באר שבע בית אשל סיפורו של משה סמילנסקי

בנסיעה ליד היציאה הדרומית מהעיר באר שבע לכיוון דימונה, כ-2 קילומטר דרומית מזרחית לעיר,אל המצפה מגיעים מרחוב שלושת המצפים, המסתעף משדרות יגאל אלון כביש 25, מצפון לאזור התעשייה עמק שרה. הדרך מסומנת בסימון שבילים ירוק.
בית אשל הוא אחד משלושת המצפים אשר הוקמו בשנת 1943,על מנת ליהד את הנגב בנקודה התגוררו מספר משפחות ונשמרו בידי נוטר עברי,עד שנת 1947 היו יחסיהם עם שכניהם הערבים טובים אך הם התנתקו בעת הכרזת המדינה בשנת 1947,כיוון שהדרך היחידה אשר הובילה לנקודה עברה בבאר שבע הערבית הותקף המקום והיה במצור.
בעת המצור מנתה הנקודה כ 45 חברים , ושש עשר אנשי פלמ"ח,המקום הופגז ללא הפסק ונגרמו לו נזקים כבדים,לאחר שחרור הנגב התפנו יושביו לעמק יזרעאל והקימו בו את הישוב הנקרא יוגב,לאחר הנטישה עומד המקום בשיממונו.
כל שנותר במקום הוא תעלות הגנה חפורות בצל חורשת עצי אשל. היום, כשפאתי באר שבע נושקים למקום, קשה אולי להבין עד כמה היה היישוב הזה מבודד בשעתו. שרידי המצפה – הטירה, עמדות, תעלות הקשר והלחימה ועצי האשל נותרו במקום כעדות למפעל החלוצי ולגבורת הלוחמים.
עמותת בית אשל טיפחה את שרידי היישוב שנותר – מבנה מאורך בן חמישה חדרים שבו התגוררו המייסדים, וכן באר מים. בימים אלה, המועצה לשימור אתרים יחד עם הקרן הקיימת המפתחת את פארק נחל באר שבע, סיימו לשקם את האתר.
ספור רכישת הקרקע של אדמות ארד אל סיר (מצפה בית אשל )
בסוף שנת 1925 בעת שעמד כראש חברת הכשרת הישוב ,מלאו ליהושוע חנקין ששים שנה באותה תקופה גם השלים את רכישת רכישת קרקעות עמק יזרעאל והפיכתם לשטח מעובד החליט חנקין כי הגיע הרגע לחפש יעדים חדשים לגאולת אדמות ארץ ישראל.
בעזרת נציגו באזור באר שבע יששכר סיטקוב איש רחובות מאנשי השומר,סיטקוב פתח משרד רישום,רכישה וקניה בבאר שבע בשנת 1926 ,הוא בחן רכישת אדמות בארד אל סיר (עמק שרה ליד באר שבע) עוד בחן רכישת קרקעות בבית חנון,הוג' ,עזה ,חאן יונס,עד שחזר להצעה הראשונה  ארד אל סיר ,שטח של כשמונה עשר דונם בדרום מזרח לבאר שבע, ( באדמותיו הוקם מצפה בית אשל ) שהיה ברשות שבטי התרבין לבין שבט אלעזאמה .
אלא שבני השבטים היו מסוכסכים על גודל בעלותם על הקרקע , עקב כך נלקח השטח מידיהם בידי השלטון העותמאני והוחכר למגדלים שונים שהגיעו אף מאזור אילת עבדו את החלקות קצרו את החיטה וחזרו למושבם,עד אשר התחלף השלטון לאחר מלחמת העולם הראשונה לשלטון מנדטורי , אז פנו השבטים לאנגלים בדרישה לקבל את אדמתם בחזרה לידיהם.
השלטון במנדטורי הורה להם לפנות לבית הדין על מנת שקבע את חלוקתו הסופית של שטח ארד אל סיר,בית המשפט המנדטורי החליט כי שליש מהשטח יימסר בחזרה לידי שבט התרבין ושני השלישים הנותרים יוחזרו לידי שבט אלעזאמה ,את הסימון הראשוני לתחומי כול שבט קבע סלים אל בטארסי נוצרי תושב בית לחם,לאחר שקבע את קביעתו סומנו תחומי החלקות לכול שבט,אז היה מחלק השייך את השטח לאנשיו, אך אלו לא סומנו כראוי במפת מדידה .
לאחר שנגזרו תחומי ארד אל סיר לכול שבט , החלו להתכנס המתווכים למכירתו לידי חברת הכשרת הישוב ,בין המתווכים אנו מוצאים : מתווך נוצרי ערבי,כותב בקשות רכישה נוצרי ערבי, השייך הבדואי סעיד העזאזמה שברשות שבטו חלק ניכר מהשטח ,והיהודים שמואל עמוס ויצחק קוונסקי הירושלמים.
יששכר סיטקוב המנהל של המשרד הבאר שבאי של הכשרת הישוב , זימן אליו את המתווכים לעסקה קבע את נוהלי העבודה והדרך לביצוע העסקות שהיו כך : כול מתווך שסיים את המשא ומתן לרכישת חלקה מידי בני השבט, היה מביא את המוכרים למשרד החברה בפינת הרחובות כיום ההסתדרות והעצמאות,שם היו מחתימים אותם על חוזה המכר ויוצאים מיד לשטח לסמן בסימון ראשוני את גבולות השטח שנרכש.
על רכישת האדמות בארד אל סיר ,נתגלה לפתע מתחרה עורך דין מעזה ולאחר דין ודברים עמו ,בכדי להסיר מכשול מהעסקה ,הוא מונה ליועץ המשפטי של הרכישה ,בידי חברת הכשרת הישוב,אנשי השבטים החלו למכור בתחילה בנפרד איש את חלקתו לידי החברה להכשרת הישוב
לאחר סימון החלקות באופן בסיסי הוברר כי אין מפה מסודרת אין נקודות ייחוס לחלקות שסומנו ויותר מהכול אי אפשרה היה לקבל את גודלם של החלקות שנרכשו בעמל רב, אל המשרד של הכשרת הישוב נחום פאפר בבאר שבע הוזעק המהנדס ואיש המחלקה הטכני של החברה וצבא של מודדים בראשות המודדים יצחק רבינוביץ ואלכסנדר כץ,הבעיה העיקרית הייתה מבנה של השטח המישורי החסר נקודות טריאנגולציה .
נקודת  טריאנגולציה בהסבר פשוט : היא נקודה בולטת בשטח ,שמקשרת בין המפה לשטח בזכות נקודות קישור, ביחס למיקומם המדויק והיחס לגובה פני הים,ובמיקומם המדויק ברשת הקואורדינאטות העולמית, רק לאחר שקובעים בשטח את נקודות טריאנגולציה שממנה רואים לפחות עוד שתי נקודות טריאנגולציה וביחד השלושה יוצרות משולש על המפה ובשטח.
לאחר שסיימה יחידת המודדים את סימון השטחים שנרכשו במדויק ,החלה עבודת הניירת המנדטורית של הכנה ורישום הקרקעות בספרי האחוזה,לניירת זאת צורפו מפות חתומות על ידי המוכרים,השייחים של השבטים (בעלי הרכוש) תוך ציון מה חלקה ומיקומה של כול משפחה בנכס הנמכר,לאחר החתמת המפות גם בידי השנים של החלקות שנמכרו למניעת סכסוכים בעתיד,הוגש כול החומר לאישור משרד הטאבו ,זאת לאחר שמחלקת הקרקעות המנדטורית אישרה את ההסכם ואישרה את בעלותם של הבדואיים על הקרקעות ניתן היה למכור אותה לקונים היהודיים חברת הכשרת הישוב .
אלא שקשים כספיים של חברת הכשרת הישוב ,מנעו את השלמת העסקה, בשנת 1933 לאחר העיכוב הרב ,החלו פעולות רכישת הקרקע הסופיות של אדמות ארד אל סיר, לצורך הרכישה נדרש לאסוף כסף ,שאותו סיפקו חבריו היהודים העשירים מאנגליה ומדרום אפריקה של משה סמילנסקי ,הסופר ואחד מאיכרי המושבה רחובות .
משה סמילנסקי התקשר לחברת הכשרת הישוב ,ולאחר סיכום הנושא שלרכישת האדמות,החלה החברה ברכישה הסופית שהחלה בה בשנת 1926 ,ובשנים 1933-4 הושלמה הרכישה ,תוך יישום הבעלות בטאבו על שמות התורמים היהודים מאנגליה ומדרום אפריקה.
בעת ההליך רשמה אפיזודה כאשר בשלב החתימות במשרדי הטאבו בעיר עזה ,החליט השיח סלאמה אבן סעיד אלעזאמה ,כי הוא רוצה עוד כסף בעבור האדמה ברד אל סיר וסרב לחתום על מסמכי המכירה ,כאשר נאמר לו כי לא יקבל תוספת קם ויצא ממשרדי הטאבו,מיד דלק אחריו עמינדב אלטשולר נישק את זקנו ובמסע שכנוע הצליח להחזירו ולחתום על הסכם המכירה ,כמובן בתוספת מצלצלת שהוכנסה לכיסו במהירות.
משה סמילנסקי דרש מיד לחרוש ולדסקס את השטח  שנקנה ולזרוע בו חיטה כיוון שעל שטח מעובד ,אין אפשרות על פי המנהג, לאפשר למישהו חדש לצוץ ולתבוע בעלות על חלק מהשטח .
סיפורו של הסופר משה סמילנסקי בגאולת אדמות ארץ ישראל
משה סמילנסקי חי בשנים 1874 – 1953 ,בעת שעלה לארץ ישראל בעליה הראשונה בשנת 1890בגיל 16 לבדו, היה ממייסדי המושבה חדרה בעקבות סיפוריו עלתה משפחתו לארץ ישראל ואביו רכש כאלף דונם בעת שהקימו את המושבה חדרה .
קשיי המחלות הביצות והרעב דחקו את המשפחה ממגוריהם במושבה חדרה והמשפחה קבלה החלטה להתיישב במושבה ראשון לציון  ,שם התייאשו לגמרי הוריו ובני המשפחה וחזרו בלעדיו לרוסיה , בשנת 1983 רכש משה שטח אדמה במושבה רחובות, עליה נטע כרם ענבים ושקדים .
האגדה למשפחת סמילנסקי מספרת ,כי למרות שהתכונן ללמוד חקלאות לאחר עלייתו לארץ בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, דחה תוכנית זאת כיוון ששפת הלימוד הייתה צרפתית .
תוך כדי עבודתו בשדות ובפרדסים כעובד אדמה ,למד את חיי הערביים וכתב עליהם בעיתונות העברית בשמו הספרותי חווג'ה מוסה,כינוי נוסף שבה השתמש במאמריו בעיתונות העברית הייתה "בן חווה" , במקביל עבד כסופר  וטייל בארץ ישראל  לרוחבה ואורכה , אז הושפע מהסופר חברו אחד העם והצטרף לאגודת בני משה, שבה השקיע אתת מרצו בפעילות ציבורית וחינוכית .
בנוסף לחברו אחד העם שיתף פעולה בכתיבה עם, י"ל פרץ, יעקב פיכמן ,יוסף קלוזנר וחיים נחמן ביאליק .
לאורך דרכו החקלאית היה מנושאי המרד של תלות המושבות בנדיב רוטשילד ובאגודת יק"א במסגרת התנגדותו זאת נסע לפריז לברון רוטשילד לשכנעו להניח למושבות מעול פקידיו, לאחר שניכשל בשליחותו ,החליט סמילנסקי להקים יקב מתחרה עם יקב ראשון לציון של רוטשילד בהקימו עם חברים יקב משלו,אך יוזמתו נכשלה ממחסור במזומנים.
בשנת 1904 החליט להעביר את עיקר הפעילות החקלאית לגידול עצי הדר ( ענף הפרדסנות) והמשיך את כתיבתו הספרותית ותרגום ספרים לעברית ,לאחר מספר שנים של מחקר העם הערבי בארץ הישראלי בשנת 1912 ,החל להבין את תובנות העם הערבי ורצונו לשלוט בארץ ישראל.
מאבקו זה להחדרת הרעיון של השאיפות הערביות ,אל מול כמיהת היהודים לחזור לארץ ישראל ולעבדה,רעיונות אלו גרמו לו בשנת 1913 להיות מואשם בעלילה ,שהצביעה עליו  ועל מספר מחבריו מ רחובות ,בטענה שהם רצחו ערבי מהכפר זרנוגה בסביבה , סופה של העלילה שנמשכה מספר שנים שיצאו זכאים במשפט.
לאחר כבוש ארץ ישראל התגייס לגדוד העברי בצבא הבריטי,לאחר גמר השרות המשיך במלחמתו לייסוד ארגון האיכרים במושבות בארץ ישראל ,לאחר שהוקם הארגון הקים את עיתון בוסתנאי בהתאחדות האיכרים.
רעיון רכישת אדמות הנגב הצפוני החלו לקנן בראשו ובזכות קשריו עם יהודים עשירים בדרום אפריקה ובאמריקה, קיבל כספים לרכישת גושי אדמות ,בעקר בנגב הצפוני,עם כסף זה פנה לחנקין שהתפנה לאחר סיום מכירת אדמות ארד אל סיר בשנים 1926-34  , אז הציע שייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאזמה ומתווכו הסוחר סלימן א- זרבאווי בשנת 1935,למשרדו של יהושוע חנקין בבאר שבע לרכוש את אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) שטח בן 35.000 דונם בדרום מערב באר שבע במה שאנו קוראים ביר עסלוג .
לאחר שסוכמו פרטי הסכם במשא ומתן למכירת אדמות קאעת מקבולה שפירושו ( האדמה הטובה) ,יצאו לשטח יוהושע חנקין ,חירם דנין,המהנדס זלמן ליפשיץ ,עמינדב אלטשולר ועורך הדין יוסף סטרומה ,לאחר מכן יצא לשטח גם משה סמילנסקי שחלק שבחים לטיב הקרקעות.
בשנים 1935-6 הוקמה השותפות הרעיונית שכללה את האישים : משה סמילנסקי , פנחס רוטנברג (מפעל החשמל נהריים) , גד פרומקין (עיתון חבצלת הירושלמי) , יהודה לייב מאגנס (נשיא האוניברסיטה העברית הראשון) ומשה אברמוביץ נובומייסקי ( המנהל והמייסד של חברת האשלג בים המלח) ,שקראה לעצמה "ברית שלום" ,גוף שפעל למתן שלטון דו לאומי ליהודים ולערבים בארץ ישראל בהשגחת השלטון המנדטורי .
בעת התגברות עליית הנאצים בגרמניה ובשלהי מלחמת העולם השנייה יצא משה סמילנסקי בשליחות המחלקה לגאולת אדמות ארץ ישראל בקק"ל ואגודת הכשרת היישוב שבה היה חבר הנהלה ,לארצות הברית ודרום אפריקה במטרה להיפגש עם יהודי עשירים לרתום אותם לעשייה בפעילות במדינותיהם לעזרה בטיפול הבעיה ההתיישבותית בארץ ישראל ,ועזרה כספית לרכישת אדמות להתיישבות יהודית בארץ שראל,בנתנו תשומת לב עיקרית של נעיצת יתד התיישבותי בנגב ,בסיור זה רכש ידידים שאף נרתמו לעזור למפעל ההתיישבות .
משה סמילנסקי עסק גם בהשגת המימון לרכישת זיכיון החולה מידיי חבריו אלו והיה שותף בתהליך הרכישה,עסקנותו הציבורית ומאבקו בגיוס כספים ופעילותו ברכישת קרקעות בארץ ישראל ,לא הובלטה לאורך השנים ,אנו בלימודינו בבית הספר למדנו להכיר רק את משה סמילנסקי הסופר והכותב וחבל.
אז החל המשא ומתן הרציני במשרדו של חנקין בבאר שבע ,למקום הוזמנו שני שייחים נוספים שהיו בעלי חלק מהשטח , מחוץ לשייח סלאמה אבן סעיד מהשבט מסעיין אלעזאמה,המחיר שסוכם ליחידת דונם אחד היה לירה ישראלית וחמש גרוש ,נקבע כי השטח שיימכר בסופו של דבר יהיה בן 25-35 אלף דונם ,עוד באותו היום נחתם החוזה למכירה.
כאשר נקנו חלק גדול מהחלקות מידי אנשי שבט מסעיין אלעזאמה והשייחים , יצאו למקום נציגי חברת הכשרת הישוב וטרקטורים על מנת לחרוש את השטח ולדסקסו ,האגדה מספרת כי אורכו של כול תלם היה באורך חמישה קילומטר,במרכז השטח הוקם מחנה אוהלים כיוון שהחורשים עבדו יומם ולילה להספיק את החריש.
מטרת החריש הדחוף והזריעה מקורו במנהג הנהוג כי על שטח שנחרש כשטח מעובד ,אין אפשרות למישהו חדש לצוץ ולתבוע בעלות על חלק מהשטח , בתהליך העיבוד ניתן להוכיח כי השטח איננו שומם אלא היה בשימוש של בעליו.
במקביל הובאו לשטח קבוצת מודדים על מנת שישלימו את מיפויו לצורך סיום הליכי בקשת הרישום בטאבו ,בתחילה לרשום השטח על שמם של הבדואיים ולאחר מכן את האפשרות למכירה לידי הקונים החדשים על פי חוקי הקרקעות בארץ ישראל.
אחד מהמודדים היה רענן וייץ ,בהמשך ראש ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית,קבוצת המודדים החלה בסימון החלקות באופן בסיסי שלאחריהם הוברר כי אין מפה מסודרת, אין נקודות ייחוס לחלקות שסומנו ויותר מהכול ,אי אפשרה היה לקבל את גודלם של החלקות שנרכשו בעמל רב, הבעיה העיקרית הייתה מבנה של השטח המישורי בחוסר נקודות טריאנגולציה .

סרטונים

מיקום