח לראשונה בשנה זאת בעת שנערכה ההרשמה להמשך הלימודים של התלמידים שסיימו את לימודיהם בבית הספר היסודי של סמינר בית הכרם, משום מה לא רצו בבית הספר התיכון החדש לרשום שתי תלמידות של שכונת הפועלים,לכיתת הלימוד התיכוני ,רשמה הנהלת בית הספר תלמידים הן מהשכונה והן מחוצה לה.
כאשר ועד השכונה פנה להנהלת בית הספר התיכון בדרישה לקבלם ללימודים נענו בסירוב,לא הועילו אף פניות אישי ציבור נודעים לשינוי בהחלטתם,אי לכך הציעו אנשי הועד שהנושא יובא בפני גוף מוסכם לבוררות.
לאחר שגברו הלחצים ובלחץ השביתה ,התרצתה הנהלת בית הספר וקיבלה את שתי הנערות ללימוד במוסדם.
אגדת המסים ואגרת המים העירונית
הקרקע לבניית השכונה נקנתה בשנת 1920 ,הגוש המרכזי של בניית הבתים הראשונים כלל מעל לחמישים בתים ,שנבנו סביב משבצת אחת על מנת לחסוך בהוצאות הכלליות לכול מתיישב, אי לכך קיבלה על עצמה חברת סולל לבנות את הבתים בצורה מרוכזת להכין את התשתיות, לרשת הניקוז והמים אחת שכונתית ,בנוסף לבורות המים שנחצבו ליד הבתים ובנקודות מרכזיות כמו בור המים שקבור מתחת לכיכר יעקובי .
הבנייה החלה בשנת 1922-3 לאחר הנחת אבן היסוד, בשנת 1924 נבנו כבר 29 בתים,אלא שראש העיר נששיבי הערבי וחברי מועצת הבלדייה, החליטו כי העירייה מטילה מיסי ארנונה ואגרת מים וניקוז על התושבים שכבר בנו את בתיהם בשכונה, ואשר שילמו מכיסם למעלה מאלף שלוש מאות לירות מצריות , לבניית צנרת המים וניקוז מכיסם בעת שהתחברו לרשת העירונית.
בשנת 1924 עם סיום בניית הבתים הראשונים,נשלחה דרישת תשלום מופרזת מהעירייה לוועד תושבי בית הכרם ,אך הדרישה המקוממת הנוספת שהייתה לעירייה ,הייתה להעביר לידיה את המערכת הפרטית שהוקמה על ידי התושבים בשכונה מכספם,(למרות שאת הצנרת הניחו מכיסם ולא מכסף העירייה) ,הוועד ובראשם מר האפט ,שלח מכתב תשובה לעירייה ובה פרט את הסיבות ,לסירוב תושבי השכונה לדרישות אלו, כמובן שהעירייה לא השיבה תשובה לוועד השכונה , במקום תשובה זומן ראש הוועד האפט למשרדי העירייה ושם נמסר לו כי באם לא יענו לדרישתם ינותקו מקו המים העירוני .
כיוון שסירבו שוב לדרישות, נתן ראש העיר נששבי הערבי, הוראה לנתק את המים לשכונה מרשת המים העירונית ביום שישי בחודש מרץ 1924, כך שנותרו התושבים ללא מים ובצר להם הזעיקו את חברי הועד היהודי בעירייה בראשות מר מיוחס.
צעד ניתוק המים לשכונת בית הכרם , קומם את הציבור היהודי בשכונות שמחוץ לחומות וטענות ליחס מפלה של השלטון הערבי המקומי, כנגד השכונות היהודיות ,מר מיוחס וחברי המשלחת שנבחרה למשא ומתן כנגד העירייה ,החל בעבודתו המים הוחזרו לשכונה ונותקו לסירוגין שוב ושוב , על פי התקדמות המשא ומתן עם נכבדי היהודים.
המשא ומתן עלה על שרטון ובצר להם פנתה משלחת נכבדי העדה היהודית למושל הבריטי שיפעל כנגד הדרישות המוגזמות של אנשי העירייה, ובעיקר כנגד נשק ניתוק המים לשכונה שלמה שעלולה לעכב את המשך התפתחותה , אחרית הדבר שהמושל הבריטי נכנס לעומק הקורה והנושא הגיע לפתרון.
אגדת אסיפת תושבי שכונת בית הכרם בשנת 1926
ככול ישיבה יהודית נקבע סדר היום מלכתחילה לישיבה , אך בהמשך בהתאם למסורת היהודים במקום ששני יהודים נפגשים שלוש מפלגות קמות, כך החלה הישיבה השנייה של קבוצת המייסדים בסכום הדוח הכספי , קביעת דמי מסי השכונה וקביעת סכום התקציב לשנה החדשה, עד כאן התנהלו הרוחות כראוי וכמתוכנן , עד שהחל הויכוח האם מכספי ועד השכונה ,יש להפריש לטובת קרן היסוד והקרן הקיימת .
בשלב הזה החל הדיון הנרחב והסוער, מהו משקלו של הסגולי של ייצוג משפחתי ,שכולל שני בני זוג ,האם קולותיהם שווים לשני קולות ,או כול בית אב דינו כקול אחד, נשי המתיישבים שגודלו בערכי העלייה החדשה שדגלו בשוויון בין המינים,דרשו שגם לקולותיהם יהי משקל סגולי כיאות ולכן לדעתם למשפחה יש שני קולות להצבעה.
הסיכום היה לתת לוועד החדש שנבחר זמן להכרעה בנושא ,בישיבה נמסר כי לחלק גדול מרחובות ומשעולי השכונה נקבעו שמות, אך בהצעתו של יהודה סילמן לאספת תושבי השכונה ,שיש לתת את השם למנהיג הרצל לרחוב הראשי של השכונה שנסלל בידי סולל המחבר בין מרכז העיר דרך רחוב יפו והמוליך לכוון עין כרם , ההחלטה התקבלה ומאז שמו של הרחוב הראשי של השכונה נקרא שדרות הרצל.
אגדת מסיבות עונג שבת בשכונת בית הכרם
כיוון שהתקנאה השכונה ,במסיבות עונג שבת שנערכו בתל אביב ,החליט ועד השכונה בשנות השלושים וביוזמת התושבים , בעיקר של א,י,אילן נאה תושב השכונה ,שאף העמיד את ביתו למסיבות אלו .
במסיבות נערכו הרצאות שונות בחסות הוועד, בסיום המסיבות הושמעו יצירות קלסיות ושרו שירי עם יהודיים ישראליים, כאשר נפטר אילן נאה הועברו המסיבות לבית הוועד רבים מתושבי ירושלים שמחוץ לשכונה נהגו להגיע למסיבות עונג שבת אלו .
אגדת ההתאבדות הראשונה בשכונה
מקרה האיבוד לדעת הראשון בשכונה ,נרשם בסוף שנת 1935 ,כאשר נקראה המשטרה לביתו של יוסף מוסנס תושב השכונה,בחדר השינה, שהשוטרים נאלצו לפתחו בכוח נמצאה אשתו של יוסף סיסיליה בת העשרים וארבע, שעלתה מהונגריה ונישאה בשנת 1933 לבעלה יוסף, בידה של האישה נמצא אקדח שבעזרתו התאבדה , הסיבות למותה לא היו ברורות עקב חסר במכתב הסבר למעשה.
גזרות הרישיונות שהוטלו למעבר ולנסיעה מחוץ לגבולות העיר.
בתקופת מאורעות 1939 הטילו שלטונות הצבא של הממשל המנדטורי איסור ליציאה מחוץ לגבולות העיר ,אלא בהצגת תעודת זהות ורישיון ממשלתי המתיר נסיעה , שתים עשר שכונות יהודיות בירושלים הוכרזו כמחוץ לתחומי העיר ירושלים והם :בית וגן,בני ברית,בית הכרם,שכונת הפועלים,שכונת עובדי המקשר והמוסכים בקריית משה ,גבעת שאול,שכונת עץ החיים ממול לתחנת אגד של היום,האוניברסיטה העברית בהר הצופים ובית החולים.
מצב חדש זה יצר בעיה רצינית למעבר של תושבי ירושלים ,בעיה כלכלית של ספקים וסוחרים ,שנאלצו להצטייד בתעודת זהות ורישיון מעבר, בדרכם ממרכז העיר לשכונות ובנסיעה מחוץ לירושלים לשאר חלקי ארץ ישראל, מיד קמה תרעומת בפני השלטונות לקביעת תחום השכונות כמחוץ לגבולות ירושלים ובעצם לחלוקתה לשני גופים שונים .

מיקום