באר שבע סיפורה של משפחת יפה אהרון

תודה למשפחת יפה על העזרה במחקרה שהשתלב במאמר שכתבתי על היהודים בבאר שבע .
מוצאה של משפחת יפה(יופה) ברוסיה , בן המשפחה הרב ישראל יפה ורעייתו שפרינצה,הרב ישראל כונה המדפיס מקאפוסט,למשפחת יפה נולדו ששה בנים, המשפחה עלתה לארץ ישראל והתיישבה בחברון.
בניו דוד ושלמה זלמן יפה עלו לארץ ישראל בשנת 1777 ביחד עם שלוש מאות בני עדתם בראשות רבם מנחם-מנדל מויטבסק והתיישבו בטבריה, בנו של רבי ישראל יפה עלה לארץ בתחילת המאה התשע עשר,אחד משלושת בניו שנקרא צבי הירש יפה שהתגורר בחברון נישא ונולדו להם ילדים בכורו אהרון נישא לפסיה בת רופמן (ממייסדי המושבה גדרה)להם נולדו חמשה ילדים ,כאשר מתה רעייתו נישא אהרון לשרה אחותה של פסיה ולהם נולדו שלושה ילדים.
משפחת אהרון יפה נדדה בארץ ישראל והתגוררו בחברון,בסוריה,בבאר שבע ,בעזה ,בתל אביב ולבסוף בזיכרון יעקב , אך גולת סיפורם היה מגוריהם בעזה בזמן מאורעות 1929 בעזה מצא אהרון את פרנסתו מעבודה כטוחן אצל מרגולין בעל הטחנה,רעייתו שרה ניהלה את בית המלון בעזה ששכן ממול למסגד , מלון עם חצר ובאר מים במרכזה .
כאשר החלו ערביי עזה במלאכת ההרג של מאורעות 1929 ,יעץ מפקד המשטרה הבריטי לכול היהודים בעזה להתכנס לבית המלון של משפחת יפה,חלקם הגיעו מיד וחלקם השתהו עד אשר נרצחו שני מבני העדה היהודית בעיר בידי המון מוסת.
בית המלון הוקף בפורעים מוסתים שניסו לפרוץ לחצר ,איש הדואר דוד גשורי וירה באקדחו לעבר ההמון,ההמון נסוג לאחור אך חזר והתקיף ביתר שאת את המבנה ,כאשר הצליח חלק מההמון להיכנס למבנה ,פתחו היהודים מעט את דלת החדר שבו היו נצורים ,והרוקח היהודי יקר התיז לפניהם חומצה ,הערבים הצרובים נסוגו בבהלה לאחור .
את הזמן הזה ניצלה שרה יפה בעלת המלון,ולמרות שהייתה בסוף הריונה יצאה החוצה אוחזת מוט ברזל ,הניפה אותו מעל לראשי שני השוטרים הערבים בדרישה שיירו באוויר ויזעיקו את כוח המשטרה מהתחנה.
ואכן כוחות המשטרה בראשות הקצין הבריטי הגיעו למלון,וחילצו את 44 היהודים שהתכנסו לתחנת המשטרה ובהמשך הובלו היהודים בחשכה לתחנת הרכבת הועמסו עליה ויצאו לתל אביב דרך לוד הערבית.
לאחר שהייה קצרה בתל אביב עברה המשפחה להתגורר בזיכרון יעקב ,שם עבד אהרון יפה בתחנת הקמח ונפטר בשנת 1949 ,רעייתו המשיכה בחייה במושבה עד שנפטרה ונקברה לידו לאחר עשרים וחמש שנים.
את ענף החייטות ייצגו החייטים היהודים שהגיעו מהעיר חברון בן ציון וניסים שהיו בעלי חנות,על מנת לקחת מידות מדויקות של הלקוחות היו משכיבים אותם על שולחן התפירה וכך היו לוקחים מידות.
בעיר התגורר גם השוחט התימני היהודי, שהיה לו הסכם עם השוחטים המוסלמים לעזרה בשחיטה על מנת לספק בשר כשר הן ליהודים והן למוסלמים , יום השחיטה העיקרי היה ביום חמישי על מנת לפתור את בעיית שימור הבשר מפני קלקול מחוסר אמצעי קרור.
כיוון שהעבודה ללקוחות הייתה דלה בלשון המעטה, נהג השוחט התימני למלא את זמנו בכתיבה תמה של תרגום שירים תימניים לעברית על עורות .

מיקום